"לא נרדמתי שבוע מהסיפורים שלהן": יקרת פרידמן על המפעל האדיר של 'פרשה ואישה'

לא רוצה לשמוע את הסיפורים האלה לאלא רוצה לקחת אותם הביתה איתי לא רוצה לתת להם מענה אני לא בנוייה היא חזרה בתשובה בארצות הברית כאת היא גרה בתקועה עם נשואה ואמא לתשעה ילדים והעורכת הראשית של הרבנית ימים המזרחי שלום וברכה לקרת פרידמן שלום ברכה מורן איזה כיף להיות כאן איזה כיף להיות אי מתרגשת תודה תודה לך ברוך השם ממש מאת השם ממש את יודעת אחד הנתונים המעניינים שקראתי עלייך אודותייך היה שעברת 10 דירות ב1 שנה נכון זה וואוו כזה וואו אחד גדול וואוו בואי ספרי לי איך נכון איך זה קרה איך התהליך הזה קרה איך התהליך א זה מתחיל באבא שהוא עושה דוקטורט ב במכון וייצמן והוא עובר לחיפה לעבוד בטכניון זה מעבר

ראשון ובתוך חיפה אנחנו כל פעם מחפשים את מקומנו וזה עובר אחרי זה לשבתון של אבא בארצות הברית ואז אנחנו נוחתים בקליבלנד והוא מתחיל לעבוד שם בנאסה ושם אנחנו מחליפים יבשת ושפה ותרבות ובסוף מתחברים שם גם ליהדות המעבר היה שוק תרבותי שאני אפ לא מאיפה להתחיל לדבר עליו כלומר אנחנו ברקע זה ישראל של שנות הש היינו משפחה חילונית ופתאום אני נוחתת באמריקה שהיא כבר באמת מזמן עברה את הצבע וכל אני זוכרת שהדלקנו טלוויזייה וראינו מלא פרסומות ואמרנו מה קורה פה מה זה על מה ביום ראשון להדק את הטלוויזיה ולראות את את הכנסיה האוונגליסטית ומטיפים זה כאילו וואו מה קורה כאן ולהיכנס לכיתה בבית ספר ציבורי כי לא ראינו חשיבות

ללכת לבית ספר יהודי דווקא כי אנחנו משפחה חילונית והלכנו לבית ספר ציבורי ופתאום נפגשתי עם צבאים ועם דתות ועם באמת מלא מלא תרבויות ואניני זוכרת שהייתי מסתכלת על הבנים והבנות בכיתה ואני אומרת למה הם כל הזמן מוצאים מסרק ומסרקים ולמה הבנות מתאפרות ואנחנו רק בכיתה ה לא הבנתי איפה אני נמצאת פנטה אחרת אז הייתי צריכה להתחיל לשחות שם גם בלי להכיר את השפה ושום דבר אני זוכרת את אבא ואמא אבא איתי בכיתה אמא עם נוגה בכיתה שבועות ישבו איתנו בכיתה עד שנבין את השפה עד שנרגיש בטוחות כאילו מש באו איתכן ח כן אבא שבא לעבוד שמה קודם כל אומר לבוס שלו אני כמה שבועות עם הבת שלי כדי שהיא תתאקלם וואו א זה מדהים באמת

כשחזרנו לארץ אז קרו שני דברים אחד ההורים החליטו להביא עוד ילד לעולם לפני שיסגר השער הביולוגי ופתאום נולדו לי שתי אחיות בגיל התבגרות שזה היה מתנה ועוד דבר שקרה זה שנוגה ואני אמרנו להורים שאנחנו לא רוצות לחזור לאותה נקודה שיצאנו ממנה ושאנחנו רוצות ללכת לבית ספר דתי לא ידענו שיש דתי לאומי וחרדי וזה לא ידענו כלום מהחיים לא היה הדברות לא היה אינטרנט מה בן אדם יודע כלום ופשוט אמא רשמה אותנו לבית ספר הממלכתי דתי בחיפה מעניין אבל מאיפה נולד הרצון הזה כי הבנו שאנחנו כבר לא אותו דבר אנחנו עוד לא שומרות מצוות אבל הראש כבר נמצא במקום אחר כי זה מדהים מה שאת אומרת כי בחול מאוד קל להתחבר למקומות האלה ובדרך

כלל שחוזרים לארץ אז כזה הישראליות הזה הזה כאילו משהו שם נשכח יותר קל שם באמת להתקרב האמת שאמא אמא שלי שההיא לא אישה מת בכלל אבא שלי הוא המתמטיקאי אמא הומנית אבל היא עשתה איזה פתאום רצ לה איזה סטטיסטיקה בראש היא פתאום ראתה שארצות הברית כל כך מתקדמת ומטרת מאוד והיא הרגישה שישראל הולכת לכיוון הזה והיא אמרה אני רוצה להסית את הבנות שלי מהמסלול הזה היה לה את האינטואיציה הדקה הזאתי ממש חכמה תקשיבי לא לא אמא זהזה חכמה ממש וזה לא היה קל כי המשפחה הרוכבת לא לקחה את זה טוב מאוד התאכזבו א מה אז עכשיו תחזרו בתשובה ואנחנו אמרנו לא לא מה פתאום לא אנחנו רק רוצים קצת יותר אתם יודעים מסורת קידוש נרות כזה אנחנו

רוצים יותר אבל באמת כבר כשאתה מתחיל לצעוד על המסלול אז לאט לאט מתקלף ממך הבגד הלא צנוע הזה ומתקלף פתאום הטלוויזיה בשבת ומתקלף כל מיני דברים ו זה היה קשה למשפחה המורכבת והיינו צריכים לרכב מאוד את המעבר וללכת באמת בעצמנו בפסיעות מאוד עדינות גם עם עצמנו כי הכל היינו צריכים ללמוד מהתחלה ושוב אין סמינרים ואין לידינו משפחות דתיות ללמוד מהמהם והכל היה דרך החיקוי אז אני הלכתי לבית ספר אני חייבת לומר שבחיפה בבני עקיבה קיבלו אותי מדהים באמת בנות החבר'ה מהשבט שזה כבר גיל 12 את לא תמיד משתלבת בקלות אבל באמת קיבלו אותי בזרועות פתוחות על מה שאני הנדוניה שלי הייתה הגיטרה אני ידעתי נגן אקורדים בגיטרה והייתי

עושה המון הנו עושים המון קומזיצים ושירה בציבור בפסטיבלים בבית ספר ו זה היה זה מאוד הועיל וואי איזה מיוחד וברוך השם ככה התקדמת גדלת רציתי ללמוד גם דוקטורט נכון היית בדרך לדוקטורט שלך נכון נכון הגעתי לאוניברסיטה עברית עשיתי תואר ראשון ותואר שני בתקשורת בעיתונאות והיסטוריה של עם ישראל והתחלתי דוקטורט כי זה מה שראיתי בבית פה עושים דוקטורט פה מתקדמים באוניברסיטה והלכתי ללמוד תקשורת ועיתונאות וקיוויתי להתפתח שמה וגם בדוקטורט אבל העולם של התקשורת אז היה מאוד מתירני ופרוץ והרגשתי שם לא נוח אז אמרתי אוקיי אז אקדמיה זה היה הכיוון שלי והתחלתי לכתוב דוקטורט על נושא שהיה מאוד חם בזמנו שזה הקהל של הרדיו

החרדי היום יש מלא ערוצים אז לא היה וחקר הקהלים היה מאוד חם כן קיבלתי מלגות ונורא האמינו בדוקטורט הזה אבל הוא שיעמם אותי כל כך בשלב הזה הייתי נשואה ואמא לשני ילדים ו ולא יכולתי כ הייתי בת א 30 כן אומרים שיש משהו בגיל 30 שבן אדם מתחיל לחפש את עצמו מחדש א אז הרגשתי את זה חזק ב-30 שאני לא במקום הנכון שהדוקטור שלי הוא לא ישפיע איפה שאני רוצה הוא לא יעניין אף אחד באמת א ואני לא רוצה להתמסר חמש שנים אני גם לא יכולה פיזית הייתי מגיעה לאוניברסיטה ונופל עליי מסך שחור בעיניים וואו זה היה תחושה כזאתי ממש פיזית שהגוף אמר את לא יכולה בכלל הייתי בשלב תלוש א כל מה שלמדתי בחיי לא הכין אותי לחיי הנישואין ולא

הכין אותי להיות אמא זה כבר משהו אחר אפילו לא לימדו אותי מה גבר ומה אישה אני א א גדלת בעולם פמיניסטי והיה לי ברור שאנחנו שווים בהכל והחלום ושברו אנחנו מה זה לא שווים אנחנו לא דומים ודיש שונה ממני מאוד ואני באמת באתי עם הטבלה הזאתי עשיתי כלים תעשה כלים עשיתי זה תעשה זה בישלתי לשבת אז כסות והייתי ב הרגשתי שאני בן סוג של מלחמה הייתי מוכנה לפרק את הבית על ימין ועל שמאל כאילו אני ידעתי את כל הטכני לחטה להניק אהבתי מאוד אבל הרגשתי ש יש פה משהו גדול ואני לא יודעת איך מחזיקים אותו איך איך עושים אותו ושוב פעם אני גרת בסיטואציה חדשה ואני לא יודעת אי איך מתחזקים אותה איך הולכים אז אני זוכרת שהיה לי חברה

ואמרתי לה איה אולי את מכירה איזה שיעור טוב את אמא ממש טובה תני לי איזה המלצה היא אמר לי יש לי חברה היא מעבירה שיעור בסלון שלה נחמד תבואי אז אמרתי לה אוקיי איזה שיעור זה אז היא אמרה לי זה פרשת השבוע ואמרתי לה לא לא אני בזוגיות ב בילדים מהפרשת שבוע אז עזבתי ואז היה עוד חברה טובה שממש החזקתי ממנה רונית אמרתי לה רונית תגידי את מכירה איזה שיעור טוב אני צריכה אחייה אז היא אמר לי א לא יודעת יש לי חברה שמעבירה שיעור בסלון שלה משהו נחמד אז אמרתי לה זה הפרשת שבוע זאת אותה אחת אז אמר א לי כן אז אמרתי טוב די תפסיקו תעזבו אותי מהפרשת שבוע ודחיתי דחיתי ואז באמת לא היה שום דבר אחר באופק אז אמרתי להם טוב

תיקחו אותי כבר לסלון הזה לחברה הזאת לפרשת שבוע הזה וככה הגעתי זהו הגעתי לזה הסלון קטן בשכונת שערי חסד והייתה שם אישה עם איזה כובע והיא אמרה לי ברוכה הבאה הגעת בדיוק בזמן ואני ככה היי נעים מאוד והתיישבתי והתחיל שיעור מדהים מדהים מדהים מדהים וזו היייתה רבנית ימימה שאז עוד לא קראו לה רבנית והיו אצלה שמונה נשים בסלון זקנות מהשכונה סלון שלה ככה ירחה כן מסתבר שאייה אמרה לה אני מזמן לא למדתי כלום מאז התיכון אולי תפתחי לנו שיעור והיא נענתה וככה התחיל השיעור הזה ואני הצטרפתי אליו בשנתו הראשונה ואני מקשיבה ואני מקשיבה ואני מרגישה שאני חוזרת לתיכון שני תלמידה פעורת עיניים ככה שפתאום מגלים לי ומסבירים לי

ומטהרים לי ולאט לאט ככה קומתי מזדקפת ואני וואו איזה מדים הגשב משהו בלב שלך ת משהו נבנה שם התפייס משהו התפייס שזה תחושה שלא הייתה לי הרבה זמן וואו איזה מיוחד מה שאת מתארת כן מדים וככה התחלת ככה זה חיל באתי אליה בסוף השיעור אמרתי לה היה מקסים מקסים ימימה עוד קראתי לה ככה אני יכולה להביא מחשב ניד ולהקליד הכל כאילו זה מאוד יפה מה שאת אומרת כל מילה אז היא מסתכלת עליי בהשתאות על המתלהבת הזאת ויא אומרת לי אם זה משמח אותך את יודעת אני מלמדת רשי ואמרתי לה זה מאוד יפה הרשי הזה אבל אני בסדר אני אביא והתחלתי להביא את החשב הנייד שלי פתאום במקום דוקטורט מייבש אני מקלידה וכל מילה כל מילה יודעת להקליד עיבר

זה מתנה גם ואני מקלידה כל מילה ואני חוזרת כל כך שמחה הביתה ואני אומרת לידי בעלי וואי תקשיב אתה לא מבין איזה שיעור וואו וואו וואו ו הוא מסתכל עליי בחיוך אומר איך אני שמח שמצאת משהו שמשמח אותך ומה קורה שמה נכנסת עוד שיעור ועוד שיעור ואיך זה התפתח פתאום להיות הפרשה ואישה איך זה התפתח להיות כל מ אני חוזרת וקודם כל נורא מתלהבת אז אני שולחת לאחותי ושולחת לאמא שלי ולא היה להם אלא הימים ההם 20 שנה אחורה 21 שנה אחורה אין עוד הרבה אימייל לכולם יש בעבודה לפעמים ואז עוד ועוד נשים מבקשות לקבל את זה ואני מקיה לקבל אימיילים טלפונים מכל מיני נשים תשלחי לי גם תשלחי לי גם אני בחול זה יפה אני רוצה גם עד שיום

אחד נסתם לי הגימייל כלו מסתבר שאפשר עד 500 כתובות ביום והגעתי למכסה הגעת ל 500 ביום הגענו למפס אז פתחנו עוד גמיל לא ידענו איך עושים רשימה תפוצה לא כאילו לא לא ידענו את המושגים מדברת איתך על קרקע מאוד בראשיתית של עולם הדיגיטל עוד לא קראו לזה דיגיטל אפילו כן כן איזה מדהים זה ואז איך פתאום התחלתי עם הספרים זאת אומרת זה ה הרעיון שלך זה הגיע מהרבנית ימימה איך איך נלד כלכל המפעל העצום הזה הריקוד הזה שאני רוקדת עם הרבנית הוא כל הזמן מתפתח ומשתנה קודם כל מעולם היא לא ביקשה ממני להקליד את שיעוריה ולשמור אותם בחיים בחיים היא לא ביקשה ממני לעשות ספר אלה דברים שקוראים קוראים אצלי ואז היא אומרת וואו

מעניין וואו זה משמח נשים אז טוב ואז היא אמרה לי בואי בואי את יודעת א מה אומר בעלך אז אמרתי לה הוא דווקא מאוד בעד הוא תומך מאוד עדי כל הזמן בעדי אז היא אמרת אוקיי אם היית אומרת לי שהוא נגד אז הייתי אומרת לך שזה איזשהו משתנה שגד לקחת בחשבון אז אז אוקיי אז הוא בעד אז עכשיו השמחה אומרים שאין שמחה כהתרת ספקות מה איפה בוא נלך זה המצפן שלנו עצמך שמה אמרתי לה אני אומללה וו אני לא יכולה אז היא אמרה לי נראה לי שזה סימן כי השמחה אומרת לך איפה הוודאות שלך כי כשאין שמחה יש ספק אין שמחה כהתרת ספקות ובאותו רגע שהיא אמרה לי את זה הרגשתי את הדוקטורט מתקלף ממני פיזית וא והיה לי ברור שזהו נגמר בהשלמה מלאה כאילו

זה היה טרת ספקות מדהימה באמת הלוואי שכל התרות הצדקות יהיו כאלה אבל תראי איזה יופי זה את למדת את כל מה שלמדת התו הראשון תו השני בעיתון המות בעצם כל הכתיבה שלך כן זה משרט אותי לגמרי והנה ותראי מה את עושה עם זה הרמת את זה לגמרי לקדושה מפיצה כל כך הרבה דברי תורה וקודש לחזק נשים אחרות נכון ואני זוכרת שהיה לי חשוב שאני כשאני עורכת את השיעור הוא היה ארוך ברמה אקדמי השיעור שלנו הוא מלא במראה מקום כל ציתות שהיא מביאה והיא מביאה קשת של ציטוטים ומקורות מהחסידות ומהמובילות מיד יהיה מקור וציתות מלא ואיפה את יכולה לקרוא ולהמשיך להעמיק בזה ואני יודעת שתלמידי חכמים קוראים את זה א לפעמים אפילו יותר מהאנשים

שלהם כי יש לך פה יש לך פה מסע שלם מהלך סדור א שהרבנית בונה כל שבוע מחדש כן וואי מרתק אני חייבת לצן שזה ממש מרתק יש איזשהי נקודה בחיים או הרי את 21 שנה כן לומדת אצל הרבנית ימימה כן זה כל שבוע כל שבוע יש איזה נקודה ב איזהשהו מהפך או נקודת מפנה בחיים שלך שאת יכולה לציין ש ששמעתי אותה אומרת כך וכך וואו משהו בהשתנה כר זה כל שבוע את חוזרת שמחה ומרוגז משהו מסוים שאת יכולה להצביע עליו ולהגיד כאן היה פה משהו איזשהו מהפך בחיים שלי או כאן היה איזשהי נקודת מפנה מאוד מאוד רצינית בחיים אני יכולה לומר שכל שבוע יש את הרגעים האלה של ה הסימון הנופל א אני זוכרת שהיה מקרה ספציפי שאני פתאום הבנתי שאני לא רק

תלמידה אלא באמת אני ספוגה בתורה כאילו זה לא רק שאני סופגת אלא אני כבר נהיתי משהו מזה נהייה אני ממש אני זוכרת שבבית יום אחד הבן שלי לקח אותי וסיפר לי משהו שקרה לו וזה היה בשורת איוב שאני לא מחללת לאף אמא לקבל ואני זוכרת שבאותו יום זה היה יום חמישי יום חמישי אנחנו תמיד מסיימות לערוך את השיעור ושולחות אותו לקהילה של הלומדות שלנו ו והשיעור הזה עוד היה מאוד חזק אצלי כי אני אני לומדת גם דרך האצבעות כל מילה נכנסת והכותרת שלו הייתה עכשיו טוב והרבנית שגם היא עברה דבר ושניים בחיים שלה א כשהיא אומרת בכל נקודה שאת נמצאת בחיים שלך גם באיזשהי תהום מאוד מאוד עמוקה תזכרי שעכשיו טוב פתאום אני המילים האלה

התנגנו לי בראש אני יושבת מול הבן שלי ואני מרגישה את המשקולת נופלת ואני יודעת שמחכה לנו עכשיו מסע וואי מסע של שנים ארוכות של תיקון שאחרי מה שקרה וכל הזמן המילים האלה עכשיו טוב טוב עכשיו טוב עכשיו טוב כל הזמן הייתי ם עכשיו טוב עכשיו טוב הזה וכשזה מגיע מאחת ש שיודעת שיודעת כמה נמוך אפשר להיות ושהיא תיתן לך את כל הקשת ואת הזוהר ורשבי ורבי נחמן וכל כולם שעברו דברים אני חושבת שקוראים לזה אמונה וכשיש לך את המניה הזאתי כשכל כל האת חובה את המפולת הזאת את כל ה ריסה הזאת ואת מחזיקה במניה של האמונה היא תמשוך אותך את תוכלי לעלות אחרי זה זהו זה היה רגע מכונן בחיי כתלמידה ובחיי כאמא ובחיי כ בריאה בעולם הזה

וואו איזה מיוחד יודעת אני מנסה ככה לחשוב על כל התהליך וכל מה שאת מספרת לי עכשיו וזה דבר מדהים כי כל הכתיבה הגיעה ממך כל הספרים ברוך השם כמה ספרים הרבנית הוציאה וואו עצ לנו שבעה ספרים תשעה יומנים וואו שזה המון כן שזה המון זה המון את תקרת מפעל אדירן את יודעת בהרבה סיעתא דשמיא צריך מדהים אבל באיזשהו מקום אני שואלת את עצמי וסליחה על השאלה כן מראש אני ככה זה או אני סקרנית את לא מרגישה לפעמים בצל של לא כשאני אורחת את השיעור זה הרבנית עם אמא בטהרתה אני אוכל לסגנן טיפה אני אוכל להזיז פסקאות מפה לפה אני לא אכניס את עצמי לא רלוונטי גם שוב אמרתי לך אני במחיצה של גודל אני לא מרגישה צורך קודם כל מעולם לא

עלה לי הרצון הזה או התחושה שאני בצל שלה אף פעם לא אבל פעם אחת אני התלוויתי אליה א לשיעור מסוים בדרך כלל אני לא מתלווה איתה לשיעורים יש לה את אוסנת השמשית ואת היילה המפיקה ואחרי השיעור באו המון המון אנשים לדבר איתה וסיפרו להס סיפורים שאני אחרי זה לא לא נרדמתי שבוע מהסיפורים שלהן אני לא מבינה אך נשים חיות ככה והיא חזרה ולמחרת בבוקר אני אומרת לה תקשיבי כל הלילה בכיתי היא אומרת לי מה הא היתה עננה בבוקר היא היייתה בסדר אני אני פתאום הבנתי מה היא שומעת ופתאום הבנתי שאני לא כלי קיבול לזה בכלל לא ואני לא רוצה להיות שם פעם הלה חצי מחשבה של אולי אני אהייה רבנית לא לא לא לא לא רוצה לא רוצה לשמוע את

הסיפורים האלה לא רוצה לקחת אותם הביתה איתי לא רוצה לתת להם מענה אני אני לא בנוייה הרבנית בנוייה בתבנית מאוד מאוד מסוימת שהיא מסוגלת לשמוע והיא מסוגלת להתפלל עליהם ולקום בבוקר עם חיוך ועם הומור ולכתוב שיעור חדש אז לא אני לא רוצה להיות שמה בכלל בכלל אני מאוד שמחה בחלקי אני חושבת שפרשה ואישה הי ממלכה מדהימה ומכיוון שאני העורכת החתומה זה לא שאני באיזשהו צל יש לי פה תפקיד והוא גם נראה ונשמע אז זהו זה מה שאני רוצה לומר יש לך מסר אחרון ככה שחשוב לך מסר לאומה אני חושבת שלא באנו לכאן סתם אני חושבת שכל אחת מאיתנו היא משפיעה ומשפיע נית ומושפעת אנחנו צריכות להזין את עצמנו בתס פי התזונה הטובים האלה שהם

בעצם ארוכה עיקרית וקינוח ומנות מקדימות אני ממש מרגישה ש התורה ופרשת השבוע נותנות לנו כל כך הרבה אז זהו ולדעת שלא באנו סתם והעולם הזה מלא סודות ומתגלים לנו והלוואי ש שנשכיל לאמץ אותם לזהור מהמהם החוצה גם אמן אמן ואמן תודה רבה יקרת היקרה תודה לך איך אזה נעים להות אר ממש עונג צרוף באמת תודה אני מובכת אבל אני ממש מרגישה אותו דבר תודה לך