הרב זמיר כהן - איך משיגים את מידת הענווה?

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נמצאים בפרק השני בהלכות דעות בספר המדע של הרמבם ואת הפרק הזה הרמב"ם מקדיש לאנשים שעדיין לא הגיעו למודעות עצמית נכונה. בפרק הראשון הרמב"ם מתייחס לאנשים שמודעים לעצמם, יודעים מה המעלות, מה החסרונות, מה אני צריך לתקן. לימד אותנו הרמב"ם שיש תכונות אופי שונות בתחומים שונים בכל אדם ואדם. יש תכונות מולדות, יש נרקשות, לימד הרמב"ם. וההדרכה היא ללכת תמיד בדרך האמצע, שלא יהיה פזרן ולא קמצן, אלא יהיה נדיב. וכן על זה הדרך. ולימד אותנו גם איך ביד האדם לרכוש לעצמו את אותן תכונות, את אותן מעלות, את דרך האמצע. ומתי יוכל האדם לדעת שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה? אז הרמב"ם מסביר, כל

זמן שהאדם מרגיש שהוא נאבק וקשה לו, ידע שעדיין לא רכש לעצמו את אותה תכונת אופי נכונה וטובה. אבל כשהוא מרגיש שהכל כבר זורם וחלק, הדברים הפכו להיות חלק ממנו. מצבים שהוא שעף להגיע אליהם מבחינת דפוסי התנהגות. אז כל זמן שהוא נאבק עם עצמו וקשה לו, זה אומר שעדיין לא רכשת את זה לעצמך, תמשיך לעבוד. אבל לאחר שהדבר נעשה קל וזורם, זה אומר שהפך להיות חלק מאישיותו של האדם. הפרק השני, הרמב"ם מקדיש אותו לאדם שאפילו לא מודע לכך שיש לו בעיה באופי מסוים. ואדרבה, הוא מרגיש שזה בסדר גמור. ומה אתה רוצה ממני? אז נקרא את לשונו בתחילת פרק ב'. הוא ממשיל את הדבר. הרי הרמב"ם היה רופא. הוא ממשיל את הדבר לאדם שיש לו בעיה

בריאותית בגוף. כך הוא אומר שיש בעיה כזו בנפש. חולי הגוף תועמים המר מתוק ומתוק מר. אומר הרמב"ם, אתה רואה אדם שחלה בגופו, אוכל דברים מתוקים הוא מרגיש בהם טעם מר. אוכל דבר מר, מרגיש טעם מתוק. למה? כי הוא חולה בגוף. ויש מן החולים מי שמתעוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה. כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר, הכל לפי רוב החולי. מבחינה פיזית, כשיש לאדם בעיה בריאותית, הוא יכול פתאום להרגיש צורך שהוא נמשך לי, דברים שמזיקים, דברים שהם לא בריאים, שאף אחד לא אוכל אותם, אבל הוא חולה, הוא לא מרגיש מה באמת נכון. כלומר, אף על פי שבאופן טבעי האדם נמשך למה שטוב לגוף ומתרחק ממה שלא בריא לגוף,

אבל כשהמערכת משובשת, זה עובד הפוך. ממשיך הרמב"ם כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבדה עליהם למעוד לפי חולים. אדם שיש לו תכונת אופי בעייתית שהיא לא טובה והוא לא מודע לבעיה שלו, המצב הרבה יותר חמור כי אז הוא יכול להגדיר את החיסרון כמעלה. ואם כך הוא אפילו לא שתנה. הוא לא ינסה להשתנות כי הוא תקוע בעניין הזה והוא בטוח שזה הכי נכון והכי טוב. זו כבר בעיה יותר קשה מאשר ההדרכה שלימד אותנו הרמב"ם בפרק הקודם. כשלפחות האדם מודע. יש לי בעיה שאני כעסן אני צריך להשתנות בעניין הזה. אז הוא מודע. כעס זה דבר לא טוב. עכשיו צריך לחפש דרכים כמו שראינו

כמה עצות איך להתגבר על הכעס. אבל כשהאדם אפילו לא מודע שיש לו בעיה ועוד הוא רואה בזה מעלה וכן ישעיה הוא אומר באנשים הללו הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך אומר יש אדם שאצלו הכל הפוך מה יעשה אדם כזה ממשיך הרמבם ומהיא תקנת חולה הנפשות ילכו אצל החכמים שהם הם רופאי הנפשות וירפאו חולים בדעות שמלמדים אותם עד שיחזירו לדרך הטובה. כלומר, אומר הרמב"ם, אם האדם רוצה לדעת אולי אני כל כך משוחד ונגוע עד כדי שאני אפילו לא מודע שיש לי בעיה, הרי איך אני אעלה על זה מעצמי? אתה לא יכול לעלות על זה לבד. ילך לחכמים, יפתח ספרי מוסר, יראה דברי הדרכה, ילך לשיעורי תורה, ילך להתייעץ באופן אישי וכך

הוא יחקים, יקבל הדרכה מה נכון ומה לא נכון. נתבונן בכמה דוגמאות מבחינה מעשית. יש אנשים שכשהם נכנסים לסוג של מאבק עם שותף בעבודה, עם האישה, עם הבעל, מבחינה חברתית, לא פעם שומעים אנשים שמשתמשים במילים, אני יש לי כבוד, לא מעניין אותי מה יהיה, אני הולך כאן עד הסוף. למה? כי יש לי כבוד. עכשיו הוא בטוח, אם תשאל אותו בינו לבין עצמו, הוא בטוח שהוא עושה דבר נכון. יש לי כבוד. אבל אתה תנזק אחר כך, יש לי כבוד. מה הבעיה של אותו אדם? שהמילה כבוד מוגדרת אצלו בצורה משובשת. אם היה לומד תורה, פרשת וישלח, כתוב וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו, ארץ השעיר שדה אדום. עשו אחיו בא נגדו, רוצה להילחם איתו. יעקב חוזר

מלבן לארץ ישראל. הוא שולח שליחים והוא אומר להם כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב אם לבן גרתי והאחר הדעת הוא לא אומר יש לי כבוד תגידו לאדוני לעשו עבדך יעקב הוא קורא לעצמו עבד אתה עבד של עשו איפה הוא ואיפה אתה אתה יותר חשוב ממנו אבל הוא יודע אני אתן לו מילים טובות אני קצת ארכין את הראש לפניו הוא ירגע כל הכעס שלו יתפוגג שווה חז"ל אמרו, "לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז." הקנה, כל הרוחות שבעולם כשמגיעות רוחות מניעות אותו, אז הוא זז ימינה, שמאלה, מתכופף עד הרצפה, עברה הרוח, הוא חוזר ומזדכף. עץ ארז עומד איתן. באות רוחות הוא לא זז, יש לו כבוד. הוא עומד אתם. באה לפתע רוח שערה חזקה שהוא

כבר לא יכול לעמוד מפניה, עוקרת אותו, מפילה אותו על פניו, נהרס לחלוטין. לעולם יהיה אדם רך כקנה. אומרים חז"ל, שים לב, שהקנה זכה שיקחו ממנו לכתוב ולעשות כשעושים את הקולמוס שכותבים בו ספר תורה, משתמשים בקנה. ללמד אותך שזו הדרך הנכונה. יש שערה שבה אל תעמוד עם הכבוד עד שתישוור. תרכין ראש, תן לרוח שתעבור, תזדכף חזרה. יעקב אבינו יודע עכשיו עשו אדם מידות רעות, יש לו גאווה. אם אני אכנס איתו עכשיו לאימותים, איך אני אצא מכאן? אז כה אמר עבדך יעקב, לא קרה כלום. אז מה זה כבוד? הרי באמת יש לאדם כבוד. מה ההגדרה האמיתית של הכבוד? אדם שיש לו כבוד, קודם כל חשוב לדעת, כבוד זה אחד השמות של הנשמה. כתוב בתהילים,

למען יזמרך כבוד ולא ידום, השם אלוקיי לעולם הודקה. מי זה הכבוד שיזמר לקדוש ברוך הוא? למען יזמרך כבוד, זו הנשמה שהיארה ומזמרת לקדוש ברוך הוא. כי הנשמה היא מכובדת, היא רוחנית, באמת יש לה כבוד. אפילו אדם שיש בו ענווה, אם מבזים אותו, משפילים אותו, הוא נפגע. גם אם הוא לא מחפש שכולם עכשיו יתנו לו כבוד, אבל לא נוח לו שישפילו אותו, יבזו אותו. למה? כי הנשמה היא באמת חשובה, היא מכובדת מצד עצמה. למה כתוב שכל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא? למה הוא לא נאנש בדבר אחר? כי כשפגעת בכבוד של השני, ביישת אותו לפני כולם, פגעת לו בנשמה שלו. זו פגיעה רוחנית. מידה כנגד מידה גם הוא ניזוק בחלק של העולם הבא

שלו. עד כדי כך כמה צריך להיזהר בכבוד הזולת. אבל כשאדם מדבר על הכבוד של עצמו, יש לי כבוד. מה זה יש לי כבוד? אם יש לך כבוד זה אומר שאתה לא מוציא מהפה מילים לא נקיות אף פעם. אין מצב שאתה מרשה לעצמך לצפות בדברים שלא ראוי לצפות בהם. כי אתה אומר יש לי נשמה מכובדת, יש לי כבוד, אני לא מסתכל בדברים כאלה. גם אם אף אחד בעולם לא רואה ולא יודע ולא שומע במה אני מסתכל, אבל יש לי כבוד, אני לא יורד לרמה הזו. אדם בעבודה מתווכח איתו, מתחיל לבזות אותו, להשפיל אותו. יש אנשים שהם באמת מתנהגים בצורה מכובדת, אבל כשמישהו נכנס איתם לאימות, פתאום אתה רואה אותו יורד לרמה שלו. וכל כל מי שמסביב מתפלא, האדם הזה כל כך

מכובד. תראה לאיזה רמה הוא הוריד את עצמו. ואחר כך הוא עצמו מצטער. הוא אומר, "לא יודע איך איך ירדתי למקום הזה, אני בכלל לא שם. איך הגעתי למצב הזה?" אדם שיש לו כבוד, הוא לא מרשה לעצמו לרדת לשפל. שלמה המלך אמר, "אל טען כסיל כאיבלתו." כשיש כסיל, מדבר איתך ברמה ירודה, נכנס איתך לוויכוחים ואתה רואה שהוא לאט לאט אל תענה. עדיף לשתוק. אם תענה לו, אתה יורד לקומה שלו. ואם אתה יורד לקומה שלו, רוב הסיכויים שהוא ינצח אותך. למה? כי בטיפשות הוא יותר חזק ממך. אז בשביל מה אתה צריך לרדת לשם? הרי הוא כסיל אמיתי. אתה רק עכשיו ירדת לכסלות בגלל שהוא הוריד אותך לשם. אז הוא ינצח אותך בכסלות הזאת. עדיף לא לרדת. תשמור

על עצמך במעמד שם למעלה. אל תען כסיל כאיו. זה נקרא כבוד אמיתי. אדם שיש לו כבוד, הוא לא מוריד את עצמו לרמה רדודה בהתנהגות, בהתנהלות. מצד שני, אזהו מכובד, אומרים חז"ל במשנה, המכבד את הבריות. אתה יודע מתי אתה מכובד באמת? כשאתה נותן כבוד לאחרים. יש אנשים שאנשים מכבדים אותם אבל בעצם לא מכבדים אותם אלא את הכיסא שלהם. יש להם מעמד, הוא חבר כנסת או שהוא יש לו הרבה כסף אז אנשים מכבדים את המעמד שלו. אבל לא אותו. אלא אם כן אותו חבר כנסת או אותו עשיר הוא באמת אדם שמכבד כל אדם מתנהג בענווה אז מכבדים אותו בלי קשר למעמד מכבדים אותך כי אתה זה אתה לכן אמרו חכמים אזהו מכובד המכבד את הבריות לפני שנים הראו לי כתבה

שנערכה עם אחד מעשירי עולם שמו הופיע שם אבל לא הזכיר את שמו אף על פי שהוא התרעיין וכנראה לא היה אכפת לו אני לא יודע אם הוא חי היום. כבר אז היה זקן מופלג, שריד למשפחת עשירים ידועה. ובתוך הראיון הוא אומר למרעיין, מספר על כל מה שהוא עבר בחיים ועל כמה שהוא לבד. שואל אותו המרעיין, כמה חברים טובים יש לך? באמת? אתה אדם מפורסם, כל העולם מעריץ אותך עם כל האושר שיש לך. כמה חברים טובים אתה יכול עם יד על הלב לומר זה חבר אמיתי? אמר לה אתה רוצה לדעת את האמת? אחד מאוד מפתיע, מאוד מעניין. אפשר לדעת מי זה? הוא שואל אותו. הוא אומר לו, "כן, זה הכלב שלי. הוא היחיד שלא יודע כמה אני עשיר והוא חבר טוב שלי באמת.

השאר, כל מי שמחייך אליי, הוא לא מחייך אליי, הוא מחייך לכיס שלי. מי שמחמיא לי הוא לא מחמיא לי הוא מחמיא לכסף שלי כשקראתי את זה אמרתי כמה מסכן אותו אדם כבר היה עדיף שלא יהיה עשיר ושירגיש שמישהו אוהב אותו במצב הזה אפילו אם אנשים אוהבים אותו הוא בטוח שלא אוהבים אותו רק הכלב שלו אוהב אותו באמת זה הומללות דבר כזה מכובד אמיתי אומרת המשנה איזהו מכובד המכבד את הבריות אם אתה נותן כבוד לכל אדם ובלשון חז"ל צריך לדעת בריות כל מקום שכתוב בריות הכוונה אפילו לאנשים הכי פשוטים בריות זה לא אם אתה מכבד את העשירים ואת אלה שאתה צריך מהם משהו אלא את אותו קבצן שהולך ברחוב אתה מרגיש שאני לעולם לא אצטרך ממנו כלום אבל

הוא מדבר איתך תענה לו בדרך ארץ תענה לו בכבוד הוא שואל אותך שאלה תתייחס אליו כאילו ראש הממשלה עומד לפניך הוא אדם יש לו כבוד אז נכון שבגדיו קרועים ומלוכלכים ומוזנחים ואולי הוא גם לא הכי שפוי בעולם אם כי יש קבצנים ברחובות מה שקוראים הומלסים שהם נבונים וחכמים וכתבו שירים וספרים רק מה לעשות זה המזל שלהם שאין להם איפה לגור מסתובבים ברחובות אבל אפילו אם רואים אדם שבאמת הוא לא כל כך שפוי בדעתו אבל המכבד את הבריות תן כבוד לכל אדם אתה הופך להיות מכובד באמת במהות שלך זה כבוד אמיתי חז"ל מספרים במדרש כהלת על רבי אלעזר בן שמוע. הוא חי לקראת סוף תקופת בית המקדש השני. אז הרומאים שלטו בארץ והיו קבוצה של עולי

רגלים שעולים לירושלים ועברו ליד אחד החופים של הים התיכון לכיוון ירושלים. לא כתוב איפה בדיוק היו. אולי באו מעקו מהאזור ההוא של הצפון לכיוון ירושלים. והנה הם רואים אוניה שטבעה בים. אוניה רומאית ואחד האנשים שם הצליח להינצל אחז באיזה קורת עץ והגלים העבירו אותו מגל לגל בגדיו נפלו במים אז היו לובשים גלימות כאלה שהיו ערוטפים את עצמם הגיע לחוף בלי בגדים בכלל הים פלט אותו לחוף הלך הסתתר מאחורי איזה סלע והתחנן לפניהם ראה קבוצה של עולה רגלים יהודים הוא היה רומאי התחנן לפניהם תנו לי בגד ללבוש, תנו לי משהו, אני ממש מתבייש להסתובב בצורה כזו. כי אני נטרדתי מהאוניה. ככה הלשון שם במדרש הוא נטרד מהאונייה. אמרו

לו, "הלוואי שכל בני עמך יתרדו כמותך." הרומאים עשו הרבה צרות ליהודים, טבוחו בהם. אז שנעו אותם היהודים אמרו, "מה פתאום ניתן לו משהו?" לא התייחסו אליו. ראה שבשיירה כולם אנשים רגילים אבל בסוף השיירה רבי ראה את רבי אלעזר בן שמוע הוא לא ידע מי זה אבל ראה לפי הדרת פנים תלמיד חכם מדבר עם מישהו כשעבר לידו גם הוא צעק לו מאחורי הסלע הוא לא זיהה אותו לפני וסיפר לו אמר לו אתה נראה לי אדם מכובד תרחם עליי תעזור לי אומרים חז"ל במדרש רבי אלעזר בן שמוע היה לבוש כמה גלימות אז הותונת כמו שהיום יש גופיה אז היה קותונת פנימית ועל זה עוד גלימה ועל זה עוד ומעיל כזה עליון. הוריד את המעיל העליון היפה שלו, נתן לו אותו

שיתכסה, נתן לו גם קצת כסף שיוכל לנסוע לדרכו, שאל אותו איפה אתה גר, כמה עולה הנסיעות, שילם לו, נתן לו משהו לאכול, שיהיה לו צדה לדרך. כתוב ורחמיו על כל מעשיו. נכון שהוא רומאי ובני עמו טבחו בעם ישראל, אבל אדם במצוקה ורחמיו על כל מעשר. ריחם עליו, נתן לו, מאוד הודע לו. לימים אומרים חז"ל, מת הקיסר הרומאי ונמנו שם בסנט הרומאי ומינו את האדם הזה לכיסר רומא. מיד לאחר שהתמנה, חתם על הוראה להרוג את כל אנשי אותה העיר. איפה שיצאו הקבוצה הזו, ידע מאיזה עיר הם יצאו, נתן הוראה להרוג את כולם. אף אחד לא ידע מה הסיבה, למה הוא התנפל על העיר הזו. רבי אלעזר בן שמוע גם גר באותה העיר. פנו אליו, אמרו לו, "כבודו אדם

מכובד, אולי כבודו יוכל להצליח לשכנע את הקיסר, שלחו אותו בראש משלחת לרומא ונתנו לו 4,000 דנרי זהב, אספו מכולם, הוא צריך לשחד קצת את הכיסר. זה ארגז עם 4000 דנרי זהב, זה עושר אגדי שאספו מכולם, אבל עדיף להם ממה שיהיהו אותם, ללכת ולשחד את הקיסר. כשנכנס לפני הקיסר, אומרים חז"ל, קפץ הקיסר מכיסאו ורץ אליו וחיבק אותו ונישק אותו. כולם הסתכלו ולא הבינו הקיסר הרומאי, ממתי כך הוא מתבטל לרב יהודי, בפרט שהוא נתן הוראה, הביא אותו, הושיב אותו לידו, מה זכיתי שכבודו הגיע. גם הרב לא הבין למה הוא כל כך, אבל אמר לו שיש גזרה ואני באתי לבקש שהמלך ימחל. אמר לו כתוב בתורה שלכם קודם כל שאל אותו התורה שלכם אמת או שקר

אמר לו אמת אמר לו כתוב בתורה שלכם לא תתאב אדומי על עמון ומואב כתוב על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם כי הם לא קידמו אתכם בלחם ובמים לא דאגו לכם היו אכזרים אבל לא תתאב אדומי כי אחיך הוא ואני אדומי מבני עשו שנמצאים ברומא. למה כשאני יצאתי מהעיר לא אף אחד לא רצה לתת לי לחם ומים? מי שעובר על דברי תורה חייב מיטה. אז אני לפי החוק שלכם גזרתי מיטה. פיאס אותו רבי אלעזר בן שמוע. אחרי הכל תלך לקראתם תמחל להם. אמר לו, "את ה-4000 דנרי זהב שהבאת לי, אני מקבל אותם ובזה אני מוחל להם, אבל אני נותן לך את זה מתנה בשבילך. תבטיח לי שזה ישאר לך. זה על אותם כמה דינרים שנתת לי אז, זה ישאר

לך. תיכנס לאוצר שלי ותיקח לך, נתן לו כמות של בגדי פאר, של חליפות כנגד מה שאתה נתת לי אז. והחזיר אותו בכבוד גדול. כולם ניצלו בזכותו של רבי אלעזר בן שמוע. אומרים חז"ל במדרש, זה נמצא במדרש כהלת על הפסוק, שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. אתה שולח לכם על פני המים, אתה לא יודע לאיפה זה יגיע, אבל ברוב הימים תמצאנו זה יכול להציל אותך בשלב מסוים. כך התורה מלמדת אותנו שכבוד הבריות יש לזה משקל גדול. אז לא כמו שאנשים יש לי כבוד, הולך רב עם כל העולם. אומר הרמב"ם, זה נקרא כמו שיש חולה הגוף שטועמים את המר מתוק ואת המתוק מר. ככה יש אדם שהוא חולה בהגדרות שלו. הוא חושב שכבוד זה לריב עם כל העולם.

תגדיר נכון, לך לשיעורי תורה, תלמד, תבין מה זה. ואז במצבים כאלה נדרש נדרש בעצם שינוי בתפיסה. בפרק הראשון דיבר על אנשים שהם מודעים. הפרק השני מדבר על מצבים שאדם אפילו לא מודע שיש לו בעיה באותו עניין. כך גם יש אנשים שהם נרגנים. מה זה נרגן? כל הזמן מתלונן. טוב לו לדבר כמה קשה לו וכמה הוא מסכן וכמה כל העולם רע וכל העולם לא בסדר. תלונות על השכנים, תלונות על הדודים, תלונות על אפילו על הילדים, על כל העולם רק תלונות. והאדם הזה שוקע בעצבות והוא בטוח שזה הכי טוב בשבילו. למה הוא עושה את זה? כי הוא מרגיש שאני כך מקבל תשומת לב, מתייחסים אליי. כשאני שותק שבועיים אף אחד לא מתייחס. כשאני מתלונן, כולם מתחילים

להסביר לי, טוב, אני מרגיש שאני קיים. אומר הרמב"ם, זה סוג של חולי. כשהאדם מרגיש שהוא מושך תשומת לב מהסביבה על ידי נרגנות, על ידי עצבות, כיף לו להיות עצוב. יש אנשים שזה התענוג שלהם להיות עצובים. זה שיבוש. זה סוג של חולי. אתה רוצה תשומת לב, קח תשומת לב חיובית. תתנדב בארגוני חסד, תפסיק להתלונן, תדבר טוב על אנשים. זו עבודה. מי שרגיל במסלול מסוים וצריך לעשות תפנית למסלול אחר זה לוקח זמן אבל לאחר זמן הוא יגלה עד כמה הוא עצמו עולה קומה לחיים הרבה יותר טובים ומאושרים נראה בהמשך הרמבם מסביר מה עושים איך משתנים אבל קודם כל שנגדיר לעצמנו את הבעייתיות שיש במצבים שאין לאדם מודעות עצמית להגדיר אצל עצמו מה

טוב ומה רע מה נכון ומה לא נכון? ואדרבה, למה שלא נכון הוא נותן איזה תואר יפה. זה אגב, זה אתם יודעים, זה שיטה של היצר הרע. דיברנו על זה כמה פעמים. השיטה של היצר הרע שלוקח דברים בעייתיים, נותן להם כותרת יפה ומשווק אותם. כמו החרקים האלה שב שאוכלים את ההפרשות של כל הדגים שלמעלה, הם נמצאים בקרקעית הים, אוכלים את כל ההפרשות של הדגים שלמעלה, הם המשרד לאיכות הסביבה של בורא עולם. ואנשים בעולם אוכלים אותם עם כל הזבל שבהם. אבל בשלט של המסעדה מה כתוב? פירות ים. מה הקשר בין פירות לבין חרקים ומקקים שנמצאים שם בים? אבל אם היה כותב בשלט ג'וקים מוקפצים, אף אחד לא היה נכנס לקנות. אז כותב פירות ים זה נשמע טוב.

זה שיטה של היצר הרע. לוקח דבר מכוער, מתונף, משווק אותו יפה, עוטף אותו. עכשיו כולם יקנו. מה זה כולם? אלה שהם לא מבינים. אבל אדם ברדעת מסתכל מה נכון ומה לא נכון או אלה שקוראים לעצמם גאווה מה יש להתגאות בזה אדם שקשה לו להקים זוגיות כמו שצריך קשה לו להביא ילדים לעולם בדרך הטבע אז יש לו התמודדות אבל מה יש להתגאות בזה אדם שהלכה לו יד אין לו רגל צריך להתגאות שעכשיו הוא בלי יד בלי רגל טוב יש לי בעיה צריך להתמודד עם זה אבל לא לעשות מזה גאווה כשקוראים לזה גאווה גם אנשים שיכולים להקים זוגיות טובה ומשפחה טובה נחמד להם להיכנס למחלקת הגאווה. אם יש לו צד להיכנס, גם הוא הולך להיכנס. עוד מעט נגיע למצב שמי שלא

נמצא שם צריך להתנצל שהוא נורמלי. עד כדי כך היום משווקים את כל העניינים האלה. זה שיטה של היצר הרע. לוקח דברים שהם לא נכונים, הורז אותם יפה, משווק אותם. גם במידות של האדם, כשלוקחים מידה שהיא לא טובה ונותנים לה שם יפה, האדם נדבק לזה כי נראה לו שזה נכון. כל המושג של בחירה חופשית גם המציאו פסוק בשביל זה מכירים את הפסוק הזה איש באמונתו יחיה עכשיו כל מי ששומע בטוח שאת זה משה רבנו אמר בהר סיני מפי הגבורה או ישעיהו הנביא איש באמונתו יחיה זה שיבוש בפסוק כתוב וצדיק באמונתו יחייה שמה שמחייה את הצדיק זה האמונה שלו מה זה אמונה לא רק שאתה יודע שיש אלוקים זה שאתה יודע שיש אלוקים זה ידיעה. מה זה אמונה? שאתה

נותן אמון באלוקים שאתה סומך עליו. זה הפירוש וצדיק באמונתו יחייה. זה שהוא נותן אמון בקדוש ברוך הוא זה מחייה אותו. כי גם כשיש לו קשיים הוא יודע שהוא בהשגחה פרטית והכל לטובה ולא צריך להישוור מזה וזה גל שיחלוף אז הוא חי עם האמונה. לקחו את זה מחכו את המילה צדיק. עשו איש באמונתו יחייה. תמציא דת חדשה. תתנהג לפי השכל שלך. זה שיבוש גמור. ההגדרות שהאדם מגדיר לעצמו מאוד חשובות. יש אדם צדיק שהוא חי בעזרת השם הקדוש ברוך הוא. ויש אדם בכיוון ההפוך שהיצר הרע מלמד אותו גם לחיות בעזרת השם. אבל איזה שם? מחליף את השם. משם טוב נותן שם לא טוב. ובעזרת השם הלא טוב הוא נותן לו שם. הכוונה נותן לו כינוי של שם לא נכון

ומבל אותו ומכניס אותו למסלול משוגש. לכן האדם צריך להיות הור לב. טהור. אנחנו תמיד מתפללים רבנו לעובדך באמת. לב טהור זה לב נקי. לב נקי הוא באמת רוצה לדעת את האמת. תגיד לי מה אני לא בסדר אז אני אשתנה. אולי המערכת אצלי משובשת. כדאי גם לציין, גם כשאדם שואל ומתייעץ ומקבל תשובה, גם אז צריך להיות נקי וטהור כדי לקבל את הדברים כמו שהם. כי פעמים שאדם שואל שאלה, שואל דעת תורה, שואל תלמיד חכם לעשות כך או כך, מקבל תשובה, אבל לא נוח לו, נותן פרשנויות מעוות למה שהוא שמע והולך עושה את ההפך הגמור ותולה את זה באותו רב שהוא אמר לי. אבל צריך להיות נקי כדי לקבל את הדברים כמו שהם. אדם שואל דעת תורה צריך לבוא עם לב

טהור. אני רוצה לדעת מה רצון השם בעניין הזה. מה נכון לעשות? לא להגיע לפרשנות משובשת. עד כאן הרמב"ם לימד אותנו להיות מודעים לכך שפעמים שאנחנו משבשים את ההגדרה הנכונה של הדבר. איך מתרפאים? התחיל בזה ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות כמו שיש את החולים שהם חולי הגוף אז הם הולכים לרופאי הגוף ואדם שיש לו בעיה באישיות שלו ילך לרופא הנפשות וירפאו חולים בדעות שמלמדים אותם עד שיחזירו לדרך הטובה והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חוכמה ומוסר הבילים בזו קורה להם הבילים. זה אדם טיפש. אתה יכול לקבל חוכמה. למה לא תקבל? נכון שזה מוסר. המוסר נקרא מוסר כי הוא מייסר את

האדם. הוא גורם מצוקה. כשאדם שומע אני לא בסדר בדבר הזה, יש לו הרגשה לא כל כך נוחה. מי רוצה לשמוע שהוא לא בסדר? רוצה לדעת שאני 100% בכל התחומים. אבל אם אתה חכם, אדרבה, תרצה לשמוע מה אני לא בסדר. אחד הנכדים בשושלת האדמורים של בית גור היה המרי מגור אדם ענק בתורה ואצל האדמורים בדרך כלל בן אחר בן כמו אצל המלכים כל בן יושב על כיסאו של אביו הבן הבכור הוא נהיה אדמור במקום אביו ואדמור מיגור יש לו אלפי חסידים בנו עתיד לשבת על כיסאו ולאחר מכן כן נכדו. מכיוון שהנכד הבכור עתיד להיות אדמור בעתיד, אז הסבא היה משקיע בו באופן מיוחד. צריך להנהיג את כל החסידים. יושב איתו, ללמד אותו תורה, מתייעץ איתו, בוא אליי,

תדבר איתי מה שאתה צריך. אבל הוא עצמו עסוק. בקושי לו זמן, אבל כמה שיכל השקיע בנכד. יום אחד הוא רואה את הנכד נכנס לבית עם עיניים אדומות. זה אומר שהוא בכה. שאל אותו הסבא, "מה קרה? בכית?" אמר לו, "כן." "למה בכית? מישהו ציאר אותי. כל כך ציער אותך עד שבכית." כן. הסבא רצה לדעת עד כמה הנכד מתוקן בהתנהגות שלו. שאל אותו, "ואתה מה עשית לו?" אחרי שהוא צייר אותך עד שבכית, מה עשית לו? אמר לו, אני נשקתי אותו לזה הוא לא ציפה. תחשב יגיד, הבלגתי, לא הגבתי, התגברתי, נשקתי אותו. אמר לו, איך יכול להיות? מי זה היה? אמר לו, זה היה ספר מוסר. לקח ספר מוסר, התחיל ללמוד, ראה מה הוא לא בסדר, התחיל לבכות שהוא צריך לתקן

את עצמו. סיים, סגר את הספר, נישק אותו. למה? הוא מלמד אותי איך להתנהג נכון על אותו נכד מספרים שפעם למד תורה כל הלילה התפלל בנץ היה עם חברותה עכשיו ללמוד בנץ ואחר כך הלך לישון 9 בבוקר הסבא עובר דרך החדר של הנכד רואה אותו ישן הוא לא ידע שהוא נכנס לישון לפני שעתיים שלוש מסתכל בשעון עבר זמן קריאת שמע צריך להתפלל כל בוקר זמן קריאת שמע שעה מסוימת העיר אותו הסבא בעדינות אחרי אחרי שהתעורר פנה אליו הסבא כבר מאוחר זמן קריאת שמע וחמש דקות הסביר לו כמה חשוב לדקדק בזמן קריאת שמע איזו מצווה יקרה זו אז זה לא מתאים האדמור ישן מפסיד זמן קריאת שמע אז הסביר לו בדברי מוסר כמה חשוב וכמה הכל בדרכי נועם והנכד מקשיב

ושותק כשסיים אמר לו אבל סבא אני כבר התפללתי בנץ אחר כך הלכתי לישון אמר לו אז למה אתה נותן לי לדבר איתך חמש דקות אני מדבר ואתה לא אומר לי שהתפללת בנץ. אמר לו, עד שיש לי הזדמנות לשמוע דברי מוסר מהסבא, אני אקטע אותו באמצע. רציתי לשמוע עד הסוף אחר כך אני אגיד. זה אנשים שמחפשים אמת, רוצים לשמוע דברי מוסר. ממשיך הרמב"ם בהלכה ב' וכיצד היא רפואתם. אדם שהלך לחכמים, הלך לשיעורי תורה, פתח ספרי מוסר, למד יש לי מה לתקן. ועכשיו על מה הוא מדבר? על איזה דבר שצריך לתקן? על דבר קיצוני. בפרק הראשון דיבר על מצב שהאדם מודע לבעיה שיש לו. עכשיו הוא מדבר על מצב שהאדם לא מודע. לדבר הרע הוא קורא טוב. התיקון של זה יותר

קשה. עד עכשיו הוא הבין שזה נקרא כבוד. עד עכשיו הוא הבין שזה מה שטוב. איך הוא שתנה? מי שהוא בעל חמה. באמת את זה זו עצה שאפשר לקחת אותה להמון תחומים בחיים. אדם שרוצה לתקן משהו שאצלו הבעיה מאוד קשה, קשה לו מאוד לשנות, מה יעשה? מישהו בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוא קה וכולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זו מרובה עד שיתעקר החמה מליבו. ואם היה גוה לב ינהיג עצמו בביזיון הרבה וישב למטה מן הכל ויילבש בלווי סחבות. המבזות את לובשיהן וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהיא הדרך הטובה ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו אומר הרמבם כשרוצים לתקן משהו שקשה לתקן קשה לשנות צריך ללכת

בקיצוניות לצד השני ואז לחזור לדרך האמצע בפרק הקודם מה הוא אמר אדם שרוצה לתקן משהו שיחס חזור על הפעולה שוב ושוב. הוא לא אמר תהיה קיצוני לצד השני. אמר תחזור על הפעולה שוב ושוב עד שתקנה את זה בנפשך. כי שם הוא דיבר על מצב נורמלי. פה הוא מדבר עכשיו על חולי. זה לא שהוא סותר את עצמו. שם דיבר על מקרה אחר. פה עכשיו הוא מדבר על מצב של חולי. על מצב שהאדם עד היום היה בטוח שזה נכון וזה טוב וזה האידיאלי אצלו וכך צריך לעשות. כדי לתקן, לשנות, צריך להקצין לצד השני. זה כמו שדף התקפל לצד אחד. אם מיישרים אותו עוד הפעם תקפל. מה צריך לעשות? לקפל אותו בקיצוניות לצד האחר ואז אתה מחזיר אותו לאמצע. הוא מתיישר. כך גם

בנפש האדם. הדוגמאות שהוא נותן לנו, מי שהוא בעל חימה, אדם שהוא טיפוס עצבני כעסן, אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוא קה וכולל, יקו אותו, קיללו אותו, מה יותר מזה? והוא טיפוס עצבני. תאמר לעצמך אני לא מגיב שום דבר. אף על פי שבדרך כלל לא דורשים מהאדם שלא יגיב, מקים אותו, מקללים אותו, אמור להגן על עצמו. זה מצב נורמלי. אבל אם אתה רוצה לתקן קלקול שיש בך, תקצין לצד השני לתקופה מסוימת. אחר כך תחזור לדרך האמצע. אז תאמר לעצמך, אני אדם עצבני, כל דבר קטן שעושים לי, אני מתפרץ. אני לוקח לעצמי עכשיו חודש שלם ומקבל עליי שלא חשוב מה יעשו לי. אפילו ישפילו, יבזו, יקו, יקללו. אני לא מגיב כלום. שום דבר. כמו אבן. יכול

להיות שהחברה מסביב לא תבין מה קרה לו. פתאום האדם הזה הפך להיות כזה קיצוני, אבל בשבילו זה טוב. התהליך הזה של הבנייה מההקצנה ואחר כך הוא חוזר לאיזון האמצעי, הוא יגלה אחר כך שהרבה יותר קל. כי אם מיד הוא יעבור לאמצע, הוא עכשיו קיצוני לכעס ולעצבים. אם הוא ילך לאמצע, הוא ימצא את עצמו עוד הפעם שם. וכידוע אדם שהוא כעסן, כמו שנראה בהמשך את דברי הרמב"ם, הוא מתייחס למידת הכעס. אדם שהוא כעסן חייב אינם חיים. אנשים מתרחקים ממנו, אין לו שלום בית. כמה אנשים התגרשו רק בגלל בעיות של מידת הכעס שלא עבדו על כך בתקופת הרוקות שלהם? אותו הדבר לגבי גאווה. אם היה גבע לב ינהיג עצמו בביזיון הרבה וישב למטה מן הכל ויילבש

בלווי סכבות המבזות את לובשיהן הכוונה לבש בגדים שיצאו מהאופנה לפני 50 שנה וכולם אומרים זה תמיד היה הולך עם מותגים מה קרה לו פתאום כנראה ירד מנכסיו והוא שומע שמדברים עליו אומר לעצמו טוב מאוד זה התיקון שלי שקצת ירדו עליי יביישו אותי שיסתכלו עליי בעין לא נכונה אבל אני מקצין לצד השני שני אחר כך אני אחזור לדרך האמצע מה זה וישב למטה מן הכל אם הוא רגיל למשל בעבודה הוא עשה מנכל כשיושבים כל העובדים סביב השולחן העגול אז הוא תמיד יושב ליד המנכל תמיד יושב במקום מכובד כשהוא מחליט לעבוד על מידת הגאווה ישב למטה מן הכל יחפש איזה מקום הכי בזוי של העובד ניקיון הולך יושב שם בחדר כולם לא אומרים לו מה קרה בושה לא

לא להוריד את הכבוד של עצמו בעיני אחרים עד שהוא יחזור אחר כך לאמצע וילך בדרך האמצעית בהתחלה זה נראה קשה אבל אדם שעושה את זה פתאום מרגיש אושר מרגיש שמחה מרגיש סיפוק מרגיש יש לי כוח יש לי יכולות הנה עשיתי את זה הצלחתי ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות אם היה רחוק לקצה האחד אחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור לדרך טובה והיא מידה בינונית שבכל מידה ומידה. זה דרך האמצע, הדרך המאוזנת שלימד אותנו הרמב"ם שאדם צריך ללכת בה. נעבור כעת להלכה ג' בדברי הרמב"ם. ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהם בבינונית. עד עכשיו הוא דיבר איתנו תמיד, לך על אמצע. אומר, אבל תדע

שיש דברים שצריך להיות יותר לצד מאשר באמצע, אלא התרחק מן הקצה האחד הקצה האחר הוא מונה שני דברים. האחד זה גובה הלב, התנסאות מעל אחרים והשני מידת הכעס. ושם נותן לנו עצות איך להתמודד עם זה. והוא גובה לב. שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למעוד ולפיכך נאמר במשה רבנו עניו מאוד ולא נאמר עניו בלבד אומר הרמבם במידת הענווה האדם צריך להיות קיצוני קיצוני אין הכוונה שהוא לא יכיר בערך עצמו ויעבד מוטיבציה וירגיש שהוא אפס אחד גדול שלא יצא ממנו שום דבר לא לזה הכוונה זה לא נקרא ענווה זה נקרא שהאדם מזלזל בעצמו. ענווה פירושו של דבר שאדם לא מתנשא מעל האחרים. מה ההבדל בין עניו

לבין שפל רוח? יש בזה דרגות. שפל רוח במובן החיובי, לא שפל רוח שהוא מרגיש שהוא אפס. הרב אביגדור מילר הסביר את זה יפה. הוא אומר יש שופט באים לשופט נותנים לו 1000 דולר שוחד הוא זורק את האדם הזה לא מוכן לא רוצה להבט את הדין נותנים לו 5,000 דולר לא מוכן 100,000 דולר טוב יש עכשיו על מה לדבר למה זה כבר סכום שהוא מתפתא אבל יש אדם ישר גם אם תיתן לו מיליון דולר הוא לא מתפטא כך הוא אומר יש עניו ויש שפל רוח אדם שהוא עניב בזמנים של ניסיון גדול הוא יכול ליפול. שפל רוח כל כך ברור לו שהוא לא שייך לכל הגאווה והעניינים האלה עד כדי כך שמה שלא תעשה הוא אף פעם לא יגיע למידת הגאווה. הרמב"ם, הזכרנו כבר בעבר, הרמב"ם

עצמו שאנחנו לומדים את דבריו, כשהיה חי קיבל כבוד שספק אם יש בהיסטוריה של אלף השנים האחרונות אדם בעם ישראל שקיבל כבוד גמור כמוהו. היו גם הרבה שרדפו אותו והציקו לו, שרפו את ספריו מהקנאה שלהם, אבל רוב ישראל העריכו והעריצו אותו. וגם אותם שקינעו בו, הוא כותב לאחד מתלמידיו שאתה לא צריך עכשיו לקנה את קינאתי, הוא רצה לצאת להילחם. אמר לו, תרגע, זה כל זמן שאני חי. אחרי מותי אתה תראה שספרי יתקבלו בכל ישראל, כי כבר הקנאה לא תהיה קיימת. אנשים לא יקנעו בי אחרי שאני הולך לעולם האמת. וככה היה. באחד המקומות מעיד הרמב"ם על עצמו עם כל הכבוד שהוא קיבל. תארים מפליגים שקשה למצוא אנשים שזכו לתארים שקיבל הרמב"ם.

התימנים בתימן הכניסו את שמו לתוך הקדיש. מי זכה לדבר כזה? מרוב שהוא עזר ליהודי תימן באגרות שלו ונח עד היום בתימן הולכים לפי פסקי הרמב"ם. כשהיו אומרים קדיש בזמן שהוא היה חי בתימן היו אומרים בחייכון וביומכון ובחייהי מרנה ורבנה רבי משה בר מימון ובחייהי דכל בית ישראל בעגלה בזמן קרימרו עומד אומרים בחייכון וביומכון ובחיה מורנו ורבנו רבי משה בן מימון ובחייה דכל בית ישראל עד כדי כך אדם יחיד בהיסטוריה שהכניסו את שמו בתוך הקדיש לברך אותו מרוב שהריצו אותו והרמבם מעיד על עצמו שכאשר מבזים ומשפילים אותו הוא לא מרגיש התכוות בלב וכאשר משבחים ומפערים אותו הוא לא מרגיש התרוממות בלב אלא תמיד ליבו נשאר באותו מקום

זו גדולה של אדם שזוכה להגיע למצב כזה שהוא שולט בעצמו כחומר ביד היוצר מבזים אותו משפילים אותו הוא יודע אם אני כלפי בורא עולם בסדר ורק הם יש להם שיקולים של קנאה וכולי מה יש לי להיפגע מבני אדם אני צריך לדעת שאני לפני בורא עולם בסדר. משבחים אותו, מפערים אותו, גם הוא לא מרגיש גובה לב. מה זה משנה מה אומרים אנשים? אני צריך למצוחן בעיני הקדוש ברוך הוא, לא למצוחן בעיני בני אדם. אז כך ליבו לא מתרומם. זה נקרא שאדם הזה שפל רוח. גם על משה רבנו כתוב, "והאיש משה עניב מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה." לא ענווה רגילה, ענב מאוד. מידת הענווה נובעת ממידת האמת. השקר יולד גאווה. האמת מולידה ענווה. כמו שהרמבן באיגרת

המפורסמת, לא הרמב"ם רבי משה בן מימון, הרמבן רבי משה בר נחמן באיגרת המפורסמת שלו נותן כמה עצות איך לנקוט בדרכי הענווה. והוא אומר, "תראה שבכל אדם יש מעלה שאין בך. אתה יכול להגיד שאתה מושלם? אתה לא אלוקים, רק בורא עולם מושלם. אז גם אם לך יש מעלות, כל אדם שאתה פוגש, תאמר לעצמך יש לו מעלות שאין לי ואני אכבד אותו על המעלות האלה, מה יש לי להתנשא? או כמו העצה שנותן הרמח"ל במסילת ישרים, שכשם שהשור לא יכול להתגאות בשרירים שלו על הציפור, הציפור היא קטנה, היא חלשה. השור יכול להתגאות, קיבלתי שרירים. והציפור לא יכולה להתגאות על השור שיש לה כנפיים. הנה יכולה לעוף לגובה, אתה לא יכול לעוף. אומר הרמח"ל, אף אחד

מהם לא יכול להתגאות. אתה תגיד תודה לבורא עולם שקיבלת שרירים. את תגידי תודה לבורא עולם שקיבלת כנפיים. מה יש פה להתגאות? התגאות זה התנסאות שאדם מתנשא מעל האחרים. אבל ברגע שהאדם אומר, "נכון, יש לי את המעלה הזו שאני הכי עשיר במדינה, יש לי כסף שאין לאף אחד במדינה, אבל תודה רבה לבורא עולם שנתן לי את הכסף הזה. אדם שהוא הכי יפה בעולם, הכי יפה במדינה, יאמר, אני מודה לבורא עולם שנתן לי את היופי הזה. מה זה שלי? אני יצרתי את עצמי, הוא יצר אותי, אז אני מודה לו שנתן לי, מה יש לי להתגאות מעל האחרים? זה מתנה ממנו. כך כל תחום, כל מעלה שיש לאדם, אם הוא מפנה אותה כתודה לבורא עולם, הוא מכיר במעלה שיש לו. הוא

יודע, יש לי את המעלה הזאת, אבל הוא לא מתנשא, הוא לא מתגאה. ואדם שהוא לא מתנשא הוא מצליח בכל. בעסקים הוא מצליח יותר כי הוא יותר פועל בשיקול דעת. אנשים בעלי גאווה לפעמים מקבלים החלטות שגויות לחלוטין משיקולים של גאווה. נפגע מעובד, פיטר אותו, אבל כל העסק שלך עומד על העובד הזה אז נפגעת ממנו תבליג. אם הוא היה ענב היה מעביר, אבל כעס, פיטר אותו, כל העסק קרס. או מול לקוח שיכל להשיג ממנו רווח גדול, אבל שיקולים של כבוד עם הגאווה שלו, הפסיד את הלקוח, פג פגע בו והלקוח הזה ברח. מלך ספרד כמה הצטער אחרי גירוש ספרד. שר האוצר שלו היה דון יצחק הברבנל, שחיבר פירוש האברבנל על התורה. והייתה לו אישה בשם איזבלה כי

שמה כן היא והיא הסיטה אותו לגרש את כל היהודים היה לה כומר וידוי בשם תורבמדה אחר כך שמו אותו בראש האינקוויזיציה והיא עשיתה את בעלה שיגרש את היהודים וכשגירשת היהודים כל הכלכלה של ספרד נפלה למה שיקולים זרים כשהאדם יש בו ענווה שיקול הדעת שלו יותר ישר יש לו יותר שלום בית גם אם כעת כלפי אשתו הוא מרגיש שבאמת דיברה לא בסדר או שהיא מרגישה כלפיו אבל כשיש ענווה אדם מבליג מעביר אז אמרו לא נורא עדיף לשתוק עכשיו בהמשך הפרק הרמבם מדבר על כללים בדיבור איך לדבר מתי לדבר נראה גם בעזרת השם בשיעור הבא את העניין הזה של הדיבור והכעס זה יש לנו פה בהמשך בעזרת השם בפרק את ההדרכה של הרמבם אבל כאן מה שהוא מדבר בעניין

הגאווה שבזה האדם צריך להקצין לצד השני, כלומר להגיע לענווה מוחלטת ובזה לא יאמר לעצמו נלך בדרך האמצע כי זה דרך האמצע. הענווה האמיתית זוהי דרך האמצע. בסיכומם של דברים, אדם שמקבל מודעות גם לדברים שעד היום היו מוגדרים אצלו שלא כראוי והוא לומד אותם ומחכים בהם ומגדיר אותם נכון ומשתנה אם הזמן עולה על דרך המלך. ואיך משתנה? אומר הרמב"ם, תקצין לצד השני. אם זה דבר שקל לך לתקן, אז אתה נמצא פה, תחזור לאמצע. אבל אם זה דבר שהוא קשה, שעד היום הבנת שזה טוב, אתה צריך להפוך אותו ללא טוב, אז לך כעת לצד השני ואז תחזור לאמצע וכך תנהל חיים נכונים ובריאים לאורך כל הדרך. נסיים בברכה שהדברי תורה יהיה להצלחת כל הציבור

שנמצא כאן איתנו. כל הצופים בכל מקום שהם חיילי ישראל בכל מקום שהם שהשם ישמור את כולם ויתן פרנסה טובה בריאות אתנה זיווגים אגונים נחת מהילדים שנזכה במהרה לגאולה שלמה אמן ואמן.