"כשהדלת נסגרת והלב נשאר בחוץ" – תקשורת עם נוער | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. מה שלומכם? איפה אתם נמצאים ברגעים אלו? אני מקווה שאיתנו כי הכדנו לכם תוכנית מיוחדת. כמו כל תוכנית, אנחנו פה כדי לגעת בלבבות וכדי לדבר על הנושאים שהם מתחת לפני השטח, לכל ההתמודדויות שאנחנו פוגשים. גם ביום יום וגם בתקופות שהם יותר מאתגרות בחיים שלנו. הרבה דברים שלא תמיד מציפים אותם ולא מדברים עליהם בכל רם. אנחנו כאן כדי שתוכלו אתם להציף את השאלות שעולות בכם. אולי אתם רגע לפני פגישת טיפול, אולי אתם מתלבטים בכלל אם אתם צריכים או לא. אולי זאת שאלה שאפשר לפתור אותה כאן ועכשיו. אז אתם יכולים לעלות את כל השאלות שעולות בכם בכל תחומי הנפש ובכל

ההתמודדויות והאתגרים שאתם נמצאים ממש למספר הוואטסאפ שמופיע לכם עכשיו על המסך ואנחנו נקבל את השאלות כאן ובעזרת השם נענה עליהם כאן בתוכנית בשידור חי והיום אנחנו בחרנו להתמקד בגיל שמלווה אותנו כל החיים בגיל מאוד משמעותי בגיל שהוא אבן דרך שבתקופה הזאתי אנחנו בונים את עצמנו ואולי מה שאנחנו עוברים בתקופה הזאת במסע הזה בגיל הזה מלווה אותנו לאורך כל החיים ואני כמובן מדברת על גיל ההתבגרות גיל הנערות גיל שאנחנו יוצאים מהמקום הבטוח מהאזור הבטוח של הבית העוטף ושל ההורים אל עבר חיים עצמאים וכמו שכולם יודעים זה לפעמים מרגיש כמו אזור הדמדומים זה לפעמים אזור עם הרבה שטחים אפורים ועם הרבה שאלות תעיות והרבה

הרבה חיפוש איך אנחנו כהורים מתמודדים עם הגיל הזה איך אנחנו כמתבגרים מתמודדים עם הגיל הזה איך אנחנו מגיעים לחיפוש שהוא אמיתי מבלי ליפול לכל מיני תחנות ביניים שהם לא רצויות כדי להגיע לנקודת האמת של כל אחד ולהגיע אל היעד האמיתי בתוך המסע הזה של החיים. אז נמצאת איתי היום, כמו בכל שבוע כאן בתוכנית, הרבנית פרי כהן שהיא מרצה ומטפלת רגשית ואני חושבת שאחת המומחיות לנושא הזה של נוער מתמודד ושל גיל הנאורים בכלל ואולי זה כי לא מזמן היית בגיל הזה בעצמך נכון פרי? לפני שנתיים

רואים מה שלומך

ברוך השם

אז א איזה נושא אני חושבת שזה נושא שאנחנו לא יכולות באמת להקיף אותו בתוכנית אחת אבל אנחנו ננסה ובאמת כאן המקום גם להגיד לצופים שלנו שככל שנדרש וככל שעלו שאלות מכם אז אנחנו באמת נעריך בנושא הזה ונעמיק בו יותר אנחנו כאן היום ניגע בכמה נקודות שהם הכי עיקריות והכי מרכז זיות שנראו לנו שנוכל לעסוק בהם בפרק הזמן שיש לרשותנו בתוכנית וזה כמובן שלכם ובשבילכם אז בואו תציפו תעלו את השאלות למספר שמופיע לכם על המסך אנחנו נקבל את זה כאן להודעת וואטסאפ באולפן ונפרק את השאלות אחת לאחת ושיהיה לתועלת אז א פרי באמת אני רוצה לשאול אותך קצת בנימה אישית איזה זיכרון חזק מלווה אותך מהגיל הזה מגיל גיל הנאורים ואת פוגשת את זה גם היום בילדים שלך.

הרבה בלבול.

בלבול לחלוטין. הרבה בלבול. אני זוכרת את ההרצאה הראשונה שנתתי לנערות בבית ספר א את יודעת תיכון ט עד יב. ופתחתי את ההרצאה ואמרתי זה הגיל הזה שבו את את רוצה איזשהיא ארוחת צהריים של עוף עם אורז. משהו חם וטוב. ואת מתקשרת לאמא ואת אומרת לה, אני מורעבת תכיני לי משהו את הכי טעים שלך ואמא עומדת והיא מכינה כי איתך ואת באה הביתה את מסתכלת על זה ואת אומרת בא לי פרוסה עם שוקולד וזה לא סתם באמת זה גיל מאוד מאוד מבולבל זה גיל שעוברים המון המון שינויים המון תהליכים זה גיל שבו אתה בעצם מהקל אתמול כל מה שלמדת בעולם הכללי הגיל הזה הוא שלב של שאייה הוא שלב שבו מגיל אפס עד גיל 12 13 מה שספגת זאת אומרת למדת לאכול

למדת לשתות למדת לדבר למדת לכתוב למדת לקרוא למדת הכל לעשות כל מה שדחסו בך ועכשיו השלב שלהקל את כל מה שהיה לך עד עכשיו עד שאתה יוצא לחיים הגדולים מתי מתי זה בעצם הרי אם אנחנו אומרים שאנחנו מאקלים את כל מה שספגנו אז די אולי זה החיים הגדולים אבל רגע עוד לא אז תראי אז מאוד מאוד יפה אם אמרנו שההורים מלמדים את הילד מגיל אפס עד 1213 שם הם מלמדים אותו שם הם נותנים לו את כל הכלים לחיים מגיל 1213 שמתחיל גיל ההתבגרות עד גיל 20 22 אצל חמותך 30 אז היא יצאה מגיל ההתבגרות כן אז עד הגיל הזה אמ הקלת בשלב הזה, קיבלת בשלב הזה את מהקלת מגיל 20 18 עד 20 וקצת את תתחילי להשתמש בזה. זאת אומרת עד גיל 18 את מהקלת ואז

את יוצאת לחיים הגדולים. בעולם הכללי זה נקרא שלב המורטוריום. השלב שבו את בהשאיה את מעקלת. אגב, מאוד יפה עולה לי עכשיו אנחנו אותו בטו בשבט. כתוב בשבט זה ראש השנה לאילנות. מה עכשיו? מה האילנות מתחילים להרים לחיים אחד עם השני? שנה חדשה, שולחים כרטיסי ברכה. מה הקטע של ראש השנה לאילנות? אלא ש בחודשים של עד עכשיו הם שתו מים. ירד גשם והם שתו ושתו ושתו ומעכשיו הם מתחילים להשתמש במים שנמצאים כבר בתוכם. ובעד גיל ההתבגרות הילד קיבל. הוא קיבל את הכל, את כל הכלים שהוא יודע להתמודד איתם בחיים, אבל הוא רק קיבל, קיבל, קיבל, קיבל, קיבל, קיבל כלים המון. א תחשבי, מהרגע הראשון הוא אפילו לומד, הוא נולד עם יצר

יניקה מאוד חזק, אבל הוא לומד את המקומות הנכונים של אמא, את מה נכון, את כל הדינמיקה הייתה, הוא לומד את הדינמיקה עם אבא, הוא לומד את הדינמיקה מול העולם, מול החברה, הוא מקבל קישורי חיים פשוטים ביותר, בסיסיים ביותר, והולכים ומתפתחים ומתפתחים. אם זה מתחיל בבסיס ממש ואחר כך זה הולך ומשתבח וגודל כדי להבין את החיים, לקבל כלים רגשיים, כלים שיעזרו לו בכלל ואז הוא בהשיה הוא מתחיל להקל את המים שהוא שתה עד עכשיו ואחר כך הוא יוציא פירות. השיהיה זה בעצם אומר שמשה שהוא הוא צופה בדברים הוא בהשיה מהחיים הוא בעיכול בעיכול רעיונות לכן בעולם הכללי יש זה ממש שם קוראים לזה מורטוריום זה שלב שבו הוא במנוחה אחרי הספיגה הגדולה זה כאילו כמו שבן אדם אוכל ואחר כך הוא הולך לישון אחרי הצ'ונט

אז זאת אומרת העולם הכללי כי בניגוד לעולם

שלנו פה אנחנו בבעיה למה כיוון שאם בעולם הכללי הילד יש כללים בסיסיים מאוד שאותם הוא יהיה חייב לשמור א לעמוד בחוקים שהם בסיסיים א אצלנו יש לנו בעיה כי בגיל 18 הוא כבר 18 לחופה 19 20 כשהוא יתחיל להיכנס לכל התהליך הזה של שידוכים אם במורטוריום בשלב הזה של היהיה הוא מניח מהחיים בעולם הכללי זה בעצם שלב אני אתה מניח אצלנו אתה לא יכול להניח אתה לא יכול להניח מהתורה והמצוות אתה לא יכול להניח מהכסות החיצונית שלך אתה כי מה יקרה איתך בשידוכים תתחיל אז לאסוף את עצמך אנחנו בבעיה אנשים ישאלו מי אתה מה אתה איך אתה וכולי אז מה תעשה עם זה ולכן אצלנו פחות אנחנו יכולים לאפשר את השלב הזה בצורה שהיא תהיה מאפשרת לעיכול ולהחלטה ולפיתוח המקום האישי שלך

אנחנו צריכים להקל יותר מהר

הוא חייב

או ששלב העיכול בעצם קורה יותר מוקדם

זה לא שלב העיכול שלב העיכול קורה אצל כולם אותו דבר. כיוון שהתהליכים הכי מים שקורים אצל הילד הם הם זהים. זה לא משנה אם מאיפה הוא הגיע. מה שכן אצלנו אנחנו מאוד משמרים לפחות את המקום החיצוני כדי שלא תהיה לו בעיה אחר כך א להקים בית כמו שאנחנו מאמינים. ולכן כשילד פתאום רוצה לשנות, כשילד פתאום משיל את הבגדים, כשילד פתאום רוצה ואמרנו על זה פעם ואם כבר נתנו את הדוגמה של העצים אז בעצם כשאנחנו רואים עץ שמשיל את העלים שלו זה נובע בגלל זה שאין לו אין לו כרגע את החום אין לו את התנאים שהוא צריך כשאנחנו רואים ילד שמשיל את הכס שלו את הבגדים שלו אנחנו נכנסים ממש להיסטריה אנחנו צריכים להבין שכרגע הוא נמצא

בחוסר כי כשילד שואל שאלות כשמשהו לא טוב לו כשהוא לא מצליח לשמר את מה שאנחנו נתנו עד עכשיו, זאת אומרת שיש לו קושי כי אנחנו שואלים שאלות כשאנחנו מתמודדים עם קושי. כל עוד לא קשה לנו, אנחנו מאוד מאוד נהנים ממה שיש. אנחנו עסוקים בלשמר את מה שיש. לא שואלים למה. לא שואלים, לא אומרים קשה לי. כי כל טוב לי רק שלא יגמר לעולם.

אבל כשלא טוב לי, אני מתחיל לשאול שאלות. כשילד אומר, א מי צריך את התורה? איפה הקושי שלך עם התורה? למה צריך כיפה? איפה הקושי שלך עם הכיפה? מה זו כיפה בשבילך? זכות שהיא התקשרה אליחוץ לארץ והיא אמרה לי, "תקשיבי, אני רוצה להוריד את כיסוי הראש שלי." אז אמרתי לה, "אוקיי, מה זה כיסוי ראש בשבילך? את לא תגידי לי מה זה כיסוי ראש? אני לא רוצה לשמוע מה זה כיסוי ראש. אני לא אמרתי, אני לא שאלתי, אני לא באתי ללמד אותך, אני רק שואלת מה זה כיסוי ראש בשבילך." אומרת לי, "אני לא רוצה ללמוד מה זה כיסוי ראש." אמרתי לה, לא ביקשתי ללמוד. ביקשתי רק מה כיסוי הראש אומר לך. כיוון שזה לא משנה אם תורידי את כיסוי הראש או לא

תורידי את כיסוי הראש, תלוי למה הורדת את כיסוי הראש. כי כשאת מתחילה לשאול שאלות על כיסוי ראש ואת אומרת אני לא רוצה לדעת ואני לא רוצה ללמוד אז את אומרת שיש לך קושי אבל הקושי הוא לא עם הבד הזה או עם השערות האלה שאת שמה על הראש הקושי עם מה שזה מסמל לך מה זה מסמל לך כשאנחנו התחלנו לנבור פנימה וגילינו שבעצם מה שקרה היא הייתה בתבא מאוד שתלטן והאבא כל הזמן קבע בשבילה מה לעשות והרבה מאוד פעמים הוא א היא הרגישה שהוא מכופף אותה וכידוע האישה מבחינת נתה השיער הוא הפאר שלה וכשהיא צריכה להרוז אותו ולשים אותו במשהו היא צריכה להיות מאוד בריאה בפנים וכדי שהיא תוכל לעשות את זה כבר אמר רב שלמה זלמן בן אוירחכם

אמר לאחד התלמידים שלו שהגיע אליו ואמר לו תשמע אני חזרתי בתשובה ואני כבר עשיתי כך וכך וכך וכך וכך אבל אשתי לא מוכנה לכסות את הראש אמר לו כל מה שאתה עשית לא משתווה לכיסוי ראש של אישה כיוון שהפאר של האישה הכוח שלה זה כאילו היופי של השיער שלה וכשהיא הורזת אותו ומכניסה אותו למשהו קטן, היא מרגישה שקיפלו אותה. אם היא לא תהיה מאוד בריאה ולא יהיה שמה מקום מאוד נקי, היא תרגיש שקיפלו אותה. ולכן כשנכנסנו להבין מה קורה לאותה אישה, הבנו שהבעיה שלה היא לא עם המטפחת, היא לא עם החתיכת בד הזאת. הבעיה שלה היא מה שזה מסמל לה. זה היה הקושי. כשילד שואל שאלות הוא נתון בקושי. הוא לא סתם אין לו, הוא לא קורה רק תגרה

לדת. כן? בטח שלא ילד בגיל ההתבגרות בדיוק א ככה אני מתעסקת קצת בכל התקופה הזאתי של ימי הביניים התקופה הפרוטסטנטית התקופה של הנאורות ושמה אני רואה את מרטין לו קינג שהוא ממציא גדול ואדם שקם ודיבר ואמר ילד בגיל ההתבגרות הוא לא אמרתי לא טרקינג הוא לא הולך לחולל מהפכות גדולות אבל אם הוא יוצר מהפכה המהפכה הזאתי נובעת בגלל הקושי שלו בגלל החוסר שלו ואז אני צריכה ללכת ולהגיד מה כואב לך מה חסר לך מה קשה לך אז נכנסנו לכל השיחה הזאתי כי אנחנו מדברות בעצם על מורטורים, על השלב של ההשאיה. אז בעולם הכללי תנו לילד להיות בשלב של השיה כי עכשיו הוא צריך להקל את הרעיונות שלו, להבדיל אלף אלפי הבדלות כשמאשפזים אדם

במחלה במחלקה א פסיכיאטרית. הדבר הראשון שעושים לו בכל המחלקות בארץ, מלבד מעיני הישועה הם לא עושים את זה. א הדבר הראשון שעושים משחררים אותו מידת גזע ומין. למה? ככדי שהוא יוכל להגיע לבריאות נפשית הוא חייב להתנתק לחלוטין כדי לבנות את עצמו מההתחלה. הילדים האלה בגיל ההתבגרות הם מתנתקים מהכל כדי שיוכלו לבנות את עצמם מההתחלה. אבל מה קורה כשהוא נמצא בגיל ההתבגרות והוא שייך לעולם שלנו ואנחנו לא יכולים שהוא יתנתק כי בסופו של דבר אנחנו מאמינים בהישארות הנפש. אנחנו מאמינים בזה שהנפש יכולה להתלכלך. הנשמה סליחה בהישארות הנשמה ואנחנו מאמינים שהנשמה יכולה להתלכלך. אנחנו אנחנו מאמינים שיש דברים שאתה עושה ואי

אפשר ללכת איתם אחורה. אנחנו לא מאמינים בכך שכל התנסות היא חיובית. יש התנסויות שמשאירות עליך כתמים, עדיף שלא תתנסא בהם. ולכן הם נמצאים במצב של מין דסוננס כזה. מצד אחד התחושות והרצון והבלבול זה תתנו לי לנוח, להקל, לנטוש את הכל עכשיו, לנסות כל מיני דברים. מצד שני אנחנו לא יכולים. אתה לא יכול הכל. ואז יש עוד קונפליקט מעבר לילד רגיל בגיל ההתבגרות יש גם את הקונפליקט של הגיל ההתבגרות דורש ממך ללכת למצוא את המקום שלך ופה אתה לא יכול כי אתה ממשיך דרך

זה אולי כבד עליהם מדי זה אולי מקום ש אין להם אין להם בעצם מקום להטיל ספק כי הדרך היא כבר סלולה היא כבר ברורה היא כבר מישהו מישהו סלל את הדרך הזאת בידיים חשופות בשבילכם אז אז אין לכם אפילו אופציה לקרוא איגר כי זה משהו שנסלל לא רק על ידי ההורים

זה משהו שנסלל עד עד אברהם אבינו

אז אז איך אפשר בכלל להערער על כזה דבר השאלה כאן היא באמת

האם יש כאן דבר שהוא תלוי גיל או תלוי קושי זאת אומרת לפי מה שאת אומרת יש כאן מרטין לוטר קינג וכל המהפכנים וכולי יש כאן איזשהו קושי שמתעורר ואיתו הכל מתערער השאלה אם יכול להיות מצב של נוער שלא חווה את הקושי הזה ואז מה הוא פשוט הולך חלק וזה לא יפגוש אותו באיזה מקום אחר כך

זה שאלה מאוד מאוד מאוד חשובה אבל לפני זה אני אצטת משפט קטן שכשאת אמרת עכשיו שהוא כל כך חזק אין להם את האפשרות להטיל ספק והגיל הזה מביא איתו המון הטלת ספקות כי ברגע שאנחנו מטילים ספק אנחנו שואלים שאלה תינתן עליה תשובה התשובה תספק אותנו תסיר מאיתנו את הספק ואיתה אנחנו נלך קדימה אבל אם לא שאלנו שאלה אין לנו תשובה ונשארנו עם ספקות מידיים הפנת אין לו אף פעם שאלה יש לו רק תשובה הפנט אין לו שום שאלה הוא יודע רק לצטת לך תשובות מדהימות חורצות גורלות הם באמת הם אין לא הוא לא שואל הוא רועד מפחד מהשאלה הפנת יודע לזרוק אבנים א מתוך חשש על משהו שעשו הוא לא מבדיל בין הוא יודע רק לכעוס נורא כשיש משהו שמערער

את המקום שלו כי זה לא יהדות יהדות בנויה על שאלות המהות של היהדות זה שאלת שאלות מאברהם אבינו ועד היום כל היהדות בנויה על שאלת שאלות אנחנו לא מפחדים משאלות קשות ככל שיהיוכי לכולם זה בדיוק ההבד הבדל בין פנט ליהודי אמיתי שיהיהודי אמיתי לא לא כועס מול שאלה הוא יודע יש תשובה גם אם צריך לעבור עכשיו מסע כדי למצוא אותה אנחנו נחפור ונמצא אותה אין דרך שלא סללו לנו אין דרך שלא נמצא את התשובה

ולמה שאין תשובה ואלה דברים בודדים מאוד נאמר לנו מראש אל תחפשו אין תשובה כי אנחנו ניתן תשובה להכל וישנם דברים שאתה תדע שאין עליהם תשובה וכך או שיש עליהם תשובה אבל היא לא בהשגה שלנו

בדיוק את התשובה התשובה

כן וזאת תהיה התשובה

אגב כשאנחנו אומרות א התשובה היא שאין תשובה זה נכון לענות ככה לילדים למה כי ככה אני אמרתי שתגדל תבין

לא אני לא מסכימה עם זה ולמה כיוון שזה תמיד משאיר את הילד עם ידיעה שיש משהו שהוא לא יודע ילדים הם מאוד סקרנים וככה הם מאבדים אמון יש דרך לעשות את זה. אבל שנייה, אני רוצה להתייחס למה שאמרת קודם. מה הם אותם ילדים שהם כן יכולים להמשיך, שהם כן בדרך, שהם כן בסדר? האם יש פה איזשהו משהו שונה? אלה שהולכים לחפש האם הם לא בסדר? וזה מה שאנחנו רוצים בעצם לשאול כאן. האם זה שהלך לחפש את התשובה זה שהוריד מעליו דברים הוא לא בסדר תמיד? או שאולי הוא לא מוכן להסתפק במצוות אנשים מלומדה? שהוא רוצה שיהיה לו קו משלו? הוא רוצה לתת איזשהו מקום שלו? הוא רוצה למצוא איך אמרה לי היום מי שאני רוצה אני רוצה את האלוקים שלי

ואני אומרת לא אלוקים שלך הוא לא אלוקים שלה היא אומרת אני רוצה להיות בת יחידה שימי לב כמה הרגה לאהבת השם שהוא יאהב אותי ואני ארגיש אליו בת יחידה האם לא היינו רוצים להיות במצב הזה אנחנו האם לא היינו רוצים להיות מתוך מקום שאנחנו א מרגישים קרבת השם גדולה כל כך האם זה לא מה שאנחנו שואפים אליו בתוך העולם היהודי שלנו. אז למה אנחנו כועסים כשהילד א נמצא במצב שהוא הולך לחפש? למה אנחנו כועסים? הוא הלך לחפש את אלוקים שלו. זה אלוקים שלך ואלוקים שלה, אבל הוא לא מוכן לקבל אותו כעוד מישהו. הוא רוצה להיות בן יחיד של השם. כשהבת שלי לאבדיל אמרה לי, "אמא, אני אני רוצה להישאר בת יחידה, אני קיבלתי את זה כמחמאה.

היא רצתה להיות רק שלי ואני שלה ואנחנו לא כל כך מאפשרים כי זה נורא מפחיד מה יקרה בשלב שהוא יוריד כיפה מה יקרה בשלב שהיא תקצר את החצאית מה יהיה בשלב שהיא תחפש זה מקום של פחד שלנו ופה

זה זה פחד שלנו אבל אני חושבת שגם הם יודעים שזה מפחיד הם בכל זאת עושים את זה כי יש להם אומץ ממקורות בלתי נדלים כי הם חייבים הם פשוט חייבים לסלול לעצמם את הדרך ולגלות את האלוקים שלהם שלא העבירו להם אותו מה שנקרא מיד שנייה ממש

רוצה להיות בת יחידה ואנחנו צריכות לראות את עצמנו כביטו היחידה כל אחת כביטו היחידה של הקדוש ברוך הוא וזה כזה מתוק ונפלא אבל האם יש דרך של לקצר את את הדרך התחתים הזאת כדי שלא ישארו קטמים כי הרי אמרנו מאיפה נובעת החרדה החרדה דית הזאת של רק שהם שהם לא יעברו את הקצה, רק לעטוף אותם ולתת להם את המקום הזה שהם לא יצטרכו לראות בשדות זרים כי כאן זה האמת. אז בבקשה אל תצטרכו לעבור את כל הדרך שאנחנו עברנו כדי להגיע בדיוק לאותו מקום. יש דרך כזאת שיכולה לגלות להם את זה ו

קודם כל זה נובע מתוך המקום שלנו שאנחנו רוצים לעזור לילדים שלנו שיהיה להם את החיים הכי טובים שיש. זה כמו שאת נותנת לו לאכול דג ואת מוציאה לו את העצמות. למה? תני לו להתעסק עם העצמות. הוא ידקר והוא ידע שיש עצמות. לא. זה מסוכן. את מונעת ממנו סוכריות קשות כי הוא עלול לחנק. ומאותו מקום את רוצה למנוע מהילד שלך לעשות דברים שיכולים להשאיר עליו קטמים. מעבר לזה, יש עוד קטע שלנו שאנחנו מאוד רוצים את הילדים שלנו איתנו. אנחנו רוצים את כל החבורה יחד איתנו. אנחנו לא רוצים שמישהו אחד ילך לפה ומישהו אחר ילך לשם. יש אצלנו מאוד את המקום של תחושת השייכות והח יחידה הזאתי שאנחנו כולנו אז קשה לנו שילד שלנו מתרחק

מאוד מאוד מאוד קשה ועם כל זה א יהיו ילדים שהם תעקשו ממש על סלילת הדרך שלהם על המקום שלהם את יודעת אני זוכרת שישבתי מול אמא וילד שלה הילד גדל כחרדי עד שלב די מתקדם של גיל ההתבג גרות ואז הוא נטש ואז הוא ישב מולי והגשתי איזשהיא הגשתי להם איזשהו כיבוץ זה היה משהו שהברכה של זה מזונות והילד הכניס לפה בלי ברכה ואהמא אומרת לו ברכה ואז הוא אומר בירכתי ברכתי נשבע לך וזה היה ברור לכולנו שהוא לא ברך וו לא התייחסתי כי יכול להיות שהיה לו שם איזשהיא אמירה פנימית של עוד היה לקדוש ברוך הוא על הביס הזה אני לא נכנסת על איך הוא מברך מה זה בכלל לא האישו כשהם מגיעים אליי אבל אז הוא שם את ה את היד על הראש והוא בירך

שהכל נהיה בדברו. והאמא נחרדה. היא אמרה לו, "מה אתה כבר שכחת? איזה ברכה יש לכל דבר." ואז הוא אומר, "וואי, תראי מה זה. אני שם לב שאני אברך על הכל שהכל." חיחתי, קשבתי. ואז הוא אמר, "אז מה מברכים על זה?" האמא התפלצה. ואמרתי למה את מתפלצת? עד היום הוא ברך כעת אמרת לא היה בזה שום קניין שלו. סיפרתי לא שאני זוכרת שאני בירחתי ברכות השחר באגעה אשכנזית כל חיי בנוסח ספרד. כשהתחתנתי כשחזרנו בתשובה ובעלי התחיל להתפלל הוא ביקש ממני להתפלל לדות מזרח כמוהו ואני לא הצלחתי לזכור את זה. נוסח ספרד היה שגור מהגן. זה היה דרך שיר וזה השתרש וידעתי את זה בעל פה. אף פעם לא חשבתי ופה ואני כבר שנים שנים אומרת ברכות השחר

בנוסח עדות מזרח אני לא זוכרת את זה בעל פה אני צריכה כל פעם מהתחלה כיוון שזה לא שפת האם שלי זה לא מה שירשתי

זה לא הגיר שדה ענקותה שלך

אבל זה זה משהו והילד הזה שהוא מן מול אמא שלו שהיא מזדעזעת מזה שהוא מברך שהכל לא יודעת זה היה שם איזה עוגיה היא מזדעזעת מזה ואני מחייכת ואני אומרת בואנה הגברת הילד שלך עכשיו קנה את ברכת מזונה פעם ראשונה בחיים שלו מתוך החלטה שהוא מברך קשה לנו אנחנו לא יכולים לראות את זה למה כי אני נתתי לך אני שטלתי בך זכרונות אתה לא זוכר מה שטלתי בך אתה לא בא איתי הרי אמא ברובזה לא בודקת אם הילדים שלה הלכו אחריה היא הולכת והם באים אנחנו כל שנייה מסתכלות באת הלכת מה איתך אנחנו נורא חשוב לנו שהילדים הלכו אחרינו אנחנו אין לנו את האמון כמו הבר ברוזה בברווזונים שלה שהם ילכו אחריה. היא קופצת לנהר והם קופצים אחריה.

היא עולה מהנהר והם עולים אחריה. הרי כולנו מכירים את הסרטון שהיא הולכת בכביש והם כולם אחריה והכביש עוצר מלכת. כולם עוצרים בשביל חבורת ברוזים. אין אין לנו את האמון הזה. אנחנו לא מאמינים שהברבזים שלנו יבואו אחרינו ואנחנו גם לא מאמין.

איך מגיעים באמת לאמון כזה? שאלה מתבקשת.

מצב של אמון אמיתי. כשבאו לרבי שמעון בר יוחאי ואמרו לו תקשיב הבן שלך רבי אלעזר מתנהג כמו פרא הדם מה הוא עשה הוא לקח אתונות של חבורה של אנשים שבאו לאזור והוא הרים את האתונות שלהם על גג הבית ורבי שמעון בר יוחאי לא אומר להם אוי וה מופראז אני הולך לדבר איתם מה עשיתם לו שהוא נהג בדרך כזאת חזק הוא ידע לשאול את השאלות הנכונות

זה תמיד נמצא בשאלות כן, הוא שמח על זה אפילו לא השאלה נובעת מתוך מקום של אמון. אני סומך על הילד שלי שלא יעשה משהו סתם כך. ילד שלי לא ילד רע. ילד שלי הוא ילד טוב. מי עשה לו רע שהוא יתנהג כך? ומה שהוא זכה שרבי אלעזר הולך יחד איתו למערה. רבי אלעזר לא בורח. רבי שמעון בורח. הוא הולך יחד איתו בשיא גיל הנאורים שלו. נמצא יחד עם אבא. אוכל חרובים. מתכסא בחול. גופו מתכסה כולו פצעים. בשל הנאמנות לאבא שלו וכשהילדים שלנו ידעו שאנחנו רואים אותם באור חיובי הם יחזירו לנו בחיוביות אבל אף אחד בעולם לא חש נאמנות למי שמרגיש אל עברה דעת יש לי בקליניקה עכשיו סיפור של בחורה מבית מאוד מאוד מאוד מאוד חרדי שנסאה לחוץ

לארץ לחיזוק היא לא כל כך התחזקה שמה קרה שמה משהו אחר הכירה בחור והיא מאוד רוצה להתחתן איתו ואבא מנסה להציע כל מיני הצאות שידוכים עכשיו והם לא ממש עובדות ואמרתי לו יש לך בעיה אחת הנאמנות שהילדה שלך מרגישה כלפי אותו בחור אומר לי הוא בקושי מכירה אותו איך היא מרגישה עליו נאמנות אני אבא שלה שנים אני אמרתי לו תראה ילדה שנמצאת במצב בגיל ההתבגרות היא אם היא הלכה בתלם היא קיבלה פידבקים טובים אז היא תעבור את זה בשלום אבל אם היא שינתה ואני רוצה דווקא להתייחס תזכיר לי תכף למה למה היא שינתה? כי היא הייתה לי את היום שיחה מאוד מעניינת שהיא מאוד חשובה לכאן. אז אם היא שינתה והתחילה לקבל פידביקים היא קיבלה

כאילו סליחה לא פידבקים אלא תגובות מאוד לא טובות בעצם אין לה מה לעשות עם אנשים שלא רוצים אותה. כרגע היא נמצאת במצב שהיא משייכת את עצמה. אז אם היא נמצאת במצב שהיא לא יכולה לשייך את עצמה, אני לא יכולה לשיך את עצמי אליכם כי אני לא אתן לכם אותי כי אתם באים אליי כל הזמן בטענות. אז אני לא רוצה להיות חלק מכם. אז כשהיא נמצאת בתקופת החיפוש של השייכות שלה כי גיל ההתבגרות זה תקופה של חיפוש של שייכות אז אם אתם טובים אליי אז אני מוכנה להשתיך אליכם אם אתם לא טובים אלי אני אחפש משהו אני עכשיו מחפשת שייכות איתכם או נגדכם תחליטו איפה אני אהיה אז אם אנחנו יודעים לעזור להם לעבור את הגיל הזה ולמצוא את הנקודות

הטובות שלהם היא תשתייך אלינו בסופו של דבר היא לא תברח אוקיי אז אמרתי לאבא שהיחוד שם היה לא לא היה לא היה פשוט היה קושי המון המון טענות אליה שהיא לא בסדר, שהיא לא בתלם, שהיא לא פה, שהיא לא שם. הבחור הזה היה מוכן לקבל אותה ככה כמו שהיא. היה מוכן לקבל את מה שיש לה לתת. בגיל ההתבגרות הם גם רוצים להרגיש שהם שווים משהו. אז הם רוצים לתת. הם נורא אוהבים לתת עצות. היה מישהו שיקבל את העצות שלה. היה מישהו שלא יגיד לה קודם לכי תתפללי, תתלי ידיים בבוקר ואז אחר כך נשמע מה שיש לך להגיד.

היה מישהו שהיה מוכן לקבל. והנאמנות שהם רוכשות לאלה שהסכימו לקבל מהם היא אדירה. אותו אחד זכה בה.

הוא פשוט זכה בה. והיא היא עכשיו מרגישה שהיא חייבת לו בגלל זה שהוא היה הראשון שהאמין בה. ולכן אמרתי לה אבא אתה יכול להציע שידוכים מכאן למחרתיים אבל הלב שלה נמצא שמה. הנאמנות שלה נמצאת שמה כי הוא הסכים לתת לה. עכשיו המדהים הוא שזה עוד משהו שחשוב שאני אדע על גיל ההתבגרות. הייתה לי את השיחה היום והיא סיפרה שהיא נורא רוצה להיות שונה. קונה היא תמיד צריכה להיות נעליים מוזרות היא תמיד צריכה להיות עם חולצה שונה משהו ואז אמרתי לה בוא תנסי להתרכז כשאת קונה את הנעליים המוזרות האלה למי את עושה דווקא וזה קפץ לה היא נתנה שם של חברה מבית הספר והיא אמרה לה לא לא מה פתאום אני לא עושה לה אמרתי לה זה הדבר הראשון

שעלה לך ותראי איזה יופי אמרתי לה כל החיים אז אין לו פיתחת אישיות משל עצמך פיתחת אישיות שנותרת את מה שעשו סו לך ונוקמת על מה שעשו לך. זאת אומרת, הנעל הזאתי היא לא תוצר של רצון שלך, היא תוצר של נתירה ונקמה על מה שעשו לך. זאת אומרת, יש פה אסטרטגיה כשהיא פגעה בך החברה וכל צוות הבנות האלה ששייכות לאיזשהו סוג מסוים של אוכלוסייה, היא הרגישה במיעט מולם, היא אמרה, "אני אראה להם, אני אראה להם שאני שונה מהם." ויום אחד קמת ויצאת וכבר הגעת לגיל שאת יכולה לבחור מה שאת רוצה ובחרת נעליים שנראה לך שהם מה שאת רוצה. הייתה פה אסטרטגיה ברגע שקרה לך משהו לא פשוט. אמרת לעצמך אני אהיה שונה. זה הפכה לפתולוגיה של החיים שלך. את אפילו לא מרגישה זה הDNA שלך.

מדהים.

את חושבת שזה הסוג של הנעליים שאת אוהבת? את חושבת שזה הסוג הלבוש שאת אוהבת? את רק לא יודעת שאת בעצם נוקמת על רגע מאוד לא פשוט שהיה לך?

שיש איזה כוח שמניע אותה שזה אפילו לא היא

בדיוק. ואז היא אמרה, "אז מי אני?" אמרתי עכשיו לכי תבדקי.

אז אז עשית לה סדר בתוך הבלבול או שהיא התבלבלה מזה עוד יותר?

לא, זה מסדר ועכשיו באמת זה עבודה. זאת עבודה קשה. ללכת לבדוק באמת מי את, אבל לפחות זאת את. זה לא מה היא גרמה לי. זה כמו אמרתי לה שזה כמו שנכנס לחקוץ כשהיית א יום אחד בשדה ונכנס לחקוץ לרגל. ואז את לא מצליחה ללכת יותר על כף הרגל. את הולכת על הצד של כף הרגל כי הקוץ מפריע לך והקוץ הזה לא יצא והתחלת לפתח לאט לאט הליכה על הצד של כף הרגל לא על הרגל לא על כף הרגל עצמה ולאט לאט לאט לאט זה הופך להיות הרגל זאת היסטרטגיה כביכול זה פיתחת איזשהיא א א איזשהיא דרך חיים בעקבות מה שקרה לך זה הפך להיות זה הפך ממש לפתולוגיה של החיים שלך את כבר הולכת ככה ואת אפילו לא זוכרת בגלל מה

מדהים ובגיל ההתבגרות אנחנו צריכים לדעת שהילדים מחפשים את השייכות שלהם אם הם חווה לא טוב ועדיף שנה נהיה מודעים לזה כדי שנוכל לעזור להם אבל מה אם הם לא סומכים עלינו אנחנו לעולם לא נוכל להיות חלק ממי שהם

זאת אומרת אמון זה הצעד הראשון הבסיסי והמוכרח בלי זה אנחנו לא מתחילים אפילו

אז אנחנו בעזרת השם נמשיך עם השאלות שלכם עם התשובות לשאלות שלכם מיד אחרי הלכתי חיפשתי חומות של תקווה ושטתי בחושך חיפשתי אותך בתוך נבחי נשמה חושך קבר על האור חיפשתי מקום מסתור לפידך לאור שלך גם כי אלך בגיצל מוות לא ירד האימה דיר שבטך ומשנתך הם מה ינחמו לי? מה ינחמוני גם כי ילך בגלל ממש לא יר כי האי שבטך ומשנתך הם הנחמו לי

מהנחמיים כולם נופלים קמים וממשיכים בדרך אין שום ברירה רק נשארת בחירה לבחור בטוב והמתוק וחלילה לא להך המציאות מסתירה את האמת שאפילו במקום הכי נמוך בעולם הוא קיים ואפילו במקום הכי שפל שיש הוא מחיה את כולם כי אין מקום פנוי ממנו ואין שום דבר שנעלם כל כך מושלם ממלך מלך העולם מלך העולם מלך העולם מלך העולם מלך העולם מלך העולם מלך העולם מלך העולם

מלאכים הקדושים העומדים במרומים החוט חידה ואין פותח השם ברך אמר נתן לי בית וגם לכם אך מדוע

לביתו הוא לא חוזר מלאכים הקדושים אנגשו אלוקים שוב הביתה לפתוח דל העומדים במרומים לא אל תפסיקו חנונים אין לנו אחר מלאכים הקדושים אנגשום אלוקים ישראל עייב מלכם העומדים במומים לא אל תפסיקו את החנונים אין לנו אבל ואם תרחיב לי בי כמים אזורמים בתוך הים ותפרוס ידי בכל קצבות עולם איני מספיק לומר תודה התגדל והתקדש שמך לעולם מבורך על נשימה ונשימה על החיים במתנה התגדל והתקדש שמך לעולם מבורך על יום נוסף על יום חדש ועל השמשח התגדל וית חזרתם אלינו. אז אנחנו בגיל ההתבגרות, בגיל הזה ששואלים שאלות שנמצאים בחיפוש של טהיות, שלהיה, של תהליכים שיכולים ללוות אותנו גם אחרי שאנחנו בעצמנו הופכים להיות הורים, גם

כשאנחנו מקבלים לכאורה את כל התשובות אלו שאלות שיכולות לפגוש אותנו כל החיים כולם. אז אנחנו כאן עם הרבנית פרי כהן עכשיו משיבים לשאלות שלכם כי זה לא סתם שהתוכנית שלנו נקראת משיבת נפש אנחנו פה כדי להשיב את הנפש גם בתקופות הכי סוערות ויש איזה תקופה שהיא יותר סוערת מגיל ההתבגרות אני חושבת שבאמת פרק אחד לא יספיק לנו פרי מה את אומרת

ממש ממש

למה זו תקופה שהיא כל כך א סוערת ברמה שכמו שסיפרת לנו לפני ההפסקה על אותה נערה שאפילו לא קלתה שמה שהיא עושה זה לא שלה ואני פשוט יודעת אני יודעת מנשים שאני פוגשת ומהתייעצויות שמגיעות אליי שהרבה פעמים זה יכול להיות כמו איזה אסימון שנופל בשלב הרבה יותר מאוחר זאת אומרת אותה נערה צריכה לדעת להרגיש כמה היא בראת מזל שהיא עלתה על זה בשלב הזה של החיים שלה ולא שזה פוגש אותה דווקא בערות שלה, בזוגיות שלה, כי זה שלב כזה של שערות שגם אם נראה לנו שהם שכחו, הם פתאום עולות ופוגשות אותנו בשלבים הרבה יותר מאוחרים בחיים.

נכון? בגלל שכן לגמרי. בגלל שאמרנו שהשלב של מאפס עד 12, 13, 14 זה השלב שבו אנחנו קולטים נתונים. בין הנתונים שאנחנו נקלוט יהיו גם נתונים לא פשוטים שהם יפעילו אותנו. עכשיו א אחרי שקלטנו את כל הנתונים האלה מתחיל שלב העיכול. כמו שאמרנו בשלב העיכול אם אנחנו לא נעקל את האוכל נכון אנחנו נקי.

אני רוצה שנייה לגעת בנקודה הזאת עוד יותר. יש הורים שההתמודדות שלהם מול ילדים שיוצאים החוצה ושואלים שאלות והם חווים את הקושי כמו התנגשות חזית בקיר ויש הורים שיכול להיות שזה קשה להם וזה כואב להם אבל הם כאילו יותר מוחזקים כאילו אומרים זה יעבור מה מה ההבדל ביניהם למה לאלה זה עובר בר כמו סופה סוערת ולאלה עם כל הקושי הם יודעים להיות יותר אסופים. מה הסוד? אני אגיד לך זה יש בזה המון המון המון משתנים המון משתנים אבל אני חושבת שהיסוד של הכל בדיוק אנחנו לומדים את זה בפרשת השבוע כשבאים בני ישראל למשה רבינו ואז הם מתחילים להגיד לו במילים אחרות רד לנו רד מאיתנו לא ביקשתנו מך שתרד מאיתנו למה לקחת אותנו

אמרנו לך להניח לנו באת לקחנו לקחת אותנו עד לפה הבאת אותנו בשביל מה בשביל למות פה למה וחשבתי שיש בזה משהו מאוד פוגע. משה רבינו הוא האבא שלהם עכשיו. הוא לוקח אותם, הוא מביא אותם, הוא יוצא מדעתו, הוא עושה כל מה שצריך. הוא והם באים ומדברים עליו בצורה כזאתי. הוא אמור לחנך אותם במינימום אתה אחראי עליהם. אז שב תן להם ככה איזשהו שמיס, איזשהי דברי תורה כאלה, איזשהי הבנה של מה זה מוסר ודרך ארץ, כי אתה אחראי לגורלם. לא. משה רבינו מסתכל עליהם והוא אומר להם, אל תיראו, אל תפחדו. עוד מעט אתם הולכים לראות מה הקדוש ברוך הוא הולך לעשות איתכם ולא רק שהוא יעשה לכם נס היום לדיראון עולם לא תראו יותר את המצרים מה

נשמע מה אתה הורה מרצה למה אתה לא אומר להם משהו למה אתה לא מעמיד אותם על מקומם מאיפה זה נובע אתמול באמת בשיעור תורה דיברתי על זה שבעצם משה רבנו נקרא עניו מכל אדם לקחתי את הרעיון של הפרק השביעי ב-48 דרכים לחוכמה של הרב נוח וינברג שמה הוא מדבר על הענווה סוד הקסם האישי. סוד הקסם האישי זאת ענווה. ענווה זה לא אומר שמה שיגידו לך אתה תעשה, לא שאתה מבין מה הוא הדבר הנכון לעשות בכל רגע. שמאוד קשה לנו להבין מה הוא הדבר הנכון לעשות בכל רגע, כי אנחנו לא הקדוש ברוך הוא. כן? אנחנו בני אדם. אנחנו לא לחלוטין יודעים מה הדבר הנכון. אבל החיבור לאמת. כשילד נמצא בגיל ההתבגרות כתוב אמת מארץ תצמח. הרב פרופסור מיכאל

אבולפיה שהוא אחד הפסיכולוגים המדהימים הוא אומר כדי שתשמח אמת צריך להתחיל מארץ צריך להתחיל ממושגים א ממש ארציים לא תבסס את המושגים הארציים שלך לא יצמח משם אמת הורה שרואה את הילד שלו כרגע מתעסק רואה הורים משתגעים פתאום הילד משק את עצמו שעות מול הראי מה שלך? מה אתה ילדה? מתחילים לרדת עליו, רואים את הילדה, פתאום עושה כאלה שטויות. מה? תפילה תעמדי, תתפללי, תעשי משהו מהחיים. יש לך קצת מצוות, מעשים טובים. בוא'נה רגע, היא עכשיו מבססת את הארציות שלה. זאת אומרת הארציות לפי מה שאני מבינה שאת מתארת זה הדברים הכי בסיסיים

על להסתרק על לדאוג לנראות ודברים שממרום גילינו כהורים מסתכלים על זה

אנחנו אפילו מזלזלים בזה

אנחנו איפה אנחנו היינו כן כי אבל א כשהורה נתקל בזה והוא נורא נלחץ הוא שוכח לעשות את הדבר הנכון משה רבנו עומד מול עם ישראל הם הם נמצאים במצב שהם יורדים עליו כביכול. הוא לא מאבד אשתונות למה? כי הוא נמצא מצב של ענווה. מצב של ענווה אמרנו זה מצב של עשיית הדבר הנכון. מה עכשיו הדבר הנכון? הדבר הנכון זה קודם כל לראות מאיפה הם מביאים את זה. אל תיראו אומר להם אל תפחדו. אני מבין שזה אתם כל מה שאתם עושים עכשיו זה מפחד. כשאילה נמצא בגיל ההתבגרות אומר אני לא זוכרת מי הפסיכואנליטיקן שמדבר על זה אומר נפאר אצלו חור שחור. עד עכשיו הוא נתמך על אבא. עכשיו כביכול הוא רוצה את החיים שלו לבד והוא נופל לתוך בור שחור

שממנו יאסוף את עצמו לאט לאט. בבור השחור הזה הוא מגלה של כל מה לא כל מה שאבא אמר הוא נכון שכל לא כל מה שהבטיחו לו באמת קורה והוא חייב להמשיך לסמוך על אבא ואמא עכשיו הוא מרוצה את הדרך שלא לסמוך הוא מרוצה את הדרך שלא לסמוך על החיים הוא למד נגיד אם ניקח את זה לכיוון המקום שלנו של החיים שלנו של אנשים חרדים שומרי תורה ומצוות כן הוא מגלה שמדברים גבוהה גבוהה ולא תמיד זה יורד אל השטח הוא מגלה א אני מספרת מהשטח

זה באמת משבר זה באמת משבר לגלות כן אתם אומרים דברים ואולי לא לא עומדים מאחוריה זה אני חושבת שאולי זה אחד השברים הכי קשים לגלות אותם ש מה זאת אומרת מה מה זה הפער הזה אבל הרי אמרת ש אבל הרי אמרת ש והם רואים את המציאות בואי יש להם רדרים שהם יודעים לקלוט גם אם לא תגידי שום דבר הם הם כמו שיש חיישנים שיודעים לחקור בים את התנועות זה חיישני תנועה. זה הם מגלים אנרגיות, הם מגלים אווירה. הם יכולים להיכנס לחדר ולדעת אם רבו בו לפני כן. אז אי אפשר אי אפשר לעבוד עליהם.

בדיוק. זה השלב שאי אפשר יותר לעבוד.

ואנחנו כל הזמן מנסים לזה.

שלב בדיוק השלב הזה שאי אפשר יותר לעבוד עליהם.

זהו. סיימתי לקנות את מה שאת אמרת. עכשיו אני בודק מה היה נכון ומה לא היה נכון. תן אני רוצה לתת דוגמאות מהשטח. בכוונה מישהי העירה עצומת ליבי והיא אמרה לי תקשיבי אני רואה את התוכניות ואני עושה לאט לאט אני הולכת ונבנת בחיים שלי היא אומרת אבל אנחנו צריכים יותר דוגמאות בשטח אז בואי באמת נתרגם את מה שאמרנו עכשיו מדברים גבוהה גבוהה בבתי הספר על לדבר לשון הרע על לא תלכחיל בעמך על לא זה ונקראת ילדה על המנהלת והמנהלת אומרת לה תגידי לי את השמות של זאת וזאת וזאת שעשו כך וכך היא אומרת אבל אני לא יכולה לדבר לשון הרע ונהיה לה איזשהיא בעיה היה יש פה דיסוננס. המנהלת אמרה משהו אחד ועכשיו המנהלת אומרת משהו אחר.

היא גידלה אותי כל החיים למושגים מסוימים. מה הולך פה? אני אתן עוד דוגמה. מלמדים אותנו כל החיים להיות צנועות. מאז שהילדה נמצאת בגיל קטן, הגננת כבר אומרת לה בתפילה, מושכת לה את החצאי, תסדרי את החצאי, תסדרי את הברכיים, תסדרי. ופתאום היא מגלה שעותו והיא הולכת לעשות כל מיני דברים שהם פחות צנועים. והיא אומרת לעצמה, "היהדות הזאת זה שקר. כל החיים גידלתם אותי לצניעות, פתאום שימי את הצניעות בשום מקום וחסר לה אומנם

הם באמת אומרים את זה, הם באמת מתרגמים את זה ככה לעצמם או שפשוט יש פה איזשהו פר שהם לא יכולים לסבול אז הם מחפשים משהו אחר זה גם וגם הם מתרגמים את זה לעצמם ויש להם פרם לא יכולים לסבול ואז הם מתחילים לשאול שאלות מתוך בעלה ופחד כן בטח שילד בגיל 13 14 שפתאום שומע על דברים שיקרו לו אוטוטו בעזרת השם אחרי החתונה והוא גדל לצניעות ושמירה וכולי והוא וחסר לו הפר של ההבנה של מה יש כאן הוא מפרש את זה מאוד בצורה מאוד בעייתית יכול להיות שזאת הנקודה שבדיוק אנחנו מדברות עליה שכאן יהיו את ההורים שהם יקבלו את זה קשה יותר לעומת הורים שכמו משה רבנו לא יאבדו את ההשתונות כי הם ידעו שזה יעבור

ויבינו מאיפה זה נובע ויתנו מענה מתאים. משה רבינו בעצם מרגיע אותם, מסביר להם, נותן להם כלים. כשהורה נתקל בסיפור כזה, כן? הורה שאין לו יש לו בעיה תקשורת, הוא לא יודע לתקשר עם הילדים שלו, אז מה אני עושה עכשיו? מה קורה עכשיו? הילד שלי גילה דברים א שזה לא לגיל שלו, מה? מה קורה? זה נורא, אני לא יודע איך לתקשר את זה, אני לא יודע איך לדובב את זה, אני לא יודע איך לתרגם את זה, אני לא יודע, אני לא יודע מה לעשות עם זה. הוא נכנס ללחץ. מי השם? הילד. הכניס אותו עכשיו ללחץ. תעזוב, רגע, שנייה. לאט לאט תתרגם את זה. אני תמיד אומרת שתנסי לחשוב שהכנס לתוך הפה תפוח אדמה רותח. יש לך כמה אפשרות או לרוק את זה החוצה.

יש הרבה אנשים את לא יכולה. לבלוע את זה בפנים. את נחנקת. מה את עושה? תהיי רגועה. לאט לאט תלעשי שלב אחרי שלב בתוך התפוח אדמה זה יגמר הוא יבלה. כשיש לנו מקרה לוהט בתוך החיים שלנו תתחילי ללעוס את זה טיפה טיפה. קחי עוד דוגמה. את יושבת מול הבית שלך יום כל אחת מתה שמנקה. הבית שלך נראה מינימום מלחמה בעירה נתרחשה אצלך בבית. טהילים עפו לכל כיוון אפשרי. נבקע לך איזשהו בונקר של גיהנום בתוך הבית. עכשיו קורמי תתפקדי. מה את עושה? הרעיון הוא ללכת פינה אחרי פינה אחרי פינה אחרי פינה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. עכשיו יש לנו מקרה בתוך בית שאנחנו זה תפוח אדמה לא הט. איך את לאט לאט לאט לאט לועסת אותו וכשאת לועסת

אותו לאט לאט פינה אחרי פינה את יכולה להתגבר עליו משה רבנו לא נבהל משה רבנו יודע שהוא עושה את הדבר הנכון אז זה בסדר אז עכשיו לא כל כך נוח עכשיו זה קצת בעיה עכשיו אבל זה בסדר עכשיו מה זה הדבר הנכון משה רבנו לא מלא בעצמו משה רבינו הוא א שם את עצמו כרגע בצד את העלבונות שלו בצעד את הדברים דברים שלא נהים לו לשמוע בצד הוא נמצא כאן בשבילם הוא לא נמצא בשביל עצמו ברגע שהוא נמצא שם בשבילם הוא יכול לעשות עם זה משהו אם אני שם את עצמי רגע בצד לא נבעל לא משתולל לא קרה

שזה הכי קשה בעולם בעצם

עכשיו אני יכול לתת מענה ולכן אני פחות אבעל אבל אם אני נמצא במרכז ואז יש את החברה אם אני שייך לחברה מסוימת יגידו כן איך אני אתמודד עם זה

יש את לי אין אישור משלי אני צריך את הילד שלי שיאשר אותי אז אני לא יכול להתמודד עם זה ולכן אני נמצא בבעיה. טוב פרי, כמו שאמרתי אני ידעתי אני ידעתי מראש שלא תספיק לנו תוכנית אחת. אנחנו ממש א לקראת הסיום של התוכנית ואני מאוד רוצה שניגע בשאלה מהצופים. א אני חושבת שגם אנחנו בתוכנית סוג של בגיל ההתבגרות כי אנחנו חייבים לספוג את כל הידע הזה ולהקל אותו ולאבד אותו ולהיות רבוים בכל הכלים המעשיים שנתת א יש כאן שאלה א שככה קצת חזרה על עצמה אז אז לדעתי היא מרכזת כמה וכמה שאלות שהגיעו אלינו א יש פער תרבותי ודתי גדול בין המשפחה שלי למשפחה של בעלי, פער שיוצר חיכוכים בעיקר סביב הילדים. המשפחה שלי לא דתית.

בעלי מתנגד שהילדים ישתפו באירועים משפחתיים אפילו שזה אירועים שקשורים לילדים וזה תמים מפגשי פליידייט של בן דודים בני דודים כל חגיגה עלולה להפוך לריבים בינינו איך שומרים על אחדות בבית על קשר עם המשפחה וגם על גבולות חינוכיים בלי שזה יקרא את הילדים באמצע

שאלת השאלות של משפחות מעורבות הורים חוזרים בתשובה בעצם מאוד מאוד מאוד חשוב להם שהילדים שלהם לא יעשו את הסיבוב שלהם. הם מצאו את האור. הם מאוד מאוד רוצים שהילדים יבואו אחריהם וגם הם יגלו את האור. הם רוצים לקחת את ה את הילדים איתם מכל המקומות שנגענו בהם קודם. מהמקום של אנחנו לא רוצים להבת הילדים שלנו. אנחנו רוצים שכולנו נשאר כיחידה אחת וכולי וכולי. וגם פה האבא, האבא, האמא אומרים, תשמעו, זה זה הדרך הנכונה, אנחנו לא רוצים שזה יקרה. אבל הילדים שלנו הם הרבה יותר חכמים מאיתנו והילדים שלנו יודעים שיש עולם אחר מהצד השני. וואם אנחנו לא ניתן להם בשום פנים ואופן, מה שיווצר מצב, שיכול להיות שיום אחד, אם זה

יסקרן אותם מספיק, הם ילכו. מצד שני אני חושבת שיש פה גם עניין ששל של הורים שמפחדים שמה שיש להם לתת הוא לא מספיק מאתגר ומסרן כמו המשחקים עם עם הבני דודים החילוניים. אז מה עושים? גם אנחנו מתמודדים עם זה כן אצלנו ו

במשפחה הפרטית שלך את אומרת

ואנחנו נחנו לא ניתקנו קשר והילדים שלי מגיעים

אולי לא דווקא ננתה קשר אבל בואי אם את אומרת שזה משהו שאת חובה בעצמך יש עכשיו אירוע שהוא מעורב שיש בו אווירה לא מתאימה משחקים לא מתאימים דיבורים לא מתאימים טלפונים לא מתאימים ואת לא רוצה שהילדים שלך יחספו לזה

הילדים שלנו יחספו לדברים האלה אם נרצה או לא נרצה לא לעולם נוכל לשמור אותם אבל זה שונה מאשר אם את לוקחת אותם יד ביד.

יופי. אבל פה מה שאת בעצם מזכירה, אני נותנת לילד שלי לגיטימציה להגיע למקום הזה כי ברגע שאני לקחתי אותו יד ביד זה אומר שזה בסדר. אז מה מה אני מעבירה לילד? אני מאוד מאמינה בשיח. זאת אומרת היה מפגש כזה ואם לא חייבים ללכת לכל המפגשים ויש מפגשים שאת יכולה לומר שלא. גם אנחנו ב באירועים מסוימים אנחנו לא לוקחים בטח שלא את הקטנים. ואני גם מסבירה להם אני אומרת להם תקשיבו למה אתם צריכים את זה? ואנחנו מדברים מה מסקרן בזה הייתם רוצים

מדברים עם הילדים את אומרת לא רק בני הזו

לא לא לא עם הילדים

מה מה זה מסקרן אותכם הייתם רוצים להיות שם מה זה למה לא לתת להם הבנה שלמה לא

זאת אומרת הקטע של השיתוף כאן הוא מאוד מאוד משמעותי וחשוב

אני חושבת שגם אתם צופים יקרים וגם אנחנו כאן באולפן מרגישים שנגמרת לנו התוכנית אבל עם טעם של עוד ועצפתם אותנו בשאלות אבל ענינו כאן על דברים קריטיים וחשובים שמרכזים הרבה הרבה שאלות ביחד. תמשיכו לשלוח את השאלות שלכם. יש מצב שאנחנו נמשיך ונעסוק בזה גם בתוכנית הבאה. תודה רבה לכם שהייתם איתנו ועצפתם והליתם את הנושאים שנוגעים לכם ובכם בחיים. אני מאמינה שגם אתם תיקחו איתכם את העצות האלה. בעזרת השם נשתמע גם בתוכנית הבאה. תודה רבה לרבנית פרי כהן. תודה להשם על הזכות ולכל העוסקים בדבר. ניפגש בתוכנית הבאה.