אופיר אזרד בסיפור אישי (עם כתוביות בעברית)

ערב טוב. קוראים לי אופיר אזרד, עובד בארגון הידברות. התפקיד זה מנהל מחלקת הכנסים של ארגון הידברות. כשמדברים על מחלקת הכנסים בארגון הידברות אז עכשיו אנחנו מסתכלים על מציאות שארגון הידברות זה ארגון מאוד מאוד גדול, הרבה מאוד הפקות, אצטדיונים, אבל צריך להבין שכשאנחנו הגענו לשמה זה לא היה ככה. ותאמינו, גם לא הייתה מחלקה של כנסים. אני הגעתי בסביבות 2006, התחלנו לעבוד, זה אני ועוד חבר שלפני כן התנדבנו שנתיים בארגון. הייתה לנו עבודה אחרת והתנדבנו בארגון. וכשאנחנו הגענו, זו הייתה בעצם דירה שכורה בבני ברק, בבניין שמיועד להריסה, בין שישה לשמונה עובדים. זאת אומרת, זה היה ארגון הידברות. עכשיו, השישה-שמונה

עובדים האלה עשו את הכול, זאת אומרת, הם היו הגרפיקאים, הם היו העורכים, הם היו המחסנאים, הם היו הכותבים של הספרים - הכול. אנחנו עשינו פשוט את הכול. ואחד הדברים המעניינים, בעצם כשאנחנו הגענו לארגון הזה, לארגון הייתה מטרה אחת בלבד - הידברות. אנחנו אמורים להעביר את היהדות בצורה שבה אנחנו קיבלנו אותה מהרב זמיר. ובעצם כל התפקיד של ארגון הידברות זה היה הדפסה של הדיסקים, זה היה מענה טלפוני לשאלות, אבל אני זוכר שתמיד כשהיינו מסיימים את יום העבודה, היינו לוקחים חבילה של דיסקים, וזה היה חלק מיום העבודה שלנו. והיינו נוסעים לבוגרשוב או לרחוב אלנבי, פשוט היינו מחלקים דיסקים לאנשים. וזה היה חלק מהשגרה היומית

שלנו. באותה תקופה גם התחלנו לשדר בערוץ המקומי, שאלה ערוצי נישה בכבלים. עכשיו, באותה תקופה זה היה נשמע יוקרה, יש את הרב זמיר כהן והוא מדבר בטלוויזיה אז אנחנו מאוד מאוד התלהבנו, אז את ההרצאות שהרב זמיר היה מוסר, היינו מצלמים אותן. עכשיו, זה לא כמו שאתם מגיעים פה לאולפן ומצלמות ועניינים, הייתה מצלמה בגודל של הבוקסה הזאת, ששני אנשים היו מרימים אותה, היינו מגיעים להרצאה עם הרב זמיר, היינו מצלמים אותו, לוקחים את זה אחרי זה אלינו, ומי שהיה מסדר את הספרים ואת הדיסקים במחסן, הוא גם היה העורך והוא גם כן היה מתקן את הסאונד, והיינו מכינים קלטות קטנות והיינו שולחים אותן ברחובות לערוץ המקומי. עכשיו, אנחנו

מאוד מאוד התלהבנו כי זה היה בעצם כמו פריצת דרך כזאת שפתאום יש רב בטלוויזיה, אבל מהר מאוד התברר לנו שהרב בטלוויזיה, בשעות 01:37 לפנות בוקר. זאת אומרת, אני לא יודע מי ער בשעות האלה. ואת האמת, זאת הייתה התפיסה שלנו, מי ער בשעות כאלה שיראה את הרב? מה, אתם צוחקים עלינו? אבל אחרי שהתחלנו לשדר, פתאום התחלנו לקבל שיחות טלפון, ושיחות הטלפון לא מפסיקות להגיע. עכשיו, אני מדבר אתכם על ארגון שאין לו מרכזייה, זאת אומרת, הטלפון זה טלפון קווי, ויש מזכירה שעונה לטלפונים. עכשיו, פתאום מקבלים כל הבוקר שיחות טלפון. זאת אומרת, כל שידור שהיה באחת וחצי, שתיים וחצי לפנות בוקר - עשרות טלפונים. באיזשהו שלב באנו לרב

זמיר, אמרנו לו: תקשיב, כבוד הרב, הפניות הן מטורפות. אז הוא אמר: טוב, קודם כול אני מבין עכשיו את הנבואה "והשלחתי רעב בארץ, "לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה."' ואז אתה בעצם מגלה שיש הרבה מאוד אנשים שרוצים לדעת אבל אין להם איך. ואז עלה סוג של רעיון: בואו אנחנו, ארגון הידברות, נעשה כנסים. אבל השאלה הראשונה, אני זוכר ששאלנו במשרד של המנכ"ל, של דוד תופיק, היא איך עושים כנס? זאת אומרת, ממה זה מורכב? כי אף אחד מאיתנו בחיים לא עשה כנס אז כל אחד זרק השערות: נראה לי צריך אולם. טוב, הגיוני... צריך מרצה - יש לנו את הרב זמיר. מה עוד צריך? לפרסם, כאילו מה, אנשים צריכים לדעת שיש כנס. סבבה,

תרשום לפרסם. אוקיי, מה השלב הבא? צריך להכין גרפיקה. טוב, יש לנו גרפיקאי שהוא גם כן העורך, שהוא גם כן הסאונד, שהוא גם כן המחסנאי, שהוא גם כן מכין את הקפה, והוא המנקה... בסדר, נמצא לו זמן לעשות גם כן את הגרפיקה. ומה צריך לעשות? לבנות תוכנייה. אוקיי, זו לא בעיה, זה היה הדבר הכי קל, כי הרב זמיר. אוקיי, נגמרה התוכנייה, השקעה, ויש לנו תוכנייה. ואז אני זוכר שהאירוע הראשון שאנחנו עשינו זה היה במלון "סאן" בבת ים. התקשרנו לחבר שמכיר חבר שיש לו חבר שלא ישן, שהוא מכיר את בעל המלון, והוא אמר: שמע, אוקיי, הרב זמיר, אני שמעתי את השם הזה איפשהו. הוא לא היה מפורסם. אני מדבר איתכם 14, 15 שנה אחורה. אבל הוא שמע

את הרב. עכשיו, באותה תקופה, בעולם ההרצאות היה מושג שלא משנה על מה ההרצאה זה היה תופס: תכניס את המילה "קבלה." זאת אומרת, לא משנה מה תגיד לנלווה קבלה, היית ממלא אולם של איזה 150 איש בשקט. זאת אומרת, אם אתה רוצה לפתוח הרצאה - "צחצוח שיניים על פי הקבלה," אז היית מפוצץ אולם כי אנשים מבינים: וואי, איך אני מצחצח שיניים על פי הקבלה? עכשיו, אנחנו לא היינו בכיוון הזה לגמרי, זה סתם היה מאוס גם, והרב זמיר, הייתה לו הרצאה חדשה: "שם האדם על פי הקבלה." עכשיו, שם זה דבר מאוד מאוד מעניין, השם של האדם - יש לו משמעות, אין לו משמעות. הרב זמיר עשה הרצאה מושלמת, הוא פירט אותה עם מצגת ועם שקופיות ואני אומר לך, זה

היה... אני באותה תקופה רק התחלתי להכיר את הרב זמיר ופשוט הייתי מרותק. ומה שעוד יותר הפליא אותנו זה כמות האנשים שבאו. זאת אומרת, זה היה אולם של איזה 100 איש, הגיעו איזה 300 איש לשמוע את שם האדם על פי הקבלה. ואז אמרנו: אוקיי, בואו נריץ את זה קדימה. עכשיו, אוקיי, אנחנו רוצים להריץ את זה קדימה, במלון לא הייתה כל כך בעיה כי הייתה לו הגברה מובנית. אבל אם אנחנו רוצים לצאת החוצה, אנחנו צריכים הגברה אז הגיוני שתהיה לי בוקסה, ואני רוצה גם לשדר סרט תדמית, אז אוקיי, בואו נעשה את זה. ואז נכנס אלינו הרב זמיר והוא אמר: תקשיבו, חבר'ה, יש לי רעיון. אמרנו: מה הרעיון, כבוד הרב? הוא אמר: אני רוצה לפתוח ערוץ

טלוויזיה. אמרנו לו: כבוד הרב, אנחנו משדרים כבר בערוץ המקומי, יש לנו רצועה ברבע לשתיים לפנות בוקר. הפריים טיים של חיי הלילה... מי יכול להתחרות בנו? הוא אמר: לא, לא, אני רוצה ערוץ, ערוץ משלנו. ואז אתה אומר: וואו, וואו, כבוד הרב, כאילו, ערוץ? הוא אמר: כן, מה?... ואני זוכר שאחד החבר'ה במשרד אמר: מה? הגיוני לגמרי. הוא אמר: אפילו נמלה בדרום אפריקה, יש לה שני ערוצים: נשיונל ג'יאוגרפיק ודיסקברי. אז למה במדינת היהודים לא יהיה ערוץ יהדות אחד? ואז אמרנו: אוקיי, איך פותחים ערוץ טלוויזיה? ואז דממה. ששש... אוקיי, בואו נלך לפוסק הדור, הרב גוגל, ונראה מה הוא אומר... ואז מקישים בגוגל: איך פותחים ערוץ

טלוויזיה? וככה בעצם התחלנו לעבוד על זה ובדרך הכרנו אנשים מאוד מאוד יקרים שעזרו לנו ותמכו בנו, ותוך כדי זה אמרנו: אנחנו צריכים להכין חומרים, צריך להכין תכנים. עכשיו, בכל המסע הזה שאני אומר לכם, שזה בעצם השלב ההתחלתי, הצימאון להרצאות ולידע בקרב הציבור הוא חוצה גבולות. זאת אומרת, אנשים התחילו להגיע אלינו למשרדים, אנשים התחילו לעשות טלפונים, והיינו צריכים כבר לפתוח מרכזייה והיינו צריכים להגדיל את כמות העובדים כי היה צימאון ואז כבר אנשים רוצים לקחת חלק, ולאט לאט אתה לוקח עוד עובד ואתה שוכר עוד חדר ואתה עובר לעוד בניין וככה לאט לאט זה מתקדם. אמרנו: אוקיי, עכשיו, יש אנשים שיושבים ורואים טלוויזיה

ברבע לשתיים לפנות בוקר אבל יש כאלה שלא, והם רוצים. אז אמרו לנו... בינתיים מגיעים, אני זוכר שקיבלנו שיחת טלפון מבחור מראשון, הוא אמר: תקשיבו, אני אגיד לכם את האמת? אני לא מכיר אתכם, וואלה, הרב שדיבר, אני גם לא יודע איך קוראים לו אפילו, אבל חזרתי מבילוי ולא היה לי מה לעשות אז ישבתי והתחלתי ללחוץ על כפתור בשלט. אני עובר, עובר, עובר, פתאום אני רואה איזו דמות, רב כזה חמוד עם זקן קצר, לבוש יפה עם עניבה, אמרתי: וואלה, מה, הגעתי לירדן? איזה ערוץ אני? ואז פתאום אני שומע שמדברים בעברית. עכשיו אני אומר: אוי, רבנים. טוב, בוא נראה מה הוא יגיד לי עכשיו, מה הוא כבר יכול לחדש לי, הרי אני למדתי בתיכון חרדי.

אני יודע הכול. ואז הוא שומע, ואני זוכר שהוא סיפר לנו שהרב דיבר על תורה ומדע, הלוחות הטקטוניים ונדידת יבשות, והוא אומר: בוא'נה, אני הייתי בהלם. הוא אמר: תקשיבו, אני רוצה להביא את הרב הזה אליי. עכשיו, הוא היה גר בראשון, במרכז ראשון, בבית כנסת "חי טייב," אני לא אשכח את זה, וזה הכנס הראשון שבו ארגון הידברות עושה אותו לבד. אז באמת, עשינו גרפיקה, ואני הלכתי לקחת את המודעות מבית הדפוס ותלינו אותם בלילה עם סלוטייפ, לא ידענו איך תולים מודעות, לא היה לנו מושג, אז דבק - זה מדביק, והדבקנו וירד עלינו גשם, ועוד פעם, ואז מישהו כיסה אותנו. ואמרנו: בוא'נה, למה הוא מכסה אותי? מה זו השערורייה הזאת? אני חייב

להביא משטרה. הוא כיסה לי את המודעות, זה לא הגיוני! לאט לאט השתכללנו עם הזמן, אבל פרסמנו. ואז מגיעים למקום, ואיזה יהודי אמר לנו: תקשיבו, חבר'ה, אני אוהב אתכם, ושמעתי שאתם רוצים לעשות כנסים, ואתם צריכים בוקסה? עכשיו, באותה תקופה לא ידעתי בדיוק מה זו בוקסה, אמרתי לו: מה? מה אני צריך? אמרתי לו קודם כול: כן, אני צריך. לא יודע מה זה, אבל תביא, שיהיה. מקסימום, ספייר. הוא אמר לי: בוקסה, אתה יודע, זה המיקרופון, מחברים למיקרופון. אמרתי לו: כן, כן, וואלה, יש לי הרצאה, אני צריך בוקסה. הוא אמר לי: קח בוקסה מתנה. אמרתי לו: סבבה. עכשיו, מה אני צריך לחבר לבוקסה? עכשיו, זה כבר היגיון בריא, אני צריך מיקרופון,

אז אני צריך גם כבל, אז הלכתי לחנות שמוכרים, אמרתי: תקשיב, יש לי בוקסה, אני צריך לחבר לה מיקרופון. אז הוא אמר לי: אין בעיה, זה כבל אקס-אל-אר, זה מיקרופון, אי אפשר לטעות פה יותר מדי, זה נכנס לפה, זה נכנס לפה. אמרתי לו: זה עובד? הוא אומר: כן, זה אמור לעבוד. הוא אומר לי: מה עוד אתה צריך לעשות באירוע? אמרתי לו: אני אגיד לך את האמת, אני צריך מחשב, לעשות כמו סרט שאנחנו רוצים להקרין אותו לקהל. אז הוא אמר: אתה צריך גם כבל סאונד. אמרתי לו: יש לך? הוא אמר לי: תתפלא, חנות של סאונד, מן הסתם יש לי. אמרתי לו: אוקיי, תביא לי. הוא אמר: כמה מטר אתה צריך? תפנק... ואז הוא התחיל להסביר לי את תאוריית הסאונד, אמרתי

לו: תקשיב, נשמה, אתה מדבר איתי סינית. אני צריך שקע-תקע, ופה זה נגמר. ואז הוא אמר לי: אוקיי, קח. ואז קניתי, היה לנו מחשב נייד שלנו, היה לנו בוקסה, היה לנו סטנד, שני כבלים ומיקרופון. עכשיו, התחלתי להרכיב את זה, עשינו טסטים, באמת המיקרופון עבד, ואז אני קולט שלבוקסה יש רק כניסה אחת, אז אמרתי לעצמי: רגע, לאיפה הכבל של הסאונד נכנס? זו שאלה. ואז התקשרתי לבחור, אמרתי לו: תקשיב, אחי... הוא אמר לי: מה זאת אומרת, אין לך מיקסר? אמרתי לו: לי? לאימא שלי יש, מה הקשר ביני לבין מיקסר!? אני לא באתי לאפות, אני באתי לעשות כנס. הוא אמר לי: לא, מיקסר זה כמו קופסת פיקוד, שאתה שולח יציאות... אמרתי לו: אוקיי, הבנתי,

בעצם לא הבנתי אבל נדחה את זה לשיחה לאחר מכן, מה אני עושה עכשיו? הוא אמר: תקשיב, זה מאוד פשוט, נכון יש את הכבל שמחובר לבוקסה? אמרתי לו: כן. הוא אומר: ברגע שאתה רוצה להקרין את הסרט, תוציא את הכבל של הבוקסה ותכניס את הכבל של המחשב. אמרתי לו: זה לא נשמע מסובך. אבל אמרתי: רגע, אני, ביני לבין עצמי, אני יושב על המחשב, אז מי יחליף את הכבל? אז אמרתי: טוב, אני כבר אמצא מישהו. עכשיו, באותה תקופה כשהידברות הייתה מוציאה כנס, כל המשרד היה יוצא לכנס. זאת אומרת, כל מי שיש לו רכב - היה יוצא כי היינו מוכרים שם ספרים ודיסקים וחלוקה, ומחלקים חומר הסברה, והיה יוצא המנכ"ל והסמנכ"ל ויוצאים העובדים. ואז אני מגיע

לכנס וכל החבר'ה מגיעים, אמרתי לאחד האנשים שם, אמרתי לו: תקשיב, אני צריך שברגע שהרב זמיר מסיים לדבר, אתה מוציא את הכבל מהבוקסה ומכניס את הכבל של המחשב. זאת אומרת, אתה מוציא את הכבל של המיקרופון, אתה מכניס של המחשב. איך שסרט התדמית מסתיים, אתה מחזיר בחזרה את הכבלים שהרב יוכל להמשיך לדבר. הוא אמר לי: סבבה. ואז באמת הגיעו איזה 200 איש לאירוע הזה והרב זמיר מדבר וכולם ככה מרותקים ואז מראים את הסרט על הרעיון שארגון הידברות רוצה לפתוח ערוץ טלוויזיה. הייתה התרגשות מאוד מאוד גדולה והראנו את העשייה שלנו וצילמנו מחלקים דיסקים, אז אני זוכר שבסוף הכנס הגיע אליי איזה בחור, אמר לי: בוא'נה, אחי, אני בהלם.

בוא'נה, מי אתם? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אנחנו ארגון הידברות העולמי. עכשיו, אנחנו שמונה אנשים, זה כל הארגון. הוא אמר לי: איפה אתם יושבים? אמרתי לו: איפה אנחנו יושבים... אתה לא תדע. זה מגדל, כאילו משהו מטורף, עזוב. זה מסועף. הוא אמר לי: תגיד לי, אבל מי אחראי על כל ה... אמרתי לו: הרב זמיר כהן. הוא אומר לי: לא, מי המנכ"ל? מי המנכ"ל שעושה את כל הדברים האלה? מי המנכ"ל שמזיז את הארגון הזה קדימה? הוא אמר לי: תגיד לי, מי זה הבן אדם שלקח על עצמו אחריות כזאת ברעיון מטורף להוציא את זה לפועל? אמרתי לו: מה אתה רוצה? אתה רוצה להכיר את המנכ"ל? הוא אמר לי: מה, זה אפשרי? אמרתי לו: הוא פה. הוא אומר לי: איפה

הוא? אמרתי לו: זה שמחליף את הכבלים. זה המנכ"ל. הוא אומר: לא, אני לא מאמין לך. אמרתי לו: אחי, זה, זה המנכ"ל. הוא אמר לי: למה הוא עושה את זה? הוא מנכ"ל! אמרתי לו: מה זה קשור? אבל זה זיכוי הרבים. אחי, זה ארגון הידברות, אין פה... עובדים, אנחנו חבר'ה שעובדים. ובעצם זה היה קרש הקפיצה שלנו לעולם הכנסים. ואז עשינו עוד אירוע בפתח תקווה, וכל העוצמה של הכנסים הסתכמה בארבעה אירועים שעשינו. ואז אני מגיע למשרד באחת הפעמים ואני מקבל שיחת טלפון. ובטלפון תופיק המנכ"ל שלנו אומר: אופיר, איפה אתה? אמרתי לו: אני בדרך למשרד. הוא אמר: איך שאתה מגיע, תיכנס לאולפן. בבני ברק היה לנו את המשרדים והיה לנו איזה חדר קטן עם

"גרין סקרין," שזה היה נקרא "האולפן." זאת אומרת, זה היה בגודל של הבוקסה הזאת עם קיר ירוק, והיינו מעמידים רב, מצלמים אותו ואחרי זה בגרפיקה מלבישים רקע. הוא אמר: תגיע לאולפן, יש לנו פגישה מאוד חשובה עכשיו. אמרתי לו: אוקיי. אני מגיע לשמה ואז יושב שם יהודי מאוד מאוד יקר מבני ברק שקוראים לו הרב פנחס ראובן, ופנחס ראובן מסתכל עליי ואומר לי: שלום, אופיר. אמרתי לו: שלום, הרב פנחס. מה שלומך? אני אומר: ברוך השם. הוא אמר: מה אתה עושה היום? אמרתי לו: אני פה. הוא אמר: עד איזו שעה אתה פה? אמרתי לו: נשמה, אני רווק, אני עד מחר פה, אם צריך. כמו שפירו בערך. ואז הוא אומר לי: טוב, תקשיב, אני צריך שתבוא איתי

לאצטדיון "יד אליהו." אמרתי לו: מה יש באצטדיון "יד אליהו?" הוא אמר לי: מה זאת אומרת מה יש? יש כנס - ואתה המפיק. אמרתי לו: מפיק של מה? הוא אמר לי: של הכנס. אמרתי לו: איזה כנס? הוא אמר: ב"יד אליהו." אמרתי לו: תשמע, ה"יד אליהו" שאני מכיר זה אצטדיון כדורסל, מן הסתם צריך שם יותר מבוקסה, תופיק לא יוכל להחליף כבלים... הוא אמר לי: לא, לא, זה אירוע גדול, עשר אלף איש, ואני רשמתי אותך כמפיק. המשטרה מחכה לך. עכשיו, זה לא היה נשמע ידידותי בכלל, "המשטרה מחכה לך"... אז אמרתי לו: אוקיי, טוב, ואז אני אומר לפנחס: מה הולך להיות שם? אז הוא אומר: תקשיב, ארגון הידברות במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה עוזר להרבה מאוד

אנשים, והרבה מאוד מגדולי ישראל מאוד מאוד אוהבים ומעריכים את הפעילות. כי ברוך השם, באותה תקופה, הידברות הצליחה להגיע למקומות שהיה קשה מאוד להגיע לפני כן. ואני תמיד אומר: זאת מסירות הנפש של העובדים באותה תקופה וגם כי התכנים הם היו תכנים אחרים. זאת אומרת, הרב זמיר בחוכמה שלו תמיד הצליח להגיע לכל בן אדם ולהגיד לו בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע בדרך שבה הוא יכול לקבל. והרבה מאוד אנשים התחילו להכיר אותנו ורצו לעזור לנו. ובאיזשהו שלב, בלי הידיעה שלנו, הידברות הפכה להיות מעין סוג של כותל להרבה מאוד אנשים שלא היה להם למי לפנות. זה ילך ויתעצם בעתיד, אני מדבר איתכם על סביבות שנה 2006-2007, אבל שאנחנו נתקדם

קדימה, אם יהיה לי זמן, אתם תבינו לאילו ממדים זה מגיע. אני זוכר שבאחד הפעמים, הרב זמיר הגיע אלינו למשרדים, והוא שמע על האירוע באמת שמתרחש ב"יד אליהו" והוא אמר לי דבר שאני לא אשכח אותו לעולם, הוא אמר לי: אופיר, תקשיב, אתה נמצא במקום שזה לא רק שליחות. תדע לך שאתה מייצג את היהדות האמיתית. אתה תפגוש הרבה אנשים, אתה תפגוש הרבה חילונים, אתה תפגוש הרבה אנשים, סליחה, שרחוקים מדרך תורה ומצוות ותדע לך, אתה הקשר היחיד שלהם לכאן או לכאן. לכן תכבד אותם, והכי חשוב סבלנות. כי תדע לך, כל אחד מהם זה יהלום שלא יסולא בפז. ואין לך מושג עד לאיפה הרחוק שברחוקים יכול להגיע. עכשיו, אמרתי לו: הבנתי, כבוד הרב, אבל מה

הקשר? למה?... טיפה מלחיץ אבל בסדר, כבוד הרב, כמו תמיד, מה שכבוד הרב אומר זה מה שיהיה. ואני זוכר שבאותה תקופה קיבלנו... הבנתי למה הרב התכוון, כי היה בגני התערוכה יריד שקראו לו "אלטרנטיבה." עכשיו, היריד הזה זה יריד בעצם שמגיעים אליו הרבה מאוד גופים, הרבה מאוד ארגונים, הרבה מאוד אנשים, והם, כביכול, זה נקרא יריד רוחני, שזה אומר שהיו שם אנשים שתקשרו עם הבורא, אנשים שדיברו עם מלאכים, אני זוכר שהיה לידינו דוכן, הייתה מישהי שהייתה לנו איזו שאלה אז היא אמרה: אה, סליחה, אני אשאל את המלאך גבריאל? ממש ככה. אמרתי לה: את מי? את המלאך גבריאל. אני פשוט... אני בקשר איתו. אמרתי לה: בחיוג מהיר... טלפון? היא

אמרה: לא, לא, אם אתה רוצה, אני אשאל את המלאך גבריאל, הוא ייתן לך תשובה אמיתית. אמרתי לה: לא, תחכי רגע, אני לא רוצה להטריד אותו בקטנות... תחכי רגע עם זה. ואז ביקשו מאיתנו לפתוח שם דוכן מאוד מאוד גדול שמייצג את היהדות כמו שאנחנו מציגים אותה. אז באמת, קיבלנו דוכן מאוד מאוד גדול, הבאנו הרבה מאוד ספרים, ואני זוכר שפה נפל לי למה הרב התכוון. זה היה פשוט משהו מדהים. ואני עומד ככה בדוכן ומגיעה אליי איזו מישהי ומסתכלת עליי. באותה תקופה הרב זמיר הוציא את הספר "שיר השירים." היא מסתכלת עליי והולכת, מסתכלת עליי ככה... ואז היא חוזרת. עכשיו, אני עומד ב... אמרתי לה: סליחה, גברתי, אני יכול לעזור לך? אז היא

אומרת לי: אני לא יודעת אם אני יכולה לספר לך. אמרתי לה: אם את לא יודעת, תשאלי את המלאך גבריאל, הוא פה... אם את רוצה... היא אמרה לי: לא, אני אגיד לך את האמת, אני לא יודעת איך אתם תקבלו את זה. אמרתי לה: לקבל את מה? ולמה? היא אומרת לי: תשמע, אתם אנשים חרדים ומן הסתם, אתם ישר תפסלו, כי אתם חושבים שאתם אליטה ואתם חושבים שרק לכם מותר הכול ו... אמרתי לה: וואו, וואו, גברתי, אני לא יודע מה את רוצה. איך הגעת למקומות האלה? היא אומרת לי: אני שוקלת. אמרתי לה: בהצלחה. ואז היא אומרת לי: אתה יודע מה? אולי אתה תפתיע אותי. אמרתי לה: אוקיי. אז אני רוצה לספר לך משהו. אמרתי לה: מה? אתה לא יודע מי אני. עכשיו,

כשבחורה שרחוקה מדרך תורה ומצוות אומרת לך "אתה לא יודע מי אני," באופן אוטומטי, מה עולה לך בראש? שהיא תגיד שהיא בת של אדמו"ר, נכדה של צדיק נסתר, תזרוק לך שמות משנים קדמוניות שבאמת אתה תרים גבה ותגיד: וואו, בוא'נה, הוא היה קודש קודשים. במה זכית? אז זה מה שציפיתי לשמוע ואז היא אומרת לי: אתה לא יודע מי אני, אין לך מושג מה המעמד שלי, אבל אתה יודע מה? אני אספר לך. אמרתי לה: אוקיי. אני אחת מאלף הנשים של שלמה המלך. עכשיו, פה כאילו אני... אמרתי לה: אוקיי... אז היא אומרת לי: אתה רואה? אתה לא מאמין לי. למה אתה חושב שאתה יותר טוב ממני, בגלל שיש לך כיפה על הראש אז בורא עולם מדבר איתך ולא מדבר איתי. אמרתי

לה: לא, לא, לא, אני פשוט ב.... יש לי רק שאלה קטנה, סליחה, באמת. היא אומרת לי: מה השאלה? מהאלף, איזה מספר את? עכשיו, היא אומרת לי: אני לא יודעת בדיוק כי זה היה חלום של חיזיון, אבל הגעתי להרגשה מאוד גדולה שבאמת אני אחת מהאלף. עכשיו, אני באותו רגע, לא ידעתי, לנפנף אותה, לא לנפנף אותה, אבל פתאום נזכרתי במה שהרב זמיר אמר לי: אופיר, סבלנות כי אתה מייצג את היהדות. וזה בעצם, זה משפט שמלווה אותנו עד היום. ואז אמרתי לה: אוקיי. אני עובד על המידות כרגע. תמשיכי בבקשה. אז היא אומרת: כן, אני אחת מאלף הנשים של שלמה, ומה יש לך להגיד על זה? עכשיו, אני מסתכל על השולחן, לא יודע מה להגיד לה, אמרתי לה... יש לי:

תקשיבי, שיר השירים, בעלך כתב, לא תקני? לא נעים... משפחה. אני לא יודע אם יש לו אלף עותקים לחלק לכל הנשים אבל את כבר פה. ואז היא אומרת לי: סליחה, מה אתה אומר? אמרתי לה: שלמה המלך חיבר את שיר השירים. היא אומרת לי: אתה צודק, זה נכון. איזה יופי. אמרתי לה: תקשיבי, זה לא מסתיים, ספר תהילים - חמיך... תהילים - חמיך כתב ספר, לא כדאי? היא אומרת לי: אתה צודק. אתה צודק. אבל אני לא קוראת בזה. אמרתי לה: זה לא יפה, אירוע משפחתי, חמיך ישאל, תגידי לא? זה לא יפה. ואז היא אומרת לי: אתה יודע מה, אני אקח גם תהילים. עזבו שהבאתי לה גם כן את שושלת מלכות בית דוד וכל מלכות יהודה. ובסוף היא אמרה לי משפט, שבשביל המשפט

הזה סיפרתי לכם את כל הסיפור הזה, היא אומרת: הפתעתם אותי. מסתבר שהחרדים הם לא כל כך גרועים. אמרתי לה: תודה רבה, במקרה יש לי סט של תנ"ך... לא, סתם. ואז אמרתי לה: תודה. ואז כשחזרתי - נחזור לסיפור של הכנס, הרב זמיר התקשר, הוא אמר לי... אני התקשרתי לרב זמיר, אמרתי לו: תקשיב, כבוד הרב, זוכר מה שהרב אמר לי? תודה רבה על העצה כי זה באמת עזר. אבל עכשיו קיבלתי אירוע מאוד מאוד גדול באצטדיון, אני צריך שהרב ייתן לי ברכה לסייעתא דשמיא. אז הוא אמר לי: בעזרת השם, מה אתה דואג? תכוון לשם שמיים ומן השמיים ירחמו שתהיה לך סייעתא דשמיא, לכל אשר תפנה תשכיל ותצליח, ובאמת הכול טוב ויפה. ואז אני נפגש בפגישה עם המשטרה,

אין לנו מושג איך עושים אירוע באצטדיון, הידברות מעולם לא התקרב לסדר גודל כזה, האירוע הכי גדול זה בוקסה, כבל מחשב ו-150 איש עם הרב זמיר. פתאום אני מקבל משטרה, והיה שם את מד"א והיו שם כל מיני יועצי בטיחות, וכל אחד.... עכשיו, אני יושב וכולם אומרים: הו, סוף כל סוף המפיק הגיע. עכשיו, המפיק... המפיק. -אה, כן, אני המפיק. כן, נעים מאוד, אופיר אזרד, א.א. הפקות... כן? ואז אני יושב וכל אחד מתחיל לשאול אותי שאלות: כמה אוטובוסים יש ומתי אתם מגיעים, והקמות ומהנדסי בטיחות. ואני אומר להם: כן, כן, ודאי, בטח... מהנדס בטיחות? ודאי שיש מהנדס בטיחות. אוטובוסים - לוח זמנים מסודר, יופיע לכם הכול. עכשיו, אני עונה

תשובות ואני לא יודע מה אני עונה. זאת אומרת, אם מישהו יגיד לי "רגע, זה לא הגיוני", אני אגיד לו: אתה צודק. אתה צודק, זה לא הגיוני. בוא ננסה תשובה אחרת... עכשיו, את האמת אני אומר לכם, אין לי מושג איך עושים אצטדיון. אבל תופיק אמר, הבוס אמר, ופנחס ראובן כבר שילם על הכול, אז חייב לעשות אירוע. עכשיו, אני אמרתי: חבר'ה, זה פיזי כבר גדול, ארבעה אירועים אני עשיתי, עכשיו אני אכנס לעשות אירוע ב"נוקיה," ב"יד אליהו" בזמנו? אז אני הולך לפנחס ואני בא להגיד לו: תקשיב, פנחס, אולי כדאי שתיקח חברת הפקות כי אתה משקיע פה הרבה מאוד כסף, אני גם לא יודע... שאלו אותי מה שם האירוע אז אני אגיד כל מה שבן אדם דתי כשהוא

נתקע אומר: ערב התעוררות. טוב, התעוררות למה? צריך להתעורר, המשיח בפתח, כולנו חייבים להתעורר. עכשיו, את האמת, אני זרקתי להם את זה כי לא היה לי משהו אחר להגיד להם. ואני ראיתי את זה, את האמת, באיזו מודעה בדרך: "ערב התעוררות מרגש ומעצים," אז אמרתי להם: ערב התעוררות. ואז אני חוזר לפנחס ואומר: תקשיב, פנחס... זה היה כבר קרוב לשמונה, תשע בלילה, ופנחס, יש אצלו תמיד מלא אנשים ואז יש תפילת מנחה ואחרי זה יש שיעור וערבית והוא מוכר. בסביבות השעה עשר הוא התפנה אליי. החנות ריקה. ואז אני אומר לו: פנחס היקר, ישמור אותך השם, אני חושב שכדאי שתמצא מישהו אחר שיעשה. אני לא מתנער מאחריות אבל אני לא יודע איך. ואז הוא

מסתכל עליי ואומר לי: מי אמר שצריך לדעת משהו? אמרתי לו: לא יודע, להפיק אירוע. הוא אמר לי: תקשיב, נשמה, אנחנו לא פועלים ככה, ואני רוצה להגיד לך משהו רק, הרבה מאוד עומד מאחורי האירוע הזה. אמרתי לו: מה זאת אומרת הרבה מאוד? הוא אמר: אופיר, זה לא כנס רגיל, ותאמין לי מה שאני אומר לך, אתה חייב לעשות את האירוע הזה כי אני שאלתי ואמרו. אמרתי לו: את מי שאלת ומה אמרו? הוא אמר: אופיר, עכשיו מאוחר, תבוא אליי מחר. טוב, חזרתי, אני מגיע למוחרת לבני ברק לחנות של הספרים. בדרך כלל החנות נפתחת בשעה 11:00 אני הייתי שם בסביבות השעה 09:30, ואני רואה שהחנות סגורה, דופק, פותחים לי, ואני רואה שפנחס יושב עם עוד בן אדם עם

זקן ארוך ועוד בן אדם, והוא מדבר איתם, ואני ככה מתקרב, ואז הוא אומר להם: הנה, זה הוא! זה הוא! כולם מסתכלים עליי, אומרים לי: אשריך, יישר כוח, שתזכה ותעשה ותעשה. ואני עדיין לא יודע מה אני צריך לזכות ומה אני צריך לעשות. אבל אמרתי: אוקיי, השם ישמור אתכם, תודה רבה, באמת תודה רבה, אני מאוד מעריך את זה. והם הולכים, ואני שואל את פנחס: פנחס, מה זה היה? ואז הוא אומר לי: תקשיב, הבן אדם עם הזקן הקצר זה שליח של הרב מרדכי אליהו, נשמתו בגן עדן, והבן אדם עם הזקן הארוך, זה השליח... עכשיו, מה שאני אומר לכם, אני הייתי שם, זה השליח של צדיק מאוד מאוד גדול מטבריה, אף אחד לא יודע איך הוא נראה, כולם יודעים רק את השם

שלו: רבי אהרן משה, והוא שולח מכתבים ורק מי שהמכתב מיועד אליו יבין מה כתוב. החצי הראשון היה משמאל לימין, החצי השני מימין לשמאל, ומסגרת על כל המכתב. עכשיו, פנחס אמר לי: אתה רואה? תקרא. אמרתי: לקרוא מה? אלו אותיות, לא מבין. הוא אומר לי: אז אני אגיד לך מה כתוב. ואז הוא אמר דבר כזה: התקשר אליי הרב מרדכי אליהו והתקשר אליי הרב דוד בצרי ואמרו לי: תקשיב, פנחס, אתה עושה כנס בערב כיפור בתל אביב. הם לא אמרו לי את המקום, אמרו לי "בתל אביב." ואתה צריך לעשות הכול שבדיוק בנקודת חצות אתה אומר שלוש עשרה מידות של רחמים והרב בצרי הוא החזן, האבא. אמרתי לו: אוקיי. הוא אומר לי: זה מה שאתה צריך לדעת בינתיים. אמרתי

לו: בסדר. התחלתי לעבוד על האירוע. כמובן ששום דבר לא הסתדר, הכול נתקע לנו בדרך, היו לי מלא ביטולים. אבל מתחילים וזה קשה ברמות על. אני עדיין לא יודע איך מאלתרים, אני לא יודע גם כן למי לפנות. זה היה פשוט טירוף. אני כל פעם מגיע לפנחס ואני אומר לו: תקשיב, פנחס, זה מטורף. באחת הפעמים, אני לא אשכח את זה, אני מגיע לפנחס, פנחס, אני מדבר איתו, פתאום הוא מקבל שיחת טלפון, יורד למטה. רץ, רץ למטה. הוא רץ למטה ואיך שהוא מגיע למטה, הוא נכנס לרכב ואז הוא חוזר ואומר לי: תקשיב, אופיר, זה היה הרב דוד בצרי והוא אמר לי: חייב להוציא את האירוע הזה לפועל למען החיילים, חייב לעזור להם לחזור הביתה. אני כולי צמרמורת

כשאני מספר את זה. עכשיו, זה מלחיץ. אילו חיילים? מה הביתה? אבל התחלנו לעבוד על האירוע, באמת הטסנו את האירוע. האירוע יצא לפועל. ואז אני מגיע לפני הכנס ממש, יום לפני, ואז אני רואה את פנחס עם עוד כמה אנשים פותחים מפה ואז הוא אומר לי: אופיר, תקשיב, ארגון הידברות פה בתל אביב עושים כנס, הרב מרדכי אליהו - מערת המכפלה, עוד צדיק מאוד מאוד גדול בירושלים והוא אמר לי: כל ה-ל"ו הנסתרים אצל רבי שמעון. והתפקיד של כולם זה בנקודת חצות להגיד שלוש עשרה מידות של רחמים. אמרתי לו: בסדר... הוא אמר לי: אופיר, אופיר... מה שיש לך עכשיו סגור, תתכונן כי הכול הולך להתבטל. קח בחשבון, אני יודע את זה. כי הרבה היה מונח על

הקו. והוא אומר לי: איך שאתה נשבר, תזכור משפט אחד שהרב אמר לי. אמרתי לו: מה? חייבים לעזור להם לחזור הביתה. במילים האלה. מגיעים לכנס, טירוף הולך שמה. שנים עשר אלף איש הגיעו. מגיעה נקודת חצות, הרב בצרי תוקע בשופר. שלוש עשרה מידות של רחמים. זה היה ב-2007, הכנס הזה. ואיך שהוא מתחיל לתקוע, פתאום מישהו בקהל מתחיל לפרכס. וכולם צועקים: תקראו למד"א! תקראו למד"א! והרב בצרי צועק: לא! לא להפסיק! אל תפסיקו! שלוש עשרה מידות של רחמים. והרב בצרי צורח והוא תוקע בשופר. תחשבו, זו הגברה ב"יד אליהו," זה מטורף וזה רעש אדיר והוא תוקע בשופר. הוציאו את ההוא, כולם ממשיכים להתפלל, האירוע עבר. נגמר הכנס. לוחצים ידיים,

"חזק וברוך." אתה יודע, אני כבר הייתי מפורק לגמרי ברמות. מגיע הביתה. אני לא יודע כמה זמן עבר מאז, אני לא זוכר בדיוק אם זה ימים או שבועות, פנחס מתקשר אליי. הוא אומר לי: אופיר. אני אומר לו: מה? אתה זוכר מה שאמרתי לך על הכנס? אמרתי לו: מה? חייבים לעזור להם לחזור הביתה? נכון? אמרתי לו: כן, אני זוכר. ראית חדשות היום? אמרתי לו: לא. למה, אתה ראית? מה הקשר בינך לבין חדשות? הוא אומר: לא, הביאו לי. אמרתי לו: מה קרה? מטורף... ואז אני נכנס לגוגל במשרד, והכותרת הראשית: "צה"ל..." איזה מטורף זה היה. "הפציץ את הכור בסוריה," זה מטורף היה, "וכל החיילים חזרו הביתה." ואז פנחס אומר לי: זו הסיבה. הכול בשביל זה. אני

באותו רגע... אני באותו רגע הסתכלתי לשמיים, אמיתי, אמרתי לו: בורא עולם, אני מהידברות. ואני יכול להבטיח לך דבר אחד, ואני מדבר בשם כל הארגון, כל עוד אתה לא שולח משיח, הידברות תגיע לכל מקום. ואף יהודי לא יישאר מאחור. ומאז, מאותו 2007, הפקות מטורפות של אצטדיונים בלוחות זמנים לא אפשריים, כנסים, חמישה כנסים בשבוע. באיזשהו שלב כבר העבודה הייתה מטורפת וזכיתי, ומן השמיים זימנו לי את יצחק, חלקכם מכירים אותו, יצחק לגמי, שהוא בעצם מנוע מטורף שמזיז הרים. והידברות הצליחה להגיע לכל האצטדיונים הכי גדולים בארץ - היינו שמה. כל המועדונים הכי גדולים - היינו שמה. ברוך השם, בסייעתא דשמיא, אתה רואה אנשים שלכאורה על

פניו רחוקים מדרך של תורה ומצוות אבל אתה רק אומר להם "אני עושה אירוע סליחות במועדון," אין לכם מושג כמה אנשים נרתמים, כמה אנשים רוצים. זה בדיוק מה שהרב זמיר אמר לנו לפני 14 שנה: תפתח להם את הפתח הקטן, כל יהודי הוא יהלום. הוא יהלום. תוריד ממנו קליפה אחת, תוריד ממנו קליפה שנייה, הוא ימסור נפש למען עם ישראל. ואנחנו רואים את זה בחוש. לסבר לכם את האוזן, חמישה כנסים בשבוע, כל ערב צוות אחר יוצא לאירוע. בסליחות האחרון, "הסלינה" באילת, "המועדון 17," כל המועדונים הכי גדולים והאצטדיונים הכי גדולים - היינו שמה, ואני אגיד לכם משהו: היד עדיין נטויה. לספר מה עבר עלינו ב-14 שנה ב-20 דקות זה מטורף, אבל היה חשוב

לי להעביר מסר אחד ונקודה אחת, שבעצם מה שהידברות חקקה על לוח ליבה וחקוק לנו במשרד וחקוק לנו איפה שלא נסתכל, זה אף יהודי לא נשאר מאחור. ולא משנה כמה רחוק הוא נמצא, אנחנו נגיע אליו. וההבטחה שלנו באותו בוקר לבורא עולם: אנחנו מבטיחים לך שאנחנו נעשה הכול אבל בסופו של דבר, כל עוד זה ביכולות שלנו, הוא יחזור הביתה. ומאז ועד היום עשרות, מאות אלפים של עמנו בית ישראל זכו להתקרב, זכו להתחזק, זכו לחזור לאבא שבשמיים, והכול התחיל משישה אנשים ורעיון. בשם ארגון הידברות, תודה רבה לכם שהקשבתם. אני מאחל לכם אחלה שבוע.