הרב זמיר כהן - ההסתכלות הנכונה על ייסורים

כתוב ייסורים ממרכן עוונותיו של אדם. אדם שמתבונן בזה מקבל כוחות גם כשקשה לו והוא מתמודד עם צרות מסוימות, עם קשיים מסוימים, אם זה כאב גוף, אם זה עלבונות, לא משנה מה, צריך לדעת לשמוח בייסורים. כי הייסורים האלה מנקים אותו, מטהרים אותו. זכחים אותו. מספרים בזמן הרשש רבי שלום שרעבי שהיה בירושלים העתיקה, היה ראש שיבעת המקובלים בת אל. היה יהודי אחד גר בירושלים שהיה כל פעם צריך לצאת מחוץ לחומות, חותך עצים. אז לא הייתה ירושלים המורחבת כמו היום, היה רק בין החומות לפני 200 שנה בערך. היה חוטב עצים, מביא, מוכר לאנשים לעסקה וזה הפרנסה שלו. בישול, עסקה. האדם הזה היה תמיד בצער איזה סוג פרנסה יש לו. אמרו לו שיש

ביפו פרנסה שהוא יוכל להתפרנס בה יותר ביישוב הדעת, יוכל להרוויח יותר כסף ופחות לחץ. במקום שיצא בחורף לפעמים שלגים, בוץ, זה לא פשוט לצאת מחוץ לעיר ולחתוך ענפים, עצים, להביא לאנשים, למכור להם. מצד שני הוא ידע שבירושלים הילדים מתחנכים בתלמודי תורה, הולכים בדרך השם, בדרך התורה. אבל יפו היה ספק באותה תקופה האם הילדים שם התחנכו באיכות ראויה, בדרך של תורה, או ששם עלולים לרדת, להיסחף. לא ידע מה לעשות. בא לשאול את הרשש הוא שופך את ליבו. אומר לו, "כבוד הרב, מצב הכלכלי שלי כשר, רוצה ללכת ליפו. מה הרב אומר?" הוא רוצה שהרב יגיד לו שכן. כל פעם הרב היה מתחמק מתשובה והוא אחרי שבועיים, שלושה שוב בא והרב מתחמק

מתשובה. יום אחד אשתו אמרה לו, "אתה הולך לרב, אתה לא חוזר בלי תשובה. תעמוד על כך שיתן לך תשובה. אנחנו רוצים לדעת אם לעבור או לא. אני מקווה שהוא יסכים שנעבור." בא לרב. הרב בדיוק היה לפני השיעור שם בישיבה אמר לו הרב היום אשתי אמרה אני לא חוזר הביתה בלי תשובה לעבור או לא לעבור אמר לו הרב שב עכשיו בשיעור נראה אחר כך והנה הוא רואה את עצמו שהוא ניגש לרב והרב אמר לו תעבור ליפו והוא עובר עם כל משפחתו עם העגלה והכל המאמיסים את כל המטלטלים שלהם מגיעים ליפו. באמת העסק הולך ופורח שם. הוא מתקדם כלכלית. יש לו בית יפה. עשרות שנים חולפות. הבנים שלו קצת יורדים ברוחניות. והנה הגיע הזמן שהוא צריך לעזוב את העולם.

הוא מרגיש איך הנשמה יוצאת מהגוף. הוא רואה את עצמו מלמעלה. הגוף נוטל על המיטה. הוא רואה איך מורידים אותו לקרקע. מדליקים נרות סביבו. רואה את אשתו בוכה והנה עולה לבית דין של מעלה. כשמגיע לבית דין של מעלה דנים אותו על כל החיים. הוא רואה מוזניים ענקיות והוא מבין עכשיו זה שעת המשפט. שוקלים את החובות, את הזכויות ו מודיעים הכרוז מכריז כל העבירות שיבואו. פתאום נבהל, רואה שיירות, שיירות של קרונות, של עגלות וכמה עוונות באים שמים שמים אמר כל זה עשיתי. ומה יש דברים שעשיתי תשובה. מה שעשית תשובה מחוק זה דברים שלא עשית תשובה. טוב, נחכה עכשיו לראות כמה זכויות יש לו. הגיע השלב של הזכויות. רואה באמת גם עגלות

עגלות, מלאכים באים שפע גדול, מעמיסים והוא שמח. ברוך השם. הנה לאט לאט הכף מתחיל לזוז. זה הולך לכיוון טוב. סיימו להעמיס את כל הזכויות, כל המצוות. לחרדתו הוא רואה שעדיין הכף של החובות לצד של ה מכריע יותר. הקרוז מכריז האם יש עוד זכויות? יש עוד מי שיכול להמליץ טוב על האדם הזה? בא מלאך אחד ואומר שהוא עשה הרבה מסירות נפש בשביל תורה, בשביל מצוות, גם זה מגיע לו. חוץ מה שהוא עשה בפועל, גם ההקרבה שלו, פסק הדין צודק. מביאים עוד חבילות חבילות של זכויות מוסיפים על זה שהוא התאמץ והתמסר בשביל תורה בשביל מצוות והוא רואה שבאמת כף המאוזניים מתחיל לטות זז ימינה שמאלה עדיין הכף של החובות והוא רואה את כל אותם

מלאכי חבלה רוצים להתנפל עליו ולקחת אותו איתם הוא פותח בצעקות עוד זכויות חפשו עוד זכויות ושם בית הדין דם באמת רוצים בטובתו מחפשים האם יש עוד זכויות בא עוד מלאך מליץ יושר ואומר האדם הזה היו לו שנים שהוא היה בירושלים ושם היו לו הרבה ייסורים בפרנסה שלו והוא בכל זאת התעכב שם הרבה זמן בשביל החינוך של הילדים שלו זה גם זכויות כל מה שהוא התאמץ ועבר ייסורים זה הייסורים האלה הם שווים פוסק הדין צודק התחילו להביא עוד מביאים עוד חבילות חבילות של זכויות מוסיפים החליטו שגם זה נקרא זכויות גם זה מוסיפים במשכן קל והוא שמח הנה שוב מתחיל לזוז מתחיל להיות איזון והוא רואה שעדיין הכף של החובות מכריע והסנגור שלו אומר

רק רגע ומה עם העגלה עם כל הבוץ שהיה הולך בחורף וסוח ומתאמץ כל זה שהוא לחינוך של הילדים שלו לא מגיע לו אמרו טוב תביאו גם את העגלה הביאו את כל העגלה עם כל הבוט והמשקל גם את זה המיסו והוא שמח ברוך השם כמה ייסורים היה לו שזה עשה לו טוב אחרי ששמו את הכל יש עוד מה להוסיף אין מה להוסיף והנה הוא רואה שעדיין ממש טיפה הקף של החובות מכריע. התחיל לצעוק עוד ייסורים, אני רוצה עוד ייסורים, עוד ייסורים. הוא מתעורר באמצע השיעור של הרשש. מתברר שכל זה היה חלום. והרשש מתקרב אליו, צועק באמצע השיעור, אומר לו, נו, אתה רוצה לעבור ליפו? לא, כבוד הרב, אני נשאר פה, לא רוצה יפו, אני הכי טוב להיות כאן. וככה היה נשאר שם.

זה הרשעש היה גדול, הצליח לסדר לו חלום כדי לתת לו חיזוק לדעת, אבל מזה נלמד כמה כשיש לאדם ייסורים שלא יבואט בהם. לך תדע לעתיד לבוא כל העניין של הכף הזה זה רק משל. זה לא שבאמת כך. כי בפועל כתוב שאדם שמגיע לעולם האמת עם עוונות שלא עשה להם תשובה אז זה לא שעושים משקל כזה ומכניסים אותו גנ אלא קודם כל צריך להתנקות מהעוונות שעשה. כתוב כי השם אלוקיך לא יקח שוחד. מה זה לא יקח שוחד? אומרת הגמרא, לא יקח שוחד מצוות. פסוק בתורה שהשם לא לוקח שוחד. הוא צריך להגיד, שמע, תן לו כסף, מה תיתן לו? הוא ברא את כל הבריאה. צריך להגיד שהוא לא יקח שוחד. אומרת הגמרא, הכוונה לא יקח שוחד מצוות. הוא לא עושה כזוזים, אלא הוא

אומר, עשית מצוות מגיע לך שכר. עוונות אם עשית תשובה, התנקאת. לא עשית תשובה, אני אנקה אותך. בכל המכבסה הזאת של עולם האמת, זה סוג של ניקיון לטובתו של האדם. לא שאלוקים מתנקם באדם. לא שמעת בקולי אני יכה אותך אלא מנקה אותו לטובתו ואחר כך מקבל את שכרו על כל המצוות שעשה אבל אשרי אדם שעוד בהיותו בעולם הזה גם נמצא תמיד בחשבון נפש תמידי מה לא בסדר עושה תשובה מתקן את עצמו מתעלה גם אם נופל עוד הפעם כאן וגם יודע לא לבעט בייסורים הוא לא מחפש צרות לא מחפש ייסורים אבל אם בא אומר ברוך השם כפרת עוונות אז ככה מרוויח כפול גם מרוויח שהוא הוא יותר קל לו להתמודד עם הניסיונות כי הרי הוא מבין שזה לטובתו אז הוא לא נשבר וגם מרוויח שבעולם האמת הוא מגיע כשהוא זך ונקי ויש לו במשקל שלו הרבה יותר זכויות