במטבח של עדן | קרפצ'יו חציל, תפו"א מדורה וקרם מלבי מיוחד | נופר אלגלי פרק 35

שלום שלום וברוכים הבאים למטבח של עדן. הנה, הגיע הרגע בשבוע שבו אנחנו גם מדברות על פרשת השבוע, פרשת אמור, פרשה מהממת, הבן שלי נולד בפרשה הזאת, יודעת אותה בעל פה, אימא'לה. וגם נופר באה לבשל איתי, שזה משמח מאוד. מה שלומך, נופר? מעולה, ברוך השם. -כיף שבאת אליי לתוכנית. אני אומרת, בואו נתחיל, ונתחיל לאכול. איזה כיף. עוד תוכנית, "במטבח של עדן", ונופר, מהן שלוש המנות שאנחנו נבשל, קודם כול? אז מנה ראשונה, היא תהיה קרפצ'יו חציל על טחינה. -יאמי. מנה שנייה זה תפוח אדמה מדורה, שיש עליו בשר, ומנה אחרונה זה קרם מלבי עם פירות יער. הופה! דיברת אליי, אהבתי את זה. בואי נראה איך את עושה את זה. טוב, אז אנחנו

נתחיל עם המנה הראשונה. מה צריך לעשות? אז קודם כול, אנחנו נשרוף את החציל, נתחיל עם זה. עכשיו, אני מאוד אוהבת שמצלמים אצלי בבית וזה נורא נחמד. יש גבול, אז לעשות את זה על זה. הנה, נעשה את זה על זה. -מעולה. הנה. נדליק לך. אוקיי. -מעולה. אז אני אוהבת גם לחורר אותו, ככה זה... -רוצה? עם כזה? אפשר עם כזה, אפשר עם... אז את יודעת שככה קראתי עלייך וזה. את בכלל באת מתחומים שונים. -כן. את כאילו אחת הטבחיות שבאו לבשל איתי הכי ורסטילית שהייתה לי. כאילו, אמרתי, אוקיי, על מה אני מתמקדת איתה? בכלל באת מעולם הקונדיטוריה, נכון? אני הייתי קונדיטורית קצת. -היית קונדיטורית? -קצת, בין היתר. עברתי סדנאות וגם מכרתי

הרבה, והייתי ב"מאסטר שף" האחרון. -נכון. איך היה? היה ממש חווייתי. -גם אני הייתי. -כן? כן, ב-VIP. לפני כמה שנים. -אה, וואי. זה היה לפני עשר שנים בדיוק. הבת שלי בת עשר, הייתי בהיריון ככה. וואי. -כן, ושרדתי ממש יפה, עד שהרופא שלי אמר לי: "חמודה, "אם את תמשיכי להיות בלחץ ובסטרס הזה "את תלדי בחודש שמיני". -כן. -אז הפלתי את עצמי. כן. לא, זה באמת חווייתי. זה נתן לי כזה כיף. לא ציפיתי כזה להמשיך עד הסוף. -עד איפה הגעת? עד האודישנים המצולמים, כי הייתה לי איזושהי פשלה וזה. -אה. אבל בסדר, כאילו... באתי כזה לסמן "וי", לחוויה. ברור, ברור, הכי כיף. -לכיף כזה. כן. -חוויה כיפית. זה היה נחמד. -מהמם. אז אוקיי,

אז באת קצת מעולם הקונדיטוריה... בעצם אנחנו פה רק שורפות אותו, כן? -כן, אנחנו שורפים את זה, ובמקביל אפשר להכין טחינה. -אוקיי. -טחינה שהיא לימונית. טחינה לימונית? -טחינה לימונית, כן. שיש בה הרבה הרבה לימון. -אוקיי. יש גם מים או מעט מאוד? יש קצת מים. -אוקיי. -אנחנו ניקח את הטחינה... את רוצה כף? -כן, אני אשמח. אז גם למדת מחשבים וכאלה, אה? -נכון. למדתי תכנות, ויש לי תואר בביוטכנולוגיה. -את רוצה להסביר לי רגע? כי אני למשל, אני יכולה להגיד ככה בכנות, אז אני, יש לי תשע שנות לימוד, אז כשקראתי "ביוטכנולוגיה" אמרתי: "מה זה?" אז מה זה? זה כל המעבדה הרפואית, מה שעושים במעבדה. -אה, אוקיי. נגיד, בדקתי

קורונה. -מצאת קורונה? כי אמרו לי שלא כל כך ראו קורונה. -מה? שכאילו לא ראו את הווירוס. ראית אותו? לא ראיתי אותו בעיניים, כי הכול זה מכשור היום. את לוקחת את הדגימה, מכניסה את זה... -אוקיי. לזה, ואז את רואה חיובי, לא חיובי. -אה, אוקיי. זה כבר משהו אחר. את רואה את התוצאה. -את התוצאה, כן. את לא ממש רואה את ה... ברור, אף אחד לא ראה אותו. בסדר, לא נורא, לא ניכנס לזה אבל, עזבי. אז אנחנו שמים טחינה, לימון, שמן זית. שמן זית את שמה בטחינה? -קצת, כן. -די, כן? וואו. למה? -כן, זה מוסיף אווריריות ושומניות כזה. -וואו. יפה, אוקיי. -נותן מגוון טעמים. -זה מאוד מקצועי מצידי שפתחתי לך... אה, פתחת. יאי! סתם,

מלכלכת. -שמה קצת. מלח. -בבקשה. מלח, טיפה טיפה. ומים. עכשיו, בגלל שאני רוצה שזה יהיה טיפה יציב, אז אני לא עושה את הטחינה יותר מדי נוזלית, כי אני רוצה שהיא תשב יפה בצלחת, ומעליה אני שמה את החציל. ומה זה כל אלה, זה לקשט כזה מעל? -זה קישוט, כן. -יפה, אהבתי. עגבניות וצנונית. אז מכל שלל הדברים שעשית, הבנתי שאת גם רוקמת, נכון? -נכון. גם אני. -כן? -אני גם סורגת, כן. אני רוקמת וסורגת. -איזה כיף. כן, מאוד, ממש. -ממש תרפיה. וואו, זה הרבה מעבר. -אני עושה כזה ברכות, נגיד, הדלקת נרות עם רקמה. -אה, מהמם. -ברכות כלה. אז אני עושה כיסויי חלה. -אה, יפה. -כן, זה מהמם, מהמם מהמם. וואי, אז אני עוד לא שם, אני

בשאיפה לעשות מחברות רקומות. מהמם. -זה ממש כיף. -הייתה תקופה שרציתי, ביקשתי מעודד ואמרתי לו אם אכפת לו שאני אפסיק לעבוד ואני אהיה בבית ואני ארקום כל היום. מול האח, עם חתול ו... -אז הוא אמר לי: "באיזה סרט את חיה, חמודה". כן. -ומה שנקרא, הינני. לפחות אני נהנית, זה גם משהו. -נכון, זה כיף. אז אני קצת גם מציירת בצבעי מים. -וואי. קיצור, אומנות זה יותר... הלכת ללמוד ביו זה ומעבדה, ואת בכלל רוצה להיות אומנית. -אני אגיד לך מה, כי ההורים שלי אמרו כזה: "את חייבת משהו ריאלי, "אל תצאי כמונו, שאנחנו, אין לנו השכלה". -אני יכולה לבקש ממך משהו? -כן. שלילדים שלך לא תגידי את המשפטים האלה? -זה ברור. אוקיי, תודה.

כי לא, כי כאילו נורא מזלזלים באומנות, כאילו אומנות זה לא מקצוע. -אבל זה גם תפיסה של פעם. תחשבי, מי שבא מבאר שבע... -לא, לא. חכי, חכי. -מהפריפריה, שהוא כאילו כזה, את יודעת, עובד קשה בשביל להביא לחם וזה. אז מבחינתם תמצאי משהו טוב. -כן, נכון. -שיהיה לך משהו טוב. אני יכולה להבין שהם רוצים שיהיה לי עתיד טוב, אבל מצד שני זה גם עתיד כלא כזה, כי אם את לא עושה מה שאת אוהבת... יואו. -אז כאילו... -כל החיים להיות אומללה. -כן. ואת בכלל בעלת תשובה. -נכון. את ובעלך חזרתם בתשובה ביחד. -נכון, היינו חברים. -את היית בת 17. הייתי בת 17. -והוא בן 19. -נכון. אני... עושה שיעורי בית. כן, נכון מאוד. אבל איך הגעתם

ללחזור בתשובה בגיל כל כך צעיר? אז האמת שהוא התחיל, כי אני עדיין הייתי בתיכון. היינו חברים, ואז הוא הלך למכינה קדם צבאית, ושם הוא בעצם גילה את העולם, כי היה איזה מישהו שהגיע לשם ומסר להם שיעורים על יהדות, מישהו חרדי, ואז הוא בעצם ממש ממש הבין שכל מה שהוא עשה עד עכשיו זה כלום. וואו. -ויש משהו, אז הוא הלך לישיבה. וואו! -כן, הוא לא התגייס לצבא, הוא הלך ישר לישיבה. -די, מדהים. כן, ואז כשאני סיימתי י"ב, אז אמרתי לו: "טוב, מה אני עושה? "מה אני עושה עכשיו?" מאוד אהבתי את כל הדברים שהוא היה אומר לי ואת דברי התורה והשירים, ואמרתי כזה, טוב, יש פה משהו מגניב, אני רוצה לבדוק. אז התחלתי לבדוק על מדרשות,

הלכתי לכיוונים מטורפים, אם זה למדרשות שלומדים שם גמרא או מדרשות שהן כאילו... הכול. הייתי בכל הארץ, בדקתי המון מדרשות. -ורסטילית, אמרתי, ואת זה עוד לא שמעתי. וממש חיפשתי איפשהו שאני אגיד: "יואו, איזה מגניב". -אז איפה מצאת? אז הייתי בנווה ירושלים, בהר נוף, בירושלים. אני לא מכירה. זו מדרשה ליטאית. -אה, אוקיי. בסוף לליטאים? בסוף זה... -חסידות, משהו... -זה גם היה מאוד מסונכרן עם הישיבה של בעלי. -כן. אני לא אגיד לך שזה היה אני ממש, אבל זה היה די כאילו התחלה, למצוא את עצמי. -מדהים, יופי. האמת שהליטאים מעולים בדיוק במסגרת, בבסיס. -כן. גם בחינוך ילדים. הילדים שלי כן מתחנכים ב... למרות שאנחנו, בנפש,

אנחנו יותר חסידים, אנחנו יותר אוהבים את החסידות, אבל אני אומרת להם: "את זה אני אביא לכם בבית, אתם תלמדו סדר, לקום, תפילות, מסודר". נכון, אז יש בזה מאוד... -יש להם מסגרת מאוד טובה. מאוד, נכון. אז הייתי שם ארבע שנים, ואז התחתנו. -מקסים. -כן. טוב, אז החציל כאן על האש. אנחנו נחכה שהוא יתכווצ'ץ' ואז בעצם אנחנו נעשה את הצלחות, אבל בינתיים בואי נעבור למנה הבאה. מה המנה הבאה? -המנה הבאה זה תפוחי אדמה מדורה עם בשר מעל. אז רק נגיד לצופות שלנו שאנחנו כבר בישלנו את תפוחי האדמה. אין מה לראות בהתבשלות תפוחי האדמה. בדיוק. -הוצאנו, הנחנו. מה עכשיו? -בישול מלא. -כן. אני גם מכינה שמן לפני, שיהיה יותר טעים, זה

שמן ארומטי. אני לוקחת שמן זית עם שום ותימין בתנור. -אה. ואז אני מכינה הרבה ושמה בצנצנת, ויש לי פשוט לסלטים ולהכול. -מדהים. וזה ממש טוב. -הכנת לי הרבה שיישאר לי? חבל. אוקיי. -אז זה יוצא ממש ממש טוב, ועם זה אני משתמשת בתפוח אדמה. -אה, שזה נותן לזה עוד טעם. כן, בדיוק. -מאוד "מאסטר שף" מצידך. את רוצה להביא את זה לכאן? -זהו, כן, נראה לי... בואי. אוקיי. -אז אנחנו נשים את תפוחי האדמה בדיוק, וניקח כוס עם מים ופשוט נתחיל לפרוק עצבים. סתם. למה כוס, ולא נגיד מועך? בשביל שזה ייצא כזה... כן, כי מועך יעשה את זה ממש פירה, והכוס נותנת לזה את ההתפצלות הנכונה, נקרא לזה. אה, אוקיי. ולמה המים? שלא יידבק לכוס.

-שזה לא יידבק לכוס. יפה, בוא'נה, יש לך מלא טריקים. לא מגלה על הטריק שעשית לנו פה "אוף קאמרה". זה היה טריק... אימצנו אותו כולנו מייד. את צריכה מברשת או שאת שופכת? לא... -שופכת. גדלתי עם סבתא... -תוניסאית. -לפי העין. אוקיי, אז אנחנו נשפוך כזה בנדיבות על כל אחד. תמיד אהבת לבשל? -האמת שכן. כאילו, מה זה "תמיד אהבתי לבשל"? גדלתי בבית מאוד אשכנזי באוכל. אה, כן? -ההורים שלי עבדו כל היום. והייתי אוכלת, אם את זוכרת, את ההמבורגר עם הקטשופ שמכניסים למיקרוגל? לא. -אז על זה גדלתי. -נחסך, אנחנו מרוקאים, מצרים וסורים, זה לא... אני מוסיפה מלח אטלנטי. -מלח גס. זה מלח אטלנטי. -אה. הוא קצת שונה, הוא גס, אבל הוא

לא ממש מלוח. יש לו מליחות כיפית כזאת, גם אם את אוכלת גוש. אני משתמשת רק במלח הזה. -כן? -כן. מעולה. פלפל שחור. אוקיי, פלפל שחור. -ועכשיו מכניסים לאפייה, טורבו. על הכי גבוה, בערך עשר דקות, ואז נבדוק... -איך זה נראה? -כן. יאללה, לתנור, ואז אנחנו נעשה את הבשר. כן, במקביל את הבשר. -מעולה. אוקיי, אז עכשיו אנחנו נכין את הבשר? -נכון. -שמה הוא בעצם? הבשר יהיה מעל תפוח האדמה. אז אנחנו נשים קצת מהשמן הזה ונתחיל לטגן את הבצל. נדליק את זה איכשהו. -כן, כן. הנה, ככה. את יודעת שבזמן שאת תכיני את זה אני אספר לך קצת על פרשת השבוע שלנו, שהיא פרשת אמור, שבשבילי היא פרשה מאוד מאוד מיוחדת כי זו הפרשה של הבן שלי,

כשהוא נולד. ובפרשה שלנו כתוב: "כי זבח תזבחו תודה לה'". וזה מדהים לראות, כי חז"ל אומרים במדרש שכל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה. ממש ככה, הם מדברים על זה, וכל ההודיות בטלות, חוץ מהתודה, חוץ מההודיה, זה לעולם לא יתבטל. ובגלל זה גם אומרים, קראתי את זה מהרב יורם אברג'ל זצ"ל, שנפסק ל"שולחן ערוך" שאת מזמור לתודה ושחרית חייבים להגיד בניגון, כי זה יישאר תמיד, זה יישאר איתנו תמיד. וזה כל כך יפה, העניין הזה של ההודיה. נגיד, אני קראתי את ה... ככה, לפני התוכנית, וקראתי את זה מאוד מוקדם בבוקר, והיה לי בוקר קצת קשוח. לא היה לי כוח לקום, ובאמת הייתי כזה עייפה והיום שלי התחיל כזה חצי קלאץ', ואז פתאום קראתי

את זה, ונזכרתי, מה תכלית הבריאה, מהי תכלית הבריאה? שנראה את הטוב של השם, שנראה את הדברים הטובים שהוא נותן לנו, ופתאום ממש הפסקתי הכול והתיישבתי ואמרתי: "רגע, רגע, אני חייבת להגיד תודה". נורא קל ליפול למקום הזה שאנחנו רואות את הקושי, את מה שלא, את מה שחסר, לא את מה שיש, וזה ממש עשה לי מין ריסטארט כזה ליום שכאילו, רגע, קודם כול בואי נגיד תודה. ובחסידות יש סיפור מאוד יפה. אי אפשר להגיד "חסידות" בלי להגיד "הבעל שם טוב הקדוש". אז יש סיפור מקסים על הבעל שם טוב הקדוש, שהוא היה... הוא גדל בלי ההורים שלו, והוא גדל אצל זוג זקנים מאוד מאוד מבוגרים, שהם היו לא אנשי תורה או משהו. לא ידעו לקרוא, לא ידעו

לכתוב, אבל הייתה בהם אמונה פשוטה כזאת. כל הזמן הם היו אומרים "חסדי השם", "ברוך השם", "תודה להשם". ככה הם היו כל הזמן אומרים, ופעם אחת, כשהוא היה בן 15, הוא הלך ליער, והתגלה אליו אליהו הנביא. עכשיו, אליהו הנביא כבר התגלה אליו לפני, אבל תמיד כשהוא היה עם עוד ל"ו צדיקים שלו, דור הנסתרים, וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא התגלה אליו לבד. ואז אליהו הנביא אומר לו שזה מאוד יפה ומקודש ומשמח בשמיים, כל הייחודים שהם עושים בתפילה וכל הדברים, אבל השבח וההודיה של זוג הזקנים הפשוט הזה, שהם אומרים "תודה להשם" או "ברוך השם", זה עושה שמחה הרבה הרבה הרבה יותר גדולה בשמיים מאשר כל הייחודים שאתם עושים. והבעל שם טוב

הקדוש הקיש מזה כמה חשוב בעצם להיות במקום הזה, ואז הוא הנחיל לכל החסידים שלו, ולעצמו גם, שכל פעם שפוגשים אנשים, תשאל אותו: "אז מה שלומך?" בשביל שהוא יגיד "ברוך השם", בשביל שהוא יגיד "תודה להשם". בשביל שיהיה את הדיבור הטוב הזה, והוא יעשה נחת רוח בשמיים. ובאמת אנחנו, מה לעשות, ייחודים, כוונות, לא באמת העולמות שלנו ולא המקומות שלנו, גם לא צריך להיות, אבל מקום של הודיה פשוטה, מקום של שנייה אחת לעצור ולהפוך את היום, בדיוק כמו שקרה לי ממש היום בבוקר, זה נראה לי משהו שכולנו חייבות לעשות את זה בכל שלב, כי השמחה הזאת שאנחנו מעריכות בטובו של השם, היא אין-סופית. רק שנזכה לזכור את זה כל בוקר וכל יום.

-אמן. זה ממש נכון. אני גם רואה על עצמי, השבוע, יש לי ימים מאוד קשים משילדתי פתאום שלושה ילדים. וואו, כן, זו קפיצה. -ואיך להתרגל לזה וזה, ואז אמרתי, טוב, אני כל בוקר, לפני שאני מתחילה את טרפת הבוקר, אני יושבת עם קפה ורושמת לי על דברים שיש לי להודות עליהם. -מצוין. מצוין. -אז התחלתי ממש השבוע לשבת להגיד "תודה על זה, תודה על זה", ורק החיוביות הזאת שאת מכניסה על הבוקר... -נכון? זה מה זה הפך? אני אומרת לך, הפך לי את כל היום. -היא כבר משפרת את היום. ממש, ממש. אני רואה שהוספת גם צנוברים. -נכון, הוספתי צנוברים, אני נותנת להם קצת לקבל את הטעמים, ואז אני מוסיפה את הבשר. את יודעת, הרב ארוש, עיקר העניין

שלו זה באמת עניין ההודיה. יש לו ספר שנקרא "אמרתי תודה ונושעתי". תמיד כשאני כזה... קצת לא... קצת אין לי אנרגיה או אין לי חיות, אני קוראת, ואז אני פתאום נזכרת במקום הזה של ההודיה ואיזה נס, איזה כלי גדול זה, ההודיה הזאת. זה ממש. גם כאילו... בגלל שזה כזה כלי, גם אני אומרת עם הבנים שלי, גם, כל פעם שאנחנו הולכים לישון, אני אומרת להם: "על מה אתם מודים היום?" אז הם כזה: "תודה לגננת שהיא הייתה כזאת חמודה". -חמודים, מקסים. "תודה לאימא שהכינה לנו אוכל", ואז הם הולכים לישון בהרגשה כזאת של... -וואי, זה אחלה רעיון. הם מאוד מאוד נהנים מזה. הם פתאום מתחילים גם לשים לב. "תודה על הפרחים, תודה על ה..." פתאום יש

להם כזה, וואו... -אני אומרת לך, השם נתן לנו כזה עולם יפה, ואנחנו שוכחות לראות. כן, לגמרי. -נופלות כזה לעומס החיים, וצריך רגע לדעת מה... מה העניין האמיתי. העניין האמיתי הוא להגיד תודה, להתחבר להשם מתוך שמחה, להיות בשמחה. אימא'לה, זה לא פשוט. כן, זה מאוד קשה. אני עכשיו מתבלת. אוקיי. איזה תבלינים אנחנו שמים? -בהרט, מלח ופלפל. קצת בהרט. תבלינים פשוטים, בהרט, מלח ופלפל. -כן, ממש... זה כאילו... כמו שזה נשמע, תפוח אדמה מדורה. כאילו, מה שיש לך כזה בטבע שאת יכולה להסתדר איתו. מדהים. -תפוח אדמה, בשר. אני גם בכללי אוהבת להשתמש בפחות תבלינים. אני אוהבת שהבשר והאוכל מביא את הטעמים שלו. -נכון. טוב, אז הבשר

שלנו מוכן, ועכשיו אנחנו נחכה עוד כמה דקות לתפוחי אדמה. אז בזמן שתפוחי האדמה ככה מקבלים את הטעם המדורתי שלהם, אנחנו נעבור לקינוח. -נכון. -יאללה. אז מה אנחנו עושות כאן? -אנחנו נעשה קרם מלבי עם פירות יער ופיסטוק. אז קודם כול אני אתחיל... -צריך להגיד שזה חלב קוקוס. זה חלב קוקוס, כן, בוודאי. אני לא אוהבת להשתמש במרגרינות ותחליפים. הכול קוקוס. -מצוין. -זה יוצא יותר טעים, יותר חלבי. ויותר בריא. -יותר בריא. אז אנחנו נתחיל בלהכין את רוטב האוכמניות, וזה צריך להיות בקלחת עם סוכר, קצת לקבל סוג של ריבה כזה. אוקיי. אז אני שמה את זה... -בגז הזה? אולי פה? -אוקיי. אז אני שמה את האוכמניות. אוקיי. זה אוכמניות

קפואות? -כן. -מעולה. -אוכמניות קפואות. ואת הסוכר. וטיפה'לה מי ורדים. -חייבים. כן, שייתן את הטעם. -מה ייתן לנו טעם? וניתן לזה להתקרמל יחד. זה תהליך ארוך? לא. זה תהליך של עצלנים. ברגע שהסוכר נמס... -זהו? זהו. מספיק. -גדול. אז מתי נכנסת למטבח? אז זהו, אז כמו שאמרתי, באמת גדלתי על ממש ממש בקושי. אבא שלי היה שם לי, נגיד, לבית הספר, חומוס עם גבינה צהובה, שילובים הזויים ו... אבל תמיד אצל סבתא שלי זה היה כזה הבית החם. היינו מגיעים ביום שישי, והריח של החלות והדגים... וכל האוכל והסלטים, וכאילו מינימום ח"י סלטים כזה, כל שבת, כל חג, כל זה. ואז אמרתי, ככה בא לי. זה מה שאני רוצה. לא רוצה לגדל את הילדים

שלי: "תזמינו פיצה, תזמינו..." בא לי כזה שיהיה אוכל של אימא. קוסקוס יום שלישי. תמיד קינאתי בחברות שלי, "יש לנו יום שלישי קוסקוס". ואני כזה... "יש לי פיצה". הם בטח קינאו בך אבל. אז פשוט לפני שהתחתנתי ישבתי על סבתא שלי. אה, מעולה. -ותלמדי אותי ותלמדי אותי ותלמדי אותי. והיא קנתה לי את סיר הקוסקוס הראשון שלי. -או... יפה. ועד היום זה כזה: "סבתא, איך עושים?" כבר התחלתי להבין מה זה "לפי העין" ומה זה "קצת פה". -ברור. מבינים. התחלתי לדעת על מה היא מדברת. -התחלת גם לתת ככה מתכונים, שאת אומרת להן "לפי העין". -כן, "לפי העין". "שימו קצת מזה, לא הרבה, את תראי, את תרגישי". -כן. זה המשפט הקבוע: "את תרגישי,

שימי, את תרגישי שזה זהו". -מדהים. כן, אז המתכונים שלי ככה. -מהמם. אז אפשר להכין את הקרם בינתיים, כשזה... נו. -אוקיי, שמה בעצם את עושה? אני שמה את הכול ביחד, שזה את קרם הקוקוס. -כן. עם המים? -עם המים, הכול. עדיף שהוא יהיה במקרר איזה לילה לפני. -שהוא יהיה קר. שהוא יהיה קר, שיהיה יותר קל להקציף אותו ולעשות ממנו קרם. -אוקיי. שמה את הפודינג. -זה פודינג וניל? -כן. אבקת סוכר, מי ורדים ומחית וניל. יש כפית? -כן. זהו? נתחיל? אוקיי. -כן, נתחיל. יופי. אז ככה זה אמור להיראות? כן, אנחנו מקבלים כזה מרקם שהוא לא מדי קצפת. הוא כזה חלבי כזה, כמו מעדן או... בינתיים זה, אפשר גם להוריד אותו, לכבות אותו. יש...

כשמתחיל בעבוע, אנחנו יודעים שזה... מספיק לו. -ייתן את הטעם. יש את העבודה. -כן. אז אפשר חצי לטחון וחצי להוציא קצת פירות, ואז זה יהיה לקישוט. איזה יפה. אוקיי. תודה. עכשיו נטחן את כולם. אוקיי. טחינה קלה. -כן. לא ממש למעוך. -כן. -אוקיי. ועכשיו להרכיב את זה. אז מה צריך בעצם? אז אנחנו בעצם צריכים כוסות הגשה. זה טוב לך, או כף? -כן, זה מעולה. אנחנו ניקח שקית זילוף. -אה, אוקיי. שאני אחזיק? -ככה. את עושה לבד? פשי... מקצוענית. -ואז זה כאילו נשען... -כן, ברור, את קונדיטורית, שכחתי. -ואז נעביר הכול לתוך השקית. כדאי אולי להכניס את זה קצת למקרר, או לא בהכרח? אפשר אבל... -אפשר גם אחר כך. -בדיוק. אפשר לשים את

הכול ואז לתת לזה התייצבות במקרר. נגזור. פשוט נמלא. זה מדהים שבעצם אין בזה שום מרגרינות למיניהן. כן, ויש לזה טעם כל כך חלבי וכיפי. -מדהים. לגמרי. ועל זה מה את שמה? על זה נשים את הרוטב שהכנו. אני אקח את זה לפה. זה מלבי משודרג. -כן, מלבי משודרג, בדיוק. אפשר לשים את זה גם בתוך מילוי של פבלובה. -וואו. ואז זה ממש טוב. אפשר לשחק עם הקרם הזה לכל דבר. -כן, תכלס. אפשר לקשט קצת עם האוכמניות. מדהים. וכמובן, אני דוחפת פיסטוק לכל דבר. אה, כן? את אוהבת? כל דבר, אני אוהבת לשים בו פיסטוק. -טוב, האמת שעם מלבי מתבקש פיסטוק. כן. נפזר קצת פיסטוק. -אוי, זה נראה ממש יפה. הילדים שלך אוכלים פיסטוקים? הילדים שלי, הם

יצאו... ילדים של אימא קונדיטורית. הם לא אוהבים עוגות שוקולד. הם, פאי לימון, פחזניות, זה מה שהם מבקשים. -די, גדול. אוקיי, אז עכשיו אנחנו נצלחת את שאר המנות. -כן. -יאללה. פה... הנה, אני אוריד את הכול לכאן. תראי לי איך את מסדרת את כל היופי הזה. אז עכשיו אנחנו נצלחת את זה. הצלחת, שם... -אה. זאת? כן, מעולה. אנחנו קודם כול נוריד לזה את הקליפה. מעולה. אוקיי, את זה לפה את מעבירה? -את זה עוד לא. הוא תכף יהיה פה. אוקיי. אז... מחילה, אני מרוקאית, לא מעבירים סכינים. -אז אנחנו מתחילים עם הטחינה. ואנחנו פורסים אותה על כל הצלחת. מעבירים את החציל למרכז. וואי, זה נראה מושלם. כן. קצת צנוברים. -צנוניות. -אה,

צנוניות, סליחה. סליחה, קצת צנוניות. את המיץ של העגבנייה. מושלם. ואז סילאן. נגיעות. מדהים. מעל, שקדים. פשי... תראה מה היא עשתה מחציל. כאילו, באמת, מדהים. וזה עירית? -כן, עירית. מדהים, טוב, זה נראה מושלם. הנה, יש לנו את המנה הנוספת, ועכשיו אנחנו עוברות לתפוח אדמה מדורה. כן, למנה העיקרית. -אני מתה לראות מה זה. יאללה. זה חם מאוד. עכשיו, תפוח האדמה, בעצם אנחנו נרכיב אותו. אז לוקחים את תפוח האדמה... מעל יש את הבשר. נגיד, כשאת מכינה מנה כזאת, למתי את עושה את זה? אז אפשר לשבת בערב, ואז מרכיבים את זה ממש לפני, או ארוחת ערב. -ארוחת ערב, זו אחלה ארוחת ערב. -ארוחת ראש חודש. נכון. אצלנו זה פנקייקים או...

-פנקייקים? זה ראש חודש אצלנו. -ומעל נשים עירית או בצל ירוק. אוי, זה נראה מהמם. אפשר לזלף טחינה, עגבניות, מה שאוהבים, אבל השילוב של הטעמים ביחד זה כזה מזכיר ערב קומזיץ עם חברים. אז לפני שאנחנו נטעם את כל הטעם הקומזיצי הזה וכל הדברים המופלאים שיש כאן אני איפרד מהצופות שלנו. תודה רבה שצפיתן בנו, נהנינו מאוד, נהניתי מאוד, הבאת כאן באמת מתכונים נקיים, פשוטים וטובים. תכף אני אטעם את הכול. אז שיהיה לכם שבת שלום, אנחנו ניפגש שוב. אני מקווה שתסכימי לבוא לבשל איתי שוב. בשמחה, נהניתי מאוד. -יופי, נופר, תודה. אז נופר תחזור בהמשך, אבל בינתיים שיהיה לכולנו שבת שלום ובשורות טובות.