הכח של אמת פנימית-סיפורו של יוסף הצדיק

יש פסוק אחד בתורה שכל פעם שאני קוראת אותו הלב שלי נמס ולא יכול יוסף להתאפק. יוסף עומד מול האחים שלו והרבה ניצבים, כוח, שליטה מסביב. ואז מגיע רגע שבו הלב חזק יותר מהתפקיד. רגע שבו הנשמה כבר לא מסכימה להחזיק תדמית והוא לא יכול להתאפק. מה גרם ליוסף לא להתאפק? הרגע הזה ויגש אליו יהודה. יהודה מגיע ליוסף שהוא כביכול בעמדת כוח גבוהה הרבה יותר ממנה. נכון מלך שליט על כל מצרים. הכל בידיים שלו. אבל יהודה לא מגיע חלש ולא מתחנן. הוא מגיע עם תוקף יהודי, ממת פנימית, עם אחריות, עם לב חשוף. וברגע שודי עומד כך מול העולם, אפילו יוסף כבר לא יכול להתאפק. יש רגע בחיים שבו אנחנו לא צריכים לצעוק, לא להוכיח או

להילחם, רק לבוא עם אמת פנימית, גבורה יהודית אמיתית, בלי חשופתום העולם, כל ההשליה שחשבנו שהיא חזקה, הכל מתנפץ מולנו, מול אמת יציבה. כשהאמת פוגשת אמת, כל הקליפות נופלות. ובהמשך התורה מספרת לנו שהאחים נבעלים, אני יוסף העודבי חי. והם בטוחים שעכשיו תבוא הנקמה. ויוסף שאדם העובר להם בראש, אומר להם, אל תתעצבו, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם. ובהמשך לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוקים. זה לא אתם, זה לא אנשים, זה לא הסיפור, זה הכל, זה הוא. ברגע שאנחנו מבינים שלא אנשים עומדים מולנו אלא הקדוש ברוך הוא, הכל מסתדר. אנחנו לא מפחדים עם מלכים ולא מתבלבלים מול סמכויות ולא מתכושים מול העולם. כי מי שמבין שהוא עומד

מול הקדוש ברוך הוא, מי יכול עליו? אז תשאלו את עצמכם, איפה אנחנו חוששים מלגשת? ואם היינו עומדים מול הסיטואציה הזו עם תוקף יהודי ועם אמונה שזה הכל ממנו יתברך, איך הכל היה נראה אחרת? אם זה נגע בכם אתם מוזמנים להעביר את זה הלאה כי לפעמים כל הגאולה מתחילה מויגש.