מסע בין נשמות: עונה 2 - דודו כהן בשיחה אישית עם מתן צור HD (עם כתוביות בעברית)

לא אהבתי את עצמי, דימוי עצמי מאוד מאוד משתק כזה. כמו שהרב שלי עושה ככה, אני חושב, חושב, חושב... ואני מתכסה בשמיכה ופורץ בבכי תמרורים. רוצה לראות עם יהודי חי, פועם, אור לגויים. זה מה שאני מאמין בו, מה אני אעשה? זה באמת אני משלמת מחירים אמיתיים. הוא מוכשר, הוא מצחיק, הוא מלא בכריזמה וגם בצניעות. אתם מכיר את מתן צור מ"אנדרדוס" בתור המצחיקן, אבל מסתבר שהוא גם פובליציסט מתחיל. בואו נפגוש אותו. שלום, מתן צור. -אהלן. שמע, עברת דרך די ארוכה בשנים האחרונות, פרצת ככה דרך אנדרדוס לפני זה כתבת אבל בעיקר אנדרדוס הביא את הזינוק. מאז התגלגלת למקומות שאני לא יודע אם אתה חשבת שאתה תתגלגל. למשל, חשבת להיות

שחקן מתישהו? לא חשבתי. ב"אנדרדוס" שיחקתי. -אבל שם, אתה יודע, זה חבר'ה, זה לא משהו מחייב ופתאום רואים אותך ממש בסדרות. כן. זה פתאום התחיל להיות משהו. האמת שלפני שלוש שנים בערך בחנוכה שיחקתי במחזמר ב"יוס'לה קמצן קדוש" ואז שנה אחר כך כבר העלינו כאנדרדוס גם מחזמר לחנוכה. ואז עכשיו ו"רצים למשנה", כן. שזה גם משהו שונה, מאתגר. כי גם שיחקתי שמה דמות של מישהו שהוא כזה רשע, קצת טיפש. בדרך כלל אני תמיד משחק מישהו שהוא רק קצת טיפש ולא רשע אז זה היה ככה מגוון, גם דמות שהיא יותר עוברת תהליך, עשרים פרקים. זה היה ככה מעניין. אז איך זה באמת? כאילו, אתה מרגיש שזה יועד לך מששת ימי בראשית או שזה... כאילו, גילית

את עצמך מחדש או שזה משהו, אתה יודע, שזה לא הייעוד שלך? מוקדם לדעת. התחום שאני נמצא בו הוא די דינאמי כי אני גם כותב, אני מנחה, אני... ואז אני גם משחק. אז זה תחום שעושים בו כל מיני דברים ואתה לא יודע מה מוביל למה ופתאום אתה מוצא את עצמך מנחה ועידה כזאת ולמוחרת כותב, עושה כל מיני דברים וזה היה לי כיף. תראה, לא למדתי משחק, יש הרבה אנשים הרבה יותר מוכשרים ממני אבל זה היה כיף, אני מקווה שיצא עוד פעם, זה כיף. בוא תספר לי קצת על ההתחלה, איך התחלת להיכנס בכלל לעולם הכתיבה, משחק? כאילו, עוד הכתיבה, עוד לפני אנדרדוס. אז עוד לפני אנדרדוס מאוד אהבתי לכתוב ודווקא מה שאני חשבתי שיהיה מסלול החיים שלי זה יהיה

כזה כיוון ריאלי, הנדסת תוכנה, משהו כזה. זה מה שחשבתי עוד בתיכון. -למדת את זה? לא, לא למדתי. עוד בתיכון למדתי בתיכון טכנולוגי, עשיתי בגרויות, אתה יודע, מחשבים, פיזיקה, אלקטרוניקה. אפילו עשיתי קורסים אקדמיים בתיכון במחשבים וכאלה ואז התחלתי לכתוב, אחרי שהשתחררתי מהצבא כתבתי בעלון של הישיבה בקריית שמונה. למדתי בישיבה, הייתי כותב על החוויות מהצבא ושמה יותר נכנסתי לזה. עכשיו, תמיד אהבתי לכתוב אבל שמה זה כבר... התחלתי ממש ככה לצלול לזה ואז ככה התחלתי לכתוב "בעולם קטן" וראיתי שאני מאוד אוהב את התחום ואז כשהתחיל אנדרדוס זה הכריע את הכף שבסוף אני הולך ללמוד לא תחום טכנולוגי, כמו שההורים שלי חשבו או

אחרים חשבו וכאלה, והלכתי ללמוד תסריטאות ב"סם שפיגל", שזה בית ספר לקולנוע. באמת הלהיכנס לתחום הזה וללמוד אותו זה לא קצת להיכנס ללוע הארי? כאילו, אתה יודע, תחום בעייתי. גם עד שאתם בעצם הגעתם כאנדרדוס לא היה בכלל הומור יהודי וגם אפשרויות התעסוקה במגזר הזה הן מצומצמות. כאילו, אם אתה רוצה לעשות משהו, אתה יודע, כשר, יהודי וכו.' עד כמה זה השפיע עליך בהחלטה אם ללכת על התחום הזה או לא? יש פה כמה שאלות בעצם, מבחינת תעסוקה אז באמת זה לא תחום פשוט. בכלל, לכולם. גם במגזר החילוני זה בכלל לא תחום פשוט. -ברור. לא מקנא בכם. תשעים אחוז, לדעתי, מי שלמד איתי בכלל התרחק מהתחום כי לא מתפרנסים. -כן. גם מי שכן אז יש

לו שנה אחת טובה ואחרי זה לא. וגם מה שאנחנו עושים כאנדרדוס זה התחיל ככה בהדרגה שבהתחלה היינו נפגשים פעם ב... אחרי זה יום בשבוע, אחרי זה יומיים בשבוע עד שראינו שזה נהיה כלכלי ואנחנו כל הזמן עובדים כדי לשמר את הכלכליות של "העסק" הזה. כאילו, זו אומנות אבל זה גם עסק. זאת אומרת, אנחנו עובדים על מופע חדש למבוגרים, אנחנו כל שנה מוציאים מופע חדש לילדים לחנוכה, אנחנו מצלמים פרסומות. זאת אומרת, אנחנו חייבים להישאר על הגל כדי שזה ימשיך. וברמה האישית, זה גם היה... זה באמת היה מלחיץ להיכנס ללוע הארי, כמו שאתה אומר, אבל אני מאמין שצריך אותנו שם. זאת אומרת, אם כולנו בסוף... גם שהיוצרים הדתיים נישאר בבועה

שלנו ואני אלך לעבוד רק ב... לצורך העניין, בגלי ישראל ובערוץ 20, ואתה יודע, ובערוץ מאיר, כמו שאני עכשיו נגיד כותב ואני לא אגיע לערוץ 10 ומקומות כאלה, אז אנחנו מפספסים. עכשיו, זה לא מתאים לכולם כי כשאתה מופיע במקומות האלה אז אתה נתקל בדברים שלא תמיד נוח לך איתם, זה קורה הרבה. אבל אני חושב עדיין שעדיף שאני אהיה שמה מאשר שמישהו אחר יהיה שמה כי אני מרגיש שאני כן יכול להוסיף טוב, לפחות ככה אני רוצה להאמין. זה אולי קצת נאיבי אבל ככה אני משתדל. מה מניע אותך גם? אני מנסה ככה לקלוט בין השורות. אתה מנסה גם לחזק, לשדר משהו או כאילו להצחיק, להתפרנס, לעבוד? האם יש לך אג'נדה מעבר לזה? זה מורכב. אני חושב

שכקומיקאי אני מאוד אוהב להצחיק, זה קודם כול, זה משהו גם באישיות, וכאנדרדוס אנחנו קודם כול אוהבים להצחיק. זה תמיד אבל בא עם ערך באיזשהו מקום. הערך הבסיסי שבזה שזה לא דווקא מסר שעולה מכל מערכון, אלא הערך הבסיסי זה שהתורה היא תורת חיים. זאת אומרת, אפשר להיות דתי, מאמין, דוס ולשמור על ההלכה ולהיות מצחיק ושיהיה כיף. וזה מסר מאוד מאוד יסודי גם בחיים שלי וגם באנדרדוס. וגם מבחינת עצמי אני מנסה להביא את הדברים שאני מאמין בהם, כשנגיד אני הולך ל"יום שהיה" עם גיא זוהר אז אני מביא את האג'נדות שלי ושמה נותנים לי מקום באמת להגיד מה שאני חושב כדתי, כימני, שגם אין שם הרבה כאלה בפינה הזאת. צריך להזכיר, אתה

מופיע אצל גיא זוהר בערוץ עשר, פינה כמה פעמים בחודש עם אג'נדות בעצם, שזה גם, זה שלב אחד אחרי, אתה יודע. לא קומיקאי, לא תסריטאי אלא כבר בעל טור. זה בכלל... כן, זו פינה פובליציסטית כזו, פובליציסטית מצולמת, אפשר להגיד, כי זה כמו טור דעה מצולם כזה. כן. זה מקום שאני מאוד אוהב את זה. זאת אומרת, כיף לי שיש לי מקום שאני יכול לבוא ולהביע את דעתי באופן ישיר יותר, אתה יודע, ולא מתחת לעלילה של מערכון או משהו כזה. וכן, ושמה אני מביא את עצמי, שמה אני מביא את מה שאני חושב, על המצב בארץ. -על מה אתה מדבר שם למשל? כאילו, מבחינת יהדות? אני מדבר שמה על הכול. זאת אומרת, לצורך העניין, היה לא מזמן קמפיין של מפלגה

בתל אביב, "סיעת החילונים הירוקים." יש סיעה כזאת בתל אביב. -כן. שעודדה לפתוח מסעדות בתשעה באב. אז באתי ואמרתי את דעתי על הרעיון של... על הרעיון ה... שבעיניי הוא גרוע מאוד, לעודד מסעדות לפתוח בתשעה באב, על זה שיש ניתוק חילונים מהיום הזה, שהוא בעצם יום לאומי. ועל מה עוד אתה מדבר בפינה הזאת? האמת ש... -מה מציק לך בעצם? האמת שעל הכול, זה תלוי מה קורה בארץ. זה יכול להיות על זה שיש התפרעויות, אתה יודע, יש אלימות ערבית שמתעלמים ממנה, ועל האג'נדה שלי, אג'נדה דתית, ימנית, על כלכלה גם, הכול. ואתה מרגיש שזה אופק חדש מבחינת העיסוקים שלך? כאילו, לא רק להצחיק וכו' אלא גם לתת ביטוי של ממש. כן. זאת אומרת, זה

עוד צד שיש בי שאני מאוד אוהב אותו וחיפשתי מקום לתת לו ביטוי והגיע המקום. זאת אומרת, לפני זה הייתי כותב על זה בפייסבוק וכל מיני מקומות כאלה ופעם היה לי טור דעה ב"אן-אר-ג'י," שזה כבר סיפור יותר ישן. והגיע המקום שנתן לי את ההזדמנות, אתה יודע, ואני יכול להביע את עצמי מבחינה אקטואלית, נקרא לזה, כי באנדרדוס זה לא... אנחנו לא עוסקים באקטואליה כמעט בכלל, פוליטיקה ודאי שלא. מקום קצת אחר. תגיד, כשהקמתם את אנדרדוס, ואתה יודע מה? אם כבר ראינו קטע, בוא נראה עוד קטע מקליפ קצר שלכם. ההומור הזה הוא הומור מגזרי שמצחיק דתיים. זה משהו שלדעתך יכול להתפתח גם להצחיק לא דתיים? אני לא יודע. זו שאלה טובה. אני חושב

שמבחינת הכתיבה היא... או מבחינת כישרון הכתיבה וההפקה אז כן. כרגע אנחנו יותר מתמקדים בקהל הבית שלנו, נקרא לזה, בכוונה. זה הקהל שגם מההתחלה ראה אותנו ותמך בנו ובא להופעות, אבל השאיפה היא גם לפרוץ החוצה. אני לא יודע מתי זה יקרה, אני לא יודע איך זה יקרה ואני מקווה שזה כן יקרה, שזה לא משהו... רק משאלת לב. אני יודע שיש כל מיני חילונים שרואים אותנו ובאים להגיד לנו, אבל זה לא הרבה. זאת אומרת, זה מעניין אותם לראות משהו מהעולם הזה, כאילו הצצה לעולם. -סוציולוגי. -כן. כאילו הצצה כזאת למשהו שהם לא מכירים, ל... הם לא מבינים, אתה יודע, הם רואים את "שיר הסמס" שעשינו הם לא מבינים כאילו מה זה שו"ת אס-אם-אס,

אבל הם עדיין מצליחים ליהנות מהבדיחות הקטנות ו... תגיד, בגלל שאתם באמת על קו התפר, אתה יודע, של המותר והאסור, מעניין אותי לדעת מה בעצם... אתם מתייעצים באופן קבוע עם רבנים? איך זה עובד? איך מחליטים מתי זה לצחוק על המגזר או עם המגזר? זה באמת לא פשוט. אנחנו לא מתייעצים באופן שוטף עם רבנים, אנחנו כן נורא נזהרים מראש ואנחנו סומכים על האינטואיציות שלנו ועל מה שאנחנו מכירים. בסופו של דבר אנחנו במגזר, אנחנו לא במבט חיצוני אלא יודעים איפה עובר הגבול מבחינתנו. אני כן יודע שדעת רבותיי בקריית שמונה, הרב צפניה דרורי וזה, מאוד נוחה ממה שאנחנו עושים, אנחנו כן מקבלים פידבק וזה נורא משמח אותי. איך משתדלים שלא

לעבור את הגבול בהומור יהודי? תן לי דוגמה לדילמה, לוויכוח שלכם. אולי מערכונים, היו כאלה שגנזתם? היו כאלה שגנזנו. היה מערכון שהוא היה מבוסס על הסיפור של חנה'לה ושמלת השבת כזה ואיכשהו יצא, אחרי שצילמנו אותו כבר וזה, שהרגשנו שזה יכול להשתמע כאילו אנחנו צוחקים על ההלכה ולא התכוונו. זאת אומרת, זה לא היה... זאת לא הייתה המטרה. וזהו. כאילו, נגנז, נשאר על רצפת חדר העריכה. יש כאלה שעוד נשארים עוד לפני זה, אתה יודע, שזה כבר צילמנו וערכנו ורק אז אמרנו: טוב, זה כבר, זה יותר מדי. ויש גם דבר שהעלינו ואנשים הגיבו והרגשנו שאולי זה לא... אתה יודע. והורדתם אותם? לא הורדנו אבל נגיד, זה מקרים אפורים, לדוגמה. זה

לא מקרה שניסינו לפגוע או שפגענו, נגיד שזה מקרה שהמערכון היה... יש מערכונים שהם סאטירה, הם קצת יותר מתוחכמים ואם אנשים צופים ולא תמיד מבינים את הסאטירה אז הם מרגישים לפעמים שזה עליהם, אפילו שזה לא עליהם. לצורך העניין, אני יכול לעשות מערכון, סתם כדוגמה, שצוחק על גזענות כלפי מזרחיים, שהוא בעצם מבקר גזענות אבל הוא ישתמע כגזעני למי שלא מבין את הסאטירה, אז דברים כאלה אנחנו תמיד שואלים את עצמנו. יכול להיות שבסוף אני אשאיר את המערכון אבל אני אלמד להבא מה לעשות ומה לא לעשות. ובכלליות, אנחנו כן, אנחנו זהירים, אנחנו מכירים את הקהל, אני יודע מה מתאים ומה לא מתאים. תגיד, במהלך השנים האחרונות האלה כשאתה

מופיע בהצגות וכו,' אתה נהיית סוג של כוכב ילדים, מבקשים חתימות. אבל אתה עדיין לא נראה לי, כאילו, אתה יודע, ה"טייפקאסט" של הכוכב, זה שכאילו חותם בנונשלנט ועושה סלפי. איך אתה חי עם זה? אתה מרגיש את ה... אתה מרגיש מזה אי-נעימות? אתה זורם עם זה? זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל יום. קודם כול, אתה יודע, לא כזה כוכב. זאת אומרת, ילדים דתיים הם מכירים, מבקשים להצטלם וכאלה. יש דיסוננס שאני מכיר אותו רק אחרי שאני נמצא בתוך המצב הזה, שפתאום אתה קולט שבעיני אחרים אתה משהו אחד, לצורך העניין ילדים רואים ואוהבים אותך וזה, בחיים האמיתיים שלך אתה לא. בסופו של דבר אתה אדם רגיל. וגם יצא לי להיפגש עם הרבה מפורסמים

תוך כדי עבודה וכאלה, זמרים, אנשים שהופענו איתם, כל מיני כאלה, כולם אנשים רגילים. בסוף. אנשים רגילים. -ברור. חיים את החיים שלהם. וזה מה שאני, יש לי שלושה ילדים חמודים, אלה החיים האמיתיים. כשילד, או לאו דווקא ילד, בא להצטלם איתי אז אני בכיף. אתה יודע, אני רואה בזה הערכה לאומנות שאני עושה אבל זה לא... אדם רגיל, אתה יודע. לא, אבל אתה עדיין פחות מה... נגיד אין לך מנהל. התקשרתי אליך כדי לתאם את הריאיון הזה, ענית. לא "דבר עם המנהל שלי," "דבר עם היחצנית", "צריך לראות," כאילו בלי פוזות, בלי משחקים. אני לא יכול להרשות לעצמי מנהל. אבל לא, זה פשוט אני לא רואה צורך. -פשוט תשמור את זה, זה המסר. אני לא רואה

צורך בזה. יכול להיות שאם אני הייתי מוצף בטלפונים הייתי אומר "טוב, אני לא יכול יותר," אבל אני מאוד אוהב את החיבור עם האנשים. זאת אומרת, אנשים פונים אלינו בפייסבוק או באינסטגרם או סתם בטלפון מבקשים ברכות לבר מצווה או שהילד ייפגש איתנו ואנחנו... תיזהר, אחרי השידור הזה... אנחנו נקרין את הזה למטה. -לא נענים להזמנות. אבל לא, סתם, הרבה פעמים אנחנו כן משתדלים לסייע אם יש לנו זמן. אני אוהב את החיבור הישיר עם הקהל, לא רואה צורך להיות מנותק מהקהל. תגיד, חוץ מזה, התחלת אומנם באנדרדוס אבל אתם כל אחד מכם פורש כנפיים למקומות אחרים, אחד ספר, אחד הצגה, אחד משחק. מה זה אומר? שזה מין סופר גרופ שעדיין עובד ביחד

וכל אחד עושה דברים בנפרד או שזה מין... כאילו לקראת איזושהי התנתקות? כרגע אני לא רואה התנתקות. -אל תהיה דיפלומט אבל. לא, האמת, אני אגיד הכי דוגרי, אני חושב שזה משרת את טובת הקבוצה זה שלכל אחד יש את העיסוקים שלו גם כי בסופו של דבר כל אחד גם יש לו כישורים אחרים. ואשר הוא מוזיקאי מחונן שלמד ב"רימון" וב"אקדמיה למוזיקה". -וואלה? הוא עובד על המוזיקה שלו וגם עובד עם קבוצות על עיבודים וכל מיני דברים כאלה. ויעקבי הוא מאוד מוכשר בסטנד אפ והוא גם עושה חיל שמה, וזה לא אומר שהוא לא יופיע עם אנדרדוס. זאת אומרת, אנדרדוס עדיין בראש מעייניו, בראש מעיינינו של כולנו, אבל הוא עושה גם שם חיל וזה טוב, יש לו גם טור

מצליח ב"בשבע," אשר, אגב, גם כותב טור מצליח ב"עולם קטן," נדב כותב טור מצליח ב"אותיות," הוציא ספר שהצליח. אני הוצאתי הגדה שהצליחה, אני גם בטלוויזיה, משחק קצת וזה. זה טוב, נראה לי. כל אחד יש לו גם את ההצלחות שלו, את המקום שלו וגם יש לו את אנדרדוס, שזה עשייה משותפת שאנחנו מאוד נהנים ממנה. לצורך העניין, אנחנו גם מבלים ביחד מעבר לזמן שאנחנו גם ככה ביחד הרבה. אנחנו גם ככה איזה חצי שבוע ביחד וערבים וכאלה. עדיין כיף לנו ביחד וזה טוב. זה לא שאנחנו גם, אתה יודע, סופר גרופ של טאלנטים שבמקרה התקבץ לו, פשוט כולנו נבנינו ביחד לתוך זה. -נבניתם ואז נפוצתם. אני אגיד ככה, יש תמיד שאלה מה גורם לבן אדם להצליח -

כישרון, נכון? או השקעה? יש מידה של כישרון, זה ברור, אבל יש מידה מאוד גדולה של השקעה. זאת אומרת, אנדרדוס, התאבדנו על זה ממש, נכנסנו לזה, אתה יודע, השקענו את... חודשים עוד לפני שעלינו בכלל. השקענו בזה לילות וימים וכתבנו ועבדנו והוצאנו קטעים שנה לפני שהתחלנו להופיע. -ידעתם שזה יגיע לרמות האלה? לא, לא. לא היה לנו מושג מה יהיה. -אז למה השקעתם כל כך? מאוד אהבנו את זה. רצינו שזה יצליח אבל, אתה יודע, אף אחד לא מבטיח לך הצלחה, במיוחד באומנות אף אחד לא מבטיח לך איך יגיבו ובסוף אתה מצלם כמה עשרות מערכונים, אתה מתחיל להעלות אותם, אין לך מושג אם יאהבו, לא יאהבו. זה מצחיק אותך, מי אמר שזה מצחיק אחרים?

התייעצנו עם אנשים אבל, אתה יודע, אין... אבל ברוך השם זה הצליח מהר מאוד והמשכנו אבל לעבוד קשה. נגיד, לא העלינו מופע חודש אחרי. ישבנו חודשים לכתוב ורק שנה אחרי העלינו מופע והוא רץ איזה מאה פעם. זאת אומרת, אתה יודע, כל הזמן עבדנו ולמדנו ואני חושב שמתוך זה שעבדנו ולמדנו והופענו וליטשנו את האומנות שלנו אז כל אחד גם עכשיו עושה דברים אחרים מתוך ההשקעה והמוטיבציה. אני יכול להגיד לצופים שזה חשוב בעיניי, אם אתם רוצים משהו אני חושב שחשוב מאוד להשקיע בו את כל כולכם ואז מגיעה ההצלחה. אבל זה לא שלבן אדם יש איזה... אתה יודע, יש פוקס או כישרון נורא ייחודי שהוא פתאום... כן, ברור, זה לא הוקוס פוקוס. -כן. אבל

באנדרדוס, תחושה קצת אישית, טיפה הלכתם יותר מדי לכיוון המסחרי, יותר מדי מערכונים שהם בעצם פרסומות, יותר מדי אזכורים של תוכן שיווקי. אתם מקבלים את ההערות האלה? כאילו, אתם שומעים את זה גם מסביב? אנחנו שומעים בתגובות שכותבים לנו וגם מקבלים את זה. יש בזה מן האמת, אני חייב להגיד. אנחנו חייבים להתפרנס. כדי שנוכל גם להמשיך ליצור אנחנו חייבים להתפרנס. -ברור. ונגיד, בשנה האחרונה העלינו גם לא מעט מערכונים חדשים שהם לא רק שהם לא מסחריים, הם גם על חשבוננו. לצורך העניין, כל מערכון שאנחנו מוציאים והוא לא מסחרי הוא לגמרי על חשבוננו גם ההפקה, גם הזמן, גם הכול. אנחנו עושים את זה באהבה כי אנחנו מאוד אוהבים את

זה אבל אנחנו חייבים לאזן את זה. כאילו, אנחנו בעלי משפחות. אני לא יכול עכשיו שבוע רק, אתה יודע, לעבוד משרה מלאה רק בלהוציא מערכונים שלא מכניסים לי כלום. אני מנסה אבל גם שהפרסומות הן גם יהיו עדיין כיפיות ואנחנו גם עושים הופעות שהן מסחריות אבל זה... זו אומנות. זאת אומרת, אנשים באים ומשלמים כרטיס, הם נהנים ואתה יודע. וכשעשינו מחזמר לחנוכה הוא מחזמר ברמה מאוד גבוהה. לא רק בגללנו. לקחנו אנשי מקצוע טובים, במאי טוב, כוריאוגרף, אתה יודע, מעצבי תלבושות ותפאורה הכי טובים שיש. זו השקעה של מאוד אלפי שקלים שאנחנו עשינו מכיסנו אבל אנחנו רוצים לעשות אומנות טובה, נגיד ככה. קודם אתה הזכרת את עניין הפרנסה

במקצוע הזה, שזה באמת אחד הדברים שאני אישית לא יודע איך שחקנים יכולים להתמודד עם דבר כזה כי, אתה יודע, זה תקופות וגלים וירידות ו... ואתה יודע, אני נזכר שלפני משהו כמו ארבע, חמש שנים ראיינתי את ארבעתכם לעיתון "בשבע" וחלק גדול מהכתבה עסק בעניין הפרנסה. מאיפה תביאו ואיך תעשו והאם זו לא השקעה? ואפילו אמרו לי: תשמע, חפרת להם בענייני הזה. תעשה כתבה קצת יותר שמחה. אבל, הנה, אני רואה שזה חוזר אצלך בסופו של דבר וזה באמת מטריד. כשאתה חושב הלאה, באמת, יש לך שלושה ילדים, משפחה, זה לא פשוט כל התסריטים ומשחק ומפרויקט לפרויקט בלי עבודה קבועה. עד כמה זה מטריד אותך ביום-יום? איפה אתה חושב שתהיה עוד עשר שנים,

במקום יותר יציב או עדיין ככה? זאת שאלה קשה, אבל אני יכול להגיד לך עד עכשיו, אנחנו כבר שש שנים שאנחנו עסק, תכף. מאז שהקמנו עסק, לא רק שהתחלנו להוציא דברים, מאז שהתחלנו עסק, ואני חושב שאם אומן דואג לשמר את הקהל שלו ולשמר את היצירה שלו והוא לא דורך במקום, אז לאורך זמן זה מצליח בתנאי שאין לו, אתה יודע, את משבר האלבום השני שפתאום נהיה ממש... אבל תכף אנחנו לקראת מופע שלישי אז כנראה צלחנו את משבר האלבום השני. ברמה האישית, שוב, אנדרדוס לא תופס את כל עולמי, יש לי גם דברים אחרים. וכן, זה קצת לעשות כל פעם משהו אחר. קודם כול, אני מאוד אוהב את זה, זאת האמת. אני לא רואה איך הייתי שכיר שקם והולך למשרד ו...

הייתה תקופה שהייתי, אבל זה היה לא פשוט לשלב את זה עם שאר הדברים. אני אוהב את זה, אני אוהב שכל יום אני קם ואני עושה משהו אחר. זאת האמת. ואתה לא מפחד מהיום ש?... אני קצת מפחד. אני אומר, מקסימום נלך להיי טק, אתה יודע. נעשה הסבה ויאללה. אבל לא, האמת שאני... -בוא תתכנת את "שבע ברכות." תעשה סגירת מעגל. -כן. את זה תכניס אם אפשר. האם שיש חשש אבל אני מאוד עובד קשה כדי שזה לא יקרה. לצורך העניין, ליוצר, חוץ מהדברים שמציעים לו כשחקן או כזה יש לו דברים שהוא יכול לעשות לבד, שזה אני מגיש סדרות, עובד עם מפיקים, מקדם דברים. אין לי תמיד שליטה אם זה יצליח או לא אבל אני עובד קשה. זאת אומרת, אני עובד, למרות שאני

עצמאי, אני עובד לילות על פרויקטים שהם לא רווחיים בטווח הקצר בכלל. והוצאתי לפני פסח, הוצאתי הגדה שאני כתבתי ואלחנן בן אורי אייר, הוצאנו ב"ידיעות ספרים." שוב, זה עוד תחום שנכנס. כרגע הוא לא מאוד רווחי, זה תמלוגים מספר זה, אתה יודע, לא הולכים עם זה למכולת. אבל אני מנסה ליצור כמות של דברים מכל מיני כיוונים כדי שעוד עשר שנים זה ימשיך. בסופו של דבר הכול תלוי בקב"ה נראה לי, לא? אתה יודע, אנחנו משליכים עליו את יהבנו אבל עובדים קשה גם. זאת האמת. שאלה אחרונה, דיברנו על זה שאתה שחקן וקומיקאי ותסריטאי, אבל יש משהו אחד שיותר ככה בלט לי בין הכול, שזה באמת הטור הפובליציסטי שלך בערוץ 10. זה משהו שהולך...

שהיית רוצה לפתח אותו? אתה יודע, יותר להשתמש במקום שלך, בכישורים שלך כדי להשפיע באמת? התשובה היא שכן. אני מאוד רוצה שזה יקרה ואני עושה מאמצים כדי שזה יקרה. עם זה שאנחנו משמרים את אנדרדוס וזה יימשך עוד הרבה שנים, אנחנו ממשיכים ליצור, אני... יש לי גם, זאת הדרך שאני פורץ באופן אישי, שהיא קצת שונה וייחודית גם משאר החברים. ואני מאוד אוהב את זה ומחפש להשפיע שם ושם אני כבר לא מתן מאנדרדוס, אני מתן צור, שלא הגיע לשם, אגב, בגלל אנדרדוס. בא לעשות טסט ועשה את זה כמו שכולם עושים. וכן, אני מקווה שזה ילך הלאה רק, אתה יודע, נקווה לטוב. אני מאחל לך. כי להשפיע, אין כמו להשפיע. -כן. שנזכה. -בעזרת השם. תודה, מתן צור. -תודה רבה. תודה רבה. -להתראות.