גם לך יש את היכולת לסנכרן

בשנת 1665 המדען ההולנדי קריסטיאן הייגנס שכב חולה במיטה. מול עיניו קלויים על אותו קיר שני שעוני מטותלת שהמציא בעצמו. לפטע שם לב למשהו שגרם לו לקפוץ מהמיטה. השעונים שהתחילו בקצבים שונים התכוונסו לאט לאט לאותה תנודה מדוייקת. ללא מגע, ללא תאום. הם פשוט קפו. זה על זה הוא קרא לתופעה האהדה המוזרה של שני שעונים המדע של היום קורא לזה enain הגילוי כל שני גלים שחולקים אותו משטח ישנחרנו בסוף לב אם מסנחרן עם לב וברורה שבתוכה עצי יער באותו הגן הורחים ביחד ציפורים בנחיל זזות כגוף אחד זה לא מקרה זה חוק כל מערכת נודע נמשכת לקצב החזק ביותר בסביבתה אבל הפרט שהייגנס סגילה ולא הצליח להסביר. השעונים לא פשוט

מתיישרים, הם מוצאים את שיווי המשקל ההפוך. כשאחד נא ימינה, השני נע שמאלה. הם הופכים למשלימים מושלמים. חברים, אנחנו חיים בתוך סדות הרטת האלה כל יום. הסביבה שלנו לא ניטרלית. כל אדם שאנחנו קרובים אליו, כל קהילה שיושבים בתוכה, כל תוכן שצורכים שולחים גלים. ואנחנו בלי לשים לב מתקנים לוקחים את הקצב את החרדות את הציניות את הערכים של מי שתלוי לידינו על אותו קיר ולפעמים מסתכלים על עצמנו וטועים איפה הקצב שלי אלפי שנים לפני הייגנס התורה הציבה את שאלת הסינכרוניזציה במרכז החיים היהודיים ובראשית הבורא אומר לאברהם יתהלך לפניי ואהיה תמים לא תברח מהרע לא תסגור את עצמך אלא שים את עצמך בהתנודדות מול הנוכחות

האינסופית שלי. תן לגל שלי להיות החזק בסביבה שלך. זה הסוד של כל מצווה יומיומית. תפילת שחרית היא לא שיחה, היא כיוון מחדש של המטלת שלנו לפני שנוגעים בכל קיר אחר ביום. שבת היא לא מנוחה, היא מיתוק מכל סדות הרטת של השבוע כדי להסתנקר מחדש עם הקצב הבסיסי ביותר שלנו. ולכן יהדות תמיד ידע. קהילה ודית, בית יהודי, לא ניתן לשמר אותם לבד, כי הסינכרוניזציה היא חוק פיזיקלי. מי שטולה את עצמו לבד על קיר שכולו גלים זרים, ישמחרי איתם, אין ברירה. השאלה היחידה היא מה בחרנו להיות תלויים. אז בפעם הבאה שנרגיש שהסביבה משנה לנו את הקצב, שאנחנו לא מזהים את עצמנו, לא ניבעל. זה לא כישלון אופי, זה פיזיקה. ויש לנו כלי לשנות

את שדה הרת שלנו. ניקח את המטלת שלנו ונחפש את הקיר הנכון לקלוט עליו. כי כשנמצא אותו נגלה שגם אנחנו מסנכנים את מי שלידינו.