"העמדנו פנים שהכול טוב": זוגיות במבחן, הפעם עם לילך ונתן קלינבורד

לילך בת 52 לומדת עבודה סוציאלית וסייעת פרטנית נתן בן 53 אב לשבעה יועץ זוגי ומנטור בדרך התניה המחלה ידועה כשפ פרנסה ותקשורת בין אישית שנסתקה. הם עמדו במלבחן שלא ביקשו. אבל האם גם אהבה חזקה יכולה לשרוד כל כך הרבה בבת אחת? כשהחיים משתנים בלי לבקש רשות, הזוגיות נבחנת בעיניים אחרות. שלום אלך ובנתן. מה שלומכם? ברוך השם. ברוך השם. אז תספרו לנו איך הכרתם. אמ בעצם נתן היה לפני הטיול הגדול. אני הייתי באמצע לימודים והכרנו במקום עבודה משותף. א הקליק היה ממש לפחות מבחינת מיידי. אני ידעתי ברגע הראשון שראיתי אותו שעיתו אני רוצה להתחתן, זה פשוט היה חוויה וואו חד פעמית. עוד לפני שדיברתם. עוד לפני שהכרתי אותו.

וואו. א זה ממש אה חץ בלב מה שנקרא. א הדברים התגלגלו ובאמת הכרנו ויצרנו קשר והיינו חילונים באותו זמן אז התחלנו לצאת כמו שנהוג ואחר כך בהמשך בהמשך הזמן גם נסענו ביחד לארצות הברית או נסע לפניי הצטרפתי נשארנו עוד קצת ובמהלך הטיול שלנו שמה בארצות הברית א החלטנו לחזור ולהתחתן למסד את הקשר חזרנו לארץ א התחתנו ושבועיים אחרי כבר היינו חזר בארצות הברית היה לנו את המצב של להחליט כאילו איפה אנחנו מתחילים את החיים בישראל או בארצות הברית והיה לנו טוב שמה לא היה לנו רע היה לנו נחמד נעים ראינו שיש אפשרות להתפרנס כמו שצריך אז החלטנו לחזור ולהתחיל את החיים שם אז רגע עוד לפני החתונה גם אצלך גם אתה הרגשת ככה

ברגע הראשון שראית את אשתך אמרת או הנה אנחנו לא נולדנו דתים כמו שהיא אמרה אנחנו נולדנו למשפחה חילונית ואני שרטתי גם בצבא בגולני וכשהשתחרתי הלכתי לעבוד כמאבתח בבית משפט להבטח שופטים והייתי שמה יושב שמה בבוטקה והיא הייתי רואה אותה היא הייתה יורדת לפעמים ממלה מים ימים היא סיפרה לי שהיא הייתה ממלה מים רק כדי לבוא לראות אותי כן מתחבר אליי וכן התחברנו ממש נקשרתי נקשרנו ככה והתחלנו לדבר והחלטנו להתחתן טסנו לארצות הברית קודם כל ואז החלטנו שמה להתחתן ושמה גם כן נולדו לנו ברוך השם ארבעה ילדים אוה כשלא הייתם דתים או ששם שם התחיל תהליך ההתקרבות שלכם שם כבר התחיל תהליך ההתקרבות ממש כאילו אני זוכר שעוד

הייתי בבית משפט היו בני הם באים להניח לי תפילין היה בא איזה חבדק להניח לי תפילין כל הזמן שמה למה בעצם החלטתם לגור בארצות הברית ולא בארץ מה גרם מההחלטה א בארץ אנחנו כאילו תמיד רצינו לצאת החוצה קצת את יודעת להכיר את העולם לראות להיות בעולם זה החלום של כל אחד שהוא משתחרר איפהשהו מהצבא אז טסנו קצת לטייל בעולם אני טסתי ואחרי זה שהיכרתי אותה אז טסנו ביחד לארצות הברית ושמה בעצם א חיפשנו עבודה, חיפשנו קצת את עצמנו, היינו שמה 14 שנה בערך. וואו. בארצות הברית היינו קצת בניו יורק ואחרי זה עברנו ללוס אנג'לס ושמה בעצם החיים שלנו היו די די די בסיסיים, די טובים, כאילו סך הכל גם מבחינה בינינו, מבחינה שהיה טוב

בינינו, היה להיות בירידות כמו בכל זוג. כן. כן. אבל היה די די נחמד בינינו, די קשר טוב, די קשר זה. איך התחלתם להתקרב? נולדו ילדים וכשיש לך כשיש ילדים ואין משפחה היינו שמה לבד סך הכל אז כן מחפשים את השייכות גם חיינו בסביבה שהיא לא יהודית אז אתה שמה כשאתה נמצא שמה בתוך הסביבה הלא יהודית אתה יותר מרגיש את הזהות שלך יותר את ה את השוני בינך לבין כל הסביבה שמסביבך ובהשגחה פרטית הילדים למדו במסדות של חבד ויום אחד פגשתי את הרבנית שהילדים שלה למדו איתי והיא פשוט הזמינה אותי בשייה פשוט היא אמרה אולי תבוא לבית הכנסת אמרתי טוב אני אלך והגעתי והיה וואו קבלת פנים חמה ונעימה וטובה ובאמת זה עשה לי חשק לבוא עוד

גם ראיתי משהו שאמרתי התחברתי אליו ראיתי כאילו שילוב של גשמיות ורחניות ביחד שזה מאוד מאוד דיבר אליי כי שמה יש שמה המון המון גשמיות נכון ו ולשלב את זה עם רוחניות ולעשות מזה כזה כאילו הטעמה מושלמת מאוד אהבתי את זה ואמרתי כאילו ככה אני רוצה זה מה שאני רוצה גם וככה התחלנו בעצם וזה היה ממש בטפטוף איתי מאוד מאוד מאוד ורק שחזרנו לארץ אז א גם פה איפה שהגענו בהתחלה בקריאת טטה אז א נהיה כזה עפנו מה שנקרא עם התהליך אני זוכר עוד בארצות הברית שהיא נתקרבה כאילו אני לא עדיין הייתי די רחוק התחלפנו התהפחנו בתפקידים פתאום אני תפסתי תאוצה ו נשארה מאחורה אבל בהתחלה זה התחיל באמת ממנה היא פגשה את ה היינו שמה באחד

הפארקים ואאותה רבנית היא באה אליה והתחילה לדבר איתה והיא באמת הלכה לשם ואז היא באה היא ספרה לי שהיה לי יום הולדת והיא אמרה הרב שמה רוצה לבוא לדבר איתה אמרתי סליחה הרב עכשיו רוצה לבוא לדבר איתי שיעזור אותי מה שקרה הם רק רוצים כסף הדתי עם האלה ככה את יודעת אמרתי לעצמי בהתחלה וזה ובאמת הוא אמר לי בוא תשמע וזה והוא בא ישב איתי הוא בא הביתה אלינו וישב איתי והיה פשוט לא יודע התחברתי בשנייה הראשונה ואז א התחלנו ללכת לבית כנסת כזה רק בשבתות יותר וזה התחלתי לחזור בתשובה אז לא עדיין זה לא היה כיפה ממש שמתי קרובה על הראש יותר ג'יימסים וזה אבל לא עוד לא שמה ממש אבל לאט לאט אתה מרגיש יותר קרבה יותר את

הרצון להיות סביב א קהילתיות ודברים כאלה ומה קורה בעצם שג שהגעתם לארץ אחרי 14 שנה שבסך הכל היה לכם מאוד מאוד טוב גם התקרבתם לילדות וגם מבחינת ביניכם התקשורת הבן אישית ויו ירידות ועליות אבל בסך הכל היה טוב פרנסה והכל מה קורה שאתם מגיעים לארץ זה באמת היה משבר מאוד מאוד גדול קודם כל היינו פה 14 שנה רצוף אז א לא כל כך הכרנו את המדינה את המנטליות ידענו משהו אבל לא ידענו לא ידענו את הרמה של זה בוא נמר וכשהגענו כאילו זה היה כמו הלם תרבותי הגענו לפה פה ובמשך בכמה חודשים הראשונים אני זוכרת שאני הייתי ממש במצב של דיכאון לא ידעתי איך איך להכיל את הדברים א הייתי בבית רוב הזמן פחדתי לצאת פשוט פחדתי כאילו

לצאת החוצה לרחוב כי ה אני באופי שלי מאוד עדינה והישראלים ידועים בתור כאלו ככה מאוד אגרסיביים ומאוד דוגריים ובארצות הברית הם מאוד א מנומסים וככה אה מוחזקים אבל גדלת פה בארץ גדלתי 20 שנה היית פה בארץ אז זה פתאום נשכח אחרי 14 שנה כן אתה רגיל למשהו אחר זה היה רוב החיים שלי הבוגרים סך הכל וואו ושכחתי מזה לא ידעתי שזה ככה עד כדי כך בוא נאמר ככה ופשוט נשארתי בבית והייתי בדיכאון זה היה מצב מאוד מאוד לא נעים מאוד לא טוב לא הרגשתי טוב הצטרתי שחזרנו הרגשתי שזה אולי לא היה הזמן המתאים אז למה בכל זאת החלטת לחזור לארץ זה היה האמת א אני בחרתי לחזור לארץ יותר אני רציתי היא לא רצתה לחזור כל כך אבל אני הרגשתי

שמה כבר א לא יודע שאני רוצה שנחזור לארץ היינו כבר עם ילדים וזה ודי עשיתי עליה קצת מניפולציות כדי שהיא תחזור לארץ וזה גם כן היה חלק מהרגש שלה באותו זמן שהיא הרגישה רע אבל לא רק זה כשהגענו לארץ זה חזרנו קצת עם כסף אבל לא במצב כזה שעכשיו אנחנו יכולים ממש להתארגן ולצאת א לעשות עם עצמנו משהו אז מה שקרה באמת זה שבעצם הגענו והיינו צריכים לחיות אצל אחד ההורים כאילו וחיינו אצל ההורים שלה ושמה התחיל לחץ למה קודם כל זה יש יותר צפיפות יש את החדר שלך אבל יש צפיפות ההורים מתערבים בכל דבר ואתה לא יכול לחנך את הילדים כמו שצריך וכל מה שאתה אומר וזה יש התערבות ובכלל עוד לא עבדנו לא היה פרנסה היינו צריכים

להחליף הכל מדולרים לשקלים פתאום כל המצב הזה וזה יצר אצלנו מאוד מאוד מצוקה והיא הייתה נמצאת במצב בתוך הנפש שלה אתה יודע הייתי מסתכל עליה והיא הייתה בתוך הנפש שלה כאילו לא היה לה כוח לראות אותי בכלל, לא היה כוח להסתכל עליי בכלל. היא כל דבר היה מעצבן אותנו, היינו רבים על כל שטות א זה יצר מצב מאוד מאוד דחוק בתוך הבית שמה ו הרגסתי את יודעת כבר שהקשר שלנו מתפורר שמשהו משהו כבר לא בסדר ואז איכשהו את יודעת איכשהו הצלחנו להתעלות על עצמנו ואמרנו נעבור דירה למקום אחר ומשמה באמת מצאנו דירה בקריית אתה ועברנו לקריית אתה וגם שמה עדיין אתה צתי לךפ פרנסה חדשה, כאילו להתחיל חיים חדשים. עד עכשיו היית עובד

בארצות הברית, היה לנו דברים מסודרים, היה זה פתאום פרנסה חדשה. אמרתיך זה הפך מדולרים לשקלים. זה כל ההתמודדות הכספית הייתה משהו אחר. בנוסף לזה שאז באמת א הוא התחנך על ברכי הרב דיסקין מקראת והוא הרב דיסקין מאוד מאוד חיזק אותו והרגשתי שהוא חוזר בתשובה אומנם אבל אני לא הרגשתי שלמה ע עם המהלך הזה כי היו הרבה דברים כאילו ש לא הרגשתי שאני יכולה כאילו א לעמוד על שלי ולהגיד חכה רגע זה עוד לא מתאים זה אנחנו עוד לא במקום הזה כי הוא כי נתן הוא מאוד הוא בן אדם מאוד מאוד דומיננטי ככה ותק וכשהוא מזהה איזה משהו כאילו אז הוא הולך עליו עד הסוף ולא הצלחתי לעמוד מולו גם כשלא הרגשתי הכי הכי שהרגשתי שזה לא מסתדר לי

ואני לא מוכנה לזה עדיין לא הצלחתי להביע את עצמי את הרגשות שלי את את הרצונות שלי כי פחדת איך הוא יגיב כן כי פחדתי זה היה פחד לא ידעתי איך הוא באמת יגיב א לא ידעתי אם הוא יקבל את זה לא באמת לא זהיתי שיש לי פה א חבר ובן זוג שמוכן להקשיב ומוכן להיות איתי בקוש חושי שלי באותו זמן כאילו הרגשתי מאוד מאוד בודדה וואו זה מאוד לא פשוט כי גם הגעתם לארץ ללא רצונך בעצם בסופו של דבר נכון וגם יצאתם מההורים שלך שזה גם איזשהו מעבר ופתאום בעלך מתחזק לך מול העיניים יותר מדי ממה שתכנ פתאום כל החיים שלך משתנים בבת אחת נכון נכון שזה יצר מצוקה מאוד מאוד גדולה אצלי בנפש ופירוד כמובן כי בעצם בא המון המון כעס אז גם הבאת

אותי לפה בעל כורחי וגם עכשיו אתה מתנהג בצורה כזאתי אז זה לא לא הכרנו ככה ובנוסף לכל זה גם יש לכם עוד ניסיון שיתפוסף לכם עם הבת שלכם נכון מה קורה שם אה זהו אז כמה שנים אחרי פתאום זה התחיל בחום שנמשך ונמשך ולא ירד והלכנו זה היה תהליך כזה שהלכנו לרופעה והיא אמרה לנו שזה דלקת גרון ואנטיביוטיקה כן הייתה שש וואו קטנה בגן חובה זה היה ממש בתחילת גן חובה וחזרנו לרופה ונתנו אנטיביוטיקה וזה לא עזר זה לא הוריד את החום ואחר כך חזרנו עוד פעם והיא אמר שאולי זה מחלת הנשיקה וככה זה היה לו כבשו וזה איזה שבוע וחצי עד שאמרנו כאילו די סטופ מספיק כאילו עד כאן אנחנו רוצים הפניה למיון רוצים לבדוק מה זה באמת כי

הרגשנו שזה שום דבר לא עוזר ומה קורה החום לא יורד אה ואז באותו ערב אני זוכרת עוד שהוא אמר לי כאילו זה היה ביום חמישי בזמן של ההכנות לשבת והוא אמר לי טוב זה היה זה היה זמן של חורף אז אז המנחה ומעריב היה יחסית מוקדם חשד היה יחסית מוקדם הוא אמר לי טוב אני אתפלל כאילו מנחה ומערים אחר כך אני אקח אותה ככה שיהיה שאני לא אהיה בלחץ מה שנקרא אז הוא לקח אותה ל לבית חולים בית רפואה כרמל בחיפה ועשו לשם את כל הבדיקות ה זה הרנגן אם אני לא טוהב עוד איזה כמה אני זה היה כאילו אני אני זוכר את הרגע הזה את כל הסיפור הזה שזה באמת את יודעת שהיא ראתה אצלה איזה בליטה פה על הצבא ובסדר מי מייחס לזה חשיבה יש בליטות לכולם

כאילו זה לא קרה שום דבר הלכנו לאותה רופה והיא גם אמרה זה לא משהו מיוחד זה לא בסדר אז זה בליטה סך הכל כאילו בסרגשה כל לא התרגשה וזה ואמרה באמת אני אתן לכם הפניה למיון שיהיה מה שיהיה יהיה ובסדר לקחנו אותה למיון הלכתי באמת לכרמל בחיפה ונכנסתי שם לחדר הרופא היה מלאך זה היה רופא מומחה ברמות הוא הסתכל עליה אמר לי צלח אותה לרנדגל בגשהוא נכנס אמר לי נתן בוא רגע הושיב אותי מולו הוא אמר לי אני אצליח להגיד לך אמר לי יש לה את המחלה א באותו רגע כאילו לקחו לי את הקרקע מתחת לרגליים הרגשתי כאילו שאני אני לא לא יודע איפה איך אני אספר לה בכלל איפה אני נמצא בכלל לא הבנתי מה אני רוצה בכלל מעצמי הוא אמר לי בוא

אני נותן לך עכשיו הפניאה לרמבם לרמבם שמה וכל הדרך אני זוכר שפרצתי בבכי לא הרגשתי כל כך קרוב לקדוש ברוך הוא כמו אז כאילו זה אין אין לי שום דבר, אין לי, אין לי חיים, אין לי כלום, אין לי שום דבר בחיים שלי. זה היה כאילו עד עכשיו שאני את יודעת זה עולה לי הסיטואציה, אני לא יכול לעצור את הדמעות מאוד שאני חושב אותו קטע. ובאמת זה היה מצב לא נורמלי, כאילו שאנחנו הלכנו לשמה והיא הייתה עם חום והיא הייתה ממש כאילו על הפנים וזה ממש שבר אותי לגמרי באותו רגע. זה היה רגע באמת שהרגשתי על הפנים אבל בסופו של דבר הגענו לשמה ולאט לאט אתה מתייצב כאילו אתה אתה כאילו אתה מבין את העניין אתה מעקל את הדברים וזה סיפרתי

לה ואז היא אמרה לי אני זוכר עוד שהיא אמרה לי אני ידעתי שיש לה את זה ידעתי ש וואו חשבתי על זה אותך זה הפתיע לחלוטין הידיעה אני הייתי בשוק קודם כל היה שם רופא לידו שהוא אמר זה כנראה משהו חתול לא יודע סקל ש לא זוכר הוא אמר איזה סוג של מחלה וזה והרופא הזה היה מומחה והיה מלאך אני לא יודע איך הקדוש ברוך הוא שלח לנו אותו בול הגענו מה שנקרא בול בזמן בול בזמן כאילו היא הייתה כבר כאילו ברמה שזה כבר התפתח אצלה מאוד ואני זוכר שזה היה אנחנו בחבד כאילו יש יט קיסלב זה היה לפני יט כסלב ואני באתי אז לבית כנסת וסיפרתי את זה לרב והחמנו כוסית לחיים התחלנו לרקוד ובאמת אחרי יית כנסלב זה ירד לה הכל לגמרי כאילו

היינו צריכים להיות עוד חצי שנה כאילו שמה לטיפולים של כימטרפיה ודברים כאלו אבל היינו כמו בשליחות שמה כבר אתה יודעת זה אתה רואה עוד ילדים ועוד זה ואתה שומע דברים ואתה רוצה להיות שמה ולעזור להם עם זה עם קידוש וכל מיני דברים כאלו ואחרים אבל לאט לאט אתה מפנים את הדברים וזה מצד אחד מצד שני זה יצר בינינו שבע מאוד מאוד גדול כי גם הינו צריכים להתחלק ב במיקום שלנו בעצם הוא היה בבית רפואה אני הייתי בבית והפ הפוך אף פעם לא היינו לא יצא לנו להיות ביחד כמעט היינו צריכים להזמין את הסבא והסבתא או מישהו אחר כדי שיהיה איתה כי היא הייתה קטנה הייתה צריכה השגחה וזה היה במשך חצי שנה בקיצור זה ו והכאילו גם המחלה גם

כל השוד בבית רפואה א בלי בלי פרטיות בלי זה יצר בינינו עוד יותר פירוד ועוד יותר חושך שהחושך הכי גדול היה דווקא אחרי שהיא החלימה אחרי שהיא חזרה כי אז ה אחרי שבעצם כולם חזרו לשגרה אני הייתי בבית כי אני הייתי כל הזמן בבית בעצם בתקופה הזאתי ופשוט התחלתי לחוות חרדות נוראיות זאת אומרת המחשבות שמה השם הזה יקרה עוד הפעם השם יקרה עוד כן שכאילו פשוט כמו שהוא אמר הקדוש ברוך הוא שמעת את הקרקע מתחת לרגליים שלנו ואמרתי חשבתי לעצמי אם אם הוא אם אם הוא יכול לעשות לי כזה דבר באיזה עוד ניסיונות הוא יכול להעמיד אותי ופחד אותי פשוט פחדתי על הילדים האחרים שלי היו לנו אז זה שישה ילדים ופחדתי לילדים האחרים שלי וכל

פעם שילד יחר להגיע מהבית ספר אז התחלתי לחשוב מה אולי קרה משהו אולי הוא אה אמ אז זהו זה גם את התקופה לא פשוטה של חרדות ודיכאון נוראי וממש כמה זמן היא הייתה חולה עד שהחלימה חצי שנה חצי שנה היא היא זה זה התחיל כשהיא נכנסה לגן חובה ובסוף גן חובה היא כבר חזרה לגן זאת אומרת היא כבר חזרה למציבת הסיום עם קרחת והכל אבל היא חזרה שזה זה היה ממש כאילו זה היה נס בפני עצמו אחרי אחרי הטיפול השני כבר היא כבר לא היה שום סימנים ב בפ פת סיטי איך קוראים לזה כן פת סיטי שעשו לה כבר לא היו שום סמיממני בכלל זאת אומרת שזה היה ממש נס והתקופה שאת היית בחרדות כמה זמן התקופה הזאת הייתה אז א לא נמשך גם כן הרבה זמן כי תכף

כאילו כבר כבר המצב לא יכל להימשך אז החלטתי אז הגענו למסקנה כאילו שאני אולי כדי שאני אצא קצת מהבית אני אמצא צה עבודה אז א ככה היה כמה שנים שהיית בבית אה כמה זמן זה היה נראה לי כן חמש לפחות כן אפילו יותר גם כל המצב הזה באותו מצב א בעצם אה ככ כשהיה את כל הסיפור הזה עם ליי אז גם היה לנו את הבעיה כי לא היינו עובדים באותו זמן היינו צריכים כל הזמן להתחלק והבית שלנו היה פעם אני שם פעם שם פעם אני בשבת פעם אני בשבת עכשיו לא רק זה גם הילדים שלנו מתחילים לגדול לבד עכשיו כל הצומת לב הולכת אליה ושאר הילדים כבר מרגישים שאין להם תשומת לב. זה שובר אותם גם כן מעצמם. והיה בינינו פירוד כאילו כבר הרגשנו שאין אין

קשר בינינו. קשר אני זוכר אני אני עוד זוכר את יודעת התמונה יושבת לי בראש שנסענו יום אחד יש שמה גשר כזה שמצד ימין רואים רכבות ואני זוכר אפילו את הרכבות זה אני מסתכל ואני מסתכל על הפנים שלה ואני רואה שהיא נמצאת במקום כאילו של טוטלי גמור כאילו זבואה. זע פשוט והיא לא רוצה לשמוע אותי והיא לא רוצה לדבר איתי ואני לא יודע איך להגיע אליה לא יודע מה להגיד לה יודע איך איך איך לדבר איתה לשאול אותה לשאול אותה מה עניינים מה המצב איך את מרגישה כלום לא רצה לשמוע אותי לא רצה לדבר איתי הייתה במצב זבעתי אתה מרגיש שזהו אין אין קשר כבר כאילו אין בינינו שום דבר אני לא לא יודע איך הצלחנו להחזיק הלאה מעמד בהתחלה באמת

עד כדי מצב של באמת כאילו כל אחד בעולם שלו כבר את קיבלת עזרה בתקופה הזאת? לא, טיפול משהו, חשבתם על זה? לא, לא חשבתי, לא חשבתי לבקש עזרה גם כן, כי באיזשהו מקום להודות בזה שקשה לי זה התפרשת לי כחולשה ולא רציתי להודות בפני לא בפני עצמי ולא בפני הסובבים אותי שאני סובלת מהחולשה הזאת. אז לא רציתי בכלל. כאילו כלפי חוץ כאילו תמיד האמדנו שהכל בסדר, האמדנו פנים שהכל בסדר, אבל הכל טוב, אנחנו משפחה טובה ומאושרת. ושמחה, אבל באמת בפנים, בפנים, בפנים, בחדרי חדרים המצב ממש לא היה כזה. א ולא ביקשנו עזרה, לא ביקשנו מאף אחד עזרה. ככה הם התגלגלו באמת ועד שמצאתי עבודה וזה קצת באמת קצת הכניס אור הביתה אה אבל לא

מספיק. והפירוד נמשך ואבל מה שכן כאילו העבודה נתנה לי את ה את היכולת כן להיות להתחבר יותר לעצמי להבין כאילו שמשהו חסר לי לא ידעתי מה בדיוק אבל משהו חסר פה לא ידעתי גם מה לא ידע ידעתי לבטא את זה את אמרתי את הרגשות שלי את הרצונות שלי שאני רוצה דברים אחרים אמ עד שיום אחד כאילו כאילו הגענו לכאילו כבר כבר ראיתי כאילו פרסומות על טיפול זוגי וזה היה א פרסום על טיפול זוגי שגם כן כאילו תוך כדי הטיפול הזוגי גם ה מי שמעביר את מי שעושה את הזה בעצם מעביר קורס למטפלים זוגיים ותמיד לנתן היה כאילו גישה כזאתי לדבר תמיד הוא היה נשאר בבית כנסת אחרי א לדבר עם אנשים תמיד כאילו איכשהו הדברים כאילו יצאו ככה בצורה

כזאתי כאילו שתמיד אנשים התייעצו איתו וזה ואמרתי כאילו הנה הזדמנות אה לעשות את זה באופן מקצועי ואז הוא הגיע לקורס הזה של הטיפול ה מה קורה שהגיע לך פתאום את הפלייר הזה ללכת ל אני באופי שלי הטבעי שלי סקפטי מאוד מדברים כאילו לא מאמין לא מקבל את זה כל כך וגם אתה יודעת המצב שלנו לא היה כזה טוב ואת יודעת לא היה לי סובלנות לשמוע כל מיני שטויות כאלו ואחרים מה שנקרא וכשה הביאה לי את זה באמת את יודעת א חשבתי על זה ואמרתי לה כאילו מה את מביאה לי עכשיו דברים כאלו זה מה זה שייך כאילו יש כל המפרסמים האלו שסתם מביאים את כל המודעות אבל היא אמרה לי תנסה מה אכפת לך מה אתה יכול להפסיד מקסימום זה קצת הפסדת כסף מה

יכול להיות ואמרתי אה טוב מה יכול להיות ובאמת אני התחלתי את זה וגיליתי עולם שונה לחלוטין משהו אחר לגמרי כאילו שלא הכרתי עד עכשיו משהו בפנימיות הנפש של האדם להבין את הפנימיות שלו להבין את בתוכו פתאום הבנתי אחי מה קורה בבית מה העניינים בבית שלנו? כאילו עד עכשיו לא הבנתי אותה. כאילו היה דברים מצבים כאלה שהייתה אומרת לי אחרי זה בדיעבד כאילו הייתה אומרת לי דבר כזה הייתי נגיד מדבר איתה על איזה משהו מסיים סוגרים את העניין כאילו אני יודע אם אני סגרתי איתך אז עושים כאילו לא עכשיו אני אומר משהו ולא עושה ואז שהם מגיעים לעניין עצמו היא לא הייתה רוצה לעשות ואני הייתי משתגע מזה זה היה פשוט מטריף אותי כאילו

קבענו אמרנו זה לא משנה אם זה לצאת או איזה משהו שבחינוך הילדים או בזה קבענו דיברנו על הדברים האלו למה את עכשיו זה אחרי זה היא אמרה לי כשהיית יושב ומדבר איתי פשוט היית יושב עליי, היית משכנע אותי במניפולציות כאלו זה כאילו מסביר לי ואומר לי את הדברים זה הזה ולא היה לי כוח לעמוד מולך אין לי כוח אליך לא היה לי כוח אליך אמרתי לך כן תעזוב אותי רק בשקט אבל שהגענו לפעולה עצמה לא רציתי לעשות את זה לא היה לי כוח לעשות את זה לא היה לי חשק לעשות את זה הסבירה לי את זה אחרי זה ולפני זה לא הבנתי את זה בכלל ואחרי זה שהלכתי ללמוד פתאום הבנתי שאנחנו הפוכים 180 מעלות לי בן אדם שאוהב תכלס ש שדיברנו, אמרנו, עושים

את הדברים והיא הפוך, היא אוהבת יודעת את הנינוחות, את הזרימה אמרנו בסדר אז אמרנו לא חייב לעשות, לא כל דבר זה וזה עד שלא הבנתי את זה כל הזמן כעסתי כל הזמן כאילו כעס פנימי לא וצאתי עצבים אבל זה היה כעס פנימי כזה כעס כאילו למה את לא מבינה אותי למה את לא רוצה שנתקדם קדימה והכעס שלי היה בדיוק הפוך למה אתה יושב עליי כאילו למה אתה לוחץ אותי כל הזמן כאילו אמרת משהו בסדר תן לי כרגע לחשוב על זה אבל למה אתה כאילו כל הזמן לוחץ אותי ומנסה לשכנע אותי לעשות את זה. זה אותו דבר היה עם ה עם החזרה בתשובה. מרוב שהוא היה כאילו מונח בזה ומשוכנע בזה אז אז הוא יצר סוג של לחץ כזה שהיינו חייבים לעמוד בו. גם אם לא

הרגשנו במקום הזה, גם אם לא הרגשנו בנוח באותו באותה מדרגה. הוא רצה להקפיד על כשוריות מסוימות ואנחנו לא היינו שמה עדיין וזה לא וזה לא רק אני זה גם הילדים לא היינו שמה וזה יצר לחץ נוראי שגם כן יצר פירוד לא מבחינתך זה הדבר שהכי הפריע לך בנתן של אז כן גם היום זה ככה אבל היום פשוט אנחנו יותר מודעים לזה אז אה אז אנחנו יותר מודעים אז אנחנו יכולים גם כן לצחוק על זה כאילו תפסיק להיות כזה לחוץ תירגע אמרתי את שלך הכל טוב תן לנו רגע להתבונן לחשוב על הדברים ולעשות החלטה כמו שצריך כדי שזה גם יחזיק מעמד. אה אז זהו סך הכל אנחנו 27 שנה כבר ביחד ובאמת אמרנו זה באמת היה מהקטע שלנוי שחזר בעצם זה היה מהחזרה לארץ

עברנו משבר כזה שבאמת לא יודע שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את הכוח להחזיק ביחד ובאמת אני חזרתי בתשובה ברמה של מה שנקרא טסי לירח והיא הייתה עדיין אני זוכר עוד שהיא אמרה לי אני בחיים לא אשים פאה תדע לך אני בחיים לאשים פה ואני אמרתי לה בסדר בסדר, אל תעשי הגעתי כבר למצב בתוך אמרתי בסדר, אל תשימי, אל תעשה. דווקא כשאני שחררתי אז הם דברים באו מעצמה, דברים זה וכשאני הבנתי בעצם בנפש שלה שהיא צריכה את השחרור הזה, שהיא רוצה שלא ש אני לא אשב עליה, לא סתם שאני לא אשב עליה ואיגיד לה מה לעשות וזה, שאני אראה אותה באמת בתמונה שלי. זאת אומרת שכשהיא רוצה משהו שאני אזום בזה בכלל שאני אהיה זה שוליך את הדברים שהיא רצה

גם כשרצינו לעבור לפה לפתח תקווה מ מקריית טטה כי רצינו לעשות שינוי רצינו לעבור קצת למרכז וזה זה ואתה יודע כי היה לה רצון לעבור לפה זה לא היה ממקום כזה שהיא צריכה לשכנע אותי או משהו כזה וזה היה ממקום שאני עוזם כדי שנגיע למקום שיהיה לה הכי טוב שם כי למה לא בגלל שפתאום אני שיניתי השתניתי או משהו כזה הכחתי את האופי שלה הכרתי מה מה חסר לה באמת זה יצר בינינו לנו חיבור וגם היום זה לא שאין עליות וירידות יש עליות וירידות כל הזמן אבל אני יודע איך לחזור היא יודעת איך לחזור אליי אני יודע איך לחזור אליי ואל תעזב אתה אבא לאבא טוב תחזיק אותנו קרוב ואל תעזוב אבא לאבא טוב אבא לאבא טוב תחזיק אותנו כרוב ואל

תעזור. מתי בעצם ואיך קרה השינוי ביניכם, התפנית לטובה? מתי שהוא התחיל את הלימודים, מתי שבאמצע, מתי שפתאום הוא קלט מי זאת אשתו, איך בדיוק זה קרה? אז בעצם בתחילת הלימודים א כשהוא כשהבנו בעצם ששנינו מגיעים מ מהפכים אנחנו לא אותו דבר איך שהוא היה לנו איך שהוא לי היה ב בהרגשה ובידיעה כאילו שהוא מבין אותי גם בלי שאני אצטרך לדבר כאילו אנחנו אחד אז איך אתה לא מבין מה אני רוצה ומה אני מרגישה וזה לא הבנתי שאני צריכה לדברר את הדברים האלו את הרגשות האלו חשבתי שהוא מבין אותי באופן מובן כאילו אם אני חושבת ככה אז ברור מעליו שגם גם הוא חושב ככה ומרגיש ככה אה אז בעצם ברגע שלמדנו כאילו ששנינו שלכל אחד מאיתנו יש

את האופי ואנחנו בעצם את האופי משלו בעצם ואנחנו צריכים לא להילחם אחד בשני אני כל הזמן אומרת שהוא מביא את המסגרת ואני מיישרת את ה מעגל סליחה את הפינות שלה כאילו שזה לא יהיה כזה נוקשה וכזה כאילו תבניתי יש קצת כאילו עיגול אז זה בעצם נראה כן נכון זה זה משהו שלא הבנתי שאני צריכה לעשות הרבה זמן הייתי כמוהו כאילו ב בנוגשות שלי וזה לא עשה טוב. הפוך. דווקא כשהבאתי את האופי שלי ודווקא כשהבאתי את הנינוחות שלי ואת הרגיות שלי, דברים התחילו לקרות. נוצר בינינו כאילו סוג של אה בחסידות קוראים לזה התקללות. נהיה בינינו איזון. וזה הדבר הכי כיף שיש. כי אני מבינה את הצרכים שלו, אני מבינה את האופי שלו, הוא מבין אותי

את הצרכים שלי, את האופי שלי. אז אין מלחמות, יש מודעות ויש הבנה יותר מעמיקה. זה גם זה גם כשאתה לומד את זה כשאתה מתחיל ללמוד את העניין כן אז באמת בהתחלה אתה אומר קודם כל בוא נראה שזה עובד אצלי בבית כאילו לפני שאתה יוצא החוצה כן אז לפני שאתה הולך את זה ובאמת כשאתה מבין את הצד השני זה לא שתמיד הכל בסדר אבל פתאום יש לך את המודעות כאילו שגם כשאתה עושה איזה משהו בחרת לעשות את זה יש לזה מחיר כאילו אתה לא נמצא במקום כזה של טוב עשיתי את זה ולמה היא מתנהגת ככה או זה כאילו אם אני אדבר איתה בצורה מסוימת או שאני אגביל או שאני אעשה איזה משהו כזה זה יוצר אוטומטית מחיר. זה יוצר אוטומטית מחיר. זה לא שאני פתאום

א חשבתי שאת יודעת שאם אני אדבר ככה זה לא הכל יהיה בסדר. פשוט בחרתי שזה יהיה ככה ובכרתי שנריב. כאילו ראשי בחרה אותו דבר. זה היה מבחירה כבר כאילו ואתה יודע גם את הדרך בחזרה לחזור עליו ו להתנצל כאילו כי אתה יודע שזה לא זה לא משהו שעושה לך דווקא. זה לא ממקום כזה שהיא קמה בבוקר אומרת טוב איך אני מציקה היום לנתן או הפוך איך אני מציק לה? כאילו זה היה מקום שהיא פתאום אנחנו אתה מבין כאילו שיש איזה קושי בתוך הנפש שלה, יש לה איזה תסכול כאילו ואני צריך לגעת בדיוק בנקודה הזאת של התסכול כדי להוציא אותה משמה כדי שהיא תרגיש טוב. בעקבות כל התהליך המדהים הזה שעברתם אחד עם השני, יש לנו איזשהי תובנה שאתם יכולים

לשתף אותנו ממש במשפט אה טוב שהכי חשוב לכם להעביר לנו לזוגות ששומעים אותנו. כן. אמ תובנה אחת אה בעצם התובנה היא זה שבעצם כל זוג הוא הפוך ב-180 מעלות אחד מהשנייה וכל זוג כל אחד רוצה לראות כמה אכפת לצד השני ממני אם אתה שם תמיד את הצד השני במרכז אצלך בחיים כן אתה מרגיש יותר טוב כתוב עולם חסד יבנה דווקא כשהשני שאתה עוזר לשני אתה מרגיש יותר טוב מתי בן אדם באמת מרגיש טוב כשהוא מחפש את עצמו כל הזמן עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם הוא מרגיש פחות טוב. כשאני מחפש את הצד השני ובאמת אני עושה לו טוב וזה מאיר אותו בגלל שאני עשיתי לו טוב אז אני מרגיש טוב אמיתי שאני עוזם בצרכים שלו שאני אציב בזה שאני יודע להכיל

אותו הרבה פעמים שאני לא בא כל הזמן כקורבן הוא בא להיות המנהיג בבית שאני שם אותו לפני שאני שם את עצמי בתמונה תודה אה מה שהוא אמר לא אמ תובנות אה א בעצם כל הקשיים כאילו אני יכולה להגיד אני יכולה להגיד על הקשיים כאילו שזה סוג של מנהרה חשוכה אבל בסוף המנהרה כאילו יש אור לפעמים צריך לבוא את הקשיים האלו כדי להגיע לנקודה של האור אבל אם באמת יש את ה את הרצון ואת האהבה בפנים אז א זה כל הקשיים זה סתם זה זה ניסיונות זה קושי חיצוני שאפשר להתגבר עליו מדהים וואי איזה כיף לשמוע את זה יש לי כבר תובנות תמיד זה השלב שאני הכי אויבת לשמוע את התובנות של פני הזוג וממש אנחנו תקע לפני סיום יכול להגיד ככה משפט אחד

לשני אחד לשנייה אה אחרי כל מה שעברתם אחרי כמה 23 שנים 27 שנים של נישואים וואו מדהים כן אני אומר הזמן איזשהו משפט שחשוב לכם להעביר אחת לשנייה אני דברו אחד לשני קודם כל אני מאוד שמחה שנשארתי. אני אני אוהבת אותך אהבת נפש. אני שמחה שנשארתי. הרבה פעמים רציתי לברוח ואני מאוד מאוד שמחה שאתה היית היציב בינינו שנשארת שלא שעזרת לי לא לוותר. כי אם זה היה תלוי בי אני לא יודעתי אם היינו מצליחים לעשות את כל הדרך הזאתי. אני באופי שלי אני תמיד כאילו כשקשה לי אני רוצה לקום ולברוח ואתה עזרת לי להישאר להתמודד וברוך השם עכשיו במבט לאחור הזוגיות בינינו זה המפעל חיים שלי והדבר שאני הכי הכי הכי געה בו את יודעת שאת

נמצאת בחיים שלי זה המנוע שלי כאילו באמת להצליח בכל מה שאני רוצה באמת זה הכוח שלי אני אוהב אותך את החיים שלי את זה הדבר הכי יקר שיש לי בחיים כן. וואי, ממש ממש ממש התרגשתי לשמוע איך אתם מדברים אחד לשני. באמת זה ממש מפעיל ומלמד המון זוגות, ברוך השם. וזה היה מאוד יפה לראות את זה את כל המעבר שעברתם, כאילו מקשיים בפרנסה וגם קשיים של ארץ אחרת וקשיים של חולי של ילדה וכל ההתמודדות ביניכם הבין אישית שלא הייתה פשוטה. והנה ונשארתם ביחד למרות הכל. אני בטוחה שזה ייתן המון לעם ישראל, כל מה שאמרתם כאן. תודה. לעבור ממדינה למדינה זה חתיכת תיק. שפה אחרת, תרבות אחרת ועוד לגדל משפחה שם. ובבום לחזור לישראל, לחזור

להורים, לחזור לווקום, לקאוס, שבר ביחסים ומשום מקום התמודדות עם המחלה ידועה. אבל רגע, מחמה אחת יש כאן. מישהו מושך בחוטים במיוחד בשביל נתן ולילח ומדייק להם. ועובדה לחיים חזקים יותר מהכל והיום אחרי הכל נתן ולילח עם הגרסה הטובה ביותר של עצמם. ‏Ja.