תשמחו! המלך שהוא ׳אבינו מלכנו׳ בא לשפוט את הארץ
הייתה מדינה שיש בה הרבה כפרים נידחים וערים רחוקות ומדי פעם המלך עצמו היה גם יוצא לסב להיות השופט בעצמו בירה בירה הוא השופט אבל מדי פעם הוא יוצא גם למקומות אחרים כדי לראות מה קורה שם והוא השופט בכל עיר וכפר כשהיו מודיעים שבוע הבא ביום שלישי השופט מגיע כולם היו בלחץ כי ידעו שהשופט הזה הוא הולך על פי חוק מה שיש בחוק זה מה שהוא פוסק זה צריך מעשר 20 שנה שנה שולח אותו זה צריך קנס נותן לו כל עיר זה כפר שהיו שומעים ביום שלישי הבא המלך מגיע היו כולם שמחים כי המלך היה טוב לב וכשהמלך היה בא לשפוץ והיה רואה שהבן אדם באמת מתחרט ויש לו צער הרי מלך הוא קובע את החוקים יש לו סמכות לתת חנינה יש לו סמכות לפעמים
אפילו לפושע היה נותן לו כסף כדי שילך וישכם את עצמו מהלכים שונים לגמרי השופט אין לו סמכות כזאת השופט כפוף לחוק מה שכתוב בחוק זה מה שהוא עושה אבל המלך שהוא בעצם המולך במדינה וקובע את החוקים של המדינה הוא יכול לעשות לפני משורת הדין. אז במקום שהיו מודיעים שהשופט מגיע כולם היו באבל. כשהיו מודיעים שהמלך מגיע כולם היו שמחים. זה מה שאומר כאן הפסוק. זמרו להשם בחינור תשאירו, תרקדו, תשמחו. למה? לפני השם. כי בא לשפוט את הארץ. כשהוא בא לשפוט זה מלך שהוא אבינו מלכנו. זה מלך שהולך במידת הרחמים. Yeah.
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום חמישי, כ״ח באלול התשפ״ו (10.9.2026). משך: 1:29
0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.