הרב זמיר כהן - התמודדות עם פחדים וכעסים

החיים זורמים בקצב מהיר, בעבודה, ברחוב ובחוג המשפחה ומביאים איתם התמודדויות שונות של כעסים, לחצים ואפילו חרדות. כיצד נוכל להתרומם ולעצב את אישיותנו מתוך התמודדות נכונה עם כעסים מופחדים. הרב זמיר כהן בהרצאתו המרתגת מלמד מדריך ומעניק עצות בדרך אל ההצלחה.

שלום לכולם וערב טוב. הנושא שלנו הערב התמודדות עם כעסים, פחדים, יצרים. נושא שכל אחד מאיתנו מכיר בחיי היומיום, בהיסטוריה של החיים. לא פעם האדם מאוכזב מעצמו, כועס על עצמו, מדוע עשיתי כך? מדוע התנהגתי ברגע של חולשה בצורה מסוימת? אנחנו מאוד מצפים מעצמנו להתנהג ברמה גבוהה. ובכל זאת יש לאדם נפילות כישלונות כשאדם תופס את עצמו לאחר רגעים של כעס או בשעה של פחדים מסוימים או נפילה כשאדם הולך לאחר היצרים באותה שעה הוא לא כל כך מרגיש מה הוא עושה אבל לאחר מכן כאשר הוא חוזר לרוגע לשלווה מתבונן מאוד כאוב כל אחד מרגיש את זה על עצמו ויודע עד כמה היינו רוצים להיות מתוקנים יותר, מושלמים יותר, משופרים יותר, חיים

חיי איכות רוחניים וטובים יותר. נראה הערב לאור הדרכת חז"ל כמה עצות טובות, כמה הדרכות של התבוננות בריאה וטובה שבאמצעותה האדם יכול לרומם את חייו בכל מה שנוגע לנקודות האלה שהזכרנו. הרמבן בתחילת האיגרת המפורסמת נותן עצה נפלאה לאדם מבחינה מעשית איך להגיע למצב שבו הוא התגבר על כעסים הרי הכעס לא צפוי לפתע פתאום קורה מאור מסוים האישה הילד הבעל מעביד עובד לא חשוב קרה משהו ואדם כועס ומתפרץ באותה שעה הוא לא כל כך חושב מה הוא עושה. איך אפשר להכין לפני כן כלים שבאמצעותם נוכל להתמודד בשעה של ניסיון. אבל לפני ההדרכה המעשית, העצות המעשיות שלימדו אותנו חכמינו, איך האדם יוכל באמת לרומם את מעשיו ואת חייו, יש את

ההתבוננות של החשיבות של הדבר. אם אנחנו לא רואים ערך או שאדם אומר לעצמו נו אז מה אז כעסתי מה קרה? אין סיכוי שהאדם ינסה לתקן ולשנות כי הוא מרגיש שהכל בסדר אז אני עצבני, אני כעסן, שכולם יסתדרו עם זה מסביב. יש כמה משפטים שחז"ל אמרו אותם, משפטים שבמבט ראשון נראים מאוד תמויים, מאוד מוזרים, אבל כשמתבוננים בהם רואים עד כמה הם נכונים. אצל רוב בני האדם הכעס נדפס כמזיק לחברה. אם אני כעסן, מי מפסיד? אשתי, ילדיי, כל מי שנמצא בסביבתי. חז"ל אומרים שזה לא נכון. אדם שכועס, אומרים חז"ל, כל מיני גיהנום שולטים בו. הוא המפסיד הגדול. מה הכוונה כל מיני גיהנום? כלומר, כל מיני מחלות, כל מיני צער, סוגים של ייסורים

שולטים בו. הוא מרגיש אני מטיל אימה על הסביבה. אני מפחיד את כולם, מלחיץ את כולם. כשאני כועס, זורק, משתולל, צורח, כל אחד לפי טבעו ועניינו. אז הסביבה נלחצת ואני מפריע להם, אני מציק להם. אומרים חז"ל שזה לא נכון. זה נכון שגם החברה סובלת, אבל המפסיד הגדול, הסובל הגדול זה האדם עצמו. יש כמה חוקרים שערכו מחקר על אותה מחלה נוראה, מחלת הסרטן. הם טוענים שאחוז גבוה מאוד מהחולים הם אנשים שסובלים ממרירות, מכעס, מתסכול פנימי בלתי נסלח. את האחרים. כלומר, כשאדם אחול בתוכו, הוא זועם על כל סביבתו והוא לא מוכן לסלוח. אדם כזה פשוט גורם לקשל המערכות הפנימיות שלו, לקריסה, ואז התאים של הגוף מתחילים להשתולל, להתנהג

בצורה לא נכונה. כי היום הוכח שהנפש מאוד משפיעה על המצב של הגוף. בעבר לא חשבו כך, חשבו שגוף זה עניין פיזיולוגי לחלוטין. אין שום קשר בין המצב הנפשי לבין המצב הגופני הפיזי. היום מוכח שזה לא כך. התחושות הפנימיות של האדם כשהאדם שרוי בשמחה, אפילו חולים שהם נמצאים במצב מסוכן, אם הם מאמינים שהם יחזרו לשגרה והסביבה גם מחזקת אותם, אחת המטרות של ביקור חולים, לתת עידוד לחולה. גם אם הרופאים אמרו לו שאין לו הרבה זמן לחיות, אבל כשמחזקים אותו במילים, מעבירים אליו את המסר, היו הרבה שהרופאים אמרו להם את מה שאמרו לך ואתה רואה שהם הם מתפקדים והולכים והרופאים קוראים לזה נס רפואי. אז יש ניסים בעולם. מה אתה דואג?

אתה גם תהיה אחד מהם. יש לך כוח של תפילה, של פנייה לבורא עולם הוא בידו הכל. הוא יכול לשנות את הדברים. כשמחזקים את האדם במילים נותנים לו כוחות להתמודד ואז הפנימיות שלו הולכת ופורחת יותר ויותר וזה בא לידי ביטוי גם במצב הפיזי יש משפט נוסף שאמרו אותו חז"ל כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו גם זה משפט שצריך להבין אותו מה פירוש נשמתו מסתלקת ממנו וכי חז"ל לא ראו שגם לאחר שהאדם כועס הוא עדיין חי הולך בא מדבר מה פירוש נשמתו מסתלקת ממנו הוא לא מת הוא ממשיך לתפקד אבל הכוונה למימד רוחני מסוים בנשמתו שזה מסתלק ממנו. הארי הקדוש בספר הזה שלפנינו, שער הגלגולים, כותב דבר מדהים בהקדמה ג'. ידוע שיש גלגולי נשמות. את זה

כולם מכירים, המדע המודרני גם הולך וחוקר ומוכיח שיש מושג של גלגולי נשמות. אומר הארי הקדוש, יש גם מה שנקרא עיבורי נשמות. יש גלגולי נשמות ויש עיבורי נשמות. מה ההבדל ביניהם? גלגולי נשמות. פירושו של דבר, אדם שכבר היה בעולם נפטר, נשמתו עלתה מעלה והקדוש ברוך הוא רואה שלפי העניין לא סיימה את מה שהייתה צריכה לעשות הנשמה הזו. שולח את אותה נשמה שוב לעולם. מגלגל אותה חזרה לעולם. אצל אומות העולם, אותם שמאמינים בגלגולי נשמות חושבים שהאדם כל הזמן מתגלגל. מת, עולה למעלה ושוב חוזר חוזר ונולד ומתגלגל. ביהדות ידוע שזה לא כך. ביהדות ידוע שמי מתגלגל רק אדם שנותר לו מה לתקן. אדם שזכה להשלים את היעוד שאלוקים ברא

אותו. כמו שאומר הזוהר הקדוש הקדוש ברוך הוא ברא את האדם כדי להטיב לו. אבל לא הטבה כמו שנותנים לה עני צדקה שלא עשה כלום והוא מקבל ומתבייש. הזוהר קורא לזה נעמה דכיסופה אלא בתמורה לעבודה. לכן הקדוש ברוך הוא לקח את הנשמה שזה האדם האמיתי, שם אותה בעולם שיש בו יצרים וניסיונות ואז האדם מתמודד, בונה את עולמו הפנימי, הוא מעצב את נשמתו על ידי המערכת הזו של תרייג המצוות ליהודי ושבע מצוות של גוי. אצל הגוי שבע מצוות בסיסיות כנגד שבעת חלקי גוף האדם. אצל היהודי יש את התרייג מצוות 613. רמך מצוות עשה כנגד רמך איברים ושעשה מצוות לא תעשה כנגד שעשה גידים. כלומר המורכבות היא יותר פנימית. נתן לו הנהגה של גינוני

מלכות, מה שנקרא, שיתנהג בעולם, לא יאכל כל דבר, לא יתחתן עם כל אחד, ידע איך להתנהג, איך לדבר, מעלה את הרמה שלו יותר. ואז אותו אדם כשמגיע לעולם האמת מקבל את שכרו בזכות ולא בחסד. עבדתי, אני מקבל. הרמח"ל אומר שזה גם דומה לאלוקים שהוא עצמו הטוב שבו הוא חלק ממנו, חלק ממהותו, לא טוב שמישהו נתן לו. ככה אדם זוכה ליצור את הדרגה שלו בידו. אם הוא לא זוכה לעשות כך אז או שהאלוקים מנקה אותו בעולם האמת לטובתו ונותן לו את שכרו לל כל המצוות שעשה או שמחזיר אותו בגלגול לעולם הזה. ואז מה פירוש גלגול? נולד תינוק חדש עם אותה נשמה שכבר הייתה בעולם. זאת אומרת האדם הזה שנמצא כעת בגוף חדש זה לבוש. הרי האני האמיתי זה לא

הגוף. האני האמיתי זוהי הנשמה שהיא אף פעם לא מתה. והגוף, אומר הארי כאן בתחילת שער הגלגולים, הגוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו. זה הלבוש של האדם. כמו שבגד הוא דומם, גם הגוף דומם. כשאדם פושט את בגדו, זה לא אומר שהוא מת, זה לא אומר שהוא לא קיים יותר. הוא קיים רק בלי הלבוש. כך כשאדם נפטר מהעולם, כמו שהוריד את השליה שיצא מרחם עמו לצורת חיים מסוימת, כך כשעובר לצורת חיים אחרת, שוב פושט את הגוף מלשון מגופה, כמו שמגיפים את הטריסים, שסוגר על הנשמה ועולה לעולם אחר. כשמתגלגל חוזר בבגד חדש. אז למעשה זה אותו אדם רק החליף לבוש. אומר הארי יש מה שנקרא עיבורי נשמות. נושא שונה לחלוטין. מה פירוש עיבורי נשמות?

אדם חי, נמצא בעולם, יש לו את הנשמה שהוא מתפקד איתה, פועל איתה. אבל אומר הארי הקדוש שכאשר אותו אדם מבצע מצווה כתיקנה, מבצע מצווה בשלמותה, קורה בחיים שאדם פוגש איזשהו ניסיון, לא קל לו לעמוד באותו ניסיון, אבל הוא כמו אריה. אזה הוא גיבור הכובש את יצרו, מתגבר ומתמסר לאותו עניין. או שהוא מתקן את עצמו או שהוא מבצע מצווה מסוימת, כלומר או סור מרע או עשה טוב, רואה זה נזקק, רואה זה אדם עם בעיה. איזו בעיה שלא תהיה? והוא עושה מאמץ גדול והולך ומתמסר ומשקיע בו כדי שיהיה לו טוב? או כל מצווה אחרת, סוכה, לולב, התמסר למצווה מסוימת. באותה שעה אם יש צדיק בדורות הקודמים שכבר נמצא בעולם האמת אבל אותו אדם כשהיה חי

בעולם הזה גם הוא התמסר לאותה מצווה זוכה האדם החי שיש בו עיבור נשמה באותה שעה של אותו צדיק כלומר ניצוץ מנשמתו של אותו צדיק מגיע לאותו אדם ומתעבר בו וזה טוב האדם מרוויח מזה הרבה זה כמו שהוא מקבל מנוע חדש יש לו את המנוע של עצמו הנשמה של עצמו, אבל יש לו כעת תוספת כמו עיבור, כמו הריון. מקבל עוד נשמה של מישהו, ניצוץ מנשמתו של אותו צדיק וזה נותן בו כוחות. זה מסביר את התופעה שלפעמים האדם מרגיש התחדשות עצומה, התעוררות פנימית, שהוא לא מבין מאיפה זה בא לו, כוחות ויכולות והצלחות ועשייה ופעילות והוא לא מבין. לפני חודש הייתי אחרת. יש מה שנקרא עיבור נשמה שהאדם מאוד מרוויח מהדבר. כותב הארי הקדוש אחר כך נקרא

את לשונו הנה לפעמים יער כי אף על פי שיהיה באדם נפש אחת טהורה ועליונה יבוא איזה פעם לידי כעס ואז תצא ממנו אומר הארי האדם יכול להפסיד את הדרגה הגבוהה הזו כאשר הוא כועס כי גם כשיש לו אורח אורח חשוב בתוך עצמו שמסייע לו ומעודד אותו ומחזק אותו כאשר האדם מגיע לשעת כעס, אותה נשמה לא מסוגלת להיות ממקום כזה מזוהם, כזה מלוכלך ועוזבת את המקום ונמצא שאותו אדם פתאום מרגיש נפילה, מרגיש נחיתה, מרגיש ירידה, פתאום אין לו אנרגיות, אין לו כוחות, הוא לא יודע מה קרה לו. והארי פה ממשיך ומסביר עד כמה הדברים יכולים להגיע לרמות מאוד נמוכות. נמצא שכאשר האדם כועס, כל מיני גיהנום שולטים בו, גם מבחינה בריאותית, גם מבחינה

רוחנית, נשמתו מסתלקת ממנו בחינה מסוימת מנשמתו, גם עיבורי נשמות ההרי מסביר שאדם מפסיד. כלומר לעיני בשר מה קרה? אז הרגיזו אותי, אז כעסתי. בפועל, אם היינו מבינים את המשמעות של הדבר, כמה אני מפסיד באותה שעה, ודאי שהאדם היה מקבל כוחות ומעוניין מאוד לא להגיע לידי כעס. השאלה מבחינה מעשית, הכל טוב ויפה ואדם מחליט, אני באמת רוצה לא להגיע לידי כעס, אבל איך אני מבצע בשטח? איך מתגברים? הרמ"בן בתחילת האיגרת כותב לאחר הפסוק המפורסם, שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך. כך הוא מתחיל את האיגרת ששלח לבנו בחוץ לארץ. והוא אומר לו, לאחר מכן, תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, עם כל אדם בכל עת, ובזה תינצל מן הכעס.

ואחר כך הוא בונה, בונה מבנה שלם של עלייה מדרגה לדרגה, אבל הנושא שלנו כעת זה כעס. בהרצאה אחרת הרחבנו יותר במבנה של עיצוב האישיות על פי דברי הרמ"בן. אבל מה שנוגע לענייננו, הרמ"בן נותן לנו כאן עצה נפלאה. איך האדם מבחינה מעשית יכול להגיע למצב שהוא לא כועס יותר? אומר הרמ"בן, תתנהג תמיד, צריך לדייק בדבריו, אחד מהראשונים, תתנהג תמיד לדבר כל דבריך. נראה כמה פעמים הוא כופל את התמיד ואת הכל. כלומר, הוא מכסה את הכל. תתנהג תמיד. מה פירוש תמיד? בכל מצב רוח, בכל סביבה, בכל אזור, בכל מצב תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת. אומר הרמבן, דבר ראשון, תתחיל להרגיל את עצמך לדבר בנחת. אדם שרוצה לו להיות כעסן, שלא יצפה

אם הוא אדם שמדבר תמיד ברעש ובצעקות ו שכשיכאיסו אותו הוא לא יכאס. אי אפשר לצפות. אבל הרגל ראשון אומר הרמבן, מה המבנה הבסיס שעליו ניתן להרים את כל הבניין הזה? תתנהג תמיד לדבר כל דבריך. למה הוא כופל כאן? כל דבריך בנחת, לכל אדם, בכול עט ובזה תינצל מן הכעס. כל משפט כאן מאוד מחושב. אומר הרמ"בן, לדבר כל דבריך, מלבד התמיד, כל דבריך. כלומר, לא חשוב על מה אתה מדבר, בין אם אתה מאיר, בין אם אתה נוזף. בכל מקרה, כל דבריך בנחת. לכל אדם ובכל עת. לכל אדם. כי לפעמים אתה אומר רק רגע, אבל זה הבן שלי, אני חייב לכעוס עליו. זה העובד שלי, אני חייב לכעוס עליו. אומר הרמבן, לכל אדם ובכל עת ובזה תינצל מן הכעס. כי באמת

אדם שמרגיל את עצמו, הרי זה לא קל לשנות הרגלים, זו עבודה גדולה אבל היא משתלמת בסופו של דבר. כשאדם מרגיל את עצמו לדבר עם כל אדם בכל עת בנחת, כשהוא בא לכעוס, אחרי שהוא כבר התרגל בזה כמה ימים, הוא כבר יתחיל להרגיש מוזר, מה קורה כאן? ובכלל בעבודת המידות יש כלל גדול, אסור לאדם לצפות שהוא יהיה מלאך בשניות. האדם לא יכול להיות מלאך בשניות. עבודה והרגל ועוד עבודה. אז בפעם הראשונה הוא כעס כמו שהיה רגיל לכעוס. אבל לאחר שהוא כעס, הרי הוא החליט שהוא רוצה להשתנות. לאחר שהוא כעס, הוא תפס את עצמו ואמר לעצמו, למה עשיתי את זה? זו הייתה טעות. יש כאן התקדמות, צעד אחד קדימה. פעם זה לא היה מפריע לו בכלל. צריך לשמוח

בעצמו. לפעמים האנשים מגיעים לתסכול עצמי ולאכזבה עצמית והוא מחליט זה לא בשבילי אני לא מסוגל אני לא יכול זה לא נכון עצם העובדה שכאב לו לאחר מעשה זו כבר התקדמות בשלב הבא דקה לפני סיום הכעס כבר עלה בדעתו המחשבה הזו למה עשיתי את זה כבר עלתה בדעתו המחשבה זו התקדמות לאחר מכן באמצע וכך לאט לאט הוא מתרגל עד שהוא עוקר ממנו את התכונה הזו של מידת הכעס חז"ל מספרים על גדולי ישראל עד כמה היו מתוקנים במידת הכעס. יש את המעשה המפורסם על הלל הזקן. כשאדם רוצה לדעת עד כמה אפשר להיות סבלן, צריך לראות את הלל הזקן כדוגמה. כך חז"ל מביאים את הלל הזקן שהיה נשיא ישראל כדוגמה לענווה. שם חז"ל מספרים שכשהל הוכרז כנשיא

ישראל והיה ידוע שזה הוא אדם עניב ושפל רוח היו שניים שדיברו עליו והאחד שיבח אותו אתה יודע איזה אדם זה כזה ענב אי אפשר להרגיז אותו אמר לו מה אתה מדבר אני יכול להכעיס אותו הוא אומר אתה לא יכול זה אומר אני כן יכול התערבו על 400 זוז סכום גדול הלך אותו אדם חיפש לאחר תחקיר שהוא ערך מתי הזמן הכי לחוץ שאפשר להרגיז את הלל הזקן שהוא ינסא יום שבת לפני כניסת השבת בשעה שהוא חופף את ראשו מתארגן לקראת השבת בא אותו אדם הסתובב ליד ביתו של ילד הזקן והכריז בכל רם מי כאן הלל מי כאן הלל במקום לשאול איפה גר נשיא ישראל דבר בכבוד אתה מדבר על הנשיא מגדולי הדור ענק בתורה הוא עובר חבר שם מי כאן הלל כאילו זה חבר שלו צועק

מי כאן הלל בזלזול הלל הזקן חופף את ראשו עצר באמצע הרי אז לא היו הוא כמו היום דוד שמש ו התנגב יצא החוצה אמא מגבת על הראש ואומר לו שמי הלל מה אתה צריך אמר לו אני רוצה לשאול אותך שאלה בבקשה שאל בני שאל לא אמר לא שאל אותו דחוף לא דחוף בנחת שאל בני אמר לו רציתי לדעת מפני מה רגליהם של אפריקיים רחבות למה אלה שגרים באפריקה יש להם רגליים רחבות אדם אחר היה אומר לו תגיד לי אתה נורמלי באמצע אתה צועק כאן ברחוב מי כאן הלל לפני שבת זה מה שיש לך לשאול עכשיו הלל ענה לו בנחת מפני שדרים בין ביצעי המים הם הולכים יחפים ממקום שיש הרבה ביצות בין ביצעי מים מקום שיש לוליות אז הרגל שלהם קיבלה מבנה שטוח יותר מותאם

לסביבה אמר לו תודה שלום הלך חזר אחרי 10 דקות הלל חוזר להתארגן לשבת. שוב הוא צועק, מי כאן הלל? מי כאן הלל? יוצא הלל הוא מסתכל עליו ואומר לו, "זה אתה הלל שאומרים עליך שאתה נשיא. שוב, בזלזול הוא מחכה להרגיז אותו. אומר לו, כן, אני הנשיא בנחת. שאל אותו שאלה אחרת על אותו סגנון, מפני מה עיניהם של תרמודיים מלוכסנות?" אז אמר לו, בגלל שהם גרים באזור שיש חול, לזה אומה מסוימת שהיו מכירים אותה שם והחול חודר להם לעיניים, אז זה גרם להם כך שמבנה הגוף יטעם לסביבה. תודה. שלום. הלך שוב, חוזר. מכאן הלל צועק והלל יודע שהאדם הזה מדבר שטויות. השאלות שלו לא לעניין בשעה כזו, אבל שוב מתארגן, מתנגב ויוצא בנחת. אמר לו,

יש לי שאלה לשאול. אומר לו, שאל בני. אמר לו, אבל יש לי הרבה שאלות לשאול ואני מתיירא שלא תכעס עליי. אמר לו, בוא נשב כאן, תשאל מה שיש לך לשאול. יש שם איזה אבנים שם, שפת המדרכה, בוא נשב, תשאל כל מה שיש לך לשאול. ישב איתו, אמר לו, תגיד לי, זה אתה הלל? אומר לו, כן, אמרתי לך שכן. אמר לו, אם אתה הלל אל ירבו כמותך בישראל. היה בטוח שעכשיו יקבל סתירה. אמר לו, בנחת, מפני מה אתה אומר כן? אמר לו, מפני שהתערבתי עם החבר שלי ואני מפסיד עליך, 400 זוז. אמר לו, אם כך כדאי הוא הלל שתפסיד עליו 400 זוז ועוד 400 זוז, ואל יבוא הלל ידי כעס. אמר לו, "תדע לך, אני עובד על עצמי שנים. זה לא משתלם כל הכסף הזה שאני אגיע על

ידי כעס, לחץ של שבת, כניסת שבת, התארגנות, אבל לא שווה לי לכעוס." זוהיא גדולה של אדם שהרגיל את עצמו בכך. כי באמת אדם שמחפש אמת, מגיע לשלוות נפש, מגיע לענווה, הרי שם היו לפני הלל הזקן היו בני בטרה נשיא ישראל. וכאשר ראו שהלל גדול מהם, הם התפטרו מהתפקיד ונתנו לו. למה? כי ראו שהוא גדול בתורה יותר מאיתנו. איפה ראינו היום ראש ממשלה שיאמר הוא ראוי יותר ממני, אני מתפתר, שימו אותו במקומי. אבל אז ככה היה. נשיא ישראל התפתרו בני בתרה כדי שהוא יהיה הנשיא במקומם, כי לפי דעתם הוא ראוי יותר. יש גם מעשה ידוע על רבי שלום שרעבי, הרשש שהיה מקובל גדול, חי בירושלים לפני כ-150 שנה. הוא עלה מתימן בעקבות סיפור שהיה.

הוא היה בחור צעיר שהיה מוכר צדקית. אז היו היה מצוי אוכלים כאלה מסתובבים עם מגש מקדימה ויש שם מחטים וחוטים וכל מיני. הייתה גויה ערביה עשירה שחמדה את יופיו. הייתה גרה בקומה גבוהה, אמרה לו שיעלה למעלה. כשעלה נעלה את הדלת וטבעה אותו לדבר עבירה. אמר לה, אני רק צריך להיכנס פה לפני כן לשירותים. רה שהוא נמצא בסכנת חיים. נכנס שם, סגר את הדלת, הסתכל מלמעלה, היה חלון צר, הסתכל החוצה, ראה גובה של כמה קומות, אמר, ריבונו של עולם, אם תציל אותי מכאן ותוציא אותי חי, אני נודר נדר לעלות לארץ ישראל. דחק עצמו דרך החלון והפיל את עצמו למטה. כשראה שברוך השם הוא חי ושלם, עלה לארץ ישראל כי נדרו. ווא היה תלמיד חכם, רק

מתפרנס מהעניין הזה. כשהגיע לירושלים נכנס לישיבה של רבי גדליה חיון ישיבת בית אל ישיבת המקובלים בית אל ישיבה מפורסמת בעיר העתיקה בירושלים כשנכנס לישיבה לא גילה מי הוא לא גילה שהוא תלמיד חכם שאל את הרב את ראש הישיבה אתם צריכים איזה שמה שיחלק תה ינקה את השולחנות את בית המדרש אני בחור גר לבד מספיק לי רק תנו לי מקום מי אגורים בחדר שליד בית הכנסת ואני אהיה כאן אמר לו בסדר מצוין אדם מוכן לעבוד אז לא היו עשירים בירושלים היו היו עניים ומוכן לארגן את הכל, רק מגורים, כלכלה, בסדר. ובשבילו זה מצוין. הוא היה יושב בפינה, מגיש שתה מדי פעם ומקשיב לשיעורי הקבלה והוא עצמו תלמיד חכם גדול, אבל לא לא גילה את עצמו.

לאחר כמה שנים של שהייה במקום, באחד השיעורים, ראש הישיבה, רבנו גדליה חיון, שנחשב גדול המקובלים של אותה תקופה, הקשה קושיה גדולה בשיעור וראה שאין אין תשובה על השאלה. כולם דנים, מתפלפלים, אין תשובה. אמר להם, "נניח את הקושיה ומחר נדון שוב." למחורת שוב באים כדי לדון בקושיה העצומה שיש להם בתורת הקבלה. כשהוא פותח את הספר ראה שם פתק בכתב יד, מסתכל תשובה נפלאה קצרה וקולעת, שמסדרת את כל הקושיות וכל הסתירות, דברים מדויקים. התפעל מאוד, אמר כנראה אחד התלמידים בישיבה, הוא עניב, לא רוצה לגלות מי הוא. וכולם שם אנשים מבוגרים עם זקנים לבנים, כולם לומדים תלמידי חכמים, רק יש פה איזה צעיר שנמצא בצד ואף אחד לא חושב

עליו. לאחר כמה שבועות שוב הסתבכו בקושיה גדולה ושוב פתק. הרב התחיל לקלוט שמי שכותב את הפתקים האלה זה אדם ענק. לא במקרה ידע לענות. לאחר שקרו כמה מקרים כאלה, הרב הבין שאותו אדם שכותב את הפתקים, כותב את התשובות, גדול ממנו בעצמו. אמר להם, אני גוזר על מי שכתב בכוח התורה שלי, אני גוזר על מי שכתב את הפתקים האלה שיבוא אליי ערב הביתה. יש אומרים שלא שהוא גזר, אלא בתו של רבי גדליה חיון מחלון ביתה ראתה את השמש שהוא כותב פתקים ומכניס. יש שתי גרסאות כאן. איך בדיוק זה תגלה. לפי הגרסה הזו שהוא גזר שיבוא באותו ערב ראה את השמש, מגיע אליו הביתה, בוכה ועצוב. אמר לו, "מה קרה לך? התנאים לא טובים." אמר לו, "הרב גזר

שאני אגיע. והוא מנסה לקלוט על מה הוא מדבר, פתאום מבין, אמר לו, "זה אתה כותב הפתקים. בסדר, טוב שאמרת לי." למחורת בבוקר כל בני הישיבה מגיעים, כולם מקובלים, תלמידי חכמים גדולים יושבים סביב השולחן ראש הישיבה יושב על הכיסא שבראש השולחן. לאחר שהתיישב ראש הישיבה, נעמד חזרה, אמר להם, "אני מבקש מהרב שלום שרעבי שיושב כאן בצד, שהוא השמחלק את התה, שיגש אליי. ניגש אליו, אמר לו, "תשמע, מכיוון שאתה גדול ממני, אני מהיום אחד מתלמידי הישיבה ואתה ראש הישיבה." ולא ויטר לו עד שהוא ישב על הכיסא והתחיל למסור שיעורים ורבי גדליה חיון ישב בן כולם. הוא עכשיו יושב לשמוע שיעורים מאותו אדם. זוהי גדולה של אנשים שהיו ענקי

רוח, מחפשי אמת. אני מוסר שיעורים, הוא מרגיש כי אני הכי גדול בין כולם פה בקבלה. כך הוא הבין. ולכן הוא מוסר שיעורים בקבלה. ברגע שהוא קלט שיש כאן אדם גדול ממנו, גם אם הוא בחור צעיר יחסית, אבל הוא גדול ממני, אז אני יושב כדי ללמוד ממנו. זוהי מידת האמת כשאדם מחפש ורוצה להגיע לשלמות הרוחנית הראויה. אז אמרנו שאדם צריך להרגיל עצמו בעצה הזו של הרמבן שתתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת ובזה תינצל מן הכעס. אבל לפני שמגיעים לדרגה הזו של לדבר תמיד לכל אדם בכל עת, כשכבר קורה דבר שמרגיז, אדם שזרק משפט שמאוד מקומם והוא מרגיש צורך להתפרץ ולכעוס ולצעוק ולצרוח ולהשתולל, מה יעשה באותה שעה כדי להתגבר על

מידת הכעס? יש עצה נפלאה, ראיתי אותה בספרי מוסר. כשאדם תבונן מעין מה שאמר דוד המלך על שמעי בן גרה. כתוב שכשדוד ברח מירושלים, כשאבשלום בנו רצה להרוג אותו, בדרך שמעי בן גריא יצא כנגדו והיה זורק עליו אבנים ומדבר כנגדו דברים קשים ומקלל. אז אותם שליוו את דוד המלך, הרי הוא כבר מלך, רק בנו מרד, אז הוא בורח מירושלים. אותם שליוו אותו רצו לפגוע בו בשמעי בן גרה, לטפל בו כראוי. אמר להם דוד, הניחו לו ויקלל. למה? כי השם אמר לו שיקל. מה פירוש שהשם אמר לו שיקל? וכי השם מלמד אנשים לקלל? אלא דוד המלך התכוון לומר, אם אני סובל, זה אומר שיש לי מה לתקן. כלומר, הייסורים האלה באים לטובתי. זה שהוא מקלל זה חשבון שלו עם

הקדוש ברוך הוא. אני לא צריך להתערב בזה. אבל אני יודע שאם אני סובל כעת, הסבל הזה הוא לטובתי. כשם שכשאדם מוכה על ידי מקל, נניח שראובן תופס מקל ומכה את שמעון. האם שמעון נכעס על המקל? הוא לא יכעס על המקל, נכון? כי הוא יודע שיש כאן את ראובן שמחזיק את המקל. כך כשאדם מסתכל בצורה נכונה על החיים, הוא יודע כל הייסורים, כל הצרות, אם זה בעיות של בריאות, של פרנסה, אם זה סבל מסוים, כל זה מקל בידיו של הקדוש ברוך הוא. אז גם אם אותו אדם העליב אותי, פגע בי, הציק לי, אבל הוא מקל בידיים של הקדוש ברוך הוא, אני צריך לעשות את החשבון נפש, מה אני צריך לעשות כדי לא לסבול יותר? ודאי שאין הכוונה שאדם צריך להיות כהסופה

הנדרסת שכולם רומסים אותו וואומר הכל משמיים ונותן להם שירמסו אותו. ודאי שלא לזה הכוונה. הרי חז"ל לימדו אותנו הבא להורגך השקם להורגו. לא כמו שיש דתות שאומרות, אם מישהו מכניס לך סתירה ללחי הימנית, תושיט לו גם את הלחי השמאלית. זה לא כך, אלא אתה צריך להגן על עצמך, לשמור על עצמך, אבל הכוונה לאחר שהדבר קרה. ואין מה לעשות כעת כדי לתקן. יש לך אפשרות רק לכעוס, להקות, לצרוח, להשתולל, להרביץ או להרגע ולומר מה שהיה היה. הרי לתקן אין בידך. אם היה בידך לתקן, תתקן. אבל איך להתייחס על מה שהיה? האם לכעוס ולצעוק? ההדרכה שדוד המלך מלמד אותנו שכשאדם יודע שיש כאן מקל בידי הקדוש ברוך הוא אז הוא עושה חשבון נפש מה

אני צריך לתקן מה הקדוש ברוך הוא רצה ממני כי באמת התכלית של הייסורים שאדם מקבל אותם יש אחת משתי סיבות שאדם מקבל ייסורים כך הסבירו חכמי הסוד או כדי לנקות את האדם על עבירות שיש לו זה יכול להיות מגלגול זה יכול להיות גלגולים אחרים אבל זה נועד לנקות את האדם לזכך אותו או שזה נועד עד לרומם את האדם לגבהים רוחניים, להסתכלות גבוהה ברמה שלפני כן הוא לא היה מסתכל בצורה כזו. כי באמת רואים לא פעם שאדם זורם במרוצת ההרגל. כל זמן שהכל בסדר הוא לא זוכר שיש בורא לעולם. הוא לא זוכר שהוא צריך לתקן את המידות שלו, לעבוד על עצמו. הכל בסדר. ברגע שהוא חוטף סתירה, בפרט אם היא מצטרפת לזה עוד סתירה ועוד מכה מכאן, הוא

פתאום שואל, רגע, מה קורה כאן? מה אלוקים רוצה ממני? זה מה שאלוקים רוצה ממך שתתעורר. כלומר, לפעמים הייסורים באים על האדם לרומם. הרמב"ם מסביר את הפסוק בתורה: "והיה אם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי." כך נאמר בתורה. מה פירוש אם תלכו עם מי בקרי? מסביר הרמב"ם שאם כשאדם מקבל ייסורים הוא אומר זה מקרה. לא קורה שמישהו יציק לי, לא קורה שאני מפסיד כסף, לא קורה שיש לי קשיים בזוגיות, לא קורה שיהיה קשיים כל מיני עניינים קורה. יש בעולם הרבה מקרים כאלה והוא לא מבין שהקדוש ברוך הוא מדבר איתו מתוך המציאות. אם היינו בדרגה של נביאים, בדרגת קדושה כזו גבוהה, אז האלוקים יכל לדבר איתנו כמו עם משה רבנו וכמו עם

ירמיה וישעיה שומעים את האלוקים מדבר. אבל מכיוון שאנחנו לא ברמה כזו, אז האלוקים מדבר עם האדם בעיתותים מתוך המציאות. אומר הרמב"ם, אם האדם אומר שזה מקרה ועוד מקרה, אם תלכו עמי בקרי, אומר הקדוש ברוך הוא, והלכתי עמכם בחמת קרי, אני אצטרך לעבות את הרמזים, להקשות יותר עד שהאדם יגיד, רגע, משהו קורה כאן, מישהו רדף אחריי, זה לא טבעי, זה לא הגיוני, מה אלוקים רוצה ממני? ואז האדם מתרומם להסתכלות גבוהה על החיים, מעלה את הרמה הרוחנית שלו ונמצא שתכלית הייסורים לרומם את האדם ואז הוא גם מודה לאלוקים על אותם ייסורים שהוא יודע שבלי זה לא הייתי מגיע לרמה הזו זוהי דרגה גבוהה שהיא בהישג יד של כל אדם ואדם כשמסתכלים

על הייסורים בצורה כזו קל יותר לאדם להתמודד עם קשיים שאנשים מציקים לו עם בעיות מהסביבה הוא גם לא כועס על אחרים הוא לא שומר תנ אחת המצוות שהרמחל מתבטא על אותה מצווה שזוהיא מצווה שהיא כמעט מתאימה למלאכי השרת אבל זה כמעט זה מתאים גם לבני אדם אבל היא מאוד גבוהה על איזו מצווה כותב הרמחל את המילים האלה כתוב בתורה לא תיקום ולא תיתור לא ליקום זה יותר קל שאדם לא ינקום באחרים זה יותר קל אבל גם לא לנתור זה מאוד קשה מה פירוש לא תיקום בא השכן כן, ביקש ממך מסור. ואתה יודע, שבוע שעבר או לפני חודש ביקשתי ממנו פטיש והוא לא רצה להשאיל לי. מה פתאום שאני אשאיל לו כעת? ואז אתה אומר לו, תשמע, אתה לא יודע לתת לי,

אני גם לא אתן לך. זה נקרא נקמה. אומרת התורה, לא תיקום. אל תתנקם. הוא לא נתן, זו בעיה שלו. אתה כן תהיה אדם אדי וטוב ותיתן. מה פירוש לא לנתור? אפילו אל תשמור לו את זה בלב. זוהי דרגה גבוהה. אפילו אל תשמור לו את זה בלב. הוא בא ומבקש ממך, אל תאמר לו, תראה, אני לא כמוך. אתה לא נתת, אבל אני כן נותן. איך האדם מרגיש באותה שעה צורך לומר את זה לשני? תראה כמה אני כן בסדר אפילו שאתה לא בסדר. אומר הקדוש ברוך הוא, גם אל תנתור. במבט שטחי, המצווה הזו נראית לטובת מי היא נועדה? לטובת השכן. מי שמעמיק בדברים רואה שזה לא נכון. לטובת האדם. כי אדם שנותר זה אדם שאחול מבפנים. הוא תמיד שומר בתוכו כאבים וטינה וכעסים.

וזה הולך ומצטבר עם השנים עד שבשלב מסוים הוא קורס. זה מתפוצץ. אבל כשאדם מאמץ לעצמו את המצווה של התורה שלא לנתור אז נכון שלא קונים את זה בשניות אבל הוא מרגיל את עצמו. באופן טבעי. הוא מרגיש את הצורך לשמור לזולת ולכעוס עליו ולהראות לו את הכעסים שלו. אבל הוא אומר לעצמו, אני לא אעשה את זה. אני לא אשמור לו. והוא מתחנך בזה. אדם כזה מגיע לרמה כזו שגם כאשר אדם מסוים לא נתן לו את מה שהוא ביקש, הוא לא שומר את זה בליבו. זה מיד נמחק אצלו מהראש. זה בעיה שלו. אדם כזה הוא תמיד מלא שמחה, תמיד מלא טוב לב, הוא לא כוב, הוא לא אחול. יש טיפוסים כאלה שזוכרים שנים את כל הצרות שעשו להם. האנשים האלה הם הכי אומללים. הם

יודעים את כל החסרונות של כל השכנים והשכנות ואת כל הבעיות של כל אלה שבעבודה ויודעים להגדיר כל אחד עד כמה הוא מפלצתי וכמה הוא לא בסדר. אדם שמסתכל על הסביבה ברוע הוא הופך להיות רע. אדם שמסתכל על הסביבה באור חיובי שהכל טוב והכל נפלא והכל מצוין הוא עצמו הפיך להיות אדם טוב. זה היסוד שכתוב בגמרא. כל הפוסל במומו פוסל. בסוף מסכת קידושין אומרת הגמרא שאדם שרגיל לומר על כל אחד שמדברים איתו הוא אומר זה גנב. ההוא גם זה גנב וזה גם גנב בעיניו כולם גנבים אומרים חז"ל תבדוק את האדם הזה עצמו תגלה שהוא בעצמו נכשל בגנבות למה כי אם הוא רואה את הסביבה את העולם אם זו ההסתכלות שלו של על העולם שהעולם זה עולם של גנבים

אז הוא מתחיל לחיות באווירה כזו גם הוא יהיה כזה כל הפוסל במומו פוסל זה יכול להיות גם הפוך שמכמכיוון שיש לו את החיסרון הזה אז הוא מבין שכולם כאלה מתאר לעצמנו בדיקה פשוטה נניח שכעת באולם הזה יש איזה תפוח שנמצא בצד והנה רואים מישהו שניגש לתפוח הזה, כולם רואים אותו שהוא ניגש לתפוח, לוקח ואוכל. חלק אומרים בליבם, אם הוא לקח את התפוח ואכל, כנראה שזה שלו. אבל אם יש אדם שאומר לעצמו, איזה גנב, איך הוא לקח תפוח של אחרים? רגע, איך החלטת שהוא גנב? זה מראה שהאדם עצמו נמצא ברמה נמוכה. מכיוון שההסתכלות שלו על החיים היא רמה שגניבה זה דבר של מה בכך אז הוא גם דן את האחרים שקל להם לגנוב אבל הם אם הוא חי ברמה

גבוהה גנבה מה פתאום לא שייך דבר כזה לגנוב מה פתאום לקחת דבר שהוא לא שלי לא יעלה על הדעת דבר כזה אז כשאני רואה אדם לוקח תפוח ברור לי שזה שלו לא ייתכן אחרת כי אני חי בעולם שלא שייך מושג של גניבה ככל שאדם מרומם את ההסתכלות שלו על הסביבה החיים שלו עולים לדרגה אחרת לחלוטין אמנם גם הסביבה מרוויחה זה שיש לו לו עין טובה, כולם אוהבים אותו. אדם שיש לו עין רעה, אז לא רק שהוא מבחינה מחשבתית מזיק. כתוב שההסתכלות הבוטה הזו הסתכלות של קנאה שאדם מקנה באחרים, העין מקרינה אנרגיות שליליות שמזיקות בפועל לזולת. האמונה הזו בעין הרע היא לא אמונה תפלה. אם כי אומרים חז"ל שמן דכפיד כפדה בעדה, מן דלא כפיד לא כפדה בעדה.

אדם שמקפיד, כלומר עושה מזה עניין, נלחץ מזה, כמו שיש אנשים, אתה נכנס אליהם הביתה, כל הסגולות שבעולם תלויים בבית. זה מוגזם. זה מוגזם. זה נקרא מנדקפיד. אדם שנלחץ מהדבר הוא גורם לעצמו להינזק. הוא חוסף את עצמו בפני הפגיעות. כי זה מראה שאתה לא מרגיש שיש בורא לעולם שהוא קובע את הכל. כשאדם מתבטל לקדוש ברוך הוא אז הוא נעשה מוגן יותר. זה דבר ראשון שלא לא להילחץ. אף על פי שזה דבר נכון. יש עין הרע, אבל לא להילחץ מזה, כך מדריכים אותנו חז"ל. ודבר שני, סגולה הכי גדולה לעין הרע זה לימוד תורה. כשאדם הוגה בתורה, אז הדברי תורה, רמח"ל מסביר שכשאדם הוגה בתורה, הוא מתחבר לצינור שפע רוחני נסגב יותר מכל סוגי השפע

הרוחניים. הוא מסביר את הדברים בדרך השם ואז הוא עוטף את עצמו בשכבת מגן. זה גורם שלא כישופים ולא עין הרע. כל העניינים העל טבעיים מהצד של הסתרה אחרה, מהצד של הטומא, לא שולטים בו. אדם שיש לו אור גדול שמקיף אותו מבחוץ והוא חשוף מפגיעה כזו. אדם שקובעים לתורה, כל יום הולך לשיעור תורה, לומד תורה. אם הוא לא הולך לשיעור, לפחות לומד בעצמו. מתוך ספר יש לו קביעות. אבל כמובן ששיעור תורה זה יותר מהכל. כי ללמוד לבד יש הרבה טעויות. אבל כשאדם יוצא לשיעור תורה זה נפלא. יש פסוק שאומר, שלמה המלך אומר את הפסוק הזה כעס בחק כסילים ינוח. מה פירוש הפסוק הזה? כסיל זה טיפש. מה הקשר בין כעס לבין טיפשות ומה ביאור הצירוף

הזה כעס בחק כסילים ינוח מסביר המגיד מדובנה כידוע המגיד מדובנה היה גאון במשלים אומר המגיד מדובנה תאר לך אדם שהוא חנווני בעל חנות מכולת ויש לו מדפים מדפים והסחורה מסודרת במדפים את מה הוא מניח ח במדפים התחתונים ומה במדפים העליונים? הסחורה המבוקשת, הזמינה, שיש בה שימוש מצוי, היא מצויה בהישג יד, במדפים הנמוכים. אבל מה נמצא שם למעלה? אם יש סחורה שלא כל כך מבוקשת, פעם בהרבה זמן מישהו בא מבקש, אז הוא עולה על סולם, מוריד עם חצי הנחה ונותן לו שהוא צריך להתעייף כדי להוריד את זה משם. אומר המגיד מדובנה, אדם שהוא חכם, אצלו הכעס נמצא במדפים הגבוהים, הוא לא מגיע לשם. זה פעם בהרבה זמן קורה שצריך להשתמש בזה,

אז הוא בקושי משתמש. וגם זה רק כעס הפנים ולא כעס הלב. כמו שכותב הרמב"ם, שגם כשאדם צריך לכעוס על הילד או כשאדם מרגיש שבן הזוג, בת הזוג מגזימים יותר מדי ואם לא יראו קצת הקפדה, אז שום דבר לא יזוז. אז אומר הרמב"ם, "תראה כעס הפנים. בפנים תחייך, אבל כלפי חוץ תראה כעס הפנים." זוהי גדולה של אדם שבפנים הוא מראה שהוא כועס אבל בלב הוא צוחק. הוא כועס רק כדי שהשני יבין שהמצב פה חמור. כעס הפנים ולא כעס הלב. אצל אדם כזה הכעס נמצא שם למעלה במרחקים. זה נקרא אדם חכם. אבל הכעס בחק כסילים ינוח. מה זה בחק? קרוב. מיד שולף ונותן. אדם שהוא טיפש אצלו הכעס נמצא במדפים הנמוכים. מיד משתמש מיד מוציא. כל דבר תכף מוציא אותו

מהכלים תכף זועם צורח כועס משתולל את אלה מכנה שלמה המלך בשם כסילים יש עצה שכתבו אותה כמה ספרי מוסר וכמה מגדולי ישראל נהגו בה בעצמם יש אנשים שרואים על עצמם שהם חמי מזג ובקלות מתלהטים וכועסים והוא רוצה לשנות יש עצה נפלאה שהאדם יחליט לעצמו בשעה של רוגע בשעה של מנוחה בכל פעם פעם שאני מרגיש צורך לכעוס, להתפרץ ולצעוק, אני אעשה את זה. הרי אם אני אומר לעצמי שאני לא אעשה, זה לא ילך, אני אעשה. אז הוא אמר לעצמו, בסדר, אני אעשה את זה, אני אצעק ואכאס ואשתולל, אבל לפני כן אני מקבל עליי לבצע פעולה מסוימת. היה אחד מגדולי ישראל שראה שהוא יש לו בעיה עם כעס, הכין לעצמו בגד מיוחד, קנה בגד מיוחד בצבע מסוים, שם

אותו בארון הבגדים. קרא לזה זה הבגד של הכעס. כל פעם שאני עומד להתפרץ ואני מרגיש שאני לא יכול להתגבר אז אני אומר לעצמי בסדר אני לא יכול להתגבר אני אכעס אבל לפני כן צריך ללבוש את הבגד כך הוא קובע לעצמו ואז עד שהוא הולך ללבוש ועד שחוזר יש לו זמן להתבונן האם צריך לכעוס או לא צריך לכעוס היה חכם אחר שהחליט לעצמו בכל פעם שאני עומד לכעוס אני קודם כל ממלא את הפה במים סופר עד חמש נראה כמו ילדים קטניםכ אבל זה עובד סופר עד חמש אחר כך פולט את המים ואז אני הולך לכעוס כל המהלכים האלה שאדם צריך לחנך. זה נקרא חינוך עצמי. זה נקרא עיצוב האישיות. שאדם בונה את עצמו על ידי ניסיונות, על ידי אתגרים, על ידי מטלות שהוא

מטיל על עצמו, עד שלאט לאט הוא מגיע למצב שהוא גם לא צריך את הדרכים האמצעיים האלה שהוא משתמש בהם. כשאדם נכנס לאווירה של שלווה, של רוגע, חייב, הופכים להיות מאושרים יותר, טובים יותר, הוא מגיע למצב שגם אין לו פחדים. היום הפחדים והחרדות זה אחד הנושאים הכי בעייתיים שיש בדורנו. אנשים חיים עם לחצים, עם פחדים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ידיהם מלאות עבודה מכל הבעיות שיש היום. נבדוק בדורות הקודמים. אי אפשר לומר שהיום יש צרות יותר מפעם. אי אפשר לומר. מה יומר? כי יש היום מחבלים. בדורות הקודמים לא היה ככה. היה הרבה יותר חמור. האנטישמיות ווהשנאת ישראל והצרות שהיו בכל מקום היו תקופות מאוד קשות לעם ישראל, אבל לא

היו בעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות כמו שיש היום. אז מאיפה זה נובע? יסוד גדול שמציל את האדם מפחדים וחרדות זה הביטחון האמיתי בבורא עולם. יש אמונה ויש ביטחון. אלה שני נושאים נפרדים. אמונה זה הבסיס, זה היסוד. על האמונה בונים את הביטחון. יש אמונה ויש מידת הביטחון. אמונה פשוט האדם מאמין בבורא עולם. איך האדם מגיע לאמונה אמיתית? ואמונה זה לא שהוא אומר כן אני מאמין כי לא נעים לו לומר שלא אלא הוא באמת מרגיש בתוכו הוא יודע בוודאות שיש בורא לעולם כמו שהתורה אומרת וידעתה היום ידיעת השכל והשבותי אל לבבך הרגשת הלב כי השם הוא האלוקים זה בהישג יד של כל אדם או על ידי שהוא מתבונן בטבע ורואה את השלמות של הבריאה

רואה שהכל מתוכנן רואה שהכל מסודר אתה לא יכול לומר שדבר כזה נוצר במקרה אם השולחן הזה היה נוצר במקרה על ידי רעידת אדמה וקרשים וברזלים נפלו ונדבקו היינו צריכים לראות את התוצאה בהתאם קרשים, ברזלים, דבוקים באי סדר, אבל כשרואים סדר, רואים תוכנית, ברור שמישהו תכנן גם אם אני לא רואה אותו ואת אלוקים ודאי שלא שייך שאני אראה, הוא ברא אותי, אז אני אראה אותו. אם הייתי רואה אותו, אני הייתי במושגים שלו. אם הוא ברא אותי, ודאי שהוא נעלה ממני, כמו שכתוב, לא יראהני האדם וחי. זה הגיוני שאני לא יכול לראות את את הבורא בפרט כשאני עדיין בתוך גוף, כבול בתוך החומר, אבל מתוך המעשים שלו אני רואה תביעות האצבע, אני רואה

שהוא קיים. זו התבוננות אחת שאדם יכול לחזק את עצמו וההתבוננות השנייה היא כשאדם רואה מתוך התורה שתורה מן השמיים כשאדם בוחן את עצם מעמד הר סיני אין דת בעולם שטוענת שספר החוקים שלה ניתן לעיני כל העם יאמרו שאדם אחד היה במערה וקיבל או שהתלמידים שלו כתבו או שאצל המורמונים אומרים שהוא נפל לבור מצא שם איזה גולגולת עם נחש ומלאך התגלה ונתן לו את ספר המורמון כל מיני סיפורים כאלה כאלה. בסדר? מי שרוצה יאמין, מי שלא רוצה לא יאמין. בעיני העולם יש כל מיני דעות. אבל למה הם לא אומרים שהיו עדים? תאמר שהיו עדים שראו. היהדות היא היחידה שאומרת שכל העם היה נוכח במעמד הר סיני וכל אב מעביר לבניו. אני הייתי שם וראיתי

את המעמד. כך הוא מספר לבנים שלו. ואני יודע שהפכתי להיות נביא באותה שעה. לא עבדו עליי. ולא רק אחד מספר שאולי הוא דמיין. עם שלם. כל אחד אומר אני הייתי נביא אני יודע שהייתי נביא באותה שעה שמעתי את האלוקים מדבר חז"ל אומרים שהיה שווה לקדוש ברוך הוא להקפיץ את כל ישראל לדרגת נביאים שזו דרגה מאוד גבוהה שהגוף כאילו לא קיים הגוף נעשה זך וטהור כדי גם מי שלא היה ראוי נעשה נביא באותה שעה שיוכל לשמוע את האלוקים מדבר כדי שאף אחד לא יאמר אחר כך שיש פה זיוף שיש כאן המצאה שכל אחד יספר לבניו והבנים יספרו לבנים אבא היה סבא היה וכך מדור לדור עד עצם היום הזה זה כמו שכל החגים אנחנו יודעים שלא התחילו שנה שעברה לפני

100 שנה התחילו ביציאת מצרים שבועות במעמד הר סיני סוכות וכן הלאה גם כשמתבוננים במנגנוני ההוכחה שבתוך התורה כמו המידע המדעי שנמצא בתורה דברים שהמדע גילה היום והתורה מדברת על כך לפני הרבה דורות ואנושאים שאי אפשר לומר שהיו חכמים ורק עם כלים משוכללים גילו אותם או הצפנים שבתורה הקודים שבתורה זה מנגנון שני הנבואות שהתגשמו מנגנון שלישי. אז האדם רואה מתוך כך שיש בורא לעולם. כשהוא רואה את התורה ובתורה עצמה, אחרי שאתה יודע שהתורה ניתנה על ידי כוח עליון והוא מספר לך בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והוא אומר לך על עצמו אני ראשון ואני אחרון ומבלדיי אין אלוקים אז אתה יודע שלפניו לא היה אף אחד ואחריו לא

יהיה אף אחד. הוא היה הובה ויהיה. זה שם הוויה. שם הוויה יש בו היה אותיות היה. יש בו אותיות הווה ויש בו אותיות יהווה. כלומר יהיה תמיד. אז האדם נעשה רגוע, הוא רואה בחוש שיש בורא לעולם. זה היסוד של הביטחון. אם אין אמונה, אפשר להגיע לביטחון. היסוד של ה של הביטחון זה אמונה. קודם כל לדעת בוודאות גמורה שיש בורא לעולם שברא אותי והוא חפץ בטובתי. ואז האדם מגיע גם לביטחון. מה זה בעצם ביטחון? האם אדם שקונה כרטיס פיס ואומר לעצמו, אני בוטח באלוקים שאני ודאי אזכה. הוא צודק. אדם שמגלה שיש לו כאבים מסוימים, חשש למחלה מסוימת, הוא הולך לערוך צילומים והוא אומר, "אני בוטח באלוקים שאני בריא." הוא צודק? הוא לא צודק.

זה לא נכון. אז מה זה ביטחון? איפה נכנסת לתמונה מידת הביטחון? כותב החזון איש בספרו אמונה וביטחון, טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים. כלומר הפכה להיות אזרחית. קנתה שביטה של קבע בלב רבים. אבל זוהי טעות ישנה. הוא אומר טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים. שהם סבורים שמה שאני רוצה אלוקים יתן לי. זוהי מידת הביטחון. הוא אומר שזה לא נכון. זה לא מידת הביטחון. הוא מאוד רוצה להתחתן עם מישהי והוא אומר אני בוטח באלוקים שהוא יתן לי אותה. זה לא נכון. מידת הביטחון אומר אומר החזון איש והולך בדרכו של בעל חובות הלבבות של רבנו בחיה שהאדם יודע שעליי מותל לעשות את ההשתדלות הסבירה אני לא יכול לשבת בבית ולומר אם אלוקים רוצה שיהיה

לי כסף אז יהיה חור בתקרה והכסף יזרום פנימה אם אלוקים רוצה שאני אהיה בריא אז אני יכול לעשות שטויות ואני אהיה בריא אם אלוקים רוצה שאני אחיה אז אני יכול לקפוץ בין מכוניות או מהגג ואני אשאר בחיים זה לא נכון, אלא עליי מוטל לעשות את ההשתדלות הראויה. ההשתדלות בענייני פרנסה, בצורה סבירה. השתדלות בענייני בריאות, בזוגיות, בילודה, בכל דבר. אני עושה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודע שלא הכל תלוי בי. אני מוגבל, יש בורא לעולם. אני בוטח בו שאחרי שעשיתי את ההשתדלות הראויה הוא יפעיל את המהלכים שאני אגיע לתוצאה שהיא הכי טובה עבורי. איך אני יכול להיות בטוח בכך? אחרי שאני יודע שאלוקים ברא את האדם אותי ואת כל אדם

לטובתנו אז ודאי שהקדוש ברוך הוא יסדר את כל הדברים לטובתי כי הוא כל יכול הוא לא מוגבל. אז אם הוא אוהב אותי למה הוא לא מסדר לי את מה שאני רוצה? המסקנה היחידה היא שוודאי שהוא יודע שכך טוב יותר עבורי. אז אני עושה את ההשתדלות כי לי נראה שכך כדאי לעשות. לי נראה להתחתן איתה, לה נראה להתחתן איתו. אז אנחנו עושים את ההשתדלות הראויה. אבל אם הקדוש ברוך הוא סידר שזה לא יהיה כך, כמה אנשים מגיעים היום לדיכאונות, לתסכולים, לעצבים, כי הוא רצה מישהי והיא עזבה אותו. או שהיא רצתה אותו והוא עזב אותה. אבל כשיודי שאם זה היה הטוב עבורי, אלוקים היה מסדר את זה כי הוא אוהב אותי והוא כל יכול. אז ודאי שהוא יודע שכך טוב

יותר עבורי. זה היסוד שכתוב בגמרא שכל דעביד רחמנא לתו עביד. מה שאלוקים עושה זה לטובה. אין כאן איזה רמאות עצמית שאדם מרמה את עצמו אלא זוהיא אמת בשטח. אחרי שאדם עושה את ההשתדלות הראויה, ההשתדלות, אין הכוונה שהוא מנסה לפרוץ סקירות ולשבור עולמות ולהגיע למה שהוא לא יכול לעשות. סבירות. כמה הוא צריך להתפרנס לחודש, משתדל בשביל הדבר הזה, שאר הזמן מקדיש אותו לתורה, למצוות, למעשים טובים. זה אדם שחייב מנוהלים בצורה נכונה. אדם שחייב מנוהלים בצורה כזו, כל אורחות חייו עולות מדרגה הרבה יותר גבוהה. זה אדם שלב, אדם רגוע. האדם הזה לא יגיע לחרדות, לתסכולים, לפחדים, כי הוא יודע שיש בורא לעולם והוא שליט בכל הבעל שם

טוב שהיסד את תנועת החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, ידוע שכשהוא היה ילד קטן אמו נפטרה וכשהיה בן חמש אביו נפטר. ואז לא כמו היום שיש ביטוח לאומי וסעד ועובדת סוציאלית וכדומה. אז לא היו כל המפעלים האלה. וכשהאב היה במיטה וידע שלא נותר לו הרבה זמן לחיות ובנו ישאר בודד בעולם, ילד קטן בן חמש, קרא לו למיתתו ואמר לו, "ישראל בני, תזכור לך כלל לכל החיים. אל תפחד מאף אדם בעולם, רק מהקדוש ברוך הוא." והוא לקח את זה כסיסמת חיים. אני לא מפחד מכלום בעולם, רק מהקדוש ברוך הוא. אז אני עושה את ההשתדלות ששמור על הבריאות, אבל אני לא מפחד מאף אחד, רק מבורא עולם. הוא היחיד שכל הכוחות בידו. וכך הוא זכה לא רק לגדול בריא

בנפשו, אלא הפך להיות מייסד תנועת החסידות, שכל עולם החסידות היום בנוי על תורתו של הבעל שם טוב. כי היה על היסוד הזה של ביטחון. כשאדם עושה את ההשתדלות הראויה ובוטח בקדוש ברוך הוא שיסדר את הדברים לטובה, אין אדם רגוע ושלב יותר ממנו. אם כי פה צריך לציין עוד נקודה אחת שקיימת בדור שלנו ולא הייתה בדורות הקודמים ולפי דעתי גם היא אחת הסיבות הגדולות לקריסת מערכות לקריסת המערכות שיש מבחינה רוחנית אצל אנשים רבים נפש האדם נבראה באופן שאדם יוכל לעמוד במתחים ובלחצים הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בצורה כזו שגם אם יש מתח ולחץ זה יכול להיות בעבודה פיטרו אותו מהעבודה מישהיא עזבה אותו לא חשוב יש לו יכולת נפשית לעמוד

בקשיים האלה. הנפש מסוגלת עד גבול מסוים. אם מותחים אותה יותר מדי, היא נקראת. החבל ניתק ואז הנשמה קורסת, הנפש קורסת, יש לה כוח עד גבול מסוים. אנחנו חיים בדור שרוב בני האדם, בעידן המודרני גורמים למתחים מיותר שאין בהם צורך. ואז מה קורה כשמגיע ניסיון אמיתי? אין לנפש יכולת לעמוד יותר והיא קורסת והכוונה לכל סרטי הפחד והאמה והלחץ אפילו לא מדבר על סרטי אימה יוצאי דופן עצם העובדה שאדם רואה סרט מתח הרי הוא נמתח והוא לא יכול לומר אני לא נמתח שיבדוק את עצמו רוב בני אדם כשרואים סרט מתח ליבם פועם בחוזקה יחד עם המתח של הסרט נכון אפילו שהוא יודע שהכל משחק נתאר לעצמנו אדם יושב בסלון ביתו והנה הוא רואה איזה

גברת שם מדיחה כלים הוא רואה בסרט אם מדיחה כלים ורואים שזה לילה גם בסרט זה לילה רואים מהחלון את החשכה והנה המרפסת מאחוריה דלת המרפסת נפתחת והוא רואה דמותו שחורים ככה כשגם הראש מכוסה עם קודקוד כזה למעלה ורק העיניים גלויות ויש לו סכין ביד והוא נכנס בצורה כזו ופוסע צעד אחר צעד ומתקרב מאחוריה. תראו, רק אני מתאר, כבר ראיתי שהמבטים פה השתנו. כל וחומר כשאדם רואה לאיזה מתח הוא נכנס. זאת אומרת שהאדם נלחץ אפילו שהוא יודע שזה משחק, הוא יודע שהם חברים והכל שטויות, אבל האדם נמתח. כשרואים את זה פעם ועוד פעם, סרט ועוד סרט מכאן ומשם, האדם נכנס לאווירה שהעולם הוא עולם של סבל, עולם של צרות, עולם של מתחים, עולם

של תסכולים, עולם של אכזריות, של הרג, של רצח, של אלימות, של פשיעה, שלא לדבר על המטירנות. כמה בתים נהרסו רק בגלל המטירנות של הסרטים? האדם מזיק לעצמו בידיים. יש היום בגרמניה מה שנקרא מרד טלוויזיה. הרבה אנשים ודווקא ציבור אקדמאי שהוציאו את הטלוויזיה מהבית לא רוצים יותר שהמכשיר הזה יהיה בבית למה כי טוענים שהתמכרנו לאווירה אחרת לחלוטין אנחנו רוצים לחיות את המציאות אותם ש שעשו את זה ורינו אותם אחר כך לכלי התקשורת מדברים בצורה מאוד מוזרה פתאום הבעל אומר פתאום גיליתי שיש לי אישה האישה אומרת פתאום נודע לי שיש לי בעל ולשניהם נודע שיש להם ילדים בל בכלל לפני זה לא ידעו שיש להם ילדים. דברים מאוד ניסוחים

מאוד מוזרים שהם משתמשים בהם. אבל זו המציאות. ככל שהאדם יותר שליט על עצמו בבחינת איזהו גיבור הכובש את יצרו אז הוא לא סוחה עם הזרם. יש כלל גדול נתנו פעם משל כזה שדג חי במה הוא ניכר שהוא חי שהוא מסוגל לשחות גם נגד הזרם. יש את זרם המים, זרם הנהר שמסתובב ואתה רואה דג שסוחה נגד הזרם. ברור לך שהוא חי. אבל דג מתמיד נסחף עם הזרם. ימינה שמאלה הוא הולך עם הזרם. מה הוא יכול לעשות? אחד המבחנים שאנחנו צריכים לבחון את עצמנו. האם אני חי? זה לדעת לשחות גם נגד הזרים. אני חי. אני שוקל בעצמי מה טוב, מה לא טוב. לא חוסף את עצמי. ודאי שלא את ילדיי. מחקרים ראים שילדים לא מבדילים בין דמיון למציאות. המבוגרים יודעים

שזה משחק. לילדים כמה שתסביר שמדובר במשחק ודמיון וכולי, עבורם כשהם ראו רצח בסרט זה בדיוק כמו שהם ראו ליד הבית. זה נורא והיום מבחינה פסיכולוגית מה שזה עושה לילדים כמה חרדות, כמה פחדים, כמה תסכולים זה עושה לילדים כשרואים דבר כזה. אם ילד היה בא הביתה ומספר שהוא ראה רצח ברחוב, איך ההורים היו נלחצים? אולי צריך פסיכולוג, אולי זה, צריך להרגיע אותו, לראות, רע רצח. וכאן, כשרואה את הסרטים האלה, זה אין אין מודעות לדבר. כשאדם שומר על עצמו ומחקרים גם מוכיחים שבאזורים באזורים שבהם הציבור לא נחסף לסרטי מתח גם מחלות הנפש המספר של חולי הנפש יורד בצורה מדהימה במקומות שחוספים את עצמם לסרטים המספר גדול הרבה יותר

בצורה מאוד קיצונית מאוד משמעותית כשאדם שומר על בריאות עצמו על בריאותו הנפש על בריאות ילדיו, כל חייו עוברים למערכת הרבה יותר רוחנית, הרבה יותר גבוהה והרבה יותר בריאה גם בעולם הזה. אנחנו נסיים בעוד יסוד מעניין מאוד שהתורה הקדושה מלמדת אותנו להכיר את עולם היצרים שבתוכנו. דיברנו על כעסים, על פחדים וחרדות, אבל כדאי בכללות להכיר את העולם היצרי. ראשית, מה זה יצר הרע? הרבה אנשים שואלים מה זה יצר הרע? זה מישהו? זה משהו? זה אני? אולי אני היצר הרע? מה זה בדיוק יצר הרע? הזוהר הקדוש אומר שכמו שיש מלאך שנקרא מיכאל, גבריאל, רפאל, כמו שקראנו בפרשת השבוע, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, באו שלושה מלאכים מדברים

עם אברהם אבינו, מבשרים לו שיהיה לו בן. אחד הלך להפוך את סדום, אחד ריפה אותו מהברית. מלאכים יש יצורים רוחניים שהרמח"ל כותב שגם האדם הוא יצור רוחני. רק אנחנו יצור רוחני עטוף בבשר. יש יצור רוחני שהוא לא עטוף בבשר. הוא נקרא מלאך ואין לו בחירה. מלאך פירושו מה פירוש המילה מלאך? שליח. הוא רק שליח. אלוקים שולח אותו לתפקידים. הוא לא יכול לומר לעצמו אני לא רוצה. אלוקים אמר ואני לא אעשה. כי אצלו אין שכר ועונש. אז ממילא אין לו בחירה. יש שליח מיוחד, מלאך מיוחד, יצור רוחני. שאומר הזוהר הקדוש שהשליח הזה ממונה על שלושה תיקים. יש לו שלושה משרדים בממשלה. הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות. בתחילה הוא יצר

הרע. תפקידו להכניס באדם מחשבות שליליות. בוא תעשה כך, תעשה אחרת, תשמע, כדאי לך אתה תהנה. מפתא אותו. זה נקרא יצר הרע. זה מסביר לפעמים אדם מרגיש שהוא מתווכח עם עצמו, אני אלך לשם, אבל אני יודע שזה לא טוב. אסור לעשות את זה, אבל אני רוצה, אבל אני לא רוצה. מתחיל להתווכח עם עצמו והוא לא מבין עם מי אני מתווכח, אני רוצה או לא רוצה. יצול אישיות. מה קורה איתי? צריך לדעת נשמת האדם רוצה רק טוב. אתה רוצה רק טוב. הנשמה היא רוחנית רוצה רק טוב. אבל יש יצור רוחני חיצוני שהוא תפקידו להכניס לאדם מחשבות שליליות. חוץ מהנטיות של הגוף שהם נטיות טבעיות אבל הוא משתמש בהם כדי לפתות את האדם. הוא יצר הרע. הוא השטן. אם

מצליח להפיל את האדם אז הוא גם המקטרג. עולה ומבקש מהקדוש ברוך הוא, מסתין עליו. כמו שיש מערכת המשפט, סנגור, קטגור. הוא הקטגור. תן לי רשות להציק לו, להזיק לו. הוא מלאך המוות. זה לא דווקא הורג, לוקח נשמות. אם יש בעולם עצבות, הפסדים כספיים, בעיות בריאות, כל המערכת של הכאבים והצרות שבעולם זה לא בא מהצד של הקדושה. בצד של הקדושה יש רק שמחה ואושר וטוב. זה בא מהצד של הסתרה האחרה, מהצד האחר שהוא ממונה על זה. הוא גם הממונה להזיק ולהצייק, כמו שכתוב, תייסרך רעתך. הרע שאדם עושה זה מסתובב אליו חזרה ומזכך אותו כדי לנקות אותו מאותה עבירה. כשרוצים לבדוק בתורה, להכיר אותו, את דרכי הפעולה שלו, איך הוא עובד המלאך

הזה, יש לנו גילויים נפלאים בתורה וכמו בכל מערכת של מלחמה, דע את האויב, ככל שאתה מכיר את האויב, אתה יודע איך להתמודד איתו. יש שני מקומות שבהם היצר הרע מתגלה, המלאך הזה מתגלה בחוש לבני אדם. שניהם בחומש בראשית. הפעם הראשונה, הנחש. הזוהר הקדוש דן מה זה בדיוק הנחש. אם אותו מלאך התלבש בנחש או שרחב על הנחש, על כל פנים, המלאך הזה מתגלה ובא ומפתא את חווה לאכול מעץ הדעת. אלוקים אומר לא לאכול. והיא כן אכלה. נתנה גם לאדם הראשון שיאכל. מה זה עץ הדעת? עץ הדעת פירושו עץ החיבור. לא שלפני כן לא היה לו שכל ועכשיו הוא נהיה חכם. גם לפני כן היה חכם גדול. רואים בתורה שקרא שמות לכל בעלי החיים לפי שורש הנפש שלהם. עץ

הדעת, עץ החיבור. כל זמן שאדם הראשון לא אכל מעץ הדעת, היצרים לא יכלו לבוא מתוכו. הוא לא יכל לחשוב אף פעם רע. תמיד היה צריך לבוא גורם חיצוני, כמו כאן בא הנחש מבחוץ כדי לפתות. אבל מתוכו הוא לא יכל לחשוב לא טוב. אחרי שאכל, הוא הכניס בעצם את היצר הרע לתוכו והוא מתחיל לחשוב מחשבות שליליות דרך היצר הרע. זה נקרא עץ הדעת, עץ החיבור. לכן הוא מתבייש, הוא ערום. למה לפני כן הוא לא התבייש? שכותב הרמ"בן, לפני כן כל עברי הגוף היו כמו האצבע. מה יש להתבייש? אבל אחרי שאכל מעץ הדעת, התחילו יצרים, התחילו מחשבות לא טובות, אז הוא מתחיל להרגיש גם בושה באותם עניינים. איך הוא פיטע את חווה? נראה דבר מעניין. כתוב בתורה

שכשהוא בא לחווה הוא לא אמר לה תאכלי מעץ הדעת. אם הוא היה אומר לה תאכלי, הייתה שומעת לו. מה פתאום? אלוקים אמר לו לאכול, היא לא הייתה אוכלת. אבל מזה נלמד איך הוא גם מפתא אותנו. ואיך להתגבר עליו. כשלומדים את דרכי הפעולה של האויב, קל להתגבר. כתוב שם שהנחש בא לחווה ואמר לה, אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן. מה זה אף? אפילו אפילו שאלוקים אמר לא לאכול מכל העצים שבגן. זה מה שאלוקים אמר. הוא אמר לו לא לאכול מעץ הדעת. ותכף חווה מתפרצת לתוך דבריו והיא לא נתנה לו לסיים את המשפט. היא אומרת לו שזה לא נכון. מכל עץ הגן נוכל. ומפרי העץ אשר בתוך הגן זה העץ המרכזי שבמרכז מזה אמר אלוקים לא תאכלו ולא תגעו

והוסיפה ולא תגעו אלוקים לא אמר לא תגעו היא הוסיפה ולא תיגעו כי אדם אמר לה שאסור גם ליגוע הוא חשב אה ככה לגדור אותה יותר הוא לא גילה לה שאלוקים לא אמר באותה שעה כתוב שהנחש דחף אותה על העץ אמר לה אמרת שלא ליגוע תראי שנגעת ולא קרה כלום אז גם אם תאכלי לא יקרה לך כלום וכך היא אכלה ונתנה גם לאדם ואדם אמר כדאי לי לאכול כך אני אתחבר ואני אהיה חזק יותר, אני אנצח את היצר שבתוכי. כלומר, שיטת הפעולה הראשונה של היצר, כשהוא בא כנגדנו לנפח את האיסור מעבר לפרופורציות הנכונות. אף כי אמר אלוקים, אל תאכלו מכל. הוא ידע שאלוקים לא אמר כך. אלוקים אמר רק מעץ הדעת. אבל קודם כל הוא בא להבהיל את האדם. זה כמו על שבת.

אומרים לאדם, כשאדם חושב לעצמו אולי לשמור שבת, אומר, רגע, מהפוש לשמור שבת? אבל זה אסור וזה אסור. אסור לנסוע, אסור ללכת, אסור לנשום. מוסיף גם לנשום, מוסיף כל זה לא נמצא ברשימה, אבל ככה היצר מכניס לו לראש. אתה לא תוכל לתפקדם, אתה לא תוכל לחיות. אם הוא הסתכל על השבת במבט אחר של אדרבה 24 שעות של התנתקות מרדיו, מטלוויזיה, מתקשורת, מחדשות, מכסף, לא ליגוע בכסף. עזוב טלפון, פלאפון. תן לי 24 שעות של רוגע, שלווה. אני עם המשפחה, עם הילדים, שירי שבת, סעודת שבת, דברי תורה, טיול רגלי באזור, בית כנסת, שינה בשבת, תענוג, אוירה טובה, שיעור תורה, מוצאי שבת, נחזור לשגרה. אז רואים את השבת כ-24 שעות של הרפיה. מה

שקוראים היום, אנשים הולכים עם מדיטציות, משלמים הרבה כסף לבתי מלון כדי לנוח, להירגה. ואלוקים אומר לאדם, אתה בביתך, תהיה כמו מלך. תהיה כמו מלך. שעון שבת מקבל ומדליק את האור, האוכל על הפלטה. לא מחבשים, לא מנקים, לא זאת אומרת מנקים, אבל הכוונה לא בדברים האסורים, רחיצת רכב וכדומה, עזוב, תהיה מלך 24 שעות בביתך. כמה זה נפלא. מוצאי שבת, נחזור לשגרה. מסתכלים אחרת על השבת, רואים שאדם גם מרוויח בעולם הזה. אלוקים לא אומר לאדם תחנק בעולם הזה כדי שתהנה בעולם הבא. אלוקים אומר לאדם, תהנה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. רק עם המגבלות האלה של הוראות יצרן שהם מעניקות לאדם את החיים הטובים המאושרים. אבל היצר איך בא

לאדם? אף כי אמר אלוקים, אל תאכלו מכל עץ הדגן, אסור לך הכל, אתה לא יכול לנשום, אתה לא יכול לזוז וזה לא נכון. צריך גם ללמוד מאותו סיפור שלא להוסיף ייסורים על מה שהתורה אמרה. אדם הראשון עשה טעות, הוא היה צריך לומר לה, אלוקים אמר לא לאכול. אני אומר גם כדאי שלא ניגע כדי שלא נסתבך. אבל הוא אמר לה, אלוקים אמר לו לי לגוע. ואז כשהנחש דחף אותה והיא ראתה שלא קרה לה כלום, אומר לה, "את רואה שהשמיים לא נפלו? זה השלב הבא בעבירה." אחרי שהוא מכשיל אותו בעבירה, אומר לו, "אתה רואה שהעולם ממשיך להתקיים כרגיל? אז תעשה את זה עוד הפעם." וכך מוריד אותו מדכי על דחי עד שמפיל אותו לחלוטין. ההתגלות השנייה של המלאך הזה

בחומש בראשית, כשהוא מתגלה ליעקב, שם כתוב שהוא בא ליעקב ויעבוק איש אמו עד ללות השחר. יעקב אומר לו כשמגיע הבוקר והוא אומר לו, "שלחני כי עלה השחר, המלאך מבקש ממנו תשחרר אותי." אומר לו לא השליחך כי אם ברכתני מה פירוש לא אשלחך כי אם ברכתני תאשר לי את הברכות שאבי נתן לי כי הוא הסמ הוא שרו של עשו הוא השר של עשו עמלק הוא מייצג אותם הם מייצגים אותו בעולם הזה והוא מייצג אותם בעולם הרוחני אומר לו יעקב הרי אברהם קיבל מהקדוש ברוך הוא את המינוי שאתה וזרעך אחריך תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כל אומות העולם חשובים ויקרים חביב אדם שנבראד בצלם בצלם אלוקים עשה את האדם אבל היהודים אומר להם הקדוש ברוך הוא אתם

מזרעו של אברהם שהיה מוכן למות עבורי כשכולם עבדו עבודה זרה אז אתם תהיו ממלכת כהנים כל העולם אזרחי המדינה אתם תהיו פמליית החצר וכמו שבבריטניה פמליית החצר לא מתחתנת עם אנשים מן השורה אם לא שיש להם איזה תואר מסוים של אצילות וכדומה גם אתם לא תתחתנו אם לא ברית מילה ותבילה שזה משנה את ההרכב הרוחני לרמה של יהודי ואז אפשר להתחתן אבל בלי ברית מילה ותבילה, בלי גיור, לא שייך. אברהם אבינו היו לו שני בנים, יצחק וישמעאל. אבל כל מלך, תמיד יש יורש עצר, לא כל הבנים מלכים. אומר לו הקדוש ברוך הוא, ביצחק יקר לך זרה. אפילו שישמעאל הוא הבכור, אבל אני אומר לך, מה שאמרתי לך לזרח, נתתי את הארץ הזאת ויצחק יקרא לך זרה.

הוא המשיך שלך. אז אברהם שולח את שאר הבנים שיש לו, גם הבנים שהיו לו מקטורה, מדן, יוקשן, שוח, שלח אותם למזרח עם כל מיני חוכמות שנתן להם ויצחק הוא הממשיך. ליצחק גם נולדו שני ילדים, יעקב ועשו. על פי הטבע מי אמור להיות המשיך? עשו. אבל עשיו מכר את הבכורה ליעקב בן זיד עדשים. היום כשרוצים לומר על אדם שמכר דבר יקר בכלום, אומרים שהוא מכר את זה בן זיד עדשים. לקחו את זה משם, מכר את הבכורה, הוא היה אמור להמשיך את השושלת. החליף את זה עם יעקב. יצחק לא ידע שהחליפו. הוא רצה לתת את הברכות לעשיו למנות אותו. אתה ממשיך. אבל בא יעקב עם התרגיל בעזרת רבקה, לקח את הברכות. בתחילה יצחק נבהל. מי לקח את הברכות במקומך?

אחרי ששמע שאת בכורתי לקח ואתה לקח גם את ברכתי, ככה עשיו מספר לו, שרימה אותי פעמיים. אז אמר לו, אם לקח ממך גם את הבכורה, אז זה אומר שהוא הבכור. קנית הוא קנה את זה ממך גם ברוך יהיה אז זה בסדר גמור שהוא הוא הממשיך כאן יעקב מבקש מהמלאך שהוא שרו של עשו תן לי את הברכות תאשר לי שאני המשיך והוא אומר לו מה שמך יעקב לא יעקב יקרא עוד שמך כי עם ישראל לא כמו עד עכשיו עקבה ברמיה לקחת את הבכורה אלא בשררה זה המקור של השם ישראל שמופיע בתורה אתה בתור שר אתה מקבל את ה את ההמשך בדין ולא בחסד ממשיך יעקב ואומר לו, וזה מה שנוגע לענייננו, אומר לו יעקב, תגיד לי איך קוראים לך? הגידנ שמך והוא עונה לו למה זה תשאל שמי?

הוא שואל את הסמ הרי שם המלא זה סמאל ל רק לא אומרים את שמו. כך אומרים חכמי הסוד לא לומר את שמו. הדיבור הזה הוא לא טוב. אז אומרים סמ שואל אותו מה שמך? והוא אומר לו למה זה תשאל שמי? בפשטות נראה שהוא לא רצה לגלות לו את את שמו אבל האמת היא שהוא ענה לו תשובה כשיעקב שאל אותו תאמר לי מה שמך ידוע ביהדות ששם מבטא מהות למה לא משנים שם כלאחר יד צריך לשקול הרבה כי שם האדם זה כמו שם עצם של כל חפץ שביהדות זה מבטא מהות יש הרצאה שלמה באתר הידברות על השמות ועל האותיות כמה הרצאות השם מבטא את מהות הדבר כשהוא שהוא אומר לו תגיד לי מה שמך מה בעצם הוא אומר לו תגלה לי את מהותך מה הסוד שלך איך אתה מצליח להכשיל בני אדם

אתה עכשיו בידיים שלי תגלה לי מה הסוד שלך איך אתה מצליח להפיל בני אדם איך אתה מפתא אותם מה הוא עונה לו אין לי שם מה פירוש אין לי שם אין לי מהות הסוד שלי זה השקר הרמאות שאין לי כלום ואני מראה כאילו ואז אני מפיל את האנשים בעבירה כלומר שיטתו של היצר הרע להראות לאדם שכאילו הוא נהנה כי באמת יש כאן לכאורה הנאה אדם מרגיש אני נהנה מעבירה אבל בפועל הוא לא יודע שכאן נמצא המוקש אין הנאה שאדם נהנה ממנה באיסור שהוא לא משלם עליה אחר כך כפל כפריים באופן שזה לא משתלם בכלל לא משתלם מבחינת הנאה ישווה את ההנאה כנגד ההפסד יראה שהוא לא לא ירוויח כלום אותם אנשים שלא נאמנים לנשותיהם או הפוך אחר כך כמה הם עצמם אחולים

בתוכם כמה בתיהם נהרסים כמה דמעות של ילדים עם גירושין וכל כל מיני. אבל באותה שעה הוא מרגיש שהנה היצר אומר לו אתה נהנה אבל זו רמהות. זה שקר. זה מה שמגלה לו אותו מלאך. ההצלחה שלי שאין לי מהות שאני משקר. אני מראה כאילו יש בפועל אין. למה הדבר דומה? אדם שהולך ברחוב הוא מאוד רעב. אומר טוב הוא המצב הכלכלי שלו לא כל כך טוב. אומר נקנה פלאפל ב7 ש₪. לא יודע כמה עולה היום פלאפל.

10 ש₪. המחיר עלה. נקנה פלאפל. הוא אומר פתאום הוא פוגש אדם לבוש הדר מתקרב אליו אומר לו שלום משה מה שלומך ואתה מסתכל עליו ולא יודע מי זה אני לא מכיר אותו והוא מדבר כמו חברים אתה לא זוכר אותי הוא שואל אותך הרי אני למדתי איתך בבית הספר אתה לא זוכר היינו יחד באותה כיתה בדרך כלל מצב כזה אדם מרגיש לא נעים אפילו שאתה לא זוכר אותו אתה אומר אה כן אני נזכר ואז הוא אומר לך תשמע הרבה זמן לא נפגשנו מצבי הכלכלי ברוך השם שפיר אני אדם עשיר לרגל המאורה שנפגשנו בוא נאכל ארוחת צהריים על חשבוני וזה רצה לאכול פלאפל אבל ארוחת צהריים על חשבונו במסעדה בבקשה יושבים יחד במסעדה מסעדה הכי יוקרתית שיש מכניס אותו למלון

המלך דוד בירושלים לוקח את התפריט ורואה שם מחירים בשמיים אבל אומר לו תזמין מה שאתה רוצה והוא מזמין ומזמין והוא גם מזמין לעצמו ואתה נדהם איך הוא מרשה לעצמו מחירים כאלה אומר לך תזמין מה אתה דואג גם את זה וגם את זה מה אתה מזמין אתה רואה שהחשבון ון מטפס 5000 7000 שק 7500 אבל הוא אומר לך אל תדאג תאכל לקראת סיוםחה אומר לך אני יוצא רגע סליחה כמה דקות שירותים תכף אני חוזר יוצא ולא חוזר בא בעל המקום אדוני תשלם 700 ש₪ אתה אומר לו תשמע זה הוא אומר לא יודע מי זה הוא לא נמצא אתה צריך לשלם טובע אותך למשפט ואתה משלם שבעת התב התברר שהוא היה נוכל רצה לאכול ארוחה טובה על חשבונך התחזק זה לחבר והפיל אותך. זה

בדיוק היצר הרע. אין לו כלום אבל הוא מראה כאילו נותן לאדם כביכול לההנות. הרי אם האדם הזה יודע מראש שהוא יצטרך לשלם מחיר כזה או היה אוכל את זה היה די לו הפלאפל שלו וחזק הוא ברוך. לא היה מסתבך עם ארוחות כאלה. אבל זה דרכו של היצר הרע. בא כחבר מפיל את האדם ואחר כך אותו אדם צריך לשלם על זה הרבה יותר. כשלומדים את דרכיו של היצר הרע קל יותר להתמודד איתו. נאחל לכולנו שנזכה באמת לעלות ולהתרומם לשפר את איכות חיינו. תודה רבה וערב טוב.