ליל תשעה באב - מגילת איכה עם הרבנית חגית שירה

וואו שומות אותי? שומע אותי? תכתבו לי שאתם שומעות, שומעות אותי ליל תשעה באב. האמת שהשנה הזה טעון יוצא לכולנו יותר מכל שנה. אני בטוחה שאתן מרגישות את זה. והייתי בטוחה, בטוחה. אמרתי הקדוש ברוך הוא עד מנחת של שבת אנחנו נשמע את השופר, נשמע את ה את הקול של הגאולה כי כמה אפשר, באמת כמה אפשר, כמה שנים, כמה כאב וכשהייתי בכותל וצילמנו משם את השיעור וראיתי ממש שואלים ילכו בו, כמה בכיתי, כמה דמעות, פשוט כאב בלתי נדפס והתחושה היא שזה כזה ארוך ואחר כך הלכתי לאמא רחל והתחושה היא שזה כזה זה ארוך. ואמרתי לו, ריבונו של עולם, ואני אומרת לו גם עכשיו, ריבונו של עולם, קשה לנו. זאת אומרת, אנחנו בגלות והגלות הזו היא

גם מפילה אותנו ויש הרבה ניסיונות ומה יהיה עם הילדים שלנו. השם אתה חייב לגעול אותנו. חייב לגעול אותנו להגיע ככה למוצאי שבת ואמצא תרעלה במקום הבדלה כאב משמים במקום עצי בסמים במקום סעודה רביעית במקום ללוות את המלכה להגיד איכה וכל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו אנחנו עכשיו בחורבן של עכשיו ממש של עכשיו זאת אומרת אנחנו ממש בתוך מקום כזה של חורבן שמה עוד אנחנו צריכים לעשות אז אנחנו ביחד ביחד נתחזק ביחד ואנחנו א נאמר איך ביחד וצריך לדעת שאחה אומר הזוהר זו מילה רוחנית אומר הזוהר למילה איכך אין שיתוף שפתיים אין שיתוף לשון זאת אומרת אין באותיות של שפתיים ואותיות של לשון כשאומרים איך זה איךה זה משהו

שצריך לצאת מבפנים זו מילה רוחנית ואנחנו צריכות להגיד את זה בכאב מעומק העומקים שלנו ממש לומר איך אז א אנחנו יושבות על הרצפה כי על הרצפה זה המקום הנמוך ביותר הכי נמוך ומה שאנחנו יודעות שמהמקום הנמוך אי אפשר לרדת למטה יותר זאת אומרת מכאן אנחנו חייבות לעלות אנחנו חייבות לקחת את המקום הזה עכשיו שאנחנו יושבות על הרצפה את יושבת עם סדים על הרצפה אנחנו חייבות לקחת את המקום הזה של הישיבה על הרצפה ולהבין בין זה המקום הכי נמוך בעולם ומכאן אין לנו לאן לרדת מכאן אנחנו חייבות לתפוס את עצמנו ולצעוק את הצעקה הנכונה להתפלל את התפילות הנכונות ומכאן בעזרת השם אנחנו רק עולות באמת הכאב שלנו והצער שלנו והמקום של

ההדר ושאת צריכה בתשעה בא ולהרשות לעצמך להגיע למקום של עין להגיע למקום של של באמת הדר להגיע למקום של צמצום להגיע למקום של רכבון ומכאן בעזרת ברת השם אנחנו רק יכולות לעלות מהרצפה אין לאן לרדת מהרצפה את רק עולה אז מה אנחנו עושות על הרצפה היום היום אנחנו עושות חשבון נפש וכתוב ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם ואחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם מה זה אומר זה אומר ראשונים בית המקדש הראשון נתגלה עוונם הם ידעו במהם לא היו בסדר לכן נתגלה קיצם הם ידעו שהם הולכים לרדת לגלות 70 שנה כי נתגלה עוונם כי הם ידעו במה הם לא בסדר. אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם. זאת אומרת הם עדיין זאת אומרת אנחנו עדיין

לא הצלחנו להבין במה אנחנו לא בסדר. לא נתגלה העוונם. זאת אומרת הבעיה הכי גדולה שלנו זה כאילו אני לא יודעת כאילו במה אני לא בסדר או שיש לי כך הרבה דברים שאני לא יודע במה לגעת מה היא באמת הנקודה. לכן תשעה באב מה כתוב במגילתך נחפסה דרכנו ונחקורה ונשובה אליך זאת אומרת בתשעה באב את צריכה לחפש ולחקור את חוקרת את מחפשת באמת במה אני לא בסדר במה אני לא בסדר מה אני צריכה לשפר מה אני צריכה לתקן את עצמי כי באמת לכל אחת מאיתנו יש איזשהי נקודה שהקדוש ברוך הוא נוגע בך ואומר לך הוא אומר לך פה פה אני רוצה שתעשי את השינוי בעזרת השם יתברך תעשי את השינוי ותתקדשי ותתקרבי אליי בעזרת השם השם יתברך. אז אנחנו ביום של

תקווה מאוד עמוקה, ביום של חיפוש ומספרים על רבי לוי יצחק ברדיצ'ב שכל שנה, כל שנה הוא לא היה מתייאש מהגאולה. וכשהיה מגיע זמן זמן שהוא צריך ללכת לבית כנסת אלא בבית מדרש לומר את מגילת היחה אז אז הוא היה עומד לפני שהוא היה הולך לבית הכנסת הוא היה עומד ליד החלון והיה מחכה ומחכה ומחכה והקהל היה מחכה עד שהתלמידים היו באים אליו וה אומרים לו רבי לוי יצחק הקהל מחכה אתה יכול בבקשה לבוא לבית המדרש להתחיל מגילה תיכה הקהל מחכה רבי לוי יצחק היה מביט רחוק והיה שואל את כולם תגידו משיח באות תרם בא, המשיח הגיע או לא הגיע. וכשהם היו אומרים לו רבנו משיח תרם בא, המשיח עדיין לא הגיע, הוא היה רץ לבית הכנסת והיה צועק,

איך ישבה בדד? איך איך זה איך ככה באמת? איך קורה לנו ככה? איך אנחנו ככה במצב שכזה? כמה כאבים? אז אנחנו צריכות להבין שבאמת יש לנו עכשיו באמת את את השליחות הזו א להצטער ובאמת ככה לבכות גם בשביל אנשים שלא יכולים לעשות את זה. יש אנשים שלא יכולים לעשות את זה. אתמול הייתי במרון ושמעתי בשורה לא טובה על בחור שהתפלנו עליו מלא. בחור צעיר שהיה בתקופת שידוכים, כמעט נסגר שידוך ופתאום איזשהיא דלקת ממש חיידג וקרטו לו את הרגליים אתמול ועומדים לכרות לו עוד וכמה תפילות אנחנו צריכים, כמה כאב יש לעם ישראל להתחבר לכאב ולהבין שכל הכאבים שלנו הכל זה תוצאה של הכאב הגדול של השכינה. אז בואי תראי דבר מאוד יפה. ולמה

אנחנו באמת צריכות להתחבר לדבר הזה ולאן זה מביא אותנו. אז לפני בערך 100 שנים היה יהודי צדיק שקראו לו רבי יום טוב ישראל. הוא היה רב במצרים ובתקופה הזו במצרים המלך של מצרים היה נותן לרב לרב של היהודים את הרשות ממש להיות א לשלוט על היהודים. ממש ממש לשלוט על היהודים עד כדי כך שהוא היה יכול א להעניש אותם אם צריך להחליט כל מיני החלטות. זה זו הייתה זה עד כדי כך היה לו תפקיד מאוד מאוד בכיר וגבוה ויום אחד הרב בתשעה באב עם נה לבד הולך לבית המדרש כדי להגיד מגילה תיכה ואז הוא עבר ליד בית קפה היה איזה יהודי שהיה לו בית קפה בית עוגות כזה ואז הוא עבר שמבורה האיש בעל לבית קפה ראה שהרב עובר ובכוונה הוא תפס קפה

ביד ברך שהכל נהיה בדברו ושתה וכולם אמרו לו א מה אתה עושה מה אתה עושה הרב רב בתשעה באב, מה אתה עושה? איך אתה שותה בתשעה באב? אז הוא בכל רם אמר, איזה שטויות אלה לבכות ולהתאבל על משהו שקרה לפני 1800 שנה. איזה שטויות אלה? 1800 שנה עברו, די בכינו, די מספיק, די גשדרנו, די מספיק. כמה אפשר לבכות? באמת כמה אפשר לבכות? והרב שמע את זה. הרב מבין שהוא עושה את זה כדי להכאיס אותו, כדי אולי ככה לגרות אותו, כדי לדבר איתו על העניין הזה. הרב החליט שהוא לא מגיב. הרב החליט, אני לא עונה לו. ואז אחרי שבעה חודשים מגיע פורים. הגיע פורים. היהודי הזה היה לו בית קפה וית קפה היה מכין עוגות ולפני פורים בפורים היה עושה את

כל הכסף שלו. למה? הוא היה מכין משלוחי מנות כל כך מיוחדים בכל מיני צורות של המן של מרדכי היהודי על הסוס, שושן הבירה וכל מיני כאלה. והיו באים אליו. כל המיליונרים קונים ממנו משלוחי מנות כדי לתת למלך, לתת לשרים, לתת לאנשים חשובים. הוא היה עושה את כל הכסף שלו בפורים. הרב בערב פורים ככה ממש בבוקר שלח אליו שוטרים תפסו אותו שמו לו עזיקים ושמו אותו בבית סוהר והוא צועק אה פורים היום מה עשיתי יש לי פרנסה יש לי עבודה אני צריך למכור את הסחורה הרב אמר לסגור לך את הבית קפה אף אחד לא נכנס ואתה לבית כלא מסכן הבן אדם בית כלא 24 שעות מתי הרב משחרר אותו במוצאי פורים הרב משחרר אותו במוצאי פורים והיהודי הזה מגיע

לרב מה עשית עשיתי אני לא עשיתי כלום למה הרב עשה לי דבר כזה הפסדתי את כל הכסף של כל השנה שלי אמר לו הרב מה אתה מה מה העניין של פורים מה העניין של פורים לפני 3000 ומשהו שנה זה קרה מה העניין לא מבין אם תשעה באב זה זה נגמר האבל נגמר השמחה נשארה ועל זה כתוב אם ישכחך ירושלים תשכח ימיני זאת אומרת אדם ששוכח את ירושלים תשכח ימיני איש יהודי היה בשושן הבירה איש ימיני נכון פורי מרמד את כל השמחות שלנו. אנחנו רוצות באמת לצאת מכאן למקום של בעזרת השם שאנחנו, איך אמרנו, מהרצפה אנחנו רק עולות, מהרצפה אנחנו רק צומחות, אנחנו רק מתקדמות. אז מה אנחנו צריכות לעשות באמת? לא לשכוח את ירושלים. אין זמן יותר בשנה מאשר

תשעה באב שאת יושבת על הרצפה יחד עם הקדוש ברוך הוא, כי השכינה לעולם לא יורדת למטה מעשרה תפחים. אין מצב כזה אבל בתשעה באב השכינה יורדת עם העמקים למקום הכי הכי נמוך ואז מה שקורה זה שאת בעצם מתחברת אל השכינה יש לך מנגיעה את יושבת על הרצפה ויש לך נגיעה ממש ממש עם השכינה וכתוב כשבתשעה באב אומר את זה רבי פנחס מקוריץ בתשעה באב כשיושבים על הרצפה יכולים לפעול אצל השם יתברך כל מה שצריכים מפני שגם הקדוש ברוך הוא נמצא במקום הזה. את יודעת איך הקדוש ברוך הוא מבקש היום? איך הקדוש ברוך הוא צועק היום? ואת מבקשת את הבית והוא מבקש את הבית ושנינו יחד. אני והקדוש ברוך הוא ביחד עכשיו עם אותה בקשה, עם אותה צעקה, עם

אותה קריאה. אין יותר אין יותר גבוה מזה. אין יותר גבוה מזה. ובספר רשמועדים כתוב שבזמן הזה אנחנו מתחברות הכי לכאב של השכינה ומתוך המקום של ההתחברות הזו אנחנו יכולות לפעול כל כך הרבה ניסים וישועות בעזרת השם יתברך בנות מספרים על רבן גמליאל זכותו תגן עלינו שהייתה לו שכנה השכנה של רבן גמליאל איבדה ילד וכל לילה הייתה קמה ובוכה בוכה בוכה על הילד שלה איזה בחיות איזה צעקות רבן גמליאל היה שומע את את הבחיות של האישה הזאתי. הוא היה שומע את הבחיות שלה וזה היה מזכיר לו את החורבן של ירושלים. היה מזכיר לו את החורבן. אז הוא היה מתחיל לבכות איתה והוא היה בוכה ובוכה עד שנשרו ריסי עיניו של רבן גמליאל. וחז"ל שאלו,

שואלים שאלה מאוד יפה. מובן שרבן גמליאל היה בוכה איתה על הכאב של הבן שלה. הבן שלה נפטר. הבן שלה זה כואב. זה מאוד כואב. אבל מה זה? למה זה צריך להזכיר לו את הכאב של השכינה? למה צריך להזכיר לו את הכאב של בית המקדש? שבית המקדש נשרף, שירושלים נחרבה. למה זה אמור להזכיר לו דווקא את זה? אז בנות, כמו שיש נבואות של חורבן, יש נבואות של נחמה. ואחת הנבואות של הנחמה אומרת שעוד ישבו זקינים וזקינות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה. מה יהיה כשיבוא בית שיבנה בית המקדש? מה יהיה? עוד ישבו זקינים וזקינות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. זאת

אומרת אנשים לא יהיו חולים בתי חולים יסגרו. משרד הבריאות יסגר. לא יהיה מצב של חולי. אנשים איש משענתו בידו מרוב ימים יעריכו ימים ושנים ואנשים יהיה להם יהיו להם חיים טובים מרוב ימים טובים. והילדים והילדות יסחובותיה. מה זה אומר? זה אומר שלא יהיה בארץ ישראל שום מקום של פחד. כירה שאת נוסעת בדרך פתאום את רואה הכניסה לישראלים אסורה. מכירה את זה? ואז אני אומרת לעצמי תמיד הכניסה לגן חיות אסורה. כאילו אמאל'ה בתוך המדינה שלי יש גן חיות שורץ מחבלים שרוצים רק להרוג אותנו. לא יהיה את הדבר הזה. לא יהיה פחד. ילדים וילדות ישחקו בלי פחד בכל ירושלים בכל בכל ארץ ישראל. את מתרת לעצמך. אז בעצם מה שאומר רבן גמליאל.

אם היה בית המקדש, הילד של השכנה שלי לא היה קבור באדמה. אם היה בית מקדש, הילד של השכנה שלי היה משחק ברחובות ירושלים. לכן הבכי שלה היה מזכיר לו את החורבן. לכן כל בכי, הבכי של האנשים האלמנות, הבכי של כל היתומים, הבכי של כל החולים, הבכי של כל קטועי הידיים והרגליים והעיניים, החיילים וכל הפצועים ששוכבים בבתי שיקום והבכי של כל פצועי הנפש, הבכי של כל החיילים שחזרו הביתה, אבל הם לא ממש חזרו כי הם הם הם הם הם עם בעיות נפשיות קשות. הבכי של כל היתומים, של כל האלמנות, הבכי של כולנו, של כל אחת מה שהיא עוברת, הבכי של הגלות הנפש. כל הבכי הזה מזכיר רק דבר אחד את חורבן ירושלים וכל דור שלו נבנה בימיו כאילו נחרב

בימיו. זאת אומרת אני צריכה לפתוח ידיים ולצעוק. זה נחרב בימיי. כאילו אני מה לא עשיתי כדי שהבית יבנה? מה עוד אני צריכה לעשות? תאיר לי ריבונו של עולם, אנחנו חייבים כולנו להתחזק. חייבים כולנו להתחזק. זה יום של חיזוק. זה יום שאת יושבת על הרצפה. זה נקרא מועד. קרה עליי מועד. הרב אומר, איזה מין מועד זה? יש פסח, אני יודעת, יש שבועות, אני יודעת יש תשעה באב. מה זה מועד של תשעה באב? מה זה המועד הזה? מה זה החג הזה? אומר הרב בולב, מה הבעיה? יש מועד שמקרב, יש מועד שמרחק. למה צריך ריחוק? למה צריך ריחוק? למה השם שם אותי על הרצפה? אומר לי, "עכשיו שבי ברצפה." למה? כי כשאת יושבת על הרצפה ואת כביכול רחוקה אז זה

כאילו סוג של כאילו וואי אני צריכה לעשות חשבון נפש למה מה אני צריכה לשפר מה אני צריכה לתקן ובאמת כל אחת צריכה לתפוס אחריות אין ברירה כל יהודי צריך לתפוס אחריות לא להגיד זה בגלל שהם חללים שבת זה בגלל לא זה אנחנו כל אחד להגיד אני אני בגלל מה אני צריך לעשות למה עדיין רחל מבקה על בניה למה עדיין מתה עליי רחל בדרך אותיות מערב. למה רחל מבקע על בני האותיות מערב? למה עדיין השכינה כל לילה בחצות הלילה התעופת שחורים וצועקת ובוכה? אתם יודעים איזה כאב יש לה שכינה? אני פעם אחת ראיתי, פעם אחת ראיתי על הרבית איך הולכים שואלים אני פעם אחת ראיתי השכינה רואה את זה כל לילה כל לילה איך איך איך ה איך הארמון שלה הפך

להיות מקום של זרים אני רוצה להקריא לכם ממדרש הנעלם של אה של הזוהר הקדוש אומר הזוהר הקדוש במדרש הנעלם הבאתי את זה בטפ שירת הלב לבנות שתקראו את זה בתשעה באב אומר הזוהר וואי מה זה השכינה כש כשאנחנו היינו חוטאים לפני אבינו שבשמיים והקדוש ברוך הוא היה מעלה רצועה כדי להלקות אותנו, הייתה עומדת השכינה לפנינו, הייתה מקבלת את המכות של המלך כדי להגן עלינו כמו שנאמר והוא מחולל מפשאנו מדוכה מעוונותינו וכעת אין לנו אם כאילו את מבינה מה זה אומר? מבינה? תביני, זה כאילו עכשיו אין איזה את ההגנה הזאתי שכאילו היינו לא בסדר, הייתה באה אמא עושה ככה למלך, לא, אין את זה. עכשיו כאילו אוי, אומר הזוהר הקדוש, וי לנו

וואי לכם, לנו ראוי לבכות, לנו ראוי לספוד, לנו ראוי לפתור אותם דברי מרירות. אנחנו צריכים באמת כל יום, כל יום נקרב כל יום למיטת אמנו, השכינה הקדושה ולא נמצא אותה שם, נשאל עליה. אין מי שמשגיח עלינו. נשאה למיטתה. איפה המיטה של אמא? התבלבלה. נשאה לכיסאה. איפה הכיסא של אמא? נפל הכיסא. נשאה לאכלותיה. היכלות של אמא והם נשבעים. לא יודעים ממנה. נשאל את העפר. עפר. אולי אתה יודע איפה אמא שלנו? אולי אתה יודע איפה השכינה? אומר העפר רושם של עקבות אין. נשאל את הגג והג משיב. מה הגג משיב? אומר הזוהר שישבה שם מבקה ומייללת והולכת ומבקה צובחת בקול של מרירות עלינו מג לג שנאמר מלאך איפה כי עלית כולך לגגות נשאל את

הדרכים והשבילים כולם אומרים שמעו כל מרירות של בחייה שמבקה על בניה ולא יודעים לאן הסתלקה לנו ראוי לבכות לנו ראוי לספוד ננשק את אפר רגליה ננשק את מקומו שבא ננשק את כוטלי ההיכל ונבכה במרירות אנו נפתח בהספט שראינו בכל יום כל זה נבכה תמיד ולא נשכח מרירות הבכי והשכינה מה היא בוכה זה אנחנו שבוכים זה אנחנו שצריכים לבכות את הבחיות האלה אבל השכינה מה היא בוכה אומרת השכינה בעלי בעלי אתם יודעות מה זה היה לה בעל אוהב היה לה את הקדוש ברוך הוא הכי אוהב בעולם היה לה את הבית הכי יפה את הבית הכי מושלם בעלי לי בעלי האור של העיניים הנה נחשך אינך זוכר כשהיית מושיט שמאלך מתחת לראשי ואני מתענגת על רוב שלום והיא

מנחה מחבקת אותי בהחווה ובנשיקות ונדרת לי שלא תעזוב אהבתי לעולמים ונשבעת לי אם משכחך ירושלים תשכח ימיני הנה נשכחתי ממך אני מבקשת אותך ואינך אני מבקשת על בני ועינם מבקשת מבקשת על המקום הזה, על ירושלים והנה נטמע. אוי אוי כמה כאב כמה כאב אנחנו עכשיו ככה נקרא מגילת תיכה ביחד לפני שנקרא מגילה תיכה אני רוצה רק שנבין באמת מה זו המגילה הזו את המגילה הזו כתב ירמיהו הנביא זכותו תגן עלינו שהיה הנביא של החורבן בחמישי שמח דיברנו עליו והוא היה הוא נולד מהול היה קודש קודשים ירמיהו וכולם היו מזלזלים בו כי הוא נולד מרחב וכל ימיו היה מקלל את היום שבו הוא נולד בגלל השליחות הנוראית שהייתה לו. תארו לעצמכם. ובנימין

אני מבקשת להיכנס לחדר. אי אפשר להיות פה צדיק שלי. טוב. אוקיי. אז אז א כתוב גם שירמיהו הנביא הוא גלגול של שלמה המלך. בואו עכשיו בואו עכשיו ננסה ככה להבין מה מה זה המגילתה הזאתי. מה אנחנו הולכות לעשות עכשיו. אז המגילה הזו בנויה מחמישה פרקים ויש בה בעצם חמש קינות. אנחנו הולכות עכשיו להגיד חמש קינות. את עושה את זה איתי עכשיו ואת עושה את זה מחר עד לפני חצות היום כן עד לפני 1240 בסדר וכל הקינות פותחות באיכה ובכולם יש 22 פסוקים אוקיי נגיד חמישה פרקים עכשיו בכל פרק 22 פסוקים בפרק הראשון ירמיהו מתאר תמו מתאר אישה אלמנה שבוכה בדמעות היא זוכרת את החורבן וכך אומר הזוהר אמרנו כרגע שהשכינה בעצם מייללת בעלי

בעלי אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. בפרק השני של מגילת איכה ירמיהו מתאר את מה שקרה לעם ישראל. הוא מתאר את הילדים שמתים ברעב. הוא מתאר את ידי נשים רחמניות בישלו בשר ילדיהם. הוא מתאר את כל מוראות הרעה ואת כל הצער שהיה לעם ישראל. בפרק השלישי ירמיהו מתאר את הסבל הפרטי שלו. מה הוא עובר? הוא אומר אני לא מאבד את האמונה. והעיקר זה לעשות תשובה. ובפרק הרביעי שוב ירמיהו מתאר את צבעות החורבן ובפרק החמישי בעצם זה פרק שכולו ציפיה לגאולה. על זה היה דוה ליבנו. על אלה חשכו אינינו על ארציון ששמם שואלים ילכו בו. אז בסוף אנחנו נקרא ואחר כך אנחנו נעשה מין ככה תרגיל כזה של חיבור מתוק לשכינה. אני יודע שנתחבר אליה

היום, אבל מה שיפתח לנו באמת את הלב זו קריאת מגילה תיכה. אז למי שאין מגילה תיכה, יש לכם בספר דברים, חומש דברים, בסוף החומש יש לכם את מגילה תיכה. אז את לוקחת נשימה עמוקה, נשמה שלי עמוקה, ואת עכשיו מתחברת כל כולך לכאב של השכינה. את נמצאת איתה ביחד. ממש ביחד. הקדוש ברוך הוא נמצא איתך עכשיו. הקדוש ברוך הוא יורד עד למטה. הבקשה שלי זו הבקשה שלו. הכאב שלי זה הכאב שלו. ואנחנו עכשיו ביחד כולנו ממש בצעקה מעומק העומקים של הלב. ורגע לפני שאני אנחנו נגיד נתחיל אני רוצה להקריא לך שהזוהר אומר שכשאת אומרת איך אז קולו של הקדוש ברוך הוא מזעזע את כל הרקיעים העליונים והוא צועק ושואל איך הוא אהובת נפשי איך יונתי

שלמתי איך יחידתי גם הקדוש ברוך הוא שואל איפה את היקה איך זה אותיות היקה איך איך ישפה בדד האיר הייתה כאלמנה רבתי וגויים שרתי במדינות הייתה למס בחג לילה ודמעתה לחיה אין לה מנחה מכל אוהביה כל ראיה בגדו בה היו לה לאויבים גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח כל רודפיה היסיגוע בין המיצרים אבא יש לך אולי מגילת ערה יותר טובה בשבילי אין כאן טעמים וכזה אתה יכול להביא לי מגילת תךה אה קה בנות אני רוצה לקרוא את זה כמו שצריך את ה אין לי כאן את השוואה את הקמץ א רחב רגע רגע בנות רגע תודה כל רודפי כל רודפי היא סיגוע בין המצרים דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה שוממין כה נענ בתולותיה

נוגות והימר לה היו צריה לראש אויביה שאלו כי אדוני הוגע על רוב פשאיה אולליה הלכו שבי לפני צר ויצא מב ציון כל הדרה היו שריה כאיילים לא מצאו מראה וילכו בלא כוח לפני רודף זכרה ירושלים ימי אוניה אומר רודיה כל מחמודיה אשר היו מימי קדם בנפול אמה ביד צר ואין עוזר לה ראו הצרים שחקו על משבטיה חטא חטאה ירושלים על כן לנידה הייתא כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערבותה גם אם נעינך ותה שב אחור ותה שוב אחור טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרת פלאים אין מנחם לה ראה אדוני אתונאי כי הגדיל אויב ידו פרס צר על כל מחמדיה כי ראתה גויים באו מקדשה אשר ציווית לא יבוא והל לך כל אמן נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש

ראה אדוני והביתה כי הייתי זוללה לא עליכם כל עוברי דרך הביטור הוא אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולה ללי אשר עוגה אדוני ביום חרון פה ממרום שלח אש בעצמותיי וירדנה פרס רשת לרגליי אשיבני אחור נתנני שוממה כל היום דב נשקד נשקוד עול פה שעיי בידו הסתרגו עלו על צברי הכשיל כוחין אתנני אדוני בידי לא אוכל קום סילה כל אבירי אדוני בקרבי קרה עליי מועד לשבור בחוריי גם דרך אדוני לבטולת בת יהודה על אלה אני בוכיה איני איני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב פרסה ציון בידיה אין מנחם לה ציווה אדוני ליעקב סביביו צרה הייתה ירושלים לנידה ביניהם צדיק הוא אדוני כיפו מריתי שמעון החול העמים וראו

מחובי בתולותיי ובחוריי הלכו ושבי קראתי למאהביי אמה רימוני כהני וזקני בעיר גבאו כי ביקשו אוכל למו וישיבו את נפשם ראה אדוני כיצר לי מאייךמר מרו שקלה חרב בבית כמוות שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל אויביי שמעו ראתי ססוקי אתה עשית הבאת היום קראת ויו חמון תבוא כל רעתם לפניך ועולה ללמו כאשר עוללת לי על כל פשעיי כירבות הנחותיי וליבי דויי איך יא באפו אדוני בת ציון השליך משמיים ארץ תפארת ישראל ולא זכר אדום רגליו ביום הפה בילה אדוני ולא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיעה לארץ חילל ממלכה בשריה גד בכרי אף כל קרן ישראל אשיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב דרך כשדו כשתו

כאויב ניצב ימינו כצער ויהרוג כל מחמדי עין באוהל בת ציון שפך באש חמתו היה אדוני כאויב בילה ישראל בילה כל ארמנותיה שיחט מבצריו וירב בבת יהודה תעניה ועניה ויחמוס ככגן סוכו שיחט מועדו שיקח אדוני בציון מועד ושבת וינעץ בזעמפה מלך וכן זנך אדוני מזבחו ניאר מקדשו הסגיר ביד אדוני חומות ארמנותיה כל נתנו בבית אדוני כיום מועד חשב אדוני להשחיט חומת בת ציון נתה קו לא השיב ידו מבל בליה ויעבל חל וחומה יחדיולו תבעו בארץ שעריה איבד ושיבר בריכיה מלכה ושריה וגויים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מאדוני ישבו לארץ ידמו זקני ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשם בתולות ירושלים קלו בדמעות עיניי חמרמרו

מעיין נשפ שפח לארץ כבדי על שבר בת אמי בעתף עולל ויונק ברחובות קריה לאימותם יאמרו הידע גן ויין בהתעטפם בחלל כחלל ברחובות עיר בהישתפך נפשם מלחק עמותם מעידך מה אדם מלך הבת ירושלים מה אשווה לך והנחמך בתולת בת ציון כי גדול קיים שברך מרפלך נביאיך חזולך שב ותפל ולא גילו על עוונך להשיב שבותך ויכזו לך משאות שו ומדוכים ספקו עלייך כפיים כל עוברי דרך שרקו ויניעו ראשם על בת ירושלים אזאת העיר שיאמרו קלילת יופי מסוס לכל הארץ פצו עלייך פיהם כל אויבייך שרקו ויחקו שן אמרו בל בילנו אך זה היום שכיווינו מצאנו ראינו עשה אדוני השם אשר זמם ביצעמרתו אשר ציווה ממי קדם הרס ולא חמל וישמח עלייך אויבים קרן צריך צעק ליבם

אל אדוני חומת ב ציון הורידי כנחל דמאה יומם ולילה אל תתני פוגת לך אל תדום בת עיניך קומי רוני בלילה לראש השמורות שפחי חמים ליבך נוכח פני אדוני סאי אליו כפייך הנפש שול עלייך העטופים ברעב בראש כל חוצות ראה אדוני והביטה למי עולה תקו אם תאכל ננשים פרי או ללי טיפוחים אם יהרג במקדש אדוני כהן ונביא שכבו לארץ חוצות נהר וזקן בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טוחת לא חמלת תקרח היום מועד מגוריי מסביב ולא לא היה ביום אף אדוני פלית ושריד אשר טיפחתי וריביתי אויבי חילם אני הגבר ראה אוני בשבט עברתו אותי נהג ויולך חושך ולא עור אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום בילה ושרי וורי שיבר עצמותיי בנה עליי וף ראש ותלאה

במחשקים הושיבני כמתי עולם גדר בעדי ולאצא הכביד נחוש שתי גם כי צעק והשבע סתם תפילתי גדר דרכי בגזית נתיבותיי עיבה דוב עורב אולי ארי במסתרים דרכיי סורר ויפסכני צמני שומם דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ הביא בחיותיי בני השפתו הייתי סחוק לכל עמי נגינתם כל היום השביעני במרורים ערבני לענה ויגרס בחצץ שינה הכפישני באפר ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ואומר עבד ניצחי ותאכלתי מאדוני זכר אוניו רודי לעניו הראש זכור תזכור ותשוח עליי נפשי זאת אשי ולליבי על כן אוכיל חסדי אדוני כי לא תמנו כי לא חלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך חלקי אדוני אמרה נפשי על כן אוכיל לו טוב אדוני לכוב ו לנפש תדרשנו טוב ויכיל ודומם לתשועת

אדוני טוב לגבר כי עול בנאוריו ישב בדד וידום כי נטל עליו יתן בעפר פיו אולי יש תקווה יתן למכהו לכי סבבה בחרפה כי לא יזנח לעולם אדוני כי אם הוג וריחהם ברוב חסדיו כי לא אינה מליבו ויגע בני איש לדקה תחת רגליו כל עשירי ארץ להתות משפט גבר נגד פני עליון להבת אדם בריבו אדוני לא ראה מי זה אמר ותהי אדוני לא ציווה מפי עליון לא תצא הראות והטוב מה התעונן אדם חי גבר על חטאיו נחפסה דרכנו ונחקורה ונשובה עד אדוני ניסה לבבנו אל כפיים אל אל בשמיים אנחנו פשנו ומרינו אתה לא סלחת סקות קותה ואף ותרדפנו הרגת לא חמלת שקותא וענן לך מעבור תפילה זה חיומה תסימנו בקרב ועמים פצוע עלינו פיהם כל אויבנו פחד בפחד היה לנו הסת

והשע פלגי מים תרד איני על שבר בת עמי איני נגר ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא אדוני משמיים איני עוללה לנפשי מכל בנות אירי צודת צדוני כציפור אויבי חינם צמדו בבור חיי וידעו אבן בי צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי קראתי שמך אדוני מבור תחתיות קולי שמעת אל תעלם אוזניך לרבחתי לשבעתי קרבת ביום מקראך אמרת אל תרא רבת אדוני ריבי נפשי גאלת חיי ראית אדוני עבתתי שפתה משפטי ראית כל נקמתם כל מחשבות אותם לי שמעת חרפתם אדוני כל מחשבותם עליי שפתי כמיי והגיונם עליי כל היום שיבתם וכימתם הביטי הביטא אני מנגינתם תשיב להם גמול אדוני כמעשה ידיהם תיתן להם מגינת לב תעלתך להם תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי אדוני איך הוא עם

זהב ישנה הכתם הטוב ותשת שתפח נבני קודש בראש כל חוצות בני ציון היקרים המסולאים בפז היכן יחשבו לנבלי חרס מעשה ידי יוצר גם תנים חלצו שדניק גורין בת אמי לאכזר כיהנים במדבר דבק לשון יונק אל חיקו בצמה עוללים שאלו לחם פורס אין להם האוכלים למעדנים נשמו בחוצות האמונים עליי עלי טולה חיפקו השפטות ויגדל עוון בת אמי מחטת דומה הפוכה כמו רגה ולא חלו בה ידיים זקו נזיר משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם חשור ההורם לא נקרו בחוצות צפד אורם על עצמם יבש היה חעץ טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדוכרים מתנובות שדיי ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי קילה אדוני את חמתו שפה אחרון

הפה ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואוייב בשערי ירושלים מחטות נביאיה עוונות כה השופכים בקרבת דם צדיקים נעוים עיוורים בחוצות נגועלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבושיהם סורו טמא קרא קראו למו סורו סורו אל תיגעו כי נצו גם נאוו אמרו בגויים לא יוסיפו לגור פני אדוני חילקם לא יוסיף להביתם פני חנים לא נשאו וזקנים לא חננו אודינו תכלנה איננו אל עזרתנו האבל בציפית ציפית אל גוי לא יושיע צדו צעדנו מלכת ברחובותינו קרב קיצנו מלאו ימינו וקיצנו קלים היו רודפנו מנשרי שמיים עלרים דלקונו במדבר ערבולנו ורח רוח הפנו משיח אדוני נלקד בשחיטותם אשר אמרנו בצילון חייב הגויים סיסי ושמחי בת

אדום יושבת בארץ עוץ גם עלייך תעבור תשקרי ותטע ארי תם אבונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד אבונך בת אדום גילה כל חטותייך זכור אדוני מהיה לנו אבית הוראה את חרפתנו נחלתנו נהפכה לזרים בתנו לנוכרים יתומים היינו ואין אב אמותנו כאלמנות מימנו בכסף שתינו אצנו במחיר יבואו יביאו יבואו על צברנו נרדפנו יגענו ולא הונחנו לנו מצרים נתנו יעד אשור לסבוע לכם אבותינו חטאו ואינם ואנחנו אבנותיים סבלנו עבדים אשלו בנו פה כן מידם עבדים אשלו בנו פורקן מידם ונפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר אורנו כתנור נחמרו מפני זלבפות רעב נשים בציון היינו בטולות בהרי יהודה שרים בידם ניטלו פני זקנים לא נהדרו בחורים תכון נסאו ונערים בעץ

כשלו זקנים משער שבטו בחורים מנגינתם שבת מסוס ליבנו נהפך לאבל מחולנו נפלה את ראשנו אוי נלנו כי חטנו על זה היה דוה ליבנו על אלך חשכו עינינו על אר ציון ששמם שואלים ילכובו אתה אדוני לעולם תשב כיסאך לדור ודור למה על הנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים אשיבנו אדוני אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי אם האוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד אם בחתאנו חרב חרב חרב מקדש ובעוונותינו נשרף היכל בעיר שחוברה כשרו מספד וצבא השמיים נשאו קינה גם בכו במרום שבטי יעקב ואף מזלות יזלו דמע דגלי ישורון חפורשם כי מה הוכסיל קדרו פניהם התירו אבות ואל כלא שומע צעקו בנים ולא ענם אב וכל התורה צועק במרא ורואה נאמן לאזן זרע קודש חקרו סקים

וצבע השמיים שקושת כסותם חשמש וירח כדר וכוכבים אספו נוגעם אשיבנו אדוני אליך ונשובה חדש ימינו כקדם משיבנו השם אליך ונשובה כאילו הצעקה האמיתית היא אבא תעזור לנו כי אנחנו קשה לנו תשיב אותנו אנחנו מבקשים ממך שאתה אתה אתה תשיב אותנו אליך ונשובה כי באמת לשוב לבד ולעשות העבודה לבד זה קשה אז כל יהודי צריך לצעוק אבא תשיב אותי אליך השיבנו אדוני אליך ונשובה חדש ימינו כקדים בעזרת השם יתברך אז כמו שאמרנו בתשעה באב כשיושבים על הארץ יכולים לפעול אצל השם יתברך כל מה שצריכים מפני שגם הקדוש ברוך הוא נמצא במקום הזה עכשיו יושבת על הרצפה והשכינה נמצאת איתך ולכן את עכשיו עוזבת הכל את רק מחוברת לכאב הגדול של השכינה

תשעה באב ט באב האות ט יש לה צורה של כלי נכון כמו מיכל שבתוכו יש אוצר גדול, אור גדול והאות ט היא כאילו מצביעה ואומרת לך תסתכלי מה יש בתוכי, תראי איזה אור. ולכן המשיח נולד דווקא בתשעה באב, כי משיח חייב להיוולד ביום הכי טוב, הכי טוב באמת שעוד יבואו ימים שאנחנו נראה שתשעה באב זה היום הכי הכי טוב בשנה. הכי טוב בשנה. אז אנחנו נספר את הסיפור של תשעה באב, של המשיח שנולד ביום הזה ואז נעשה תרגיל מדהים של חיבור וחיבוק עם השכינה בעזרת השם יתברך. אחר כך אני אגיד לכם מה אתן עושות בעזרת השם מחר. אז א היה יהודי בגלל וזה היה בתשעה באב ואז לא היה וואטסאפים ולא היה שום לא היה שידור לייב והוא היה חורש את האדמה

שלו עם המחרשה עם הפרה והמחרשה ואז פתאום הפרה שלו געתה גאייה גדולה מו כזה גדול והוא נורא נבעל ואז עבר שם ערבי ואמר לו יהודי אתה יודע שהפרה שלך דיברה עכשיו הוא היה מבין הערבי היה מבין את השפה של החיות הפרה שלך אמרה עכשיו שבית המקדש נשרף בירושלים היהודי הזה שומע בית המקדש נשרף. הוא מהר מתיר את הפרה מהמחרשה. הוא יושב על הרצפה, לוקח רחול ואדמה, שם על הראש וצועק ובוכה ירושלים. האמת ככה אנחנו צריכות לבכות ירושלים. ירושלים הוא בוכה וצועק. ואז אחרי שהוא ככה בוכה וצועק וככה ממר מפחי, פתאום הוא שומע את הפרה עוד פעם גועה גאייה כזאת גדולה. ואז הרבי אמר לו, "הודי, אתה יודע מה הוא אמר עכשיו?" הוא אמר שעכשיו

המשיח נולד. עכשיו והמשיח נולד בעיר בית לחם יהודה וקוראים לו מנחם בן חזקיה. טוב, היהודי הזה שומע את זה, מתגלה לו מי זה המשיח. הוא מבין שביום ש שהבית נשרף, באותו יום המשיח נולד. זה עם ישראל. את חייבת להבין שתמיד המקום הזה שאת מצמצמת את עצמך ות תרשי לעצמך היום להצטמצם. כי ביום הזה נולד משהו גדול. ביום הזה משהו עצום נולד גם אצלך בנפש גם לכולנו כעם ממש משהו גדול נולד בנות הוא הולך מוכר את הפרה מוכר את המחרשה הוא קונה מה סטוק של בגדי תינוקות וומו ומוטצים ובקבוקים כל מיני מוצרים של תינוקות הוא הולך לעיר בית לחם יהודה ושם הוא מכריז על מרקולתו וכל אנשים באות והוא עושה מבצעים אבל כל אחת שמגיעה אליו הוא

רושם את השם שלה את השם של התינוק שלה תאריך לידה של התינוק שלה וכולי כמו שעושים לנו שאנחנו כנסים לקנות משהו וזה כזה מרגיז לוקחים לך את כל הפרטים סך הכל באתי לקנות הוא רוצה לדעת מי זאת האמא מי זה מי זה המשיח אבל אין אמא כזאתי ואין תינוק כזה אין תינוק שנולד בתשעה באב אין ואז אחרי שכל הסחורה כמעט נגמרת לו הוא אומר לאנשים תגידו אין לכם פה אישה ש שילדה תינוק בתשעה באב וקוראים לו מלחם בן חזקיה אומרת לו בטח שיש היא גרה בבית הזה והזה והוא הולך לשם וכשהוא מגיע לשם הוא פותח לך ח את הדלת והוא רואה אישה הומללה ותינוק הזה מסכן שוכב בעריסה לא מטופל ולא אומר לה גברת למה הליל שלך נראה ככה למה הוא נראה בצורה

כזאתי למה למה את לא מטפלת בו למה את לא באה לקנות דברים אומרת לו אה תעשה לי טוב ועזוב אותי הילד הזה נולד ביום הכי גרוע שבעולם כאילו הבית נשרף הוא נולד ילד של מזל רע אין לי חשק לטפל בו כאילו זה ילד של מזל רע אומר לה תגידי את נורמלית את נורמלית את רואה את המצב הזה את המצב הכי קשה. זה המשיח, זאת הגאולה. היא לא כל כך מאמינה לו. והוא הולך והוא שומר את הכתובת ואת הטלפון ואת הזה. ואחרי שנה הוא חוזר והוא נכנס אליה הביתה והוא שואל אותה, "מה שלומילד שלך?" היא אומרת לו, "אמרתי לך שיש לו מזל רע." יצאת איתו החוצה יום אחד ובה רוח ולקחה אותו והמשיח נעלם. הסיפור הזה בא ואומר לנו, לכולנו, זה בא ואומר שבזמן הזה

שאת יושבת על הרצפה, בזמן של החורבן, בזמן שאת מחפשת באמת באמת באמת אצלי בפנים משהו נחרב, מה איפה החורבן שלי פה מהמקום הזה צומחת הגאולה. תזכירי שבית המקדש נשרף לעת ערב. בית המקדש עולה בלהבות לעת ערב. מה עושים לעת ערב בבית יהודי? לעת ערב זה הזמן של מקווה. לעת ערב זה זמן של טהרת משפחה. לאת ערב זה זמן שאישה עושה בדיקות. לעת ערב זה זמן שאישה מדליקה נרות שבת. זה לעת ערב. ולכן לעת ערב, נשמה שלי, לעת ערב. אנחנו צריכות להבין שבתשעה באב יש לנו קריאה משמיים לבנות את הבית הפרטי שלנו, לעשות באמת אהבה בבית שלנו. זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו, לשבת על הרצפה. ודבר ראשון זה מה שאת שואלת. זה מה שאת שואלת.

איך השלום אצלי? מה אני צריכה לשפר? מה אני צריכה לתקן? בעזרת השם יתברך והשכינה כאן והיא קוראת לך ואומרת הבית יבנה אבל עד שהוא יבנה תשאירי אותי בבית שלך הנה באתי היום תשאירי אותי אצלך בבית שלך אני רוצה שתעשי לי מקום היא מחפשת מקום של חיבוק היא מחפשת מקום של אהבה אז בתשעה באב בוא נעשה ככה תרגיל של חיבור לשכינה בתשעה באב הלב של כולנו מרגיש שאין לו בית. אין בית. כל יהודי מרגיש כאילו אין בית. גם אם את מרגישה שבאמת הכל אצלך בסדר, היום את מרגישה את החיסרון. את מרגישה שאין בית. את רוצה את את פשוט א יושבת על הרצפה יחד איתי. ואני רוצה שאת באמת תתחברי רגע לכל מיני דברים שהשנה הרגשת שהם נחרבו לך. איזה

חלום שחלמת ולא התממש לך. איזה משהו שרצית שיקרה ולא קרה, משהו שהשקט בו את הנשמה וזה לא בא. אולי כאב ש שעברת ולא דיברת עליו עם אף אחד, כאב שאת לא מסוגלת לספר עליו לאף אחד או קשר טוב שהיה לך והתפרק לך או כל מיני משברים שאת מרגישה שהם היו בינך לבין בורא עולם רצית להתקרב אליו רצית להתחבר אליו הרגשת שכאילו זה לא הולך לך אני רוצה שתביני עכשיו שכל הכאבים האלה בסופו של דבר כל זה תוצאה של החורבן. כל זה תוצאה של החורבן. אם היה לך איזשהי הייתה לך איזשהי אכזבה, היה לך איזשהוא כאב שלא סיפרת עליו, משהו שהחמצת, משבר גדול, איזה משבר רוחני, כל זה את צריכה להבין שזה כאב של השכינה. את יושבת על הרצפה, את נזכרת

בכל הכאבים שלך ואת אומרת לעצמך זה כאב של הבית. באמת זה כאב של הבית. כמו שאומר רבן גמליאל, אם היה בית מקדש, זקנים מזכנות ישבו ברחובות ירושלים. ילדים ישחקו ברחובות. הכל מתוק כשיש בית מקדש. את מבינה? והקדוש ברוך הוא עכשיו קורא לנו מלמטה, הוא בא לכאן ואומר לך, תצעקי. אנחנו כולנו בתוך חדר לידה. תשעה באב זה חדר לידה ענק. חדר לידה ויוצא לי הרבה ללכת עם הבנות שלי לחדר לידה. וכשאני מגיעה עם הבנות שלי לחדר לידה, תמיד אני אומרת להם, אני יכולה לעזור לך, אני יכולה ללמד אותך לנשום, אני יכולה להחזיק לך את היד, אני יכולה שתנשכי אותי, תצבטי אותי, אני יכולה הכל, אבל דבר אחד אני לא יכולה לעשות בשבילך. אני לא

יכולה ללחוץ בשבילך. אני לא יכולה ללחוץ בשבילך. הלחיצות ללדת באמת זה רק את, זה רק שלך. ולכן נשמה שלי בתשעה באב הקדוש ברוך הוא אומר לך תקשיבי טוב זה שלך תצעקי תבקשי את הדבר האמיתי כאב לך שנה קשר התפרק כאב שבא צער שהיה לך אומר הקדוש ברוך הוא כל זה אני עשיתי לך כדי לגעת בך כדי שתצעקי באמת את הצעקה האמיתית של הגאולה אין לנו ברירה כולנו עמוסות זה קרה לי השבוע שהגעתי לרחל אמנו ואמרתי לעצמי על מה אני אבקש על מה אני אבקש הילדה הז הזאתי והילדה היא והילד ובעלי והפרנסה והבריאות וחגידו שבבית חולים והעניין הזה והעניין הזה פתאום אני מוצא את עצמי עם כל כך הרבה עניינים על מה נבקש ואז אמרתי לעצמי אני לא יודעת

אני לא יכולה אני עמוסה יש כאן מישהי שלא עמוסה יש כאן מישהי שבאמת יש לה רק בעיה אחת בחיים הכל מתוק חוץ מבעיה אחת אנחנו עמוסים עם ישראל נקראים עמוסי בטן למה אנחנו עמוסי בטן אומר השם כדי שתבינו נגעתי לך פה ופה ופה ופה פה וכאן כל זה כדי שאת תבקשי רק דבר אחד את הדבר האמיתי. תבקשי את הגאולה תבקשי את המשיח. בלילה הזה את מדמיינת את האור האמיתי. את הבית הזה יורד משמיים. זה שלך. דמייני את זה. דמיני את השכינה שכל המדרשים מתארים שהיא אישה לבושת שחורים. התופת שחורים שבוכה שאין לה. דמייני אותה בלבן. תראי אותה מוערת. תראי אותה מוערת. תראי את הבית נבנה, את האור של בית המקדש. לא להתרגל ליופי הזה שהוא מטעת.

לא. יש לנו יופי הרבה יותר גדול. מגיע לנו אור הרבה יותר גדול. ותמיד תמיד כשאני זוכרת את עצמי בחדר לידה, תמיד כשהייתי מתרכזת ברגע של הלידה, הכל היה מתמתק לי ממש ככה. היה לי כואב והייתי צורחת. ואז כשהמילדת הייתה נכנסת עם העגלה הזאתי שעלגלה העגלה יש את הבגד של התינוק עם הידון היא הייתה שמה לי כזה ידון והיא הייתה אומרת לי הנה זה של התינוק שלך הייתי רואה את זה היית אומרת זהו זהו אני תכף יולדת והייתה אומרת לי חגיתוש את תכף יולדת זהו זה כבר קורה הייתי רואה את זה הייתי מתרכזת והייתי לוחצת וזה היה בא תדעו לכם תדעו לכם שהעגלה של המשיח מוכנה העגלה עם הבגד הלבן של המשיח עם השופר של המשיח הכל מוכן. לכולם

כבר שמו את הידון הזה ושל המשיח זה נמצא מוכן. רק דבר אחד, אנחנו צריכים להתרכז בכאב הזה. כל אחת מאיתנו יש כל כך כל כך כל כך כל כך הרבה קשיים בהרבה עניינים, בהרבה דברים, בכל כך הרבה איכה ואיך ככה ואיך ככה ואיך ככה ואיך והשם ודי. אומר השם, העגלה פה, המשיח מחכה והכל זו רק את, רק שלך. אני רוצה אותך עכשיו צועקת את הצעקה האמיתית, לוחצת את הלחיצה האמיתית. את מבינה שכל הכאבים וכל המשברים, כל הדרכים, כל השבילים, כל הכאבים, הכל מוביל בסופו של דבר לירושלים. לאחת חסר בית ולאחת חסרה א חסרה הצלחה ואחת רוצה ילדים ואחת רוצה בעל ואחת רוצה בריאות. ולכולנו חסר משיח אחד וכשהוא יבוא הכל יבוא וביום הזה את נחפסה

דרכנו ונחקורה ונשובה אליך את מחפשת מה החלק שלך בגאולה איפה את לא לוחצת מספיק איפה את לא מחוברת מספיק זה יום שכולו הכנה לחודש אלול שיבנו אדוני אליך ונשובה חדש ימינו כקדם אז בלילה זה לא מטיילים. את מטיילת פה. מטיילת פה בפנים, בבפנים שלך. בלילה הזה לא אומרים שלום, אבל את בהחלט בהחלט עושה את זה כאן בבפנים שלך עם עצמך. את מנקה את כל המקומות האלה ששורצים כל מיני רע וכל מיני אני יודעת מה שלא צריך. אנחנו ביום של ניקיון גדול. ואני מאחלת לכולנו בעזרת השם שרק נבין שיש לנו חלק בגלות. יש לנו חלק בגלות וכמו שיש לנו חלק בגלות אנחנו כל אחת מאיתנו יכולה להביא את הגאולה כל אחת מאיתנו בסוף זה יבוא בזכות מישהי

בסוף זה יבוא בזכות איזה איזה איזה בת ישראל אחת שצעקה חזק ש שידעה להתפלל לא רק על עצמה על כולם תזכרי את כל החולים את כל הכאבים את כל הצער את כל הפצועים באמת איי אבא אבא אבא מהמקום מקום הזה שאני יודעת שכל יהודי בתשעה באב כשהוא יושב על הרצפה אתה נמצא איתו ואת כל כך קרוב אליו אני מתחננת לפניך על כל עם ישראל על כל החולים על כל הפצועים על כל החטופים שיחזרו הביתה כל הרווקים והרווקות שיבנו את הבתים שלהם שתהיה פרנסה שיהיה שפע שיהיה טוב שיהיה טוב לעם ישראל את האור האמיתי שנזכה כולנו לגאולת עולם המשיח יבוא ויתקע בשופר גדול בקרוב ממש תקעה בשופר גדול לחירותינו. כל היום הזה את מדמינת את התקיעה של השופר, את

האור של הגאולה, את השכינה בלבן. אני מסיימת. אז מחר בעזרת השם עד 11:40 את מוצאת זמן לשבת על הרצפה ואת קוראת מגילת איך ואת עושה את זה לבד. עכשיו עשינו את זה ביחד, מחר את עושה את זה לבד, בחדר סגור, לא צריך חיילה, אני אעשה את זה. חדר סגור ואת מרשה לעצמך להתפרק, להגיע לעין, להרכב. תירכבי ממש לפני השם כלום. עין, אני כלום אל תפסיקי להגיד אני כלום, אני כלום אני כלום, שום דבר כלום. כלום רק אתה השם, רק אתה אני שום דבר. אני אפס אפס אפס אפס. זה תשעה באב. קרה עליי מועד. זה חג שמרחק. הקדוש ברוך הוא מרחיק אותך כדי שתרגישי קצת אפס. תדעי לך, בכל החגים שלנו אנחנו ניצחנו. בפסח ניצחנו את פרעה, בפורים ניצחנו את

המן. נכון? בתשעה באב ניצחו אותנו. בתשעה באב לא ניצחנו. באו וניצחו אותנו. מה מנצח אותי פעם אחר פעם? מה מפיל אותי פעם אחר פעם? את מתפרקת מחר. אני רוצה אותך באמת לפני השם. כן. עבד עד חצות היום את עושה את זה בעזרת השם אני בטוחה שאחת מכן כולנו בעזרת השם תעשה את זה כזה חזק שנזכה בעזרת השם להביא את המשיח אמן אמן ואמן לא צריך לא צריך תבקשו תבקשו תעצמו את העיניים ותבקשו לבקש