''אני לא חולם עליו כי בשבילי הוא עדיין חי'' ברוך בן יגאל בפאנל שכול כואב

פחדתי מהסיטואציה. אני אומר את האמת אבל בשביל אורי הקמתי ורציתי שהמשפטים שאני דיברתי עליו יהיו ממני. אתה חושב עליו כל יום. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות תיבה הוא יום מאוד מיוחד מהבל הלאומי עד ההבל הפרטי של כל אחת ואחד מאיתנו. מדינת ישראל מהשביעי באוקטובר עברה טלטלה גדולה מאוד אבל מדינת ישראל לא התחילה בשביעי לאוקטובר היא התחילה הרבה לפני והשחול גם הוא היום זימנו לכאן מפגש מאוד מיוחד מפגש בן דורי של אנשים שחוו וחווים את השחול כבר למעלה מ-40 שנה 50 שנה מתוקף תפקידם כמנהלי בתי ספר ראשי ישיבות תלמידים לוחמים חברים משפחות וזימנו היום לכאן את הנציגים המיוחדים שכל אחד מהם יספר את

הסיפור האישי שלו ואיך הוא מתמודד עם הכאב הפרטי, הלאומי, החברתי והמשפחתי של הנופלים במערכות ישראל. אחד האנשים שאני הזמנתי לכאן, שאני מאוד מאוד מתרגש להיפגש איתו, זה חברנו אריה לוקר. אריה, קודם כל שלום לך. שלום ואני מאוד שמח שאתה כאן יחד איתנו במפגש המיוחד הזה. הצלחת לשכנע אותי לקראת יום הזיכרון. ארי, אתה 40 שנה מלווה משפחות שקולות בתור מנהל בית ספר, בתור איש חינוך.כן א אתה זוכר את המפגש הראשון שלך עם השחול כמנהל בית ספר? המפגש הראשון לא התחיל בית ספר. התחיל כבר כשהייתי חייל. אבל א ההתמודדות עם משפחות שקולות בבית ספר היא קשה מאוד. הרגישות של המשפחות השקולות, הכאב שאתה סוחב איתך, שאתה מכיר את

הילדים שלהם, את הבנות שלהם מבית הספר, אתה לא יכול לעזור להם בשום דבר. דבר היחיד שיכול לעזור להם זה קצת במפעלי זיכרון ואני לצערי הרב לויתי הרבה מאוד משפחות מבית ספר תיכון חדרה ליויתי אותם בשעות הקשות אני כמעט לכל ההשכרות שראיתי מודעות ברחוב אני הגעתי לבתי אלמין והייתי איתם בקשר ר כמה שיכולתי אני הייתי אצלך בבית הספר בביקור ותפס אותי מאוד החדר של שאתה הקמת הנצחה לנופלים למה זה היה כל כך חשוב לך כמנהל בית ספר שהתלמידים בתיכון חדרה בכלל יראו דווקא את את הנופלים אני חושב שאצלי בתיכון חדרה יש לנו אנדרטה מרשימה שנמצאת בחצר בית הספר. בשבילי זה היה המקום הכי קדוש לכבד את זכר הבוגרים והבוגרות שנפלו. גם

אני ביום האחרון שלי לעבודה הלכתי לאנדרטה להיפרד ולא ידעתי ששבוע ימים לאחר מכן השם של הנכד שלי יופיע. חדר ההנצחה כדי לחנך, כדי לחנך דור ועוד דור, להראות להם את ההקרבה של בוגרי בית הספר כדי שלנו שאנחנו נוכל לחיות במדינה. כי חשוב מאוד להבין והם צריכים להבין שאף אחד לא יעזור לנו במדינה הזאת. ואם לא יהיה לנו צבא חזק ומדינה חזקה, כך אני מאמין לא נוכל לחיות פה. כך שהזיכרון ההנדרתה בחצר וחדר ההנצחה בשבילי זה במקום הראשון של החינוך. על האסון הפרטי שלך אנחנו עוד נדבר ואנחנו עוד נחזורה לקשור אותך כאיש חינוך אליך כאיש חינוך. הרב יהודה סדן בישיבה שלכם גם האסון פקד אותכם ספר לי כרב כאדם שמוביל א בחורים איך

שומרים קודם כל על הטלטלה שמגיע כזה אסון זה מטלטל את המוסד בצורה בלתי רגילה איך אתה כראש הישיבה שומר יחד עם כל הצוות כדי עכשיו הדברים לא התפרקו כי יש פה גם שאלות אימוניות למה החייל הזה למה הבחור הזה כל ה כל הדברים האלה ביחד איפה זה תופס אותך כ קודם כל ברמה האישית שלך של הרב יהודה סדן וכראש הישיבה אה אולי אני אקדים שהמפגש עם השחול באופן אישי לפני 21 שנה ההורים של אשתי נהרגו בפיגוע טרו בקריאת ארבע ערב אלי בדיין האורביץ וזה יצר אצלי קצת א לצערי הכרות קרובה עם הנושא הזה של השחול. א כשישיבה כישיבה או כמערכת חינוכית מתמודדת עם שחול, זה כמובן משהו הרבה יותר מערכתי וכללי. יש פה כמה מעגלים, יש פה את

התלמידים, יש פה בוגרים. לרוב הרבה החיילים שנהרגים הם יכולים להיות סדיר, הם יכולים להיות מילואים שהיו לפני כמה שנים א בישיבה. יש פה כמובן את המשפחות שקשורות יותר וקשורות פחות, אבל באופן בסיסי אנחנו הכאב הוא כאב אדיר. וזה שאתה מחנך למסירות וזה שאתה קשור ל ערכים של מדינת ישראל ולמה היא הולכת זה לא מוריד בעוצמת הכאב אל ההפך ככל שאתה מבין כמה זה דבר גדול וחשוב הכאב על נשמות ונפשות כאלה עדינות ואצילות הוא יותר גדול אבל ה אני חושב שהנקודה היא לא פחות כאב אלא פחות יאוש אתה עם הפנים קדימה והיא שעמדה על אבותינו ועם ישראל תמיד הולך קדימה ומתפתח והזכות להיות בתקופה כזאתי שעם ישראל לוקח את עצמו א לשלב של

הקמת מדינה וגאולה ויכולת לבנות את עצמו מחדש אחרי 2000 שנות גלות הוא נותן כוח הוא לא מוריד כאב אבל הוא נותן המון עוצמה וזה דברים שכמובן המשפחות מלמדות אותנו לא אנחנו מלמדים דים אותם. תמיד אני מתפעל מהאלמנות וההורים והחברים. אני מרגיש שאת הדברים שאנחנו לימדנו במשך השנים, כשאנחנו מגיעים לאירוע, אנחנו לומדים מהתלמידים והמשפחות עוד הרבה יותר ממה שאמרנו. אגב אצל אריה אצל אריה לוקר אצלהם בבית ספר יש ממש אולם גדול עם כל חוברת לכל לכל נופל ממש עשו עבודת מחקר על כל נופל איך זה הולך בעולם הישיבות גם אצלנו יש במחינה יש אצלנו כמה מוסדות באלי המוסד הגדול הראשון הוא המחינה באלי ושמה יש חדר זיכרון חדר זיכרון

עם 27 תלמידים שנהרגו לפני מלחמת חרבות ברזל לצערנו הרב כמה נוספו עכשיו? נוספו 29 וואו וכמובן עוד לא עוד לא התארגנו אנחנו צריכים זה משהו אחר לגמרי אבל היה כמובן חדר זיכרון עם מגירות לכל נופל עם כתבים עם תמונות עם א שהוא כמובן דבר מאוד מרכזי במסדות אותו חדר זיכרון לצערנו הרב הכפלנו אותו ביותר מפי שתיים נראה מה איך נתמודד עם הדבר הנורא הזה חיים חיים חיים דיין אה אני רוצה להגיד לך קודם כל תודה רבה א גם לך הרב יהודה סדן שקודם כל הגעת זה מאוד חשוב אה חיים שלום שלום תגיד לי בבקשה היית לוחם בצהל נכון ולוחם ביחידה קרבית השתחררת מהצבא ופתאום ביום אחד בעיר אה אתה מקבל א הודעה אה א מאבא שלך שהחבר הכי טוב

שלך בן משפחה שלך וגם שלי אה איננו יותר מה קורה לך באותו רגע את האמת שכשתפס אותי אותו בוקר א בדיוק הגעתי אני לא גר בארץ כבר כמעט תשע שנים אה כשתפס אותי האותו בוקר הלא מוסבר הזה שכשהמית נפל זה אבא שלי להתקשר אליי ו זה היה 6: בבוקר ואומר לי איפה אתה אני אומר לו אני פה קרוב לבית מה קרה אומר לי תגיע בבקשה מהר המיט נפל א בהתחלה לא הבנתי כל כך על מה הוא מה הוא לא הבנתי על מה הוא מדבר מה זאת אומרת נפל או נפל כן נפל והתחיל פצם ליפול לי הסימעון ואמר לי אמית אה נפל בפעילות מבצעית אה אמית זה היה אח שלי הקטן. אמנם יש לי שני אחים שיבדו לחיים ארוכים, אבל א אמית הוא היה כמו אחי הקטן. גדלנו ביחד, עברנו כל חג

עברנו ביחד. יש לנו בנק של זכרונות א ילדות ובגרות ביחד. וכשתפס אותי אותה בשורה אז באמת לא יכלתי לא יכלתי לתפוס את זה כל כך. אה קיבלתי את זה מאוד בצורה מאוד מאוד מאוד קשה. א עבר עליי גם תקופה. אני קיבלתי את השחול בצורה פנימית מאוד מאוד קשה, חיצונית פחות, אבל א זה הוא אמר פה אתם דיברתם על שאנשים איפה הם קיבלו את השחול. אני קיבלתי את השחול בבוקר אחד ובאמת לקחו לי את החבר הכי טוב שלי ו אין לזה באמת הסבר ו ורייה א מרחבית קדימה מה באמת איך ממשיכים את זה. זה גם איזה משהו של תהליך שאתה גם צריך לעבור אותו ולחשוב עליו איך עושים ומה עושים א זה איך שתפס אותי אותו בוקר ב ומהקושי הגדול איך איך איך בעצם

הצלחת ככה להמשיך באזשהו מסלול נורמלי של החיים א בסופו של דבר מה שבסופו של דבר א עזר לי איכשהו להתקדם לקח לי הרבה מאוד זמן לקח לי כמעט שנתיים להתקדם איכשהו ועברתי איזה שוג של א בעיה מאוד מאוד מאוד אה רגשית כלפי אנשים. אני באמת א היו קוראים לזה נחות רגשית העובדים שלי אבל זה לא היה ניחות רגשית. זה היה איזה סוג של אה שנסגרתי. אמ איפה זה קרה לי להתקדם? אני הייתי בבית חבד קולומביה ושם פגשתי רב נחמד שדואג לחיילים בצורה לא נורמלית והחלטתי להיות חלק מהדבר הזה ובאמת לבוא ולראות איך שדואגים לחיילים משוחרים גם פצועים גם לא פצועים פצועים בנפש פצועים א גופנית א והחלטתי איכשהו להצטרף לתוך המיזם הזה ובאמת א

לתרום ולעזור כמה שאני יכול וזה איכשהו לקח אותי כאילו מעצב לסוג של שמחה כאילו לקחת את אותם א אה נשמות טובות ששימו צבא, שתרמו, שנתנו את כל א כל כולם לצבא ולמדינה שלנו ו ולראות אותם בסופו של דבר ממשיכים בחיים. אז זה סוג שנתן לך תקווה כי בסופו של דבר אנחנו ממשיכים את החיים ו ולא יכולים להישאר מאחורה ובצער ובשברון לב. שלום שלום אבי אותך פגשתי פעם ראשונה במסע במסע קומתה שלך נכון אה עם כל מיני לוחמים מדהימים אחד מהם הוא חברך הטוב חיו שם יקום דמו ש שהיה חבר שלי מהצוות א גדלנו ביחד בבח קולן הוא היה הצמד שלי אז אני הייתי הקל החוד של הצוות הוא היה נגב חוד שהוא התגייס כי הוא היה הכי חיה בצוות שמנו לו את

הנגב א והיינו היינו צמד עד שהוא יצא מקים בסוף קצונה ואחרי שהוא חזר ממקים הוא היה גם סמל מהצוות אצלנו עושים הסמל הוא לרוב מישהו שהיה בצוות יצא מקרקים וחזר אז אה הוא היה גם בצוות וגם מפקד בצוות שזה שזה היה מעניין. תגיד לי איפה תופס אותך אסון? אה תפסת כל הצוות היינו במילואים א היינו אז בפלוגת פטן של גדוד 12 אז היינו ישנים בבית כנסת מרוקאית באופקים ועושים כניסות יציאות בעזה. קיבלנו את הבשורה באמצע הלילה, כולנו ישנו והאיר אותנו אחד מהחבר'ה א ואמר מה שקרה. א כן, אחרי שאתה שומע כזה אסון, אתה בעצם ממשיך את החיים שלך, אתה מתחתן ומה מה קורה הלאה? איך אתה בעצם עושה סוג של הנצחה אישית? אז א אני עוד

התחתנתי בצבא. אוקיי? אני ואשתי נשואים כמעט ארבע שנים. ש שהתחילה המלחמה אז אשתי הייתה בהריון ונודה לנו בת בחודש מאי האחרון והחלטנו לקרוא להליאל על שם ליאל שלנו הגיבור. מחברה מאוד יפה. כן ממש יפה. ואתה רואה בליאל החדשה סוג של הנצחה לליאל חיו חל משמעית אח כן כל מי שהכיר את ליאל בין אם זה חבר מהצוות חבר מהמשפחה א מכיר את החיוך שהיה תמיד על הפרצוף שלו ו איכשהו הבת שלי גם בדיוק ככה כל הזמן מחייכת כל הזמן שמחה מפיצה אור בחיים בדיוק כמו שליאל היה עושה וזה מטורף לראות את זה ככה אני לא הייתי כל כך מאמין בכוח של שם לפני לפני כל הסיפור הזה עכשיו חל משמעית אם אם ליאל חי הוא היה נמצא פה הוא היה נראה הוא

היה מאמי שאתה תקרא לבת שלך על השם שלו נראה לך אני לא יוד יודע מה שכן א אשתי הייתה מציאה תמיד שמות ואם היה לי אסוציאציה אפילו לא ב100% מושלם הייתי אומר לא אין סיכוי שעוד שהתלבטנו והיא הציעה את זה עוד לפני שליאל נפל והיא הציעה את ליאל אז אמרתי זה שם זה שם שהייתי מוכן א לקרוא לבת שלי או לבן שלי אמ לי היה כזה דמות שכל כך הרצ צנו אותו א כל דבר שהוא עשה בחיים הוא עשה בצורה מצוינת הוא לכוונות טובות זה בן אדם שכשכל אחד היה רוצה שבנו ביתו יהיו כמוהו אני חושב שכל אחד בצוות היה חושב ככה הרי הבן שלך יש לו שני בנים תאומים כן תמיר ואורי נכון הם שניהם בוגרי הבית ספר שלך נכון אתה היית את המנהל של שניהם ו

קודם כל הוא רוצה לשמוע על שניהם. תשמע, תומים זהים זה חוויה מהלכת שתיים. לא אחת שהייתי מסתכל לא הייתי יודע מי זה אורי ומי זה תמיר ואומר סבא אני אורי או סביא אני תמיר. הם היו דומים בצורה פשוט חוויה. והאהבה אליהם הייתה לכל הנכדים, אבל בחוץ ששלוש שנים הם היו איתי, נסו איתי כל בוקר לבית ספר והחזר אותם לבית ספר, זה קשרים שאפשר לתאר אותם במילים. היה לך פעם חשש מהצבא? לא תשמע אני גם עברתי את הקריות גם הייתי במלחמת לבנון הראשונה הייתי באנחילוה הייתי על האוניה בת שבע שהייתה מיועדת להיכנס לתוך נמל בירות שהערפת היה בפנים שלושת הבנים שלי היו במלחמת לבנון השנייה אף פעם לא היה לי פחד לא שאני הייתי במלחמה

ולא פחדתי גם לא פחדתי לגבי עור ותמיר כשאחד היה בגדוד 50 ואחד בגולני השני היה בצנחנים לא היה לי פחד גם באותו באותו שבת בכלל לא היה לי במחשבה שיקרה משהו דיברתי איתך גם באותו שבת בלילה באורך תגיד לי מה עם אורי אורי לא עונה לנו בטלפון אני זוכר טוב מאוד את השיחה הזאת. כן. אתה ידעת וזה היה אגרוף בפנים. אני זוכר את השיחת טלפון שלך של הבוקר שהתקשרת אליי ואמרת לי ברוך אורי נהרג. אורי נפל. אורי רצה מאוד גולני והוא מאוד מושפע. היה מושפעם הסיפור שלך של הבן שלך שלמית אתה כן הציג ארגון המורים בית הספר גם פגשת אותם הוא היה חדור ללכת לגולני הוא רצה לראות את החדר שאתה סידרת בבית הוא לא ויטר לך והוא לא ויטר לי

הוא רוצה גולני רוצה להגיד לך ש כשאני ראיתי את הלוויה הענקית. אני ראיתי הרבה לוויות. זאת הייתה לוויה שמאוד מאוד העצים מאוד מאוד טלטלה אותי שלראות את האח שלו תמיר. שני שני שני דברים מאוד טלטלו אותי בלוויה הזאת. אחד שאח שלו סוחב את אהרון והדבר השני שטלטל אותי זה שהוא הוריד את הקומטה האדומה ושם את הקומטה החומה. אני חושב יושבים פה שני לוחמים שהם יכולים להסביר לך מה זה הקומטה שהם כל כך נלחמו על הקומטה הזאתי וכמה הלכו בשבילה ו אני גם שאלתי את תמיר את השאלה הזאתי וזה אני לא יודע מתי היית בכלל בפוקוס באותו רגע לראות את את השני דברים האלה אותי זה טלטל ואני לקח לי הרבה זמן לצאת מזה מה מהאירוע הזה הזה

ואיפה זה פוגש את את אריה המנהל אריה הסבא ופתאום אתה אני גם זוכר ה לך אין לך התלבטות האם אתה הולך לדבר או לא לדבר ובסוף החלטת כן לדבר למה מה מה מה היה בך הצורך באותו רגע לא לדבר דבר שלא אופייני לך ופתאום החלטת בדקה 100 כן מדבר פחדתי מהסיטואציה אני אומר את האמת אבל בשבילו אורי קמתי ורציתי שהמשפטים שאני דיברתי עליו יהיו ממני אתה חושב עליו כל יום חלמת עליו בשבילי הוא החי לא נפחדתי ממנו אתה יודע שאני הייתי אצלו ב בבית תלמין שלוש פעמים יש משהו מאוד מאוד יפה בבית תלמין הזה בפרדס חנה שכל פעם שבאתי היו שמה חבר'ה כל פעם מנגנים שרים לו זה מאוד ריגש אותי אתה יודע הם ממשיכים לבוא כשאנחנו יודעים ושאנחנו לא

יודעים ולפעמים כשאני בא אני רואה שם חברים אגב איך איך החיבור עם חנן בן ארי איתכם חנן גר בפרטס סחנה ואני לא יודע איך הוא הגיע ללוויה. ראית גם בטקס של אגש הכדורגל של הכדורגל. הוא אדם יקר חנן אני לא יודע מי קרא לו הוא בא לבד הוא שומע והוא הוא נקשר למשפחה והוא פשוט בן אדם. אין לי מילה אחרת. הוא גר לו רחוק מאיתנו. אז הוא היה מודע לכל הסיפור. הרב יהודה שאלה לי אליך כשקורה כזה אסון שפתאום הוא 80 פעם 80 משפחות שקולות ולווה ופתאום זה עובר אליו באופן באופן אישי אתה כאדם בעל אמונה בקדוש ברוך הוא אמונה חזקה אגב אין פה מישהו שלא מאמין כן אבל אתה במיוחד שחווץ בצד של ה של המסביר נקרא לזה המסביר התורני

המסביר מסביר הלאומי, מסביר היהודי. יש לפעמים קצת שאלות לבורא עולם. גם לי היו המון שאלות. המון שאלות היו לי. ועדיין אני מדבר איתו כמעט כל הזמן. איך מתווכים לסבא, אבא, אח, בן דוד, חברים, איך מתווכים את הדבר הזה מבחינה אמונית לקדוש? שלמה דווקא אורי, למה דווקא עמית? א אני חושב שהדבר הראשון זה לא להסביר אלא אמפטיה וקשר. בסופו של דבר מה שמחבר אותנו מהקדוש ברוך הוא לעם ישראל זה החיבור שאנחנו אחים. ואני מרגיש שגם מצד המשפחות וגם מצידנו הדבר הכי דומיננטי בפגישה עם כאב וגם אחר כך זה פחות ההסברים ויותר השותפות והכאב המשותף א הסברים הקדוש ברוך הוא יודע אנחנו לא מתיימרים כמו שאיוב אומר כמו שאנחנו לא

יודעים לברוא עולם אנחנו לא יודעים להסביר כל דבר אנחנו פחות יכולים לתת הסברים ספציפיים. הרי ודאי הנשמות האלה שנפלו במערכות ישראל, בין במלחמות ובין פעולות האבה, זה אנשים טהורים ויקרים שאין פה שום חשבון. אנחנו יודעים שהם זוכים להיות משהו שמוליך אותנו קדימה וזה יכול להיות סוג של נחמה. זה לא הסבר. אי אפשר להסביר דברים כל כך כואבים ולא מתיימרים להסביר. אני חושב שיש אפילו איזה חוצפה בניסיון להסביר משהו. מי אנחנו שנסביר דברים ובטח לאנשים שכל כך כואבים אבל השותפות והבנת החיבור למשהו משמעותי ורחב יותר אני חושב שהוא יכול לחזק ויכול גם ליצור תקווה ועצמה וצמיכה דווקא מתוך א משברים כאלה כמו שאנחנו יכולים

לראות ומי כמוך אה מבטא את זה. ארי אני רוצה לשאול אותך את מה שנקרא שאלה השאלה הז לכולכם אנחנו יום העצמאות יום הזיכרון מה אתה מאחל קודם כל למדינה באופן כללי למדינה שלנו ומה אתה מאחל ל לאריה לוקר והמשפחה ה שלו למדינה יש הרבה מה לאחל ואנחנו אנחנו שומעים את זה הרבה בתקשורת את כל הכעס על הממשלה ועל ההתנהגות של הממשלה ואני מקווה שיהיה להם מספיק את השכל להביא את כל החתופים שלנו שנמצאים עדיין בשבי שקצת התעשו וקצת התנהגו בצורה יותר אנושית למשפחות החטופים לכל המדינה ושהשלום יחזור אלינו מש יותר מהר כי אנחנו רוצים את השלום אנחנו לא אנשי מלחמה המלחמה כי אין לנו ברירה אבי א חושב ש אייבדנו כל כך הרבה אנשים

מבין הכי הכי טובים במדינה הזאת וכל היום אני חושב וגם רוצה לדבר על זה עם אשתי ועם חברים מהצוות שההזדמנות הזאת לחיות לעשות טוב בחיים בעולם הזה הזדמנות שכשיש לנו ולהם כבר אין את ההזדמנות הזאת צריך לנצל את זה בכל רגע צריך להרגיש בר מזל שאנחנו פה ויש לנו את האפשרויות האלו ובמקרה פרטי אני חושב שצריך לחיות כמו שלא היה חי, שזה לא אומר סתם לחיות, לעשות מה שבא לך, זה אומר לעשות כל דבר בצורה הטובה ביותר ולסיבות הנכונות והטובות. א וככה לחנוך את המשפחות שלנו ו לחיות בדרכים שהם היו חיים. רבנו א באמת מדינת ישראל יקרה לכולנו לכן יש הרבה ייחולים לטוב עברנו שנה וחצי מאוד מאוד קשים עם תקלות נוראיות בכל המערכות

אבל התגלה דור דור מופלא עם הרבה גבורה והרבה חיבור למסורת ישראל א הדור הזה דורש מאיתנו להיות ביחד ולהולך את המדינה קדימה עם הרבה אמון והרבה תקווה. היו פה ניצחונות מופלאים, צריך לזכור את זה. היה שינויים מדהימים במצבה הביטחוני של מדינת ישראל ביחס לאיראן, ביחס מה שהיה בסוריה ובלבנון. ויש פה הזדמנויות אדירות להתקדמות. אני רוצה להתייחס לאחד מארבעת התלמידים בהקשר הזה חייל מילואים בשם אייל ברקוביץ' השם מקום דמו שהוא היה חייל מילואים במגלן והוא היה הצמד מהסדיר של הבן של גדי אינזקות גל נדמה לי קוראים לו הייתי בשבעה שלו מהסדיר הם היו ביחד והם המשיכו במילואים והם נהרגו שתיהם ביחד אחד באותו יום חנוכה אני

זוכר אני נסעתי עם האח שלו שהיה שלומד אצלנו בישיבה אל ההורים א באותו ערב של לילה ראשון של חנוכה והמחשבה שיש פה אנשים מתנחל מסוסיה ובן של גדי איינזקו שלא בדיוק אותם דעות ואותם דרכים שנהרגים ביחד בפעולה להצלת חתופים א גם יש לנו הוא בוגר שצריך גם לזכור אותו הדר גולדין כן אה השם יקום דמו אה אני חושב שיש לזה משמעות מאוד גדולה בסופו של דבר יש מחנה משותף של גבורה והתחדשות וייחוד מאוד גדול בעם הזה וצריך למלות את העם הזה באמונה ותקווה ולדבר דברים של א א ביטחון בעתיד שלנו כי אנחנו רואים לכך וכי אנחנו אנחנו וכי הילדים שלנו מבטים החיילים הגיבורים וכל המשפחות שלהם זה לא רק סדיר זה מלואים וכולי מבטים את

העוצמה הזאתי ואת הנחישות הזאתי ואת האופטימיות הזאתי וזה מה שאני חושב להדגיש כל הזמן מאוד מאוד חשוב מאוד מרגש אותי לראות אישיות כמובן מבוגרת ממני ו כמו אריה ואני בטוח שזה שהנכד שלו נפל זה נובע מהאישיות שלו ומהחינוך שלו ואני חושב שאריה הסכים איתי שההתייחסות הממשלה זה שיקוף זה זה לא איזה ההתייחסות באופן חיובי עם אמון היו המון תקלות אבל הבנה שאנחנו צריכים ללכת קדימה היא בסיס ליכולת שלנו להמשיך להתקדם אגב אתה יודע שהבן של אריה למרות שהוא הורה שקול טרי טרי טרי הוא בחר ללכת למילואים הוא בחר ללכת למילואים ואתה יודע זה זה משהו שלא נדפס לי שאני דיברתי איתו אמרתי לו מה איפה אתה נמצא אלי במילוי אמרתי לו

איך אתה במילוי אתה הורה שקול הוא אומר לי אני חייב מדהים מדהים וזה מגיע ממנו ברור לי זה מגיע מהחינוך שלו זה ברור לי חיים אני רוצה להתייחס למה שאמרת שאם כבר למות אז בשביל המדינה שלנו בסופו של דבר שכולנו התגייסנו ואתה נמצא בקו ובתור לוחם שעבר אתה נמצא בתוך החזית ואתה כולנו בסופו של דבר יש לנו את אותו מחשבה של אם אנחנו כבר מתים אז למות בשביל המדינה ובשביל הדגל ובשביל העם שלנו אבל א בתור בן אדם ש ישראלי יהודי גאה א שלא גר היום בארץ ונמצא בחוץ וכשאנחנו בחוץ אז הוא יכול להיות שמאלני או ימני או אשכנזי או מזרחי אבל אנחנו מאוד מאוד מאוחדים וכשאנחנו ביחד אנחנו הכי טוב שיש ואנחנו הכי חזקים שיש ובגלל זה

זה הדבר שאני הכי הייתי רוצה רוצה לראות ב במדינה שלנו ובארת שלנו זה אהבת חינם שבשום שום דבר פוליטי או אחר או מגזר או דעת או צבע משהו שבסופו של דבר תמיד יחבר אותנו זה מי שאנחנו זה העם היהודי ו מה שהייתי ממליץ לכולם זה באמת לקחת את הדבר הטוב הזה שהיה אצל אמי זה היה השמחה ואהבת המדינה ואהבת האחר ואהבת ישראל ומי כמוך יודע בתור אבא שלו ואני יודע בתור א בן דוד שלו ו והחבר הכי הכי טוב שלו, כמה טוב הוא היה וכמה אהבת ישראל היה דבר ראשון ו וו ובפרונט שלו תמיד בחיים. אז א זה משהו שהייתי מאחל לכולם באמת והייתי רוצה לראות את זה שהאהבת ישראל שלנו תגבור על כל דבר אחר ובאמת בזכות זה אני חושב שככה ננצח ו ועם

ישראל חי יהיה לנצח בעזרת השם ארי אם הייתה אני אני אדם מאמין שאנחנו מדברים איתם כל הזמן ככה אני מדבר עם אמית כל הזמן שיש לי איתו שיחות כל הזמן אני משתף אותו כל הזמן בהכל אני יכול לבכות לידו אני יכול לצחוק לידו אני הולך לקבר שלו מדבר איתו ככה בלי שום א סנן או מסנן או לא בור בשום מילה. אני בטוח שעל פי על פי האמונה שלנו, אתה יודע, אני כשעניתי פעם אצל הרב קנייבסקי, הוא הם קראו לי לפגישה ואז הוא אמר לי שהבן שלך נמצא הכי קרוב לכיסא המלכות, נמצאים לידו רבי שמעון בר יוחאי ורבי עקיבא. הבית התנפל בלג בעומר והוא אמר לי שהם הכי הם הכי גבוה. ואני מאמין באמונה שלמה שאורי, ליאל, כל החיילים, כל ה-25,000

שנמצאים פה שהשמות שלהם פה, כולם נמצאים למעלה. הכי קרוב לקדוש ברוך הוא. אם היה לך את האפשרות להסתכל עליו או משפט אחד להגיד לו או משהו להגיד לו או לחבק אותו, משהו אחד אתה יכול לבחור מה שאתה רוצה. אם הוא היה כאן שהוא היה כאן הוא מביאים לך אותו כאן ל מה שנקרא לשוריר שנייה או דקה. מה היית אומר לו? או עושה לו? הלוואי. הלוואי. וזה היה קורה שאני הכי אוהב אותו בעולם. אבל תראה אה הייתה לי בוגרת שבאה לעבוד בתור מורה בבית ספרנו ושלחתי אותה לחטיבה בבית אליעזר. חטיבה בית אליעזר הדרך עוברת ליד בית מין. היא אמרה לי אריה אני לא יכולה לעבור בכביש הזה תשאיר אותי במקום אחר לא יכולה לבוא אמת לא הבנתי אותה אז היום

שאנחנו עושים למהכולת לסופר הדרך עוברת ליד בית מין פרדסחנה אני מחפש דרך אלופית נורא קשה אתה הולך אליו מה אתה הולך אליו הולך לא בצורה מסודרת הולך אבל לא ההורים האמא כל יום שם לא בצורה אני מכריח את עצמי לא ללכת רק בסיטואציות ש ארי אתה איש חינוך שכל מי שדיברתי איתו וכל מי שמכיר אותך כולם מצדיעים לך אתה אתה אתה אוט רומופט באמת ולא מה שנקרא הפה לחוץ אל אתה באמת אוטומופט של הרבה מאות שנים של אלפי ילדים חינך לה במדינת ישראל. תראה, לא צריך לספר לך זה שאתה עובר לצד השני של המטרס ועובר להיות משפחה שקולה. אי אפשר להבין את זה. אי אפשר להבין איזה כאב אדיר זה להיות משפחה שכולה. ליונה שהיא מאוד נבונה והיא

עושה את הכל בשביל לשמור על המשפחה כי המשפחה מתפרקת קשה לאיל והורית ההורים לבוא עם כולם ביחד והיא עושה את הכל כדי לשמור על המשפחה לי זה קשה אבי אתה שומע פה איש חינוך שלמעלה מ40 שנה ניאל ביד רמה אלפי בני נוער במדינת ישראל הוציא קצינים זה אצלו זה בית חרושת לקצינים ללוחמים דווקא דווקא אתה שהבאת ילדה לעולם וקראת לה על שם החבר הכי טוב שלך שנפל יש לך איזשהו טיפ או משהו להגיד דווקא אליו לאריה שסך הכל חצה אתה יודע חצה קו הוא היה מאלה שמנחמים עכשיו צריכים לנחם אותו. הוא היה כותב הספדים, עכשיו הוא צריך להספיד את הנכד שלו. יש לך איזשהו טיפ דווקא להגיד לו? אמ כן. הייתי אומר לך ש כל מי שאיבדנו אמ אתה לא

תבין איך, אבל פתאום אתה יכול להיות שגם אתה רואה את זה ביום יום הם מופיעים. ולא רק שאנחנו עושים יום הזיכרון והולכים לקבר שלהם, פתאום זה מגיע משום מקום ואנחנו רואים את זה בבת שלנו ואנחנו רואים את זה שאנחנו מבקרים בבית של יאל פתאום אבא של אבא שלמה שמחייך ואתה רואה את החיוך של יאל אתה יושב מדבר עם אמא שלו ואתה מבין מאיפה כל התכונות הטובות שיש לו ו ככה אני לפחות מרגיש שהוא עדיין נשאר איתנו ואני אני ברור לי שזה ככה המצב איתכם ו מספיק להסתכל סביבך ואתה אתה תראה אותו אני רואה אותו בכל יום אתה יודע בבקשה מה הטיפ שלך לאריה אני אני מקווה לקבל ממנו טיפים אה אז אולי אני גם אספר קצת את הסיפור האישי הזכרתי

בתחילת ה פגישה שההורים של אשתי נרצחו לפני 21 שנה בחברון בקידוש בליל שבת אם מדברים על קידוש א נכנסו א זוג של חמסניקים חברון עם פצצות עם א והתאבדו שמה ושניהם נהרגו זה היה פלא שלא היה אפורח לא קרה אצלהם דבר כזה עם מזלנו לא היה עוד אדם נוסף ואנחנו היינו באמצע החיים 10 שנים נשואים, ארבעה ילדים, אשתי הייתה פיזיקאית, תואר שני, עבדה באינטל, עבדה כבר בחברת סטארטאפ, אישה מוכשרת, ברוך השם, וכמובן הקשר שלה עם ההורים הוא מדהים, א מיוחד עם אמא שלה, כל יום א דיבור ארוך וזה כמובן משבר אדיר ואשתי שהיא פשוט אה עשתה שינוי. פתאום היא החליטה שלא מעניין אותה החומר, הפיזיקה במרכאות והלכה ללמוד טיפול. מטפלת באומנות,

עשתה תואר שני בטיפול והיא כבר 20 שנה מטפלת באנשים, פוגשת שחול, פוגשת קשיים אחרים וראית איך ש אם אפשר להגיד את הביטוי הזה, היא השתדרגה במרכאות ולא במרכאות. פשוט לקחה את הכאב הזה והכאב הזה יכול גם שלא תבין אותי לא נכון אתמול בלילה זה יכול להיות זעקת שבר שחס ושלום מישהו חושב שהכאב יורד אבל העוצמות שבן אדם מקבל ה הפגישה הם דברים כל כך עוצמתיים וכל כך כואבים הם יכולים לכוון אותו ולהוליך אותו לעשיית הרבה הרבה הרבה טוב והרבה כישרונות שאולי הוא פחות הכיר אצל עצמו כי אתה יודע ילד בתיכון שיש לו חמש חמש זה אז זה ברור שהוא חייב ללכת נניח פתאום הוא מגלה כוחות אחרים שעוד יותר משמעותיים אז עוד פעם זה נראה

לי מצחיק לתת לאדם גדול כמו אריה טיפ אבל אני משתף אותו בסיפור אני רוצה להגיד לך משהו קודם כל השחול לעולם לא נעלם אנח אני לימדתי את עצמי באמצעות הפסיכולוגים פסיכולוגית שמלווה אותי ועובדת סוציאלית של משרד הביטחון לחיות לצד השחול אני חי לצד השחול. יש לי שני משהו מקבילים שלעולם לא יכולים להיפגש יחד. זה לא זה לא זה לא יעלם וזה לא יעלם. נכון. ולכן אני ליבדתי את עצמי שיש זמן לבררוך עם אמית זמן ברוך אחר. ואת האיזונים האלה אני כל מנסה לשמור על האיזונים. לא תמיד אני מצליח אבל לרוב אני שומר על איזשהו איזון גם נפשי שלי. חיים. מה אתה אומר לאריה היקר שלנו? כמו שהוא אמר, באמת אני לא יכול לתת לו יותר מדי

טיפים לבן אדם מבוגר ממני, אבל א יכול להגיד לך דבר אחד שבאמת משהו שלי ספציפית עזר הרבה זה לדבר עליו. לדבר עליו, לספר עליו א להנציח אותו ולקחת את הטוב שבו ואת זה להביא לחיים. כי אם אנחנו כל הזמן נתעסק בכאב אז אני מאמין שגם הוא הנכד שלך וגם עמית זכרונו לברכה הם זה לא מה שהם רוצים אני לא חושב שהם רוצים אותנו עצובים אני מאמין שהוא היה רוצה לראות את אותך תמיד שמח ו וטוב לך אני יודע שזה קשה להגיד את זה כי זה אף פעם לא יהיה לנו באמת טוב כי זה סוג של איזה חתיכה שלקחו לנו מהלב והיא תהייתי תמיד חסרה אתה יודע אני גם כשאני בסופו של דבר אתה יודע אה שראיתי כשלוקחים את המיד ומכניסים אותו בסופו של דבר ואני לא

יכול אני אתה אולי תבין אותי אבל זה משהו שאי אפשר להסביר אותו זה כאב שהוא הוא לא כאב בעצמות הוא כאב באמת בלב זה כאב שהוא אתה מרגיש שבאמת קוראים לך את הלב ואז באמת הדבר החסר הזה הוא לעולם לא יהיה מושלם אבל לפחות השמחה שלא תעלם ולפחות לשמוח כמה שאפשר כן הייתי אריה תגיד לי אתה יודע שאני דיברתי עם לא עם לא מעט מהחבר'ה של תיכון חדרה והם כולם מספרים על הורי המצחיק הקונדסון ואני וזה פשוט מזכיר לי כאילו כאילו את תמיד אתה לוקח את את כל ה את כל החבר'ה האלה זה כאילו זה כאילו שם אחד על כל הנופלים כולם שמחה, כולם מלך הארץ, כולם אהבה. אתה עכשיו שמסתכל על עצמך במראה, אתה לוקח את הגלגל אחורה 40 שנה. אתה משנה

משהו בתפיסת עולם שלך מבחינת לחנך את ילדי ישראל, כן לתרום וכן לעשות או שלא. תראה, אתה אתה גם בא ממערכת החינוך. א הטקס המשמעותי ביותר בלוח השנה שלנו זה כמובן טקס ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמי שמארגן את זה כמנהל בית ספר אתה חושב על כל מילה ומילה כי פה יש לך שורות של משפחות שקולות יש לך כמות של מאות תלמידים שמקשיבים לכל מילה יש לך בצד את בוגרי בית הספר בשלל מדי צהל זה קטע מאוד מרגש למוד ולמצוא איך לערוך את הטקס הזה יצאתי לפנסיה אמרתי ב-31 לספטמבר שברו ימים לאחר מכן 7 באוקטובר הורי נפל מתי יום הזיכרון לא באתי לא יכול. גם השנה אני לא אלך. דבר היחיד שאני עושה זה אני הולך לבית למין בשעה 11. אבל

התקסים גם תקסים במושבה בפרדסחנה ששנים הייתי הולך. עוד לא מסוגל. בטח לא למוד ולדבר בפני תלמידים בדבר החשוב ביותר שזה שירות משמעותי בצהל. לא יודע איך מזל שני וגמלאות אני בטוח ש שאם אתה היית מתבקש לדבר על שירות משמעותי בצהל אתה היית עושה את זה גם היום אין לי ספק שהת היית עושה את זה היום כי אני א מזכיר לך שתמיר אח שלו שיבדל לחייב מרוכב טובים המשיך את המסורת והוא עדיין ועשה גם קורס של מפקדים והיום הוא מפקד בצווה גדה לישראל ישראל היה תשמע זה הDNA שלכם של משפחת לוקר זה לא זה לא משהו שבר חלוף זה משהו שהוא זה זה בתוך הDNA שלנו הדבר הזה תמיר באמת דוגמה למופת כי הוא יכול להשתחרר מצהל אמרו לו אתה יכול

להשתחרר הוא המשיך בצנחנים הוא עשה קורס מפקדים ואני חושה שבשבילו התפקיד שהוא עושה היום רסב של א פלוגת צנחנים זה הדבר הטוב ביותר שמחזיר אותו חזרה לחיים. יפה חיים. כשאתה היית לוחם בצבא ה פתאום קורה לך שאתה עובר את כל את כל השיעוד הצבאי שלך ברוך השם בלי תקלות של עובדנות של של חבר לצוות או דברים כאלה. ודווקא כשאתה מתחיל את החיים, פתאום באמצע החיים שלך, בתחילת הדרך, פתאום תופס אותך אסון פעם ראשונה אסון מאוד משמעותי של מישהו שאתה מאוד מאוד קרוב אליו. זה משבש אותך, זה מכניס אותך למחשבות. מה זה מה זה עושה לך כשדבר כזה בסופו של דבר פוגש אותך? היה לנו מפקד שנפל בצבא. אמנם הוא נפל מידוץ בטעות ירו עצמר

לתוך האוהל והוא נהרג. אני לא הכרתי אותו כל כך אישית. או אמנם הוא היה מפקד אצלנו בפלוגה אבל עוד פעם זה לא משהו שהוא כל כך באמת אתה יודע קרוב אליך שאתה מבין את ה את ה את הכאב ואת הכל. ודבר כזה שבאמת אתה מקבל אותו באמצע החיים, א משהו שהוא הכי קרוב אליך, א זה סוג של משהו שמטלטל אותך בחיים. זה כאילו אתה לא יודע אם זה מביא לך פרופורציות בחיים, אתה לא יודע אם זה מביא לך א אה מתקדם עלה, מה אתה ממשיך עלה, מה אתה חושב על, לאיפה אתה רוצה ללכת, מה אתה רוצה לעשות. א, אתה רואה בן אדם שנגדו לו החיים בגיל 21, אתה גדול ממנו בכמה שנים בודדות, זה יכל גם לקרות לך. א אתה יודע, כשהיינו בצבא כולנו בסופו של דבר אף

אחד לא פחד למות בשביל הדגל. אף פעם לא ידעת שזה יגיע אליך, אתה יודע, זה היה משהו של א עםות וסיסמאות, אבל בסופו של דבר שזה מגיע אליך הכי קרוב, זה משהו שבסופו של דבר אתה לא יודע ואתה לא מוכן אליו. אף אחד לא מכין אותך אליו. חלמת על המית? לא. עד היום לא חלמתי על אמית את האמת זה משהו ש כאילו זה משהו שהוא לא מגיע אליי עדיין אני תמיד אני אומר אוקיי מתי יגיע רגע אני מנסה אפילו לשכנע את עצמי אוקיי בוא נחלום בכוח אבל זה לא משהו שהוא קורה הוא לא הוא לא רוצה להופיע אצלי שאלתי מקודם את אריה אם היה כאן אורי מה היית עושה והוא אמר עמית פה מה הייתה יש לך עמית בדיוק לשנייה וחצי מה אתה עושה איתו מה אתה אומר לו

הייתי אומר לו משהו משהו שאמרתי לו שישה ימים לפני שהוא נפל הייתי אומר לו הוא היה קורא לי תמיד דוד כן אבל הייתי אומר לו אחי הקטן אני גאה בך את האמת שאני גאה בך תראה איזה דרך עשית אבל חוץ מגאה בך אין לי כל כך הרבה מה להגיד כי אני האהבה שלי אליו לא אף פעם לא נפסקה ולא היא ממשיכה אמנם אני אוהב אותו והכל אבל אני באמת גאה בו אני לא לא האמנתי מעולם שהמיטבס באמת ילך ל ל ל ל ל ל ל ל א לקרבי והתגייס. הוא היה ספורטי מצטיין. אני זוכר שהייתי מגיע בכלל את החוריות שלו שהוא היה קופץ על מותף פעם לא ידענו אבל באמת מה ש אה מה שבאמת גרם לו ללכת ולהתגייס ולתרום ולעשות וללכת הכי טוב והכי שיש ולסיירת והכל הדבר היחיד

שבאמת אני יכול להגיד לו שאני הייתי אומר לו שאם הייתי פוגש אותו עכשיו שאני באמת מתגעגע אליו ואני גאה בו. זה שני הדברים שהייתי אומר לו. אם הייתי לוקח את כל ארבעת התלמידים שלך שנפלו עכשיו, יש לך ממש שנייה עם ארבעתם, מה אתה אומר להם כמחנך שלהם, כראש הישיבה שלהם? א שאלה קשה. קודם כל עצם התיאור שאתה מתאר שיש פה את אותם ארבעה תלמידים הוא מעורר כאב ורגש מאוד חזק אנחנו הרבה פעמים מנסים לחשוב האם כל הדברים הטובים שאנחנו חושבים על הנופלים זה דברים א שחשבנו אותם קודם ובאמת בארבעת התלמידים האלה אני רואה קשר בין מה שהיה לבין בין מה שקרה. זאת אומרת הנפילה שלהם היא לא אקראית. היא ביטה את עומר החיים שלהם ואת

הרצון ואת האמונה ב להיות שותף בהקמת המדינה, בגאולת המדינה. ובמובן הזה אני יכול להגיד להם שאני רואה אותם כאנשים גדולים, כאנשים שהם חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל. הם השאירו כאב אדיר למשפחות ולמעגלי החברים, אבל באופן אישי הנשמה שלהם זכתה, כמו שאמרת קודם, לדרגה שאין כל בריאה יכולה לעמוד במבחיצתה ולחיבור למשהו מאוד כללי וגדול ומלא אופטימיות ונצח. החיים שלהם ההובים נגדעו אבל הם שייכים למגמה נצחית שהיא נקראת נצח ישראל והיא הולכת קדימה והיא כל הזמן מתפתחת ומשתחלת אגב דבר דבר שמאוד מעניין אות יותר לעצמי שאם היה אפשר הייתי הכי רוצה לחבק אותם ולא לאמר כלום האמת שגם אני רוצה לחבק את הבן שלי משהו שנורא

מעניין אותי כשתבוא שתבוא הגאולה כולם מדברים גאולה גאולה גאולה גאולה תסביר לי בשפה הכי פשוטה מה זה אומר גאולה. אורי, ליאל, אמית יהיו כאן, איך הם יהיו כאן? באיזה באיזה ורסיה הם יבואו לכאן? אנחנו נכיר אותם, אנחנו נראה אותם. אני לא כל כך מבין את את הקטע של גאולה. אני רוצה גאולה אבל לא יודע מה זה גאולה. א אני אגיד לך כשאני מתכוון לגאולה אני לא מתכוון לשלב של תחיית המתים שאני כמובן מאמין בו הוא אחד מיג היקרים של הרמבם ואני גם מאמין שיהיה תחיית המתים אבל כשאני מתכוון לגאולה אני מתכוון לשלמות של עם ישראל לעם ישראל יש תפקיד גדול עם ישראל מבטא את הטוב בעולם ומי שלא הבין את זה בשנה וחצי האחרונה את כשהוא

רואה את כל הרוע העולמי מול אה המדינה הנפלאה הזאתי אני חושב שהוא עוצם את העיניים וכשאני מדבר על גאולה אני מדבר על כך שמדינת ישראל תהיה מדינה חזקה א בעלת אופי א עם שורשים יהודים עם אהבה גדולה פנימית ולכל העולם כי כל העולם יכיר בערך הגדול של המדינה שלנו והאנשים שלנו ופשוט נוכל לעבות עם מופת שמוסיף טוב לעולם אני כמובן חלק חלק מהגאולה שלי זה גם אמונה ביאת המשיח ובניין בית המקדש א ונבואה וכדומה אבל זה כשאני רואה אנשים כמו אריה וכמובן החברים הנוספים פה אה אני רואה מכנה משותף לגאולה כזאתי במובן שמדינת ישראל תהיה מאוחדת מחוברת לשורשים היהודים שלה ותבטא מול וכל העולם יכיר בגדולה שלה בכך שאפשר לקבל

אמונה, אפשר לקבל טוב מהעם הנפלא הזה. זה מבחינתי גאולה שלמה. אני מאמין בגאולה שלמה. יש גם שלבים נוספים של תחיית המתים וכולי. זה כבר דברים מיסטיים שכמו שאמרתי אני לא באמת מבין בהם. אני מאמין בהם אבל אני לא מבין בזה. מה שאמרתי לך, אני חושב שזה דבר ראלי ממשי, שכמו שאמרו הציונים הראשונים, הדבר הכי ריאלי זה לא להיות ראלי כשמסתכלים על ההיסטוריה של עם ישראל ועל מדינת ישראל. אני רוצה לשאול אתכם שאלה, שאלה לסיכום שכל אחד א יחשוב מה הוא רוצה להגיד, מה הוא רוצה לברך לברך את המדינה במשך 20 שניות, 30 שניות כל אחד מי רוצה להתחיל אולי הרב תתחיל אתה מוטי תתחיל אתה אתה רוצה אבי אתה רוצה להתחיל יאללה אבי תתחיל

ברכה למדינת ישראל 20 שניות לחייל צהל החטופים כמו שאמר 20 שניות יש לך לברך א חושב שדווקא בתקופה הזאת הדבר אולי הכי חשוב זה לנסות להסתכל על העולם מזוויות אחרות א כל אחד חווה את מה שקורה בזמן האחרון בצורה שונה כל אחד נפגע בצורה אחרת ואני לא יכול להסתובב בעולם ולראות את הדברים רק איך שאני רואה אותם כי זה נכון בשביל בשבילי אבל זה לא נכון בשבילו זה לא נכון בשבילו הוא מעקל את הדברים ככה והוא כועס והוא זה והוא אם אנחנו לא נתחיל להסתכל על דברים על הפרספקטיבה של האחר אז אנחנו אף פעם לא נהיה ביחד כמו שצריך ואנחנו רואים מה זה עושה ל לקהילה היהודית בארץ בחול זה משהו שאנחנו חייבים להתחיל לעשות אתה ילד

ישראל אתה נולדת פה בישראל איפה נולדת לא אני במקור מארצות הברית עשיתי עלייה ב-2019 מניג' ג'רזי א שמה הייתי גר כל החיים אתה בעצם היית פה בארץ על תקן מה שנקרא חייל בודד כן אה אוקיי אה יפה כל הכבוד ארי תסתכל איזה חומר אריב אדיר תסתכל חייל בודד אתה קולט נפלא אז אתה בעצם אמריקאי בכלל וישראלי שר רגע רגע עשית עשיתי עלייה עשית עלייה א ברור שהוא בראשונה ישראלי יפה יפה מאוד ארי מה אתה מברך את המדינה שלנו תראה אבא שלי בא מגרמניה בשנת 33 הוא הרגיש ג ש העסק שם לא יהיה שקט והוא בא למדינת ישראל כציוני ציוני לבוא לבוא את החקלאות ולבנות את ארץ ישראל מה אני מכה למדינה שהציונות תנצח אחלה רצית לך שכמי שראה מה אתה

היקמת מפעל מפעל המטורף הזה של עמותת חדר אמרת שבשת הקמת ארבעה בתי ספר האיש הזה הקים ארבעה בתי ספר שתדע שני תיכונים שתי חטיבות ביניים ענקיות עם עם באמת מפעל מפעל שלם של ערכים אני אומר לך הכי הכי ודיים שאתה רק יכול לדמיין הכי ודיים שאתה יכול לדמיין זה עםעם עם עם אריה בתוך הבית ספר שלו שזה בית חרושת ל לאזרחות טובה ככה אני רואה את זה וזה בית ספר שאני מכיר אותו מצוין זה אנשי חינוך שמחויבים ואני חושב שאת ההתווית הדרך זה בזכות האיש הזה הוא טבעת הדרך הגדולה זה אי אפשר אי אפשר להתעלם מהדבר הזה פיק מפגש קצר איתו להבין אני אומר לך אני מכיר אותו הרבה זמן הרבה שנים זה בית חרושת לאזרחות טובה לאנשים טובים מה

אתה מאחל חיים מה אני הייתי מאחל למדינה שלנו כן אני הייתי מאחל דבר אחד א דבר ראשון סליחה זה שכולנו בסופו של דבר א ני נרד מתחת ללונקה זאת אומרת כל החן הוא בית ישראל אני מדבר על כולם כולם בסופו של דבר צריכים לתרום אנחנו אחרי השביעי באוקטובר הדבר הכי חשוב זה בסופו של דבר זה להגן על המדינה שלנו נפלו ב טובי בנינו נפלו ובנותינו ובסופו של דבר כולנו צריכים לבוא ולהיות חלק מהדבר הזה ולתרום. אני הייתי מאחל למדינה שלנו הרבה סבלנות אחד לשנייה א להקשיב אחד לשני ובאמת א לאהוב ואהבת חינם ובאמת באמת באמת הדבר שאני הכי חושב זה באמת לתרום כולם כולל כולם לבוא ובסופו של דבר להגן על המדינה שלנו שהפיסת אדמה הקטנה

הזאתי שנשארה לנו באמצע במזרח התיכון שהיא שייכת לנו א אנחנו צריכים לשמור עליה ורק ביחד אנחנו ננצח וזה מה שאני מכאן לנו. כל איש חינוך ואיש טיפול יודע שהדבר הכי חשוב בשביל שאדם יצמח זה האימון בעצמו. זה אהבה לעצמו. ויש לי הרגשה שהברכה הכי חשובה למדינת ישראל ברגע הזה שתתחיל לאהוב את עצמה ולהעריך את עצמה. לא להסתכל הזמן על הדברים הלא טובים. יש הרבה דברים לא טובים ויש הרבה דברים מה לתקן. אבל האמון הבסיסי ואהבה הבסיסית לעם הנפלא הזה שצומח פה מיתשך ועכשיו 77ב שנים א א כבר לדעת להכיר לאהוב להעריך ברגע שאנחנו נכיר את עצמנו ונאהב את עצמנו ואנחנו רואים איזה דור מופלא גד גדל פה סביב המלחמה הזאתי שעשה דברים

כאלה נפלאים זה יצמח אותנו קדימה והשמיים עם הגבול ובעזרת השם אה נזכה לשלמות גדולה במדינה הנפלאה הזאתי. אמן ואמן. לסיום חברות וחברים אני רוצה להודות לחברים שהגיעו היום ביום המיוחד הזה. יום שעם ישראל מתייחד עם הנופלים. יום שבו כולנו מייחלים לבואם של החטופים שלנו. יום שכולנו רוצים את האחדות. האחדות בעם ישראל. אהבת חינם. כמו שנאמר כאן בלי סוף. יום שכולנו רוצים את הגאולה שמחכים לה כל כך הרבה, יום שיש בו דברים טובים, כן, גם שמחה, שמחה בלב, יש אמנם מה שנקרא בעוקד ונאקד, עין במרב, אבל הלב שמח, העין בוכה על כל הנופלים. תסתכלו מה הולך פה מאחורינו, על השמות האדירים האלה, אבל הלב שמח שיש לנו, ברוך השם

מדינה, שמדינה שמדינה נפלאה, שהיא יקרה לכל אחת ואחד מאיתנו, תשמרו על המדינה הזאתי. עם ישראל חי וכמו שנאמר בשיר של יורם גאון לחיי העם הזה העם הזה וכמה טוב שהוא כזה אז חברות וחברים תודה רבה שהייתם איתנו ביום המיוחד הזה בתוכנית המיוחדת הזאת עם האנשים הנפלאים האלה וש רק לדעת דברים טובים ובשורות טובות תודה רבה לכם ן