קצר ולעניין: כלים לביטחון עצמי - הרב יצחק פנגר (עם כתוביות בעברית)

תודה רבה. היום נדבר על ביטחון עצמי. תראה, באולם האופרה הצרפתי לפני מספר שנים הזמינו זמר מוכשר, חזנזן כזה, לתת את המופע של החיים שלו. היה "פול בוק" לפני כן, אנשים קנו כרטיסים, המקום היה מפוצץ, לא היה מקום להכניס סיכה. האורכסטרה מתכוננת, אנשים מתרגשים: אוקיי, בואו נראה את המופע. דקה לפני פתיחת המופע עולה המנהל של המקום, אומר: אני מצטער, אבל הזמר מאחורי הקלעים... נתקע לו ה... לא מצליח לשיר, הקול שלו תקוע. מצטערים, אבל יש לנו פה זמר אורח, הבאנו לפה איזה כוכב נולד, משהו פצצה. הוא הגיע עכשיו לצרפת. תיהנו מההופעה שלו. מי שלא ייהנה, יקבל את הכסף חזרה בסוף המופע. בבקשה, קבלו את... וכן הלאה. והזמר עולה

לבמה, נתן את המופע של החיים שלו, אוקיי? הוא עשה מה שהוא יכול. אבל אנשים אהה... מדברים, כל אחד מתעצבן: מה זה? תביא את הכסף! אף אחד לא הקשיב לו. והוא סיים את השיר האחרון: פה פה פה פה פה! אף אחד לא מחא כפיים, אף אחד לא שרק לו, אף אחד לא אמר הדרן. כלום, שקט. פתאום מישהו מסוף האולם התרומם וצעק: אבא, היית מקסים! וואו. ואז הקהל, משהו בלב... קם, והם התרוממו וואו! מחיאות כפיים סוערות. כל אחד מאיתנו צריך מדי פעם שמישהו יבוא, יקום ויריע לו. יריע לו. אתה יודע איך מרגישים שאף אחד לא מעריך אותנו? אתה מרגיש: בוא'נה, אני נותן את החיים שלי, תאמין לי. וואלה, מקריב, מקריב. אתה מרגיש שאף אחד לא מוחא לך כפיים, כל

הזמן תלונות, תלונות, תלונות: אתה לא בסדר, לא מספיק בסדר, למה אתה ככה... עכשיו, אני לא אומר, אדם צריך לקבל תלונות לפעמים כי אדם לא ישתנה אם הוא לא יחווה משבר. אדם לא משתנה אלא אם כן הוא חווה משבר. משבר לא חייב להיות דבר רע בהכרח, יכול להיות גם ידע. הייתי בהרצאה, סתם לדוגמה, בגנות העישון כדוגמה, עד אז עישנתי, לא חשבתי שזה כזה בעייתי. אני פתאום שומע את האינפורמציה. האינפורמציה גורמת לי לחשוב פעמיים על ההתנהגות שלי הקודמת, וייתכן מאוד שאני אשנה את ההתנהגות שלי בעקבות המשבר שנגרם לי בעקבות הידע. זאת אומרת, אני לא פוסל ביקורת, אני לא פוסל הערות, אבל אני רוצה לחזק את עצמי והשאלה איך אני עושה את זה?

איך אני יוצר ביטחון עצמי גבוה לעצמי, לילדים שלי ולכל הסובבים אותי, כי מה שיקבע אם אני אצליח בחיים או לא זה הרבה מאוד הביטחון העצמי, פחות אינטליגנציה, פחות אולי כישרון, ביטחון עצמי. כי יכול להיות שאדם יש לו כישרון אדיר, אבל הוא לפלף והוא יהרוס לעצמו. אותו דבר אם אדם אין לו הרבה כישרון אבל הוא מאוד בטוח בעצמו, אז עם הקצת שיש לו, מעין איזשהו נס פך השמן כזה, הוא יצליח להדליק את כל המנורה. איך עושים את זה? איך לא? כל זה ועוד בהרצאה שלפנינו, בקצרה. שלושה דברים. נקודה ראשונה: אם הייתי שואל אתכם: מה החלק הכי חשוב ברכב? מה החלק הכי חשוב ברכב? -מנוע. -מנוע, יפה. -מצבר. הו, מצבר, הופה. חכה, חכה. שמעת את

ההרצאה? סתם, לא. ברכב יש 40 אלף חלקים, פחות או יותר. קח רכב, פרק אותו - 40 אלף חלקים. ניקח מצבר כדוגמה, בסדר? המצבר עולה 450 שקל, פחות או יותר. הכוח של המצבר זה לספק את החשמל ההתחלתי להנעת הרכב ואחרי זה למערכת החשמלית של הרכב, האורות וכדומה. מצבר הוא חשוב, הוא טוב. בלי מצבר, קח רכב של 250 אלף שקל - לא יזוז, מוצג לראווה בלבד. יפה. אבל יש גם פלאג, פלאגים. תלוי כמה בוכנות. פלאג. פלאג עולה 40 שקל, 35 שקלים בשבילך. הפלאג, אין לו את העוצמה החשמלית של המצבר להניע את הרכב, אבל הוא נותן את הניצוץ. בלעדיו, בלעדיו, כל הרכב הזה, 250 אלף שקל - תסתכל עליו במוזיאון, הוא לא יכול לזוז מילימטר. אז המצבר, יש לו

את הכוח להניע, אבל אין לו את הכוח של ההצתה. יש עוד דבר שנקרא כבל, כבל. לא איתן, כבל. מהמצבר יש שני כבלים. הכבל עולה 15 שקלים. 10 שקלים, בסדר? בלי כבל האוטו הזה לא יזוז. אז הנקודה העיקרית היא שהכבל עולה 15 שקלים אולי, אבל אין לו לא את הכוח החשמלי של המצבר להניע, לא את ההצתה של הפלאג, אבל יש לו יכולת אחרת: הוא יודע להעביר מ-א' ל-ב.' זה מה שהוא יודע לעשות: זה להעביר מ-א' ל-ב' ומ-ב' ל-א.' למרות שהוא שווה 15 שקלים, בלעדיו הרכב לא זז. אז מי החלק הכי חשוב ברכב? אני אגיד לכם, אף אחד או כולם. כי כל חלק ברכב יש לו משהו שלשני אין. בסדר? ועם היכולת הזאת זה עושה אותו מיוחד, עושה אותו חשוב, עושה אותו בעל

ערך. שימו לב טוב שאין אף אחד פה דומה לחברו, נכון? לא יהיה מצב שתלך ברחוב: יו, הנה אני. איזה קטע, הנה אני. למה אלוקים גיוון, גיוון, אוקיי? אם הוא היה שואל אותי: פנגר, אני רוצה לברוא את העולם. טוב שאתה שואל אותי, תקשיב, אל תגוון. אבל יצא לך משהו יפה, בואו, שלא יגידו שאני מעודכן, שרה אימנו, אוקיי? תשכפל, תעשה מיליון כמוה. קח עשרה כאלה, תערבב ביניהם. יצא לך איזה משהו יפה, אוקיי? יוסף הצדיק. תשכפל אותו. למה צריך לגוון? מרוב הפרצופים תראה מה קיבלנו, חבל. חבל, חבל. למה אלוקים גיוון? מן הסתם יש מיליון סיבות. אחת הסיבות: שאין עוד אחד כמוך בעולם. אתה יודע מה הערך של דבר שאין עוד אחד כמוהו בעולם? ציור

או בול אפילו שאין עוד אחד כמוהו בעולם הערך שלו קופץ פלאים. אין לך תחליף. לא משנה כמה אתה "עולה," לא משנה אם אתה מצבר ברכב, אם אתה פלאג ברכב או אתה סתם כבל - תדע לך שאין לך תחליף, ממילא הערך שלך עולה פלאים. עכשיו, אם דיברנו על רכב, כנסו לרכב שלכם אחרי ההרצאה, תראו, הספידומטר - עד כמה מראה שהוא מגיע? אתם יודעים? תגידו 240-220, אוקיי? כמה תכלס מותר לנסוע? 120 ,120. נו, תסביר לי, בשביל מה מייצרים רכב שיכול להגיע פוטנציאלית ל-240 אם בפועל 120? לא חרם על הרכב? אלא מה? זה הרעיון של החיים. לכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל ל-240, הבעיה היא שמישהו יגביל אותי, מישהו יגביל אותי. יכול להיות ההורים שלי, יכול

להיות המורים שלי, יכול להיות אני עצמי וניסיון העבר שלי. כי אם ניסיון העבר שלי הוא לא מוצלח בתחום מסוים, אני אחשוב שגם בהווה או גם בעתיד ממילא אני לא אצליח בדבר הזה. וההצלחות שלי בעולם הן יקבעו את רמת הביטחון העצמי שלי. כי למי יש ביטחון עצמי גבוה? למי שמצליח. מי שאין לו הצלחות, הוא חושב שהוא לא שווה שום דבר. עכשיו, למרות שהדבר הזה הוא לא נכון, כי לא מודדים על פי הצלחות. אתה יודע, אני לא אוהב ספורט. אני אסביר, אני מאוד אוהב פעילות ספורטיבית, לא ספורט. אתה יודע למה? ספורט - פירוש הדבר: אחד מנצח, אלפים שהפסידו. אני אסביר מה הכוונה. תחשוב עכשיו בנות מתעמלות התעמלות קרקע, אוקיי? מגיל 0 הן על

מכשירים, יאללה, פליקלקים באוויר, הן אוכלות רק חסות, הן מתאמנות כל היום. כל החברות שלהן פדלאות, פדלאות, עושות מה שהן רוצות, נהנות מהחיים, אבל אלו בנות שמגיל 0 מאמנים אותן להיות נדיה קומנצ'י הבאה. הן יגיעו, השאיפה שלהן היא המשחקים האולימפיים, המשחקים האולימפיים! כאילו יש! במוסקבה או טוקיו. אבל כשהם יגיעו למשחקים האולימפיים הרי רק אחת תזכה, תכלס. עוד שתיים נגררות כאלה. אבל תכלס, רק אחת תעמוד על הפודיום ויהיה את ההמנון "כל עוד בלבב"... זה יהיה מרגש, זה יהיה מרגש, נכון. אבל מה עם כל אלה שהפסידו? מה עם כל האלפים שהתאמצו והתאמנו? לי כואב הלב. קח ריצה, שחייה - ענפי ספורט תחרותיים שיכול להיות שמפריד

מהמקום הראשון או השלישי לרביעי או הראשון לשני - זו אלפית השנייה! בוא'נה, אתה בא לתפוס אותו כאילו... אלפית השנייה. היהדות לא מסתכלת על הישגים, היא מסתכלת על מאמץ, על עמל, על השקעה. תבינו איך היהדות מסתכלת על הדברים. קחו שני חבר'ה שלומדים עכשיו, בסדר? אחד מבריק, בוא'נה, קולט בשנייה את דף הגמרא או מה שהוא לומד. זוכר אותו, בוא'נה, מכונה. הבין ישר, קושיות יש לו פה פה פה. ואחד אחר יותר קשה לו: אהה... מה כתוב פה? הוא קורא כל שורה שלוש פעמים, שיהיה בריא. קורא, שכח, קורא. כאילו, קורא, "דליט", קורא, "דליט." הוא כאילו: מה? מה? מה? אבל הוא מתאמץ, מתאמץ. בסוף יום לימודים של שלוש שעות, נגיד, זה שעם הזיכרון

החזק יודע שלושה דפים בעל פה, מקשה קושיות, תותח. כולם מוחאים לו כפיים. והשני כאילו: אני התאמצתי מאוד. עכשיו, בחוץ זה לא מוערך. התאמצת... מה זה משנה? תכלס, כמה הרווחת, מה שנקרא? בוא נראה כמה אתה זוכר, בוא נראה את היכולות שלך. על פי היהדות, מי שנחשב יותר זה מי שעבד יותר, מי שהתאמץ יותר, לשון חז"ל: "לפום צערא אגרא." מה זה "לפום צערא אגרא?" לפי הצער ככה השכר. זאת אומרת, אחרי 120, שזה יהיה עולם האמת, אנחנו נראה את הדרגה שלנו לא על פי ההישגים שלנו, כי ההישגים החיצוניים הם מתנה משמיים. יכול להיות שהגנטיקה יותר טובה משלי, אתה קיבלת כישרון יותר ממני. בוא נראה כמה התאמצת. בעולם האמת, ביהדות, דנים את

האדם לא על פי הפוטנציאל, אלא מה עשית עם הכלים שלך. לצורך העניין, לא שייך לעשות תחרות ריצה עכשיו או תחרות בכלל של מרוץ שאחד עם אופנוע כבד, השני עם מכונית, הרביעי עם קורקינט והחמישי עם אופניים חשמליות. לא שייך להתחרות. כל אחד קיבל כלים שונים. על פי היהדות המושג של מזל, מה זה מזל? אומרים לך "מזל טוב, מזל טוב." מה זה מזל? מזל נגזר מהשורש נ-ז-ל, נ', ז', ל.' זה דבר שיורד ממקום גבוה למקום נמוך. לכן כאשר אני מוזיל את המחיר - אני מוריד את המחיר, אני מזיל דמעה - אני מוריד דמעה. פירוש הדבר שהמזל שלי זה סך כל הכלים שקיבלתי בהשגחה פרטית מאלוקים לממש את הפוטנציאל שלי בעולם. ולכן כשמדברים על ביטחון עצמי, כל

אחד מאיתנו קיבל כלים אחרים. השאלה שישאלו אותך אחרי 120 היא מה עשית עם הכלים האלה. לא רק אחרי 120, גם פה, בעולם הזה. לא אכפת לי שאתה ניצחת, אכפת לי שהוא התאמץ יותר, זה חשוב לי יותר. סתם לסבר את האוזן, מה זה "לפום צערא אגרא?" מה זה לפי הצער ככה השכר? חז"ל אומרים שפעם אחת בצער כמו מאה שלא בצער. זאת אומרת, אם עשיתי פעולה מסוימת והיה לי קשה, זה שווה פי מאה לפחות אם הייתי עושה את זה אם היה בא לי בקלות. זאת אומרת, הביטחון העצמי נמדד הרבה פעמים על פי תוצאות אבל זה לא נכון, מכיוון שהשאלה היא כמה היה קשה לי להגיע לתוצאות האלה. אז איך אני מגיע לביטחון עצמי גבוה? נקודה ראשונה: להבין שאני מיוחד, להבין שלי

יש משהו שלאף אחד מכם אין, כי חז"ל אומרים ש"כמו שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות." אנחנו שונים אחד מהשני גם בכישרונות, גם ביכולות, גם בדברים שעברנו בחיים. ממילא את זה אני רוצה למנף, לראות מה אני טוב בו, במה אני מיוחד. עכשיו, אם כולנו נצייר אותו ציור: בית, תסכימו איתי שכל אחד יצייר אחרת? אותו דבר כל דבר. הדרך שאתה יכול לעשות משהו בחיים היא דרך שאף אחד אחר לא יכול לעשות ותוציא את הפוטנציאל שלך. נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אני צריך להבין: אם אני רוצה להוציא את הפוטנציאל שלי, אסור שאני אהיה קשה עם עצמי. אם אני אהיה קשה עם עצמי על כל כישלון, ברור שאני לא מצליח בכול, אני בן אדם וכבן אדם אני מועד.

ולכן הנקודה העיקרית שאם אני רוצה להצליח בביטחון עצמי, תגידו לעצמכם שלושה משפטים. תסתכלו על עצמכם במראה ותגידו משפט אחד. אני אקרא לעצמי, אוקיי? פנגר, אני גאה בך. פנגר, אני גאה בך. כי כל אחד מאיתנו יש לו משהו שהוא יכול להיות גאה בו. דבר שני: פנגר, אני סולח לך. בסדר? אני בן אדם. כבן אדם אני עושה טעויות, אני סולח לעצמי על דברים שעשיתי, דברים שלא עשיתי, דברים שהייתי צריך לעשות ואולי לא עשיתי. פנגר, אני סולח לך. והדבר השלישי זה: פנגר, אני מחויב אליך. אני לא עוזב אותך. גם אם קשה, אני לא עוזב. יש יחידת עילית בארצות הברית שנקראת "אריות הים." שמעתי מאדם שעבר את כל המסלול, כאשר השבוע האחרון נקרא שבוע

גיהינום. גיהינום. לוקחים אותם לביצות ושם האימונים, שם עינויים פיזית, נפשית, רגשית לשבור את הבן אדם לראות אם הוא יהיה כשיר או לא להיות אחד מיחידות העילית הטובות ביותר בעולם. בשלב מסוים הכניסו אותם לביצה, הוא מספר. שמונה שעות, מים עד לפה, קפואים, קפואים. תבין, שמונה שעות ואמרו לנו: או שחמישה פורשים ואז משחררים את כולם או שאתם תישארו פה עד הבוקר. עכשיו, תבינו, זה קור אימים. חוץ מנקישות שיניים... לא שמענו כלום. העצמות אהה... אהה... והמפקדים צועקים: נו, מי נשבר? מי נשבר? חמישה יפרשו, הכול בסדר - יאללה, אתם בחוץ. עכשיו, תבין, זו יחידת עילית, אף אחד לא רוצה לפרוש, אף אחד לא רוצה לפרוש וכולם

רועדים... מסתכלים ימינה, שמאלה: נו, מי פורש? מי פורש? אבל אף אחד לא רוצה לפרוש אז זה קשה. שמונה שעות זה לא אנושי, המים קפואים! עברה חצי שעה, זהו, זה נראה בלתי אפשרי, בלתי אפשרי. אז הוא אומר: פתאום אחד, אחד, התחיל לשיר. הוא מה זה זייף, אבל הוא שר, הוא שר, ופתאום עוד אחד הצטרף אליו ועוד אחד הצטרף אליו. והמפקדים צועקים: שקט! מי שר פה? אתם תישארו פה יומיים! אבל אף אחד לא מוכן, והוא שר ועוד חמישה ועשרה ו-20 חבר'ה, כל הפלוגה שרה ביחד. ופתאום המים לא היו כאלה קרים, פתאום הרוח הפסיקה להפריע לנו, פתאום שמונה השעות - בקטנה, בוא'נה, אני עושה את זה. אל תחכה שמישהו ישיר, תתחיל לשיר לעצמך: אני גאה בך, אני

סולח לך, אני מאמין בך, אני מחויב אליך, אני לא אעזוב אותך. אתה מיוחד, אין עוד אף אחד כמוך בעולם. תקום ותמחא כפיים לעצמך. אני מציע לכם, תעשו את זה גם לאחרים. חזקו את אשתך, את בעלך, את הילדים, חבר, חברה. כי מה שאתה רוצה שיעשו לך - תעשה לאחרים. כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמיים. יש איזשהו אפקט מראה מסוים. מה שאתה רוצה לעצמך - תעשה לאחרים. כל המכבד את הבריות, מכבדים אותו. איזהו מכובד? המכבד את הבריות. מה שאתה רוצה, אתה רוצה להצליח? פרגן לאחרים איך שהם מצליחים. אתה רוצה שהאחרים יתרוממו? תרים גם את עצמך. מה שאנחנו רוצים, בסופו של דבר יכול להיות. ביטחון עצמי תלוי בנו. אם נרצה, ואמרו את זה לפניי, אין זו אגדה. שיהיה לנו בהצלחה. תודה. עריכת כתוביות: אורטל זגורי