למה דווקא מול אמא אני חוזרת להיות 'הילדה הקטנה'? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שנוגעת לכם עמוק בנפש, בנשמה, בנושאים שחבועים מתחת לפני השטח ואיתם אנחנו מתמודדים ביום יום. בין אם שהם גלויים ובין אם שהם נסתרים. אנחנו כאן כדי לגעת במקומות שלא תמיד נעים לדבר עליהם. המקומות שהם חשופים לפעמים רק לנו, בינינו לבין עצמנו ולבורא עולם. אנחנו בעזרת השם נעבור ביחד תהליך בתוכנית הזאת, תהליך של ריפוי, שלגעת בנקודות שאיתם אנחנו מתחילים את החיים. אנחנו בחרנו היום נושא שמדבר גם ברוח התקופה, ברוח של יום המשפחה שמציינים בעולם בימים האלה ונושא שככה נוגע לשורשים של כולנו וזה המערכות יחסים המשפחתיות שלנו ובפרט אנחנו ניתן דגש על מערכת

היחסים עם אמא איפה היא מתחילה בתמימות איפה היא בעצם משתרשת ואיפה הנקודה שדווקא כשהשורשים האלה הולכים וצומכים לכדי העץ שאנחנו נהיים בהתנהלות שלנו בחיים, איפה זה מתחיל להסתאף ולהסתבך ולהפוך למערכת יחסים שהיא יכולה להיות מורכבת תאונה שאפילו צריכה מקום של ריפוי. אז אני יודעת שהנושא הזה הוא נושא שנוגע נושא שנוגע לכולנו כי ברוך השם לכולנו יש אמא. כולנו נולדנו לאמא. ומשמה אנחנו נתחיל באמת לרדת לעומקים ולגעת למקומות שבעזרת השם אנחנו נצליח ביחד לראות באיזה דרך של הסתכלות, באיזה דרך של תובנות אנחנו נוכל להגיע ממקום שהוא לפעמים מתסכל, ממקום שמרגישים בו לא מובנים, אולי לא מוערכים. דווקא שמה במקום שהכי

עוטף ומגן אנחנו יכולים למצוא קונפליקטים וכאב שמה גם המקום של הריפוי אז אנחנו נגיד שלום וערב טוב לרבנית פרי כהן

שלום וברכה

מה שלומך

מצוין

כשבחרנו הפעם את הנושא לתוכנית אמרת לי שזה נושא שעלול להיות מתרגר

למה למה מקום שממנו התחילו החיים המקום הכי יוטף, הכי מוגן, המילה שעושה לכולנו גלים של חום בלב, זה גם המקום שמתחיל להיות מורכב, שמתחיל להיות מקום של התמודדות. ואולי מתי זה מתחיל? אז קודם כל, למה זה מתרגר? כי באמת זה הקשר הראשוני שיש לנו, הקשר הכי ראשון שאנחנו חווים, הקשר עם אמא. שמה נוצרנו, שמה התחילה מערכת היחסים שלנו אעם בכלל עם מהבסיס הכי ראשוני. אומרים שכתוב בתורה שרבי שמלאי שואל על הוולד למה הוא דומה. הוא מספר למה הוולד דומה. הוא נראה כך וכך וכך וכך וכשהוא יוצא אני סתם הפתוח ונפתח הסגור. שואלת הגמרא מה היה מה היה הסתום? נפתח הסתום ונסגר הפתוח. מה היה סתום? אומרת הגמרא, הכל היה סתום. הכל.

העיניים היו סגורות, האף היה סגור. הכל סגור. וולמה? אומרת הגמרא מהפחד שהתינוק הזדהים. מה היה פתוח? חבל הטבור. למה? כי הגמרא אומרת, התינוק יכול לזיים את עצמו. הוא בתוך המים של עצמו יכול לזהם את עצמו, אבל המעבר מאמא אליו, מחבל הטבור אליו, לא, אין חשש שהוא יזדהים, כי אמא לא מזהימת את התינוק שלה.

מדהים.

אז המעבר ממנה אליו אמ של של חיים ממש טרתה הותלת משמע. ה החיים, האוכל, הדם, הרגשות. אנחנו באמת מוצאים במחקרים שהרגשות של אמא עוברים אל הילד והוא אומרת הגמרא לא מוציא ראי שמה יהרוג את אמו. זאת אומרת היא היא שומרת עליו שלא יזדהם היא לא מזהמת אותו היא נותנת לו את הכל נקי וזח והוא לא מציא ראי שמה יהרוג את אמו הוא לא עושה צרכים אצלה בגוף שהוא לא יהרוג אותה אבל אז בעצם אנחנו קודם כל בבסיס מגלים איזשהיא מערכת מאוד מאוד מיוחדת היא שומרת עליו מגנה עליו הוא שומר עליה מגן עליו אבל אנחנו גם יודעים שיש פה פיקשושים אנחנו יודעים על דות מקוניום אנחנו יודעים שכן תינוק מזה אמא ואז אני תמיד שואלת את עצמי מה קדם

למה הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה האם אמא זיהמה אותו קודם או הוא זיימת אמא עכשיו מה זה אמא זהמה אותו אמא לא מתכוונת לעשות רע לילד שלה אבל לעים הילד שלה יושב לה על נקודות מסוימות לעתים קרה שמה משהו שהיא הייתה במצב לא מי יודע מה והיא לא מסוגלת לשמור עליו לא מסוגלת כרגע א לתת לו את התחושה שהוא הכי מוגן ושלב ושמור ואני אני יודעת שמה שאני אומרת עכשיו הוא מאוד מאוד בעייתי כי אני יודעת שיש אמאות ששומעות את זה עכשיו אומרות וואו אז מה אז הרסתי לו אז קודם כל אנחנו צריכים לצאת מנקודה בסיסית מאוד מאוד מאוד מאוד חשובה שיש א סיבה ויש מסובב והמסובב הוא הקדוש ברוך הוא ואת הסיבות לא תמיד אנחנו נדע וגם אם

קרה ולא הצלחנו להגן על העובר שלנו בזמן ההריון מה זה אומר לא הצלחנו להגן עליו זאת אומרת שהיינו באיזשהו מצב לא פשוט ועברנו לא רגשות לא לא בריאים זאת אומרת יש אמהות שלא רצו את התינוק כי באמת היה להם קושי להיכנס עכשיו להריון כי הם היו בתקופה לא פשוטה. יש אמהות שהיה להם קושי עם עצמם. הם רצו מאוד את התינוק אבל היה להם קושי עם עצמם ולכן היה לו לא פשוט. הוא חווה דברים לא פשוטים. יש אמהות שנמצאות בסביבה שהיא היא בעייתית ומתכווצות וכל פעם מתכווצות ומתכווצות ובזמן שתאים נוצרים אחד אחרי השני בזמן ההריון אוטה ואותו טעה והתאים הם היצור תעים הוא מאוד מוגבר בזמן ההריון ואנחנו יודעים שבשורה טובה מדשנת עצם

ובשורה רעה מכבוצת את העצם ומחקרים מגלים שתינוקות שאמא שלהם עברה טראומה כלשהיא בזמן ההריון האזור שאחראי במוח על הרגש הוא יש שמה תאים שממש מתכוים

וואו

ואז מה שקורה נוצרים נוצרים תאים ועוד תאים מקווים בזמן שהתינוק נמצא ברכם וזה כתוצאה ממה שאמא עוברת ואז כביכול היא לא מסוגלת להגן עליו היא לא מסוגלת לדאוג שהוא לא יזדהם כי בעצם הוא מרגיש את מה שהיא חובה ואם החוויות הם חוויות שליליות הוא סופג את זה גם בגלל זה אנחנו יודים יודעים שכתוב שהאישה המעוברת צריך לשמור עליה כמו עלרוג ממש להגן עליה להשתיע לה אווירה טובה ונעימה וחוויות טובות ונעימות כי זה הכל בעצם הולך ועובר גם לעובר וובעצם בתוך זה שאת אומרת שהוא חווה חוויות א שגורמות לתאים להתכווץ אנחנו יודעים שיש עוד דבר שמאוד משחרר מרגשות השמ שככה עולה בדעתי וזה זה חסד השם גמור שבזמן ההריון התינוק גודל

בקצב מדהים ופלאי ביותר וזה זמן שגם האמא חווה בגוף שלה התחדשות מדהימה של תאים שלא קוראת בשום מצב ביולוגי אחר. התחדשות מדהימה של תאים שכנראה אם אנחנו היינו חווים את זה כל הזמן כבני אדם היינו נשארים כזה בני 12 לנתח אבל התחדשות מדהימה וזה בעצם מחבר אותנו גם לתהליך רוחני שכל הזמן קורה שאנחנו כל הזמן יכולים להתחבר להתחדשות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית לדעת שכל יום הוא חדש וכל יום אנחנו יכולים לבחור התחלה חדשה ואפילו כמו שרבי נחמן ברסלב אומר כל רגע אפשר להתחיל מחדש אז לא משנה מה ספקת אלייך ו ומה חבית יש הרבה דברים שהם לא בשליטתנו אנחנו כל אחת בתוך כל מה שהיא חווה רוצה להיות האמא הכי טובה

לילדים שלה ואנחנו כן יכולים לדעת ואני יודעת את זה גם מנשים שהיו בהריון בשביעי באוקטובר אני ביניהם שלדעת שמה שאני חובה כאמא בעולם החיצון נכון? זה לא קשור אליך. זה לא קשור אליך. אתה אתה מוגן אתה נמצא במקום שהקדוש ברוך הוא יצר אותו בשבילך. במקרה אני חלק מהמציאות הזאת והמציאות שאני חובה גם היא חלק מהמציאות הזאת. אבל אתה מוגן, אתה שמור ממש לבוא ולדבר כל אחת איפה שהיא וכל אחת במה שהיא עוברת. וזה ממש יוצר כיפת ברזל רוחנית ומגנה שגם אם האמא מתמודדת או חווה את מה שהיא חובה לא חייב ללכת רק לשביל אוקטובר לכולנו יש התמודדויות בחיים לדעת שהכוח הפלאי הזה הוא כוח ששומר ומגן וחוצץ ממש בין חוויות לא טובות

לבין העובר. תראי, עובר בתוך הרכם הוא באמת מאוד מאוד מאוד מוגן. אם אנחנו נבין עד כמה הוא מוגן מבחינה פיזית א יש אישה אחת שמספרת שהיא הייתה בהריון היא נהגה טרקטור והיא התהפכה עם הטרקטור

ולא קרה לעובר שלה שום דבר הוא היה ממש מוגן כן לא לנסות בבית אין זה אבל כן יש העובר מוגן הקדוש ברוך הוא נתן לו זה מבחינה פיזית ומבחינה רגשית באמת הם סופגים מאיתנו הרבה ואם אנחנו נדע באמת לשחרר ולדבר ולהרגיע יכולה להיות שמה חוויה מאוד מאוד טובה אבל תראי איזה יופי כשמדובר על על יצחק ורבקה אז כתוב שיצחק אוהב את רבקה אשתו אז רשי שואל מה נשמע מה נסגר עכשיו פתאום להיזכר בזה אז הוא מביא שם ש אמ הבעל א כל עוד אמא שלו בחיים לא מסוגל לאהוב את אשתו לגמרי כן הוא לא קשור אליה לגמרי כן אני רואה את המבט שלך ואני יודעת י שיש הרבה נשים שאומרות לעצמם אני הולכת להתנקש בה. לא כדאי זה לא יעבוד. א אבל באמת באמת

הילד יונק מאמא שלו עד 120 שלה. הוא ממש יונק ממנה. הוא ממש קשור אליה. ולכן כל עוד באמת עד 120 שנה שאנחנו חיות כאן, אנחנו צריכות לדעת את גודל ההשפעה שיש לנו על הילדים, את גודל האחריות שיש לנו על הילדים וכולי. כי הם באמת מאוד מאוד מאוד קשורים. אז אם נחזור למה שאמרנו בתחילה, זה הקשר הראשוני שיש לילד עם אמא שלו. זה הקשר הראשוני שיש לילד בכלל עם העולם. הרגע הזה שאמא מקבלת את הילד בידיים, לוקחת אותו אל הידיים שלה וכל הזמן בגלל כל כך הרבה שיחות אני כבר שומעת נשים שאומרות אבל לא לקחתי אותו לידיים כי היה לי קשה בהתחלה והיה לי אוקיי בסדר אבל עדיין הקשר הראשוני היה איתך. כי יכול להיות שהוא היה בדיליי,

יכול להיות שהוא היה אבל עדיין זה היה הקשר הראשוני כי האחות טיפלה בו באמת יכול להיות במסירות אבל לא היה שם קשר. הקשר הראשוני הוא ממש קשר עם אמא וברגע שהיא לוקחת אותו בידיים, אם באותו רגע או אולי באיחור של יום, היא נותנת לו תוקף. תוקף של אהבה, תוקף של מקום, תוקף של החלה. הוא בוכה והיא לוחשת לו מילים טובות. זאת אומרת הוא מבין שיש כאן מישהו שמבין אותו, מישהו שמכיל אותו, מישהו שרוצה לעזור לו שחיקה אפילו לקבל אותו בידיים. והיום גם בכל בית יולדות יודעים שברגע הזה שהתינוק יוצא לעולם עם הבכי ועם הכל, מניחים אותו עלמה. וזה הרגע של ההכשרות ש שאולי לא היה אותו בדור הקודם ואולי שמה מתחילים כל הכל האיש, כל

העניינים לטיפול, כי היה חסר באמת את הרגע הזה. יכול להילו מצד אחד את אומרת שכן יש מקום לפצות עליו. זה לא עכשיו הכל תלוי בזה. זה בריא וזה טוב וזה מוכח מחקרית שזה רגע של התכשרות שהוא מאוד מאוד חשוב אבל מה קורה עם כל אלה שבאמת לא התאפשר להם? אז זה עדיין לא עבוד. אז מה כן? נכון בוודאי שזה לא עבוד. אבל באמת אם אנחנו נחשוב על הרגע הזה שמוציאים את התינוק ומביאים אותו לאמא ואמא והוא ויש את הסיפורים היפים האלה על תינוק שהרגיש פתאום את תפיקות הלב של אמא שלו וזה הרגיע אותו. ואני אומרת יותר מזה, הקדוש ברוך הוא לא סתם נתן לנו להראות את התינוקים. הרכם שלנו מגיע עד הלב. אני אומרת לילדים שלי, הקדוש ברוך הוא

לא סתם שם אותכם מתחת ללב שלי בזמן ההריון. הוא נתן משתי סיבות. אחד, כדי שאתם תכירו את תפיקות הלב שלי, כדי שאתם תכירו את הלב שלי, שתדעו מה עושה לי טוב, מה עושה לי פחות טוב, וגם כדי שאתם תיכנסו ללב שלי כל כך עמוק. ולא סתם באמת אנחנו ממש אנחנו נמצאים במצב של א נסיעה שלהם כבר אז תחת הלב שלנו. זה הולך ומתקדם. ככל שהם גדלים וגדלים וגדלים, זה הולך ומתקדם והם עוד יותר נכנסים לנו לתוך הלב ועוד יותר נכנסים לנו לתוך הלב ועוד יותר. תקשיבי זה אמרת שהתוכנית היום היא תוכנית מתרגרת אז הנה קחי טריגר ראשון היום טרי טרי הייתי במסיבת סידור של הילדה שלי אביגי

ואת יודעת אתם שרים שמה שירים אני כולי נוזלת שמה ונוטפת מהתרגשות הילדה שלי מסביבת סידור זה כל כך לא מובן מאלה וזה כל כך מעמד מרגש והם הם יודעים אני אומרת לך כל תעשיית המוזיקה צריכה ללמוד מהילדות האלה איך לרגש את פשוט אין אין כולנו שם היינו במצב צבירה נוזלי וישאר שמה על הלב ועל הלב של אמא

ואני נזכרת איך אביגיל שלי עוד הייתה פיצית באמת היא באה והיא שואלת אותי אמא איך יש לך מקום בלב לכולם

שאלה כזאתי תמימה כזאת אמיתית כזאת נכונה איך יש לך מקום בלב לכולם כאילו איפה איפה אני מוצאת את עצמי הרי יש לך עוד ועוד ועוד ועוד שיהיו בריאים כולם וזה שאלה כל כך אמיתית וא את בדיוק קונה עליה. את את היית שם ליד הלב שלי כדי שכבר אז

כבר נכנסת לי ללב.

כן. את כאילו יצאת לי מהלב אבל את עדיין נשארת שם.

נכון.

זה המקום שלך. המקום שלך הוא בלב של אמא.

נכון.

ו

זה מדהים איך גם אנחנו בתור הבנות של האמהות שלנו אנחנו נוסעות אותם בליבנו תמיד.

אנחנו מחוברות אליהם בלב כי אנחנו היינו תחת הלב שלהם. אנחנו מכירות את נודות הלב. אני אומרת לנשים נשים שהם מחוברות לעצמם והם מספרות לי אבל היה נראה לי שמשהו לא בסדר אצל אמא שלי היה נראה לי שאמא שלי לא אני אני מרגישה את זה ואני אומרת זה לא סתם זה לא סתם כך למה כיוון ש אנחנו אנחנו כל כך ארות לכל הרגעים הקטנים לכל תפיקות הלב המתחזקות והנחלשות האלה למה בגלל שאנחנו מכירות את זה מבפנים אנחנו הכי מכירות את זה אנחנו היינו שם אנחנו היינו איתן בכל הרגעים תשעה חודשים של התהבות תוך כדי שאמא אמא חובה את החיים שלה, היא היא מרגישה אותם. ולכן הרבה מאוד בנות אני מוצאת שהם כאילו כאילו נוקמות את נקמתם של אמא.

איפה אני מוצאת את זה? למשל א מספרות לי אמהות שיש להם קושי ממש גדול עם עם ילדה מסוימת שהיא א פתאום מתחילה להעיז לעשות דברים ופתאום ה היא הולכת הכי חזק שיש. ותמיד אני שואלת את האמא, איפה את ויטרת על עצמך? כי הילדה שלך לא מוותרת על עצמה והיא עושה את זה מאוד בתקיפות ואני מוצאת שאמא מספרת לי אני השלמתי עם דברים מסוימים אני ויטרתי ואני אומרת בואי תנסי להיזכר מתי זה היה ולא פעם ולא פעמיים אנחנו מוצאים שזה היה בזמן שהילדה הזאתי הייתה בתוך הבטן של אמא והיא ספגה אמא מתכו אמא מוותרת על עצמה אמא מתקרבנת אמא שלא טוב לה עם ויטורים מסוימים והילדה הולכת הכי רחוק לצד השני לגמרי היא רוצה בעצם כב כבי ויכול א

להוציא את אמא מהמצוקה. הרי אנחנו ילד הוא איבר של אמא. ממש ממש איבר של אמא. אני אומרת לאמה תקשיבי זה כמו שאם יש אישה שהיא מעשנת הריאות שלה שחורות ואם יש אישה שאוכלת שומני אז הראות שלה שומניות והעובר האיבר יוצא ירך עמו. האיבר הרגשי הזה שנמצא בתוכך הוא קולט הוא סופג ממך את כל הרגשות שיש לך. תראי, מצד אחד זה באמת מעודד כי זה אומר שיש לנו כוח השפעה והרבה כוח. מצד שני אנחנו נשים, אנחנו נוטות תמיד מה לראות איפה אנחנו לא בסדר, איפה אנחנו מלכות את עצמנו, איפה היינו צריכות להיות טובות יותר. ואיך אני עכשיו מתקנת את זה? תקשיבי, זה עלול להיות חלילה מהאש. זה עלול להיות מאש וזה מה שעושה דבר ראשון לאמהות.

ולכן אמרתי שזה יכול להיות מתרגר וזה יכול להיות מאוד מאוד טריקי הסיפור הזה ולכן צריך להירגע. למה להירגע? כי יש סיבה ויש מסובב. ואם הקדוש ברוך הוא נתן לך לעבור את זה ולתינוק שלך להיות בזמן הזה בתוכך, זאת אומרת שיש כאן סיבה. הילד הזה צריך היה לעבור את המסלול הזה דווקא איתך. וכבר אמרתי את זה פעם. אמרה לי אחת המטפלות שהלכתי אליה בתקופות הראשונות שלי. אז היא אמרה לי, "תקשיבי, החיים שלנו הם כמו נסיעה באוטובוס. את הנהג ולאוטובוס את מעלה איתך את הנושאים שאת אוספת כל פעם בתחנה אחרת של החיים שלך וגם אמא שלי אספה אותי בתור נוסעת אצלה באוטובוס ויש לזה משמעות אנחנו היינו צריכות להיות חלק מאיזשהיא נסיעה

ולכן אני ספגתי דברים שספגתי כי כך רצה הקדוש ברוך הוא אבל אין ספק ש שאנחנו בנסיעת חיים הזאתי שלנו אנחנו נחווה דברים אבל אם אנחנו נצא בנקודת הנחה שזה מה שרצה הקדוש ברוך הוא ואנחנו סומכים עליו בעיניים עצומות ואנחנו יודעים שכך הכי טוב שיש אז אם אנחנו נדע שכך אז אנחנו נהיה מסוגלים לשחרר ולהבין שלא אנחנו השמים השם הוא השם וכך הוא רצה וזה הכי נכון ועכשיו מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעזור כדי לאפשר זרימה טובה יותר כדי לאפשר זרימה טובה בואו ניכנס לתוכנו לתוך החוויה והייתה לי שיחה עכשיו עם אישה שיש לה קושי מאוד מאוד גדול להתחבר אל הילדה שלה מדהימה שעושה דרך וואו

לילדה הפיזית שלה לא לילדה

לילדה הקטנה לא לילדה הפיזית שלה אחת הילדות הקטנות שלה ובאמת היא עושה

איזה גיל כי אנחנו בדיוק שואלים מתי מתחילים הקונפליקטים מתי מתחילים הבעיות

כן אז אז תראי קודם כל כבר מגיל קטן אנחנו רואים איזה איזה ילד מסוים יש אנחנו נמצאים איתו על רצף מסוים הוא נוגע לנו בנקודות הוא הוא מטריף אותנו בדברים מסוים דווקא הוא וילד אחר אתה יכול לקבל וו ועוד כל מיני כאלה ואנחנו שואלים אבל למה למה מה יש דבר כזה אמא מפלה ילד אז קודם כל צריך להירגע ולדעת אמא לא מפלה ילד מתוך רצון זה לא שבא לי על הילד הזה יותר מתילד הזה הילד הזה בלונדיני עם עיניים כחולות והילד הזה א א שחור עם עיניים ירוקות בכוונה נתתי עיניים ירוקות שלא יגידו שאני עד דתית א וו

זה לא זה לא בגלל זה בגלל שהוא נוגע לה בנקודה חלשה שלה וכשישבתי עם האישה הזאת וניסינו לראות למה עם הילדה הספציפית הזאת קשה לה. וכשהיא הלכה אחורה היא מצאה את עצמה בתור ילדה קטנה והיא מצאה שהילדה שלה מזכירה לה אותה בנקודות שהיה לה מאוד מאוד קשה לקבל אותם שהיו בה. היא ידעה שהיא כזאת, היא נתנה לעצמה כל מיני תיאורים, אבל היה לה קשה להודות שהיא נמצאת בתוך המקום הזה. ועוד אישה שישבתי איתה השבוע והיה לה ממש קשה להודות שבבית שלה היה קושי היה לה קשה לקרוא לזה בשם והיה וכשהיא עומדת מול הבית שלה שוב היא מגלה שהיא מפחדת שזה נוגע לה על אותו דבר אז איפה שקשה לנו עם ילדים מסוימים שלנו זה בגלל שהם נוגעים לנו

בנקודות הספציפיות שהם אנחנו הם נוגעים לנו בנקודה החלשה הזאת בנקודה הרגישה הזאת והיות וכך אז אנחנו אמ קצת יש לנו קושי איתם, קצת קשה לנו להתקרב אליהם ספציפית ועוד כאלה. ואז אנחנו מלכות את עצמנו. כשאנחנו מלכות את עצמנו זה הופך להיות עוד יותר קשה, כי אנחנו אשמות וכשאנחנו אשמות אז אנחנו מתגוננות. וכשאנחנו מתגוננות אז קשה לנו לשחרר את הידיים ולחבק ועוד ועוד ועוד.

וזה נהיה גלגל כזה. אבל באמת אני חשוב לי לדעת

אם יש איזשהיא נקודה שאנחנו יכולות לסמן לעצמנו. זוכרת שדיברנו באחת התוכניות על גורם ההפתעה שכשאנחנו מופתעות אז זה מעלה את הטראומה אם ניקח את זה ככה למקום קצת קיצוני. אז האם בתוך היחסי עם הבת שאנחנו מדברים עליהם כאן יש אפשרות לנטרל את גורם ההפתעה הזה ולדעת שבסביבות הגיל הזה והזה או כשמתחילות תופעות כאלה ואחרות אנחנו יכולות לזהות ששמה אנחנו כבר לא במקום התמים הזה אנחנו כבר לא במקום הזה שהם יקבלו כל מה שנגיד מתחילים המורכבויות מתחילים ה הדברים דברים ש שהם לוחצים לנו על הכפתורים או שזה עניין שהוא תלוי יופי שהוא כל מקרה לגופו

אז קודם כל אמרנו קודם שאנחנו יכולים לראות את זה כבר בשלבים מוקדמים שיש ילדים כבר מגיל מאוד מאוד מאוד צעיר שיש להם קושי אמ

אבל הקושי הזה הוא בנו או הקושי הזה הוא בהם

קושי הקושי הוא בהם בגלל הם הגיעו לכ לכאן לעולם ככה

אוקיי הם ממש הגיעו לכאן לעולם עכשיו אני ממש נזהערת במה שאני אומרת זה זה הרצאה שלמה שאני אני נותנת על חוויה וברית א ועל מחקר מאוד מאוד מאוד מעמיק שעשיתי כדי להבין באמת מה גורם לילדים להתנגד להורים, להתנגח בהורים, מאיפה זה בא, לקום ולעזוב את הבית של ההורים, לקום וכשאני מתעסקת בכל הסיפור של נוער נושר, של נוער מתמודד, אני באמת מחפשת את הנקודה החלשה איפה זה היה שם. עכשיו אני מאוד נזהרת כי אנשים תמיד נורא נורא נורא נבהלים. כן? כן, אני נותנת פה עכשיו חומר שהוא יקר מפז, כי זה באמת זה חלק מההרצאה מאוד מאוד מאוד חשובה בעיניי כשהיא חלק מההבנה של מה זה מה מוביל אותם והם מגיעים עם זה לעולם בעקבות החוויה העוברית שלהם.

וואו.

ואז יש ילדים שאנחנו כבר מהתחלה נראה אותם עם קושי ויש ילדים שלאט לאט לאט לאט זה ילך. בגדול כשמדובר בתורה על הפסוק ויגדלו הנערים על יעקב ועשו אז אנחנו לומדים שבערך בגיל הזה בגיל הנאורים זה התחיל לצאת החוצה אבל לגמרי אנחנו מוצאים שיש עוד לפני זה אנחנו נתקלים בקושי עם ילד מסוים שהוא יושב לנו על על רצפטור כזה שהוא מדליק אותנו והוא מוציא אותנו מדעתנו אפשר לראות את זה למוטב כי אם זה יותר מוקדם אז אולי אפשר לרטל אבל אני אומרת ככה אנחנו באמת מחפשים איך לטפל בילד ילדים שלנו אומרת לך לראות איך אפשר לעזור להם להפסיק עם הבעיה ואני אומרת רגע כבול כן פולטו איך הילד בלא בוא בוא נדאג שמשם הוא יפלוט הוא בלה את

זה דרכינו ושוב לא להיבהל אני כל הזמן מדגישה לא להיבהל את לא אשמה שקרה לך דבר כזה את לא אשמה שהיית בתקופה לא פשוטה את לא אשמה שהוא בלה את זה דרכך הקדוש ברוך הוא כך רצה

בואי גם נצא מתוך נקודה של בוא נסתכל קדימה אוקיי איך זה קרה ומה היה זה לא זה לא יעזור לנו ללבור בזה בוא נסתכל קדימה ונראה אוקיי מעכשיו מה כן אפשר לעשות

כי אין לנו באמת עצה יש דברים שהם לא בשליטה שלנו אמרנו סיבת הסיבות ועילת העילות אבל להסתכל קדימה ולראות מה מכאן והלא אנחנו כן יכולים לעשות זה דווקא מקום שהוא נשמע לי יותר אחראי ויותר נכון ושהוא גם יותר

מה שנקרא בידיים שלנו מה זה בידיים שלנו הקדוש ברוך הוא הפקיד את הילדים האלה אצלנו שליחים נתן לנו פיקדון כדי להעביר אותם במסע הזה בצורה הטובה ביותר שאנחנו יודעים ויכולים ושם אנחנו נבקש ונחפש את הכלים מה אנחנו כן יכולים לעשות

בדיוק בדיוק וזה הכי נכון ואת אמרת וזה המקום הכי אחרי וזה בדיוק ככה זה המקום הכי אחראי כי אנחנו מוצאים שהרבה מאוד הורים הולכים קודם כל הם משליחים על הילדים שלהם אני רוצה לטפל בו שהוא יהיה בסדר שהוא יחזור להתנהג כמותיו שהוא יחזור לתלם את הרבה גם מדברת על העניין נין של הבעלה של ההורים אני שמה לב ש שבאמת את חוזרת ואומרת לא להיבהל קודם כל לא להיבהל

כמו בספרי בישול שלדות קודם כל

כן כי באמת הרבה דברים שאנחנו פועלים ואנחנו עושים בצורה אימפולסיבית ומתוך בעלה הם בסוף עלולים חלילה להחמיר את ה את ההתמודדות את הבעיה את הדבר הזה שנתקלנו בו וגרם לנו להיבאל

נכון

אז כמה חשוב באמת לא להיבאל. הייתה לי שיחה עם הבן, אחד הבנים המתבגרים שלי השבוע והוא שאל משהו ואני ממש כזה אמרתי, "לא, תקשיב, זה לא." ואז הוא אמר, "אמא, אי אפשר לדבר איתך". נכון, אי אפשר היה לדבר איתי. נורא נבעלתי. אחרי כמה שעות נרגעתי וניגשתי אליו, שמתי ככה שתי ידיים על הכתפיים שלו ואמרתי לו, "אתה יודע, כך וכך וכך וכך וכך?" אז הוא אמר, "אמא, ממש הבנתי, למה לא אמרת את זה מראש ככה?" אז אמרתי לו כי פשוט נבהלתי אמרתי לו אנחנו בתור הורים אנחנו יצורים אנושיים לחלוטין אנחנו באמת

זאת פתיחות מרעננת אבל ממש לבוא ולדבר מול הילד מה שאת מרגישה חושבת שבדרך כלל ההורים לא עושים את זה בדרך כלל הם סוג של נמצאים באיזשהו כובע של תפקיד ולא מדברים על זה שהם נבלו או מה הם הרגישו כי הרי אני אני צריכה להיות פה עכשיו ההורה

כי אנחנו גם מבוהלים מעצם האחריות שיש לנו בתור הורים אנחנו לוקחים זה כמו שאמרת בספרי בישול קודם כל תירגעי אז כשאנחנו מתחילים להיות הורים צריך באמת שיהיה בחדר לידה מין שלט כזה אני מציעה באמת א א לקחת את המ את הרעיון שאני אומרת בחדרי לידה אני מבקשת לרשום שאני אמרתי א לרשום ככה א קודם כל תרגי ה להיות הורה זה חוויה אנשים לוקחים את זה ממקום מאוד מאוד מאוד לא נכון גם אם הילד יעשה לך בדרך דברים שהם לא פשוטים, גם אם תחבי באמת צער עם ילד מסוים, גם אם תחבי קושי מאוד גדול עם ילד מסוים, אם נדע להבין שחלק מהמסע שלנו, כן, כשאנחנו נוסעים במסע, אנחנו נוסעים לנופש, כן? בדרך לנופש יש נופים שהם ירוקים, יש נופים

שהם מדבריים, יש פסי אתה, יש גם מי שנוסע מהבקעה, תמיד אני אני נותנת את זה בתור תיאור כי זה זה הפליא אותי בפעם הראשונה שנסעתי משם. יש לך מיני א ירידות חדות כאלה בכביש ועליות ואת את נעצרת לך נשימה אפילו שאת יודעת למה את הולכת. זה חלק מהמסע. המסע אל הנופש. אנחנו בעצם בעולם הזה אנחנו בדרך אל הנופש. אנחנו בדרך אל החוויה האמיתית שזה בעזרת השם שאני אזכה אחרי 120 אבל בדרך יש אם ניקח את זה כחוויה כשאת נוסעת לנופש אז את באמת מסתכלת על הכל מתוך מקום את רואה את הנופים את נושמת עמוק זהך אמר לנו חבר שלנו אמר תקשיבו אנחנו גדלנו את הילדים מדי פעם הוא אומר אמרתי לאשתי גיטי קחי לך קערה של פופקורן ובואי נשב

להסתכל וקשה לנו אנחנו נבהלים אנחנו מבוהלים להיות אורזה אחראי להיות הלו לא, אנחנו לא לבד פה. הקדוש ברוך הוא איתנו. הוא איתנו במסע הזה. שלושה שותפים באדם. בכל ילד שלך יש עוד חלק מאלוקים בבית. כמה שיותר ילדים תביא, חבר'ה, כמה שיותר 10 15 חס ושלום.

למה לא? מי שיכול את היכול בו מי שיכולה. אבל זה עוד אלוקים בב שלי עליה שלום, אנחנו חמישה ילדים והיא תמיד אמרה, הלוואי והיו לי 10ה ממכם באמת. ואני לא חושבת שהיינו כל הזמן דבש ונופצופים תמיד תדרה לנו את זה אמירה איזה אמירה מדהימה הלוואי והיה לי עוד ממכם זאת אומרת אני כל כך אוהבת אכם חוויה תגידו לי כזאת מדהימה אני כל כך נהניתי איתכם אני רוצה עוד חוויות כאלה ילד שגדל בדרך הזאתי מה הוא אומר לעצמו וואי יש לי מקום בעולם יש לי מקום טוב היא אוהבת אותי

נכון ממש

זה זה אמירה מדהימה פשוט מדהימה א וכל אחד שמתחזק קת עכשיו שזה יהיה לעילוי נשמתה

נכון

כי זה ממנה

חד משמעית כמו כל דבר שממנה שאני נוסאת איתי בליבי ווזה הולך איתי גם היום סביבת סידור אז הילדה שלי אמרה וואי אמא סבתא לא איתנו אמרתי לה איתנו היא איתנו גם בחופה שלך היא תהיה בעזרת השם והיא איתנו פשוט אנחנו מה לעשות מתגגים פיזית לא יכולים לחבק אבל היא איתנו ובאמת באמת שהאוירה הייתה כל כך קדושה וכל כך מרוממת עם הנשמות הטהורות המתוקות האלה שן זה הדור הבא של עם ישראל זה כל כך מרגש זה היה כל כך יפה לראות ובוודאי בוודאי איתנו עד אמותינו הקדושות חד משמעית

ממש

כן ותקשיבו עם הרגע המרגש הזה אנחנו נצא להפסקה מוזיקלית ואנחנו נחזור עם השאלות שלכם אנחנו לא שוכחים שהתוכנית הזאת היא בין השער גם בשביל השאלות שמגיעות אלינו ואתם מציפים אותנו ותמשיכו כי ככל שהזמן יאפשר לנו אנחנו נענה על השאלות מיד אחרי השיר. ערב טוב אני אומר לעצמי בכל לילה במרפסת מדבר עם עצמי ששמשחת משחק עם הצל שלי תופסת משחק עם עצמי וככה זה הזמן האחרון בחייי אני לא משקר והטעוף הזה גודל מיום ליום ואשן לאן למהר כנסתי את השארון ושמתי את הפחדים במדף הכי גבוה בארון עליו כל השיכרון שלבינתיים זה ככה ואף אחד לא יודע מתי זה יגמר ואומרים שמלחמות קרובות לבוא וצריך זכויות בכדי להישאד ונביאים אמרו שהוא

הוא יגל אותנו ולסוננו הוא לא יבט מה שנשקה לכולנו זה רק לבקש חזק יותר משי א בוקר טוב זה שוב אני בכל המפסת מסדר את היום ומה יהיה אומרים עם הקלכל כורסת אני מחפש גלות לכל מה שקורה בתקופה האחרונה בחייו הכל התבלגר והתפיסה שלי היום טיפה שונה בקיצור חבל להתלונן נסתי את הקרב וכמה חודשים להקל קצת על הלב שיעשה מה שעורה כי לבינתיים זה לא ככה ואף אחד לא יודע מתי זה יגמר ואומרים שמלחמות קרובות לבוא וצריך זכויות בכדל להישאר ונביא אמור שהוא יגנו לשון הוא לא

יבותר שלקולנו זה רק לבקש חזק שי או שלבינתיים זה ככה אף אחד לא יודע מתי זה יגמר ואומרים שמלחמות קרובות לבוא וצריך זכויות בכדי להישאר. ערב טוב. תודה שחזרתם אלינו. אנחנו בתוכנית מרגשת ומיוחדת שמדברת על אמא, על יחסי אמא ובת, על המקומות האלה שמושרשים בתוכנו מהרגע שאנחנו יוצאים לעולם. ואנחנו באמת הגענו כאן למסקנה האמיתית והנכונה שהיא נכונה לגבי כל אמא באשר היא. ותגידי את זה לעצמך כל בוקר, כי אם את נבחרת להיות האמא של הילדים שלך, את האמא באמת הכי טובה בעולם. זה לא איזה סיסמה או איזה אמרה ריקה מתוכן. זה באמת מושגח וזה באמת מדויק. ואתה האמא הכי טובה לילדים שלך. את נבחרת להיות האמא שלהם. מכוח מי? מכוח

בורא עולם. בחר בך להיות השותפה שלו בבריאה עם הילדים האלה. וילדים, בוא נזכיר, צריך להזכיר. לפעמים זה לא עוגת שמרים. לא להגיד זה לא יצא לי טוב. זה בורא עולם דייק אותם בשבילך. ואנחנו כאן כדי ללמוד את הכלים באמת איך להיות ההורים הכי טובים ואיך לרפא את מה שאצלנו לפעמים צמח לא בצורה הכי טובה. אז אנחנו כאן עם הרבנית פרי כהן א מיד נענה על השאלות שלכם אבל אני מרגישה שאתם

רגע אני חייבת לקחת את מה שאת אמרת.

בבקשה.

וואי ילדים זה לא עוגת שמרים. זה הדבר הכי מדהים ונכון כמטפורה שאפשר לתת על על הילדים. כי בוא נסתכל על עוגת שמרים. איך שמרים תוססים, איך בצק של שמרים עולה. אז יש תקופות בחודש שהוא לא מי יודע מה כי את עם אנרגיות לא מי להמה אז הוא לא מספיק עולה והוא עולה עם הרבה אומרים חום ואנחנו נקביל את זה לאהבה ומה שאת ממלא מילית עם שוקולד יצא שוקולד מילית עם פרג יצא פרג מילית עם חלווה יצא חלווה מה מילית וואנחנו באמת בגלל זה לא יכולים להגיד אוקיי לא יצא מה עשיתי בשביל זה מה נתתי בשביל זה ושוב לנקות את נקיפות המצפון להתחיל מעכשיו עכשיו אני הולכת לקחת את הבצק הזה שהקדוש ברוך הוא נתן לי ואני מתחילה מחדש שום דבר

לא מאוחר זה באמת מעודד באמת אני אומרת את זה כאילו מהלב שלדעת שתמיד יש לנו את היכולת ואת האפשרות לתקן כן, ואת הכלים שבורא עולם נתן לנו ואת השליחים שבורא עולם מפגיש אותנו כדי שאנחנו נדע לדייק את עצמנו וללמוד יותר וופשוט להביא את הטוב הזה כדי להצמיח אותם ולזכור זה לא עוגות שמרים זה ילדים זה נשמות אה בוא ניגע בשאלות כי באמת א באמת אנחנו א א מקבלים פה הרבה הרבה שאל שאלות. א אוקיי, תודה רבה על התוכנית. איך אפשר להיפרד מרגשות השמ על ריונות לא רצויים?

אפשר

שאלה מצוינת. בטח שאפשר, בוודאי שאפשר וצריך לעשות את זה. כיוון שילד שהגיע לעולם מתוך הרעיון לא רצוי, הוא ירגיש לא אהוב, הוא ירגיש לא רצוי. זה מה שהוא קיבל בתוך הרכם. אז באמת לעשות תהליך ראשית קודם כל להבין מותר לנו לא לרצות זה בסדר לזכור שנולד דרך זה ילד שהוא קיבל משמעות לא פשוטה אבל באמת לשבת עם עצמנו ולדבר מה למה לא רציתי מה היה שם לעבוד עם עצמי מוך מקום של של קבלה ולתת את האפשרות לסליחה להבין מאיפה פעלתי לה

אולי לעזר גם אולי אפשר להעזר גם ולא תמיד בן אדם יכול להוציא את עצמו בתהליך הזה עם כל הכלים עם כל הכבוד לפעמים צריך מישהו כן כן כן ולעשות שמה כ כי כי זה בסדר יש מצבים שלפעמים אתה לא יכול היה קשה לא פשוט זה בסדר לא לרצות אבל אנחנו עושים בעצם תיקון כי עכשיו יש לנו תוצר בחוץ ואנחנו רוצים שיהיה לו טוב ושיהיה לנו טוב איתו וככל שנאבד את החוויה שהייתה שם ונקבל את עצמנו וניתן לעצמנו את האפשרות להחלה ולהבנה משמה תצמך סליחה ואז רגשות העשם ילכו ויתפוגגו.

אנחנו גם נגיד שמבחינה רוחנית תמיד יש מקום לתקן וולעניין הזה יש גם את תשובת המשקל של לעזור דווקא שאות תינוקות כן יבואו לעולם או אולי לעזור למישהי שנמצאת בקונפליקט כזה כדי שהיא כן תבחר נכון. יש יש גם תשובת המשקל

בתשובת המשקל יכולה לעבוד יפה מאוד גם אם הילד עצמו. אוקיי, לא רציתי את ההריון, אבל תראה כמה אני אוהבת אותך, כמה אני רוצה אותך, כמה אני, כמה היום אתה חשוב לי ויקר לי, ובאמת לעזור לו ולתקן משם.

מהמם, מחסדי שמיים. אה, בוא נראה. רציתי לשאול, הנחדות שלי לא מדברות איתי בגלל האמא. מה לעשות? נשמע מצייר כמו מקרים של ניקור הורי קוראים לזה היום.

כן. אה, יש זה שאלה מאוד קצרה לסיפור מאוד מאוד מאוד גדול. למה זה קרה? סבתא בדרך כלל היא היא יד שלישית בסיפור. יש את הילד, יש את ההורה ויש את הסבתא. א ובאמת יש פה נתונים מועטים ביותר כדי להבין איך אפשר לעזור בסיפור הזה לצערי.

אוקיי. אמ אני ממש שבורה ומיואשת. בת 27. עדיין לא התחתנתי. א גם בתחום העבודה יש לי הצאות ואני לא יודעת מה להחליט. הכל ביחד גורם לי לדיכאון. ניסיתי הרבה דרכים אבל אני מרגישה שכבר אין לי סיכוי מה כן יכול אולי לעזור לי

אוקיי יש פה סיפור של ביצה ותרנגולת ותרנגולת וביצה יש פה אנרגיה לא פשוטה שגורמת ל ל חוסר יכולת של קבלת החלטות כי כשהאנרגיה שלנו נמוכה אז אנחנו לא בשינו כשאנחנו לא בסינו אנחנו בחולשה כשאנחנו בחולשה אז הכל הולך לנו מתפזר לנו לכל הכיוונים לא להתחיל בלחפש שידוך לא להתחיל בלחפש עבודה להתחיל בלחזק את האני הפנימי לצאת מהדכדוך לצאת מהדיכאון ואז אנחנו הופכים להיות אסופים יותר, מוארים יותר, יודעים מה אנחנו רוצים וממגטים אלינו את הדברים הטובים שיגיעו לחיים שלנו. לא לעבוד עם התוצאה. התוצאה היא שאין שידוך. התוצאה היא שאין עבודה. זה תוצאה של מרירות ודכדוך שכמובן התחיל בעקבות משהו, אבל מה זה משנה בגלל מה זה

התחיל? כרגע בוא נעצור את ה את הלופ. נתחיל לטפל בעצמנו, נתחזק, נהפוך להיות יותר אירניים, יותר חיוניים ואז נוכל לקבל החלטות נכונות וזה פשוט ימגנת אלינו את הדברים שאנחנו צריכים.

אגב, זה נשמע כמו תשובה שהיא גורפת לכל המצבים של התקיעויות האלה שכמו שהיא תיירה כאן שהם בעצם נובעים מה? מחוסר ערך עצמי.

כן, זה יכול להיות מחוסר מחוסר הכרה, מחוסר ערך. וחשבתי על זה. חשבתי על זה שאולי כדאי באמת שאנחנו נעשה תוכנית על זה. אנשים אומרים לי אוקיי, אתם מדברות על נמציית האני, איך מוצאים והאם זה עבודה של חיים שלמים ומה יהיה שם? אז כדי למצוא את האני אנחנו צריכים לעצור ממש לעצור מהמירוץ. אנחנו נמצאים במירוץ. אני רוצה את זה ואני לא מצליחה, אני רוצה ככה ואני לא מצליחה, אני רוצה עבודה וזה לא הולך, אני פה לא מסתדר, אין לי חברות, אין לי זה, אין לי, אין לי, אין לי, אין לי, אין לי. אנחנו נמצאים במצב של ריקנות, במצב של אין, במצב של אנרגיה נמוכה מאוד לעצור ולהתחיל לספור מה יש לי,

מה הדברים הטובים שיש לי בחיים. עוד משהו קטן, עוד משהו קטן, עוד משהו קטן. וכל הדברים הטובים האלה של מי שאני בטוב מתחיל לחזק. מתחיל כי בוא ננסה לבנות בניין, כן? ולא נשים שום יסוד, לא נשים שום חומר טוב, לא נשים שום כלום, אז לא ישרוד, פשוט יתפרק פעם אחרי פעם. ולכן צריך למלא את הבניין, בניין האדם הזה שאנחנו למלא בחומר טוב. חומר טוב זה במילים טובות, בדברים טובים, עוד קצת, עוד קצת הבנה וכל יום לחדש בעצמי משהו אחד קטן שהוא טוב, משהו אחד קטן שאפשר לסמוך עליי, משהו אחד קטן שמואר בי, משהו אחד קטן שאני מביאה לעולם ואז אני שומעת נשים שאומרות אה אני לא מביאה לעולם שום דבר, אני אין לי משמעות, אין דבר כזה,

אין לי משמעות. לא היית פה אם לא היה לך משמעות. הקדוש ברוך הוא אין לו צורך באנשים חסרי משמעות. כל עוד את כאן יש לך משמעות. העולם לא יכול להתקיים בלדייך עכשיו. גם לענות לעצמי את התשובה הזאת. אני לא מוצאת משהו טוב כרגע, אבל הקדוש ברוך הוא החליט שאני כאן. יש פה משהו מאוד מחזק. העולם לא יכול להתנהל בלעדיי עכשיו. מדהים. א עוד שאלה. יש לי ילדה מהממת בת 12 שבחצי שנה האחרונה אסור להגיד לה כלום. גם אם אני מאירה אותה בבוקר ברוגע, היא צועקת שאני חופרת לה והיא שונאת אותי, לא בא לה, אין לה כוח ללימודים, לשיעורי בית. היא מתנהגת לאבא שלה כמו אוויר והוא ממש שבור מזה. לא משנה כמה אני מסבירה לה, מדברת איתה, זה לא עוזר, אנחנו לא יודעים מה לעשות. היא כל היום מתפרצת על האחים, הורים, על כולם.

יש פה ילדה שמלאה עד אפס מקום. ראשית היא התחילה גילה ההתבגרות א וההורמונים מתחילים להשתולל.

זה אפילו קצת יעד גיל ההתבגרות היום. לא שגיל 12 כבר ממש למצוא. כן. א 12 לפעמים יש כבר קצת אנחנו מתחילים לראות אפילו עוד לפני פתאום כל מיני התנהלויות פתאום שימת לב שימת דגש מאוד גדול על חיצוניות א על החברים על מה יגידו א אבל יש פה ילדה שממש ממש מלאה היא כועסת על כולם היא היא רוטנת על כולם היא מוצפת מול כולם ולכן מה שצריך לעשות במצב הזה זה לא להתנגח וגם לא להסביר כל כך הרבה הילדה הזאתי יודעת בדיוק מה נכון ומה לא נכון. עובדה שרק בגיל 12 היא התחילה פתאום להשתולל. מה היה לפני זה? היא הייתה ילדה טובה ירושלים כי מה? לא, כי יש לה בסיס, היא יודעת בדיוק מה יהיה שם.

את אומרת, זה לא מתחיל ביום בעיר אחד פתאום זה לא צריך לראות מה היה שם. לא בדיוק. היא יש לה משהו שבעצם גורם להיות מאוד מאוד מוצפת. עכשיו, אם אנחנו ממשיכים כל הזמן להגיד לה כמה היא לא בסדר, כמה היא לא טובה, כמה היא לא, כמה היא לא, כמה היא לא, אז אנחנו בעץ כל הזמן מטריפים אותה הלאה והלאה והלאה. יש פה כמו גל סוער שעולה וככל שה הרוח וכמות המים הם מסתנחרנת אחת עם השני אז נוצר עוד גל ונוצר עוד גל בואו רגע נרגיע את הרוחות וניתן לגל להגיע אל החוף ולהירגע ולשכוח מה שאנחנו עושים מרוב שאמא רוצה להביא אותה למצב שיהיה לה טוב גם לילדה טוב וגם לאמא טוב אז היא נותנת לה מוסר ומסבירה לה כמה זה לא בסדר וכמה אבא

נורא מסכן ממנה וכמה וכמה וכמה וכמה וכמה ואז הילדה נמצאת בלופס סביב עצמה אני יודעת שאני לא בסדר אבל אני לא מצליחה להיות בסדר אני יודעת שאני לא בסדר ואני לא מצליחה להיות בסדר עוד פעם אמרו לי שאני לא בסדר שוב פעם אמרו לי שאני לא בסדר ואז זה כבר מחלחל פנימה הם לא בסדר כי הם נותנים לי כל הזמן הרגשה שאני לא טובה אני לא טובה זאת אומרת אין לי מקום בואי נחזור למה שאמרנו בתחילה כן היחסים שלנו מול אמא מה היחסים הראשוניים האלה מדברים יש לי מקום יש לי החלה גם כשאני בוכה אומרים לי שאני בסדר עכשיו בתור ילד קטן אנחנו מבינים אותו או שהוא בוכה ואנחנו יודעים שהוא צועק. יש לזה סיבה מבחינתנו. ילד גדול אין לזה סיבה. למה אין לזה סיבה? למה ילד גדול שבוכה אין לזה סיבה? האם אנחנו בוחות סתם? לא אני. כן. בוחות סתם.

את אמרת אה מסתבר שאין כזה דבר סתם.

אין. ולכן כשילד בוכה, כשילד זועם, כשילד כל הזמן ניקח את זה מול עצמנו. האם כשאני צועקת על בעלי יש סיבה או אין סיבה? חייבת סיבה בדוק יש סיבה סיבת הסיבות אז יש סיבה בן אדם לא צועק סתם עכשיו בגיל ההתבגרות אנחנו יכולים לראות את זה כסתם באמת אסור לנו לקחת את זה באופן אישי לא להיפגע כי הם קצת out of the mind כן הם קצת זה אבל בכל אופן יש סיבה כי יש להם בלאגן הורמונלי בתוך הגוף כי הכל הכל עובד במהירות אחרת אני חושבת אבל שמאוד מאוד חשוב לקחת את השלב הזה שאת אמרת של בוא קודם כל ניתן איזשהיא רגיעה, איזשהיא השקתה לשערה הזאת ולא נוסיף ונציף עם מה את מה את לא, מה עוד את לא. כי זה נשמע לפי התשובה שלך שהיא

כבר בעצמה יודעת מה היא לא, מה היא לא בסדר. היא יודעת שהיא לא מתנהגת בסדר והיא יודעת ש שלא שהיא לא עושה דברים כמו שצריך. היא יודעת את זה ובעצם אסור לנו להוסיף לה אלא להרגיע אותה.

פשוט להרגיע את הסיפור. נורא קשה לנו להרגיע כי אנחנו מאוד כועסים בעצמנו. נהגה אלינו לא יפה, דיברה על אלינו לא יפה. בסך כועסיתי, באתי להעיר אותה יפה. לא לנסות לקבל פידבק חיובי מילדים בגיל ההתבגרות, כשאת מהירה אותם מהשינה. לא לנסות, זה לא עובד. נדיר שזה עובד. אמא שיש לה ילד ש בגיל ההתבגור שהיא מראה אותו בוקר ואומר לה בוקר טוב מהר לבדוק לוחום. עד כדי זה לא תקין. קשה להם. הם יוצאים מהשינה כאילו כאילו העלת אותם. השם ישמור בעוב. לא תקשיבי כשאת רואה אותם באמת א הם הם גדולים הם כבר הגוף שלהם מתחיל להיות כזה חסון וגדולים וכשהם ישנים הם פתאום פעם נראים כמו עוברים קטנים

ואז את נזכרת בזה שהם עוברים ואת מהירה אותם כמו שאמרת את התינוק בואי זה לא עובד טבים בחזרה את קולת שזה קורה הובר כן

אני הזכרת במציאות

מקבלת פרופורציות מה שנקרא פרופורציות חוזרות ל אז לא לצפות ל

ממש לא כן כן, חשוב. ואנחנו יורדים חזרה בגיל עם השאלה הבאה. איך גורמים לילדים להישאר בחדר שלהם כל הלילה, בני שלוש ובני חמש?

אוקיי, ילד שיוצא בגיל הזה מהחדר שלו במהלך הלילה, הוא ילד שבא לבדוק אם הכל תקין עם אבא ואמא בסדר. זאת אומרת, חסר לו את התחושה של הביטחון. הוא לא סתם מגיע. ילד שרגוע לו, שטוב לו, שבטוח לו, נשאר לישון בלילה. כששלא בטוח לא הוא עבר דברים במהלך היום, הוא חלם חלום, הוא מתעורר, הוא צריך שיו לידו. בעצם אומרים שהחלומות בלילה זה שיקוף של דברים שנמצאים מאחורי המוח שלנו. אז זה ישב לו ומשהו קפץ לו. הוא מגיע בלילה. מה שאנחנו יכולים לעשות זה קודם כל לא לא להיות חד משמעים. תחזור למיטה עד אוקיי, קרה לך. נכון שזה באמת קשה. נכון שכשאמא נכנסת למיטה בלילה, כל רצונה הוא לישון עד הבוקר. וואני אומרת לילדים שלי היום

כשם מגדלים את הילדים שלהם אז הבן שלי בעזרת השם הם מחכים לתינוק והוא אמר לי וואי ואיך אני מפחד מזה אמרתי לו ממה אתה מפחד אז הוא אמר מהלילות אמרתי

צדק

ואת יודעת מה שמדהים זה ככל שאת אמא יותר צעירה את מפחדת מהלילות ככל שעוברים השנים ואת מביאה ילדים בגיל שהוא כבר יותר מאוחר לקראת ככה סוף הזמן שאת יכולה להביא ילדים פתאום בלילה כבר לא כל כך אכפת אפת לך לקום כי את יודעת שזהו זה עוד קצת וזה נגמר.

תקשיבי פריה, את יודעת כמה את נגעת לי עכשיו בנקודה שאת כל כך צודקת? אנחנו חיכינו לילדים שלנו זמן לא מבוטל ואני זוכרת שהפרד שלי נולדה השם ישמור אותה. כבר ממש בשבועות הראשונים הייתי קמה לפניה. הייתי הייתי יושבת ככה. היא עוד כמה עוד כמה רגעים היא תקום אבל זה זה כאילו משהו כבר בתודעה שלי בגוף שלי שלמד את השעון שלה וממש אני זוכרת את הלילות הייתי קמה לפניה בדיוק מה שאת אומרת וזה מדהים כי הילדים הופכים להיות הרבה יותר יקרים בגיל הזה כשככל שההולדה שלנו מאוחרת יותר בשלבים מאוחרים יותר אנחנו יותר מחכים להם אנחנו יותר מצפים להם זה זה כבר לא זה כבר לא מובן מאליו אוקיי התחתן ילדתי ילד עוד ילד כי כך צריך לעשות אני באמת אוהב אותם אני רוצה להיות תינוק אבל אבל זה איזה משהו כזה שהוא יותר טבעי

עדיין לא מציתי את השינה של גיל ההתבגרות

אני עוד רוצת פע לישון אולי שמה זה יושב לו

אבל אבל ככל שזה הופך להיות יותר מאוחר אנחנו יותר בשלים אנחנו יותר מבינים את הערך שלהם את ה את כמה הם יקרים לנו

וולכן זה באמת כאילו זה זה תקשימי זה זה ממש זה סיטואציה ש שזה עוד טרי לי. היא עכשיו עשתה תשע ברוך השם אבל זה טרי לי. אני ממש זוכרת את עצמי יושבת לילה שקט כולם ישנים היא עוד ישנה ואני יודעת עוד כמה רגעים היא תקום זה מדהים

ואת זה אנחנו צריכים לזכור מתי? כשהם בגיל שלוש חמש קמים באמצע הלילה ואת אומרת לעצמך אוקיי גיל שלוש זה כבר השלב שהוא יכול לישון כל הלילה אוקיי אני מתחילה להחזיר שעות שינה והוא קופץ והוא קם ו ולדעת שהוא קם כי הוא לא בטוח לא להיבהל גם כשאנחנו רוצים את השינה הזאתי ולתת לו א תחושת ביטחון עוד לילה עוד לילה הרי בעצם הקשר בין הורה לילד זה קשר שלאט לאט נבנה על ידי שהילד מבין שיש לו מקום שיש לו מקום בטוח בעולם אז ככל שאמא נותנת תנת לילד שלה יותר מקום בטוח בעולם. ככה הוא בטוח.

את הזכרת את העניין הזה שיכול להיות שצפו לילדים בגילאים האלה שלוש וחמש. הגילאים הקטנטנים יותר שהתת מודע הוא הוא מאוד מאוד פעיל אצלם. ויכול להיות שצפו להם פחדים, חוויות לא נעימות שהם צריכים להתגונן מפניהם עדיין.

נכון. יש א א שיטה שהיא מרפה, שהיא עובדת על התתמודה, שזה נקרא לחישות לילה

שאני לומדת את זה וזה דבר מדהים, דבר מדהים א לראות איך זה עובד בפועל זה כשמו כנו זה פשוט ללחוש לילד בקול המרגיע והאוהב של אמא, של אבא, שהוא מוגן, שהוא בטוח, שהכל בסדר, שהוא בכל לישון והשם שומר עליו ואבא ואמא כאן וכל הדברים הטובים שאנחנו רוצים באמת שהוא ירגיש אותם כמובן מאליו אז צריך לרכוש לו את זה לתת מודע א במיוחד אחרי שהם מתעוררים והם יוצאים ממצב שהוא שינה לחלוטין וזה עובד

זה עובד מדהים ואנחנו לוקחים את ההוכחה מכירה את זה

כן כשאישה אני לא מכירה את הלחישות לילה אני עובדת עם שיטה אני אומרת לי מאוד לעבוד בשיטה של לחישות אה כשאישה מעוברת לוחשים לה כשהיא רוצה לאכול ביום כיפור ולוחשים לה באוזן ואז שואלים למי לוחשים לאמא או להובר האמא אתה יכול לדבר איתה אתה לוחש לעובר דרך אמא ושאלו את הרבי מלובביץ' על לגאור במישהו אני לא זוכרת בדיוק מה היה שם והוא אמר תלחשו לו באוזן כיוון שהיא לחישה יש בה משהו מאוד מאוד מאוד מיוחד

מהמם באמת שזה מהמם וכמה כמה זה גם מעודד שוב לדעת שאנחנו כהורים מצד אחד איך אומר השיר שאנחנו מתפללים לו לשרוט את הילדים שלנו מצד שני אצלנו הקדוש ברוך הוא הפקיד את האוצרות והפקיד גם מפתחות של ריפוי של לתת להם את התנאים הכי טובים שלייצר בעבורם עולם שהוא מלא ערכים שהוא מלא אמונה שהוא מלא השגחה ואור ותפילה ודברים שהם שהם באמת ה לפיד האש של העם שלנו. נכון כשילד נולד עם פת בסלו נראה לנו שהוא נולד עם האוכל עם הלחם והחלב כזה סל

כן כן כן אז בסל שלו כן הוא הביא לעולם את כל מה שהוא צריך שלך יש את כל מה שהוא צריך הוא הביא את הניסיונות שלך את הניסיונות שאת תצריכים לעבור דרכו כדי להביא את עצמך למקום טוב יותר אבל לך יש את כל הכלים בשבילו הוא נולד עם פת בסלו בסל הזה יש את כל מה שהוא צריך צל בעצמך

מזל שהוא עולה לאוטובוס אני התחברתי למשל של האוטובוס הוא מגיע עם הסעל הזה זה המסע את הנהגת נהגת אוטובוס לצורך העניין אבל הוא עם הסל שלו זה בגל שקוראים לזה צת הלב והוא בא עם הזה שלו הייתי חייבות להכניס איזה משהו ו ויש לנו יש לנו את זה פשוט לפתוח ולגלות את מה שיש בסל שלו בעצם בסל שלו יש את ה את המראה לכל כוחות הנפש שיש בך כדי לעזור לילד הזה

כמה כמה תקווה, כמה עידוד וכמה נפלא ומושגח זה. אז התחלנו באמת עם סיבת הסיבות ועילת ההילות ואנחנו גם סוגרים זה. תודה רבה רבנית פרק כהן על עוד תוכנית מחקימה מלאה תובנות וכלים מעשיים שאנחנו בעזרת השם ניקח איתנו הביתה. אני יודעת שאני לקחתי לא מעט. ומהתוכנית המתרגרת הזאת, האמוציונלית, המרגשת, המלאת תובנות והמוסה בתקווה ובהשגחה ובאמת בלדעת שאנחנו ההורים המושגחים של הילדים שלנו בחסדי שמיים, אנחנו בעזרת השם ניקח את זה איתנו למסע של החיים ונודה להשם על כל הטוב ועל כל ההתמודדויות. בעזרת השם ניפגש בתוכנית הבאה עם נושא חדש ועם השאלות שלכם. תודה רבה ש