"כששאלו אותי, עלו לי דמעות בעיניים": סיפור התשובה של יהונתן שלמה

והייתי רואה תמיד קבוצה של זקנים מרוקאים הולכים ביחד שרים שמחים הסתכלתי אליהם קצת בקנאה ואני אמרתי אני רוצה להיות ככה אני רוצה את השמחה הזאת אני רוצה מזה עשיתי כל מה ש שצריך כל מה שצריך בינתיים למן השם אני יונתן שלמה ממושב שילת ירושלמי במקור בן 39 עוד מעט מוזיקאי אבא לשישה ברוך השם חוזר בתשובה מזה 15 שנה גדלתי בירושלים בשכונת קטמונים שנות ה80 90 א אני סנדוויץ' ילד אמצעים מבן שתי אחיות שלושה אחים סך הכל א למדתי בגבעת גונן שזה בספר ברוח רקי תנועת העבודה זה אומר שהתנועה נוער שלנו היייתה השומר הצעיר התי שם כיתה ה' עד כיתה ח אני חושב כיתה ט הייתי בנוער שלום עכשיו הרבה כדורסל הרבה ציור ועד גיל 16 אז

זה זה מה שמילה לי רוב הזמן כדורסל בציור ובגד 16 אז גיליתי את הגיטרה והתאהבתי בה מיד ואחרי שלושה חודשים מרגע שהתחלתי לנגן אז הקמתי את את הלהקה הראשונה שלי ו התחלנו חזרות והופעות ו ושם המוזיקה שבטה אותי ובעצם מאז ועד היום אז א נשארתי עם המוזיקה בצבא שרתתי בכלא עופר הייתי ג'ובניק פרופיל 64 סמבת בחמל ו הייתי שם שלוש שנים בשנה השלישית בשירות שלי זה היה הפעם ראשונה שמתי ביום כיפור אני גדלתי בבית חילוני ולמרות שרוב ההורים של החברים שלי היו איך נקרא לזה מרץ ניקים אז ההורים שלי היו עבודה הם היו מצד אחד שמאלנים מצד שני אני לא הייתי מהשנאי דתיים אף פעם כל מיני ססמאות שרצו אצלנו בחבורה השמד כל חרד רסס כל

דתי בדדי כל מיני סיסמאות כאלה ואחרות זה משהו שאני אף פעם לא הרגשתי אותו בנוח בין השאר בגלל שגם היו לנו חברים של ההורים שהם היו חרדים והם היו מאוד נחמדים אז אני זוכר שמתי שהינו מגיעים אליהם אז לא משנה מה הייתי עושה הם תמיד היו מחייכים וקוראים לי צדיק ולא הבנתי מה זה צדיק אבל אבל זה היה לי מאוד נעים המילה הזאת אז אף פעם לא הייתי ממש שונא דתיים ואולי גם בגלל שגם סבא שלי אז הוא גם סבא שלי גם היה דתי א למרות שהבית שלנו ממש לא היה דתי כן היה משהו אחד ש שכן היה מחובר ליהדות למרות החילוניות וזה היה הכשרות היה לנו תמיד בגלל סבא שלי שהיה מגיע לנו פעם בחצי שנה שנה להתארח אז אז היו אצלנו תמיד שני סטים של

כלים אחד זכוכית חומה לבשרי וזכוכית שקופה ל לחלבי והייתי החבר היחיד אני חושב מבין החברים שלי שהיו לו שני סטים של חלבי ובשרי אבל זה כן משהו שהייתי תמיד מודע אליו שחלב ובשר לא לא אוכלים ביחד כשהייתי בן 16 אז אבא שלי חזר בתשובה באופן רשמי זה אומר שבת וכיפה כל המשפחה שלי לאט לאט חזרה אחריו ואני אני מאוד התנגדתי לכל המהלך הזה הרגשתי ש שקולעים אותי למרות שממש לא קלאו אותי אני זוכר שבשבתות הם היו אוכלים בסלון הם אוכלים סעודה ראשונה סעודה שנייה ואני הייתי בחדר שלי והייתי מגביר את הווליום של של מוזיקת רוק ב לא הוכיח שפה יש מקום גם למוזיקה וזה לא כולם עכשיו נהיו פה דוסים אני זוכר אני חושב בשנה השנייה

שלי בשירות אז עשיתי משמרת בחמל בליל שבת ואני זוכר ש הדוסים של החיילים הדוסים של הבסיס הז הם שאלו אם אני יכול לבוא להשלים להם מניין ולא ידעתי מה זה מניין אז מה מה מה אני צריך לעשות בוא בוא בוא תשלים לנו מניין טוב השגתי החלפה ורצתי איתם לערבית והגעתי כולם נשמו לרווחה ונתנו לי סידור ואמרו הנה זהו פוא מתחילים עד שאני בכלל הבנתי איך לקרוא את הפסקה הראשונה הם כבר עברו לתפילה עצמה כשאני הספקתי עוד איזה שתי פסקאות אז אז כבר נגמרה התפילה לא הבנתי מה עשיתי שם אבל תפחו לי על השכם בסוף הסוף התפילה אמרו חזק ברוך איזה גבר תודה רבה לא הבנתי מה יתי שם אבל הרגשתי שהייתי חלק ממשהו גדול ומש התרגשתי אני זוכר ש

הייתה לי התרגשות גדולה שחזרתי חזרה לחמל לקראת סוף השירות הצבאי שלי אז אני עברתי מירושלים ליפו לאיר יפו הייתי גר ברחוב רזיאל זה הרחוב שמוביל לשעון ביפו וזאת התה תקופה ש לא בדיוק ידעתי מה אני רוצה לעשות עם החיים חיים שלי הייתה לי להקה ופנו איזה ארבע פעמים בחודש היו חזרות היתי הייתי עובד באיזה בר ביפו ו אבל הייתי חסר כיון לא לא ידעתי מה אני באמת רוצה לעשות הרבה עצבות הרבה תהיות ואני זוכר שברחוב שלנו אז היו עוברים בכל ערב שבת אני הייתי תמיד יושב על המרפסת מסתכל על הרחוב שהוא נהיה יותר שקט ו שותה קצת ו והייתי רואה תמיד קבוצה של זקנים מרוקאים שמגיעים ביחד זקנים אני אומר בערך בטח באיזה גיל סוף 70 80

הולכים ביחד שרים שמחים הסתכלתי עליהם קצת בקנאה ואני אמרתי אני רוצה להיות ככה אני רוצה את השמחה הזאת אני רוצה מזה אבל לא העזתי ללכת איתם לבית כנסת זה הפחיד אותי שאני שאני לא יודע מה יקרה שטרפו אותי ו לקח לי חודשים עד שהעזתי ואני זוכר שאחרי בערך חצי שנה אני חושב אז ה אמרתי זהו אני זה כבר באר בי ואני אמרתי דע אני אני הולך לשם בשבת הקרובה אני הולך אני עוקב אחריהם והלכתי לתפילת ערבית לקבלת שבת וזה הרגיש לי קיבלתי שם חמימות שלא קיבלתי בשום מקום אחר ואחרי כמה תפילות כאלה אז הגבאי ניגש אליו ואמר לי תגיד מה אתה כל כל קבלת שבת אתה בא איפה אתה בשחרית אז אמרתי לו שאני אני מתי אתם מתפללים מוקדם לא אז

מתפללים בשמונה אז אמרתי אני קם ב10 אז הוא אומר ל אז תשים שעון אמרתי לוב בשבת אסור לשים שעון ואז הוא הסתכל עלי תגיד עש מן צחוק שים שעון ותבוא אין לנו מניין תבוא אז גם שם השלמתי מניין אז באתי בשחרית עם שעון ששמתי ו זה היה אחרי כמה חודשים ששמרתי שבת בדרכי זה אומר שלא נסעתי בשבת וכבר קניתי אוכל שראיתי שרשום אליו כשר אז קניתי את האוכל הזה אני צריך לציין שלמרות שהמשפחה שלי חזרה בתשובה אז אני לא הייתי איתם בקשר לגבי התשובה שלי לקח לי אני חושב בין חצי שנה לשנה עד ששמרתי שבת עד ש עד שהודלף למשפחה שלי שאני בכלל התחלתי לשמור שבת בקיצור אז התחלתי לבוא לשם גם לקבלת שבת וגם לשחרית ושחרית אז שאלו אותי אז מה

איפה אתה במנחה אין לנו מניין תבוא למנחה אז אז באתי גם למנחה ואז במנחה גיליתי את הסעודה השלישית כי היה שם בבית כנסת סעודה מנחה סעודה שלישית וערבית ואחרי כמה שבתות כאלה אז מצאתי את עצמי כבר שומר שבת ואומר שלוש תפילות ועם הסודה השלישית הקבועה ועם איזה שיעור שהיה שם ומבחינתי אני הייתי במקום מאוד מאוד מאוד נוח עדיין לא עם כיפה אנשים החברים הקרובים שלי ידעו שאני חוזה שאני כבר שומר שבת מתחיל לעשות סימנים של חוזר בתשובה אבל א אבל מבחינת כל ההנהגות שלי ווה קליקות שהייתי שייך אליהם אז עדיין לא לא לא לא רואה אלי שממנים דתיים בערך חצי שנה אחר כך אז אני התחלתי ללמוד באקדמיה למוזיקה הייתי אז בגיל 23 ו אני

זוכר שהייתי אוכל שם זה כבר התחלתי לשמוע יותר יותר שיעורים ולשמוע כ לשמור יותר הלכות והתחלתי לבוח ברקת המזון ואני זוכר שבגלל שהתביישתי שלא יראו אותי בחדר אוכל באקדמיה למוזיקה עם כיפה לא היה לי נעים אז אני כל הזמן אכל הכל חוץ מלחם הייתי סטודנט שלמדנו לפעמים מאיזה 8ה בבוקר עד איזה 7 בערב הייתי בלימודים שם ועשיתי תן לי לאכול שעית ירוקה עם איזה לא יודע מה העיקר לא לאכול לחם לאך ברכת המזון להתחיל לברך עכשיו הרבה זמן באמצע באמצע החדר אורח לשום שהגעתי לירושלים אחרי שהתחלתי ללמוד באקדמיה אז התחלתי לבוא לשבתות לבית כנסת ליד הבית של ההורים שלי ובבית כנסת שם בעצת שבת אז אמרו שעכשיו מתחילות הסליחות אז מי

ש מי שיכול לבוא לחזק את המניין של הסליחות אז בחצות אז תבוא עליו הברכה ובאתי כי אמרו לי שליחות זה ממש יפה ואני אענה שם זה אז הלכתי ובאמת מאוד נהניתי נשאבתי לזה וסליחות אמרו מי שיכול לבוא לשחרית אז יעזור מאוד לחזק את המניין זה מאוד מאו מוד יעזור אז התחלתי לבוא לשחרית ואז מצאתי את עצמי מתפלל לסליחות כל יום זה הפעם הראשונה שהתפללתי כל יום עד הזה היה רק בשבתות ואז גם שחרית ואז בשחרית אמרו תחזקו את המנחה הערבית אין לנו מניין אז התחלתי לחזק גם את המניין את המניין של המנחה הערבית ומצאתי את עצמי אחרי כמה חודשים מתפלל שלוש תפילות ביום ושבת כ כשרות והשלב הבא הה להתחיל לפזול לעבר הלימוד תורה התובנה הכי

חשובה לדעתי זה שהחיים שלי תמיד תמיד בתהליך אני לא מגיע לאיזשהו יעד ש שמשם אני מצפה שאני לא ארד למטה או לא אעלה למעלה א הדברים לא תלויים בי זה תובנה מאוד מאוד חשובה כי הרבה פעמים בחיים שלי אני אכלתי את עצמי על כישלונות על על אי הצלחות על יעדים שלא עמדתי בהם ש חשבתי שאני כבר אגיע לאיזשהו רשימת מטלות גמורה וזה לא קרה להשליך על השם את ה את המטרות ואת הכוחות זה משהו שרק בשנים האחרונות התחלתי לעשות אותו יותר גם אחרי שחזרתי ב תשובה היה לי הרבה הרבה עצבות הרבה גם שקשורה שקשורה ללימוד תורה עצבות דקדושה שקשורה ללימוד תורה שזה בעצם למה שאני יכול ללמוד יותר ואני לא לומד והייתי צריך להיות כבר ברמה כזאת

ואני לא ו הרבה בולבולים אבל התובנה הכי חשובה זה שאנחנו לא לבד ויש אבא שדואג ו שאם אתה תיפול ואתה תיפול זה הכל בסדר ואתה גם ואתה גם תקום מ זה בעזרת השם והכל טוב אני זוכר רגע שהייתי סטודנט נראה לי שנה ב' ו היינו בדירה של חברים ואני כבר הייתי עם כיפה על הראש ידעו שאני חזרתי בתשובה ומה הדוסים האלה ואני זוכר ש שאלו אותי תקשיב שבת מנוחה בסדר אוכל קשרות יאללה בסדר תגיד את האמת אתה מאמין בתחיית המתים הסתכלתי עליהם לא דתי מה להגיד הייתי פעור לגמרי ואמר וא אמרתי כן אז אומר לי מה כן אמרתי לא זה רשום מה זאת אומרת חיית המתים ולא ה ממש לא היה לי ים לענות להם אני זוכר שפשוט עלו לי דמעות בעיניים ולא ידעתי א

היה לי ברור שכן אין לי מושג מה זה אומר אבל אם זה רשום אז כן ופשוט יצאתי משם נסער ממש לא יכולתי להמשיך אם היית ממשיך להיות שם עוד חצי דקע הייתי מתחיל לבכות שם בסלון היה לי איזה סערת רגשות כזאתי הרגשתי ממש ממש מותקף ממש מזולזל ו הבנתי גם שמה שיש יש חשיבות מאוד רבה לחוזר בתשובה ש שגם ידע גם בשביל עצמו בעיקר בשביל עצמו אבל גם בשביל הסביבה שלו לענות לענות על שאלות כ יש פעמים שהשאלות מצד הסביבה שלא מכירה אז יש שאלות שלפעמים מתפרשות כ תוקפניות אבל הם באמת באמת רוצים לדעת ויש כאלה שבאמת סתם רוצים לתקוף אבל א זה חשוב מאוד כל הביסוס הזה של אמונה זה משהו שהוא מאוד מאוד מחזק מאוד מאוד מחזק וגם יכול לחזק

את הסביבה ש שמאתגרת אותך האמת שהיהדות בשבילי היום זה זה הכל כמו כל יהודי ש שמע תורה ומצוות אתה קם לתוך זה אתה לומד את זה אתה משתדל לקיים את זה דרך עבודת מידות דרך הלכות לימוד תורה גם עם ההורים שלי היחסים היו הרבה יותר טובים מאז התשובה הרבה יותר טובים א זוכר גם עם אמא שלי עליה השלום שמאוד התקרבנו בעקבות התשובה מאוד עם אבא שלי מאוד התקרבנו וגם ממשיכים להתקרב ברוך השם א רוב החיים שלי היינו די די רחוקים והתשובה מאוד מאוד חיברה בינינו היום אני משתדל מאוד לשלב ב קודש לכול מתפלל בבוקר בבית כנסת הולך לעבודה א אני מורה למוזיקה במשרד החינוך בשני בתי ספר לחינוך מיוחד א אז אני מסיים את העבודה שלי בצהריים

שלוש פעמים הולך לכולל חוזר הביתה ברוך השם זכינו ל לגנון קטן בבית יש לנו שישה ילדים מתוקים ומדהימים אז א הכל סובב זה גם אפילו עכשיו אחד הקטרים המרגשים שהבן שלי עכשיו התחיל ללמוד גם את בבא מציע אלה מציאות כמו שכל ילד שמגיע ללימוד גמרא מתחיל בפרק הזה וזה מאוד מאוד מרגש בעיקר מתי שאבא שלי יושב ליד לראות שלושה שלושה דורות של יהודים מקיימים את מה שיהודי צריך לעשות זה מאוד מאוד מרגש מאוד מאוד מפתיע שפתאום הילד הקטן הזה הופך להיות פתאום נער שלומד גמרא וכלת את הדברים גם הרבה פעמים הרבה יותר מהר ממה שאני קולט אבל זה זה מדהים בכל יום חדש