בריק דגים תוניסאי ולילות ביירות מטורף | עדן הראל מארחת את רוחמה עזורי - במטבח של עדן פרק 22

שלום שלום וברוכים הבאים לעוד תוכנית של "במטבח של עדן", שאנחנו מבשלים אוכל טעים, שומעים פרשת שבוע, פרשת בא, ונמצאת איתי היום רוחמה עזורי שבאה לבשל איתי. איזה כיף שאת כאן. מה שלומך? -ברוך השם, תודה. יופי, יופי. -אני מתרגשת מאוד להיות כאן. יהיה כיף, יהיה כיף גדול. בואו נתחיל. רוחמה, איזה כיף שבאת לבשל איתי. קודם כול, גילוי נאות, היינו שכנות ברמת השרון. -נכון. הילדים שלנו למדו באותו גן, והנה אנחנו נפגשות בתוך המטבח שלי, איזה כיף. אז מה אנחנו נבשל היום? אנחנו נבשל סוג של בריק תוניסאי עם תפוחי אדמה ודניס. נבשל קציצות דגים תאילנדיות, בסגנון תאילנדי. -וואו. שנגיש אותן עם אורז לימוני כזה, ומנה אחרונה,

לילות ביירות, אם את מכירה. לילות ביירות? -כן. -לא, מה? זה קינוח שווה. -כן? -שווה לחכות. וואו. משהו חדש שאני לא מכירה. אימא'לה, אוקיי. אז אנחנו... בואי נתחיל עם המנה הראשונה. אוקיי. -מה עושים? נראה לי שנתחיל עם הדג, כי לוקח איזה עשר דקות עד שזה... אוקיי. -נאפה. אז אם את יכולה לתת לי את ה... -את המגש. -מגש. -כן. נשמן אותו. שמן זית. מאיפה למדת את המנה הזאת? את תוניסאית? אני תוניסאית, וזה... המנה הזאת זה למעשה מנה של בית בשבילי. כן? -כן. לגמרי. אימי, עליה השלום, הייתה ידועה כבשלנית בשכונה שלנו והיא הייתה... באמת הייתה לה יד מאוד מאוד עדינה ומדויקת. והשכנות, בימי שישי, היו באות לבקש צלחת של קוסקוס

כל הזמן. אני זוכרת מהילדות. אז אני שמה מלח, פלפל, גרידת לימון. תמיד ידעת שאת אוהבת את המטבח? -תמיד אהבתי, תמיד. גם בתור ילדה קטנה, עזרתי לאימא. לפעמים מכורח הנסיבות, אבל נהניתי מזה מאוד. כמון. הכמון זה היה רעיון של אחותי, שמקפיץ... -שבמתכון המקורי זה לא... זה ללא כמון, אבל היא אמרה לי "תנסי", וניסיתי, וזה הרבה הרבה יותר טעים. ואת עושה עם דניס, כן? -כן. קצת שמן זית. זהו, זה הולך לתנור. -ככה? כן. "אז איז". -אה, אוקיי. יאללה. לכבוד שבת קודש. לכבוד שבת קודש. -בדיוק. אז אני רואה שיש פה תפוחי אדמה שכבר הכנת ומעכת. נכון, מעכתי. שלושה תפוחי אדמה בינוניים, ועכשיו אני אחתוך שתי ביצים קשות, לא חשוב באמת

שזה יהיה ממש ממש מדויק. כאילו, יש לי סכינים יותר רציניים... -כן, אני יודעת. ראיתי בתוכניות. אני עוקבת אחרייך. אז אני אביא לך סכין יותר נורמלי מזה? -לא, זה בסדר. -אוקיי. כי אני לא יודעת לעבוד עם סכינים כאלה. אני נחתכת מרוב שאני לא... כן, אני מתארת לעצמי. כל זה נכנס לתערובת תפוחי האדמה. עכשיו נתבל. פלפל שחור בנדיבות, מלח. יש לנו סלט סורי, "בדה בטטה" קוראים לו. ככה אוכלים אותו, בלי הכורכום. -אה, באמת? -ככה. ולימון מעל. "בדה בטטה" זה ככה. יפה. וזה הפטרוזיליה. לא, זה כבר... זהו, איבדנו. סתם, לא, זה טעים, אבל זה לא הסלט ההוא. זה כבר לא, את אומרת. -כבר לא. מה זה בעצם? -לתוך זה נפורר את הדגים, ואז

נמלא את העלים. -אה, וואו. -נגלגל את זה, וזה הולך לתנור, כן. -טוב, אז נוציא את הדג? כן, הדג כבר מוכן. -אוקיי, אני אביא כזה ו... זה בכל זאת חם. -כן. אולי נעשה את זה עם סכין ומזלג או משהו, כי בדרך כלל צריך לפורר את זה עם הידיים. אה, אבל מחכים שהוא יתקרר. -כן, אבל אולי... והבנת שזה לא הולך לקרות. -כן. לגמרי. זה מה שנעשה, נראה לי. כן, זה חם. אני עכשיו למעשה מוציאה את כל הפילה של הדניס, מערבבת אותו עם התערובת של תפוחי האדמה שהכנו. אז רגע, זו מנה תוניסאית מסורתית כזו? תוניסאית, כן, הרבה תוניסאים עושים את זה. אבל מה, אוכלים את זה בשבת או לאו דווקא? אני למעשה מכינה את זה בערב שבת יחד עם מנות הדגים

שאני מכינה. מנת פתיחה כזאת... סוג של אפטייזר. זהו. עכשיו ניקח את עלי הבריק, עלי פילו, ניקח עלה-עלה. תוכלי גם לעזור לי אם תרצי. אני רק אראה מה את עושה, בטח. -כן, כל עלה, לקפל אותו לשניים, למרוח אותו קצת בשמן זית... ולמלא. ככה. ממש... -לגלגל. כן, כמו סיגר. -אה, אוקיי. גם את הקצוות? -כן. עד הסוף את סוגרת אותם? -כן, עד הסוף, ואז אני שמה את זה על התבנית. אני אביא רגע. ונייר אפייה. -נייר אפייה, כן. על כמה את רוצה את התנור? אפשר על 200, נקצר תהליכים. אוקיי. בואי אני אעזור לך. אז ממתי התחלת ככה ממש לקחת את הבישול קצת יותר רציני? אני מאז ומתמיד אהבתי לבשל, אבל בשנים האחרונות זה ממש בוער בי, ואפילו אני

חושבת, בעזרת השם, לפתוח בלוג, בלוג בישול. מה תעשי בו? אבשל כל מיני דברים טעימים ואשתף. מה, את מבשלת בינתיים למשפחה, חברים? -כן. אני מארחת המון. המון חברים מגיעים אלינו בערבי שבת, ובכלל. והילדות שלך, הילדים שלך, מבשלים? יש לי בת אחת, אביה. -אה, בת אחת? -כן, שנולדה אחרי 20 שנה של טיפולים. -וואו. כן. ילדה של תפילות. -וואו. -לגמרי, כן. היא בת 14 היום. יש לה שתי אחיות גדולות מנישואים קודמים של אבא שלה, שהן מקסימות והן מאוד מאוד אוהבות אותה. בקשר טוב? -מאוד. כן, יש לנו בכלל, עם הילדות הגדולות, הקשר הוא נפלא, ברוך השם. -ברוך השם. -כן. למה קראתם לה אביה? הייתה לנו התלבטות. אני רציתי טליה ואהוד בעלי

רצה אביה, ובסוף הסכמנו על אביה. וואו, אז איך זה לחכות כל כך הרבה שנים? אוהו... הדבר הכי קשה זה המתח הזה. יתפוס, לא יתפוס. -כן. בדיוק. והיו כמה פעמים שכן... התחיל ולא... -הריתי, כן, ולא צלח. וואו, זה לא פשוט. -אבל זכיתי במתנה, באמת. היא ילדה טובה? -ילדה מדהימה. ברוך השם. -כן. היא גם מגלה כישרונות בבישול. -כן? היא אומנם לא מודה. היא אומרת שהיא לא אוהבת לבשל, אבל... -תכלס... בתכלס יום שישי היא עוזרת לי ואין משהו שהיא עשתה שלא היה טעים אש. וואו. -כן. אז זה אומר שיש לה את זה. -כן. עכשיו אנחנו מניחים את זה על התבנית? -כן. אני אשמן קצת את התבנית. אניח את הרולים האלה ו... צריך לשמן אותם טוב האמת. -לא

שימנו אותם טוב? מלמעלה. -אה, אחר כך כאילו. -כן. ממש כל אחד מקבל טיפול יופי. זהו. -מהמם. -לתנור. אוקיי. יאללה, לכבוד שבת קודש. לכבוד שבת קודש. אני בדקתי את הנושא הזה, אגב, אם לא אומרים "לכבוד שבת קודש" זה לא יוצא טעים. -מסכימה איתך. אני מאוד משתדלת גם. -אז טוב, בזמן שזה בתנור אנחנו נתפנה למנה הבאה, שהיא? -כן, שהיא קציצות דגים בסגנון תאילנדי. מה זה אומר? מה? מה טחנו פה? יש לנו פה סלמון ו... -דניס וסלמון, כן, שקצצנו אותם... לא קצצנו. לפעמים אני קוצצת, שזה גם כן טוב, אבל פה טחנו את זה בפולסים, כך שזה גם בסדר. לתוך זה אני מוסיפה כוסברה, שום כתוש, ג'ינג'ר. הופה, אהבתי. כן, כי זה סגנון תאילנדי כזה.

-כן. מה זה? זה לימון כבוש שאני הכנתי. -אה, יפה. אני מוסיפה גם גראם מסאלה, שאת חייבת להריח. מישהו הכין לך? -אני עשיתי. -אה, יפה. ומאיפה את קונה את התבלינים? אני קונה את התבלינים אצלנו בשכונה, ואני טוחנת לבד. -מהמם. -כן. פפריקה. -מלח. כורכום. בערך חצי כפית מכל דבר. פלפל שחור. נענע, מעט נענע ככה, זה... נותן איזשהו... -טרייה שקצצת. -כן, עקצוץ כזה. אוקיי, עכשיו יש לנו גם בצל. בצל סגול בכוונה? -בצל סגול, כן. ושתי כפות של פירורי לחם. זהו למעשה. עכשיו עבודת ידיים. אסיר את הטבעות. אז את תעשי את זה ואני אספר לך משהו על הפרשה שלנו. את יודעת שאנחנו בפרשת בא, ובפרשה הזאת יש את שלוש המכות האחרונות. יש את

מכת חושך, ברד ובכורות. וכולם חושבים שבמכת חושך כאילו לא ראו כלום והיה חשוך. בסדר, זה בפשט, זה בכיתה א', אבל אם אנחנו עולים קצת ומתקדמים ומבינים, בעצם, החושך שדובר עליו זה היה חושך רוחני ואגואיסטי, שאף אחד לא ראה את הצער של הבן אדם השני. כל אחד התעסק בעצמו: "לי קשה, לי לא טוב, לי רע, "לי זה לא בסדר, לי זה..." ואף אחד לא ראה את הצרה של האחר. -השני. -כן. ואת יודעת, יצא לי להיות בווינה, היה שם איזה כנס מאוד... כנס נשים מאוד גדול, והגיעו נשים מכל אירופה. מדנמרק ומפינלנד, ממש ככה, ממלא מלא מקומות הן הגיעו לשם... מה את עושה עכשיו? רגע. סיימתי, למעשה, צריך לתת לזה לנוח קצת. בינתיים אפשר להתחיל עם

הרוטב. נשים שמן זית. נראה לי שאני פותחת את זה ברשותך. -ממש. ובצל. זה צריך בינתיים... לטגן את זה. אוקיי. -לטגן את זה, אז ה... אז הייתי שם בווינה, ואז פגשתי המון המון נשים יהודיות שחיות המון שנים בווינה. חלקן ישראליות שירדו לווינה, חלקן נולדו בווינה, אבל מה היה לי הכי עצוב? שהן כל הזמן בכו על החושך הרוחני שיש להן. שאין להן יהדות ואין להן תורה ואין להן שיעורי תורה, ופחות משקיעים בהן. ברור שאם מגיע רב וזה וזה, כולם רצים וזה, אבל דווקא בנשים פחות משקיעים בחו"ל. נכון, בקושי משקיעים בגברים. -ומה שיש כבר ישימו על גברים. ובאמת אני אומרת, איזו טעות זאת כי בעצם האישה היא הבית, האישה היא החינוך של

הילדים, האישה היא הבית, האישה היא ה... -מרכז. מי ילמד אותם אם... ואז באתי לארץ חדורת מטרה שאין, חייבים להביא מלא שיעורי תורה לאירופה וזה וזה, ולעשות קירוב, כי מה קורה לדור הזה? הן כולם סיפרו לי איך הילדים שלהן עוזבים, נושרים מן הדרך. איך הילדים שלהן כבר עם גויות, איך... השם ירחם, דברים באמת... אני אומרת לך, חזרתי, הייתי ממש עצובה, אמרתי, יאללה, אני חייבת לגייס אנשים, חייבת ל... בשביל שנוכל לעזור להם. אבל מה גיליתי? שכולם אומרים: "תשמעי, הם בחרו לחיות בגולה, "הם בחרו שיהיה להם נוח בחיים שלהם וזה וזה וזה, "והם לא רוצים לבוא לפה, בעיה שלהם. "אנחנו, יש לנו פה מדינה, שיבואו לכאן", וזה. זה גם לא

נכון, כי הרבה כן עושים עלייה וגם פה הילדים שלהם ככה בורחים וזה. אבל אני חושבת שהמקום הזה, שמה שהרגיש לי מאוד והתחבר לי לפרשה זה החושך הזה, זה לא לראות את הצער, כי הקב"ה לא מוותר על אף יהודי, הקב"ה... דווקא הידברות, ייאמר לזכותם באמת, הם עושים המון המון המון לקירוב... -נכון, אני גם יודעת את זה. באירופה ובאמריקה, והם נוסעים ושולחים ומביאים ומה לא, אבל זה כל כך חשוב לתת את הדעת על זה. עכשיו, החושך האגואיסטי הזה, בעל הסולם מדבר על זה הרבה, שבאנו לעולם... אחד התיקונים הכי גדולים, אם לא "התיקון", זה להפך את הרצון שלנו לרצות לקבל לעצמנו, לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, מה זה אומר? להיות צינור של

הקב"ה. קיבלת כישרון, את יודעת לעשות איזה משהו? תראי איך את עושה עם זה משהו טוב. -תשפיעי. תשפיעי, תעשי עם זה דברים טובים. לא לשמור את זה לעצמנו, אבל זה קשה כי כולנו כל כך עסוקים במרדף היום-יומי של החיים ואנחנו כאילו שוכחים לראות את האחר, והחושך האגואיסטי הזה, זאת המכה שעוד לא יצאנו ממנה ממצרים. תמיד כשאני קוראת את הפרשה, אני אומרת, איפה אני בחושך? איפה אני לא רואה את האחר? איפה אני תפוסה בעצמי? איפה אני שמה את עצמי במרכז, ולא אנשים אחרים. וואו, אשרייך. -וזו התבוננות... מה זה "אשרייך"? חייבים, אחרת איך נתקדם? התבוננות עמוקה ביותר. -חייבים לעשות את ההתבוננות הזאת, וזה מה שאני אוהבת בפרשות, שכל

פרשה מביאה אותנו להתבוננות שונה בתוכנו. -כן. אז הפרשה הזאת, אני אומרת שכל אחד צריך לדבר בשולחן השבת על המקום הזה של החושך האגואיסטי שאנחנו חושבים רק על עצמנו, ולהפך את הרצון שלנו ולהשפיע. -זה מדהים כמה הפרשות הן אקטואליות, כל הזמן. כל הזמן. -מדהים. כל הזמן, כל הזמן. וכל הזמן מתחדשות לי גם. -כן, בדיוק. -מה זה? זאת חמאת בוטנים עם חתיכות כאלה של בוטנים. אה, סקיפי עם ה... -כן. מה זה? קארי. -אני מנמיכה טיפה את הגז. כן, זו משחת קארי. עכשיו, תלוי בחריפות. אני יודעת שרמת החריפות שאת אוהבת היא לא משהו. יפה! את עוקבת. את כל הסרטונים שלך ראיתי. -וואי וואי. איזה מצחיק, אה? מרוקאית שלא אוהבת חריף. איזה

מרוקאית בלאי. לא נורא, אנחנו צוות בלאי כזה. יש איצ'קוביץ בלאי, יש מרוקו בלאי. אנחנו צוות כזה. -אז אני רוצה להגיד לך שבענייני חריף... מה? -אין לי הרבה מתחרים. את אוהבת? -אואו. -יואו, הייתי כזאת, זה עבר לי. -כן. זה קרם הקוקוס, וזה קרם קוקוס איכותי, לא סתם קרם קוקוס. -כן. אני ראיתי... -זה חשוב. -כן. כן, אני פעם עשיתי ניקוי מיצים, וזהו. חודשיים הייתי רק על פירות וירקות... עכשיו נתבל... -ואחרי זה לא יכולתי לחזור לאכול חריף. אני אשים קצת גראם מסאלה. -את רוצה... זה? -זה בסדר. איך אפשר בלי כורכום בתאילנד? -כן, אה? והאמת, את המתכון הזה... -נו, מאיפה הוא? סתם המצאתי. -כן? -כן. -גדול. לימון. כי הרגיש

לי, חמאת בוטנים וקוקוס. זה תאילנדי לגמרי. -כן, בדיוק. בגלל זה קראתי לזה בסגנון תאילנדי. -את ממציאה הרבה מתכונים? אני מאוד אוהבת ככה לאלתר. נוסיף קצת מים לרוטב הזה. האמת היא שחסר לי גם... -מה? קארי. -שימי, שימי, שימי. -לשים? -בטח, בטח, תרביצי. אני אקרא לעודד שיבוא לטעום. "אשתו כגופו". עכשיו... -כן. נחזור לדגים. שמן זית. -כן. אז אולי נחליף ביניהם, כי זה יותר גבוה. יאללה. הבנת שאלמנט הזמן פה... -כן. לגמרי. עכשיו ניצור קציצות. איזה מרקם נעים יש לזה, נכון? -כן. הקציצות לא חייבות להיות סופר סופר עשויות, כי הן הולכות עוד להתבשל. ברוטב. -כן. נגיד, את המנה הזאת, מתי את מכינה? ערבי שבת. יש אצלי בבית...

יש לי אורחים שמאוד מאוד אוהבים את זה. -אה, כן? -כן. גם, בדרך כלל אני מכינה כמה סוגים של דגים. תראי, אני לא... אני... לא אוכלת בשר ולא עוף. -אה, באמת? כן. 40 שנה כבר. -וואו! -כן. לא מטעמי אידיאולוגיה או משהו, אני פשוט לא אוהבת, אבל אני מבשלת. -אה, כן? -כן. אני שמעתי רק שיש לך... קראתי, יותר נכון. -שמה? שיש לך גינת תבלינים. -נכון. עכשיו רק חזרנו, זה עוד לא... מהשמיטה, זה עוד לא במלוא הדרו, אבל כן. וואו, איזה כיף זה. -כן. גינת ירק. תבלינים פחות, קשה לנקות אותם וזה. אני לא... אני אוהבת לפעמים בשביל הריח, אבל לא מעבר. אבל כן, בטח, אנחנו מגדלים פה... -יפה. חצילים, עגבניות, מלפפונים. -איזה כיף. -כן.

ענבים. -את צריכה עכשיו כבשה פה ו... כן. -יש לך משק אוטרקי. האמת היא שבמקרים רבים אני מכינה את זה, ואני לא מספיקה להכניס את כולן. הן עפות. אה, גדול. -לפני שהן נכנסות לשם, כן. כל אחד עובר, לוקח. -כן. הבת שלי בעיקר. אז איך הייתה לך תקווה להמשיך? עוד טיפול, עוד טיפול... -עם הטיפולים? תשמעי, קודם כול, חדורת אמונה, ברוך השם. ברוך השם. -האמנתי שזה יקרה, ובעלי אהוד היקר היה מאוד מאוד תומך ועוזר. הוא עזר לי מבחינה רגשית. -מאוד לא פשוט. -כן. זהו, אפשר להעביר את זה. הכול שם מבעבע. -כן. אבל מה תעשי עם כל זה? אל תדאגי, זה ייכנס למקרר. מחר נעשה לילדים. -יפה. איזה כיף. זהו, לתת לזה כמה דקות. בערך עשר דקות

וזה כבר מוכן. מהמם, אז בזמן שזה מוכן, מה עם הסיגרים שלנו? בואי נראה מה מצבם. שכחנו מהם קצת. -לגמרי. אואה. השתזפו יפה. -אוקיי, אז עכשיו אנחנו עושים את התוספת לקציצות? -כן. אורז הודי. הלכנו על... -כן, סוג של אורז הודי. כן. אנחנו עדיין באסיה. אז נוסיף שמן, שמן זית. כולן מתחילות, מזליפות וזה, אחרי דקה מבינות ש... יאללה, יאללה. -ברור, ברור. -פותחות. זה פלפל מתוק, צ'ילי מתוק, אבל הבאתי אחד חריף, אפשר? בטח, בטח. כמובן, חתכנו, בדקנו, שטפנו. -כן. אני מוסיפה גרגרי חרדל שחור, שזה יפצפץ לו. אוקיי, מה זה? -אוקיי. זה... -עדשים? לא. -זה סוג... האמת היא שזה אפונה. -אפונה, הייתי קרובה. כן. ההודים קוראים לזה

צ'אנה דאל, זה סוג של עדשים בהודו. אבל זה הכי דומה, ואני שמה מעט מזה. זה גם נותן כזה קצת קראנצ'יות, וגם זה, זה סוג של מש שהוא מיובש. -וואו. כן. -איך קוראים לו? אורד דאל. -אורד דאל. היית בהודו? -לא. -מה? כן, לא הייתי. למרות שאני... -גם ככה אי אפשר לאכול שם כלום. לא, אבל את לא מבינה, אני מאוד מאוד אוהבת אוכל הודי, ואני מאוד מחוברת. -תאילנד, משהו, היית? לא. -די! רוחמה, אני רוצה להגיד לך שההפקה החליטה לשלוח אותך לתאילנד. אני באה איתך. -אבל מה? אי אפשר שם ליהנות מהאוכל. -נכון, צודקת. אני אז אכלתי הכול. השם ירחם עליי. כן. אז רק נגיד מילה על הקשיו... -הוספתי עכשיו את הקשיו. קשיו, צריך לפתוח אותו.

-כן, פתחתי את כולם. כן, ברור. בודקים אותו, ואז אפשר להשתמש בו. נוסיף קצת כורכום. לימון. זה הקטע. -איזה ריח, איזה ריח. מלח. -זה, לא? וג'ינג'ר, כן. זהו. מה זה "זהו", לא הבנתי. אה, את זה את שופכת על האורז? את זה, לתוך זה מוסיפים את האורז. -אה. וואי, מגניב. -את רואה, תוך דקה יש לך מנה... מרשימה וגם טעימה. וואו. בעצם את האורז, את יכולה גם, אם יש לך איזה אורז במקרר שבא לך קצת לשדרג אותו. -נכון, נכון, כל אורז שנשאר לך. נכון. זהו, מוכן. -מדהים. אז עכשיו אנחנו נעבור למנה האחרונה? -כן. ייאיי, איך קראת לזה? לילות ביירות. -לילות ביירות. לילות ביירות. -כן. מאיפה הבאת את השם הזה? האמת היא שהבת של בעלי ככה

סיפרה לי שהיא אכלה קינוח סוף, וסיפרה לי ממה זה מורכב, ואמרתי: "אה, זה יותר מדי מורכב בשבילי" וזה, אבל פעם אחת החלטתי להפתיע אותה, ומאז זה הקינוח הקבוע אצלנו. נו, מה הפלא שהיא אוהבת אותך? תראי איך את משתדלת בשבילה. טוב, אז יאללה, בואי נתחיל. -אז נתחיל. אנחנו שמים כוס סולת. -סולת שבררנו ועשינו כל מה שצריך. -כן. חצי כוס סוכר, מעט מלח. חשבתי את הולכת לשים את כל המלח. וליטר אחד של חלב. נדליק את הגז. ופה צריך להיות ממש על זה, כדי שזה לא יתקשה מדי. זה צריך להיות סמיכות כזאת של דייסה. -אוקיי. ולפה אנחנו נוסיף מחית וניל, מי ורדים. אני צריכה כפית ברשותך. כי באמת, אני שמה ממש במשורה. כדי שזה ייתן את

הטעם. -אנחנו פה מסוריה וממצרים. אתם אוהבים. את אוהבת מי ורדים? -מאוד. נשים עוד קצת, יאללה. בשבילך. ובנוסף, זה מי זהר. זה תמצית הדרים. -זאהר. -זאהר. זאהר, סבתא שלי הייתה אומרת. "תביאי זאהר". אז אצלנו בשכונה היו קוראים לזה "זאהר". כזה קצת את שמה? -כן. כי זה גם דומיננטי. כבר יש לזה ריח. נכון, אבל היית יכולה לשים עוד, אבל לא, אני לא אתערב לך בזה, אני פשוט אעשה את זה עם קצת יותר. ממש עוד דקה, פחות. ברגע שזה מתחיל לבעבע, את רואה? -כן. זהו. עכשיו את זה אני צריכה להעביר לתבנית. ואת זה אפשר לשים בצד לקירור. בינתיים נכין את הסירופ? -בטח. אז מה יש לנו בסיר כאן? -כאן שמתי כוס אחת של סוכר. כן. -וכוס מים.

-אוקיי. אנחנו נבשל את זה יחד עם מי ורדים, ושוב, תמצית הדרים. את אוהבת יותר, נשים יותר. תשימי. -יאללה, אני אשים עוד. שימי, נרגיש את זה. אני מאלה שהיו הולכים לעשות... ביפו פעם היה... כבר לא יכולים לאכול שם, לא משנה. פעם היינו אוכלים ביפו מלבי מקורי של הערבים, והם היו... תמיד הייתי אומרת להם לשים לי עוד, עוד, עוד. -וואו. שמתי עכשיו לימון, בערך חצי לימון, וצריך פשוט להמיס את זה. -אוקיי. מדי פעם נסתכל על זה. אפשר לקצוץ... את הפיסטוקים קלינו קודם. זה צריך להיות ממש זה, או גס? -לא, לא, אפשר גס, כן. זהו, נראה לי נחזיר את זה. בואי נראה מה קורה עם הרוטב. עכשיו אפשר לעשות את הקצפת. -פודינג. מה שמנו?

שמנת מתוקה. -כן, שתי שמנות. ושקית אחת של פודינג וניל. ולהפעיל. -על הכי מהר? נתחיל לאט, שלא יתפדר. זה טוב ככה? -כן, מצוין. אוקיי, ברגע שהמסה הזו של הסולת עם החלב הצטננה לגמרי, אפשר למרוח את הקרם, ומעל הקרם לפזר את הפיסטוקים. טוב, אנחנו היינו קצת חסרי סבלנות, אבל צריך לחכות שזה ממש יצטנן. ממש ממש, כן, יצטנן. -ואז נהיה ממש קשה. יותר נוח. -למרוח. -למרוח את זה, כן. זה הכי כיף. פששש... וואו, זה נראה מעולה. -זהו, וזה נכנס למקרר. רגע, מה עם כל זה? -זה להגשה. אה. -הסירופ. -יפה, אוקיי. אז זה, אנחנו מקררים אותו בינתיים. -כן. אז אנחנו נתחיל לצלחת. נתחיל עם מה, עם הקציצות והאורז? כן, נתחיל עם האורז

והקציצות. -אוקיי. זה? כן, זה נראה לי... -מתאים לך? -כן, מתאים. אז קודם את שמה את האורז. -כן. ו... או... זה נראה טוב. בטח חריף מדורה עם כל הקארי ששמת. לא בטוחה. -יפה. וואו, זה נראה מהמם, באמת. ממש יפה, אלגנטי. מה עוד? עכשיו נעשה את הסיגרים? -כן. אוקיי. אז בשביל הסיגרים מה את אומרת על זה? כן, זה מעולה. -ככה, שניים? כזה? אני אשים עוד. -אה, בטח, בטח. -ככה. מה זה? -זה טחינה. אפשר... לפעמים אני מגישה את זה עם רוטב אסייתי ולפעמים עם טחינה וקצת סרירצ'ה, ככה כזה... קצת מה? -נגיעות... רוטב סרירצ'ה. מה זה? -שזה רוטב גם אסייתי כזה חריף. מעט אני שמה. ממש מעט, בשבילך. את רואה? -שימי בשבילך, מה שאת אוהבת.

מקסימום, יהיה לי חריף. אני אצחק. -זהו. סה בון? -כן. אוקיי, אז יש לנו את זה, יש לנו את זה. ועכשיו נביא את הקינוח. וואו. איזה יפה זה נראה. -נחתוך ככה. כמה זמן זה בעצם צריך להיות במקרר בשביל להגיע למרקם היציב הזה? כמה שעות טובות, לפחות ארבע-חמש שעות. זאת אומרת, לצורך העניין, אם אני רוצה לעשות את הקינוח הזה לליל שבת, עדיף לעשות אותו אולי אפילו יום לפני. כן, עדיף. -עדיף, אוקיי, וזה ה... זה הסירופ עם מי ורדים. זה באמת עושה את זה... -וואו. טוב, הכול נראה מדהים, מריח מטורף, ונתחיל לטעום, כי זה החלק הכיפי. ואז כל מי שרואה אותי אומר לי: "כשאת טועמת, אני בבית ואני כזה... "איך בא לי על הביס הזה". -לגמרי.

סוף סוף אני פה. -נכון? הנה. טוב, אבל זה האוכל שלך, מה ריגשתי אותך? אוקיי, אז אני אתחיל עם הפילו דגים. איך קראת לזה? זה בריק. בריק תוניסאי. -בריק, בריק תוניסאי. אוקיי. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. טעים. כיף. -זה לא חריף. לא. הסרירצ'ה קצת... לא רציני. לא רציני. זה נראה לי הולך להבעיר אותי. גם לא בטוח. -וואי, זה היה טעים ממש. הטחינה למעלה, עם הדגים ותפוחי האדמה וזה... מדהים. נטעם את הדגים, אוקיי. ממה להתחיל, מהדגים או מהאורז? -מהאורז. -אוקיי. וואו. זה ממש הודו, ואת לא היית בהודו, זה מטורף. ממש ממש מזכיר את הטעם, עם הלימון, עם הזה, ממש, עם גרידת... מה יש פה, לימון או

גרידת לימון? מיץ לימון. -מיץ לימון. טעים. טוב, אני הולכת על זה. לכי על זה. שלא תהרגי אותי עם החריף. אוקיי. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. אה! סתם. זה לא חריף בכלל. -לא, אמרתי לך. לא, לא. טוב, תאכלי איתי גם. זה טעים. מה את היית רוצה לטעום? את זה. ברור, היא לקחה את זה עם כל החריף, את רוצה שאני אביא לך עוד מהצ'רצ'י הזה? תטבלי אותו. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. תקשיבי, האורז עם הרוטב, זה ממש ממש טעים. טעים, אה? ממש, אמרתי לך. יצא טוב. זה כי אני גלגלתי. באמת טעים. -נכון? אוקיי. עכשיו לילות ביירות. וואו. זה קינוח מטורף. לא טעמתי דבר כזה, בחיים. אני

מאוד אוהבת שמרגישים את מי הוורדים וזה. את אולי פחות, אבל אני מאוד מתחברת לטעמים האלה, ותשמעי, אני למדתי פה ממש מלא מנות חדשות. זה לא קורה לי הרבה. אני מכירה, אני מבשלת כבר שנים. איזה כיף. -ואת ממש ממש חידשת לי. רוחמה, כל הכבוד. אני רוצה להגיד לך קודם כול, תודה רבה שבאת לתוכנית שלי. תודה שהתארחת, ובגלל שהיית כל כך טובה, טעימה ומוצלחת, אני ממש אשמח שתבואי שוב. אני אשמח לבוא תמיד. -יאללה, מהמם. תודה. תודה רבה רבה, ותודה רבה גם לכן שצפיתן בנו. כמובן, אנחנו נהיה בשבוע הבא עם פרשה חדשה, מתכונים חדשים, בשלניות טובות. יאללה, ניפגש.