איך אמנות ודת מסתדרים? מסע התשובה של אור קאופמן

אני זוכר שפעם ראשונה שהלכתי שחור לבן אז אני אני פחדתי אמרתי רק שאף אחד לא ישאל אותי איזה הלכה ברחוב ש לא יודע מה לענות לו גדלתי בנתניה בבית חילוני יש לי שתי היכולות שגדולות ממני אקדמאיות בית די סטנדרטי אמא עליה שלום היתה המורה לאומנות ואבא הוא ימאי למדתי בתיכון במות מחשבים בית חילוני קלאסי לא היה לי הרבה מגע עם אנשים דתיים בתור ילד אפילו בתור נער גם עיקר החביות הדתיות שלי היו סביב השולחן משפחתי בחגים למזלנו יש לנו דוד שהוא מסורתי מסורתי באמת והוא הפך את החגים למשהו מעבר ל בוא נאכל היינו עושים אפילו סדר פסח לחתו היינו אוכלים ב סוכה מסוכות אני כשהייתי מסתכל על אדם דתי אז חשבתי שבמקרה הטוב הוא

עושה את זה כי ככה הוא חונך מהבית במקרה הפחות סימפטי חשבתי שהוא פרימיטיבים סליחה בעיקר ממש וזנו מהתקשורת לא היה לנו איזהשהו מקור אחר לדעת היינו בטיול בכנרת אני ועוד שלושה חברים הה נחמד סטנדרטי כזה זה סוף שבוע ואני זוכר שלקראת סוף הטיול אחד החברים פתח ספר והתחיל לקרוא והיה שמה כל מיני רעיונות ממש יפים על עניין של אגו ועניין של להיות צינור לאחרים ואייך להשפיע ואיזה אושר זה יכול לגרום לך ומשם התחיל מסך חיפוס ארוך ארוך ארוך שעבר בהרבה מקומות התחלתי מלקרוא כל ספר של אושו כמעט שהיה בעברית אני זוכר א אבל זה לא הספיק לי הרגשתי שצריך לעשות יותר אז גם התחלתי ללכת ל פסטיבלים שלוש או לכתי לאשו במדבר הייתי

בפסטיבל אושו בבית אורן הייתי מתרגל הרבה מדיטציות הייתי מאוד רציני בעניין הזה ואיך שהוא הגיע לידי ספר של בודהיזם וראיתי את הספר ואמרתי ווואו אושו זה שטויות כאילו איזה רעיונות יפים יש פה והתחלתי ללמוד בודהיזם והתחלתי לתרגל והייתי מתרגל מדיטציות והייתי לומד והייתי שקעתי ובאיזשהו שלב הרגשתי ש זה לא זה זה הכל מתורגם זה הכל יד שנייה אם רוצים לדעת באמת אז צריך לטוס לודו איפה שכל הבודי טים נמצאים א טסתי לבד רק בדקתי עם המורה שלי לודיזם קודם איפה המקום שהיא למדה זה היה בתושיה בדרמסלה אני דופק בדלת ושלום אני רוצה לללמוד ואז אומרים לי א תראה הה צריך להרשם באינטרנט יה לנו עכשיו קורסים פתוחים ירדתי מהם

קצת א אבל הייתי שם הייתי שם ולמדתי ועד שחיכיתי שהקורס תחיל עשיתי גם דברים אחרים חזרתי בתחושה של מיצוי כל התהליך הזה של החיפוש זה מין חווייה כזאתי שמאוד ממלאת מצד אחד אתה מרגיש חוויות מאוד חזקות אבל מצד שני עדיין זה עדיין אתה יוצא ריק זאת אומרת משהו חסר זה לא זה הגעתי לארץ וחבר אמר לי בוא לפגוש את הרב שלי ואני אמרתי בסדר אני רוצה להגיד שאני זרמתי אני גם לפני זה הייתי בסמינר של ערכים אבל לא תפסו אותי כל כך ואני הולך לשיעור ולומדים מסכת סוקה ואני לא מבין מה זה העום הזה כאילו מה זה רוחני אני מכיר דברים אחרים מדיטציות חבויות גבוהות כאלה מה זה ללמוד זה כמו שיור בבית ספר מה מה מה התלהבות לא התלהבתי

א השיעור נגמר ואז הוא אמר לי בוא בוא לדבר עם הרב בוא לדבר עם הרב אמרתי טוב ה הוא עשה לי ראשם טוב יצאתי משם מן צ'ק ליסט כזה סוכה זה משעמם חס ושלום והרב מעניין הרב הזה מעניין ואז היה על תקן של חוג הייתי מגיע פעם בשבוע פעמים בשבועים פה ושם מדבר עם הרב וי היה לי שיחות ארוכות איתו היה לי שיחות ארוכות איתו הוא אמר אמר לי פה זה נעשה ונשמע קודם כל תעשה אחר כך תשובות יגיעו ומאוד שמחתי עליו אז נתתי לו את הקרדיט הזה באותו זמן אני למדתי לימודי קרקס בסנ סיאל הייתי עוסקת בגג כבר הרבה לפני אבל בעצם הבית ספר הזה סוגר לך כל מיני תחומים אחרים נגיד עניין של מחול או איך להציג דברים פרזנטציות קצת משחק קצת ליצנות

אני לא ליצן אז היה לי מן סדר יום כזה של אוקיי אני הולך לסנ סיאל בבוקר בערב אני הולך לשיעורי תורה פה ושם עדיין ומד בודהיזם מתלבט לא מתלבט כאילו קצת מסובך עם עצמי קשה לי להחליט אני זוכר רגע אחד מאוד ספציפי רציתי לעבור דירה על תל אביב משהו אחוזה קצת לא היה במקום קצת דברים תפק שישו ולסוחרים והרגשתי מאוד לא נעים א ואני זוכר שהתייעצתי עם הרב מה לעשות ועצם המחשבה התייעצת איתו אני לא יודע למה זה קרה א זה לא היה משהו שהייתי עושה הייתי דון לעצמי הייתי עושה לבד מקסימום הייתי שואל איזה חבר או איזה גיס אבל הרב היה חכם והוא ידע להקשיב אני צו שהתייעצתי טום הוא מאוד הרגיע אותי בשיחה ובאיזשהו שלב השיחה הוא

אומר לי אתה שם לב שאתה מתייעצים רב נכון ופתאום אני כזה מה זה אני נהיה דתי מה קורה לי הייתי בלמוד הקרקס והתחלתי לאט לאט להוסיף עוד מצוות התחלתי לשמור נגיעה זה המאתגר שם א התחלתי להתפלל רוית התחלתי להני ח תפלים בבוקר לא לא חסתי שאני דתי לא חשבתי שאני חשבתי שכמו שלמדתי בודהיזם אז ככה עכשיו למד יהדות ופתאום איזה יום אחד אני מסתכל במבט לאחור ואני אומר וואו אני אני בעצם דתי בלי ששמתי לב עכשיו רק רק נשאר לצאת עם זה להפנים את זה ובאמת נגמרה שנת לימודים אמרתי לרב שלי הולכים על זה אני הולך על זה והלכתי לשבעה גירת לכתי לתקופה התחלתי ללכת א פחות בגדים של הקרקס ויותר בגדים של שחור לבן יותר אלגנט ומחוג זה

נהיה מחייב שצריך רב חייב רב זה סיפור אחר לחלוטין אם לא היה לי רב זה נושע שאי אפשר לצפות לצפות אותו זאת אומרת אם ה שואלים אותי מה זה יהדות שאלו אותי מה זה יהדות א לפני שהתחלתי ומה אני יודע עלי היום איך אני חושב שאני אהייה בתור אדם תו מה עם הקשיים לא הייתי יכול ותן לדעת אה הרבה פעמים צריך מישהו שמכיר את התהליך מישהו מבחוץ ואני ממש מרגיש ש אסיר תודה לרב שלי ברגע שהבנתי שזה זה התחלתי ללכת עם כיפה בקרקס זה היה יותר קל שם אנשים יותר מקבלים יותר קל א ואז לאז החלתי ללכת עם כיפה בשכונה התגובות הראשונות זה מי מת מי נפטר אני זוכר שפעם ראשונה שהלכתי שחור לבן אז אני אני פחדתי אמרתי רק שאף אחד לא ישאל אותי

איזה הלכה ברחוב ש לא יודע מה לענות לו שאמרתי לאבא שלי שאני חוזר בתשובה הוא לא אהב את זה אני רוצה להגיד שהיום אנחנו מסדרים מצויין אבל הוא לא התלהב היה לי יותר כל להגיד לו שאני טס לודו אני לא יוד מתי אני חוזר מאשר שאני חוזר בתשובה היום אני רואה את היהדות כשרשרת ארוכה שאנחנו חוליה ממנה וזה זכות גדולה זה לא משהו ישן שעוד איכשהו מדדה בשטח זה משהו חי ובועט זה משהו רלוונטי היום כמו שהיה לפני 4,000 שנה אז היום אני נשוי באושר אני מנהל אורך חיים חרדי לומד בערבים עובד שער הזמן מנסה לנצל אותו כמה שאפשר אם זה לעוד לימוד או אם זה לפתח תחומים אחרים שמעניינים אותי שגם בסופו של דבר יתגלגלו ויתרמו לי לאורך

החיים הדתי עדיין שמ על הקשר עם אותם חברים שהיו לי פעם כמובן שיש דברים שאי אפשר להגיד היום או הרבה נושאים שצריך כזה נורה לשנות במהירות אבל א אני חושב שגם מי שהיה עד לכל התהליך יעיד שזה שינוי מאוד מבורך ומאוד לטובה גם העשייה היותר גשמית א נגיד עבודה אז אני מנסה להביא אותה למקום דתי