"להיות מכור זה גיהינום": בני יעקב על הבחירה האמיצה בחיים

אשתי הייתה עומדת לי מה? הסמים יותר חשובים מהילדים, השמים יותר חשובים ממני. לא שהם לא חשובים, אני לא ידעתי להגיד את זה. אני פשוט רוצה אבל לא יכול. להיות מחור זה לא חוויה קלה. זה לא פיקניק, זה גיהנום. קח פעם פעמיים לא כלום. אתה לא תהיה כמוהו. נגעת, נסעת. הושפסתי במחלקה סגורה. הרי זה לא שפוי. אתה מוציא את החמצן הולך לשירותים ומהן סיגריה. זה לא התמקות. תחתית זה הרצון למות. התחתית זה מעצרים. מהתחתית זה באתי משוגעים? אז התחלתי להתמכר לתרופות, לכדורים. אני גדלתי בחינוך, אם אתה רק רוצה אתה יכול. הורס אותי, הורג אותי, אני לא מצליח להפסיק אותו. התמכרות. התמכרות היא התניה בלתי נשלטת לחזור על פעולה, גם

אם היא נוגדת את רצון בעליה. התמכרות היא תופעה של שימוש חוזר בחומר מסוים בחמויות הולכות וגדלות של חזרה בהתנהגויות הגורמות להנאה אשר מביאות את המשתמש בהם למצב שבו היא מנאות משימוש גורמת למצוקה ולדחף להשתמש בו שוב בן יעקב שלום שלום מייסד ושותף של מכללת טריוטר טרפיה מלמד ומטפל בשיטת 12 הצעדים ועם סיפור חיים שמסביר טוב טוב למה פתחנו את השיחה איתך בהגדרה המילונית של התמכרות. איזה ציון אתה נותן למילון? 10. זה בסדר. כן. כן. אז לפני המטפל ומלמד ומייסד ושותף, בוא נדבר על בני על נקודת ההתחלה. היא הרבה פחות מלבבת. כן. קודם כל אני תמיד מציג את עצמי כמחור נקי. אני נקי 34 שנה, שישה חודשים ו-23 יום

בהתמכרויות. אחד הדברים החשובים זה לא שאתה מפסיק להשתמש בחומרים או בהתנהגויות זה איך אתה לא חוזר. זה הרעיון הכי מרכזי בהתמכויות. כי כל החיים שלי מי שאני ילד תמיד לדווח הקצר צלכתי לעשות שינויים. לדווח לא החזקתי את זה וזה מאוד מאפיין מכורים. לא רק לחומרים, גם להתנהגויות. כן. אני זוכר כבר בתור ילד עוד לפני שהתחלתי להשתמש. רגע, אני חייב להבין עוד לפני הילד, כן? זה כנראה משהו מאוד משמעותי בתהליך שעברת או עובר למנות את הימים. למה הספירה הזאת? כי הספירה הזו היא קודם כל שמה אותנו באיזשהיא צניעות. ודבר שני, אנחנו זוכרים גם היום אחרי כל כך הרבה שנים שאני לא יכול לנגוע בשום חומר משנים מצב רווח ותודה. כי

אם אני אנגע בחומרים משנה מצב רוודעה, אני אחזור כנראה מניסיוני ומניסיון אחרים להשתמש באותו כמויות שבהם הפסקתי. אז אני כבר לוקח ממך טיפ לפני שאני מחזיר אותך לזיכרון ילדות. אני פה, אתה יודע, בפיל תועלת אישית. אם אני נניח נמנע מסוכר כבר שלושה ארבעה חודשים, אתה ממליץ לי לספור. זה היום הארבעה חודשים ושישה ימים שאני כן. המטרה לספור זה לזכור את התחילת התהליך אבל ב-12 צעדים גם זה נותן הרבה תקווה לאנשים חדשים שמתחילים וואו שאני הגעתי ל-12 צעדים הייתי אנשים סופרים שלוש ארבע שנים זה היה בתחילת שנות ה-90 בארץ זה רק התחיל אני אמרתי איך בן אדם יכול להיות נקי שלוש ארבע שנים אני לא הצלחתי בחיים להיות נקי יותר

מחודש אז זה נתן לי המון תקווה 34 שנה זה מחליש את הדעת זה כבר לא רק בוא נחזור לילדות כן איפה נולדת? נולדתי בקריית שמונה למשפחה בת שמונה נפשות. אני הבן האמצעי מספר ארבע לחמש אחים ושלוש בנות א משפחה מסאותית דתית. אבא בגיל שש הייתי נבצע בטיל לקטיושה באופן קשה מאוד בצפון ושמה בעצם התחיל המשבר הכי גדול שלי כילד כי כל הבית התפרק. זה היה ירי שבשגרה טפטוף או כן כן ממש כמו שהיום בדרום אז היה אז בצפון היינו רוב הילדות שלי הייתי במקלטים בלילות אני זוכר כילד כן כמובן שיש שמה הרבה פחדים חוסר ציבות ריחות א הרבה כאב א הרבה ספק אה כל הזמן לחיות במצב של סכנה ממש ככה הרגשתי כילד ואבא נפצע ציעה ש כן הוא נחז עד

היום כן וואו כן והפציעה של אבא הייתה משהו מאוד טראומטי כי כל הבית התפרק. היה שמה אבא לא נוכח, אמא לא נוכחת, כל האחים מפורקים. ואני יכול להגיד על עצמי שבעצם ההתמכרות התחילה עוד שמה עם המחשבות, עם הרגשות, עם הדאגות, עם הפחדים והייתי עם זה מאוד לבד. לא היה לי עם מי לדבר ופחדתי לדבר והתביישתי לדבר. אחד הדברים שמאוד מאפיינים אנשים מכורים בהתמכויות זה הסתרות. זה סודות, זה בושה. ואני חושב ששמה התחיל ההתמכרות הראשונה, הראשונית שלי, שבעקבות זה אני פניתי אחרי זה לחומרים כמו סיגריות, אלכוהול, גרס, חשמים אחרים. אני חוזר רגע כן לפציעה של אבא. אתה נוכח בבית? זה קורה בבית? איפה? לא, זה קורה מחוץ לבית. הוא

בסיו ג'יפ בג'יפ ואני זוכר שבאים צלמים ועיתונאים ומצלמים את הבית והבשורה הראשונה זה אבא מת אחרי זה תיקנו את זה לאבא פצוע אנוש ואחרי זה קשה כמובן שאני נכנס להיסטריה אני ממש קופה לא מצליח לעשות כלום ואני בורח מהבית אני בורח לא יכול להכיל את כל הרגשות את כל המתח את כל המצוקה את כל הצעקות כן אני רק שומע ברקע אבא מת אבא מת ואני בורח לדודה שלי שהיא במרחק 10 דקות הליכה וגם שמה בעצם אין עם מי לדבר ואחד הדברים אני חושב שהכי חשוב שאני אומר תמיד למשפחות זה האפשרות לדבר היכולת לדבר היכולת לשתף מה שלי לא היה בלי להשים כן אני חושב שזה גם היה מנטליות אחרת ודור אחר ואני בכלל חושב שבמגזר שלנו בכלל הדתי החרדי

די המקום לדבר על רגשות, על מצוקה, על כאב, על אני לא יכול, הוא כמעט בלתי אפשרי. אני גדלתי בחינוך. אם אתה רק רוצה אתה יכול, זה הכל תלוי בך. יש לך כוחות וכל חיי יראו לי בדיוק משהו אחר. אני לא באמת לאכול הכל ויש לי מצוקה. בעצם ההתמכרות התחילה ממקום של מצוקה, לא ממקום שאני ילד רע או אדם רע. ואז החומרים היו איזשהיא הקלה לחוות את כל העולם הפנימי הכואב. אנחנו כרגע עם ילד בן שש. כן. ילד בן שש. אפילו אתה עוד לא משתמש בחומרים. נכון? איך איך זה? כרגע אתה מתמודד מול חרדות, מול כאב עצום. אבא כמעט מת. יש גם נחות. ומול מול מחשבות אובססיביות שזה מאוד מאפן אנשים מכורים. אבל למה זה אובססיה? עד עכשיו אתה מתאר

משהו שהוא מאוד יש פה אירוע שהוא לא מנהל תקין של רשות מקומית של רשויות רווחה שאני נוטה לחשוב שבשנים שחלפו היום זה יותר טוב אם חלילה יש משפחה שיש נפגע פעולות תיבה יש את הגורמים המקצועיים שיבואו לפחות להסתכל שילד בן שש לו רץ 10 דקות הליכה נותן לחשוב אני מקווה אולי אתה חושב אחרת אבל דאגה כתוצאה מזה למה זה לא תגובה טבעית בריאה אפילו אני לא רוצה שילד יהיה אדיש אנחנו לא רוצים שילד יהיה אדיש שקורה כזה דבר כן, אבל מאותו רגע זה משתלט לי על החיים הסיפור הזה. אני לא מצליח ללמוד, אני לא מצליח להיות מרוכז, אני לא מצליח ליצור קשר, אני כל הזמן בחרדה, בפחד, בדאגה. אני כל הזמן עסוק במה קורה עם אבא. גם אם מרגים

אותי אני לא מאמין. זה הרעיון. כן. אין אפוגות. אין הפוגות. ממש זה העניין של התמכרות. המחשבות והרגשות והפחדים והדאגות 24 שעות נמצאים בחברק עם חברים לא מסוגל אה הוא לא משחק אפילו אני אני לא הייתי מסוגל אם הייתי משחק הייתי מנסה להתנתק מזה נגיד הרבה פעמים אומר לך תתנתק תעשה דברים אחרים לא זה בפנים זה מנהל אותי זה מעסיק אותי זה תופס אותי בעצם אני יכול להגיד כי בהתמכות זה מצב שאתה תפוז במשהו ולא משנה מה זה יכול להיות חומר פנימי כמו שאמרתי רגשות מחשבות כן רצונות כן וזה יכול להיות דברים חיצוניים וברגע שאתה תפוז ואתה לא יכול לשחרר את זה זה מנהל לך את כל החיים ושמה זה התחיל בעצם אני כילד שמה הייתי באמת

במצוקה אף אחד לא ראה את זה אני לא ידעתי להגיד את זה כי כל אחד גם בבית היה עסוק בתוך הכאב שלו כל אחד אמא הייתה עסוקה עם הסיפור של אבא כן, היה ליכות גדולה ממני בשמונה שנים אז היא נפכה לילדה הורית שהיא מטפלת בנו אבל זה הייתה המצוקה הראשונה שחוויתי ודרך אגב בלי להשים אני יודע בגלל שהמצוקה הזו לא דוברה ולא טופלה ולא היה מקום לזה ומוד התביישתי בזה גם כילד כן אז בגיל יותר מבוגר שמצאתי פעם ראשונה את האלכוהול זה היה בשבילי פתרון שחשבתי שהוא מצוין בשביל להתנתק מכל הכאב וכל המחשבות פעם ראשונה שאתה חי את את החיים האמיתיים אתה משתחרר מקבל פתאום עומס איזה גיל אנחנו מדברים גיל 13 אבל באלכוהול כבר בחשיפה

הראשונה אתה נהנה אני לא רק נהנה אני מתנתק ואז אני מתמכר להרגשה הזו לתחושה הזאת אתה משתקר אני מתנתק, פתאום אין לי דאגות, אין לי פחדים, אני לא חושב על הבאה, פתאום יש איזה חוויה כזו כשליה, כן, שרוגע ואתה מתמכר, הרבה התמקויות, אתה מתמכר לתחושה הזו, להרגשה הזו, למצב הזה ואז אתה צריך לאט לאט להגביר את הכמויות של השתייה של אלכוהול. וזה מה שהופך אותי לאדם מחור. אדם רגיל יקח כוסית של יין, של ורודקה, של ערג, הוא ישאר על כוסית. אני כמחור לקחתי כוסית אחרי שלושה ארבע חודשים. זה כבר לא עשת עבודה את אותו השפעה. הייתי צריך להגדיל כמויות. וככה התחילה התמכרות. יש מינון מסוים שאדם שנמצא במצב לחץ או חרדה וכן

היית ממליץ לו, כך כוסית. אף פעם אני לא להגיד את זה כי אני חושב שאחד הדברים החשובים שאני אומר לאנשים וזה מה שאני מלמד כן כל הרעיון שלתנתק הרעיון של לא להסתכל בכנות ובאמת וללכת לדבר את זה להגיד את זה לחפש פתרונות אחרים אני אגיד ככה התמכרות לא אבל למה למה לצאת לשטח לאיזה טיול לנקות את הראש זה כן נראה לנו פעולה בריאה כי זה לא חומר כי זה לא חומר בדיוק זה לא חומר משנה מצב וורח ותודה וזה לא חומר שאתה מתנתק ממנו אין לי בעיה צל היער צל הים דבר עם אלוהים דבר עם אנשים הכל בסדר אתה מביע את זה אתה מביא את זה אתה מדבר את זה איפה התחיל תהליך הריפוי שלי איפה התחיל תהליך ההחלמה שלי שהתחלתי לדבר את זה אני תמיד

אומר לאנשים אני לא סבלתי ממה שאני אני עברתי, אני סבלתי מזה שרציתי לעבור את זה לבד ושאתה מנסה לעבור את זה לבד גם כילד, גם כמתבגר, גם מבוגר, גם כאדם, גם היום בגילי. אני חושב שהמתנה הזו שלדעת שאני יכול לשתף, אני יכול לדבר, אני יכול להיות בכנות, אני חושב שזה מתנה שבעיניי אני גיליתי את הישועה שלי. לא רק אצלי, אני רואה את זה גם אצל אנשים אחרים שאני מלמד אותם. בני שים לב שאנחנו באיזה מין בלנס כזה בין בני המטפל לבני הילד. כן, הוא מספר סיפור ילדות, אבל כל רגע כבר א אז בוא נחזור לסיפור. איך ילד בן 13 משיג אלכוהול בכמות הולכת וגוברת? אני פעם הראשונה ששתיתי זה בכלל היה באיזה אירוע לא שואל על הפעם

הראשונה. אני שואל על הפעם ה ה-20 שאתה כבר לא לא צריך אתה גם צריך כמות כפולה ואפילו משולשת כן אז תמיד בבית קודם כל תמיד בבית א בזמני כילד אה תמיד היה אלכוהול אני זוכר את הבקבוקה רק את הקוניק 77 שסבא בא ומכבדים אותו באלכוהול זה מין תרבות כזו שהייתה אז תמיד היה במזנון אז בהתחלה או קצת גנבתי או לקחתי בלי שירו ואחרי זה לאט לאט אני יצרתי קשר עם אנשים קצת יותר מבוגרים ממני, גיליים 16, 17 שהיו יושבים בחוץ וקצת שותים וקצת מאשנים ואתם התחלתי לשתות. זה היה כל ההתחלה שלי לא במטרה והתכווננות להיות מחור כן רק בשביל להקל על הכאב. איפה היא מתחיל האישון של סיגרות? בדיוק באותו תקופה ברגיל 14 אני מתחיל לעשן

סיגרות. כמובן כל זה הדבר קשה שאני מסתיר, שאני משקר. שאני משחק אותה כל הזמן שהמשפחה לא ידעו. אני כל הזמן צריך לשחק, להחזיק את זה כל הזמן, כן? שזה דבר מאוד מאוד קשה. גדלת בבית שסיגר זה אסור להזכיר דבר כזה? אה כן, אבא לא היה מעשן באותו שנים, אולי שהוא היה צרצ אני לא זוכר אותו מעשן. כן. א כן וכל הרעיון הזה של בכלל סיגריות, אלכוהול, סמים, זה לא היה שמה, זה לא היה זמין, זה לא גם אני מדבר לך על כן א שנות ה-70 אז אתה צריך להבין כאילו א 72, 73, 74, 75 כן, זה לא מה שהיום זה כאילו אם מישהו היה משתמש בסמים, או נער, שותה, זה היה משהו מאוד מאוד חריג. אני נותן להאמין שגם היום אבל אני תמיםכן כן כן כן אז

פתאום לראות את זה לראות את ה התמקות לאלכוהול אני אגיד ואני אגיד זה התמכות לניתוק מעצמי מהכאב סיגריה גם נותנת חוויה כזאת למרות שכבר יש לך את האלכו אתה צריך גם אה כן אבל זה היה פחות אני יכול להגיד לך דוגמה שהפסקתי להשתמש בחומרים של סמים של אלכוהול של כדורים והמשכתי לעשן סיגריות. כן, סיגריות אני לא אומר אה סתם תחת דוגמה. אני מאוד סובל מהראות בגלל שימוש בסמים. ואני זוכר תקופות שהרופאים היו אומרים לי הייתי מגיע לבית חולים עם התקפים. אתה סובל כיום? כיום וגם אז כילד 34 שנים בשלושה חודשים ו-23 יום אחרי. כן. בוודאי. לא מזמן היה לי אשפוז מאוד ארוך. ואני זוכר שהייתי מעשן בתחילה דרכי והרופאי הייתי מתשפס

בבית חולים הרי זה לא שפוי אתה מוציא את החמצן הולך לשירותים ומה שם סיגריה זה לא התמכרות זה לא ארס לא מסוגל לשלוט על זה לא מסוגל להפסיק אז כל ההרגל הזה דרך אגב הוא לא הרגל שהוא נשלט פשוט משתלט אליך משהו שהוא יותר חזק ממך אתה מבין שזה לא נכון נכון. אתה יודע שזה לא נכון. אתה לא רוצה לעשות את זה. אתה מחליט שלא תעשה את זה. אתה נשבע שלא תעשה את זה ואתה עושה בדיוק פעולה הפוכה. זה מה שמאפיין מכורים. ויש מכור לסיגריות שהוא טוען שסיגריות זה דבר בריא. הוא מספר לעצמו סיפור. הוא לא מכור. אני סיפרתי לעצמי כל החיים סיפורים שסיגריות זה בריא. אלכוהול זה בריא. גרס זה בריא. סמים זה בריא. ברור. הרי בהתמקות אחד

הדברים הכי מפחידים זה לוותר על החומר או על ההתנהגות שמנתקת אותי. אז אני כל הזמן היתן כל הזמן הייתי נותן הסברים. א זה רק קצת, זה רק טיפה, כולם מאשנים, כולם שותים. למה? כי הייתי מסתובב אם אנשים רק מאשנים ושותים, אז הייתי בטוח שכולם מאשנים ושותים. היום אני מסתכל על זה, אני אומר, לא כולם מאשנים ושותים. אתה פשוט בחרת מה שחיבר אותך לאנשים. מה שהיה משותף בכלל באותו אנשים גם כ בטורנר שכולכם הייתם מאשנים ושותים אז חשבת שכולם מאשנים ושותים ואיך הגיע הסמים חזרנו לבני הילד כן אז בגיל 15 אני נמצא באיזה שכחת שהייתי ילד היה כזה בשכונות שכחת הוטיחים א שהיו מוכים הוותיחים בסכחות כאלה ושמה בערבים היושבים בדרך

כלל חבר'ה וקצת מוזיקה וקצת אלכוהול וקצת סמים ואני יושב במעגל ועובר א א חשני רוצה להיות שיייח ואני רוצה להיות חלק ואני רוצה להיות כאילו גבר ואני רוצה לנסות ואני אפילו אומר לעצמי קח פעם פעמיים לא כלום אתה לא תהיה כמוהו כי כבר אני מכיר חבר'ה מחורים אבל אני בטוח שלי זה לא יקרה הרי אף מחור לא מתכנן להיות מחור א זה כבר מסקרנות זה לא אותו ילד שבגיל 13 שותה אלכוהול כי זה מה שיקל עליי פה אני רוצה את החוויה החברתית של שנות הבר כן גם אז אני מעשן וואלה מתלבש עליי פתאום כיף לי כאילו פתאום איזשהו יש איזשהיא חוויה שפתאום אני יותר צוחק יותר זורם יותר זה ואני מתחיל עוד פעם זו חוויה שמי שלא חווה את זה לא יכול

לחוות את זה במשהו אחר נכון נכון אין לעולם מה לספק נכון אבל אני חייב להגיד את את זה כי זה חשוב החוויה הראשונית אני מאמין ואני בטוח שאני אשלוט בזה שאני לא אתמכר לזה ומת שאני רוצה אני אפסיק זה גם אמונה אמונה בסיסית כי אף אדם לא מתכנן להיות מחור להיות מחור זה לא חוויה קלה זה לא פיקניק זה גיהנום אם זה יושב על מצוקה אז הוא אומר אני מעדיף את זה אבל לא עלינו אדם שעובר טיפולים כן הוא הוא מוכן לקחת את החומרים וגם מוכן לשלם את המחיר עליהם גם גם אם יהיה להם מחיר של התמכרות אבל הוא יודע שזה מה שיקל על הכאב שלו אבל אני אגיד לך מה ההבדל בין מחור לבין אדם שמכיר הרבה שסובל מכל מיני מחלות אתה בא אני באתי לרופא

שהייתי ילד צעיר לקחתי טרי בגיל 16 ואכלתי סיבוב הושפסתי במחלקה סגורה לנוער בירושלים הרופא אמר לי זה שנה אחרי הפעם פעם ראשונה שנגעת בחשיש שלא תהיה שלא תהיה כבר זה לא היה פעם ראשונה כן זה כבר לא היה פעם ראשונה כן לא רעיר מאוד זה ידרדר זה לשע ראשונה ואחרי זה כל ערב ואחרי זה כמעט פעמיים ביום ואחרי זה כל היום ככה זה עובד כן אחרי זה כל היום ממש ככה כן ממש ככה מאיפה כסף מסתדר מתארגן עושה קומבינות קצת גונב כל מיני דברים לא חוקים אבל אני זוכר שיצאתי מבית החולים וזה מה שמאפן מחור. הרופא אמר לי, בבוקר תיקח כדור, בצהריים תיקח חצי כדור ובערב כדור. אני ראיתי שהכדור הזה משנה לי מצב רוח ותודה. זה גורם לי בשפה

שלנו סוטול. אז התחלתי להתמכר לתרופות, לכדורים. התחברתי והתמכרתי לרגש, לניתוק ולמזה שזה נט לי. עכשיו אדם שהוא לא מח זה מייתר את החומרים האחרים או שבמקביל יש לך גם לא זה בינתיים אני מפסיק לא בינתיים אותו זמן באותו תקופה אני מפסיק עם הסמים ואלכוהול ואני לוקח חרי גם היום אני חייב להגיד לך את זה התמקות לתרופות מרשם זה אחד התופעות בעיניי הטרגיות שקורה לנו פה בארץ עכשיו מה הופך אותי למחור הרופא אומר לייקח חצי כדור איזה חצי כדור אני לוקח ארבע כדורים ואחרי שלוש שאתה לוקח עוד שתי כדורים. זה מה שהופך אותי למחור. זה אומר מה שהופך אותי למחור זה התגובה שלי כאדם לאותו חומר משנה מצב רוח ותודעה שאני מגביר כל

הזמן את הכמות בשביל להגיע לאותו תחושה. יש אנשים אני מכיר יש לי מישהי במשפחה שיש לה מחלה נדירה אז הרופא נתן לה גרס רפואי. אז הוא באמת אמר לה, בבוקר את לוקחת נגיד כמות כזו, בצהריים כזו וכזו, היא לא זזה מזה. עכשיו, אם אני הייתי הייתי מתחיל בבוקר, לא מפסיק 24 שעות, זה מה שהופך אותי למחור. איך יוצאים מזה? לא לבד. אחד הדברים החשובים, לא לבד, גם גילית לנו שאתה בעצם בעצם בעומק מחור לא לחומר, אלא לזה שאני מתמודד לבד. בדיוק. וגם אגב פה אתה מאוד מפריך את ההגדרה המילונית אני חוזר לפתיח של של התוכנית שלנו כי הוא כל הזמן מייחס את זה לפעולה או לחומר מסוים נכון ואתה פה אומר לא לא זה כבר במחשבה זה לא רק

במחשבה מחמות למחשבה זה לא במחשבה אני אגיד לך משהו חשוב יש אנשים שההתמכרות באה לידי ביטוי שברגע שהם נוגעים בכל חומר משנה מצב רוח ותודה יש מושג כזה ב-12 צעדים, נגעת, נסעת, פעם אחד יותר מדי, אלף פעם לא מספיק. זה אומר לי באישיות שלי, באופי שלי, מה שהופך אותי למדם מחור, שברגע שאני נוגע בחומרים, אני מפתח אלרגיה שהיא באה לידוי באובסיה, שלמרות שאני יודע שאותו חומר הורס אותי, הורג אותי, אני לא מצליח להפסיק אותו. ואל תשאל אותי למה אני כן והוא לא? אתה גם לא יכול לדעת את זה עד ש לא, אני לא אשאל למה אתה כן והוא לא. אני להפך אני רק חושב איפה גם אנחנו כאלה אז לא בחומר אבל אם בעולם הרוחני אוקיי אני יודע

שהדבר הזה הוא לא טוב לי הוא לא טוב לנפש שלי הוא נוגד את האמונה שלי שמירת העיניים לשון הרע אני משוכנע שאני לא צריך לדבר לשון הרע ב1 האחוזים אתה חושב שאני לא מדבר לשון הרע אני אקח אותך לתחום אחר שלו השאלה השאלה אם זה דפוס של נפילה של התמכרות או חז"ל אומרים ש כולם בלשון הרע. לא בלשון הרע, באבק לשון הרע. נכון. אבל אני אקרא אותך, אני חושב שכולם גם יודעים שזה דבר לא טוב. כן. אבל אקרא אותך לתחום אחר שהוא היום גם א בעיניי זה תחום שגם אני עבדתי אליו לפני עשרות שנים. כך כל העניין של מדיה, של מסכים. אדם מתחיל לצפות, מתחיל לראות, עושה לו רע. הוא מחליט שהוא לא רוצה להיות. הוא עושה נדרים, עושה שבועות,

מבטיח, מרגיש רע. בא לו למות וממשיך לראות. אני מחליט עכשיו שאני 10 דקות בטלפון או 10 דקות במסך ופתאום אני מוצא את עצמי שעות בתוך המסך. זה התמכות. בגלל זה ב1 שלנו זזים באנוחות. אם עכשיו קמתי הבוקר מלא פצעים ואלרגיה. אני הולך לרופא אומר לי הרופא מה אכלת אתמול בערב? אני אומר לו תות שדה. עושה לי טסט כזה, אומר לי, "תשמע, אתה בן אדם שכל פעם שאתה תנגע בטוץ שדה, התפתח אצלך אלרגיה. מה עושה אדם שפוי? לא נוגע בט שדה, מה עושה מחור? נוגע וחושב שבפעם הבאה התוצאה תהיה אחרת. זה הרעיון תמיד. אז מהמסכים מה הבעיה? שאתה לא מצליח לשכנע אותנו שהתוצאה שבמקום חמש דקות מסך אני שלוש שעות מסך היא תוצאה טרגית. נכון? וגם

הדבר החשוב וזה החשוב להודות בפני עצמך שאתה איבדת שליטה שזה מנהל אותך שאתה לא מוצא ואני ממשיך מה הבעיה כי הנה אני אני אגיד לך על עצמי למשל כן היה לפני א שנתיים אולי שלוש תקלה עולמית בוואטסאפ אבל תקלה לא ל-40 דקות זה משהו כזה שאומרים שמעתם זה נמשך כמה שעות הייתי מאושר אמרתי יואו איזה כיף אני יודע את האמת הייתי שמח שהעולם יחזור במובן המדיה לסוס ועגלה, שלא יהיה את זה. אבל אני מכיר את העולם ואני יודע שהוא נמצא. אפילו קשה לי לעבוד עם אנשים נותני שירות להם וואטסאפ. אז קשה לי ברמה הטכנית, קשה לי להתנהל. אני נוח לי יותר להקליט תודעה אה כאן לשלוח. הפונקציה של שיחות בטלפון היא אצלי הרבה פחות שימושית

בפער. אז אני מספר לעצמי סיפור שהוא נכון. הנתונים מאוששים את כל מה שאני אומר לך עכשיו. העולם התנהל דרך הוואטסאפ וכדי להתנהל דרך הוואטסאפ אתה צריך להחזיק אותו ולא רק על המחשב ולא רק פעם ביום כל הכבוד לכל מי שעושה את זה אני לא יכול כן אבל יכול להיות שאתה עושה את זה לצורך עבודה לצורך קשר עם אנשים לצורך התעניינות בסדר זה התקשרות היום אתה מתקשר דרך המדיה רוב האנשים ה עושים התקשורת דרך המדיה זה לא התקופה שלי שאני הייתי ילד כן לא אבל זה לא רק לצורך עבודה אתה עושה לי חיים קלים אני מאוד בעייתי כי זה הרגל בלתי נשלט או יופי אז אתה אומר ככה אתה חושב שב1ח בלילה אם אני אער אני לא יודע בוואטסאפ ודאי שכן

מצוין אם אתה עכשיו מתחיל ב-11 בלילה להיכנס לוואטסאפ ואתה יודע שאתה עכשיו בתוך 10 דקות רוצה לכת לישון ואתה יודע שתקום בבוקר עייף או לא תקום לתפילה אפילו ואתה פתאום נסחף עם הוואטסאפ או עם הטלפון עד 1 2 3 בבוקר אתה משלם מחיר כן ואתה למחרת ממשיך את אותו התנהגות זה התמכרות אתה יכול להתחבר לזה מאוד. אני לא מודה חלילה בכל מה שתיארת, אבל מתחבר לסיטואציה מאוד. אז ההתמכרות היא נפוצה מאוד. הטרגדיה שלה היא לא היא פשוט לא באותה מידה, נכון? וגם התוצאה שלה הרבה פעמים, כי הרבה פעמים אה אני הייתי מספר לעצמי שאני לא כמוהו. עדיין לא הגעתי בשפה שלי לתחתית. בסוף הגעתי. כן. אבל זה תהליך גם כן. כן. זה הרופא שמשפז

אותך. לא לא בהכרח תחתית זה הרצון למות תחתית שאתה רוצה להפסיק ואתה לא יכול התחתית שזה משתלט עליך התחתית זה מה אשתך משלמת על זה מה שמה זה מה הילדים שלמו מה ההורים התחתית זה מעצרים התחתית זה בתי משוגעים התחתית זה לאבד את ה את הכבוד את החופש שלך התחתית בסוף בסופו של דבר זה יכולת לתפקד אני בסוף חיי לפני שהתחלתי הפסקתי להשתמש כמעט שנתיים הייתי במיטה לא הצלחתי לעשות כלום. דיכאונות, חרדות, רצון למות, אשמ גדולה על מה שאני עושה. ואני כל יום קם ומבטיח שמחר אני מפסיק. אני רוצה להפסיק. אני מתפלל לאלוהים, אני בוכה לאלוהים, אני לא מצליח. יש מוזק כזה ב-12 צעדים. מאיפה יש לך את החומר? סליחה, אתה כבר אתה אתה

השתמשת במונח בסוף חיי. כן. על אותה תקופה. כן. אתה במיטה. כן. מאיפה אתה רוכש את זה? אני כל הזמן מתעסק עם אנשים שמשתמשים, סוחרים, אנשים בעולם ההתמכרויות אתה לומד להסתדר, אתה לומד א להביא את את הכסף הקל. אין מישהו אחד טוב בסביבה שאומר לך לא רק אומר, אומר מן הסתם יש, אבל מוכן להשקיע בך, להגיד לך, תקשיב, בוא ננסה, בוא בוא נבנה תוכנית הרבה. רוצה להגיד לך משהו. אני הייתי המשפחה שלי השקיעה בי מעל 20 פעם טיפולים גמילה. כל פעם שיצאתי מגמילה חזרתי להשתמש. למה? כי אחד הדברים החשובים בהתמכרויות שאתה מפסיק את השימוש בחומרים או התנהגויות, אתה חייב גם לשנות את הסביבה של המשתמשים שאתה היית קשור ומסתובב אלים.

זה קרא ב-12 צעדים אנשים, מקומות ודברים שהייתי משת אני תן לך דוגמה אני נקי עוד אותו 35 שנה אתה יודע שאני לא מחזיק בבית אלכה בד אני לא מסתובב עם אנשים שמשתמשים בסמים אני לא מעלה לאוטו אנשים שמשתמשים בסמים זה לא בגללם תגדיר לא מחזיק אלכוהול גם לא בקבוק יין לבן חצי יבש מחזיק יש לי איטירוש את רוצה טירוש יש לי בבית מלא ביום שישי וגם בפורים אני לא נוגע בשום שום חומר כי ברגע שאני אנגע פעם אחת זה הרעיון מהלא מהניסיון שלי כי אני נקי הרבה שנים אבל מהניסיון העבר שלי הייתי מבטיח הייתי מפסיק הייתי אומר אני אשתה רק טיפה אושר רק צינגלה אחת ותמיד הייתי חוזר להתמקרות פעילה של אותו אותו כמות סמים או אלכוהול

שהפסקתי ואז הייתי מגביר כי תחושת כישלון עכשיו רגשי השמ איך אני לא מצליח אז זה כל הרעיון שאני אומר לאנשים בהתמכרויות. יכול להיות לך רצון מאוד מאוד חזק, אבל אין לך כוח מול ההתמכרות. ההתמכרות זה דבר יותר חזק מהאדם. זה לא שלבוא למישהו ולהגיד לו אם אתה יוצא אתה תפסיק, אתה חזק, אתה יכול, אתה אתה אתה בן אדם אינטליגנט, אתה בן אדם חכם, אתה אתה אתה באמת יודע מה לעשות. אני ידעתי כל הזמן מה לעשות. מי שהתחלתי להשתמש, אבל היה לי כוח להפסיק את זה. ואחד הדברים החשובים אתה אומר פה מוסר אדיר לחברה ברור אל תנסו להמציא את המשפטים האלה זה לא האירוע ברור אתה יודע כמה פעמים אני הייתי שומע מהמשפחה שלי אם אתה רוצה

אתה יכול אשתי הייתה עומדת לי מה הסמים יותר חשובים מהילדים השמים יותר חשובים ממני לא שהם לא חשובים אני לא ידעתי להגיד את זה אני פשוט רוצה אבל לא יכול אני לא יודע למה כל פעם אני חוזר להשתמש או למה אני לא מפסיק להשתמש עד שהבנתי שאני לא יכול לבד. מה אנחנו כן צריכים להגיד לאדם במצב חדז? תבקש עזרה. אל תסתיר אל תתבייש אל תשג. אגיד לך יותר מזה. עזוב את האדם, את המשפחה כי המשפחה מתביישת. המשפחה מסתירה. המשפחה לא שמה את זה על השולחן. ואני רואה את זה היום כאדם שפוגש. פגשתי אלפי אנשים ואחד הדברים שבאים אליי הרבה אנשים דווקא מהמגזר הדתי החרדי הדבר הראשון שהם רוצים שאף אחד לא ידע שאף אחד לא ידע קודם כל שאף

אחד לא ידע עכשיו אתה מכניס אני זוכר שה אומרים לי שאף אחד לא ידע אתה יודע איזה רגשי שמה זה היה עושה לי שאני הורס את הבית שלי את השם הטוב של המשפחה שלי את השידוכים של האחיות שלי זה היה הורג אותי על זה הייתי משתמש יותר ואני דווקא אומר בוא נשים את זה על השולחן, בוא נדבר את זה, בוא נבקש עזרה, בוא נחפש, כי למשפחה אין את הידע ואת הכלים המקצועיים לתת את האינפורמציה על ההתמקות ועל ההחלמה. בעצם זה מה שאני מלמד כבר 30 שנה. אבל על השולחן של המטפל. צופה בנו מישהו, אתה יודע, זה דברים שאני לא מעולם הטיפול של התמקרויות ואני מכיר. נשים שנשואות לבעלים ששותים לא במינון קבוע, מינון מוסיף והולך, כל יום עוד כוסית

יותר על אתמול. והיא רוצה לשכנע את בעלה בוא נלך לטיפול. כמובן שהיא מבטיחה לו שנפש חיה לא יודעת על זה. אתה אומר לא תרגיע אותה שההבטחה שלה שאף אחד לא ידע על זה. אם היא בעליטיפול ברור אף אחד לא ידע. אני הולך לשב ה המקדים לזה לפני שעניינו לטיפול. הרי אם אתה לא מגייס רשת תמיכה שיכולה לסייע לך. דוגמה עכשיו אני הלכתי לטיפול ונגיד יש לי נגיד בסביבה הקרובה שלי אנשים שלא יודעים שאני בתהליך של החלמה, בתהליך של טיפול, בתהליך של גמילה ואני מגיע אליך הביתה בתור בן דוד שלי או חבר שלי או אח שלי ואתה מציע לי כוסית אלכוהול. או אתה יושב לידי, אני זוכר שהתחלתי את התהליך שלי, הייתי אומר להורים שלי, אם אני מגיע

ביום שישי הביתה לקידוש, אתם מבטיחים לי שבשולחן שבת אין יין. למה? כי אם אני נקי ואני בתחילה דרכי ואין לי עדיין את הכוחות ואני רואה שמה יין זה באופן טבעי עושה לי משהו ויכול להיות מאוד ברוב הסיכויים שעם הזמן אני אחזור לשתות אם אני מזמין אותך לשבת אליי היום כן אין בעיה שאצלי בבית יהיה יין גם מריע לשולחן אין בעיה אתה לא תיגע בזה אבל אני לא אנגע אבל אתן לך דוגמה אני הייתי שבעה שמונה חודשים בתהליך אחותי התחתנה אמר לי המורה שלי, המטפל שלי, אם תלך יש סיכוי שתשתה. אמרתי לו, כן. אתה מבולבל, אתה בתחילת דרך, מלא בושה, אתה לא יודע איך להתנהל, איך להתנהג, אין לך שום ביטחון. אתה מעלה ברגשות של מה עשיתי, מה

לא עשיתי. אתה יודע מה הוא אמר לי? אל תלך, לא הלכתי. חתונה של אחותך. כן. הכלה יודעת שלכן לא באת? מה? אחותך יודעת שת מעריכה את זה בהתחלה? כעסך איזה עריכה. לפני סיום אני רוצה לחזור איתך כן לסיטואציה הזאת של בני זוג כן שהאישה יודעת לטובת הצופים אני סתם בוחר סיטואציה שהאישה יודעת שהגבר צריך טיפול זה באותה מידה גם יכול להיות הפוך אין לי הכירות מעמיקה עם עולם הטיפול דרך ההתמכרות אבל אני מכיר את הסיטואציה הזאת דווקא כי אני מכיר אותו מעולם של זוגיות יותר הוא לא רוצה לטפל הוא גם נראה נורמטיבי לחלוטין הוא רחוק מהסיטואציות שאתה מתאר רחוק מאוד אין סיכוי שהוא ישכע במיטה כל היום אבל ארוחת ערב חלק מהתפריט זה

אלכוהול ואתמול יותר משלשום ומחר הרבה יותר מאתמול והיא רוצה ללכת לטפל והוא לא רוצה תן לה טיפ כן קודם כל בדרך כלל אדם שמכור הוא לא מוכן לוותר על החומר זה משרט לו משהו ואני תמיד אומר בוא נתחיל לדבר אבל בהתמכויות אתה לא יכול לדבר להיגיון ולא לרגש ולא לשכל של האדם כל עוד ויש תנאים של נוחות כמו בית, אישה, ילדים, איפשור של אותו התנהגות, בדרך כלל האדם לא יעשה שינוי. ופה יש מושג שנקרא משפחה תומכת התמקות. מה זה משפחה תומכת התמקות? היא מאפשרת את זה בתוך הבית, בהתנהגות. עכשיו יכול להיות שאני מתפקד אבל בלילה אני שותה ואני מתחיל להתנתק או אני מדבר שטויות או אני עושה בושות או הילדים רואים אותי כן אני גורם

לאווירה אפילו בזוגיות שאווירה לא נוחה אני רואה כי אני רואה כאישה שיש הבדל בין זה שבעלי שותה לבין בעלי שותה והרבה פעמים נשים אומרים לי וזה מעניין למה דווקא שהוא בא בערב הביתה הוא צריך לשתות או להשן מה הוא לא יכול להיות אטי או להסתדר בבית. מה הוא סובל בבית והוא צריך כאילו ראש טוב בשביל להיות פה? אז תמיד אני אומר למשפחות אחד הדברים החשובים לכו ללמוד על זה לכו לבקש עזרה לכו לבקש הדרכה ותמיד מטפל טוב ויגיד שימי גבול הגבול זה פה בבית שלנו אין סמים ואלכוהול כמובן שזה במידה של התמקות ועד שאדם לא משלם את המחירים ואני אגיד על עצמי עד שאני לא איבדתי את אשתי את הילדים שלי את המשפחה שלי לצערי באותו זמן

אני לא עשיתי שינוי כי היה לי נוח כי גם פחדתי לעשות שינוי ואיפה הצלחתי לעשות את השינוי שדווקא המשפחה שלי פנשו פנו לאנשי מקצוע שם הורכים בהתמכרויות ואנשי מקצוע הדריכו איתם הדריכו אותם איך להתנהג אליי כמו דוגמה אמרו לי אם אתה לא מפסיק להשתמש אם אתה לא משתנה אנחנו לא תומכים בחיות פה וזה הביא אותי לתחתית הביא אותי לרחובות ואז משמה התחלתי לעשות שינוי הגעתי למעצר ומהמעצר הגעתי בעצם למרכז מילה. אז הטיפ הראשוני שלך הוא לדפוק על השולחן חזק מאוד, לא על המינון. היא אומרת לו אין. היא לוקחת לו את כל זה על כל המקבוק. כן. למה? כי זה לא שתייה נורמטיבית. דיברנו על לא בן אדם שלוקח איזה כן כן חלילה בלי הכללה.

אנחנו מדברים על מה שאם רואים שתופעה שהולכת וכבר בדיוק בדיוק יש לה תוצאות בעייתיות. כן. כן. כי בסופו של דבר אם הייתי רוצה להגיד משהו כאילו לסיום יש גם את ההרקשה של המשפחה. אתה יודע מה המשפחה שלי אומרת? הוא לא מכור, הוא בסדר, הוא קצת מגזים, הוא יהיה בסדר. ככה זה היה שנים. עד שלא הגיעו לאותו איש מקצוע שמאוד שניתי אותו, כי הוא אמר להם את האמת, מאוד הייתי נגדו. והוא אמר להם, אם הוא רוצה להיות נקי, תנו לו את כל העזרה שצריך. אם הוא רוצה להימשיך להשתמש, ממש ככה, אתם לא נותנים כלום. וזה הביא אותי לתחתית ומשמה התחלתי לעשות שינוי. למי שיש דילמה אם לפתוח את החלון ברמזור למי שעומד שם ולתת לו שקל וחצי,

ענית. כן. ואני דווקא נותן. לא לשידור. קיים אתה מטפל במטופל. יש לך תלמידים וההפקה כאן גאיסה את אחד מהם חנן סלוק אומר לך משהו השם הזה ביקשנו ממנו מסר מצולם בשבילך שלום לי קוראים חנן עובד סוציאלי קליני בלי הכרתי אחרי אחרי חודשיים שעליתי על דרך אז הוא עבד כמדריך בקהילת הדרך ואני זוכר שהגעתי אליו בני היה אז שם דבר הרבה רצו שהוא יהיה הספונסר שלהם. ספונסר זה חונך. זה מישהו שחונך מישהו שהוא פחות ממנו בתהליך של 12 הצדים בדרך. הגעתי אליו ואני יכול להגיד זה אחד האנשים הראשונים שהנשמה שלי נפתחה. האמון היה אימון מיידי ומאז ועד היום בני הוא הספונסר שלי, המורה שלי בדרך. אני זוכר בתחילת הדרך שלי הייתי מתקשר

אליו באמצע הלילה. הייתי במשברים מאוד מאוד גדולים והוא היה שם הוא היה שם עם המון אהבה המון תמיכה נתן לי המון תקווה אני הייתי נקי אולי שלושה חודשים והוא היה שנה ושלושה חודשים לאורך כל הדרך הוא היה שם בשבילי ונתן לי המון מעצמו מהידע שלו מהנשמה שלו יסות מהנשמה שלו הוא נתן אני היום מטפל בני היום מטפל ובני עדיין א הוא המורה שלי אני מאוד אוהב את בן ובני עוזר להמון המון המון המון אנשים נותן מעצמו מהעד שלו מהכוח שלו מהאהבה שלו ואני אחד מהם זהו תודה רבה מרגש מאוד מדהים אחד מיני רבים זה נשמע אחד מיני רבים כן זה הכוח להעביר את מה שיש לך אני תמיד אומר בהתמכרויות אחד הדברים החוויה הראשונית זה אתה כל הזמן

לבד אתה לבד. ו הרבה פעמים שאני פוגש אנשים ומגיעים אליי ואחד הדברים החשובים גם במכללה שאני מלמד זה לראות מעבר להגדרת התפקיד שלי היום או מה שכל מה שלמדתי 30 שנה בעולם האקדמי גם כן אבל לראות את הניסיון חיים שלי אז זה נותן המון תקווה ולי זה נותן המון כוח כי בסופו של דבר אתה יודע אנחנו אומרים כל המציל נפש אחד בישראל ישראל כאילו יצירנו אז העולם העולם הומלא שלי הסיפוק העשירות תודה תודה לבורא עולם שזיכה אותי להתחבר או שכל כך הרבה אנשים מתחבואים אליי זה בשבילי הדבר הכי חשוב בחיים שלי אני טוען שאני זכיתי לראות מה שר כבר בעולם זה עברתי תחיית המתים בליספק גבר מי שמדבר בן יעקב תודה רבה שבאת לדבר תודה לכם