איך יתכן שצום י' בטבת דוחה שבת וצמים גם בשישי ושאר הצומות החמורים יותר נדחים? הרב ברוך רוזבלום עונה

ההלכה על פי שיטת האבודה מביא את זה הבית יוסף שאם התענית הזאת חלה בשבת מתענים בשבת היא לא חלה בשבת אבל אם היא חלה בשבת מתענים בה בשבת עכשיו על פי החשבון שלנו הוא לא חל בשבת אבל הוא חל ביום שישי לפני חמש שנים כמדומני עשרה בתות היה ביום שישי נכנסים לשבת מעונים נכנסים מתוך צום עושים תפילת רביית קצת יותר מוקדמת קוראים ביום שישי בתפילת מנחה קוראים ויכל משה תפילה של של תעניות נכנסים לשבת מעונים ושבירת הצום הוא בכוס של הקידוש השביר אתה עושה את הקידוש שם אתה שותה את הטיפה מים הראשונה אחרי 12 שעות שלא אכלת קצת יותר מ-12 שעות הצום הזה הוא נראה צום קצר מאוד אבל מצד שני הוא החמור ביותר הצום הזה בסך הכל

כמה הוא 12 שעות זה הכל מתחיל בחמישה לח ב בוקר ונגמר בח 0 אחרי צהריים 12 שעות 12ב שעות של תענית רבותיי יש הרבה אנשים שיום שלם לא אוכלים כלום ישנם אנשים שעובדים בעבודת כפיים או שעובדים באיזשהו מקום יכולים לשבת אם זה לא קיץ שאתה צמ בגלל החום בחורף אתה יכול לעבור 12 שעות ואתה לא מרגיש כמה אנשים חוזרים הביתה אחרי 12 שעות ואומרים אה לא טעמתי כלום היום לא שמעתם כזה ביטוי בהסתדרות נוהגים לאכול כל ארבע שעות יש להם בעיה שהם באינקובטור כל הזמן אז הם מקבלים כל הזמן אוכל אבל באופן עקרוני 12 שעות לא לאכול זה לא בגדיל גדול זה לא סיפור גדול ועם כל זה התענית הזאת היא כל כך חמורה עד שרבי דוד אבודרהם כותב שאם

התענית הזאת חלה בשבת מטענים בה בשבת וכל אחד שואל את עצמו מה פשר דבר למה מתענים בתענית הזאת בשבת אז רוב המפרשים אומרים שהסיבה היא כיוון שמופיע כאן דרך אגב תשעה באב אם חל בשבת נדחה ליום ראשון 17 בתמוז אם חל בשבת נדחה ליום ראשון התענית הזאת אי אפשר לדחות אותה חלה ביום שישי אתה לא מקדים ליום חמישי ואתה לא דוחה ליום ראשון מתענה ביום שישי וזאת למה אז כולם אומרים שכתוב שם בעצם היום הזה בערה ב 17 בתמוז לא כתוב בעצם היום הזה אז מתי שיהיה בתמוז אם ב-17 או ב-18 תשעה באב או בתשעה או בערה יש דעה בגמרא אמר רבי יוחנן אם אני הייתי בשעה שתקנו את התקנה של הצום אני הייתי קובע את הצום של עשר של תשעה באב בעשרה כי

כיוון ש עיקר השריפה הייה בעשרה אז למה קבעו את זה בתשעה אומרת הגמרא אנחנו מסתכלים אחרי התחלה מתי התחילו להצית את האש מתי הציתו את האש הציתו את האש בתשיעי אז הולכים בתר ההתחלה אז מה יש בתענית הזאת מה התענית הזאת חמורה שהא דוכה שבת אז אומרים חלק מהמפרשים נאמר שם בעצם היום הזה בעצם היום הזה בעשירי בטבט בעצם היום הזה שמך מלך בבל על ירושלים איפה שכתוב בעצם היום הזה זה דוחה גם שבת איפה מצאנו ביום כיפור מה כתוב בעצם היום הזה תענו את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב איפה שכתוב בעצם היום הזה זה גם דוכה שבת טוב זה התירוץ שאומרים רוב המפרשים אני רוצה ללכת לרעיון נפלא שאומר החתם סופר ומכאן פתח בניין לכל הנושא

הזה של השרה בי צבות אומר החתם סופר דע לך ולזה אנחנו רוצים לחזור לפרשת השבוע שקראנו השבת התחלה של דבר היא הקובה לדורות התחלה של דבר כלומר התחלת היום כל היום נגמר יגרר בעקבותיו אם אתה קם על הבוקר מוקדם כל היום נראה אחרת אדם שמתפלל ותיקין כל היום מבורך אצלו למה א' כל יש לו זמן להכל כי הוא קם מוקדם אז אך כתוב ההלכה בשולחן ערוך יתגבר כערי לעבודת הבורא למה התגבר כארי אחד שמתגבר כארי אז כל היום שלו אם אדם קם כמו חמור אז כל היום שלו הולך בעצלתיים אבל אם הוא מתגבר כהרי קם על הבוקר מוקדם הוא כבר בח וחצי שש על הרגליים אז כל היום נראה אחרת לגמרי הכל כל המהות שלו היום נראה אחרת לגמרי רבותיי רעיות ראש השנה

רק לפני שלושה חודשים לא לפני הרבה זמן השהייה ערה בטבט יהיה 90 יום מיום כיפור לא הרבה זמן זה נראה לנו לפני שבע שנים זה היה רק לפני שלושה חודשים מה אמר ראש השנה אומרת הגמרא רי שטה סימנ לכול שטה תחילת השנה סימן לכל השנה כולה לכן צריכים לאכול רוביה וסילקה וקרטיב ודבש וראש כזה וראש כזה ורק מתוק ולא להתעצבן ולא לישון ולא לנשום כל זה בראש השנה למה רי שטא סימנה לכולה שטה הכל הולך אחד תחילת השנה זה ההתחלה של הכל נו אז אם ההתחלה של הכל זה ראש השנה אתה מבין שהכל נמצא בראש הכל תלוי בראש אומר החתם סופר דע לך אף פעם מאז בריאת העולם לא ישב הקדוש ברוך הוא לדון אם ה מחרב בית המקדש או לא מתי פעם ראשונה שהקדוש

ברוך הוא ישב לדון עם מחרי בית המקדש עשרה בטבט אחרי בית המקדש שעמד על תילו 407 וחצי שנים הוא שולח את הנביא ירמיהו להתריע שבית המקדש יחרב וצחקו עליו אמרו לו מקדש השם הכל השם הכל השם אמה הקדוש בברוך הוא לא יחריב את בית המקדש הגיע הזמן הקדוש ברוך הוא ישב ונתן שנתיים וחצי מצור על ירושלים בירושלים לא קרה כלום אנשים לא לקחו את זה ברצינות הקדוש ברוך הוא לא יחריב את בית המקדש בתאריך ת בחודש נפרצה החומה ובתשעה באב נשרף הבית כותב החתם סופר זה הפעם הראשונה שבו הקדוש ברוך הוא ישב לדון עם חרב בית המקדש ואמרנו שההתחלה היא שקובעת לכן אף על פי שהתאריך הבא של תחילת המצור על ירושלים היה כב בחודש ניסן השאירו

חכמים את השרה בטבט למה כי זה היה נקודת ההתחלה וההתחלה היא זאת שקובעת אבל מכאן ולך בא החתם סופר וז זורק פצצה אומר החתם סופר ומכאן תדע שבכל שנה ושנה בתאריך עשרה בתבת יושב הקדוש ברוך הוא עם פמליה שלו במרומים ודן האם השנה שיבנה בית המקדש או לא יבנה בית המקדש ולכן אומרים חזל כל שנה שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו ועשרה בתבת אם עד אז לא יבנה בית המקדש הקדוש ברוך הוא יושב עם פמליה שלו ודן יבנה בית המקדש או לא זה הקדוש ברוך הוא יושב לדון אומר החתם סופר על פי זה תבין טוב מאוד דברים שארו בעבר ואתה מתענה עליהם זה לא דוכה שבת 17 בתמוז אתה מתענה על מה על פריצת החומה בבית שני תשעה באב אתה מתענה

על מה על חורבן בית המקדש בתשעה באב זה לא דוכה שבת זה יכול להיות גם ביום ראשון אבל תענית על דבר שעתיד להיות על זה מתענים גם בשבת למה אדם חולם חלום חזל מונים כמה חלומות שאדם חולם אותם בשבת מתענה גם בשבת כך כתוב אני לא רוצה להגיד לכם את החלומות אחרי זה תתחילו לחלום על זה אז אני לא רוצה לומר את החלומות ההלכה היא שאדם שחולם כזה חלום מתענה גם בשבת זאת ההלכה למה למה מתענה בשבת אומר החתם סופר כי אתה רוצה לבטל את החלום הרע לבטל דבר עתידי מתנים גם בשבת יום כיפור הולכים לגזור עליך מה יהיה איתך אז אתה מתענה גם בשבת כדי לבטל את רו הגזרה עשרה בתבת אתה לא מתנה על דבר שהיה אומר החתם סופר על מה אתה מתענה על

מה שיהיה כי הקדוש ברוך הוא עומד לקבוע מה הולך להיות בשנה הקרובה ייבנה בית המקדש או לא זה עתיד להיקבע בעשרה בית אבות