הרב זמיר כהן - הכינור החסר (כתוביות)

קורה לעיתים שהאדם מקבל תחושה שהוא מיותר בעולם. "מה העולם צריך אותי? "יש עוד הרבה אנשים בעולם פועלים, עושים". בפרט כאלה שמגיעים לגיל מסוים שכבר מרגישים שהילדים התחתנו, אין להם יותר מה לעשות כאן. יש מצבים שזה קורה בגיל צעיר שהאדם עצמו עדיין לא התחתן או אפילו כן התחתן אבל תחושה כזו של חוסר מסוגלות שהוא לא תורם, הוא לא עושה שום דבר. מספרים מעשה אמיתי שהיה: היה אחד מגדולי המנצחים בעולם, הוא היה איטלקי, חיבר יצירות מאוד מיוחדות של מוזיקה. בסוף ימיו הגיע לארצות הברית כשהיה כבר זקן מופלג, והחליטו באיטליה לערוך קונצרט חגיגי במיוחד לכבודו. לקחו את האולם הכי גדול, הזמינו את האנשים הכי חשובים, באו נציגי

הממשלה, והזמינו אותו שיבוא גם הוא. הרי הכול לכבודו. אחרי שהכול היה מוכן אמר להם שבגיל שלו כבר קשה לו לטוס מארצות הברית לאיטליה, אז הוא יהיה בבית ויצפה בשידור חי. ידיד טוב שלו, הוא עצמו מוזיקאי גדול, מבין גדול, ביקש ממנו רשות, אמר לו: אני רוצה להיות איתך בחדר כשאתה צופה בקונצרט. אמר לו: אבל אני צריך להתרכז. אני מתחייב לא לדבר מילה. הסכים. שניהם לבדם ישבו בחדר בזמן השידור. הוא צופה בשידור חי במה שקורה. המבקר מוזיקה הזה יושב לידו ומתפעל, משהו מדהים - תזמורות פילהרמוניות והתאחדו ומנגנים. משהו מאוד מיוחד. אבל להפתעתו הוא מסתכל על המנצח הזה, הוא רואה אותו כל כמה דקות מחמיץ פנים ועושה תנועת ביטול

ביד. והוא לא מבין מה מפריע לו, הכול מושלם! לאחר שהערב הסתיים, מחיאות כפיים סוערות של כולם, שאל אותו: למה לא היית מרוצה? אמר לו: כי היה חסר שם כינור אחד. הסתכל עליו בתדהמה: היו שם אולי 50 ומשהו נגני כינורות וכולם ניגנו ועשו את הביצוע כמו שצריך, אתה בטוח שאחד היה חסר? הרי גם אני מבין במוזיקה ואני אומר לך שהיה מושלם. אמר לו: אתה מבין במוזיקה, אבל אתה לא היוצר. היוצר מרגיש שאפילו כלי אחד חסר, זה הורס לו את כל הביצוע. כשאני שמעתי, כל הזמן הרגשתי ברקע שחסר אותו כינור. הרסו לי את היצירה שלי. מוסר השכל גדול: היוצר שברא את כל בני האדם בעולם הוא יודע בדיוק איך הוא רוצה שהיצירה שלו תיראה. האדם לא יכול

להגיד "מה כבר אני עושה בעולם? "אני מיותר". בלעדיך היוצר מרגיש שהיצירה שלו חסרה כי התזמורת צריכה לנגן בשלמות כזו של כל בני האדם בעולם, כל אחד עם התפקיד שלו, עם העשייה שלו. חכמי הקבלה אומרים שכל אדם שמבצע מצווה כלשהי הוא מתקן בבריאה במסלול מיוחד ששייך רק לו. אם מישהו אחד יקיים את אותה מצווה, נכון שהוא עושה סוג של תיקון בבריאה, אבל התיקון שהוא עשה הוא במסלול אחר. לך יש את השביל שלך, אלוקים ברא אותך עם פרצוף אחר, עם מראה אחר, אפילו אין שניים שטביעות האצבע שלהם אותו דבר. והגמרא אומרת שאחת הסיבות שהקב"ה ברא את בני האדם שונים כדי שכל אחד ידע להעריך את עצמו, לדעת כמה הוא חשוב, כמה הוא יקר. כי באמת זה

פלא: מכשיר שמייצר שקלים, כל השקלים נראים זהים. ובני אדם - אין שניים זהים. אפילו תאומים זהים, האימא יודעת להבדיל ביניהם. קל וחומר בטביעות אצבע, זה פלא, הקווים, הקשקושים האלה שיש באצבע, אין שניים, לא היה ולא יהיה שניים שזה אותו דבר. על פי זה מכניסים אנשים לכלא מרוב שהדבר שברור שאם יש את הטביעות אצבע זה אומר שהיית שם. אין לך תחליף. לכל אדם יש את התפקיד המיוחד שהקב"ה נתן לו בעולם, וכשיש תחושה של רפיון, של ייאוש, של "מה אני כבר שווה", תמיד יזכור שכל תפילה שהוא מתפלל, כל ברכה שהוא מברך, כל שבת שהוא שומר, כל תפילין שהוא מניח, כל חיוך שהוא מחייך לחברו ועושה לו טוב על הלב, כל שקל שנתן לצדקה - הוא יוצר

תיקון בבריאה, מה שאין אדם בעולם שיכול לעשות במקומו. ואם הוא יהיה חסר, בשביל היוצר, כל הסימפוניה הזו התקלקלה.