"כל השבוע חיכיתי לנקישת הדלת הזו" אימו של סמל עוז דניאל הי"ד בריאיון כואב

אני הולכת לפגוש את מרב מרב היא אמא של עוז שהיה חטוף 142 ימים והם היו בטוחים שהוא חי לאחר 142 ימים הוכרז כחלל הקבורה שלו היא בעצם הייתה סמלית ומחכים בעזרת השם לגופה שלו שתוחזר מעזה אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומעיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבד מים קפה מים בת קלב כן ת יופי גם אני אשתה את חזרת לעבוד חזרתי כן חזרתי בערך חודש אחרי השיבה וואו חזרתי ת באופן חלקי בגלל שיש לנו את כל המון המון פגישות במסגרת החטופים זה לעבוד בזה אה כן אז את יודעת זה לא שעבדתי שבוע מלא את יודעת יום כן יום לא לפעמים חצאי ימים לא לא בהכרח א נסרה מליה ממש לא שקר שקר כל כך שמחה שבאת

אמא שלו ז אני האמת כל כך התרגשתי למפגש הזה שאמרת לי משפט שאני אני רוצה שתספרי לנו על על עעל ה פיצול של החיים שלך מאז השעי לאוקטובר שלכם אוקיי אז ככה א להתחיל בסיפור החטיפה או זה למעשה שירת בחיל השריון בחטיבה שבע גדו 77 א באותה שבת הוא סגר שבת כשהתחילו הזכות גם אצלנו אז מן הסתם גם שם כבר היו הם ראו את המתקפה ואז המפקד של עוז החליט ש באותו שבת הם היו הם ועוד צוות ששניהם יוצאים לכיוון הגדר הטנק של עוז יצא לכיוון דרום הרצוע והטנק השני נסע לכיוון הצפון כשהם נסו כיוון דרומה עדיין לא זיהו שם חדירה הם הגיעו לאיזה נקודה דרומית עצרו שם לאיזה 10 דקות בזמן הזה הם קיבלו הודעה בקשר מהטנק שני שהם נתקלו והיה

שם כבר פצוע בטנק השני והמפקד שלו זה עומר נאוטרה שהוא גם חטוף א קיבל החלטה שהם רוצים שהוא רוצה שהם יחתרו למגע בשביל לעזור לצוות השני א עד אותו רגע שהם למעשה נעמדו שם הטנק תפקד בסדר ונסע במהירות כמו שצריך ברגע שהם החליטו להתחיל את הנסיעה לכיוון צפון הרצועה אז הייתה גם תקלה בטנק והטנק נסע על מהירות של של ש8 קמש שזה מהירות סכילה בשביל טנק ואז מן הסתם הוא גם היה יותר פגיע כאילו היה יותר קל יותר לפגוע בו ואז בזמן הזה שהם התחילו לנסוע כבר פגע בהם טיל rpg שכנראה גרם לטנק ממש לדומם אותו ושהוא לא יוכל להמשיך בתנועה א בזמן הזה הוצמדו להם שתי פצצות לטנק א מעל תא נהג פצצה אחת ופצצה נוספת בחלק האחורי של

הטנק אה הטנק כמובן א התחיל לבעור באותו זמן אנחנו יודעים שהנהג של הטנק אה שקד דען זכרונו לברכה הוא נפצע הם ניסו לטפל בו ללא הצלחה הם הודיעו בקשר שהם צריכים עזרה אבל מכל הכיס שהיה הם גם לא קיבלו שום עזרה א הטנק באר כל מערכת כיבוי השריפה התחילה לפעול ולמעשה הם התחילו להיחנק אנחנו שמענו את הקשר ואנחנו שומעים אותם מתעלים וכמובן שכל הורה יודע לזהות את הקול של הבן שלו אז שמענו את אוז משתעל ושמענו שהוא אומר מדי פעם שאיין לו אוויר ושהוא נחנק ושעמום להם תיקחו את הצינור של המזגן בכדי שידעת להקל טיפה על הנשימה שזה כבר היה בלתי אפשרי זה או למות בתוך הטנק או לצאת ואז הם קיבלו פקודה לפתוח פתחים לפתוח מדפים

מה שנקרא בלשון הטנק פתחו מדפים ולמעשה המחבלים כבר חיקו מעל הטנק והם שלפו את אומ את עוז ואת נמרוד כהן הוא נמרוד הוא התותחן של הטנק עוז היה טן קשר ועומר המפקד טנק שלושתם יצאו החוצה א אנחנו יודעים מסרטון שחמאס פרסם באותו יום שעוז יצא למעשה חי יצא על הרגליים שלו הוא לא היה פצוע א החמס גם דאג לפרסם את הסרטון הזה ברשתות באותו בוקר לא היה לנו למי להתקשר עם מי לדבר את מי לשו כולנו יודעים איזה כאוס היה א בסביבות השעה 12 בלילה צפינו ישבנו בסלון אמיר אמיר זה בעלי ואני ופתאום אני רואה שאמיר ככה קופץ מהספה ומחזיק את הראש שלו אני באותו רגע בדיוק התעסקתי בטלפון הספקתי להרים ככה את הראש וקלטתי במסך שת עוז את

עוז שהוא יוצא מהטנק וואו א הוא היה אומנם מפנים מטושטשות אבל דעת כל אמא מזהה את הבן שלה לפי הגוף שלו היה לו שעון כזה גדול ליד ממש זיתי שזה עוז אבל להגיד שידענו שהוא חטוף או משהו כזה אני מודה שאני לא חשבתי על זה שהוא חטוף כולנו היית כמו כולנו לא העלת את זה על דעתך לא העלתי את זה על דעתי בעלי העלה את זה על דעתו הוא לא אמר לי באותו שלב אבל אני באמת הייתי במן נאיביות כזאת שחשבתי שאולי הוא יצא מהטנק והוא פצוע פשוט א אז למעשה למחורת כבר שמענו ש שמדובר בקל הצבות וככל הנראה הם נכפו ניסינו להתקשר לצבא לקבל מידע לא היה מי לדבר יגיע גם שלחו לנו את הסרט חברים ש כל מיני חברים שהיה להם אני עד עצם היום הזה

לא ממש ראיתי את הסרטון כי לא לא רצ א אני לא רוצה כי תמיד אמרתי אני רוצה לזכור את וז בפנים וביופי שלו שהוא יצא ביום חמישי מהבית כי בולמות סוכות הם קיבלו כמה ימים א חופשה קצרצרה ככזאת כי הם סגרו את כל החגים אז ככה באו לקראתם טיפה בפנינו ל צבא העברנו להם את הסרטון הפעלנו כל מיני קשרים שאנחנו רק יכולים שיכולים לעזור אף אחד באמת לא הצליח לעזור כל השבוע חיכיתי לנקישה דלת הארורה הזאת ביום השישי שזה כבר שבוע אחר לאחר היום הארור הזה עד אז אף אחד לא מדבר א אף אחד לא לא אף אחד לא מדבר איתנו ביום הישי ברבע לשש לפנות בוקר קיבלנו את הנקישה שחיכיתי לה כל כך אבל לצערי אמרו עוז לא חטוף לא פ ע לא הרוג מנותק

קשר לא ידוע מה קורה איתו אבל אמרנו יש את הסרטון א אמרנו נכון יש את הסרטון אבל בשביל לקבוע סטטוס צריך שיהיו מספר אינדיקציות ולא היה להם את האינדיקציה מספיק אינדיקציות בשביל לקבוע שהוא חטוף חיכינו עוד מספר ימים למעשה עברו עוד אר ארבעה ימים נוספים שזה בסופו של דבר 11 ימים מהיום של החטיפה הגיעה הנקישה השנייה ואמרו לנו עוז ככל הנראה חטוף בידי בדי בידי ארגון טרור וגם אפילו לא נקטו איזה ארגון טרור ואז את יודעת א זה אולי הזוי לומר דבר כזה ז אתה פתאום שמח אתה אומר וואוו הבן שלי בחיים אתה פתאום מסתכל על חצי המלא ואז אמרנו וואוו אוז בחיים אז מעכשיו כאילו אז יש את הציפיה והתקווה שהוא יחזור הביתה מאותו

רגע שבעצם מודעים לכם באופן רשמי כן שעוז חטוף א עוברים 142 ימים ואמרת לי שזה זה כאילו הרגע עד נכון עד מה אז אני אומרת יש את המסע הזה שמתחיל במסע של התקווה והאמונה והאופטימיות שעוז יחזור הביתה 142 ימים באמת של אמונה שלמה שעוז חוזר תגידי לי רגע מה זה מה זה האמונה הזאת איפה איפה היא נמצאת מתבטאת דבר ראשון אנית אמרתי שאין אופציה אחרת ברגע שראיינו שעוז יוצא חי מהטנק אז הוא בחיים ואת יודעת באו כל כך הרבה אנשים לתמוך בנו המון מעגלים גם של אנשים שאנחנו מכירים אנשים שאנחנו לא מכירים א כל כל בן אדם שדרק יכול להיות על דעתך הגיע אלינו לחזק כולם אומרים באנו לחזק ויצאנו מחוזקים כולם אומרו מרב איך אפשר לעזור

אז אמרתי אני לא צריכה שום עזרה העזרה המשימה היחידה שאני מוציאה את כולם מי שמגיע הביתה יוצא עם משימה לשלוח אנרגיות לאוז כל אחד באמונה שלו מי שמאמין בתפילות שיתפלל מי שמאמין לקרוא תהילים שיקרא תהילים מי שמאמין לשלוח לו חום ואהבה שישלח מה איך איך נראה יום כזה כמה בבוקר ו בחודש וחצי הראשונים בכלל לא יצאנו מהבית כי הגיעו אלינו המון אנשים כלן רק לחזק ולי גם היה קשה מאוד כאילו כאילו שחיכיתי שהוא לא צריך להסביר את זה אפילו ואז בסופו של דבר כל ום היינו כמעט על בסיס ימי הולכים להמון המון פגישות אם זה עם חברי כנסת אם זה משפיענים אה משלחות לחול תגידי איזה משהו שהיה מתאים לכם הייתי אומרת לך יום קודם

תקשיבי זה מה שאת הולכת לעשות מ-42 ימים היית מאמינה לי לא כי מהמה ממש לא א' אני בהתחלה האמנתי שהם בגלל שזה אירוע כל כך גדול ויש המון המוני חטופים הייתי בטוחה שכולם יחזרו ומהר מהר ובעלי אמר לי מרב תקשיבי בואי תנשמי עמוק זה לא יקח א זה לא יקח מהר זה יקח זמן צריך המון סבלנות במיוחד שעוז חייל אז בכלל זה סיפור אחר בואי תעשי את ההפרדה ובאמת השתדלתי לעשות ההפרדה באמת שהתפללתי בהתחלה שהחזירו את הילדים ואת הנשים כי אמרתי שזה משהו שהוא שאיך שאתה לא הופך אותו זה לא הגיוני אז אז מהבחינה הזאתי אמרתי בסדר שהם יבואו ובטח וד את החיילים ויודעת תמיד הלכנו לכל המפגשים א' א התגבשה קבוצה של הורי חיילים ויש את

ההורים של החיילות ויש את ה את ההורים של הטנק נוצרו כל מיני מעגלים כאלה ואלה קבוצות שבסוף אני חושבת על היום יום זה גם המון המון אנרגיה מצד שני זה זה נכון זה נותן ומקבל נכון אבל זה התעסקות זה לעבוד בזה זה עבודה זהבה לא חזרת בהתחלה לא עבדתי ובערך חודשיים הייתי בבית והרגשתי שאני כבר צריכה לצאת לעבודה בשביל פשוט לשמור על השפיות שלי לאן את יוצאת אה חזרתי לעבודה שלי אני עובדת בסטארטאפ בתחום הביוטכנולוגיה אני באשת אבטחת איחוד כבר שנים אני בתחום הזה אז את צריכה גם להיות נוראה מדוייקת ו א כן בסך הכל כן נכון אז אני לא יכולה לומר שרמת הריכוז שלי כמו שהיא הייתה לפני כן אבל באמת שמשתדלת ככה יש ימים טובים

יותר ימים טובים פחות אה באמת יש לי צוות שהוא כמו משפחה מד שזה ממש ממש מדהים לפעמים צריך להגיד תודה על על המסביב על המקומות האלה שבלי לחשוב פעמיים זה המקום שהכי מחזיק נכון והיה חשוב לי לשמור על השפיות שלי כי תמיד אמרתי שוז יחזור הוא צריך לחזור לבית בריא ושפוי בשביל שאנחנו נוכל לטפל בו הוא לא אמור לחזור לאיזשהו בית ארוס אז אני אומרת זה מסע שהיה 142 שתי ימים מסע של תקווה אמונה אופטימיות הכל ואז לאחר 142 ימים ב-25 בפברואר הגיעה נקישת הדלת הזאת ש שעוז הוא לא בחיים כבר מה השביעי באוקטובר והגופה שלו למעשה בעזה אז אני אומרת זה משהו שהוא תתארי לי את זה שנייה זה ממש נשמע כאילו זורקים אותך מ מראש הר זה

זה כ התפוח של האמונה שהוא בחיים היא גם בונה איזשהו נכון נכון אז זה מה שתמיד אנחנו אומרים שזה פשוט שינוי תודעתי ב-180 מעלות שאתה לא יכול אתה לא יכול להבין אתה לא יכול להקל את ה את ה את הדבר הזה תפיסתית אני חושבת שגם א' אני מדברת עם המון משפחות שקולות עעם הורים בעיקר וכולם אומרים ש אני חושבת שגם את יכולה להסכים ש אי אפשר לעכל את זה אי אפשר זה לא משהו שאתה מעקל לא יודע נרא תמיד נדמה לי שאם אני אעכל אני אני לא יהיה אני בראש שלי יודעת שזה לא נכון כי גם את יודעת שזה לא נכון אבל אבל מה זה להקל בדיוק מה זה באמת להכל להשלים עם זה אז אני לא מ אני לא יודעת באמת שאין את המילים שיכולות לתאר את זה אומרת

בפרט אחרי תקופה כזאת שאתה בכזאת אמונה שהילד שלך זר ואתה גורם לכל הסבבים לכל הסביבה להאמין וכולם באים אלינו והם אומרים לנו אבל איך זה יכול להיות אתם שכנעתם אותנו ו גרמתם לנו להאמין באמונה שלמה ש שעוז חוזר הביתה ומה קורה לך אז מה איפה את איפה את בנקודת זמן הזאת אני יכולה לומר שבשלב הראשון א בכלל חשבתי שאני לא לא התחברתי לעניין הזה שהוא שזאת הבשורה שקיבל אה אחד הממצאים שבעקבותיו גם החליטו שעוז לא בן החיים זה מצאו א אלונקה שלו שהיא ספוגה בדם בדם בדם שלו וגם אפות של מישהו מעצבות שגם עליו יש כתמי דם שלו של עוז ואז למעשה מבחינה הלכתית אדם הוא חלק מהגוף ואז בצבא הציעו לנו אמרו זה החלטה שלכם בסופו של

דבר אבל אפשר לקבור אותו זה כאילו זה קבורה לכל דבר אז מבחינתי לא היה פה שום ספק אמרתי אני כן רוצה לקבור את מה שאפשר לקבור ממנו בינתיים כי בסופו של דבר בעזרת השם אנחנו מקווים באמת שהגופה שלו תחזור לקבורה ראוייה וקדושה פה בארץ אני אומרת זה מה שיש בינתיים לקבור ממנו והיה חשוב לי שכן שכן יהיה לו מסע של הלווייה שכן יהיה קבר למרות שהיום אחרי ההלוויה אני אומרת מאוד קשה לי עם הדבר הזה שנקרא הקבר של עוז כי עוז לא נמצא שם אז זה גם אכ להגיד לך שלי קשה עם הקבר של שאולי כי מבחינתי הוא לא נמצא שם כ אומרת באותה מידה הם היו מביאים איברים של הגוף שלו והוא היה גם אולי אחרי פיצוץ או משהו כזה ואומרים טוב זה מה

שהגוף שלו זה מה שאפשר לגבור אז אני חושבת שכן שזה מה שבסופו של דבר א אז מה חשבת אחרי הלווייה שאמרת זה זה מוזר כאילו מה אני אומרת אזלא לא לא ממש ירדתי לסוף הדברים לא יוד הראתי את זה שבאמת הוא לא בחיים כדת כי בשבעה גם היו כל יום אלפים ואתה כל היום כאילו אתה בא ואתה מספר לאנשים את כל הסיפור והיום שאני חושבת על זה אני כאילו מספרת סיפור שהוא מהצד זה לא לא הסיפור שלי באמת ורק אחרי השיבה למעשה התחלתי לחשוב על זה ככה עם עצמי דעת שהייתי קצת ישבתי עם עצמי בשקט וחשבתי על כל ההשתלשלות של כל התקופה הזאת על כל האופטימיות והתקווה פתאום לקבל את הבשורה שזה בדיוק א חלק הש של ה הנגדי למעשה של האופטימיות והתקווה

שהוא יחזור הביתה אז אתה לאט לאט חושב על הדברים עדיין לא מעקלת את זה אבל אני חושבת שזה כן היה נכון לעשות את הקבר עש למרות ששוב אני גם לא הולכת לשם חוץ מהכרות אני לא הולכת לקבר אני יכולה להגיד לך יותר מזה שאנחנו גרים בכפר סבא והבית האלמין הצבאי בויצמן שזה על הרחוב הראשי ואני נוסעת שם כמה פעמים בשבוע ואני אפילו לא מסובבת את הראש שלי לשם כי אני בכלל לא זוכרת שיש משהו ששייך לישם ברמה כזאת ו אם אני אגיד לך שאני מרגישה אותו דבר זה כנראה אולי אפילו לא קשור למה י יותר ל למהות של של העניין עצמו של של קבר לא יודעת לא מתחקרת את זה יותר מדי אבל אני חושב אני שומעת אותך ופתאום אני אומרת וואו אני לא המשוגעת

היחידה אתם בעצם עכשיו בתקופה השנייה של החיים שלכם ו את מגלה על עצמך משהו שלא ידעת א' אני מגלה את את הכוחות שיש בי שבאמת לא הייתי מודעת אליהם תמיד שהייתי שומעת על הורים שמאבדים ילד לא בהכרח במלחמה בכלל לאבד ילד אז אתה אומר שזה לא דרכו של עולם ותמיד אמרתי וואו איך איך איך הם יכולים עכשיו להמשיך את החיים שלהם זה נשמע לי משהו שהוא לא שהוא היה לא הגיוני ממש ועכשיו שאני בסיפור הזה א' אני בן אדם מאמין ואני באמת מאמינה שמה שקורה לנו זה לא זה לא החלטה שלנו זה משהו שנכתב לנו מלמעלה ונגזר עלינו מן השמיים ו חושבת שעוז תמיד אומרת אוז שולח לי כוחות אני מרגישה שהוא איתי 247 ואחד הדברים שבאמת באמת נותנים לי

את הכוח האמיתי אני אומרת שעוז הוא היה ילד עוד לא סיפרתי עליו הוא היה כל כך אופטימי ושמח ואוהב את החיים והוא תמיד ר רק את החצי המלאה ואני יודעת שזה מה שהוא היה רוצה שאנחנו נמשיך להיות שמחים ושנמשיך את החיים שלנו בצורה שפויה ולא ניפול למרה שחורה ואני אומרת לי חשוב לתת לאוז נחת אני רוצה שהוא ישכב על משכבו בשלום ושתהייה לו נחת ממני לפחות ואני עושה את זה בשבילו זה מדהים כי בעצם המחשבה הזאת היא זאת המחשבה שנותנת לך כל כך הרבה כוחות לעשות אם את אומרת אם א אני צריכ א צווחן רגע שנייה אני צריכה להמ צווחן בעני מישהו כי הוא כל הזמן מסתכל עליי נכון ובכל זאת אני שואלת איפה האמונה שלך בכל הסיפור הזה מה מה

מה קרה לה א השביעי באוקטובר א' גרם לי להבין שאני לא מבינה כלום שאני חושבת שאולי אני מבינה אבל אני לא באמת מבינה את העולם הזה כנראה אה באיזשהו מקום אני גם התחזקתי טיפה מהשבי באוקטובר אני תמיד שמרתי מסורת כשרות ים כאלה היום אני גם שומרת שבת שו נכתב הפסקתי לנסוע בשבת וברגע שקיבלנו את ההודעה על הנפילה שלו אז גם התחלתי לשמור שבת אין לי יותר מדי הסבר למה זה משהו שאני מרגישה מבפנים מדהים זה משהו שאני מרגישה שאני צריכה לעשות בשביל הנשמה שלו שהוא יהיה במקום טוב ושהוא יהיה בנח לא יודעת זה משהו שאני עשה בשבילו זה נשמע לי ממש בלי מאמץ זה כאילו הגיע אליכן ממש בלי גם אנשים שואלים אותי אבל איך את יכולה

עכשיו להאמין אחרי שקרה לך דבר כזה את לא אמורה להתרחק אני אומרת אין לי תשובה זה פשוט משהו שאני עושה מבפנים אורור אין מה שאמורים בדיוק אני פשוט מרגישה שזה מה שאני רוצה וזה מה שאני צריכה ואני עושה את זה באהבה בלי שום קושי ואתם מדברים על זה זה משהו שמדובר ב על העניין של האמונה א יותר ביני לבין אמיר עם אדר פחות כן כולם מקבלים כולם זה אדר ואמ שהם מקבלים את זה באהבה ובהבנה והם לא מנסים להבין למה אני עושה את זה פשוט מכבדים תאומים זה סיפור לא כן סיפור מדהים מבחינת ה כן חיבור א כן אנימ א' להיות הורה לתאומים זה חושבת שזה דבר מדהים מי שלא חווה אותו אז הוא פחות יכול להבין את זה דרך הסיפורים זה משהו באמת

מאוד מאוד יפה אני אומרת וגם הקשר שלהם הוא קשר ש כי תמיד שואלים אותי יש להם קשר מיוחד אני אומרת אני לא ית אני גידלתי רק תאומים אני לא יודעת לגדל מה זה לגדל אחים א ידעת היה ביניהם איזשהו קשר מיוחד א אדר ככה לפי הסיפורים שלה לפחות כל הדברים שהם ייחודים להם הסודות שלהם השיחות שלהם א מאוד שונים אחד מהשני בתחביבים שלהם במהות שלהם כל אחד דת הוא ילד בפני עצמו ושונה מהשני הם לא מתמרים להיות דומים ב באישיות שלהם ואני מבינה שעוז היה ממש היו לו שני חלקים מאוד מאוד דומיננטיים מוזיקה היייתה גם אהבת חייו הוא היה ממש מכונן עם יכולות ווירטואוזיות א 10 יחידות בבגרות שבת שלי עשתה את זהזה ממש נכון הוא עשה רסיטל

רסיטל סנדר לא בגיטרה חשמלית בגיטרה ובסוף הוא מחליט ללכת א לקרבי למרות שיש לו את כל היכולות להיות מוזיקאים מצטיין ולא להתגייס נכון זאת אומרת לא להתגייס לקרבי נכון ואיך הוא מחליט את זה אה אני בעיקרון מה שאני זוכרת את עצמי אני כל שנה הולכת לטקס של ערב יום הזיכרון לחללי צהל כשאז ודר נולדו והיו כבר נראה לי בגיל שלוש ארבע גם הם כל שנה היו באים איתי אמר לטקס כל שנה אה בטקס א שהיינו בשנת 2021 נראה לי שעז היה בכיתה יא אמיר ואני היינו אותו ערב הרגשתי שקרה משהו לילד משהו בחשיבה שלו הוא חזר מאוד מדוכדך מהטקס לא דיברנו על זה יותר מדי למחורת הוא קם הלך לבית ספר זהו בא הביתה ואני זוכרת את הבוקר הזה כאילו

שזה היה אתמול הוא נכנס נעמד בסלון ואמר לי אמא החלטתי שאני עושה שירות משמעותי וואו אמרתי לו אוז ומה מה עם הגיטרה כאילו עד עכשיו דיברת שאתה רוצה ללכת למסלול של מוזיקאים מצטיין או אולי אפילו להקה צבאית משהו אם המוזיקה תחכה לי אחרי הצבא יודעת שזה משפט מוכר פה בבית של שאול הי המוזיקה תחכה לו ועכשיו הוא צריך להתגיס למלחמה וככה זה התחיל והוא למעשה דת זה לא שהוא הכין את עצמו יותר מדי הוא היה טוטלי למוזיקה בצורה שאי אפשר לתאר הוא היה יכול להתאמן על שורה אחת מהבוקר עד הלילה עד שכבר הייתי אומרת עד שיוצא לו דם מהציפורניים מהאצבעות הוא היה מאוד ה חייב שהכל יהיה מושלם הוא היה באמת מנגן ברמות מדהימות

מדהימות מדהימות הוא עשה רסיטל של א יצירות שבכלל ברמה של בית ספר רימון לא ברמה של תיכון והוא קיבל 100 כאילו היה אצלו צך הכל תמיד להיות מושל והדברים האלה נגיד מוקלטים לכם ואת יכולה לשמוע אותם כן הוא היה מקליט את עצמו המון ומלא סרטונים לטיקטוק של כל מיני קטעים נבחרים שההוא גם עד שהוא היה מעלה קטע זה עד שהוא היה מושלם כאילו הוא לא היה מעלה אותו אם הוא לא היה מושלם בעיניו אז הוא באמת ברמה מאוד מאוד גבוהה ומחליט ללכת א לשירות א רבי ואתם איפה אנחנו דת תמיד אני אומרת אנחנו גידלנו אותם מהרגע הראשון כמו כל הורה נראה לי אתה נותן לו את ה את הארגז כלים את מצד אותו עם הכלי עבודה עם הארגז כלים ובסופו של דבר

זה הייתה החלטה שלו הוא גדל בבית שדת בעלי עשה שירות גם משמעותי היה בדובדבן ובאוקיינוס המון אזת אמרתי או זה החלטה שלך מה שיש לי לעשות זה לתת לך רק את ברכת הדרך ש תלך לשלום ותשוב לשלום ו ותעשה באמת את מה שאתה חושב שזה נכון לך לעשות כי בסופו של דבר זה השירות שלך ואני מבינה שהוא מגיע לשריון ושמה הוא מוצא את עצמו בטוב מוצא את עצמו בטוב וכמו שהצעירים רגילים לחנות הוא פשוט היה צהוב הוא התאהב בחיל תמיד אנחנו אומרים שהוא כל מה שהוא עושה הוא צריך לשות בהצטיינות הוא ילד מצטיין הוא נכד מצטיין הוא חבר מצטיין ד שמענו עליו כל כך הרבה סיפורים כל אחד מסכם את הדברים שלו או זה היה החבר הכי טוב שלי היו לו ילדים

שהם גם ילדים דעת שהם טיפה שונים ילדים שהם שקופים שהם באו וסיפרו לנו אני הייתי ילד שקוף רק עוז זה עוז שראה אותי מדהים זה פשוט מדהים תמיד דת מהדהדת לי השבועה שלהם בטקס ההשבעה ש שהם נשבעים להגן על המדינה ועל הגוף ברוחם וא בגופם ולהקריב את נפשם גם אם צריך ואני אומרת אני בטוחה שכל כך הוא האמין בזה כי כל הזמן הוא אמר אמא אבא אני צריך להגן על הבית להגן על המולדת תי המדינה שלנו אין מי שייעשה את זה אם לא אנחנו הוא כל כך אהב את המדינה והוא האמין בכל בכל כולו בכל גופו שזה מה שהוא צריך לעשות והוא אמר המוזיקה תחכה ליכ היא תחכה לי כאילו מבחינתו לא הייתה שום שאלה וואו הוא גם סיים את המסלול בהצטיינות והוא

היה צריך לתת ארבעה ימים אחרי השביעי באוקטובר לק ושה מתקים מפקדי טנקים אני שומעת אותך ואני מוצאת את הסיפורים האלה כל כך מהדהדים על כל כך הרבה חבר'ה באמת באמת מטובי בנינו וזה נשמע שהוא היה באמת טופ בכל דבר שהוא עשה כל דבר שהוא נגע היה הוא עבד על זה שזה יהיה מושלם אני ככה לסיום שואלת את עצמי את את גם מהחתול מהשקל כאילו יש משהו שנורא מחבר בלב שלך מחוברת שתי העולמות מה את רוצה לאחל או לברך את דווקא את האמהות א גם השקולות וגם ההורים של החטופים כל פעם שאני צופה בהלוויות של החיילים ואני שומעת סיפורים ואני אומרת כל הילדים האלה תמיד א מקשיבה אני אומרת כאילו שמדברים על עוז אני אומרת פשוט אלוהים כאילו

בוחר אותם בפינצטה הם אחד אחד אחד מושלמים זה גם כאילו הרגשה א לא יודעת אני מסת מהרגשה זה לא יכול להיות זה לא יכ באמת שרולי היה אני לא אומרת מושלם אני אומרת היה משהו מיוחד אבל אני שומעת אני שומת את מיוחד ני שומת אני תמיד אני בן אדם הכי צנוע וכשזה היה חטוף בגדר חטוף חי אני לא דיברתי עליו בשום מקום כי א' פחדתי עליו כי אמרתי אני לא רוצה לתת חומר לרשעים האלה ותמיד אמרתי הוא אני רוצה לשמור על הפרטיות שלו אני לא רוצה לחסוף אותו היום הוא נשאר והוא לא נשאר זה התפקיד שלי שיכירו אותו אז אני מרשה על עצמי קצת לספר א יותר אבל אני אומרת אני אומרת שבסופו של דבר הילדים האלה הקריבו את החיים בשביל המדינה הזאת

וכל מקום שאני הולכת אני אומרת א' אנחנו צריכים להיות ראוים להם לכל הילדים האלה שנופלים על המדינה הזאת זה התפקיד שלנו ואחד התפקידים שלנו ואני אומרת היום בתור אם שקולה אני מרשה לעצמי לדרוש את זה מהעם שתהייה הבה שתהיה קבלה אחד של השני שתהיה אחדות אני אומרת אנחנו אנשים שונים אנחנו לא אמורים להיות אחידים אנחנו צריכים להיות מאוחדים לקבל אחד את השני לאהוב זה מה שצריך וזה מה ש זה מה שיביא את העם שלנו למצב טוב יותר וזה נכון גם לגבי ההורים השקולים ג ביו זה גם חטופים ואני אומרת ברגע שגם שתהיה אחדות אז אני חושבת שהכל יזרום טוב יותר תשמע אני אני יכולה כש זה לשמוע אותח שעה עכשיו רק מדברת כי זה כמו א מים

צוננים על נפש היפה ואני שואלת את עצמי מאיפה הכוחות האלה איך את את דמיינת את עצמך ככה לא לא דמיינת מחזקת ו מחזיקה לא ממש לא דמיינתי את עצמי אני אומרת אותי עבודה באמת עבודה יומ יומית כל בוקר שאני קמה אני אומרת הרגעים הכי קשים שלי זה לקום מהמיטה ואני יודעת ש להשאר במיטה זה הברירת מחדל הכי נוחה ליפול להישאר ולא לקום ני אומרת ברגע שאני צולחת את הדקות האלה שאני קמה מתארגנת מתלבשת יוצאת לעבודה זה מה שנותן לי את העשיה זה מה שנותן לי את האפשרות להמשיך לחיות כי אני אומרת בסופו של דבר א' זה מה שהוזה הה רוצה ואני חייבת מבחינתי זה הצבאה שלו ואני אומרת יש לי בבית את אדר ואת אמיר ואני צריכה להיות בשבילם וגם

בשביל עצמי והם צריכים ם גם מרגישים ככה זה אחד בשביל השני ואז בסופו של דבר נותן את הכוחות האלה ורק רציתי משהו קטן להראות לך כאילו הבאתי את זה איתי כי באמת עוז הוא כמו שכבר דיברנו שהוא היה נגן א מצטיין ובכל רמה חבר הוא אהב מוזיקה בשבוע האחרון של כיתה יב את רוצה להקריא לנו כן המורה נתן להם איזשהי איגרת שכל אחד יכתוב לעצמו איפה הוא רואה את עצמו בעוד חמש שנים א וואו והמורה שלו זה מכיתה יב הביא לנו את זה בשבעה את מה שאוס כתב לעצמו אז אני אשמח להקריא זה ב אז הוא רשם א פוזי של עוד חמש שנים מעניין איך זה להיות כבר שנה שנייה בקריירה שכל כך חלמת עליה כל השנים מפוצץ במוד בכל הארץ ובקרוב גם בכל העולם אני

בטוח שלא משנה מה קרה אתה עדיין רודף אחרי החלומות שלך ונאמן לקרונות שלך אוהב אותך טיפ שאני מקווה שי שמת בחיים כך הכל בקלות וואו וואו איזה צמרמורת אז א אני אומרת היום מה שאנחנו עושים עם המילה הנצחה אני קשה לי להשתמש אני משתמשת עם המילה נחכה אז א באמת שמה שאנחנו מנסים לעשות היום זה להנכיח את עוז לבמות לא אנחנו עושים את זה בעיקרון יש את ה מגמת מוזיקה ש שהוא בתיכון גלילי ששם הוא למד ויש את הגלריה 29 בכפר סבא וגם את המתה החטופים שהכל סביב המוזיקה כרגע ואנחנו באמת מנסים להנכיח אותו בדרך הזו כי זה זה מה שהוא אהב וואו זה זה הדרך הכי מדהימה לסיים את הרעיון שלנו על בחור כל כך עוצמתי ומלא אופטימיות שבעצם

אומר לעצמו תשמע אתה אתה הולך להגיע רחוק ורב מה זה תודה אני כל כך מתפעלת מה בכלל נשמע שהוא כל כך המוזיקה זה הדבר שמחבר אותנו במשפחה ובטוח שהיינו בטוח היה חיבור מעולה וואו וואו וואו הוא תמיד אומר שהוא באמת האמין בכל בכל ש מוזיקה מחברת בין אנשים וזה לגמרי נכון מ וואו זה לגמרי נכון זאת לא סתם אמירה הפסדנו כן אבל הרווחנו אותך והרווח להיפגש וגם אני ממש מאוד שמחה ש שהזמנת אותי אלייך א גם לי זה נותן כוח ככה לשב אני אומרת זר לא יבין כי רק אנחנו יכולות להבין אחת את השנייה נכון נכון מאוד ממש ממש תודה תודה לך אתה אף פעם לא לבד אתה אף פעם לא לבד