מעלת הקדיש - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)

נגיד כמה דברים שעוסקים במעלת הקדיש. אחד הדברים שמשובצים בכל סדר יום של יהודי, אם זה בתפילות, זה הקדיש. הקדיש נאמר בכל מיני קטעים מסויימים במהלך התפילות. זה לא סתם משובץ. יש את הקטע הראשון בתפילה, זה עוסק בעיקר במעשה הקורבנות. אומרים פרק "איזהו מקומן", אומרים פיטום הקטורת, עקידת יצחק, תחילת התפילה תמיד עוסקת בענייני הקורבנות. בסיומם של הקורבנות אומרים קדיש. ואז מתחיל פרק נוסף בתפילה שנקרא - 'פסוקי דזמרה'. 'פסוקי דזמרה' למעשה, שם זה קטעים מתוך ספר תהילים, ופתק מיוחד שנפל מן השמים שנקרא בשם 'ברוך שאמר', ואיתו פז' תיבות - 87 תיבות. ברכה מאוד מאוד ייחודית ומיוחדת בשבח של בורא עולם - זה נקרא 'פסוקי

דזמרה.' בסיומם של 'פסוקי דזמרה', אחרי שאנחנו מזמרים ומשבחים את הקב"ה: "הללוהו "בצלצלי שמע... בצלצלי תרועה- " "אז ישיר משה ובני ישראל," כל מיני פרקי וקטעי שירה מהנביא, מהתהילים, מהחומש. בסיום של זה גם מופיע הקדיש. קדיש מסיים את כל הקטע הזה. ואז מתחיל שלב נוסף בתפילה, שזה למעשה הכנה לקראת הפסגה הגבוהה שזה העמידה בתפילת שמונה עשרה, זה נקרא 'ברכת יוצר' - יוצר המאורות, שם בברכה הזאת של 'יוצר', משבחים את היצירה הזאת של הקב"ה, מה שהוא עשה בעולם, לא חותמים את זה בקדיש כי צריך להביא את תפילת השמונה עשרה שזו הפיסגה, להביא אותה בלי שום הפסקה. אבל מיד בסיומה של תפילת השמונה עשרה, עושים 'תחנון' לפני

שמתחילים את הקטע המסיים את התפילה, אומרים קדיש אחרי שמונה עשרה. לאחר מכן, אומרים קדושה נוספת - "ובא לציון", שם מתפללים קצת על הנשמות, שם זה המקום להתפלל על החלק שיש לנו בתורה, קדיש. לאחר מכן, מזכירים 'שיר של יום,' עוד פעם קדיש, ושוב פעם מזכירים עם עניין הקטורת, משהו ככה לפני התפילה ובסוף התפילה - ושוב פעם קדיש. אומרים שיעור תורה - קדיש. הקדישים מלווים אותנו כמעט בכל פינה במהלך סדר היום היהודי. מה העניין של הקדיש? הקדיש, יש לו כוח שנקרא 'כוח העילוי,' הוא גורם לדברים לעלות. יש לו כוח של עליה. הקדיש יש לו כוח לעלות: "יתגדל ויתקדש שמי רבא." הכוח שלו, זה כוח של עליה. אני אסביר בסדר התפילה למה הוא

משובץ בצורה הזאת. סדר התפילה שלנו, הוא סדר עולה ויורד. העליה, יש לנו על פי הסוד 4 עולמות, נקרא אבי'ע: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. עכשיו, הסדר של עליית העולמות בנוי בדיוק על המשקל הזה. עשיה זה העולם שלנו, לכן פותחים את התפילה ב'קורבנות.' זה מה שקשור אלינו - הקרבת הקורבנות וכולה. לאחר מכן - 'יוצר', זה כנגד היצירה, עולים לעולם אחד שזהו עולם הבריאה ושם נמצאים המלאכים שמשבחים ומהללים את הקב"ה - זה 'פסוקי דזמרה.' ותפילת שמונה עשרה, היא כנגד העולם הגבוה ביותר, שזהו עולם האצילות. משם אתה מוריד את השפע. יורדים ל'אשרי', זה כנגד עולם היצירה, לאחר מכן - בריאה, זה כנגד 'שיר של יום,' ובסוף, שוב פעם מעשה

הקורבנות, שזה עולם העשיה, לכן עוסקים בענייני הקורבנות. מהי תפילת 'עלינו לשבח?' זה ה'ברינקס' - זה המאבטח. תפילת 'עלינו לשבח' נקראת על פי הסוד 'אור המקיף', כאילו מקיף את כל התפילה, נועל אותה. זו הסיבה שזה מופיע בסוף, וזו גם הסיבה שבתפילת 'עלינו לשבח' הרבה מאוד אנשים מזלזלים. הרבה מתבלבלים בין תפילת 'עלינו לשבח' ל'תפילת הדרך...' עושים את זה תוך כדי היציאה החוצה. ולא יודעים שכל השפע שבן אדם יכול לקבל, התפלל וכיוון, והתאמץ, הקב"ה אומר לו: קיבלת. אבל כמו שהוא בא לתת לו את השפע, יכולים לקחת לו את זה כוחות שהם כוחות שליליים. ופה בדיוק מגיעה תפילת 'עלינו לשבח' ומאבטחת לך. זו הכספת שלך. זה נקרא על פי

הקבלה - 'אור מקיף.' זו הסיבה שדווקא ב'עלינו לשבח', יש לנו כאלה ניסיונות לא לעשות אותה ברצינות. כי אם אדם עושה את התפילה הזאת ברצינות, הוא מאבטח למעשה את כל השפע שהוא ביקש במהלך התפילה. לכן, זו תפילה מאוד מאוד גבוהה, מי שיכול להתפלל אותה מתוך הכתב, מתוך הסידור, "אמת מלכנו, אפס זולתו... יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך, "תישבע כל לשון..." - תפילה, תפילה מכובדת, מי שמתבונן טיפה במילים, המילים - מילים מרוממות. אם אתה יוצא ככה החוצה - "אמת מלכנו "ואפס זולתו", אז זה שאני יודע מה, פתאום נתקעת בפקק, זה לא בגלל שאני יודע, העירייה אשמה שהם עושים שיפוצים בכביש אלא נתקעת בפקק כי "אמת מלכנו ואפס

זולתו". אין עוד מלבדו. הקב"ה רצה עכשיו שתעמוד. אתה נהיה רגוע יותר. זה עקף אותך, אתה לא מצפצף ומאבד את העשתונות או יש הרבה מריבות בכביש, אלא אתה יותר רגוע. עקף אותך בורא עולם נתן לו לעקוף. זה עזר לך - בורא עולם שלח אותו שיעזור לי. זה מנע ממני - בורא עולם שלך אותו שימנע ממני. "אמת מלכנו ואפס זולתו" - זה מסדר הרבה את העניינים בראש, התפילה הזאת - תפילת 'עלינו לשבח.' בין כל עליה של עולם, וכל ירידה של השפע לכיווננו, מבצעים את זה על ידי הפסקות הקדיש. זו הסיבה שיש קדישים, כי הקדיש, זה כמו מנוע, זה כמו משהו קטליזטור שגורם לדבר לעלות, הכוח המניע שגורם לדברים לעלות כלפי מעלה. זו אמירת הקדיש. הקדיש יש

לזה עוצמה, שהיא עוצמה מאוד מאוד גדולה. לפני מלחמת שלום הגליל, היה קצין ב'גולני'. הקצין הזה היה קצין תורן במוצב חרמון. מוצב חרמון, בראש הר החרמון, איפה שהחבר'ה באים לעשות את הסקי, במה שנדמה כאילו זה שלג, אז שם יש מוצב, שהמוצב הזה נקרא 'העיניים של המדינה.' רוב המוצב הוא בונקר בכלל, תת קרקעי, ושם ישנם כל מיני אמצעים, גם מודיעינים שמיירטים שיחות, גם מבחינת תצפיות, הדבר הזה נקרא היום בשם 'העיניים של המדינה.' מקום אסטרטגי מאוד מבחינת הצבא. אותו קצין מספר שבשעה 2 לפנות בוקר קצין תורן עושה סיור בין החדרים, הוא עובר באחד המקומות שזה חדר האוכל, בונקר כזה קטן, איזה חדרון, כוך קטן ששם היו אוכלים החיילים,

הוא אומר שהוא רואה כמה חבר'ה, כמה חיילים יושבים מסביב לשולחן נרות דולקים והם כולם שם רוכנים על איזה משהו באמצע. עכשיו, הוא אומר: "השכמה ב-5 לפנות בוקר, השעה עכשיו 2:00," זה סיור אחרון שלו, רק לראות שהכל בסדר, הוא אומר להם: "חבר'ה, יאללה, תלכו לישון, מה קורה? "עוד 3 שעות קמים"! אז אחד מסתובב אליו, אומר לו: "ששש! אל תפריע"! "מה קרה"? - "עושים פה סיאנס". "סיאנס? מה זה סיאנס"? - "מתקשרים עם נשמות". הוא אומר, הוא קיבוצניק, איש השומר הצעיר, "מה זה נשמות, מה, מה אתם מבלבלים "את המוח פה בכלל"? הוא אומר, הוא עמד שם והסתכל בבוז מה הם עושים. אנחנו יודעים - קודם כל, חשוב לי לציין - אסור לעשות את הדבר

הזה, יש הרבה אנשים שלא יודעים, עושים סיאנסים, זה נקרא 'דורש אל המתים,' זה דבר שהוא אסור בתכלית האיסור. "תמים תהיה עם השם אלוקיך" אומרת התורה, אסור לדרוש במתים. אבל הם לא ידעו. הם משכו, דרך סיאנס הם משכו נשמות. דבר מאוד מעניין, שדווקא שם רואים גם את התגלות מציאותו של בורא עולם. לא שייך להביא צדיקים, אף אחד לא יכול להוריד בסיאנס את הבבא סאלי או את רבי שמעון בר יוחאי, אין דבר כזה, אי אפשר להוריד נשמות מגן עדן. דבר נוסף, אי אפשר לעשות סיאנס בשבת, גם אם אתה לא מאמין - בשבת, הסיאנס הזה לא עובד. מה לעשות. ודבר שלישי: אם תשאל שאלה על בורא עולם, הכוס מתפוצצת במקום. זאת אומרת, הנשמה מאוד כועסת. זה דבר

שככה מאוד מרתיח אותה - איך אתה שואל על מציאות הבורא? זה כל כך בהיר. כמו שבן אדם אומר: "תשמע, יש שמש בחוץ," הוא אומר: "תגיד, יש בחוץ שמש"? - "מה אתה שואל אותי את השאלות "המטופשות האלה? תסתכל, תראה, אתה תסתנוור מהשמש". רק בן אדם עיוור שואל אם יש שמש. אנחנו פה בעולם שחור, הם נמצאים בעולם - הכל זך, בהיר, בוהק אז אין כל כך הרבה שאלות. בקיצור, הוא עמד שם על הפתח של הדלת, מסתכל - "מה החבר'ה "האלה מתקשקשים בשעה 2 לפנות בוקר עם נשמות? איזה שטויות אלה". הוא אומר, זה שם שאחראי אומר: "אם יש נשמה - שתיכנס לכוס, אם יש פה נשמה "משוטטת בחדר", יש נשמות משוטטות - הכוס התחילה לזוז. שאלו אותו: "מה השם שלך?" הכוס

רצה על גבי אותיות, הוא נוקב בשם מסויים. הוא אומר, אותו קצין אומר: "אני פשוט הייתי בהלם, השם שהם אמרו, "של אותה נשמה שהם טוענים שנמצאת פה, זה שם של חבר שלי מהקיבוץ". הוא אומר: "אני אמרתי להם 'זוזו עכשיו, זוזו הצידה, אני הולך להוכיח לכם "שזה שקר." הוא אומר: "התחלתי לשאול את אותה נשמה כל מיני שאלות, "שרק אני והחבר שלי יודעים". עכשיו, החבר הזה נהרג במלחמת יום הכיפורים בלי להשאיר אחריו ילדים בלי שום דבר, לא הקים משפחה. בסדיר. הוא אומר: "אני ככה התחלתי לשאול שאלות," הוא אומר: "תוך כמה רגעים התברר לי "זה לא רק שיש נשמות - ועוד איך יש נשמות, וזה החבר נמצא פה". ואז שאלתי אותו את השאלה הבאה: "מה אני

יכול לעשות לך טוב"? הוא אמר לו את המשפט - כתב לו את האותיות הבאות, הכוס רצה על גבי האותיות "ק-ד-י-ש" - קדיש." הוא לא הבין מה זה. הוא אומר: "שאלתי את האחראי שם, 'מה הוא רוצה"'? "אל תדאג, מחר, מחר אני אסדר לך את העניין הזה עם הקדיש". הוא אומר: "הוא היה בחורצ'יק שמבין קצת במסורת," הוא אומר: "למחרת באו, לקחו 10 "חברים, מישהו דחף לי איזה סידור, נתנו לי לקרוא איזה טקסט בשפה "בלתי מפוענחת", זה שפה בארמית, הקדיש נאמר בארמית - "ואמרתי קדיש". הוא אומר: "למחרת בערב, 2 לפנות בוקר, קצין תורן עושה סיור, נכנס שם למטבחון, "הזה, לחדר אוכל, אותם חבר'ה יושבים, עושים סיאנס" - זה כנראה די ממכר וממגנט וגם מאוד

מסוכן, בדרך כלל אלה שמשתתפים נפגעים, הוא אומר הוא נעמד שם ואומר: "תזמינו את החבר גם הערב. תשאלו אותו אם הוא רוצה עוד משהו, נפנק אותו, "אין בעיה, קדיש עושה לו טוב - נעשה לו עוד אחד". קראו לבחור שייכנס, הנשמה לא מופיעה. "יש כאן נשמה? שתיכנס" - נכנסה נשמה אחרת. שואלים אותה מה השם, היא מזדהה בשם, - "איפה הבחור של אתמול"? היא עונה את התשובה המפתיעה, הכוס רצה על גבי האותיות, התשובה הייתה: "הבוקר מישהו אמר עליו קדיש, הוא כבר לא נמצא בין הנשמות המשוטטות". "כבר עלה למקום שהוא מקום גבוה". הוא אומר: "שנים לאחר מכן, אני הבנתי מה המשמעות של מה שאמרו לנו. "רק כשחזרתי בתשובה הבנתי מה זה קדיש. "היה לי חבר

תקוע כמעט 10 שנים, ממלחמת יום הכיפורים עד מלחמת שלום הגליל, "מלחמת לבנון הראשונה, כמעט 10 שנים החבר שלי תקוע, נשמה משוטטת, "במשפט אחד שבאתי בבוקר, אמרתי קדיש - סידרתי לו את כל העניינים". הוא אומר: "אנחנו פשוט לא מבינים מה עוצמתו של הקדיש". הקדיש נאמר בארמית. למה הוא לא נאמר בלשון הקודש - בשפה המדוברת? התשובה היא פשוטה: הוא כזה שבח עצום לבורא עולם - השבח של הקדיש, הוא כל כך עוצמתי, שאם בן אדם רגיל היה אומר אותו, מלאכי השרת היו חוסמים את זה. "מי אתה שתשבח את בורא עולם? קודם כל, נקה את הבגדים שלך "מכל הליכלוכים, קודם כל תמרק את עצמך, אולי תהיה משה רבנו - ניתן לך אפשרות "לשבח את בורא עולם. אתה עם

כל החטאים ועם כל העוונות שלך - אתה עומד לשבח את "בורא עולם?" אמר הקב"ה: כן, כן, אני רוצה כל יהודי. לכן הוא עשה אותו בארמית, שזו שפה שמלאכי השרת לא מכירים. ואנחנו כן יודעים אותה, ועל ידי זה הקדיש עולה בלי עיכובים. כל התפילה משובצת בקדישים. למה? רוצים שהתפילה שלך תעלה, שלא תיתקע פה בבית הכנסת. מי אתה ומה אתה - כן, כל יהודי, בחור הכי נידח יתפלל, הקב"ה יקבל את התפילה שלו. זו העוצמה של הקדיש. הקדיש למעשה, התרגום שלו, המשמעות של המילים זה: "יתגדל ויתקדש שמי רבא." למה אומרים קדיש גם על נפטרים? בדרך כלל אחרי... במהלך השנה, על הורים אומרים קדיש, בתפילות אומרים קדיש, אחרי שיעור תורה אומרים קדיש, למה

תמיד אומרים את זה בסיטואציות הללו? התשובה היא, באמירת הקדיש, יש שבח לבורא עולם שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם. עכשיו, מה השבח כאן? לכל אחד מאיתנו יש צרות, לכל אחד מאיתנו יש בעיות, כל אחד סוחב איזה תיק, איזה פיקלע משלו, ובן אדם פתאום ברגע אחד עוזב את כל הבעיות האישיות שלו, ויש דבר אחד שמעניין אותו, מה מעניין אותו? יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם. ריבונו של עולם, שהשם שלך יתגדל בעולם. "ויצמח פורקנה ויקרב משיחה" - תקרב לנו את הגאולה. 'עזוב, עד המשיח? לא חסר לך בעיות? מה אתה רץ למשיח, זה הבעיה האחרונה שלך'? עוזב את הכל. יהא שמו של הקב"ה מבורך לעולם ולעלמי עלמיא - "יהא שמי רבא," מי שטיפה מכוון

בזה, יודע ששם זה הכוונה למחיית עמלק, כי שמו הגדול לא שלם, נכון להיום, הוא לא שלם. ופה אנחנו מבקשים - ריבונו של עולם, שיימחה זכר עמלק על ידי זה, ועל ידי זה יתגדל שמך, יהא שמו הגדול מבורך שמי רבא, יוד, קיי, ואו, קיי - שיהיה בצורה מלאה - הדבר הזה גורם שבח עצום. הקב"ה אומר: רגע, אין לכם בעיות? אין צרות? מה שנשאר לך, זה רק עמלק, ביאת המשיח, כל מיני דברים שהם קשורים אליי? אומר בורא עולם: ברגע שעם ישראל אומרים כזה דבר, וכל הציבור עונה 'אמן,' כאילו, 'כן, אנחנו איתו, עם זה שאומר- '! הדבר הזה אומר לבורא עולם, כביכול, עם ישראל יש להם דבר אחד שמעניין אותם - שהשם שלך יתפרסם בכל העולם כולו. ואז על זה אמר

אליהו הנביא: ראיתי 400 גמלים נושאים אף וחימה בר מינן, כאילו הרבה גזרות קשות, הרבה בעיות על עם ישראל. אבל ברגע שעם ישראל מתכנס ואומרים "אמן יהא שמי רבא" - כל זה נבלם. ולכן, יש קושי מאוד גדול בעניין הזה, יש בזה כל מיני ניסיונות. לפעמים מפספסים 'אמנים', קדישים, צריך לדעת לא לוותר. יהודי הוא למרות הכל, יהודי הוא למרות הקשיים, גם כשכואב לנו, אנחנו לא מתלוננים אלא אומרים: יהא שמו הגדול מבורך. זו הסיבה שאומרים את זה על נפטרים, וזה מעלה את הנשמה של הנפטר. כשאדם קיבל מכה, ומה שמעניין אותו זה שמו של הקב"ה, אומר הקב"ה: יש לך פה נשמה - אני מעלה אותה ומרומם אותה. זו הסיבה שאומרים את הקדיש במהלך השנה, זו

הסיבה שאומרים קדישים במהלך התפילות, כדי להרים את התפילה למעלה, זוהי הסיבה שהקדיש נאמר בארמית ולא בלשון הקודש, כדי שהדברים הללו יתפסו את התאוצה ואת הגובה ואת המקום הראוי והמתאים להם, בלי שום מעכב. הקב"ה יזכה אותנו בעזרת השם, שנזכה עוד בימינו לראות בגאולה השלימה, שנזכה בעזרת השם לראות בתחיית המתים, בהתגדלות והתקדשות שמו של הקב"ה בעולם. חזקים וברוכים תהיו.