פרשת נשא: תמיד עסוקה - הרבנית חגית שירה (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולן, פרשת נשא. והפרשה שלנו מספרת לנו על סיום בניית המשכן, יום שמח. והפרשה מציינת את זה: "ויהי ביום כלות משה." מה "כלות משה?" הסתיימה בניית המשכן. עכשיו, זה אמור להיות משמח, נכון? אז למה "ויהי ביום כלות משה?" הרי אתן יודעות שכל "ויהי" בתורה זה לשון צער. "ויהי" זה הכוונה "וי היה." כמו במגילת רות: "ויהי בימי שפוט השופטים," שזה היה רעב כבד, כמו במגילת אסתר: "ויהי בימי אחשוורוש," שזו הייתה צרה גדולה. אז מה "ויהי" קשור כאן בסיום בניית המשכן? והמדרש תנחומא ממשיל את זה למלך שהייתה לו אישה שלפעמים היא הייתה שוכחת שהיא מלכה. היא הייתה כל היום מקטרת, מדברת שטויות, ריכולים, היא הייתה גורמת בעיות

וסיבוכים בכל הממלכה, היא עושה בלגנים, הייתה מדברת על זה, מתערבת בזה, חופרת איפה שלא צריך. והמלך, כבר כאב לו הראש ממנה והוא חיפש קצת שקט תעשייתי. אז עלה לו בראש רעיון מיוחד: הוא ביקש מהמלכה לתפור לו גלימה. לא גלימה פשוטה, גלימה מפוארת, מיוחדת, מעוטרת כראוי למלך שכמותו. והמלכה נכנסה לעניין בכל הרצינות. היא הקדישה את כל כולה לתפירת הגלימה המיוחדת. נסעה למרחקים בשביל לבחור בד יוקרתי, היא חיפשה בכל מיני קטלוגים, היא נפגשה עם כל מיני מעצבים, היא בחרה אבנים יקרות, מרגליות, יהלומים, מדידות, תיקונים. חודשים ארוכים היא עמלה וטרחה ונסעה... ושיתפה את כל יושבי הארמון בהכנה של הגלימה. והנה בשעה טובה הגלימה

הייתה מוכנה. בנות, גלימה מהממת שאין כמותה: יפה, מרשימה, אי אפשר לתאר אותה במילים. ועשו טקס, טקס מרשים. המלכה הגישה בטקס את הגלימה למלך, חצוצרות וכל זה והמלך לובש את הגלימה ותופים ומחולות. וכולם התפעלו מהגלימה הנוצצת, המפוארת, מחאו כפיים למלך, וכמובן כפיים למלכה, שהיא תפרה את הגלימה. וכשכולם נרגעו והמלך והמלכה היו לבד והיא חיכתה שהוא יגיד לה משהו על הגלימה, אמר המלך למלכה: וואי, וואי. המלכה נורא נעלבה, כאילו, מה? זאת התודה אחרי כל הטרחה וההשקעה? במקום להודות לי על כל מה שאני עשיתי, אתה אומר לי "וואי וואי?" ענה המלך למלכה: באמת, מלכתי, באמת הגלימה מהממת, אין גלימה כזאת בעולם, אין, אבל עכשיו

וואי עליי. עד עכשיו כמה חודשים היה פה מה זה שקט מבורך של עשייה, את היית עסוקה, היה רגוע פה, ועכשיו נהיה לך משעמם. ואני וואי וואי עליי. ובאמת, הגברים הכי מפחדים כשמשעמם לנו. בנות, "ויהי ביום כלות משה." וי היה ביום כלות משה, וי היה ביום שסיימו לבנות את המשכן. מה "ווי"? אומר השם: עד עכשיו, עם ישראל, אתם הייתם עסוקים בבניית המשכן. בונים, מכינים, תורמים, משקיעים. כל העם כולו ביחד בחוויה רוחנית של עשייה. ועכשיו, כשהסתיימה המלאכה, וואי לי, וואי לי, מה מחכה לי. ובאמת, בנות, כשעם ישראל היו עסוקים בבניית המשכן היה שקט, לא מתלוננים, לא רבים, והנה מיד לאחר בניית המשכן מתחילות הפרשות לספר לנו על ירידות

ונפילות וככה זה גם בחיים שלנו. מתי מתחילות הבעיות והנפילות? כשאין לך מה לעשות. כשאת עסוקה אין לך זמן לשטויות. מתי מתחילות השטויות להיכנס לנו לחיים? הדאגות, הפחדים, הקיטורים, התלונות, המחשבות שצצות, הדיבורי לשון הרע, הלנבור ולחפור במה היא אמרה ומה היא עשתה ומה קרה לי כאן ומה... כל זה, בנות, נובע רק משעמום. הפרשה מלמדת אותנו להיות עסוקות, כי היצר הרע רק מגלה איזו משבצת ריקה - הוא מתיישב בה. וזה העניין גם עם המחשבות. כמה נשים מספרות לי: "הרבנית, יש לי מחשבות רעות" או "אני מנסה להתגבר על המחשבות של הפחדים ואני לא מצליחה." בואו נדבר היום על מחשבות. אני רוצה לספר לכם סיפור. היה היה איזה יהודי אחד

שהגיע למגיד ממזריטש והוא התחיל לבכות. הוא בכה למגיד, אמר לו: אני לא מצליח לשלוט על המחשבות שלי, באות לי כל מיני מחשבות רעות, מה אני אעשה? הרב שלח אותו לצדיק מז'יטומר. הוא אמר לו: תיסע לצדיק מז'יטומר, הוא יגיד לך כבר מה לעשות. היהודי הזה נסע והגיע לבית של הצדיק מז'יטומר, נסיעה של כמה שעות. וכשהוא מגיע הוא נוקש בדלת, והצדיק לא עונה לו. עכשיו, הוא יודע שהצדיק בבית, אבל הוא לא עונה לו. אז הוא ניסה עוד ועוד, ואין, הוא לא עונה לו. עכשיו כבר נהיה לילה ואין לו איפה לישון. אז בלית ברירה הוא שכר לו איזה חדר בפונדק ובבוקר הוא שוב חזר לצדיק מז'יטומר, אבל הפעם, כשהוא נקש בדלת, הצדיק פתח לו את הדלת. ואיך

שהוא פתח לו את הדלת הוא ישר התחיל לבכות, הוא אמר לו: רבי, יש לי מחשבות רעות. מה אני אעשה איתן? הן מציקות לי. ענה לו הצדיק מז'יטומר: אתמול אני לימדתי אותך מה לעשות עם המחשבות שלך. אתה אתמול באת אליי, אני ראיתי אותך, אבל אני לא פתחתי לך את הדלת כי זה הבית שלי ואני מחליט מי ייכנס ומי לא. ככה גם אתה: אתה בעל הבית של עצמך ואתה מחליט מי ייכנס ומי לא. את מבינה? יש מחשבות שהורסות לנו את החיים, שמשתקות אותנו, שמדכדכות אותנו. אל תשכחי שאת בעלת הבית של עצמך ואת מחליטה מי ייכנס ומי לא. אבל עכשיו, עכשיו אני יודעת מה תעני לי. את תעני לי ככה: עם כל זה שאני יודעת שאני בעלת הבית, קשה לי לשלוט על המחשבות.

נכון? זה קשה כי אנחנו חושבות 24 שעות ביממה. גם כשאנחנו ישנות אנחנו חושבות וקשה לנו לשלוט על המחשבה. ולכן אנחנו חייבות עוד קצת כלים. ועכשיו עם הכלים שאנחנו ניתן ביחד זה גם יתחבר לנו מדהים עם המדרש על המלכה שעושה בלגן כשמשעמם לה. בנות, יש שלוש דרכים להתמודד עם מחשבות לא טובות. ולצורך העניין בואו נחשוב על מחשבה כאילו היא אורח לא רצוי שכל הזמן דופק לך על הדלת ומבקש בעקשנות להיכנס. הדרך הראשונה היא לקבל את האורח. מה אני אעשה? לפתוח לו את הדלת, להגיש לו קפה ועוגה, ואז מה יקרה? הוא ירגיש מאוד בנוח וימשיך לבוא לבקר. הדרך השנייה היא לעמוד בפתח של הדלת ולא לתת לו להיכנס, אבל הוא כל כך עקשן ונודניק ואת

רבה איתו וצועקת עליו, והוא מה זה נהנה מתשומת הלב שאת נותנת לו והוא חוזר שוב ושוב. הדרך השלישית והכי יעילה היא פשוט להתעלם ממנו. אפילו שהוא נוקש על הדלת ואפילו שהוא עקשן - את מתעלמת. ואז פעם-פעמיים הוא יראה שאין תגובה, אין יחס - הוא לא יחזור יותר, הוא ייעלם. ככה בדיוק עם המחשבות. הדרך הראשונה: להרגיש חלשה וחסרת שליטה ולתת למחשבות פתח להיכנס והן כביכול יהפכו להיות חלק ממך. ואת זה את לא רוצה, נכון? את לא רוצה שישלטו בך הפחדים, הדמיונות. הדרך השנייה היא להילחם בהם וגם זה לא טוב כי זה נותן למחשבה הרעה כוח. חשבתי על זה, לא חשבתי על זה, אני לא רוצה לחשוב על זה. ואז זה בא ובא וזה לא עוזב אותך, נכון?

הדרך השלישית היא הדרך הנכונה: להתעלם. לא לתת למחשבה מקום בכלל. ואת זה עושים רק בדרך אחת: לחשוב מחשבה אחרת לגמרי. כי כמה שאנחנו חושבות, תזכרי את הכלל: אי אפשר לחשוב שתי מחשבות ביחד. מחשבה חדשה יכולה להסית מחשבה קיימת. את בתוך מחשבה רעה? תשתדלי מיד להכניס מחשבה טובה. תחשבי על פרחים, על פרפרים, תוציאי ספרי בישול או אפייה ותתחילי לחשוב מה בא לך להכין ותדוני עם עצמך בראש איך את הולכת לעשות את זה. את תיראי שהמחשבה הרעה תיעלם, אבל יכול להיות שהיא תחזור אחרי עשר דקות. ואז את שוב חייבת להריץ איזו מחשבה ואת יכולה להיעזר בעשייה. רוצי למשל לסל כביסה, תתחילי למיין. אני יודעת, הנה, את רואה את החולצה של הבן

שלך ואז פתאום זה מעורר בך מחשבות על הבן שלך ואז פתאום הלב שלך מתעורר באהבה וצף ככה. וככה, בנות, אנחנו יכולות לרפא את עצמנו מהמחשבות הטורדניות והמציקות. לא להילחם איתן, להסית אותן על ידי מחשבה אחרת, על ידי עשייה מבורכת. זוכרות את המלכה? העיסוק שלה עם הגלימה עשה שקט בכל הממלכה וכולן חוו איתה את הגלימה הזאת. וגם אנחנו, בנות, "מלכותך מלכות כל העולמים- " העולם הזה הוא ממלכה אמיתית, ממלכה של אלוקים, וכל אישה היא מלכה אמיתית. תכיני גלימה למלך העולם. אבן ועוד יהלום, מצווה ועוד ברכה, פרק תהילים, סיר צוהריים, הכנות לשבת, להיות עסוקה בדברים טובים. והקב"ה עוזר לנו בזה מאוד. הוא נתן לנו ילדים, שברוך השם

הוא מעסיק אותך בגידול שלהם, הוא נתן לנו חגים ושבתות שנכין ונרוץ ונדאג. ואף פעם, אבל אף פעם אל תתלונני על העומס, כי העומס הזה הוא טוב, הוא מבורך, הוא מעסיק אותך בדברים טובים ושומר עלייך שלא תתעסקי בשטויות ושלא ייכנסו לך מחשבות של שטויות, והכי הכי טוב זה כמה שיותר להיות עסוקה ושלא תישאר לך טיפת זמן לחשוב. שתהיה לכולנו שבת שלום.