ניהול משברים - למי שהכאב שלה הפך לדלק | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה וברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. אנחנו רק מצמצי הגיע פעמיים כי טוב ואנחנו נמצאים בעוד תוכנית של משיבת נפש כאן כדי להשיב את הנפש. לא סתם קראנו להתוכנית ככה, באמת התוכנית מיועדת קודם כל לכם ובשבילכם. השאלות שלכם שמגיעות אלינו כאן בשידור חי ועליהם לשיב בעזרת השם וכמו כל שבוע אנחנו בוחרים נושא שנוגע בנקודות הכי עמוקות בים הסוער הזה של החיים שכל אחד עובר כי כולנו עוברים כל אחד מהמקום שלו דוד המלך אמר כל משבריך וגליך עליי עברו ואין אחד שלא מזדהה עם הפסוק הזה לפעמים להרגיש באמת שלפעמים זה מגיע מכל כיוון ואנחנו לא יודעים במה לאחז אז אנחנו כאן כדי לאחז ביחד להעמיק לשורשים של כל מה

שקורה איתנו ולהתחזק בעיקר להתחזק באמונה ובזיהוי של השורש של כל מה שקורה. היום בחרנו נושא שאין אין אחד שלא יגיד זה בשבילי. אנחנו היום מדברים על משברים, על ניהול משברים, על איך לדעת להתמודד מולם שאנחנו ננהל את המשברים אם כבר הם מגיעים ולא שהם ינהלו אותנו. אז זה נושא שהוא מאוד מאוד רחב, אנחנו נשתדל להקיף אותו מהכיוונים שהם הכי רלוונטיים והם הכי נוגעים לכל אחד ואחת ואנחנו נגיד ערב טוב לרבנית פרי כהן מרצה ומטפלת רגשית שלום וברכה

ערב מבורך

מה שלומך

מצוין ואיך אצלך

ברוך השם אנחנו א באמת רוצים היום לגעת בנושא שהוא כל כך נוגע לכולם שהוא הנושא של משברים כי אני חושבת שזה מה שבונה אותנו אנחנו אנחנו תמיד אוהבים את המשלים של החדר כושר, של האיך שריר נבנה מתוך שבר וזה כבר כמעט כמעט נהיה כל שעה אבל זה כל כך אמיתי, זה כל כך נכון, זה כל כך פוגש אותנו ברמות כאלה ואחרות גם ביום יום וגם בתקופות שלמות של החיים. וכשבחרנו את הנושא לתוכנית, ישר הקונוטציה הראשונה שעלתה לי זה קודם כל הפסוק כל משבריך וגליך עליי עברו. כי לפעמים המשבר הוא באמת יכול לגרום לנו לאיזשהוא תחושה של שורפים את המועדון ונשברים חס וחלילה בתוך הדבר הזה. ומצד שני משבר זה גם המילה שמתארת את המקום שעליו

יושבת היולדת בלידה ומשמה מתחילים חיים חדשים ומתחילה צמיכה ועם הבכי מגיע גם שמחה אדירה. אנחנו ראינו בימים האלה את יוסף חיים אוחנה השם ישמור אותו שחזר לביתו וקיבלו אותו מה שנקרא בטופים ובמחולות ואין עין שנשארה יבשה והפעם מתוך שמחה לקבל אותו חזרה לשגרה לבית שלו ואני אומרת לעצמי תוך כדי שאני רואה את כל הצעהולים ואת כל החום שהקיפו אותו ש איזה זכות איזה זכות זה שכל כך הרבה אנשים מרגישים חלק ממך ומרגישים שמחה בעצם קיומך. רק לראות אותך בתלת מימד, להרגיש אותך אתה חי, אתה חזרת, אתה פה. אבל גם כל אחד ואחד מאיתנו גם כן צריך למצוא את המקום ש שלא לרדת חס ושלום 40 מטר מתחת לאדמה כדי להרגיש את הזכות של החיים

ואת הזכות לחיות. אנחנו צריכים לקבל את עצמנו, את עצם החיים גם כן בכאלה צהלולים. אבל מה לעשות שהשגרה ובמיוחד המשברים ככה קצת מורידים לנו את היכולת הזאת? אז מה זה בעיניך משבר או אולי אפילו מה ההגדרה המקצועית למשבר? משבר יכול להיות כל דבר ששובר אותנו ששם אותנו במצב שבור יש היום בני הנוער משתמשים במילה שהיא כל כך מצחיקה אותי. הם רוצים להגיד על מישהי שהיא וואי היא שבורה אפילו לא חוקים את זה נכון היא מאב שבורה

והם בעצם רוצים לתאר מישהי שעוברת כל מיני או שהיא כזאתי היא דחה והיא נדקת עם כל מה שהיא עברה משבר זה משהו ששובר אותנו משהו ששם אותנו רק אנחנו כמו שאמרת מאוד יפה וישבתי מאופנתת להקשיב למה שאת אומרת זה בעצם מכל משבר נולד משהו א ראיתי משהו מאוד יפה פסיכולוגית שהיא רצתה לתאר איך אנחנו מה קורה בזמן של טראומה שאנחנו קוראים למשבר? משבר יכול להיות טראומה לכל דבר. מה קורה ברגע הזה? ומה אנחנו יכולים לעשות ממה שקרה כאן? היא לקחה קנקן של תערס, הניחה אותו על השולחן והיא לקחה פטיש והיא שברה אותו. היא אומרת, "אנחנו נוטים להסתכל על הפטיש כאל הטראומה, זה ששבר אותי עכשיו."כן

הטראומה היא לא מה ששבר אותי. היא לא הפטיש, היא לא מי שעשה לי את זה. הטראומה היא היא מה שקרה לי מרגע השבירה, החלקים, הרסיסים, כל מה שמפוזר פה עכשיו, כל מה ששבור וכבר לא כמו שהיה. ואז באמת כשאנחנו נמצאים ברגע של טראומה, שאנחנו נמצאים ברגע של משבר, אנחנו נשברים לרסיסים ואנחנו אומרים מה יהיה עכשיו? מה הולך לקרות איתנו עכשיו? זה כל כך מפחיד, זה כל כך מהם, זה שבור, זה לא נעים, זה לא מי שהייתי. סיפרתי את זה כבר מיליון פעם כשהייתי בתקופה של החרדות אז עשיתי אפילו איזשהיא סגולה לחיפ למציאת עבדה שלשמחת החיים שלי מה אני כבר לא כמו שהייתי אני כבר לא עם שמחת חיים זה ממש כאב לי מה אני לא אהיה כבר ככה אף פעם

אז זה הרגע הזה של המשבר שאתה מוצא את עצמך רסיסים רסיסים ולא יודע איך להתחיל לאסוף את זה ואז אותה פסיכולוגית מספרת שבאמת ביפן יש את הסיפור הזה של תקין סוגי שלוקחים את הכלי שנשבר, מחברים אותו עם משחת זהב ומה שפעם היה שבור עכשיו מכוסה בהתרה מיוחדת והכלי הזה

השבור הופך להיות איתור

ממש הכלי הזה שפעם היה שלם ואז נשבר וכולו היה ריסיסים ומרוח באנשהו נאסף לאט לאט לאט עם המשחט זהב הזאתי והופך להיות משהו אבל עכשיו המשהו הזה הוא יותר הוא יותר ממה שהוא היה אם אתה בוחר אם אתה בוחר להישאר עסיסים ולהגיד נשברתי מה אני אעשה זה מה שהיה אז אתה נשאר כלי שבור לגמרי אבל אם אתה בוחר לקחת ולאחות את עצמך אחרי השברים האלה מה שקורה זה שאתה הופך להיות כלי שיכול להשכות אנשים אחרים אתה לא רק קנקן תה שמכניסים אליו מים מרתיחים אותו אתה עם הניסיון שלך יכול גם להתאים את הטעם של החיים של אנשים אחרים אבל לא אנחנו אמצאנו את זה תראה מה קורה בפרשת שבוע יעקב אבינו חובמה. בא המלאך ונלחם איתו והוא כבר לא מה שהיה. הוא צולע,

נכון?

אבל ויזרח השמש. לפני הצליעה, מספרים לפני המצב המוגמר, ויזרח השמש. הקנצוג, המשחת זהב הזאתי שהיא מבהיקה את השברים, לא אנחנו המצאנו אותה. ויזרח השמש, זה זורח. עכשיו אתה הולך לזרוח. איך אני מזריח אותך? אני קודם שובר אותך. ועכשיו תחבר ואתה לא תהיה כמו שאתה היית. ואנחנו רועדים מפחד. ואתמול הייתה לי למידה מטורפת. הגעתי לתת איזשהיא הרצאה בפני רקזות חינוך מאוד מכובדות ונכנסתי ולא כל כך ידעתי מתחילה איך אני אוספת. היה שמה מגוון של כל מיני גילאים. והתחלתי והייתה שם מישהי שהיא פשוט השתוללה עליי. ממש השתוללה והיא אמרה אני לא מסכימה ואני לא מסכימה ואני לא מסכימה ואוקיי. ואז הייתה מישהי מהצד השני שאמרה היא

אפילו זה היה נשמע קצת בלג אז את יודעת תתני לה לקרוא את המאמר הזה והזה וזה יסדר לה את הראש היא אמרה לה בהשוואה כאילו בהקשר אליי ואני מחייכת ואז עוד מישהי אמרה את יושבת מחייכת כאילו את יודעת בדיוק על מה את מדברת ואת חושבת שאנחנו לא יודעות וחייכתי כיוון שבאמת הייתה שם סליחה על הביטוי אבל היה שם כחוסר ידע וכל הנושא שאני אני באתי לדבר עליו וכשהמצב התלהט כל כך אז אמרתי אוקיי אני רוצה להגיד לכם מאיפה אני יודעת ואז התיישבתי לספר את הסיפור שלי פשוט ישבתי לספר את כל הסיפור האישי שלי ואני רואה אותם אחרי זה היה ויכוח סוער של 10 דקות כאילו נשלחו שם חיצים ואני כל כך צחק כל כך נהניתי קודם כל אני אוהבת שיש

שסערה אני חושבת שזה מפרא את ה וכשישבתי לספר את הסיפור שלי בשקט פשוט ישבתי כל כך בשקט כי היה לי ברור שאני יודעת על מה אני מדברת ומאיפה זה היה וסליחה סליחה שזה אולי יש שמע קצת איזשהו סוג של גאווה אבל לגמרי לא פשוט הניסיון הזה של הטראומה של השבירה של מה שעברתי יכול לתת איתו אחר כך ובאמת זהו פה זה נגמר

תראי את מתארת כאן דבר שאפשר לתפוס אותו מכמה כיוונים קודם כל המקום הבטוח הוא הוא לו דווקא גאווה הוא מקום מקום שדווקא אנחנו דיברנו עליו כאן לא פעם מקום של ערך של לדעת מה ערך גאווה היא הרי לבוא ולדעת אני יותר טובה מכם ולא לא נראה לי שזאת הייתה הרוח שם ממה שאנחנו מכירות אלא ממקום של באמת זה הערך של מה שאני יודעת להביא ועובדה שמשעמם לא היה שם ואני בטוחה שהם קיבלו בסוף את הערך אבל זו דוגמה מצוינת לנקודת שבר לנקודת משבר הכל נראה שזה מתפרק וזה מתפורר ועוד שנייה אני לא יודעת איך לאסוף כאן את כל הסיטואציה ויש סיטואציות בחיים ש שזה תופס אותנו לא רק לרגע אחד אלא ממש לתקופה אז קודם כל איך אנחנו בכלל

יודעים לזהות שמדובר במשבר אם זה בזוגיות אם זה בכלל בבית אם זה בכל מיני סיטואציות או בכל היחסי אנו שיש כי אני חושבת שהדבר העיקרי שיכול לשבור אותנו זה כשיש לנו משברים מול אנשים עם דברים שהחיים מביאים, עם דברים ש שאנחנו אומרים לעצמנו זה כוח החיים, זה מה שהחיים מביאים, אז גם אין לנו מול מי א זה מול בורא עולם כמובן, אבל זה לא שכאילו יש לנו את מי להשים, אולי זאת המילה שאני מחפשת כאן. וכשזה מול בני אדם, כשזה מול יחסי אנוש, הרבה פעמים משבר הוא גם יכול לעבור מה שנקרא מתחת לרדר, שאולי דווקא לא כל הצדדים המעורבים יודעים. אז איך אנחנו באמת מזהים שיש כאן נקודה של אוקיי, פה פה יש משבר ואז אנחנו מסתכלים על

זה אחרת מאשר א זה עכשיו משהו שעוד שנייה יחלוף. תראי, כל דבר שיעבור אותנו בחיים, השאלה איזה איזה שם, איזה כינוי, ושוב אני חוזרת לפרשת השבוע, כשיעקב אומר למלאך שנלחם איתו, הוא אומר לו, "מה השם שלך?" והוא אומר לו, "למה זה? תשאל לשמי. מה?" ואז יש לנו את המפרשים שמסבירים למה זה? זה השם שלי. זאת אומרת שאנחנו יכולים לקחת לשיים כל דבר ואנחנו נבחר באיזה דרך לתת לו, איזה שם לתת לו.

המשמעות כאן היא השם של הדבר.

אז אם

עד כדי כך שהמלאך עושה איתו דיון ממש אתה מלאך, אתה יודע איך קוראים לו? אז בוא למה להפוך אז קוראים לי כך ואם אני בא לרפא אז קוראים לי כך. יש לי יש שם לכל דבר ואנחנו יכולים לקחת סיטואציה ואנחנו יכולים להגיד בסיטואציה ואת יודעת יצא לי לראות אני לא יודעת מי זה מי זה ואני ממש מצטערת שאני לא אגיד את שמו אבל יצא לי לראות איזשהו אחד הוא כנראה עוסק בעצמה והוא עמד מול קל נשים ואישה שאלה הייתה שם אישה בקהל אפילו לא ראו אותה והיא שואלת א היא מתלבטת עם לסיים את מערכת הנישואים שלה אחרי 17 שנה לא יודעת מה הייתה עשיתו את זה כן היה נראה שהוא עומד מול קהל גדול ואז הוא אומר לה באמת התלבטות אוקיי זו שאלה בואי

ננסה גם אנחנו לחשוב על זה זה באמת שאלה כבדת משקל יש כאן משבר בזוגיות ואז הוא אומר לה בואי נחשוב ביחד בואי תגידי לי מה הייתם עושים כש מה איך איך הכרתם ואז היא מתחילה להגיד לו א זה היה בעבודה וזה הוא אומר לה שימי לב כמה את מחייכת רק מגזר

כן ואז היא אומרת לו ומה עשיתם ואז היא אמרה אנחנו הלכנו לטייל בהרים והלכנו לפה ודיברנו המון והקשבנו המון והוא רושם ודיברנו והקשבנו טה טה ואז הוא אומר לה ומה אתם עושים עכשיו אז היא אמרה כלום והחיוך בעצם נהיה כלום

ואז הוא אמר אנחנו בוחרים להסתכל על דברים בדרך מסוימת ואז אנחנו נותנים לו כאילו כל הזוהר המשמעות והזוהר ירד והפרשנות יש לה עניין מאוד מאוד מאוד גדול

מאוד מאוד גדול. ואם אנחנו נגיד, אוקיי, אני במשבר חמור, שנייה תעצרי, את באמת במשבר חמור? מה יש במשבר? מה זה בא להגיד לך? ואת יודעת, אם אני חוזרת לסיפור שדיברתי עליו קודם, על אתמול בערב, אה לקחתי את זה די בסדר, אבל בבוקר כשהתעוררתי הזכרתי לעצמי כנראה מתוקף היוטי פולניה ואני חייבת לסבול. אז אמרתי, "את זוכרת מה היה אתמול? כן, זה היה מאוד עצוב והרגשתי שאני ממש גוררת את עצמי לשם. זה ממש עצוב וזה היה לא פשוט ווקיי ואז ישבתי עם עצמי להתבודדות שלי והתחשק לי נורא לבכות ואמרתי ריבונו שלם קודם כל תאפשר לי לבקות כי אני חייבת כמה דמעות פולניה על הבוקר זה דמעות תנין שממלאות את העולם של הבוקר זה

וואני ככה

זה הבוקר טוב

כן

אז עשיתי

ואז אמרתי כן לא התאפשר לי יותר מדי כנראה שזה לא באמת היה שם

אוקיי

אבל אז אמרתי אוקיי אז מה מה היה כל כך נורא זה באמת היה רגע של משבר ברב בואו היית יושבת מול קהל ו מה היה שם מה היא באה ללמד עכשיו יכלתי למשוך את זה וכבר היו לי סיטואציות כאלה בעבר של מישהו שאמר משהו או ויכוח עם מישהו שפשוט ניהל אותי לתקופה מאוד מאוד ארוכה ופה באתי ואמרתי אוקיי בוא נסיים את זה עכשיו מה זה מה היה שם מה קב לי מה הכאב בטן שזה עשה לי טה טה טה טהטה ומאותה אישה שישבה כאילו תת בדמיון שלי ישבה כאן בצד וממש ישבה לי כמו משהו שכמו צל כזה שיחביד עליי. פתאום אחרי שעשיתי עבודה עם עצמי אמרתי וואי איך בא לי לפגוש אותה שוב לא בקטע רע. כדי להגיד לה שהיא גרמה לי לעשות עבודה מדהימה עם עצמי. כל

משבר בא ללמד אותנו משהו. אנחנו צריכים לקחת אותו ואיתו לעשות עבודה. עכשיו את שואלת מתי אני ידע שזה משבר חמור מאוד? יהיו דברים שאנחנו נבין שאין מהם דרך חזרה, אבל קודם כל אנחנו נצטרך לתת להם פרשנות נעימה יותר וניסיון לתת לזה א אור אחר. ואנחנו יכולים לשים לב שכשאנחנו אומרים כל כך קשה לי, אני כבר לא יכולה לשת, את הולכת ודואת. וכשאת אומרת וואו, כאילו תודה להשם שאני הבית שלי מלא ויש לי ילדים ואני צריכה להכין ארוחת ערב ופתאום יופי, בסדר, את מתמלאת בעוד איזשהיא נשימה עמוקה ויש לך יותר כוח. ואז מג יודעת את מדברת על על סיטואציה שהיא כביכול נשמת כל כך פשוטה וטריביאלית ואנחנו נמצאים עכשיו בחודש כסלב,

בחודש של האור, בחודש שהמשפחתיות, שהמקום הזה של הסופגניות והרוחות החמות והמפגשים המשפחתיים הם הם בדיוק הנקודה שמאירה לכולנו את הלב. ואנחנו צריכים לדעת דווקא בחודש הזה להסתכל על אותם אלה שאין להם את זה. ופרי ככה מה שאת מעלה כאן הוא כל כך מדויק לנו לעכשיו כי זה הזמן שלנו להסתכל גם על אלה שנמצאים סביבנו ובמיוחד על הילדים המתוקים הטהורים שאנחנו אנחנו מקבלים את הפניות של אותם משפחות של הורים כשי יום שנמצאים בעבודה עד שעות מאוחרות שאין להם את האפשרות להיות נוכחים בנוכחות הורית ובלשאול את הילדים האלה איך עבר עליכם היום יום לקבל אותם עם חיבוק, עם ארוחה חמה. את כל זה אין כי הם נמצאים בהישרדות והישרדות

שהיא יומיומית ויום רודף יום. הילדים הרבה פעמים הולכים לישון רעבים וקמים עם אותו קרקור שאיתו הם הלכו לישון. הקרקור בבטן של הרעב. אותם ילדים, אותם משפחות מגיעות אלינו ופונות אלינו כאן בהידברות ואותם אנחנו אוספים אחר הצהריים במקום שיסתובבו ברחובות. כי מה לעשות לשמה מגיעים כשאין את החיבוק בבית המקום הכי מחבק והכי מזמין זה הרחוב אנחנו אוספים אותם אלינו לבית חם למקום אוהב מכיל יש לנו שמה מדריכים ומדריכות שנמצאים איתם להכין שיעורי בית לקבל אותם במאור פנים לתת להם את הארוחה החמה לאפשר להם להתחיל את היום למחרת עם ארוחה שהם כבר מצויידים איתה כבר ליום המחרת והם כבר לא יסבלו מאותו קשב וריכוז בלתי מוסבר

שבעצם מתחיל מאותו קרקור שדיברנו עליו, מאותו רעב שמלווה אותם ולא מאפשר להם באמת להיות נוכחים, לשחק באמת עם החברים, להיות פשוט ילדים מפסידים את הילדות שלהם כי גם הם כמו ההורים שלהם נמצאים בהישרדות וזה חושך אמיתי שאנחנו חייבים לגרש אותו. אנחנו ממש מצווים על זה בחודש הזה, חודש כסלב, שכל כולו אור שאנחנו הולכים ומתקרבים לאור הגדול של ימי החנוכה, זה ההזדמנות שלנו להעיר לאותם ילדים את הלב ולעטוף אותם בכל מה שהם צריכים. ב073221212 אתם מחייגים ומדליקים את האור לאותם ילדים שלא ידעו יותר האב, שידעו שיש להם בית חם להגיע אליו, שיש מקום שמקבל ומכיל אותם. אתם תקבלו אור מסוג אחר שיגיע אליכם עד הבית, מנורה

מפוארת אה עטופה בציפוי זהב וכסף טהור. מנורה שידוע שכשאנחנו מפארים את חג החנוכה באור יקרות, הקדוש ברוך הוא מחזיר לנו באור יקרות בחזרה לחיים שלנו. האור של חנוכה ידוע נמשך עלינו כל השנה כולה. כשאנחנו מייקרים את המצוות הקדוש ברוך הוא לא נשאר חייו. אז את המנורה המיוחדת הזאת, את החנוקיה הכל כך מפוארת הזאת, אתם תקבלו עם שליח עד הבית 073221212 ושתדעו שהמנור החנוקיה הזאת היא מיוחדת למי שנרתם למשימה החשובה הזאת של להאיר את אותם בתים חשוכים. אתם כמובן תקבלו ביחד עם זה שמן למאור מיוחד שהגיע מגדולי הצדיקים במרוקו. הרב חיים פוקס שאתם רואים אותו עכשיו היה בכל הציונים הקדושים שבמרוקו. כל הרבנים של כל השות

הכי מפוארות ומשמה הוא הביא את השמן הקדוש הזה שמסוגל להאיר את האור הכי גנוז והכי יקר שיש ואיתו אתם תדליקו את החנוקיה הזאת וזו חנוקיה מיוחדת שמיועדת למי שלוקח את השותפות הזאת למען אותם ילדים צדיקים טהורים ויקרים שנמצאים בחושך והם צריכים אותנו הם צריכים אותנו כדי שגם הם יוכלו כלו לקבל את חנוכה באור גדול וכדי שגם להם יהיה אור בכל בוקר שהם קמים אליו. 073 2221212 והחנוקיה כבר בדרך אליכם ובלב שלכם ידלק אור גדול שהוא כוחו של אותו אור שאתם תדליקו לילדים האלה. אז ממש אנחנו חוזרים לאותה סיטואציה שאתה כאן פרי עם המשפחתיות, עם החמימות עם האור הזה. שיש אותו רק בקרב המשפחה. אבל

את יודעת, אני רוצה רק לפני זה לחזק את מה שאת אמרת עכשיו. כן. א אנשים לא מבינים באמת מה זה ילדים שמסתובבים בחוץ, מה זה ילדים שמסתובבים ברחוב ומה הם עושים. כאילו את יודעת, מרוב שבאמת מבקשים מאיתנו לתרום פה, לתרום שם. אז אנשים אומרים טוב די, נו, בסדר, עוד איזה זה. וצילה דיברה נורא יפה, אבל אני רוצה להמחיש את זה עוד יותר. אחת הבנות שהגיעה אליי סיפרה לי שמה שאמא שלהם אומרת להם לעשות א אחר הצהריים איך שמגיעים מבית ספר ללכת לאסוף בקבוקים כדי שהם יוכלו למחזיר אותם לקבל כסף וכשהיא תגיעה בערב הביתה א היא הייתה עובדת במשק בית היא תגיעה בערב הביתה והיא תוכל לבשל להם מהכסף הזה אוכל

וואו

וכששאלתי את הלדה מה את רוצה להיות שתהי גדולה אז היא אמרה מה אני יכולה להיות ואז הזמנתי את האמא אליי לפגישה והיא עברה תהליך מאוד יפה. באמת גם היא לא חשבה שהיא יכולה לעשות משהו בחיים, לא חשבה שהיא יכולה לשום דבר. לא היה גם לה חום ואהבה. וגילינו איזשהו כישרון שיש לה. והיא הלכה ללמוד את אותו דבר. ולימים שקלו באותו מקום שהיא למדה. היא למדה במקום להשכלה גבוהה. שקלו להשיג אותה בתור מרצה. עכשיו אני מסתכלת ואני אומרת, תראי האמא הזאת שקיבלה קצת הכוונה, קצת חום, קצת משהו, וכל הילדים שלה בעצם יצאו מהרחוב, יצאו מהלופ הזה, תחשבי, בן אדם שבא ונותן עזרה ונותן כסף ואז לוקחים את הילדים האלה שלא יספו בקבוקים

מהרחוב או שלא יששות כי כמו שאת אומרת, כאילו מצב מאוד קשה ברחוב ברחוב ויש כל כך הרבה אנשים שמחכים לזה ובן אדם בא והדליק אור בחיים של משפחה שלמה. וואי וזה זה כל כך לא קצת. זה כל כך אה חיים שלמים של משפחה שלמה, של דורי דורות שאי אפשר לדעת מה יצא מאותם ילדים, מאותה אמא. זה כל כך מרגש העדות הזאת שהבאת. זה מחמם את הלב באמת. וזה זה לנו הזכות. זה לנו הזכות לקחת חלק בתוך הדבר הזה. כי כמו שאמרנו בתחילת התוכנית, משברים כולנו חווים, כולנו עוברים, אבל יש משברים שאיך אומרים צריך להושיט את היד כדי להוציא. אין אין הסיר מתיר עצמו מבית האסורים. וזה שלנו לבוא ולקחת ולעשות את זה. כי כל משבר שאנחנו נסתכל עליו,

בין אם זה משבר כמו שתערת קודם, שהוא משבר שבעצם זה השם שאנחנו נותנים לו, זה איך שאנחנו מגדירים אותו, זה איך שאנחנו מסתכלים עליו, יש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. אם אני אקח משבר ונגיד כמו שאמרנו קודם, לידה זה גם משבר, אבל נולדים מזה חיים נפלאים. השאלה אם אני באמת יכולה להסתכל ככה על כל משבר, כל משבר יכול להוליד מתוכו משהו נפלא. כל משבר

חד משמעית הדבר

כל משבר בא להוליד משהו חדש הקדוש ברוך הוא בכוונה שובר משהו כדי שיצמח משהו חדש

זה כל כך נותן תקווה אני חושבת אט

א לדעת את הדבר הזה כי בתכלס המשבר הוא באמת שובר כמו שאמרת בהתחלה המשבר הוא הוא יכול להשאיר בן אדם מתחת לשמיכה ויכול להיות שלמות את המפט הזה שלנו

בדיוק

ממש פה הבחירה שלנו לקום ולצאת מתחת השמיכה ולהגיד זה בא הקדוש ברוך הוא לא מחפש להתעלל באף אחד הקדוש ברוך הוא להפך רוצה רק להיטיב עם כל אחד ואז הוא אומר בוא תראה אני בא לעזור לך כי אתה לבד לא תעשה את זה אתה לבד לא תגביר את הקושי אתה לבד לא תוציא מעצמך את מה שאתה יכול ואני חייב לשבור אותך ואז מה שקורה זה אנחנו מתנגדים בכוח אמרו לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא רוצה והקדוש ברוך הוא אומר אבל אני חייב לעשות את זה כן שאת הולכת לצאת כל כך הרבה יותר טובה וכל כך הרבה יותר יפה וכל כך הרבה יותר מחוזקת ואז מה שקורה קורה זה שאם אנחנו נבין שזה רק לטובתנו ונבין שזה בא לעשות לנו רק טוב אז אנחנו נקום ונצא מתחת

לשמיכה ונאחד את השברים ונוכל אפילו לספר אחר כך מה הצלקות האלה של הכבוד עשו לנו. וואי, את יודעת, אני חושבת גם שיש מין ויב כזה שאפילו כל השירים מדברים על זה והרבה פעמים דווקא כשאנחנו עוברים איזשהיא תקופה קשה או איזשהוא אירוע, בוא נקרא לזה ככה, או משבר איך שנקרא לזה, ואנחנו כן כן מאחזים, כן מחפשים את את הכוחות של איך אמרנו לצאת מהשמיכה, להמשיך הלאה, להחזיק חזק. זה לפעמים מזכיר לי את את גל המאמנת שלי שהיא אומרת לי עוד עוד עוד עוד תחזיקי עוד קצת עוד קצת ופתאום את את מגיעה למקומות שאת את אומרת לעצמך וואי לא ידעתי שיש לי את היכולת הזאת שוב כמו בלידה אני לא יודעת מה קורה שהפעם העניין של הלדות הוא

מאוד צף ועולה אבל זה באמת זה דוגמה מאוד מאוד חזקה כי זה מוציא ממך כוחות שלא ידעת על קיומם ושכנראה היו נשארים באיזה בוידם נסתר ולא היו יוצאים אם לא היית עוברת את אותו דבר ומי שפוקח את העיניים לראות גם את כל המסביב יש את הנשיקות האלה שבורא עולם שולח לנו פתאום איזה שיר שמחזק אותך פתאום איזה שיעור פתאום איזה חברה פתאום איזה משפט מחזק פתאום איזה תוכנית שבדיוק מדברת על זה ונותת לך להבין שא' כולם עוברים את זה וב' ממשבר צומכים זאת לא קליש שעה זאת דרך החיים שלנו. זאת דרך החיים שלנו להסתכל על יעקב אבינו ועל פרשת השבוע ועל כל מה שכולם עוברים בחיים. כי התורה שלנו היא היא פרשת שבוע. היא לא באה להגיד לנו

רק איזשהו סיפור היסטורי שהיה. היא באה באמת לתת לנו השראה שאנחנו נוכל למצוא את עצמנו בתוך הפרשת שבוע, בתוך אותו סיפור שהיה לפני אלפי שנים. אבל לדעת זה בשבילך. אני כותבת זה כמו מכתב אישי במיוחד אלייך כדי שתקבלי מזה השראה תתחזקי ותקומי תקומי כי זה החוכמה כאן לקום אז אני חושבת שהשילוב של שני הדברים האלה קודם כל משנים לנו את ההסתכלות על על משבר משנים לנו את זה לגמרי וגם בסיפור הזה שאת שיטפת ככה טרים מאתמול זה מראה לנו שזה פוגש אותנו גם ביום יום שלנו זה לא חייב להיות דווקא בזוגיות זה לא חייב להיות דווקא בדברים שהם כאילו טיפסתי על ההר הכי גבוה ומשמה ביום יום בדברים הכי קטנים ואני טועה לעצמי אם רואים

אותנו כל מיני גילאים וכל אחד עכשיו מהמקום שלו עובר עליו מה שעובר עליו איך אנחנו באמת יכולים לתת להם ככה טיפ מעשי של אוקיי הבנתי יש משבר נתתי לזה שם מה אני עושה עכשיו

תשמעי אני רוצה קודם כל שניקח איזשהו סיפור אשר הוא נראה על פניו ממש אה יש את הילד המתוק הזה שעבר חרם עכשיו ושיתפו שיתפו את החרם הזה אני חושבת ש אני לא זוכרת אפילו בן קמה הוא ילד ממש צעיר

ושיתפו את החרם שלו ואועדי בט ראו את זה ולקחו את זה נורא ללב ואז הם הרימו אותו על כתפיים במגרש וכולם שרו לו ואני מסתכלת על הילד הזה ואני אומרת תראה מה זה אתה היית יודע שמילד שלא היה המשהו הכי זוהר בכיתה ולא היה ילדים יותר מדי חברים ואז חווה את החרם הזה ומהחר הזה תראה מה הולך לצאת תראה איזה דבר מטורף הולך לצאת אם היית שואלת אותו לפני זה תגיד אתה מוכן לעבור חרם בשביל שאוהדי ביתר שאתה כל כך מעריץ אותם יקחו אותך על הידיים שלהם ובשביל ש יהיה לך חשיפה כזאת מטורפת כל כך הרבה לייקים תקבל כל כך הרבה אנשים יאהבו אותך וכל כך הרבה היית מוכן היית מסכים לעבור את כל זה

את חושבת שהיה כן בתור ילד צעיר בוודאי אותנו אם ישאלו אותנו בתור אנשים מבוגרים יהיו פעם שנגיד עזבי אותי לא רוצה לא רוצה אני מעדיפה שלא לא רוצה תני לי להיות קטנה ולא לעבור כאב אבל כי אנחנו מפחדים מהכאב אבל אחרי שנעבור את הכאב ואחרי שנעבור את השבר ואחרי שאנשים עוברים כל מיני מסכות חיים א אנשים עוברים גירושים לא נעימים אנשים עוברים א א כל מיני פרדות כל מיני השפלות כל מיני דברים ולהסתכל עם הפרע ממבט לאחור אחרי כמה שנים כשכבר מסתדר וואו זאת נקודה מעניינת בעיניי ה התשובה הזאתי של לבוא ולהגיד אל תתני לי את הכאב אל תתני לי את השבר גם אל תתני לי את ה את ההצלחה או את הלייקים או את המה שלא יהיה שבא עם זה

ביחד זאת אומרת זאת נקודה שלדעתי א א שווה לעמוד עליה מאוד איזשהו הבת אבל לפני שאנחנו נגיע לזה, אנחנו נצא להפסקה מוזיקלית. אנחנו נאפשר לכם לשלוח את ההודעות עם השאלות שלכם שאנחנו נתייחס אליהם מיד אחרי השיר. אז שיר וחוזרים. เ מהזון בחוכמו בונה בגיס ובספונו גיס כנון ודעס חדור קולוני קהר בנועים בחוכמו לבספוזקנו דסורים פוליקר בחוכמו ביסו בגיסנו הביסון הברוניקרנו בונה בונגנו

ובле אריאל וחמוס הי בכבונה בונה בגיסונה בגיס

קונס ובחדור

מלוטו זכיתי השנה לעשות מסע מרתק במרוקו להיות על כל כבר הצדיקים הגדולים ביותר צדיקים כמו רבי אברהם אבו חצרה רבי יצחק אבו חצר דוד דו של הבבא סלי רבי אברהם וזנה קדוש עליון גדולי עליון מהקצה לקצה ואיתנו לקחנו שמן זית זך שיתברך מכל קדושי עליון את השמן הזה אתם יכולים ביחד עם החנוקיה הקדושה הזאתי לקבל בתמורה לדבר חשוב מאוד ישנם ילדים שנמצאים במשפחות קשות יום בית חם לילד של הידברות עושה בדיוק את זה לטפל באותם ילדים לעזור להם בשיעורי בית לתמוך בהם תמיכה רגשית לתת להם אוכל ושתייה לשמ לימור עליהם, לקרב אותם לבורא עולם וזה רק בזכותכם. אז אין מה לחשוב, אתם רוצים את האור הזה בבית גם אצלכם וגם אצלהם. זה השמן הקדוש הזה יאיר לכם את האור של הברכה בבית.

לקבלת החנוקיה והשמן המבורך, חייגו 073221212.

חזרתם אלינו ואנחנו כאן עם האור של חודש כסלב ועם הפנים לחנוכה וכל יום אנחנו הולכים ומוסיפים עם האור ומחכים כבר לקבל את החג הזה שכל כולו אור כדי שגם הילדים המתוקים שאתם ראיתם עכשיו את הרב חיים פוקס מדבר עליהם שגם הם יקבלו את האור כי הם נמצאים בהישרדות תמידית בחושך, בחוסר, בחוסר שהוא גם פיזי והוא גם נפשי, כדי שהם יוכלו גם כן לקבל עליהם את האור הזה של חנוכה, כדי שגם הם יהיו מלאים לא רק בגוף, אלא גם בנפש, שהם יוכלו ללכת ללימודים מרוכזים ושמחים ופשוט להיות ילדים, לשחק עם החברים שלהם, להתפתח ולגדול. מי יודע איך הם יכולים להגיע? כרגע הם נמצאים בקושי, בהישרדות, ואתם אלה שיכולים להוציא אותם מהמעגל הזה

של העוני, של הקושי, של המקום שלא נשאר להם לאן לפנות אם לא חס וחלילה לרחוב. אתם אלה שיכולים להציל את אותם נשמות ב073221212 ולקבל אליכם חנוקיה מהודרת, מפוארת, מצופה כסף וזהב. הנה אתם רואים אותה כאן עכשיו עם ברכה מיוחדת בחתימתו של מרן רב חיים קנייבסקי זכר צדיק וקדוש לברכה אתם תאירו לעצמכם את חג החנוכה באור יקרות שאין כמוהו בנוסף לזה השמן המיוחד שמעתם את הרב חיים פוקס שהיה במרוקו בציונים של קדושי עליון משושלת רבני אבו חצירה ומהצדיקים הגדולים והקדושים ביותר שבמרוקו משמה הוא הביא את השמן הזה זה שאיתו אתם תזכו להדליק נרות חנוכה. ידוע שנרות חנוכה זה האור הגנוז ממש. תחשבו איזה אור ימשך עליכם לכל השנה

כולה. אז אתם תחממו את הלבבות של הילדים הטהורים האלה ובורא עולם ישלח לכם אור וברכה עד הבית. אז 073221212. אתם רואים כאן את המסע של הרב חיים פוקס במרוקו. משם הוא הביא את השמן המיוחד. החנוקיה המפוארת הזאת מיועדת רק למי שלוקח על עצמו את השותפות לילדים המתוקים האלה. אז אנחנו כאן בתוכנית בחרנו לעסוק בנושא של משברים כי באמת זה משבר. באמת זה מקום שכשההורים לא יכולים לתת לילדים שלהם את מה שהם צריכים כשהם נמצאים בהישרדות שהיא יומיומית זה משבר שהוא מתמשך שאנחנו חייבים חייבים לעזור להם לצאת ממנו. 073221212 זה בידיים של כולנו להוציא אותם מהמקום הזה ואנחנו ביום יום שלנו כשאנחנו מתמודדים עם משברים שהם

פשוטים יותר שהם לפעמים קלים יותר לפעמים קשים יותר כי כמו שאמרנו זה כמו גלים גלים של הים יש גאות יש את השיא של המשבר ויש את המקומות הנמוכים שאנחנו מרגישים בשיא של השפל בתוך ההתמודדות אבל יש גם את הזמנים של הרגיעה, של הרוגע. ואני רוצה לשאול אותך, פרי יקרה, האם הזמנים של הרוגע הם יכולים דווקא להכין אותנו מבחינה נפשית, מבחינה של להתכונן לתוך המשברים האלה, או הם דווקא יכולים להיות מקום שמחזיק אותנו שעננים ואז בעצם כשמגיע חס ושלום משבר, כי באיזשהו מקום הוא יגיע, אז אנחנו עלולים דווקא להיות מופטעים. ואם אנחנו דיברנו על עניין של טראומה אז אני זוכרת שקראתי ש אחוז מאוד גבוה מטראומה שנשארת זה הגורם הזה

של ההפתעה. זאת אומרת, אם אם עכשיו בן אדם עומד מאחורי הדלת ואת פותחת את הדלת ואת נבהלת כי לא ציפית שהוא יהיה שם, זה לא כמו שאני אבוא ואני אגיד לך א את שומעת את הולכת לפתוח את הדלת יש שמה מישהו אולי אפילו את בעלי עדיין כי בכל זאת פולניה וזה אבל לפחות מסכימה איתי

כן יש שגורם ההפתעה הוא חלק מאוד א מאוד עיקרי פה בנושא לא חשבתי לא זה ובאמת אחרי שאנחנו נמצאים כשאנחנו נמצאים בתקופה של רוג אנחנו אומרים וואי זהו הגעתי כבר לנחלה. זהו עכשיו רגוע ואז שפתאום אנחנו עוברים משבר אז אנחנו אומרים וואי כאילו הייתי כזה על מי מנוחות ואז שוב פעם זה עלה וזה וזה מלחיץ כי שוב א א שוב עולים מגלים א

בדיוק

גלים זה משהו שמפחיד גם כשאנחנו נמצאים בחוף הים אנחנו לא ניכנס לתוך הגלים אלא אם כן אנחנו אוהבים אטרקציות שאגב אם אנחנו פותחים רגע סוגריים ונסגור אותה מהר א יש ילדים בשלבים של ההתבגרות

שלהם בהם שהם ממש ממש אוהבים להלך על הקצה והם אוהבים להיות א בתוך גלים סוערים כי זה משמש ל

שלא לומר מחפשים אותם

כן כן אבל אנחנו בתור אנשים בוגרים יותר מיושבים א יותר כבר מתקרבים למקום של א א רוגע כביכול עברנו כבר את השערה של גלי התבגרות הדברים יותר התיישבו אצלנו א אנחנו באמת מחפשים את השקט ואת המנוחה והנחלה וכשמגיע המשבר וואי אנחנו לא רצים בוא בוא נישאר רגע בסוגריים למה למה יש דווקא את הילדים האלה שמחפשים את השערות ואת הגלים הסוערים זה זה תלוי אופי זה תלוי בית זה זה תלוי ב יש שמה כמה משתנים יש ילדים שצריכים את זה כי הם חייבים להרגיש זה גורם להם להרגיש אה

זה מסביר הרבה

כן יש כאלה שהולכים על הקצה כי הם רוצים לבחון אה וגם שמה זה כי הם רוצים להרגיש הם הולכים ממש על הקצה כל הז הזמן כי הם צריכים כל הזמן להיות בהיילי לבל או לייצר עוד משהו, עוד משהו, עוד משהו, עוד משהו, עוד משהו. א אנחנו נמצא את זה אצל ילדים שיש להם קשב וריכוז א שיש להם ADHD, שזה יחד עם איפרקטיביות, שאנחנו נראה שהם מנסים כל הזמן. א פגשתי

ואז אנחנו שומעים הרבה פעמים שאומרים על אותם ילדים א אומרים את זה להורים, הם בודקים את הגבולות שלכם, הם בודקים זה באמת נכון? הם הם כשאנשים אומרים לנו הם בודקים את הגבולות שלכם אז שר זה מתפרש שהוא מנסה אותך הוא לא מנסה אותך באופן אישי כן לא הוא לא מנסה אותה באופן אישי הוא בודק את הגבולות כי הוא חייב לדעת את המקום שלו איפה הוא נמצא פגשתי נערה מקסימה מהממת שהתייתמה בגיל מאוד צעיר והיא באמת כל הזמן חיה להיללה וכל הזמן איך היא אמרה לי אני שטותניקית אני כל הזמן עושה שטויות וכשבדקנו לעומק מה זה משרט אצלה זה היה נורא מתוק לראות היא היא באמת היא היא צריכה להרגיש.

זאת אומרת, את מתארת כאן דווקא מצב של א מודעות. לנערה הזאת יש מודעות. היא אומרת היא מגדירה את זה שטותניקית, אבל אה

זה בא מן הסתם ממקום הרבה יותר עמוק.

נכון. אבל אבל הרבה מאוד מהילדים האלה יודעים להגיד אני אני חייב אני חייב להיות בעצרף. אני חייב כל הזמן א לעשות דברים א שיש בהם אקשן. אני חייב, אני לא יכול שקט. אני אני צריך כל הזמן כל הזמן. ויכול גם להעיד על שערה פנימית מאוד גדולה שחייב להגביר אותה כדי לא להתכנס פנימה ולדעת מה אני עובר. זאת אומרת, יש כאן איזשהו גורם שהוא כן תלוי הגיל כי זה השערה של גיל ההתבגרות אם אפשר לקרוא לזה ככה. אבל לא רק. לא רק. עכשיו אנחנו מוצאים עוד משהו מעניין. אנחנו מוצאים אנשים שמחפשים לחיות בסבל.

בסבל.

בסבל. כי זה משרט אותם והם לאב דווקא פולני. צילה. אוקיי

א זה משרט אותם זה משרט את המקום ככה הם מקבלים איזשהו תשומת לב איזשהי התייחסות איזה משמעות לחיים אני סובל אני אני יש אנשים שחיים בתודעה כזאתי שבאנו לפה כדי לעבוד כדי לעבור כדי וכשאני סובל אז שווה להשאיר אותי פה

במקום הקשה הזה דווקא

לא שווה להשאיר אותי בעולם כי אני סובל כי יש לי משמעות כי אם אני לא סובל אז מה המשמעות שלי? כן כן אבל אם אני לא סובל מה המשמעות שלי? מה אני יודע להציע לדגת התפיסה ש שאנחנו הרי כל הזמן דיברנו על זה שאדם בורח מסבל פה את אומרת בורחים לתוך הסבל

לתוך יש תראי אנחנו לא רוצים לסבול אף אחד מאיתנו אבל יש אנשים שאת רואה אותם כל הזמן מספרים על הצרות שלהם ועל הסבל שלהם ועל מה הם עוברים וגם ברגעים של משבר הם לא מחפשים לצאת ולבנות את עצמם כמו שאמרנו עם הכלי הזה הם לא מחפשים לבנות את עצמם אלא הם הם כועסים כל הזמן על הפטיש. כשבעצם אמרנו שהפטיש זה לא בעצם הטראומה. הטראומה זה מה שנשאר אחר כך. הפטיש זה כביכול מה שעשה לנו את זה,

אבל אנחנו לא מסתכלים עליו,

כי מה שחשוב זה אם בנינו את עצמנו אחר כך או לא.

והם אותם סובלים, הם מתעסקים בפטיש.

הם מתעסקים גם בפטיש כי הרבה יותר קל למקד את עצמי בפטיש ולא במה שאני צריכה לעשות עם עצמי. וכל הזמן לספר כמה אפתי שלא בסדר כמה אני לא טוב לי ואין לי מזל וכמה זה לא הולך וזה לא קורה ולא כי

או שפשוט הכל קשה יש איזה איזשהו סיפור כזה של קושי מתמשך כל הזמן ולפעמים זה יכול להיות דווקא אנשים שאת את לפעמים בא לך להגיד להם לא אני חושבת על כל מיני הקשרים א של מה שאת אומרת כי זה באמת זה מציאות שהיא קיימת ופוגשים אותה הרבה כשחושבים על זה שאת את יכולה לבוא ולהגיד הרבה אנשים היו יכולים לרצות להתחלף עם העם ה עם הכל הקשה הזה

והוא לא מצליח לראות את זה אותו אדם לא מצליח לראות א שיש לו טוב בחיים

זה מטורף לא

נכון אבל זה משרט אותו

אני לא מצליחה להבין מה זה משרט את יכולה לעזור לי קצת להבין

כי כי מה העניין כאן העניין כאן תשומת לב יש גם את כל המשפטים האלה מי שלא בוחל לא גודל מכירה זה זה כאילו סוג של את זוכרת שדיברנו באחת התוכניות על אסטרטגיית חיים, הם הפכו את זה לאסטרטגיית חיים. זאת תיאוריה שאומרת שאם אני לא סובל אין לי משמעות. עכשיו תשאלי אותו מה פתאום אני רוצה לצאת מהסבל הזה? אני לא רוצה שיהיה לי סבל בחיים, זה לא נוח לי, אני לא מוכן, אני לא רוצה את זה. אני רוצה שזה יגמר

כי זה ממש אנטי תזה לכל מה שדיברנו כאן על כל האזור הנוחות ועל כל הבריחה כי גם הוא לא רוצה את הסבל גם אותו אדם באמת באמת לא טוב לו עם הסבל באמת קשה לו הוא באמת סובל

ובכל זאת

עם הסיפור הזה שהוא מצייר לעצמו כי אם הוא יסתכל קצת החוצה ויוכל להסתכל מה באמת יש ואם אנחנו חוזרים אליי היום בבוקר אני רוצה להגיד לך שזה היום ממש אני אני מספרת על עצמי אני הסתכלתי ואמרתי עצמי עזבי דיברנו הרבה על מיקוד שליטה פנימי ולא חיצוני וגם אני כל הזמן עושה את זה אל תסתכלי מה קרה שם מה את מה יש לך מה

איפה זה הפעיל אותך

איפה זה הפעיל אותך זה משהו אחד כן מצאתי איפה זה הפעיל אותי אבל גם מה יש לך בחיים

אוקיי רק הם אתמול היה לך לא נעים מולם מה איתך מה יש לך מה איזה דברים טובים יש לך איזה דברים שאת יכולה לשמוח בהם ברגע הראשון מצאתי את עצמי ממש נהבוקת לא להודות בדברים הטובים שיש לי. למה? כי כרגע אם אני כרגע אני לא כועסת, כרגע אני לא פגועה, כרגע טוב לי, אז מה איתם שהם יתנהגו ליפה? אז אני משחררת אותם

ואת לא רוצה לשחרר אותם?

לא רוצה לשחרר אותם כי אני רוצה לתת להם אני כרגע רוצה לתת תוקף לקעס שלי רק שאני לא מבינה. אני

רוצה לעשות פה צדק עם מה שהיה.

רק אני לא מבינה שאני לא נותנת תוקף לכעס שלי. אני נותנת תוקף למה שהם. והאם אני רוצה לתת להם מקום? אז לא יודעת אם רציתי לתת מקום או לא. רגע שנייה, אני רוצה להתרכז במה יש לי. ואז התחלתי לבנות את הדברים הטובים שיש לי. שעל פניו כשבן אדם עצבני זה נורא קשה לו לעשות את זה. די לא בא לי למנות את הדברים טובים. אני יודעת שיש לי דברים טובים. עזבו אותי. היא יודעת שיש לי דברים טובים. עכשיו אני לא רוצה לחשוב עליהם. ואז ממש הכרחתי את עצמי לכמה שניות. שנייה בואי נמנה אותם. ופתאום נהיה לי כל כך אחרת. פתאום הרגשתי זאת לא כלישה. הרגשתי מוארת. או

ממש מוארת ויזרח השמש ואז יעקב מוצא את עצמו צולע. יש שמה זריחה של שמש. בכל משבר יש זריכה של שמש. בקינצוגים אורחים במשחט זהב. מה זה משחת זהב? זה באמת להביא אור לסדקים. במקום שאם תחבר אותם אז אתה רואה פס שחור. במקום שיהיה פס שחור יש שמה פס זוהר וזרח השמש. יש שם אור. בכל משבר שלנו יש אור. אנחנו רק צריכים להיות מוכנים לשחרר את המסכנות של רגע המשבר. וואי קרה לי, לקחו לי, עשו לי, לא הביאו לי. א החסירו ממני, א תשחרר את זה, תהיה מוכן. אנחנו נכנסים בזה בכוח כי זה נותן משמעות כי אם הם האשמים והם הלא בסדר אז אני פטור.

זה פשוט יותר קל.

זה פשוט יותר קל. ואני חושבת שכל אחד נופל לזה בצורה כזו או אחרת מתי שהוא אבל החוכמה היא אולי דרך המשל הזה מארץ השמש העולה לזכור דווקא את ה את החיבור של השברים שהופך לאור לזכור שקודם כל לאסוף את זה בחזרה ולצאת מזה

נכון יש לנו גם עוד בעיה יש לנו עוד אנחנו האדם הוא הרי מחולק לשתיים הוא חלק רוחני וחלק א בהמי החלק הבהמי מושך כל למטה כל רוצה להיות ממורמר מרמר כל הזמן שחור ולא טוב כן וכסה ורע לי ולא טוב לי וזה מלחמה אינסופית והחלק הרוחני הוא לא רק רוחני בקטע של דתי הוא בקטע של שאיפה למעלה לעלות להתחזק לצאת התנועה העולה למעלה לעומת התנועה היורדת וזאת מלחמה אינסופית החלק ה כוח הכבידה נמצא שם הוא כל הזמן מושך אותנו

כן זה כאילו בתכלס ה הדאון הזה, המצב האפרורי החשוך הוא כביכול המצב הטבעי,

נכון?

כוח הגבידה מושך אותנו למטה. והמצב הזה של האור, המצב הזה שאפילו אם אנחנו נסתכל על השלהבות של הנר שדולקות, הם עולות למעלה וזה זה משהו פילי, זה משהו על טבעי,

כי השאיפה הזאתי של הלמעלה שמסמל לנו את האור, את האש, הוא לא מצב טבעי, כי הכל מושך למטה וגם אצלנו כל הזמן אנחנו נמשכים למטה למסכנות, לאומללות ואז אתה צריך להגיד לו, אני לא, אני מוכן מוכן לשחרר את זה ואני רוצה לשאוף למעלה, להיות מסוגל לשחרר את המסכנות. המסכנות נותנת לנו הרבה כוח. היא פותרת אותנו מהרבה דברים, היא אנחנו לא רוצים סבל,

אבל היא משחררת לנו דבר כל כך חשוב ומשמעותי. אני חושבת, תגידי לי אם את מסכימה איתי, זה משחרר מאיתנו גם את הכוח של הבחירה כי זה נותן לכל הדברים החיצוניים שתיארת את הכוח עלינו ולא את הכוח שלנו לבחור.

נכון? הבחירה נמצאת ברגע שאנחנו בחרנו לעלות. הטבעי שלנו זה להיגר למטה. זה ההיגרות.

אז זה המשיכה אל הלא טוב ואל האכסה. אבל הבחירה היא תרים את עצמך ותעלה. תעלה, תבחר לעלות מכל מצב שאתה נמצא בו. תעלה, תראה את האור, תבחר לשאוף קדימה וכולי. כמה שזה נשמע א שוב כמו איזשהיא סיסמה או כלישאה. זה לא. לבחור באור. זה הזכות של כל אחד ואחד מאיתנו. וכשאנחנו מדברים כאן על משברים ועל הבדל בין אור לחושך ואנחנו מדברים על מקומות שאנשים אנשים קטנים שכוח הבחירה עדיין לא בידיים שלהם הם נולדו לתוך מציאות שהם כרגע במצב שהם נמצאים לא יכולים לשנות אבל אנחנו יכולים לבחור לשנות את זה עבורם להאיר לאותם נשמות טהורות מתוקות של אותם ילדים קטנים שרוצים לקום לעוד בוקר לעוד יום, ללכת לבית ספר, לחזור למקום

שמקבל אותם בחיבוק אוהב, בארוחה חמה, מה שכל ילד זקוק בא בבסיס שלו. ולא תמיד יש את זה. לא תמיד הם יכולים לחזור לאותו מקום חם ואוהב ומכיל ולדברים הכי בסיסיים כמו ארוחה חמה, ארוחה בשרית ומזינה. אין להם את זה. ולכן הרבה פעמים הם נופלים למקומות עוד יותר חשוכים וההידרדרות היא כל כך מהירה והיא כל כך קצרה והגילאים היום הולכים ויורדים. אנחנו שומעים סיפורים שמגיעים גם אלינו לאוזניים של הידברות, למוקדים שלנו כאן על מקרים של אנשים שבאמת לא יכלו לקום מהשבר הזה ומצאו בסופו של יום את הילדים שלהם זרוקים במקומות שהשם ירחם ואנחנו צריכים לרחם אנחנו צריכים לדבוק במידתו של הקדוש ברוך הוא מה הוא רחום אף אתה רחום

לקחת את כוח הבחירה שלנו להאיר להם את החיים ולבחור שהם יוכלו על ידי זה שאנחנו מתקשרים ולוקחים שותפות עם הידברות בבית החם הזה, בבית המכיל, במקום שקולט אותם אליהם, של מדריכים שמחכים להם ועושים איתם שיעורי בית, של ארוחות חמות ומזינות, של האפשרות לבחור באמת באור ובחיים ולא ליפול למקומות החשוכים האלה. זה בכוח שלכם. בטלפון 173221212 אתם יכולים לאמץ אליכם את אותם ילדים מתוקים, צדיקים, טהורים שאין להם את הכוח בחירה. אתם יכולים לבחור בשבילם את האור ואת הטוב. יהיה להם לאן להגיע. יהיה להם את המקום העוטף. יהיה להם חוגים. יהיה להם אפשרות לחזור הביתה, להעביר את הלילה כמו כל ילד שבע, שקט ובוטח ולהתחיל את

היום למחרת כשכבר מחכה להם ארוחת 10 שלהם כבר בתיק. מה שלא קורה בימים האלה, אתם תקבלו אליכם חנוקיה מהודרת, מפוארת, מצופה זהב וכסף, חתומה בחתימת ידו של מרן רב חיים קנייבסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה. ברכה שמאחלת לכם את כל השפע ואת כל הטוב, את כל האור של חנוכה שילווה אתכם לכל השנה כולה. בזכות הזאת שתלווה אתכם שאתם מלווים את אותו ילד למקום חם ואוהב ומצילים אותו מהרחוב, מהחשכות, מהידרדרות. 073221212 אתם תקבלו גם ערקה עם שמן קדוש. ככה זה שמן קדוש שהיה במקומות הכי קדושים במרוקו. רב חיים פוקס היה שם והביא משמה את אותו שמן מיוחד. הנה אתם רואים את כל אותם ציונים של קדושי עליון שהוא היה שם ומשמה אסף את השמן

הזה שפשוט אתם תקבלו אותו עם שליח אליכם עד הבית כי השתמשנו בו כתמצית לאותם בקבוקים שיגיעו עד אליכם ואתם תוכלו עם זה להאיר לכם את החנוכה להאיר לכם את החיים באור גנוז מיוחד שימשך עליכם לכל השנה כולה כל זה בטלפון 173 3 2 2 1 2 1 2 והשמן הקדוש הזה עם החנוקיה המפוארת ובעיקר בעיקר עם הזכות האדירה להאיר את אותם לבבות פועמים של אותם ילדים צדיקים טהורים ומתוקים שלא טעמו טעם חטא ושיכולים להמשיך את החיים שלהם בעלייה מעלה מעלה כמו תם נרות דולקים ככה זה הילדים הנרות הללו קודש הם אז זה הזכות שלכם בטלפון אחד אפס 73 222 1 2 1 2 אני לא יודעת מי יכול לוותר על כזאת זכות אדירה להאיר את החיים פשוט להעיר את החיים

ממש כמו שאת סיפרת כאן על אותה אחת ש מיום אחד פשוט מהתחלה אחת חדשה של הזדמנות שנתנו לה והחיים שלה הפכו למוערים והנה פרי אנחנו ממש עומדים לקראת סיומה של עוד תוכנית ואני לא יכולה שאנחנו לא נסכם את הנושא הכל כך חשוב שאנחנו עמדנו ודיברנו עליו כאן היום, הנושא של משברים שקורים לכולנו ונמצאים בחיים של כולנו ברמה כזו או אחרת. את שיתפת אותנו גם באיזשהו משברון שעם עצמך עשית איזשהיא עבודה להתגבר עליו. אה, את יכולה לסכם לנו את זה באופן ככה פרקטי שנוכל לקחת את זה איתנו גם לאחרי תוכנית?

לסכם את זה ממש ממשפט אחד. לא להיבהל כשיש לנו משבר. אנחנו צריכים לדעת שכל משבר שאנחנו ננהל אותו נכון נאסוף את עצמנו. אנחנו נהפוך להיות כלי מחזיק ברכה. למה? כיוון שהכלי הזה בעצם מחזיק שיקום אדיר שלנו שנושא איתו ברכה עבור אנשים אחרים. נוכל לקחת מזה ולתת הלאה מהניסיון שלנו, מחוכמת החיים שצברנו ולזכור תמיד דבר אחד שאנחנו לא לבד. בן גוריון קרא פעם לאחד אחד רבנים והוא אמר לו תשמע יש לי שאלה והרב הזה הגיע אליו ואמר לו בן גורן אומר לו תגיד אתה עברת את השואה אני הוא סיפר לו שיטף אותו תשמע יש לי איזשהו משבר וזה אומר אתה עברת את השואה אז אז בטח תגיד לי איך אתה המשכת איך עברת את כל זה מה היה לך ווא אומר לפני ש לפני שפרצה השואה ונפרדתי מאבא שלי הוא אמר בן תזכור שיש אבא למעלה בשמיים

זה המסר הכי חשוב שאנחנו יכולים לקחת איתנו יש לנו אבא לשם השמיים בכל המשברים ובכל מה שאנחנו עוברים שנזכה ככה לזכור את זה במשברים באורות ובכל מה שעובר עלינו אז אנחנו בעזרת השם ניפגש גם בשבוע הבא עם עוד הרבה אור עם תוכנית חדשה תהיו איתנו תודה רבה לכם שהייתם איתנו גם בתוכנית הזאתי ערב טוב ומבורך א