הסיפור 📖 של צור | טעם של מעשה טוב

פעם בחמש שבועות מגיעה לשכונה שלנו הפתעה מיוחדת, משאית ספרים נודדת. משאית צבעונית גדולה, מלאה בספרים הכי חדשים ומסכרנים. וכשהיא מגיעה, תוך שתי דקות יש כבר תור ארוך ארוך של ילדים. כל אחד יכול לבחור ספר אחד חדש. גם אני עומד בתור ומחכה. בשבוע שלאחריו מחזירים את הספר ומקבלים במקומו ספר חדש. איזה כיף. אבל הפעם קרה משהו שגרם לי להבין דבר חשוב על טעם מתוק. עמדתי בתור. היו כמה ילדים לפניי. ראיתי את הספרים החדשים על המדפים בצבעים מבריקים. וואו. פתאום שמתי לב לילד בערך בגילי. נראה לי שהוא חדש פה. הוא עמד בצד של השביל ונזכרתי שראיתי אותו גם 10 דקות קודם. הוא הסתכל על המשאית מרחוק, על הספרים, על הילדים

בתור. הוא נראה כזה בלי ביטחון. הוא מבולבל. כאילו הוא לא יודע מה לעשות. היי א סליחה אתה רוצה ספר? אז כדאי שתעמוד בתור. נראה לי שהוא בכלל לא הרגיש בנוח להיכנס לתור. הוא פשוט עמד שם. מסתכל על כולם וחיכה המון זמן. חשבתי רגע, אני יכול פשוט להסביר לו איפה סוף התור והוא יעמוד שם. זה מה שצריך לעשות, נכון? אבל הוא נראה כל כך בלי ביטחון ומבולבל. גם ככה הוא כבר חיכה המון. ובסוף התור המון ילדים. מי יודע כמה זמן הוא ימתין שם. ואז נזכרתי במושג שלמדנו השבוע, לפנים משורת הדין. זה אומר לעשות יותר ממה שחייבים, לוותר או לתת יותר, גם אם אין חובה כזו. לעשות חסד מהלב. פשוט כי אני רוצה לעשות טוב. בוא תעמוד לפניי.

באמת?

כן. בוא. אתה חיכית הרבה זמן, זה לא כיף. ובסך הכל לא ידעת איפה לעמוד ואם תרצה נוכל להיפגש יום אחר לשחק במגרש שבשכונה אתם מסכימים שהוא יכנס קודם הוא מחכה המון זמן ראיתי את החיוך שלו עם פנים כל כך מאושרות והרגשתי משהו טוב בלב מה שהוא חם.

תודה. ראיתי מה עשית. זה היה ממש יפה. יכולת לשלוח אותו לעמוד בסוף התור ופעלת ממש לפנים משורת הדין.

חזרתי הביתה עם ספר חדש ומסרן וחיוך עוד יותר גדול. ויודעים מה? הקריאה הייתה הרבה יותר טובה. כי כל פעם שהפכתי דף נזכרתי בחיוך של הילד הזה והבנתי יש טעם מתוק לא רק לספר חדש אלא גם למעשה טוב שעושים מהלב וזה טעם שנשאר הרבה יותר זמן מקריאה של ספר ‏F