לזכות בפיס - הרב אבנר קוואס (עם כתוביות בעברית) HD

איך מתמודדים עם ייסורים? איך מסתכלים על החיים האלה בצורה נכונה למרות כל מה שקורה מסביבנו, הצרות, הבעיות, הטרדות, חינוך הילדים הלא כל כך מצליח לנו, ושלום בית שלנו שמקרטע, והפרנסה לפעמים לא איי איי איי, איך מתמודדים עם זה? איך אפשר להסתכל נכון על הדבר? השאלה היא ככה: האם אתה מסתכל על הרגע או מסתכל על התכלית? חז"ל מספרים לנו על רבי עקיבא. רבי עקיבא, איפה שחכמים היו בוכים, רבי עקיבא מצחק. מה זאת אומרת רבי עקיבא מצחק? הגמרא מספרת שכשרבי עקיבא היה בגיל 52, חרב בית המקדש השני. הוא ראה את בית המקדש בבניינו וראה אותו בחורבנו. "מעשה ברבי עקיבא ורבי טרפון מחכמים שהיו הולכים ליד הר הזיתים. "והנה ראו שועל

יוצא מבית קודשי הקודשים. "התחילו חכמים בוכים ורבי עקיבא מצחק." אמרו לו: "רבי עקיבא, מפני מה אתה צוחק"? אמר להם: "מפני מה אתם בוכים"? אמרו לו: "קודש הקודשים, מקום אש שלהבת, "שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. "שועלים ילכו בו"? אמר להם: "זה בדיוק מה שמצחיק אותי אמרו לו: "מה מצחיק"? אמר: "אני אסביר לכם." "אם התקיימה הנבואה 'על זה היה דווה ליבנו, על אלה חשכו עינינו, 'על הר ציון ששמם, שועלים ילכו בו- ' "עכשיו אני מובטח שתקרה הנבואה 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.' "על זה אני צוחק." שוב מעשה ברבי אליעזר הגדול שהיה סובל ייסורים והיה חולה. באו אליו חכמים לבקרו, וגם רבי עקיבא, והתחילו חכמים לקרוע

את הבגדים ולבכות, ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: "מפני מה אתה מצחק"? אמר להם: "מפני מה אתם בוכים"? אמרו לו: "ספר תורה בצער ולא נבכה"? אמר להם: "זה מה שמצחיק אותי." אמרו: "מה זה מצחיק"? אמר: "אני אגיד לכם." "כל זמן שראיתי את רבי אליעזר הגדול "שאין יינו מחמיץ ואין דבשו מדביש ואין שמנו משמין, "כל זמן שראיתי שכל מה שיש לרבי, הכול נשאר ולא מתקלקל, "אמרתי: שמא רבי אוכל את עולם הבא שלו פה. "עכשיו שאני רואה שרבי סובל - בטוח שיש לו חלק לעולם הבא, "ועל זה אני צוחק." שמע את זה רבי אליעזר, אמר שיחזיקו אותו, ביקש שיושיבו אותו, שאני אשמע את דברי רבי עקיבא תלמידי שאמר חביבים ייסורים. הרב שלו אהב את תפיסת העולם

שלו. איפה שחכמים בוכים, רבי עקיבא מצחק. רבי עקיבא עבר הרבה צרות בחיים שלו. מה ההבדל? מה ההבדל בין תפיסת רבי עקיבא לתפיסת חכמים? מה ההבדל? משלו על זה פעם משל. היה ילד אחד קטן שלא ידע מימיו מה זה בית חולים. יום אחד הוא עובר ברחוב, רואה יש בית כזה משיש גדול לבן, כתוב "בית חולים." אמר: "מה זה? בית שגרים בו חולים"? בא לשומר אמר לו: "מה זה כל ה?... מה זה בית חולים"? אומר לו: "אתה רואה את השער הזה? פה נכנסים חולים, מהשער ההוא יוצאים בריאים." "מה, אתה רציני"? אמר לו: "כן." אומר: "אני יכול לעשות סיבוב"? אמר לו: "בתנאי שבמחלקה אתה רק בקומה התחתונה, אתה לא עולה למעלה." תעשה סיבוב ותחזור אליי." באמת הילד

הזה בא, הוא רואה מיטות, הוא רואה כל מיני מכשירים, הוא רואה עניינים, הוא רואה... פתאום הוא מגיע לאיזו דלת עגולה, יש חלון עגול, כתוב: "חדר ניתוח." חדר ניתוח? לא מבין את המילים האלה בכלל. ניסה לפתוח, לא נפתחה לו הדלת. אבל היה חור בדלת, החור של המנעול. הוא מציץ, הוא רואה, וואלה, איזה בן אדם שוכב, כמה אנשים עם מסכות וחותכים... התחיל לצעוק, בא לשומר, "אדוני השומר, הורגים פה אנשים"! השומר שלף. "מה קרה?" -"בוא אחריי." הוא רץ, השומר אחריו. הגיעו לחדר ניתוח, אומר לו: "תסתכל, תסתכל מהחור." השומר הבין את המצב, אמר לו: "תירגע. בני, תירגע. "זה חדר ניתוח. מה זה? "האדם הזה עכשיו ששוכב פה, פשוט מוציאים לו

משהו שהוא התקלקל, "ואז תופרים. "בוא אני אראה לך." פתח לו את הדלת, הילד נדהם. רואה שזה לא שני רופאים, זה עשרה רופאים, וכבר תופרים והכול בסדר, והבן אדם מתאושש. "איזה יופי, עכשיו הבנתי מה זה כל הרופאים. "הם לא חותכים, הם מרפאים." עד כאן המשל. ועכשיו הנמשל. מי שמסתכל בעולם הזה דרך חור המנעול, באמת הוא רואה חותכים, בועטים, צובטים, יורקים. העולם... אבל מי שיודע לפתוח את הדלתות ורואה את חדר הניתוח, אומר: "בעולם הזה מרפאים. "העולם הזה הוא עולם טוב. "עולם... יש פה תכלית לבית הזה, לעולם הזה, יש תכלית, יש מטרה." מה ההבדל? רבי עקיבא פתח את חדר הניתוח. חכמי ישראל כאילו הסתכלו מחור המנעול. הם ראו את השועל

יוצא, במדרגות שלהם יחסית לרבי עקיבא, הם ראו את הרב סובל. זו אמת. מה רבי עקיבא אמר? תסתכלו על התכלית, תסתכלו, "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים." הרב יש לו חלק לעולם הבא. המבט שלו היה כעין מבט של מעלה, לכן רבי עקיבא הוא כעין ריבונו של עולם, במדרגה של ההסתכלות של העולם העליון. עינו כעין רבו. זאת אומרת, כמו שהקב"ה רואה את הכול חסדים והכול טוב - גם רבי עקיבא ראה הכול חסדים והכול טוב. הוא ראה בדוגמה של מעלה. הוא הסתכל על העולם הזה בדלתות פתוחות. אם אדם מסתכל מה תכלית ומה מטרה - לעולם הוא לא יהיה עצוב. אספר לכם סיפור. היה אחד, קראו לו שמעון בוזגלו. עשרה ילדים היו לו. והבן אדם הזה מהדחי אל דחי,

מהפח אל הפחת. אשתו לא עובדת, היא צריכה לטפל בילדים, הוא נזרק מעבודה לעבודה. יש לו דירת שני חדרים, עשרה ילדים. אתם שומעים? עמידר, אין לו מה לאכול, בעל המכולת רץ אחריו עם פטיש כל יום, הוועד תופס אותו מהעניבה, "לא שילמת מקום המדינה." צרות מפה... והנה, רבותיי, הם הולכים לישון בלילה, כמובן ישנים בקומות, איזה 3-4 קומות אחד מעל השני, והאבא על כולם ככה משתרע. פתאום בשבע וחצי בבוקר טלפון, "ג'ין ג'אן, ג'ין ג'אן"... "מה זה? מי זה"? שמעון שלנו תופס את השפופרת, "הלו! כן." "מה זה"... אמרו לו: "מדברים ממפעל הפיס." "לא יודע מה זה פיס." "אראלה." -"לא מכיר אותך." "מה לא מכיר? זכית ב-15 מיליון." "אני לא יכול

לשלם סכום כזה"! טראח, סגר. עוד פעם טלפון, "ג'ין ג'אן ג'ון"... "הלו?" -"כן." "שמעון?" -"כן." "חמישה עשר מיליון." -"לא יכול לשלם, זה חוב כבד מדי." הוא לא מעכל. עוד פעם... השעה כבר שמונה. "כן"? -"שמעון". -"כן." "אראלה." -"מי את"? "לא חייב, זכית! זכית ב-15 מיליון"! "מה"!? "עכשיו שמונה. בתשע תתייצב במפעל הפיס בתל אביב." אמר לה: "אני בא." זרק את השפופרת אחורה, התחיל לרקוד בין המיטות. "ילדים קומו, אבא עשיר! קומו! "תקנו שוקו, לחמנייה, וגם את בעל המכולת אתם יכולים לקנות. "גמרנו, אבא עשיר"! "אני הולך למפעל הפיס להביא את הצ'ק." כולו ריקודים וזה. רבותיי, הוא יורד במדרגות, במדרגה האחרונה של הבניין, עיקם

את הרגל, נשברה לו הרגל. הוא ילך לקופת חולים או למפעל הפיס? מה אתם אומרים? אתם תראו בן אדם הולך כמו הליקופטר, איזה... הולך. לא מרגיש כאבים. הוא רואה 15 מיליון. בקיצור, חבר'ה, הוא ככה כולו. מגיע לאוטובוס. עלה על האוטובוס בדילוגים, אמר לו: "קח 100 שקל. אל תחזיר לי עודף", אומר לנהג. הוא הולך לקבל 15 מיליון. הוא יושב ככה, חבר'ה. מסכן, הרגל השבורה שלו כבר בלטה החוצה במעבר. באה איזו זקנה, משהו 30 טון, גם כן, משהו, לא עשתה דיאטה מקום המדינה. דרכה לו עם העקב על האצבע הקטנה של הרגל השבורה. "אה...!! תהיי בריאה, גברת. "שה' ייתן לך כהנה וכהנה." מה... הוא לא מקלל אותה, רואה 15 מיליון. והנה, רבותיי, הוא קם,

בא איזה ילד עם גלידה, "אבא אימא בננה," בום, הכניס לו בפנים. וכולו גלידה, אומר: "אתה ילד מתוק." "אימא יקרה, הבן שלך הכי מתוק במדינה." לא מתעצבן. הוא מתקרב לכיוון היציאה, בא איזה חייל אחד בטעות, הוריד את הרובה, נתן לו את הקת בשיניים. כל השיניים שבורות. הוא ילך לקופת חולים? "כל הכבוד לצה"ל! חייל, תלך לשלום, תחזור לשלום." איך שהוא בא לרדת מהאוטובוס, אל תשאלו, היה איזה זקן אחד במעבר, הושיט את המקל, לא יודע למה. והוא עוד עם הרגל שלו, נתקל במקל, ירד את המדרגות של האוטובוס עם האף. ראית פעם בן אדם יורד עם האף? התאושש, "אדוני היקר, אריכות ימים. אורך ימים"! והוא רץ, איך שהוא בא להיכנס למדרגות מפעל הפיס,

הייתה מדרכה והוא לא שם לב, נתן מכה במדרכה, שבר את הרגל השנייה. עכשיו, אתה רואה בן אדם הולך עם פרופלור כמו תולעת השני. עולה את המדרגות של מפעל... למה הוא לא הולך לבית חולים? למה הוא לא מתמרמר? למה הוא לא מקלל? למה הוא לא... לא יודע מה. למה? תראה את המצב שלך, שיניים מפורקות, רגליים... חמישה עשר מיליון... אתם יודעים למה? הוא יודע להסתכל על התכלית. הוא רואה את התכלית - 15 מיליון. הכול שטויות מסביב. "אני הולך להיות מיליונר עכשיו. "מה זה השטויות? אז לכלכו אותי, אז בעטו בי, אז... "אבל אני רץ לתכלית." ראיתם איך האדם הפך להיות מאושר? ככה צריך להסתכל בעולם הזה. מה התכלית? אנחנו פה באופן זמני. אחד נותן

לך מכה עם הקת, השני שם לך רגל, השלישי צובט אותך. על מי אתה מתעצבן? יש פה תכלית - חיי עולם הבא. אנחנו נגיע אחרי 120 שנה לעולם שכולו טוב, לנצח נצחים. מה זה 15 מיליון? זה בוטנים. זה... עולם הבא, חיי נצח, חיים רוחניים. מי שמסתכל ככה, הוא יוצא מהקופסה, הוא לא מסתכל מהחור של המנעול, הוא מסתכל כשהדלתות נפתחו, הוא מבין שיש תכלית לאדם, יש תכלית לבריאה. לא באנו לפה לאכול כמה טון תפוחי אדמה ולחזור לאדמה, לא באנו לפה כדי להתעצבן ולהתרגז ולהגיד: "ההוא רשע וזה קמצן וההיא טיפשה וזה..." לא. באנו לפה, רבותיי, כדי ליהנות. החיים, עולם הזה, "אשר ברא אלוהים לעשות," העולם הזה נברא לעולם העשייה. היום לעשותם ומחר

לקבל שכרם. היום זה עולם הזה. מחר זה עולם הבא. לא שנסבול עד עולם הבא. לא. כי מי שמסתכל נכון, וכבר למדנו איך שמים את המשקפיים של התייר בעולם הזה, יכול ליהנות גם ממה שהוא רואה בעולם הזה. אבל התכלית היא עולם הנצח, עולם הבא. מי שמסתכל, איך ההוא? שמעון על 15 מיליון, אדם רואה את התכלית, אז הוא מבין שהכול שטויות. אנחנו בסך הכול תיירים פה, זמני. ואז מילא אדם נוסע בכיוון הנכון ומסתכל על תכלית הבריאה. ברגע שאדם מסתכל על תכלית הבריאה שה' יתברך ברא את העולם הזה, לא כדי שחלילה וחס מישהו פה יציק לנו, אלא להביא אותנו למצב של שלמות, כך כותב הרמח"ל, שלמות העולמות, שלמות האדם - אז ממילא כשהוא מסתכל על הדבר הזה, כל השאר מתגמד, הוא מתחיל לחייך, ונכנס בו אושר עדי עד. עריכת כתוביות: אורטל זגורי