לאן הולכים עם הכאב? ישי לפידות פטירת רחל אימנו, מסר מפרשת וישלח.

השבת שבת קצת דרמטית אנחנו כולנו עם ישראל ובעלה יעקב נפרדים מרחל אמנו בדרך לבת אל רחל קורעת ללדת ואז קורא אירוע דרמטי ויסו מבית אל ותלד רחל ותקש בלידתה והיא בהקשותה בלידתה ותאומר להילדת אל תראי כי גם זה לך בן ואז כמנהג האמהות רחל כבר קוראה לו מיד בשם והיא בצת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן עוני ואביו קרא לו בנימין עד אז היולדות היו קורות שם לילדיהם התורה חשבה שהאמהות בזמן הלידה יש בהם איזה שאח להבין מי הילד, מה יהיה עתידו ועל פי העתיד הזה לקרוא לו בשם. פעם ראשונה בתורה שאביו קורא לו שם אחר. אולי זה ההבדל. רחל מחנה אותו בן עוני כמו עונן בן צערי. מה לעשות? לא באשמתו, אבל הוא גורם לותי. אביו קורא לו

בנימין. בן עוני יכול להיות גם בן כוחי. יעקב בניגוד לרחל מחליט ברגע של הצער, של המשבר הגדול לקחת את כל הדברים שעומדים סביבו ולקחת אותם לעלייה, לקחת אותם לבנייה, לקחת אותם לתקווה. אנחנו עוברים שנתיים לא פשוטות ואני חושב שכמו יעקב אבינו, גם אנחנו צריכים לבחור. האם רגעי הצר והמשבר שעברנו יקחו אותנו למטה? איבוד שליטה, יאוש או כמו שיעקב אבינו החליט, בן עוני, בין צערי יהיה בן כוחי. דווקא מתוך המשבר, דווקא מתוך הצער, דווקא מתוך האבל, אנחנו נתחזק ונבנה בניין חדש.