אב אוהב אינו חוסך מבנו קושי

מדענין גילו תופעה מטלטלת. מנה קטנה ומבוקרת של קושי, קור, צום, מאמץ. לא רק שאינה מזיקה, היא מעריכה חיים. הגוף שחי בנוחות מוחלטת דווקא נחלש. הקושי המדוד הוא שמכשל. התופעה נקראת הורמזיס. כשהגוף נחסף למתח קטן ומבוכר, מקלחת קרה, צום קצר, מאמץ גופני, הוא מפעיל מנגנוני תיקון והגנה שלא היו פועלים אחרת. חלבוני הלם, תיקון טעים, הפעלת גנים של אריכות חיים, מנה קטנה של עקה מחזקת, אבל שימו לב, רק מנה מדודה. יותר מדי מזיק, פחות מדי לא משנה כלום. דווקא הקושי הנכון במידה הנכונה הוא שבונה. תקשיבו לעומק. הגוף שמעולם לא נחסף לשום אתגר, שחי בחום נעים, בסובע מתמיד, בלי שום מאמץ, אינו בריא יותר. הוא דווקא חלש יותר,

שביר יותר, מזדקן מהר יותר. מנגנוני ההגנה שלו רדומים כי מעולם לא נדרשו. הקושי המבוכר אינו אויב הבריאות. הוא בדיוק מה שמאיר את כוחות החיים. כמה מאיתנו כשמגיע קושי מיד שואלים, למה זה קורה לי? למה דווקא אני סובל? אנחנו בטוחים שהקושי הוא עונש. סימן שמישהו זנך אותנו שחיים טובים הם חיים בלי שום צער בלי שום מאבק אבל התורה לימדה אותנו את חוק האורמזיס של הנשמה בספר דברים אחרי שמשה מזכיר את הרעה והניסיון במדבר הוא אומר משפט מטלטל וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו השם אלוקיך מייסרך תקשיבו לדיוק רשי מסביר כמו אב שנותן על בנו אול מוסר לטובתו שמצאר אותו עכשיו אבל מתכוון כן לטובתו שאף על פי שמצר הוא

עכשיו שמח הוא לאחר זמן הקושי אינו נטישה הוא בדיוק ההפך סימן של אהבה של אב שבונה את בנו ושימו לב להקשר הרעה והמחסור במדבר בדיוק הצום וההעקה שהמדע מחנה אורמזיס היו לטובתך כדי לחשל האיסור המדוד הוא אהבה לא עונש הקשיים שלנו אינם עונש ואינם נטישה הם בדיוק המינון המדוד שמכשל אותנו שמאיר בנו כוחות שלא ידענו שיש לנו. בדיוק כמו הגוף שמתחזק מהקור והצום, הנשמה מתחזקת דווקא מהאתגר. אב אוהב אינו חוסך מב קושי. הוא נותן לו בדיוק את המידה שתבנה אותו. וזה בדיוק מה שהבורא עושה לנו. אז בפעם הבאה שיגיע הקושי ונשאל למה דווקא אני נעצור. נזכור את האורמזיס. נזכור שכי כאשר ייסר איש את בנו, השם אלוקיך מיסרך. לא נראה בקושי עונש, כי דווקא המידה המדודה של אתגר היא שמכשלת אותנו לחיים.