במטבח של עדן | פטה כבד, טונה ברוטב אדום וקינוח לוטוס מפנק | רחלי שושן פרק 36

שלום שלום, ברוכות הבאות למטבח של עדן, עוד תוכנית שמצולמת אצלי בבית. פרשת השבוע שלנו - בהר בחוקותיי. יש מלא מה לדבר על זה. תכף ניכנס לזה. הבאתי איתי את רחלי שושן שתבשל איתי כאן במטבח. רחלי, מה נשמע? -מעולה, ברוך השם. יופי. אני שמחה מאוד שבאת אליי, תכף תגידי לי מה אנחנו מבשלות. פתיח קטן, מתחילות. רחלי, איזה כיף שבאת למטבח שלי לבשל איתי השבת הזאת. מה אנחנו נכין? אז ככה, מנה ראשונה פטה כבד. מנה שנייה דג טונה ברוטב אדום. ומנה שלישית, נכין קינוח פרווה שהוא קינוח לוטוס. הופה. יאללה, בואי נתחיל. אני מבינה שנתחיל עם הכבד. נכון. אז אני לוקחת את הכבד, שמה בסיר על אש נמוכה, מרסקת אותו. בזמן שאני מועכת

אותו, אני מוסיפה מים, ואני צריכה גם שלא יהיו מים, לאדות את המים. -אה, אוקיי. שזה לא יהיה נוזלי מדי ולא יהיה קשה מדי, אז אני שופכת הכול בפנים. זה הכבדים שלנו, שהם כמובן כבר צלויים מראש. -נכון. ומועכת. לשים לב גם לא לשרוף את זה. ותוך כדי אני מוסיפה מים. -אוקיי. לא ישר את כל המים, תמיד לשים טיפה ולהוסיף, לשים ולהוסיף, שלא נאבד את הבלילה. אז את בעצם קונדיטורית. -נכון. בגלל זה הכנסת את המקרונים, עכשיו הבנתי. -נכון. אני הייתי בהלם שיש כזה דבר מקרון שהוא בעצם מלוח, אבל מתוק. זה מלוח? מתוק ומלוח. -אה, אוקיי. ואני אוהבת את כל השינויים האלה. גם השבוע טעמתי נגיד פטה ברולה. שזה כאילו קרם ברולה, אבל מפטה.

-וואו. שזה גם היה טוויסט מעניין. אני אוהבת את הטוויסטים האלה. והמזל שלי שבעלי הוא שף, הוא למד את השף, ויש מי שיכניס אותי לזה. -יפה. אה, אז הוא שף ואת קונדיטורית, ביחד אתם מסעדה שלמה. -נכון. אז הבלילה שלנו מוכנה. עכשיו נשאר רק לאדות אותה ממש טיפה. שלא תישרף ושלא תהיה נוזלית. אה, זה נראה טוב. לא שמת שום תבלינים. -נכון, כי צולים אותו עם מלח. אז לא צריך יותר חוץ מהמלח. -והמקרון והזה נותן את הטעם, והריבה. מהמם, לא, אני איתך, אני מתפלאת. זו בעצם מנה שמאוד קל להכין אותה. מנה של שתי דקות. הכנתי אותה לראשונה לפני חצי שנה, ופשוט התמוגגנו. -כן? זהו, אני מכבה את האש וזה מוכן. עכשיו אני מעבירה את זה לקערה

כדי שזה יתקרר ואני אוכל לזלף את זה למקרון. -הבנתי. אז חיכינו קצת שהיא תתקרר. -נכון. -ואז את ממלאה את שק הזילוף? כן, ומזלפת למקרון. -בעצם זה טוב להסביר למה צריך לחכות, כי אמרת לי שה... -המקרון עשוי מסוכר, וברגע שאני מכניסה את החם לסוכר, הוא ימיס לי את הסוכר, ואני לא רוצה את המקרון כשהוא רטוב. אני גוזרת את שקית הזילוף, ובחיים את הפינה אני לא משאירה על משטח העבודה. תמיד זורקת לכיור, לפח שבסביבתי. -למה? שאני לא אמצא אותו באוכל. אני או מי שיאכל את האוכל שלי. -וואו. ואני מתחילה בזילוף המקרון. אז אני לוקחת זוגות, ואני בודקת שהם באותו גודל. בדרך כלל הם אמורים להיות באותו גודל, אבל לא תמיד. הנה, כאן

יש אחד גדול, אחד קטן. אז ממה את יותר נהנית, בעולמות הקונדיטוריה או הבישולים? זה שני עולמות שונים, כל אחד נותן את האפקט שלו. -נכון. אבל אני אוהבת לברוח למטבח. -כן? -זה לא משנה, לבשל, לאפות. זה כיף לברוח למטבח. וואו. ואחרי שמזגתי, אני סוגרת את זה בצורה כזאת. אוקיי. -מסדרת את הפינות. שייראה יפה ואסתטי. -כן. וזה מוכן. -טוב, אז תכף נסדר את זה יפה על הצלחת ונוסיף את ריבת התותים, אבל בואי בינתיים נעבור למנה הבאה, שהיא, מה? -טונה אדומה ברוטב אדום. טונה אדומה ברוטב אדום? -כן. -יאללה, נשמע לי מעולה. לפני שאנחנו ככה נתחיל, אני אספר לך שהפרשה שלנו היא פרשת בהר-בחוקותיי. האמת שהפרשה, אנחנו מקבלים את מצוות

השמיטה. זאת הפרשה שבעצם הקב"ה אומר להיכנס לארץ ישראל ובשנה השביעית, שבת, תנוחו. עכשיו, המצווה הזאת מדהימה. אז אוקיי, אז אומרים, מי שהוא חקלאי, הוא יכול להרגיש את המצווה, הוא מתחבר אליה, הוא מרגיש שזה שייך לו, הוא מרגיש שהוא צריך לעזוב את זה, אבל המצווה בעצם באה להגיד משהו אחר, ולכולנו גם כן משהו נוסף. זה נכון שמי שהוא חקלאי, הוא שומט את האדמה ומבין שהפרנסה זה הכול מאת השם והוא אחראי על הכול והוא מנהל את הכול, אבל גם אנחנו, בעולם הקטן שלנו, צריכים לשמוט. אז אולי אין לנו לשמוט את האדמה, אבל יש לנו אולי לשמוט מחשבות לא טובות או תפיסות לא נכונות, שאנחנו באמת מאמינים שזה "כוחי ועוצם ידי", שאני

מנהל את העולם, שהפרנסה זה... אני מחליט כמה יהיה וכמה לא יהיה, ובעצם זה לא בדיוק... לא שזה לא בדיוק, זה רחוק מהמציאות, ואם אנחנו מתחברות למקום הזה של שנת שמיטה, זו הייתה השנה שעברה, ואני זוכרת, היום... שנים קודמות ששמטנו, היה קשה למצוא דברים, היה צריך לנסוע למקומות מיוחדים שיהיה את זה, לא היה את זה בכל מקום, אבל היום? היום יש את זה כבר... זה כזה... בכל ירקן מהדרין יכולת למצוא את הכול, ופתאום כשלא היה איזה משהו אז הייתי כזה: "אה, מה זה? "אין את זה", וזה, ואז הייתי אומרת: "אה, תודה השם, אתה מזכיר לי, "זו בכלל שנת שמיטה ולא אמור להיות לי הכול", וצריך קצת להרגיש את המקום הזה של... הקב"ה מחליט גם

איזה ירקות יגיעו לצלחת של המשפחה שלי, לא אני מחליטה, גם את זה. וזה משהו מאוד מאוד חשוב לכולנו לזכור את זה, וגם, בהמשך הפרשה, הקב"ה מסביר שאם בחוקותיי תלכו, הוא אומר איזו מצווה, איזה מתנות גדולות יהיו למי שילך בחוקותיי, אבל בתוך המילה "בחוקותיי", מסביר הרבי מלובביץ', מסתתרת המילה "לחקוק". זאת אומרת שאנחנו יכולות לעשות מצוות, אבל מן הפה אל החוץ, לעשות אותן, אבל לא באמת להיות בהן ולחקוק את התורה על הלב שלנו, לחקוק על התורה את החיבור לקב"ה, זאת בעצם המצווה, "החוקותיי" האלה זה שיהיה לנו בלב, שלא... אחרי כמה שנים בתוך התשובה, אני יודעת על עצמי, אז זה פתאום כזה: "שהכול נהיה בדברו..." הכול זה תוך

כדי, ולא, לחקוק את זה על הלב זה לזכור בכל רגע ורגע את החיבור להשם, שהמצוות האלה ניתנו לנו בשביל שנוכל להתחבר, בשביל שנוכל להרגיש את הקב"ה בכל רגע ורגע, שנזכה, כן? אני עוד לפעמים שוכחת, או ברוב הזמן אני שוכחת, אבל בעזרת השם אני אזכה לחקוק את התורה חזק ואני לא אשכח את זה יותר. -גם לי יש את זה. אני לפעמים אומרת... אני קיבלתי על עצמי להגיד... "נשמת כל חי"? -לא נשמת... מזמור לתודה? -מזמור לתודה. -כן, מדהים. במשך שלוש שנים פלוס אני אומרת, ולפעמים אני, תוך כדי, אני אומרת ברכות השחר ומזמור לתודה, זה זורם לי עם ברכות השחר. -מדהים. אבל לפעמים אני לא נותנת את הצומי למזמור לתודה כמו המשמעות שאני רוצה

לתת. אז אני פשוט רגע עוצרת, עושה קאט, מזמור לתודה, וממשיכה את היומית שלי. -כל הכבוד, כל הכבוד. זו מתנה גדולה, לזכור לעצור ברגע הזה זאת מתנה עצומה. -כן. -ממש. טוב, אז מה אנחנו עושות פה בעצם? עם כל הטונה היפה הזאת ש... אז ככה, אני מתחילה בסיר... את הטונה נשאיר לסוף. את יכולה לפתוח, זה יהיה לך יותר קל. -איך פותחים את זה? -כן. אני שמה בערך חצי כוס שמן, ושזה יכסה את כל התחתית של הסיר. פפריקה זה... בין כף לשתיים, זה תלוי בכמות של הטעם. ומלח. אימא שלי תגיד לי לא לשים את הכמות הזאת, אבל אני אוהבת לשים מלח. מערבבת את הכול... על אש בינונית. כשאני רואה שהפפריקה נטמעה, הכול נטמע בשמן, אני יכולה להכניס את

כל הירקות, את תפוחי האדמה, גזר ושום. אוקיי. את צריכה שנחתוך את השום או שאת מכניסה אותו ככה? אני מכניסה אותו ככה. -שלם. -כן. רק אני מסדרת את זה שלא יהיו לי גושים, כדי שהכול יקבל את ה... רוטב. אז זה מיותר. אז כל התחתית, אנחנו ככה מסדרות את תפוחי האדמה. ובין לבין גזרים. את זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסת למטבח? וואי, בטח. -כן? לבשל את הטונה, זה היה בפעם הראשונה כשסבא שלי נפטר, אז נאלצתי לבשל, אבל לפני, בישלתי תמיד מרקים. אימא שלי שלחה אותי לחוג שהיה בו אפייה. -אה, כן? באיזה גיל? בכיתה ז'. -וואו. -כן. וככה תמיד אהבתי לבשל. אימא חכמה. ככה מכניסים את הבנות למטבח. שומים גם אני שמה מלמעלה. מה שנקרא,

בנדיבות. -כן, אני אוהבת שום. ועכשיו כשהכול מסודר ככה יפה בסיר, אני מוסיפה את המים. רואה שזה מכסה הכול. אני צריכה כף. -מה את צריכה? כף? רואה שזה מכסה לי, המים, את הכול, ונותנת לזה בישול של 20 דקות, חצי שעה. זה תלוי, לפי הריכוך, לפי העין שלכם. ומה אנחנו עושות עם הטונה בינתיים? הטונה תמתין לנו בפנים עם לימון, כדי שיצא לה הטעם של חנות דגים. יש לי בעיה קשה עם דגים. -אוקיי. אז אני אוהבת להוציא את הטעם. זו טונה אדומה טרייה. -רואים. יש לה צבע יפה. כן. כשהבעל שף, את לא יכולה להביא לו טונה קפואה. -ממש. שמתי לימון, ואת הפלפלים גם, אנחנו יכולות לנקות. אז אנחנו ננקה אותם בינתיים, והלימון ישב כאן כמה זמן?

עד שזה מוכן. -מעולה. אז אנחנו נקלף עכשיו? -אין בעיה. -יאללה. אני מקלפת את הגמבה. חותכת ומנקה את הקליפה, כי זה לא נחמד לאכול דג ותוך כדי, הקליפה. את הגמבה אני לא צריכה לפרוס במיוחד, זה לפי הצורה שלה. כן. -כמה שהיא מחולקת, ככה אני חותכת. -אוקיי. את זה לשטוף ולשים במסננת. -את שוטפת? אם סבתא שלי הייתה רואה אותך שוטפת פלפלים זה היה הסוף שלך. זה כל הטעם. -גם סבתא שלי אומרת את זה כשאני עושה את זה. -ברור. זה כל הטעם. למה את שוטפת? כי יש פה גרעינים ויש פה... -אז תוציאי. מה שאת רוצה, בואי, זו המנה שלך, את יכולה לשטוף. אני אביא לך מסננת. הנה. אוי ואבוי לי אם אני אעשה את זה ליד סבתא שלי. וואי, וואי,

וואי, הרגת, אין טעם, זהו. כל הטעם, כל הזה... -לא נורא, הטעם בסיר. מה שתגידי. זהו? אז עכשיו בעצם אנחנו יכולות לחבר את הכול, נכון? רגע, הפלפלים, מתי את מכניסה אותם? ביחד עם הדג. -ביחד עם הדג. אוקיי, מעולה. אז אנחנו ניתן אולי למנה הזאת עוד כמה דקות להתבשל, ובינתיים נעבור למנה הבאה, נתחיל להכין את המצרכים. אין בעיה. -יאללה. אז אנחנו מייד נתחיל בקינוח, אבל לפני כן נכניס את הטונה, כי היא גם צריכה ככה איזה כמה דקות, נכון? -נכון. מה עושים עם הטונה? -אז אני שוטפת אותה מהלימון, ומוסיפה את הגמבה ואת הכוסברה מעל. -יאללה, קדימה. אפשר לראות את הירקות, שהם התבשלו. את הטונה אני שוטפת בזהירות, כי היא מתפרקת

מהר. אוקיי. אז שטפנו את הטונה בעדינות, כי היא קצת מתפרקת. נכון, וכשאני מכניסה לסיר, אני מכניסה, זה נוגע ברוטב, ואני הופכת. -מה עם הפלפלים, בסוף? כן. -אה, אוקיי. ועכשיו אני מסדרת את הפלפלים על הדגים. אני אוהבת את הפלפל יותר מהדג. וואי, נראה מהמם. ומלמעלה אני מפזרת כוסברה, בנדיבות, כמו שמרוקאים אוהבים. מדהים. סוגרת את הסיר לעוד עשר דקות של בישול. אז עכשיו אנחנו נתחיל עם הקינוח. מה בעצם הקינוח שלנו? קינוח כוסות לוטוס, הולכות להיות פה שכבות של עוגייה, שמנת וסיום ממרח לוטוס, וכמובן שקישוט עם גם, עוד פעם, עוגיות לוטוס. מהמם, אז מה? צריך להכניס לפה? למיקסר אני מכניסה 250 גרם שמנת. שמנת צמחית?

-פרווה. -פרווה, כן, אוקיי. אפשר גם חלבי אבל אותו דבר. -יותר טעים, אבל כן, עשינו אוכל בשרי, בטח. וחבילת פודינג. אני רק אגיד למי שמחפש את הגרסה הבריאה, אפשר לעשות את זה עם קרם קוקוס, זה עושה את אותו דבר, ואז אין לכם את המרגרינה. אוקיי. להפעיל? -ולהפעיל. זהו. אוקיי, אז הנה המים החמים. להרים? אז אחרי שהקצפנו את השמנת, היא הגיעה למרקם יציב, אני מזלפת אותה לכוסות. אז זו הכוס שלנו. אני לוקחת לכל כוס, אני שמה תחתית למטה של שברי עוגיות לוטוס. לא להעמיס, כדי שגם יהיה לנו מיקום לשמנת ולסיום של הכוס. אז איזה שף בעלך? איזה אוכל הוא אוהב להכין? בעלי, בשרים. -בשרים? הוא חולה גם על דגים. אני לא חובבת של

דגים. וכשהכנתי לו דגים, אז הוא אמר לי: "אני רוצה כל יום דג אחר". אמרתי לו: "תיזהר לך לבוא אליי "שבוע הבא עם לברק או משהו, כי אני לא מסוגלת". את לא מסוגלת? -אני לא מסוגלת להריח ריח של דגים. אז איך בישלת טונה? טונה וסלמון זה משהו שעוד זורם. -אה... אבל השאר, לא מסוגלת. -וואי, איזה קטעים. אבל הוא אוהב בשר. -אבל זה רק כי את בהיריון או תמיד? תמיד. -תמיד? -תמיד. -פשי... כשהתחתנתי הייתי הולכת לחמותי. -נו. -היא הייתה פותחת את הסיר של הדגים, והייתי בורחת מהשולחן. -יואו, אוי ואבוי. אז לשבת הוא אחראי על הבשרים בבית? הוא לימד אותי לבשל כדי שאני אעשה לו חמין טעים כמו שהוא אוהב. -אה. כן. -מהמם. איפה את

רוצה, פה? כן, כאן, סבבה. ואחרי שהעברתי את השמנת לשקית זילוף, אני מזלפת מלמעלה... עד הגובה שאני רוצה. -הכוסות האלה עושות את כל השואו. נכון. -נכון? ממש יפה. את אוהבת להשקיע בנראות של האוכל? מאוד. יש משפט שאימא שלי אומרת: "העין אוכלת יותר מאשר הפה". -ממש ככה. כמה זה נכון. -את ממרח הלוטוס אני מעבירה לשקית זילוף, וממיסה אותו, כדי שיהיה לי נוח לזלף אותו מלמעלה. -אה. בגלל זה המים החמים, עכשיו הבנתי. -כן. ממש עניין של שתי דקות, הוא נמס. -זה טריק טוב. אני לוקחת את הצנצנת, פשוט מכניסה לסיר, וזה נמס לי כל הצנצנת כשאני משתמשת. אה, אוקיי, זה רעיון. -כשאני צריכה מלא, אבל כאן אני לא צריכה את כל הכמות. -כן,

זו כמות קטנה. אני בודקת אם זה נמס. זה כבר נמס. יאללה. -מנגבת. שלא ייפלו המים. -שלא יהיו לי מים בקינוח. ומזלפת מלמעלה. הסכין שלנו. איך היא לקחה ממני סכין, וואה וואה. זה אומר שהולכת להיות לנו תוכנית גרועה? חס ושלום. שימי. ועכשיו אני פשוט מזלפת מלמעלה את הלוטוס. וואי, איזה גאוני, זה ממש רך. תמיד לוטוס זה כזה, אתה נתקע איתו. אז מה, כל שבת את מכינה קינוחים מטורפים או... ללקוחות. -ללקוחות, בדיוק, אה? מה הכי הרבה אוהבים להזמין? מוסים בעיקר הולך אצלי, עף אצלי המוסים, כי הייתי בפסטיבל באשדוד, היה לי דוכן, ומכרתי שם מוסים בכל הטעמים, בייגלה, לוטוס, אוראו, פיסטוק, והפיסטוק עף, הפיסטוק היה להיט. זה היה

טירוף, ומאז המוסים עפים אצלי ברמה מטורפת. -מדהים, באשדוד? באשדוד. -מדהים. טוב, ואת זה את שמה? ואני מקשטת איך שאני רוצה. מלמעלה. פריסטייל. -ממש. מדהים, מושלם, באמת, הכוסיות האלה, זה פשוט עושה את כל הדבר. אוקיי, אז אנחנו עכשיו נצלחת לנו יפה יפה את הטונה, ונסגור את המקרונים. הנה, אני מביאה. הנה. אין בעיה. אז את הטונה אני לוקחת עם תרווד גדול כדי שהיא לא תתפרק, כמו שאמרתי. היא אוהבת להתפרק. את מריחה? -כן. את מריחה? אני, בא לי לאכול. -אה, יופי, אני שמחה. ירקות. וואו, איזו מנה מדהימה. טוב, זה נראה טיל. זה הדג שלנו. -מושלם. ועכשיו את זה, תסבירי לי איך את עושה את זה. אז את המקרונים... אני לא צריכה

תורה מסיני איך לעצב את הצלחת, אני פשוט לוקחת ריבה, שמה איפשהו שבא לי על הצלחת, אבל אני צריכה שזה ידביק לי את המקרונים. -אה. אם אני רוצה אותם עומדים. -וואו! תראו תראו את העיצובים. אוי, מהמם. -וזו המנה. מה, זה נראה מושלם. חכי, אני אזיז את הריבה, שיהיה פריים יפה ונקי. טוב, זה נראה ממש מדהים. רחלי, כל הכבוד, תודה רבה שבאת לבשל איתי. אני רוצה לטעום מהכול, אני איפרד מהצופות ואז אני אוכל לטעום. אז אני אשמח שתבואי לבשל איתי שוב, אם תרצי בהמשך. -התענוג כולו יהיה שלי. יאללה, מהמם. אז נשים יקרות, תודה רבה שצפיתן בעוד תוכנית של "במטבח עם עדן". אני כמובן אהיה כאן בשבוע הבא, עם שפית אחרת, עם מתכונים אחרים וכמובן, עם דבר תורה אחר. שתהיה לכם שבת מבורכת. להתראות.