אלול: בדרך הנכונה - הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו HD (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה. חודש אלול, ימים של רחמים, סליחות והכנה לקראת הימים המיוחדים, ימי הדין הבאים עלינו, בעזרת השם לטובה. הייתי מבקש ללמוד נקודה שהיא מעט תעורר אותנו ותזכיר לנו מעט את חובתנו בימים אלו. כולנו מכירים את הפרק בנביא. אליהו הנביא עומד בראש הר הכרמל ובמעשה מיוחד של נס גדול זוכה ומזכה את עם ישראל בישועה גדולה. בואו נלמד את הסיפור כפי שחז"ל לומדים אותו. מתאר הנביא במלכים א', סוף פרק ט"ז. אחאב מלך ישראל מלך חוטא, מלך שמביא לעם, מביא לארץ, כמויות עבודה זרה שלא נודעו כמותן. ואחאב המלך מאפשר לחברו, חיאל בית האלי, לבנות ולעשות מעשה חריג: השטח, אדמה של יריחו - אפשר יהיה לבנות בו. כי כאשר נכנסו ישראל

לארץ וזכו לנס גדול שחומות יריחו נפלו, עמד יהושע בן נון וקבע בחרם: "ארור האיש אשר יבנה את העיר הזאת, את יריחו. "בבכורו ייסדנו, בצעירו יציב דלתיה." כדי לשמר את שם ה' בעולם, כדי להזכיר לדורי דורות "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים," לשם כך יהושע בן נון שומר ומשאיר את המצב כמו שהוא, שהמציאות תהיה שלא בונים פה שום דבר. משאירים את שטח האדמה כמו שהוא, הוא יישאר ריק לגמרי מאנשים, והכול במטרה אחת חשובה ומשמעותית - כדי שיזכרו לדורי דורות: הקב"ה נתן את הארץ לעם ישראל. ואז מגיעים להם אנשי אחאב ברצון לרחק את שם ה' מהעולם, ומציעים ומאפשרים לחיאל בית האלי לבנות. ולמרות שיהושע בן נון הזהיר ואמר "בבכורו

ייסדנה, בצעירו יציב דלתיה- " זה לא מפריע בכלל, לא מטריד בכלל את חיאל ואת אחאב, והם מתחילים. בנו הראשון מת. בנו השני מת. זה לא מפריע לו. הוא ממשיך בדברים הללו. ואז מתארים חז"ל בסוף מסכת סנהדרין את המפגש המיוחד שמתקיים בין אחאב, חיאל בית האלי ואליהו הנביא. אליהו מגיע לבית אבלים. עומד אליהו ואומר: "כואב לי, עצוב לי, "אבל אתה, חיאל, אשם. אתה הרגת את בניך. "אתה עשית בניגוד לדבר ה,' "אתה עשית בניגוד למה שנאמר במילותיו של יהושע בן נון, "ולכן נתקיים בך בדיוק דברי יהושע בן נון." אחאב מגחך. אומר לו אחאב: "תגיד לי, מי גדול יותר? משה או יהושע"? אומר אליהו הנביא: "התורה קובעת. "אומרת התורה במילים מפורשות:

'לא קם בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים.' 'לא קם בישראל כמשה.' "זה משהו מיוחד, נדיר, משהו בצורה שונה לגמרי מכל מה שהיה. "משה רבנו אדון הנביאים. "אז משה גדול יותר מיהושע." אומר אחאב: "אם כך, תסביר לי. "התורה אומרת: 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך. 'אם סרתם ועבדתם אלוהים אחרים, 'ועצר את השמיים, ולא יהיה מטר, 'האדמה לא תיתן את יבולה.' "שים לב", אומר אחאב לאליהו, "אני הבאתי עבודה זרה לארץ בכמויות עצומות, "ובכל זאת השדות מוריקים, שפע, פריחה, הצלחה, הכול טוב כאן. "אז אם כך, על מה אתה מדבר? "כמו שמה שמשה אמר לא התקיים, כך גם מה שיהושע אמר

לא התקיים. "למה מתו הבנים? צריכים לבדוק. "מחלה גנטית, בעיה כלשהי." אומר אליהו לאחאב: "אתה בכלל לא מבין מה זו הנהגת ה' בעולם. "אתה לא מבין מידת רחמים שהקב"ה מרחם על עמו "והקב"ה רואה שיש בהם מעלות אחרות "והוא מוחל להם ולכן לא מעניש אותם כמו שמגיע להם. "אבל אתה רוצה להעמיד את אלוקים במבחן - בבקשה, הנה תקבל מבחן. "המבחן אומר: חי ה' אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו, "אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי עם על פי דברי". נקודה. נגמר הסיפור. ובאותה הדקה יובש על פני האדמה. מתחילות שלוש שנים קשות. אין טל, אין מטר, אין טיפת מים. אי אפשר להביא מים מארץ אחרת. אין מושג של התפלת מים. יש חורבן. יש מוות. תקופה קשה מאוד

חולפת על פני העם. ואז מגיע המפגש שאליהו הנביא פוגש את אחאב ואומר לו: "אני מוכן בבקשה, בעקבות הוראת הקב"ה, "אני מוכן כרגע למאמץ, לניסיון. "בוא ננסה ניסיון. "נעמוד כולנו בראש הר הכרמל ונִרְאֶה ונַרְאֶה לעם מיהו אכן האלוקים." אחאב מסכים. אוספים את כל העם להר הכרמל, ובתחתית ההר נאספים כולם. בראש ההר עומד אליהו. מולו 400 נביאי הבעל, 450 נביאי האשרה. אחד כנגד 850. בתווך אחאב ניצב לראות מה יקרה כאן. אליהו הנביא ניגש אל העם ואומר להם: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? "אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו." "ולא ענו העם אותו דבר." העם לא עונים לו. לוקח אליהו שני פרים. פר אחד נותן לנביאי

הבעל, פר אחד משאיר אצלו. אומר להם: "תעשו את הפר בצורה של קורבן. שימו אותו על המזבח. "אש לא תשימו, וקראו לאלוהיכם. "אולי אכן אלוהיכם יזכה אתכם ואכן יראה שיש בו משהו." הם עושים את זה. מניחים על המזבח את הקורבן ומתחילים לצעוק: "הבעל עננו"! אף אחד לא עונה. "הבעל עננו"! מתקרבים למזבח, מתחילים לרקוד ולקפוץ ולפסח, לדלג מעליו. וחז"ל מגלים לנו שבמזבח עצמו מתחבא אותו חיאל בית האלי עם קופסת גפרורים והוא אמור להדליק את האש ברגע שיישמע הקול "הבעל עננו"! והוא יעזור לרמות ולהטעות את העם, כביכול הבעל מסוגל להדליק אש. אבל נחש מכיש אותו. וכאשר ייהרס בסופו של האירוע המזבח, יגלו את גופתו של חיאל יחד עם נחש ארסי

לידו, ששלח הקב"ה כדי לא להטעות ולרמות את העם. הם קוראים, צועקים, מנסים. אין קול. אין עונה. אין קשב. שתיים בצהריים. אומר להם אליהו: "אולי הוא עכשיו הלך לנוח צהריים. "תצעקו חזק להעיר אותו. "אולי שעון מעורר. משהו." שום דבר. אחרי הצהריים העם כבר מיואש כולו. נביאי הבעל, הגרון שלהם כבר ניחר. מהבוקר צועקים שעות. שום דבר לא ענה להם. אומר אליהו הנביא לכל העם: "גשו נא אליי." "ויגשו וירפא את מזבח ה' ההרוס." כשכולם נמצאים ביחד, זה ריפויו של מזבח ה' ההרוס. בונים מזבח. מניחים עליו את הקורבן. מבקש אליהו מהעם "תביאו מים." מביאים מהים הסמוך. שופכים על העולה כמויות מים עצומות שכבר עולות ויש תעלה מסביב מלאה

במים. ניגש אליהו ואומר: "ענני, ה'. ענני. "ענני, אחד - שאכן תהיה אש על המזבח, "וענני שלא יאמרו מעשי כשפים, "שיבינו וידעו כי אתה הוא ה' האלוקים. "ומה לעשות, העם חטא, אבל עכשיו יראה." זוכה אליהו, זוכה העם. יורדת אש מן השמיים "ותאכל את העולה, את העצים, את האבנים, את העפר ואת המים אשר בתעלה ליחכה." האש לוקחת את הכול למעלה, "וירא כל העם וייפלו על פניהם ויאמרו: "ה' הוא האלוקים! ה' הוא האלוקים"! קריאה נשגבה שאיתה חותמים אנחנו את יום הכיפורים הקדוש: "ה' הוא האלוקים." מוריי ורבותיי, חז"ל יודעים לקרוא לא פחות טוב מאיתנו את הפסוקים, וחז"ל בתלמוד ירושלמי אומרים משפט אחד: "במה זכו ישראל שייעשה להם נס? בשכר

שאמרו 'ה' הוא האלוקים."' נשים לב, במה זכו ישראל שייעשה להם נס? כי הם אמרו: "ה' הוא האלוקים." אבל בפסוק כתוב שקודם היה הנס, וכשהם ראו את הנס, אז הם קראו ואמרו "ה' הוא האלוקים," לא קודם. וכאן חז"ל בירושלמי אומרים כאילו להפך, שקודם נאמר "ה' הוא האלוקים," ורק אחר כך נעשה הנס. מה ההבנה? חז"ל רוצים ללמדנו, אבל לכאורה הם אומרים דבר הפוך מסדר יום. מוריי ורבותיי, נדמה שיש כאן הבנה נוספת, ואולי נשים לב לפרט מרכזי. הרב אליהו דסלר בספרו 'מכתב מאליהו' מדבר על חודש אלול שמשמעותו מעל הכול זה לבדוק האם אני בדרך הנכונה. כי יכול להיות שאני נוסע מאוד מהר, יכול להיות שאני נוסע במהירות עצומה, יכול להיות שהרכב שלי

חזק, ואני אמור להגיע מזמן כבר לכתובת בה הייתי צריך להיות, אבל אם אינני בכיוון הנכון, אז אני לא מגיע. אם אני נוסע אבל בכיוון השלילי, בכיוון ההפוך - לא אגיע. רק מי שבוחן עצמו ובודק, ובראש ובראשונה שואל את עצמו: "האם אני בדרך? האם אני טועה או אולי אני מצליח לכוון? "האם אני אולי חלילה הסתבכתי וטעיתי בדרך"? ואז תעצור רגע בצד, תבחן את עצמך, תבדוק את המפה, תסתכל אולי באמצעים אלקטרוניים, ואז תבחן איפה אתה יכול לעשות סיבוב ולצאת בדרך הנכונה. אבל שלב ראשון לעצור, לבדוק ולשאול: "האם אני בדרך"? שלוש שנים עם ישראל לא שאל את השאלה הזאת. שלוש שנים שבאות אחרי שנות שפע, פריחה, הצלחה. הארץ כולה פורחת, הארץ

כולה מצליחה, ולמרות הכול נעצר הכול. למרות שיש כזה שפע וכזו פריחה, פתאום בעקבות שיחתו של אליהו עם אחאב נעצר הכול. אין גשם, אין טל, אין מטר. שום דבר לא יורד. יובש וחורב על פני האדמה. ואין אחד, אחד מעם ישראל שיעצור את עצמו וישאל: אולי אליהו הנביא צודק? ואולי אין גשם בגלל שחלילה "סרתם ועבדתם אלוהים אחרים?" אולי חלילה בגלל ההתנהלות הזאת שלנו אין גשם? לא היה אחד ששאל שלוש שנים. ואז מכנס אותם אליהו ואומר להם: "גשו נא," והוא שואל אותם שאלה פשוטה: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? "אם ה' האלוקים - לכו אחריו, ואם הבעל - לכו אחריו." ועכשיו, מוריי ורבותיי, שימו לב לחמש מילים בפסוק: לו העם לא עונה כלום,

אין מה לכתוב. אבל הנביא טורח ומדגיש: "ולא ענו העם אותו דבר." העם לא עונה לו שום דבר. מה משמעות הדברים? שמתחילים להבין "אולי טעינו," שמתחילים לשאול את עצמם. כשאליהו מציב בפניהם מראה ואומר להם: "אולי ה' האלוקים,"? ואז הם פתאום מתחילים לחשוב: "רגע, אולי כן? "אולי אנחנו טועים? "ואולי הלכנו בטעות אחרי הבעלים והעשתרות"? אם ה' הוא האלוקים, לכו אחריו. הם לא עונים כלום. לא עונים שום דבר. נעצרים. שואלים. חושבים. וברגע שאדם חושב ובוחן את עצמו, יש סיכוי שהוא יגיע גם לתשובה חיובית. כשאומרים לנו חז"ל: "במה זכו ישראל שנעשה להם נס? בשכר שאמרו ה' הוא האלוקים- " אין כוונתם למה שהם אומרים בסוף כשהם רואים את האש

לוקחת את העולה על המזבח. חז"ל אומרים: "חסד הבורא שמחשבה טובה מצרף למעשה," וכאן זו הייתה לא רק מחשבה טובה, אלא כאן זו הייתה מחשבה של שאלה: "אולי אני בכיוון הנכון." וברגע שהם ישאלו את השאלה הזאת, ברגע שהם אומרים לעצמם: "אולי אני לא בסדר," זה כבר פתח גדול מאוד. קול השופר מנסר ומהדהד בחלל האוויר להשמיע לנו שאלה, שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: אנחנו בכיוון הנכון? אנחנו פועלים היטב? אנחנו עסוקים בעשייה הראויה? או אולי מתקיים בנו דבר הנביא: "גלתה יהודה מעוני מרוב עבודה?" אומר רבנו החיד"א: "מרוב עבודה- " לפעמים אתה יכול לעבוד הרבה מאוד, אבל לא את העבודה הנכונה. נתחיל לבדוק, נבחן את מעשינו, נבחן

את הדברים שלא עשינו, ובדרך הזאת נזכה שהקב"ה יראה לנו את האור, יראה לנו את הדרך ויברכנו בבשורות טובות בשנה הבאה עלינו לטובה. עריכת כתוביות: אורטל זגורי