"השכול הוא לכל החיים": איתמר ויזל על הגעגועים לאח שנפל בעזה

לפעמים החברה רוצה לראות שאנחנו השקולים, שאנחנו בסדר, אבל אין דבר כזה בסדר. תמיד, לצד זה אנחנו מתמודדים עם הכאב ועם הגעגוע שאין לו סוף ואין לו אין באמת הגדרה יבשה לאח שקול כי זה משהו שעד שאתה לא חי אותו, אתה לא באמת יכול להבין אותו. גם להחזיק את הכאב וגם להחזיק את החיים. כל מי שחי במדינה הזאתי הושפע, מושפע ושפע מהמלחמה הזאתי. אנחנו לא נחזור להיות אותם אנשים. לא משנה מה אנחנו נספר לעצמנו. אח שקול אח שקול הוא מונח המתאר אדם שאיבד את אחיו במלחמה או בנסיבות טרגיות אחרות הכוונה היא לא אח שנפטר בעיקר במהלך שירותי ובקו והאדם הנותר החי הוא האח השקול תמר ויזל שלום שלום ישראל האח התאום של אלקנה השם מקום

דמו נכון אי אפשר לפסס גם את הקרבה כל כך מיוחדת תאומים זהים לא לא זים ביולוגית אבל מאוד מאוד דומים חיצונית אני מכיר אותך בעיקר וירטואלית אה הרבה לפני שאל קנה נפל מאוד מאוד נהנה מחוש הכתיבה שלך תודה בוא נדבר רגע לפני ההתמודדות שלך שלשמע התכנסנו פה מי זה אלקנה? אלקנה הוא באמת קודם כל אחי התהום, הבן אדם שחלקתי איתו את החיים מגיל אפס ושכל הזכרונות שלי א מתחילים איתו ודרכו ואם אני כרגע קופץ באמת לחיים שלו כאדם בוגר אז אקנה קודם כל במהות שלו הוא איש חינוך א הוא עבד כמורה בבית ספר יסודי בבני תקלים באיזשהו שבו הוא גר א ובנוסף היו לו עוד עיסוקים הוא היה מופיע הוא היה להתותן ובעוד כובע שלו הוא היה עובד

בעמותה שנקראת לתת פה שזאת עמותה שמעבירה שיעורים וסדנאות בנושא של מוגנות בבתי ספר יסודיים גם בכל הארץ את כל העיסוקים הכביכול לא בהכרח קשורים האלה הם היו מאוד מאוד מחוברים למהות שלו כאיש חינוך כבן אדם שבצניעות מאוד מאוד גדולה ידע לדבר עם ילדים ידע לתת להם א ביט ביטחון ותחושה שרואים אותם ומבינים אותם גם בהקשר הזה זה עבדה מאוד גדולה בעולם ובנוסף העיקר כמובן בעלה של גלית נכון ואבא נכון אקנה נשוי לגלית א ואבא לארבעה ילדים אבי נועם אברהם ל דוד אלומה רחל וערגה הקטנה בן כמה הייתם כשאלקנן הרג א היינו בני 35 וחצי אה אתה אתה נותן פה איזשהו רזומה על מישהו שנסתלק מן העולם באיזה גיל 60 נכון וזה זה באמת פער

שהוא שהוא לא כל כך ניכר כי גם במראה החיצוני שנינו נראים מאוד מאוד צעירים ולקנה באמת הספיק המון בחיים שלו ו אתה אומר פה משהו שהוא הוא באמת נכון כי אלקנה גם היה אדם מאוד מאוד צנוע ולא בן אדם של רש וצלצולים והרבה פעמים שאנשים ראו אותו זה לא היה ניכר כל הדברים שהוא עשה וכל הדברים שהוא החזיק גם בחיים הפרטיים שלו, בבית הפרטי שלו וגם בכלל בעשייה בעבודה אני זוכר שני תיעודים שקשורים לדברים שאתה מדבר עליהם אחד זה הדש המצולם שהוא עשה עם אברהם פריד לתלמידים שלו ועוד טיעוד מדהים אלקנה בונה עם התלמידים את מגדל בבל בקפלוט במרכז הכיתה אז אני אספר לך שני דברים על ה על התעודים לא לומדים את זה בתעודת הורה את

שני שני הדברים האלה לא בכלל לא אני אספר לך שתי אנקדוטות מעניינות על הסיפורים האלה א הסרטון עם אברהם פריד אמרתי שאלקנה היה מאוד צנוע וזה אז סיפר לנו המנהל של אברהם פריד שהם כשהם הגיעו ל למוצב שהגדוד של אלקנה היה ורקדו ביחד וכל זה אז אחרי ההופעה כאילו הרבה חבר'ה באו ורצו להצטלם ואל קנה מד בצד והוא לא לא רצה להצטלם ואז המנהל סיפר ש שהוא פנה לאלקנה ואמר לו אתה לא רוצה גם להצטלם עם אברהם פריד? אלקנה אמר לו לא צריך. הוא אמר לו בוא בוא תצטלם. ואז אלקנה אמר לו אתה יודע מה? בוא נעשה סרטון לתלמידים. שלום לכל התלמידים של בית ספר נועם בני דקלים. יש פה איש יקר שרוצה להגיד לכם כמה דברים. אברהם בבקשה. חזק

חזק ונתחזק חזק חזק חזק חזק נתחזק חזק חזק שיהיה בסורות טובות. תודה רבה וגם הסיפור השני עם הקפלוט שזה באמת משהו שמאוד הפיינת אלקנה שהוא הביא את כל יכולות המשחק שלו ואת קישורי הבמה שלו גם לכיתה והוא עשה את זה באמת כשהוא לימד על מגדל בבל אז הם בנו מגדל גבוה בתקרה כמעט עד התקרה מהקפלוט זה לא זה לא בא משום מקום האירוע הזה אלקנה מאוד מאוד ידע לשחק ומאוד ידע לקחת את המשחק הזה ולהנגיש אותו ולהתאים אותו גם לילדים, גם למבוגרים ו דרך היכולת הזאת היא גם להעביר מסרים מאוד מאוד עמוקים של של א גם של לימוד תורה וגם של חינוך ושל עוד המון המון דברים. תגיד, אנחנו פה בשביל לדבר על ההתמודדות שלך כאח, כתאום, כמישהו

שכמו שאתה אומר, כל חוויה אתם חווים ביחד ויש את ההתמודדות של ההורים ויש את ההתמודדות של גלית, אבל אני אני פשוט נעזר בך. מה מה עושים תלמידים? זה ילדים באיזה איזה כיתה הוא לימד? א אלקנה לימד כמעט כל השנים הוא לימד את הכיתות הנמוכות דילג כל הזמן המורה אבל המורה לא חיזה אבל אני אגיד לך יותר מזה שבשנה האחרונה לפני שהתחילה המלחמה המנהל שלו הודיע לו בקיץ שהוא הולך לקבל כיתה ו' קפץ 100 קטנים פתאום לגדולים וזה היה אירוע כינה לא הסכים לזה בהתחלה ובסוף הוא לקח את את כיתה ו' גלית סיפרה בשבעה שכמה שבועות לפני שהוא נהרג היה להם איזה שיחה על כל הקשר עם התלמידים ועל החיבור עם הכיתה ואלקנה אמר לה תקשיבי זאת

הכיתה הכי טובה שהייתה ליבר כל הכל השנים שאני מורה זאת הכיתה הכי טובה שהייתה לי ואני יכול להגיד לך גם באופן אישי ואני אמרתי את זה כמה פעמים שהרגע הכי מטלטל וקשה שהיה לי אישית בשבעה זה היה באחד הבקרים שהתלמידים של אלקנה הגיעו אה אפילו עכשיו שאני מספר על זה רועד לי הכל כי אני לא הכרתי אף אחד מהם וכשהם הגיעו עם א עם הרב יניר ה רב ש שעבד עם מלקנה במקביל ושהחליף אותו גם אחר כך בכיתה אני פשוט התחלתי לבכות בלי שליטה וולא הצלחתי לדבר והרב יניר עמד לידי ודיבר אני החזקתי לו את היד ככה הוא שם את היד על הכתף שלי ואני החזקתי לו את היד ובמשך 40 דקות פשוט בכיתי בלי שליטה בלי שהכרתי אף אחד מהילדים כי הסתכלתי

על התלמידים של אלקנה ו והרגשתי את היתמות שהם שהם מרגישים ש נלקחה מהם דמות מאוד מאוד משמעותית וזה אתה יודע זה זה לא משהו ש שמבינים בראש, זה משהו שמרגישים בגוף ובאותו רגע הגוף שלי פשוט פשוט דיבר את ה את הכאב הזה ואת החיסרון הזה בחייה לדורות ממש אני חוזר אליך המלחמה שהי בשמחת תורה תפסה אותך ותלקנה במקום אחר לגמרי. אתה נמצא בזירה, אתה תושב זירות באותה תקופה ואתה נמלט אליו הביתה. אתה זומר, אתה ואשתך ו אה אני ואשתי וארבעת הילדים שלנו. גם ארבעה הילדים. בהחלטה לא מודעת לחלוטין אנחנו מחליטים לנסוע להלקנה וגלית. אנחנו גרנו בסדרות יותר משבע שנים לימודי מבצעים והסלמות ולא מעט פעמים ש שיצאנו מהבית בזמנים

כאלה ומעולם לא נסענו ללקנה וגלית ובהכלה מצב הביטחוני של המצב הביטחוני באותו יום ביום למחרת שמחת תורה היינו כל כך בתוך האירוע שלא היינו מסוגלים אפילו לחשוב לאן לנסוע ואמרנו בוא ניסה ללקנה וגלית זה מספיק רחוק מה מהזירה ומהלחימה ומספיק קרוב שאנחנו מסוגלים לחשוב אנחנו יכולים לנסוע עד לשם לנהוג עד לשם שמחת תורה עצמה היום קודם אתם נעולים בתוך א אנחנו נעולים בבית בממד לא יוצאים מהבית אסור לצאת מהבית ביום ראשון כבר גם הייתה לנו הפסקת חשמל הפסקת מים בקושי הייתה קליטה רגע שנייה אני עדיין בשמחת תורה איך אתה יודע שזה לא רק ירי של פצמרים ואלה יש לך מחבלים שמסתובבים מתחת לבית. אה, קודם כל אנחנו מקבלים

דיווחים מהערייה והנחיות מהערייה ומפיקוד העורף. אנחנו שומעים א ירי מסביב לבית. אה, אנחנו לא יודעים באותו יום, אבל בדיעבד ידענו שאנשים, לא מעט אנשים נרצחו מאוד מאוד קרוב לבית שלנו א ברמה של כמה מאות מטרים. אנחנו לא יוצאים מהבית. אנחנו שומעים את כל ההתרחשות בעיר. אי אפשר לפספס את זה. מסוקים מעל הראש, טנקים בתוך העיר, כוחות צבא, לחימה, פעילה בכל מיני מוקדים ברחבי העיר וגם בתחנת המשטרה. שומעים את זה. אי אפשר אי אפשר לפספס את זה. חזרה לנסיעה לאלקנה. אז באמת ביום ראשון בשלב שאנחנו כבר בלי חשמל, בלי מים אחרי 30 שעות במעמד א אני שולחלקנה הודעה אם הם בבית, אם יש להם ממד ואם אנחנו יכולים לבוא. אני מתפלל

ככה שההודעה תשלח. אני רואה בהתחלה שהיא לא נשלחת. א ואחרי חצי שעה בהחלקנה אומר לי, כותב לי תבואו, יש מעמד, אנחנו מחכים לכם. לאן הוא עובר בראש, רק להגיע אליהם רגע, להתאושש, לחשוב לאן אנחנו ממשיכים ולהמשיך למקום שאנחנו יכולים להיות בו. וכשאנחנו מגיעים אלקנה וגלית ומקבלים חיבוק מאוד מאוד גדול, אז אלקנה כבר אומר לי שהוא סידר לנו דירה מול הבית שלהם ושאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להישאר בה. א ואנחנו באמת מאוד מהר מבינים שאנחנו לא כל כך בתפקוד. א ומבינים שאל קנה כבר דאג לכל מיני דברים שאנחנו צריכים בלי שחשבנו עליהם עדיין ואנחנו נשארים אצלם שלושה ימים שבהם קנה וגלית דואגים לנו ומחבקים אותנו ועוטפים

אותנו מאוד א ואחרי שלושה ימים אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים קצת א אנחנו צריכים להתרחק עוד אמנם בבניקלים אין הזקות אין יריה אבל כל הזמן ירוטים בשמיים ומטוסים ומסוקים ואנחנו אחרי החוויה שעברנו מרגישים שאנחנו צריכים להתרחק א ואנחנו מחליטים ללכת לחברה שגרה באזור עמק המעיינות ליד בית שען א היא מזמינה אותנו אליה ואנחנו נוסעים וביום שאנחנו נוסעים א לעמק המעיינות אלקנה נוסע לאותוטה פזה א הגדוד שלו כבר גוייס הוא עדיין לא גויס ס בגלל כל מיני עניינים טכניים. יש לו פציעה בעבר, נכון? אה, נכון. קנה נפצע א בצוקי טן א והוא היה יכול לבחור א להפסיק את השירות מילואים שלו וכל השנים האלה באמת היו תקופות שהוא כן חזר

למילואים היה תקופות שהוא קצת נשאר בבית ולכן ביום שמחת תורה לא גיסו אותו ישר אבל לא זה היה ברור שהוא שהוא חוזר אבל זה לקח עוד א עוד קצת זמן עד שהוא קיבל את הצב ובעצם באותו יום שנפרדנו זאת הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו ואני אני יכול לספר גם ש קצת לפני שנפרדנו עברה לי איזה מחשבה בראש אה מחשבה נוראית וקשה שאני לא יודע מה יהיה זה היה לי ברור של קנה לחזור למילואים ואמרתי לעצמי שבצוקית היה לנו את המזל ומי יודע אם הפעם באזי דרגה הוא נפצע בצוחיתם אה הוא נפצע יחסית קל קיבל רסיס במרפק מירי מרגמות שיערו עליהם אמ א ביחסית הוא נפצע קל למרות שבתור לאטותן זה פציעה שמאוד יכולה א להיות אר להשביט קריירה ובאמת

הרופא ש שטיפל בו אמר לו שם הוא היה מגיע חצי שעה שעה אחרי לבית חולים אז כנראה שהיד הייתה במצב הרבה יותר קשה לפני שנפרדנו אז נתתי לו חיבוק מאוד מאוד ארוך א יותר מהרגיל ואמ אמרתי לעצמי שח חלק מהחיבוק זה באמת להגיד לו תודה על מה שהוא וגלית עשו בשבילנו והחלק השני של החיבוק היה כדי שכי אמרתי לעצמי שאם חס וחלילה יקרה משהו אז שאני אזכור אותו קצת יותר קרוב אני רוצה לשאול אותך מה זה אח שקול תחנו בהגדרה מילונית קרה אבל זה רחוק ממה שאתה מכיר גם אם זה תיאור נכון של ה של ההגדרה יבשה. קודם כל אני חושב שבאמת אין אין באמת הגדרה יבשה לאח שקול כי זה משהו ש שעד שאתה לא חי אותו אתה לא באמת יכול להבין אותו. אתה

עוסק בזה נכון מפגשים של עוד אנשים שהם עונים לאותה הגדרה שהיא לא יבשה נכון אני מהר מאוד הבנתי ש שאי אפשר אפשר להתמודד עם ה עם התואר הזה לבד צריך פה עזרה של עוד אנשים וחלק מה מהתמיכה הזאתי זה באמת מפגשים שלכם שקולים ומסעות טיפוליים וכן זה זה בסוף זה גם קבוצת שווים א וזה גם טיפול עצמי ומשהו שמאוד מאוד עוזר להתמודד אחים שקולים שנפגשים א יש היום כל מיני עמותות ש יש היום כל מיני עמותות וכל מיני קבוצות א ויש גם מפגשים פרונטליים וגם מפגשים וירטואליים וגם קבוצות וואטסאפ יש קבוצות של אחים של של תאומים יש קבוצה לצערי לצערי מאוד גדולה א שממשיכה לגדול של למעלה מ-30 תאומים א רק מהשנה האחרונה וזה באמת שפה

זה שפה שרק מי שחווה אותה יכול א יכול לדבר אותה למה לא שואלים אחים שכחולים מה שלמה אבא ואמא כי באופן טבעי כולם אה כולם רוצים או חושבים שהאחים הם אלה שצריכים לדאוג לאבא ואמא וזה מצב מורכב כי בסוף כל המשפחה נמצאת באיזה מחבש מאוד מאוד גדול וגם לא שואלים את השאלה הזאתי כי כי אין לה תשובה טובה. ההורים שלי הם אנשים מדהימים שמתמודדים בצורה מעוררת השראה ועסוקים המון ברוח ובחיים גם בחיים של אלקנה בחיים שהיו ובחיים שממשיכים להיות גם כשהגוף שלו לא פה אבל אה בסוף גם הורים וגם אחים ובנות זוג וילדים וכל מי שמתמודד עם שחול לפעמים החברה רוצה לראות ש שאנחנו השקולים, שאנחנו בסדר, אבל אין דבר כזה בסדר, כי בסוף

גם כשאנחנו עסוקים בחיים וברוח ובמה שיש, תמיד לצד זה אנחנו מתמודדים עם הכאב ועם הגעגוע שאין לו סוף ואין לו אין באמת אין לא באמת א א נחמה. זה כל הזמן זה מסע של כל הזמן גם להחזיק את הכאב וגם להחזיק את החיים שחול זה לא משהו ש שמתגברים עליו שעוברים אותו ש שמצליחים להתאושש ממנו זה זה לכל החיים להחזיק גם את הכאב וגם את ה את החיים איזה עוד שאלות לא שואלים אחים שקולים בגדול הכלל אומר שלא שואלים שאלות פתוחות לא שואלים איך אתה, לא שואלים אתה בסדר, לא שואלים או להגיד אמירות שהם א שהם באמת נותף כמו חושב עליך, א אני שולח לך כוח א או להציע עזרה קונקרטית שזה ג זה מאוד קשה גם כי אנשים לא תמיד יודעים מה יכול

לעזור וגם כי אני לא תמיד יודע מה יכול לעזור לי אבל א אני תמיד עדיף אם מישהו רוצה לעזור אז שהוא יציע משהו קונקרטי ואני אוכל להגיד זה מתאים, אם זה לא מתאים, אם זה נכון לי או זה לא נכון לי מאשר שישאלו אותי מה אני צריך כי מה אני צריך זה שאלה מאוד מאוד א גדולה סליחה על החתטנות אבל לתועלת אתה יכול לתת דוגמה אחת של עזרה קונקרטית שהייתה מוצלחת א אולי נעתיק ממנה זה לא בהכרח דברים גדולים זה לפעמים שחבר א ישלח לי הודעה ויגיד לי אתה רוצה לשבת קצת לדבר מהר ואני יכול ואני יכול להיות שאני אגיד לו כן אני אני צריך קצת רגע לעצור את המירוץ של החיים ורגע לדבר לא עכשיו לפתור איזה משהו לא ואנחנו הולכים ויושבים

באיזה בית קפה או בטבע ויושבים לדבר וזה משהו מאוד מאוד קטן ש שיכול להיות משהו מאוד מאוד גדול מצד אחד אני רוצה לשאול שאלות שלא שואלים מצד שני אני מאוד מאוד מפחד מזה אבל אנחנו אנחנו בשנה וחצי שמספר האנשים שחוו את מה שאתה חווה הוא לא יודע אם מישהו ספר את זה זה לא זה לא הורים שקולים זה אחים באירוע של קנה נהרג נפלו 21 לוחמים בבת אחת זה מייצר רק אירוע כזה מייצר אני מניח קרוב ל100 אם לא יותר של אחים שקולים זה משהו שהופך את זה ל לפחות קשה אני חושב שבסוף ככשאני נפגש עם אנשים שהם מתמודדים עם מה שאני מתמודד ווהחוויות שלנו הם דומות אז יש משהו במפגש הזה שהוא הוא לא הופך את זה ליותר קל אבל הוא מאוד מאוד

מנמל את כל הסיטואציה אבל אני גם כן אגיד שיש את הסיפור שלי כאח כתאום הסיפור הפרטי שלי אבל זה כבר לא הסיפור רק שלי יש פה עוד המון המון אנשים שמתמודדים עם הדבר הזה. והאירוע הזה, האירוע הקולקטיבי הזה, גם של מפונים, גם של משפחות שקולות, גם של מילואים ניקים, גם של המון המון אנשים שנכנסו לתוך החזית, כל אחד מהצד שלו, זה כבר רוב המדינה. ואני חושב שהאירוע הזה זה בסוף אירוע ש שהוא הוא מעצב עכשיו אותנו כמדינה, כחברה והוא ימשיך לעצב אותנו ולהשפיע עלינו. כל מי שחי במדינה הזאתי א א הושפע מושפע ויושפע מה מהמלחמה הזאתי כי אנחנו לא נחזור להיות אותם אנשים. לא משנה מה אנחנו נספר לעצמנו. תגיד לסדרות לא חזרתם. א

נכון אנחנו לא חזרנו החלטה שהתקבלה אחרי השחול או החלטה שהיינו עסוקים במיום הראשון בהתחלה כשעוד חשבנו שזה אירוע שהמלחמה תיקח כמה חודשים א אז אמרנו לעצמנו שאנחנו נחזור כתסתיים המלחמה כשהבנו שהלחימה מתארכת אמרנו וגם הילדים כבר נכנסו למוסדות חינוך אז אמרנו נסיים את שנת הלימודים ואחרי שהלקנה נהרג והחיים עוד פעם עברו א איזה תלטלה מאוד מאוד גדולה ובמקביל הבנו שהלחימה לא מסתיימת עדיין אז הבנו שאנחנו צריכים רגע להישאר במקום יותר שקט ורגוע בסוף כשאתה נשאר באת מייצר על עצמך בית חדש א במשך כל כך הרבה זמן אז גם הבנו שגם אם נחזור לסדרות אנחנו אנחנו לא באמת חוזרים ל לבית שהיה לנו, אנחנו חוזרים לחיים אחרים

וניצריך לבנות את החיים מחדש. ובסוף ההחלטה הייתה לא לחזור לסדרות. למרות ש עדיין אנחנו מרגישים ש לפחות חצי מאיתנו יש לך חיבור רגשי למקום. מאוד יותר מאוד. אני רוצה לסיום. תראה אגלה לך את הסיום. סיום. אתה תספר לנו על המכתב של אלקנה המדהים. אבל עוד לפני המכתב אני רוצה עדיין לנצל את ה את האתגר שלי עם הפוליטיקליקט של אח שקול. לא חל אצלך איזשהו שינוי ביחס לזות שמעסיקות אותנו. אני אענה לך זה משתי כיוונים שהם אולי מנוגדים אבל בעיניי הם משלימים. קודם כל כן באמת כאילו אחרי שמתמודדים עם עובדנים כאלה גדולים של עובדן של בית וחיים ועובדן של אח תאום אז כן מקבלים פרופורציה לחיים ואני יכול להגיד שהרבה דברים

שפעם היו מאוד מאוד א מטרידים אותי ומאוד מעסיקים אותי ומאוד מפעילים אותי היום א פחות ומצד שני אני חושב שלמרות הפרופורציות אני גם למדתי והרבה בזכות אלקנה ובזכות המכתב שלו שעוד מעט באמת נדבר עליו למדתי גם כן לתת מקום גם לדברים הרגילים של החיים כי בסוף כשאנחנו מתמודדים עם הדברים האלה הרגילים של החיים זה מפעיל אצלנו רגש והרגש הזה זה משהו ש שצריך ללמוד לעבוד איתו ולדבר איתו ולתת לו מקום אם אמרתי בהתחלה חלה של קנה כאיש חינוך זה בדיוק מה שהוא ידע שהוא ידע לתת מקום לרגש אפשר להגיד זה לא חשוב זה לא בוא נתעסק בדברים החשובים אבל בסוף אי אפשר להתעסק באמת בדברים החשובים אם לא יודעים לתת מקום גם לדברים

הרגילים ועכשיו המכתב שלי הקנה החספתי אליו כמו כולם בימי השיבה ואמרתי מה עושים נחמים שמה הם אומרים להם של קנה מביא לכם איגרת חושב שאולי אולי קודם נקרא את המכתב גם אולי הרבה אנשים מכירים אותו אבל גם לטובת מי שאולי לא מכיר אבל גם למי שמכיר שאולי רגע נניח את המילים של אלקנה פה אה איך גיליתם את זה זה סיפור שלם אה על המכתב איך שהוא התגלגל אלקנה כתב אותו בטלפון אה כי גלית ביקשה ממנו לכתוב משהו מה היא מכירה לך כן לקנה לא לא תכנן לכתוב אותו והוא אפילו אמר לגל לית עזבי אותך אני לא אמות והיא אמרה לו אתה יוצא אתה יוצא למלחמה אז תכתוב והוא כתב וזה היה שמור לו בטלפון ואחד הדברים הראשונים שגלית אמרה אחרי

שהודיעו לה זה אני רוצה את הטלפון של אלקנה לפני ההלוויה היא לא ידעה מה כתוב במכתב היא לא ידעה שזה תגלגל כל כך אבל היא הרגישה שיש שם משהו ש שהיא צריכה לראות לפני ההלוויה אה וזה וזה היה סיפור שלם כי בדרך כלל החפצים האישיים לא מגיעים כל כך מהר אבל הצלחנו להביא את הטלפון א וככה נחספנו א למכתב א ואני אקריא אותו. אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל במקרה שנכתפתי לשבי החמס אני דורש שלא תעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכל. אז אנה פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שהניצחון שלנו יהיה כמה שיותר מוחץ. אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב

אבל אני מבקש מכם תהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשאירו הרבה. תגעו בלבבות. תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח. אנחנו בדור של גאולה. אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו שמחים, תהיו אופטימים. מי מכם שכבר מכיר יודע שעברתי בחיים דברים לא קלים? לא תמיד היה לי שמח בלב ולכאב הייתה תמיד פינה קטנה אצלי. אבל בחרתי בחיים ואני מבקש מכם תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. תפזרו מסביבכם אהבה, אור, תקווה ואופטימיות לכל מי שאתם פוגשים. תסתכלו לאנשים היקרים לכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר

עליהם בחיים האלה שווה את זה ושיש לנו הרבה בשביל מה לחיות. תחיו, אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים. בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי את הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להפך, זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם. אבי נועם, יאל דוד, אלומה וארגה, אתם כל עולמי. אוהב אתכם עד השמיים. אני מאמין בכם שתצמחו להיות אנשים מיוחדים, כל אחד בדרך שלו. אוהב את כולכם. אל קנה. אם אתם קוראים את זה סימן שלא חזרתי לא מתחרט על זה שמח שנלחמתי אם אני בשבי אם נכתפתי אל תעשו שום עסקאות לא בשביל זה הקרבתי לא לשחרר אף מכווה למעני הניצחון יותר חשוב אני ניצחתי בדמי אחים שלי מה לא אעשה לי בני

עמי נתתי כל כוחי נתתי את עצמי תודי תודיע יר לגנו לראות בגנים וללקוד שלוש שנים גייסנו מישהו אחד מהיציע שהוא משמעותי א מכיר טוב יותר מאיתנו את הסיפור הזה שיסכם את זה מהזווית שלו וזה איציק מורה חבר שלך כן מאיפה אה למדנו ביחד בישיבה במצפי ריחו אה ואנחנו אנחנו חברים כבר הרבה שנים ועברנו הרבה מסעות משמעותיים ביחד בשבילך חודש טוב אני ציק מורה חבר שלי תמר אביזל בעצם בשנה וחצי האחרונה מאז שפרצה אלינו למלחמה בשביל לאוקטובר בשמחת תורת תשפד שהתמר ומשפחתו עזבו את סדרות ברגע אחד השאירו את הכל מאחורה והתחילו לסלול לעצמם דרך חדשה וביתר סט כמה חודשים לאחר מכן שאח התאום של תמר שגם אותו הכרתי אלקנה נהרג בתמרון

בעזה אני נפעם תאמר ממש כמה אומץ זה לדבר לכתוב לקום לעשות התנועה הטבעית של בן אדם בהרגעי משבר כאלה זה פשוט להתכנס פנימה להשתבלל א ללכת אחורה לשגת אצליתמר זה בדיוק הפוך אני לומד באמת כל יום מחדש על היכולת שלו לקום, לרוץ. תרתם משמע גם פיזית וגם נפשית. לטפל בעצמו, לדבר, לכתוב, לעשות משהו עם הכאב הזה, לאדאב הזה, לדבר איתו, לחבק אותו, לכאוב אותו. במיוחד א גברים שלנו זה פחות טרביאלי לשתף ולדבר ולהביע את הרגשות. ואיתמר עושה את זה בגדול. אני חושב שהוא מורד דרך לרבים. הלוואי הלוואי לכולם לבוא ולדבר ולשים על השולחן את הכאב, את השחול שלהם, את העקירה ברגע אחד מהבית לחיים חדשים. זה לא מובן מאליו בכלל. זה

פלא ואני חושב שזה מביא לו המון המון המון ברכה. תמר, אוהב אותך, מאחל בהצלחה גדולה. מורה דרך לרבים. טונדי. גבר מי שמדבר תמר ויזל חי בתאום של אלקנה שיקום דמו תודה רבה שבאת לדבר תודה לך