מה מרגש אתכם יותר? הסערה או השגרה?

אתם יודעים מה הקטע של הדור שלנו שאנחנו מתאבים בזיויקוקים. זיקוק מסנור את השמיים בדיוק לחמש שניות. בפרשת פנחס מופיע פסוק שנראה כמעט טכני. את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הא-ארבים. הסוג זה מתאר את עבודת הקורבנות שכל בוקר וכל ערב שוב ושוב מקריבים את הקורבן. דווקא הפסוק הזה מלמד אותנו את אחד הסודות והיסודות הכי גדולים של החיים. התמדה ועקביות. אלו תכונות שבונות זוגיות, אורות. התמדה היא זו שמשנה חיים ולא הלהבות שלנו מדברים שבאים והולכים. אנחנו מחכים ורוצים כל הזמן להרגיש, לחוות, מחפשים רגושים ואיזה נז שהתורה באה ומאזנת אותנו, היא מלמדת אותנו פשוט לעשות. ומתוך העשייה יגיע הרגש הנכון,

הראוי, כמו לדוגמה אהבה, היא לא רגש שבא והולך. אהבה אמיתית היא תוצאה של פעולה שחוזרת על עצמה. עוד מילה טובה, עוד ויטור, עוד תפילה, עוד חיבוק. ככה בונים בית, ככה בונים עולם. כי בסוף התמיד של הבוקר ושל בין הארבים מלמד אותנו שהקדושה לא נוצרת מפיקים, מיסיאים, אלא דווקא מהשגרה. זה כמו הסיפור עם רבי עקיבא, טיפה אחת לא חוצבת בסלע, אבל אלפי טיפות שלא ויטרו משנות את הסלע. העולם החוץ מספר לנו שהניצחון של היצר הטוב נראה כמו איזה שערה או איזה ריגוש אחד גדול או איזה הישג מרשים שהגענו אליו. אבל האמת היא שהניצחון האמיתי כפי שהתורה מלמדת אותנו הוא לקום אחר לעשות ולבחור שוב את הדבר הנכון. ‏y