איך אפשר למצוא רגע של שקט בתוך כל המירוץ ודאגות החיים?
תדמיינו שאתם עובדים מול עולם שלם, אבל הכל מכוסה במים. הבתים, העצים, השבילים, הרמזורים וכל כיוון שאתם מסתכלים, אתם רואים רק מים. כשחושבים על המבול, ישר חושבים על ארס. אבל החסידות מציעה לנו לראות גם משהו אחר, כמו מקווה ענק שכיסא את העולם ובא לתאר אותו. המבול ירד 40 יום כנגד 40 סע שזה מידה במקווה. כמו שמי הממקווה מקיפים את האדם כולו והוא יוצא מהמקווה טהור, כך גם המבול כיסא את העולם כולו והעולם נהיה טהור יותר. ועכשיו תגידו כמה פעמים אנחנו מרגישים שהכל עלינו? גם בבוקר עוד כבר מחכות לנו צריך לצאת להספיק לדאדוג לילדים לבית לעבודה לפרנסה ולחשוב גם מה יהיה מחר אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להחזיק את כל
העולם עלינו אבל זה ברור שאנחנו צריכים לעשות את החלק שלנו ובתוך כל הדאגות והמירוץ חשוב שנזכור שאנחנו לא לבד יש מי שנותן לנו כוח ויש מי שמחייה את העולם כולו וגם אותנו בכל רגע אז איך אנחנו נזכרים לזה כאן נכנס הפסוק בוא אל התיבה בחסידון מסבירים שתיבה הכוונה למילה לתיבות התורה והתפילה כשהמים מציפים אותנו כן המים זה הכוונה כל ההתרדות הגשמ שמיעות והרוחניות מגיפות אותנו. אנחנו יכולים להיכנס רגע לתיבה הזאתי, לפתוח פרק תהילים, ללמוד איזה שורה, לשמוע שיעור בדרך או פשוט להסתכל על השמיים ולהיזכר מי ברא את כל העולם. לא צריך לעצור את החיים. אפשר פשוט לעצור רגע לפני שפותחים את הוואטסאפ בבוקר או בדרך לעבודה
או לפני שנכנסים הביתה ולהכניס לתוך היום מילה שורה אחת של תורה תפילה או תודה. אז בואו נזכור. אנחנו לא צריכים להחזיק את כל העולם לבד עלינו. אנחנו עושים את החלק שלנו, נכנסים אל התיבה ונזכרים מי מכיל את העולם ואת כולנו בכל רגע מחדש.
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום שישי, ה׳ בחשון התשפ״ז (16.10.2026). משך: 1:29
0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.