הטעות שהורסת זוגיות והורות בלי שנשים לב | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שלכם הוא בשבילכם שעוסקת בכל ענייני הנפש, בכל הקונפליקטים, בכל מה שמטריד אותנו ביום יום ובצמטים הגדולים של החיים. והרבה פעמים, ככה אנחנו שומעים ממכם, צופים יקרים, הקונפליקטים האלה מגיעים לדרך ללא מוצא, לאנה הפנה. ואנחנו נמצאים כאן בשבילכם עם המוחית שלנו, הרבנית פרק כהן, כדי לענות על השאלות שלכם, כדי לדון בנושאים הכי בוערים, הכי מרעידים את הנפש, הכי שאנחנו דוחקים אותם בפנים בפנים. ומה לעשות? אנחנו נהיה אלה שנציף אותם החוצה ונדבר עליהם ונעורר עליהם שיח ובעזרת השם גם נענה עליהם תשובות מחכימות, מעניינות, עם עצות מעשיות. אז אנחנו מאוד שמחים

שהצטרפתם אלינו לתוכנית הפעם. יש לנו נושא, אני אני יודעת שאני אומרת את זה בכל תוכנית, אבל זה באמת זה אמיתי. נושא שמדבר לכל אחד בחיים, באמת בכל שלב, באמת בכל גיל ובכל צורה. הנושא של השליטה. אנחנו כולנו רוצים להרגיש שליטה בחיים שלנו, שאנחנו שולטים בחיים, שיש לנו את הבחירה, שיש לנו את היכולת באמת להחליט ולקבל החלטות ושהכל מתנהל כמו שאנחנו רוצים. מה קורה כשהשליטה הזאת נכנסת לנו לתוך המערכת הזוגית, לתוך ההורות שלנו? כשאנחנו רוצים לשלוט בילדים שלנו, בבחירות שלהם, שאנחנו מתוך רצון טוב שהם יבחרו בטוב, אנחנו רוצים לעזור להם וקצת מעבר לבחור באפשרות הזאת, הזאת שהיא טובה ולא באחרת. מה קורה כשאנחנו רוצים

להרגיש שהחצי השני שלנו או החצי הראשון שלנו, כל אחד איך שהוא רוצה לקחת את זה, אנחנו רוצים להרגיש שהוא עטוף והוא נמצא במקום שאנחנו רוצים שהוא יהיה, שהיא תהיה. מה קורה אז? האם האהבה הזאתי הופכת למשהו אחר, למושג שליטה? מתי שליטה הופכת למשהו שהוא לא בריא, למשהו שאנחנו צריכים לדעת יותר למסד אותו, להציב לו גבולות. כל זאת ועוד בתוכנית שלפנינו, ביחד עם הרבנית פרק כהן, שלום וברכה.

שלום שלום

מה שלומך?

מצוין ואת

ברוך השם כל עוד אני מרגישה בשליטה, אני בסדר. מה קורה באמת כשאנחנו מאבדים שליטה? והאם יש לזה הגדרה? האם כל אחד מאבד שליטה בדרך אחרת? האם שליטה זה משהו שאנחנו יכולות עכשיו לבוא ואני אשאל אותך א פרי מה זה שליטה ואת תגידי לי אם יש לה 1 2 3 זה שליטה לא צריך 1 2 3 בעצם כשבן אדם רוצה שליטה הוא רוצה לדעת שהוא מונח שהוא בטוח שהוא יכול להיות רגוע במהלך החיים שלו כדי שנבין לאיפה זה יכול לקחת אותנו כיוון שאנחנו יכולות רגע להתעסק בהגדרה אבל אני תמיד אוהבת לתת דוגמאות כיוון שההגדרה היא מאוד יבשה ואני אני אני אתן דוגמה כי בעצם את דיברת על זה של א זה יכול לבוא לפגוש אותנו בנישואים, זה יכול לפגוש אותנו בהורות

שלנו, יכול ילד לבוא ולהגיד אמא את מחליטה בשבילי יותר מדי או תני לי להחליט ואת אומרת לא, זה מאהבה או שבעלך יגיד לך תיכנסי לישון צהריים ואת אומרת לא אבל אני לא רוצה וא אומר אני יודע בדיוק מה את צריכה הוא מרגיש שהוא רוצה לטובתך ואת מרגישה שהנה הוא קפה עלייך שוב עוד משהו נוסף או שאני צריכה הגדרות לכל מיני דברים אבל לא תמיד זה עובד בצורה הזאת

בדיוק בדיוק ולמה את צריכה הגדרה כיוון שאת רוצה שליטה את רוצה להרגיש את בטוח

אני מרגישה שכשדברים מוגדרים אז אני אני באזור בטוח כן

נכון נכון אז אני אספר סיפור שבוע הייתי א בוזמנתי לתת הרצאה בקטענה של בקטענת נשים של הידברות ופגשתי את האישה הכי מתוקה אחרי סבתא שלי איזה אישה מבוגרת מתוקה באמת והיא ישבה שם והנה אני שולחת לה מפה חיבוקים גדולים. אה והיא יושבת והיא מספרת לי מה שקרה עלה. היא מספרת שהילדה שלה חלתה אה ונפטרה לפני שנתיים.

היא הייתה חולה לפני זה והיא לא שיתפה אותה. ואז א כשהיא שיתפה אותה אז היא אפילו לא העלתה בדעתה שזה יכול לקרות והיא תלך. וכשזה קרה היא איבדה את הטעם. עכשיו אנחנו מסתכלים על פניו ואנחנו אומרים איבדה את הטעם בחיים כי בעצם הילדה שלה השם ישמור לא נמצאת בין החיים. אבל היה עוד משהו מתוך שיחה כשדיברנו בעצם הבנתי שוב שיש פה רצון בשליטה על החיים זאת אומרת היא אמרה לי אבל מה הטעם בחיים אוקיי אז אני אקום אז אני אעשה אז יש עוד נכדים אומרים לי שאני יש עוד נכדים יש עוד ילדים והאמת שזה נכון כן אם היו שבעה נגיד לא יודעת כמה יש לה אם היו שבעה עכשיו יש שישה אז בשביל אחת לא שווה לחיות עם כל שאר השישה הרי למה היא

בעצם עצובה בגלל אחת שהלכה יש לך עוד שישה אז תשמחי כפול שישה למה תהיה עצובה בגלל אחת? אבל כשלבנו את הדברים ככה לעומק, בעצם יש פה את הפחד. אוקיי אז אני אשקע בהם ושוב אני אפטה, שוב יקרה משהו שלא צפיתי אותו. וזה מפחיד אותנו באמת על הנקודה הזאת זה יושב על זה ש שבעצם גם מול השישה שנותרו שהיא יכולה לשמוח בהם. אני לא יודעת. אני לא יודעת באמת א שלא נדע גם אם יש מקום של משקל נגד כזה כי אותו מקום שהילדה הזאתי תפסה לה בלב הוא אין הוא חסר אי אפשר להשלים אותו זאת אומרת זה 7 פח א לנצח מבחינתה אז אז החוסר הוא קיים אבל השאלה אם אם באמת מול השישה שיש לה זה לא זה לא יעזור לה כי מה כי היא מפחדת

כי אנחנו מפחדים שוב לאבד השם ישמור אז זאת אומרת ושוב ושוב אני מוצאת עוד עוד בעוד דוגמה כן זוג מנהל ויכוח ויכוח אינסופי על מה הוא א הוא רצה להיות איתה כן והיה נראה לו שהיא לא רוצה להיות איתו ואז היא הסבירה לו והיא נשבעה לו במיליון אלף שבועות וחרמות שלא היא באמת היא באמת רוצה להיות איתו ואז כבר מתפתח לא אבל הוא חשב שלא אבל כבר עדיין נהיה לי חוסר מצב רוח מה הייתה הבקשה הגשה הראשונית. הגשה הראשונית הייתה להיות ביחד. כן? אז בוא נהיה ביחד, בוא לא נריב. בעצם הוא לא מבקש להיות ביחד. הוא רוצה שליטה על החיים. זאת אומרת, הוא רוצה להרגיש שהיא אוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותה, שהיא רוצה אותו כמו שהוא רוצה

אותה, שהיא שמחה להיות בחברתו כמו שהוא שמח להיות בחברתה. ואם לא, אז על פניו זה נראה שמה הוא מבקש? הוא מבקש להיות איתה ביחד, אבל בגדול מה שהוא רוצה זה להיות בטוח בחיים שיש לו מקום אצלה. ומי מי יודע לתרגם את זה ככה? אם בעצם זה בא לידי ביטוי בצורה שליטה. זאת אומרת, כשאת באה ומספרת את הסיפור ואז מתרגמת את זה בצורה שאחר כך א מי ששומע את זה אומר כמוני בטח. כאילו וואי זה דווקא יפה. זה בא ממקום כל כך יפה וטוב. למה זה יוצא בצורה שליטה? בצורה שהיא גורמת לשני דווקא את ההפך, את ההתרחקות הזאת, את הסלידה אפילו.

נכון? אז בפרשת השבוע אנחנו נקבל תשובה מדהימה. כתוב תקרבנ בנוצלוף חד. אז אחד המפרשים ששוב כמובן אני הרי אף פעם לא זוכרת את השם של מי שהניקורת, אני יכולה להגיד איפה זה נמצא בחומש וללכת לחפש את זה ואז לרשום לי. אבל אז אחד המפרשים אומר שהם א הם קודם כל א ליבנו את הרעיון הזה. מה זה ותיקרב להם? קודם כל ליבנו את הרעיון עם עצמן כדי להבין מה יהיה שם, מאיפה הם מגיעות, מאיפה הם באות, האם הם באות סתם בשביל להתלונן או שיש פה איזשהו עניין? וככל שהם ליבנו עם עצמם, הם התקרבו אל הרעיון, הם הבינו מה מנהל שם ואז ממילא הם יכלו לבוא ולהגיד למשה את זה לא בקטע של טרוניה, אלא בקטע של בוא יש פה יש פה איזשהו עניין

שאנחנו רוצות להעביר. יש לנו קול שלנו שאנחנו רוצות להעביר אותו. בעצם מה אנחנו מבקשות? אנחנו מבקשות נחלה. האם אנחנו ניקח את זה כמטפורה, מה זה נחלה? נחלה זה שיהיה לנו מקום לחיות בו. וזה בעצם מה שאנחנו מבקשים כשאנחנו מבקשים מבני הזוג שלנו, אנחנו מבקשים מהילדים שלנו, אנחנו רוצים שיהיה מקום בטוח לחיות בו. אז אם אנחנו נצא בנקודת הנחה שכשאנחנו אמ א מגיעות כבר למצב של טרוניה, למצב של א של ראקציה, זה אומר שהרגשנו שאין לנו מקום בטוח לחיות. בוציא לכי אחורה. איך איך נכון כשאת בסרט? קחי את עצמך רגע אחורה.

נקודת ההתחלה לפני שהתחיל כל הבלאגן דקה לכי אחורה ותשאלי מה בעצם הזין אותך מה בעצם הזינו אותם האם הם באו ואמרו זה לא פייר זה לא בסדר זה לא הם באו ואמרו אנחנו רוצות חלק בנחלה איך הם הצליחו להגיע למצב הזה בבת הקרבנה הם התקרבו לאט לאט אל המצב שהם באות ואומרות את מה שיש להם

מעניין

ואז הם יכלו להגיד את זה נכון

ממש מעניין שבאמת את מעלה את זה שוב את נישנת על המפרשים אבל זה מעניין גם באיך שאת אומרת את זה שבעצם הם באו ואמרו למה אני גרה אבל הלמה שלהם לא היה למה של טרוניה כי הם באו מתוך בהירות שאת אומרת שהם עשו אותה בינם לבין עצמם שזה מדהים כשלעצמו כי החיות בדרך כלל רבות אחת על השנייה על המקום שלהם

ירושה

אמרתי ירושה אבל אפילו על המקום על החדר על ה על ההכרה על המקום שלי אצל אבא ואמא על על עצם היות

על המקום הבטוח זה באמת עלעל על המנוחה והנחלה הרי מה בעצם כשבן אדם הוא רוצה שליטה הוא רוצה מנוחה ונחלה הוא רוצה שיהיה לו שתהיה לו את המנוחה שלו שיהיה לו מקום שבטוח אנחנו מדברים על מנוחה ונחלה בקטע של בנות צלוף חד הן בעצם מבקשות חלקת אדמה אבל כשבן אדם מבקש מנוחה ונחלה הוא מבקש חלקת אלוקים קטנה בטוחה שהוא יוכל להרגיש בטוח אז אנחנו מבקשים שיהיה לנו מנוחה ונחלה בתוך הזוגיות אנחנו מבקשים שיהיה לנו מנוחה ונחלה בתוך חיי ה בתוך חיי ההורות שאין לנו שקט. מה ביקשתי? קצת נחת, קצת מנוחה. זה אנחנו מבקשים הכרה. אנחנו מבקשים שיהיה לנו את המקום הבטוח שלנו. שכשבן אדם כשבעלך מכיר בך, יש לך הכרה אצלו, אז זאת

אומרת יש לך מקום בטוח. כשהילד שלך, את מבקשת הכרה אצל הילד שלך, יש לך מקום בטוח. לא יהיו הפתעות, לא יהיו מצבים שהוא לא מקשיב לך, לא, יהיה לך שקט. הרי בסך הכל כל מה שאנחנו מבקשים כשאנחנו חיים כאן על פני האדמה זה שיהיה לנו מקום בטוח.

אפילו אפילו מה שאת אומרת אה אה משתכף לי גם בעולם הטיפול. גם כשמטופל כשמטופלת מגיעה אלינו היא היא מחפשת מקום בטוח להרגיש שכאן אני יכולה לפרוק, כאן אני יכולה לדבר, כאן אני יכולה להיות מי שאני ולברר עם עצמי מה שאני לא מצליחה להבין אפילו בחוץ ווזה ממש נושק לכל מערכת יחסים מה שאת מתארת ואולי בגלל זה באמת בנות צלוף חד קיבלו את המענה שהם קיבלו באופן כל כך יוצא דופן חריג ומעורר השראה שזה נכתב לדורות

ומה הם מה אומר הקדוש ברוך הוא וזה באמת הם באות למשה רבנו ומשה רבנו מבין שיש פה סוגיה חייב לתת להם איזשהי הכרה קודם כל לתת מקום ואפילו כשהוא אומר להם אני שואלת הקדוש ברוך הוא תנסי לחשוב על מה מרגישה אישה ש וואו זו שאלה גדולה אני צריך להתייעץ עם השם בשבילך את יש לך מקום יש לך נוכחות ואז הקדוש ברוך הוא אומר כן בנות צלוף חד כן בעצם מה זה הכן הזה חשבתי הרי לעתים משתמשים במושג של הן ולהתים במושג של כן. מה זה כן? ב בתוך הכן מסתתרת הכנות. כן. הם באות מתוך מקום כנה. הם לא באות מתוך מקום של טרוניה. הם לא באות מתוך מקום של קינטור. כן, בנות צלוף חדוברות. כן. יש פה כנות. הם הם לא באו כדי להתלונן. הם באו

מתוך מקום אמיתי, מתוך מקום שמחפש שיהיה להם הכרה וחלק ונחלה בעם ישראל. וזה לא בא ממקום של יש שתי מילים בעברית שהם קצת אולי אפילו מבלבלות אולי נעשה בזה סדר. יש שליטה שברמה מסוימת זה דבר בריא, זה רצון לגיטימי, זה הכרה, זה כל הדברים האיפים שדיברנו עליהם עד עכשיו ויש א מובן של השתלטות. זה אותו שורש, זה שייך אחד לשני או שזה שני מושגים שונים נפרדים?

זה יכולה להיות נגזרת. שאני רוצה שיהיה לי שליטה בחיים, זאת אומרת אני לא רוצה שהילדים שלי יעשו לי הפתעות. ניתן דוגמה. טוב, בן שלי בן 12 התקשר אליי אחר הצהריים, אומר, אמא, אני מסיים אימון ואני רוצה ללכת הביתה ברגל. הילדים שלי צוחקים והם אומרים שלפח אשפה הם לא הלכו לבד. הגדולים כן, הם לא יכלו לצאת מהבית בלי שאני יודעת בדיוק לאיפה הם הולכים ומה. ובודקת את זה מיליון פעם. והוא הבן 12 הזה בא ואומר לי, אם אני רוצה ללכת מהאימון ברגל, זה דרך שלפחות 50 דקות. ואמרתי לו, לא, מה פתאום? כאילו שוב, אני צריכה שליטה על על המצב של החיים, אני צריכה להרגיש אני בטוחה, אני נכנסת לשידור, אני יודעת שהילדים בבית, שהכל

בסדר, אף אחד לא מסתובב. והוא ענה לי משהו מאוד מעניין. הוא אמר, אמא, אני רוצה לדעת איך זה מרגיש אחרי הליכה רצינית לבד ברגל. וואו, היה בזה איזה משהו שהוא באמת כנה. לא יכולתי, לא יכולתי להתכחש לזה. אוקיי, אתה רוצה להרגיש איך זה מרגיש? והיה לי איזשהו קונפליקט עם עצמי. זה המקום שלו להרגיש משהו שהוא מבקש להרגיש. איזשהי סוג של עצמאות, סוג של חוויה. הרי כל זמן שאני הולכת איתם אני מלמדת אותם, אני אומרת נגיד אנחנו יוצאים בבוקר, אנחנו עוברים ליד המאפייה, אני אומרת להם תריחו, זה ריח של בוקר. תראו את הציפורים איך הן מתנהלות ליד. תראו את האנשים תראו את האנשים שעוברים ושווים בבוקר. איך זה נראה? תבחנו אותם.

תראו, כאילו תמיד אני מלמדת אותם להתבונן. והוא רוצה להתבונן. הוא רוצה לראות איך זה מרגיש לו עכשיו לחוש את האוויר אחרי אימון. אה לראות איך הוא רוצה. ואז הייתה התלבטות אם לתת לו לחוות את מה שהוא רוצה. מצד שני אני נכנס לשידור, אני לא יודעת מה עם הילד שלי. הוא הולך דרך ארוכה ברגל. זו דרך ארוכה.

זאת אומרת גם אם את מתכננת להתחבה מאחורי השיחים, את לא יכולה כי את לא שם.

לא, לא, ממש לא.

זה מה שאני הייתי חושבת לעשות. אגב, לא, לא. לך ישר מחשבה כזאת. כן. אני אתן לך ללכת שזה זה סוג של אולי דבר שהוא לא יפה אבל זה תלוי גיל נגיד יש לי ילדה בת תשע שהיא בטוחה שהיא כבר בת 30

וזה וזה מאוד מאוד קשה באמת כי את מצד אחד את לא רוצה אני חושבת שזה בדיוק מה שאת מספרת כאן גם למרות שהוא יותר גדול אבל את לא רוצה להוריד לה את ה את החלומות האלה ואת הרצון להרגיש גדולה מצד שני יש דברים שאת אומרת באמת זה לא מתאים

ויותר מזה יש תמיד את הפחד שאת אומר אומרת, "רגע, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה, אם אה אני נותנת לה את זה עכשיו, מה היא תעשה מחר?

מה יהיה הדבר הבא בדיוק?

ושוב, אנחנו מאבדים שליטה כי תהיה הפתעה. הרי כשאנחנו מבקשים שליטה, אנחנו מבקשים שלא יהיה לנו הפתעות. אבל בדיוק זאת השאלה. האם זה באמת מקום שליטה או של השתלטות או של עכשיו אני מקיימת את התפקיד שלי?" כל אז קודם כל בעצם את מה שאת שואלת הוא קצת חורג כי את באה ואומרת שנייה הילדה שלי קטנה היא ילדה בתיא מבקר אני שואלת באופן כללי גם הדוגמה שלך מה עשית בסוף נתתי לו

כן

כן כן ואמרתי לעצמי בואי תתני לו לחוות את הזה ואני שמעתי ישר שאלה פנימית כזאתי שואלה ואם השם ישמור יקרא לו משהו לא טוב הרעיון שלשחרר שליטה הוא רעיון מאוד קשה אבל כשאנחנו משחררים שליטה אם אנחנו אנשים מאמינים, אנחנו יודעים שעשינו את מה שיכולנו כן תכף נראה אם עשיתי את מה שיכולתי כן עשינו את מה שיכולנו והקדוש ברוך הוא ימשיך מכאן והלאה אותו דבר מבחינת השתדלות בפרנסה אותו דבר מבחינת השתדלות בשלום בית אותו ואז אני אשאלת את השאלה עשיתי מה שיכולתי אולי יכולתי לעשות יותר אולי כן הייתי צריכה להגביל אותו

אז מה מה האבן בוחן שלך עוד הפעם אין אין אבן בוחן כן זה זה מאוד מאוד מאוד מאוד תלוי סיטואציה ותלוי

כל מקרה לגופו כזה

כי באמת יש המון המון מקרים אנחנו יכולים להתעקל הנה עכשיו לפני חופש גדול זה הולך לקרות כל הזמן כל הזמן השאלה הזאת רגע מה קורה בחוץ ועד כמה אני מאפשרת באמת לילדים א לפי הגיל לפי היכולות שלהם להתהלך בתוך המרחב הזה כי בסופו של דבר השלב הזה יגיע

וכשאת יושבת בתוך חדר הטיפולים ואת שומעת את כל הסיפורים מהבוקר עד הלילה ואת אומרת אומרת לא לא לא אני לא אני לא אני לא רוצה אני לא מסוגלת אני

אני לא יכולה שהשם ישמור ויצילת שיכנס למעגל הזה

ואז את שואלת רגע זה מנהל אותי מה מנהל אותי הם האם ה המחשבה הגיונית האם מנהל אותי הרציונל הם מה מה מנהל פה האם הלב שלי האם החוויות שלי מה מנהל פה אנחנו כל הזמן כל הזמן נצטרך להתמודד עם זה

אולי השאלה לא נשארת באוויר אולי התשובה היא באמת שזה שזה שילוב של כל הדברים האלה ביחד כי אם אנחנו בכל זאת באים עם המטענים של הילדות שלנו, של מה שאנחנו חוונו, של הטראומות שלנו, אם תקראי לזה בצורה קצת יותר חריפה, ואחר כך אנחנו הופכים להורים בעצמנו ואנחנו לומדים את הדרך ואת מה שאנחנו לא רוצים לשחזר ואת מה שאנחנו רוצים שיהיה לטובה ואת מה שאנחנו בנינו כאנשים עם אמונה וכבית של אמונה. אז יש דברים שאנחנו שאנחנו תמיד גם הולכים ל האבן בוחן שלנו היא תמיד תהיה גם משהו שהוא יותר גבוה מאיתנו וכשאנחנו מסתכלים על משהו שהוא יותר גבוה מאיתנו אז אנחנו גם גם יודעים לשחרר עם כל הקושי שיש בזה כי זה מביא אותנו לשם

אבל זה לא יה אבל זה לא יהיה רק אמונה כי למשל בסיטואציית של ילדה קטנה שרוצה לצאת החוצה לא יהיה לך פה איזשהו מבחן של אמונה

זה ודאי שזה לא רק אמונה אני אומרת המכלול של הדברים

כן ההיסטוריה של מה שלמדנו על בשרנו, מה שאנחנו בונים בעצמנו כהורים בהתאבות והאמונה, זה חייב להיות כל בקטע הזה כל הכלים ביחד א באים לידי ביטוי כי אם אני אשאיר את זה רק לאמונה אז א אז אוקיי אז אני בדיוק ואנחנו גם נצטרך לשאול את עצמנו נצטרך לשאול את עצמנו האם אני עונה כרגע את הלא שלי והלא שלי הוא מוצדק האם אני עונה את הכן שלי והקן הוא מוצדק למשל לא יכול לבוא מכמה דברים לא יכול לבוא מתוך רצון של שהכל יהיה בטוח סיפרתי את זה בתחילה בתחיל

הכי קל זה להגיד לו בעצם

כן אבל סיפרתי את זה ממש בתחילת התוכניות שבאמת אנשים שיש להם קשב וריכוז גם הרבה יותר אומרים לא למשל הילד שלי בא אליי ואומר לי אני עכשיו עכשיו זה מקרה חריג כן אבל ברוב המקרים כשהילד שלי יגיד לי אמא אפשר ללכת לא

מה עוד לסיים את המשפט

למה לא, למה לא? אחר כך אני אשאלת את עצמי למה לא, אבל אני יודעת למה אני אומרת את הלו? ואני מסבירה את זה כל הזמן לימוד וגם לילדות. אני אוהבת את ה בגלל בגלל ה שאני צריכה שיהיה לי מאוד מאוד בטוח אז אל תשנה לי. אל תשנה לי.

גם זה שינוי לטובה.

כן. אל אל תשנה. תשאיר ככה. ואחר כך אני אגיד רגע שניה, אבל מה קרה? בסדר. מה הוא רצה? התשובה הראשונית שלה לא באה להגיד אל תשנה את האדמה שהיא לא תזוז תן לי את הטריטוריה כמו שיכרתי עד עכשיו עכשיו טוב כן עכשיו בסדר רגוע הבית סגור שתיכם פה בבית אתמים שלי אני יודעת מי נמצא מי אחד יוצא רגע ואז אני צריכה לחשוב אז האוטומט הוא להגיד לא ואז את צריכה לשאול את עצמך למה אמרת לא דקה אז תמיד אני אומרת להם תקשיבו כשאתם מגיעים הביתה אל תתקיפו ישר שנייה תנו לנו נשב נדבר ואז תבואו בטוב. מה לעשות? אמא יש לה את השריטות שלה. שאת מכירה את השריטות שלך את יכולה לבוא להגיד לילדים שמו כך וכך וכך. אז הם מבינים את זה והם

זה בסדר. זה הם לא צריכים עכשיו להתאים את עצמך את עצמם אלייך. הם מבינים שאלה הנתונים בדיוק מאותו מקום שאם יש לי ילד שהוא פחות אוהב עגבניה בסלט אז אני לא אשים עגבניה. אני לא מתאימה את עצמי אליו. אני פשוט מבינה שהוא לא אוהב אז אני לא שמה לו. זה בסדר. לפעמים אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים לעשות שינויים גדולים בשביל אנשים סביבנו שאם נסתכל זה לא כאלה שינויים. אתה יכול פשוט רק זה בסדר, לא צריך לתת לזה כל כך הרבה מקום אלא להתא כאילו

השאלה אם באמת זה בא לידי ביטוי בעגבניה בסלט או בדברים גדולים אוקי שוב אז כזה בדברים גדולים יותר אז זה עניין לגופו אבל כשאנחנו מדברים עכשיו על דברים קטנים בסדר אז זה מבחינת זה שהילדים שלי מבינים מה אמא צריכה בדיוק מידה שבה כשאני יודעת מה הם צריכים אני שמחה לענות לדברים שלהם והם

מאיזה גיל הם מסוגלים להבין מה אמא צריכה

מהתחלה

כן

כן את מסביר את לא מדברת על תינוק קטן אבל אתה מסביר מה אמא כן אוהבת? מה אמא פחות אוהבת? אם תראי תינוק קטן וכבר בגיל שנתיים אפילו אפילו עוד פחות שיש תקשורת טובה ואמא מדברת ומסבירה א והוא יראה פתאום שקרה משהו שאמא לא אוהבת הוא ידע להגיד אוי או אופס. למה? כי אמא הסבירה והוא קשוב. עכשיו לא צריך לעשות מזה כזה טררם. זה דברים שהם מאוד פשוטים. זו תקשורת מאוד פשוטה של אני מעבירה מה שאני מעבירה ואתה מעביר מה שאתה. אני מקשיבה לך ואתה מקשיב לי וזה בסדר. אלה יחסי תקשורת בין אנשים שחיים באותו בית בדיוק באותה מידה שהיית רוצה שבעלך יקשיב לדברים שהם נעימים לך או לא. כן? ואת תקשיבי לו לדברים שנעימים לא או לא. אבל אם אין תקשורת אז איך זה יקרה? והדבר השני זה למה לא להגיד לא או כן להגיד לו? ל למה

למה הלא הוא במקומו או לא?

כן. ואז יש לנו את הדבר השני. למה כן? למה להגיד כל הזמן כן? יש פה פחד מלאכזב, יש פה פחד שיפסיקו לאהוב אותי.

מה? כמו ריצוי כזה כלפי הילדים.

כלפי הילדים בטח. הרי כל ריצוי נובע מהפחד שלא יאהבו אותנו. אז גם אולי ילדים זה יכול להיות אותו דבר. אני לא רוצה לאכזב אותו.

איך אמא יכולה לפחד שהילדים לא יהבו אותה? או זה כל הזמן אנחנו מוצאים את זה. כל הזמן אנחנו מוצאים את זה. היה לא יודעת אם סיפרתי על זה כאן. היה אחד האבות שדיברתי איתו בטלפון והוא סיפר לי שהוא הצליח להגיד לילדה שלו שהיא מתבגרת שהתה משאירה גבינה כל הלילה פתוחה והגבינה הייתה הולכת ולחם הייתה משאירה אותו פתוח. אוקיי? והוא לא הצליח להגיד לה. אז הוא צריך רק לומר אה א השארת בכוונה השארת בכוונה את הלחם פתוח ואז אמרתי לא תגיד תגיד כמו שזה תסגרי בבקשה את הלחם תכניסי בבקשה את הגבינה למקרר וכששאלתי אותו למה אז הוא אמר לא צריך ש אתה צריך להיות טוב אל העולם אין פה שום רצון אין פה שום עניין של להיות טוב יש פה

עניין של לפחד לאכזב שלפחד שלא יאבו ואז הוא אמר כן אבל מה הבעיה אנשים רוצים שיאהבו אותם אנשים רוצים לעשות דברים בשביל שיאהבו אותם נכון אבל עד איזה גבול? עד איזה גבול? כל אחד מצייר את הגבול שלו?

בוודאי. או את יודעת מה? כל אחד מצייר את הגבול שלו. אבל אנחנו לא נצטרך שכל כך הרבה יאהבו אותנו אם אנחנו נאהב את עצמנו.

אנחנו לא

לא אוהבים את עצמנו. הרבה מאיתנו לא. אם אם עכשיו בן אדם הוא כאילו לפי מה שאת אומרת אני אנסח את זה מחדש אם אני מספיק אוהבת את עצמי אני לא צריכה שאף אחד יאהב אותי

אני מאוד אשמח שאנשים אנחנו טיפוסים חברתיים אני אשמח שאנשים יוסיפו לי אבל אם אני אם אני אוהבת את עצמי אני לא אצטרך כל כך הרבה אישורים של הסביבה

אה אוקיי וברמה של אישורים זה משהו אחר

אני יודעת שהרב זמיר הרב זמיר כהן שליטה הוא מביא כלל מאוד יפה בספר שלו ספר ספר של חינוך ילדים שהוא אומר שבעצם א אני חושבת שגם הוא נישן על הרב וולבה שבעצם איך אנחנו נדע מתי נכון להגיד לילדים שלנו לא וכמה אנחנו צריכים באמת להיות זעירים עם הלא על כל דבר להגיד לא אלא לדעת שיש לנו שלושה דברים אם זה לא פוגע להם בבריאות הפיזית בבריאות הנפשית ולא ברוחניות שלהם אז לכאורה אין סיבה שלא נאפשר להם את זה אחרי שבדקנו את שלושת הדברים האלה ואז בעצם יוצא שיש כאן עכשיו המון המון מרחב של כן ולא של המון המון לא

אחרי שעברתי את שלושת הדברים האלה

זה נתון לפרשנות ולשליטה למה

לא למה אם יש לי דעת תורה אז אין לי פרשנות

אז אני אגיד לך כי תהיה אמא שתבוא ותאמר א אם הילד שלי ילך יחף הוא יהיה חולה ותהיה אמא שתגיד אם הילד שלי יחף זה יחסן אותו

אוקיי אז יש כאן את הערכים שכל אחד בגלל זה אמרתי קודם שאנחנו נישנים על ההיסטוריה על המטענים שאיתם אנחנו באים

אבל בסופו של דבר אין לך אינדיקציה אחרת זאת אומרת אם אם הרב מביא לך שלושה כללים כאלה ואת הולכת לפי זה ברור שעולם הערכים שלך נכנס לבפנים אין מה לעשות גם אם את הולכת כמו שאת אומרת יש בתוך זה המון המון מרחב א שגם ניתן לתמרון מה שנקרא אהבתי את הדוגמה עם ההכפה איפה את את בצד שזה מחסן או

שצלנו בבית בעלי כל פעם שרואה את הילדים יחפים א במהלך החורף הוא צועק פסח פסח פסח רק אחרי פסח אפשר הילדים שלי כבר אומרים אחד לשני פסח אבא למטה שם קוד יפה אמ זה מתוך שליטה או מתוך א מקום

מתוך רצון שיהיה להם שיהיה להם

הוא שולט להם על הבריאות ככה בעיניו

בדיוק הוא רוצה שיהיה להם טוב. עכשיו בעצם כל הרעיון של השליטה הוא הרצון שלנו שיהיה לשני טוב אבל מהעיניים שלנו. אז זהו. אז אז יש כאן בדיוק את ה את הנקודה ה המקמקה הזאת, הקו הדק הזה, שמתי הכוונה הטובה הופכת להיות למשהו שהוא לא טוב לשני.

תראה, אז הרבה אני מסבירה לאנשים שהם חייבים לפתח אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה כדי להבין האם זה טוב לשני או לא. כן? אם למשל את מתקשרת לבעלך ואת אומרת לו את אכלת הצהריים? אכלת צהריים והוא אומר לך לא. למה את רוצה שהוא יאכל צהריים? מה זאת אומרת? למה כל אישה רוצה שבעלה יאכל צהריים? שיהיה שבע, שיהיה לו כוח, שיהיה בריא, ש

שיאכל צהריים. אם הוא לא רוצה לאכול צהריים,

שלאכל צהריים, שיהיה בריא גם בכל זאת

אז יש אתה אחת ש

אבל אם מישהי בדיוק שזה בנפשה שהוא יאכל צהריים שמבחינתה אוכל צהריים שווה בריא או 180 מעלות לזה חס ושלום אז ברור שהיא זה יהיה

עכשיו אנחנו יכולות להתפלסף מפה למחרתיים למה את רוצה שהוא יהיה בריא אה בשביל שהוא לא יחסר לך אה למה את רוצה אה זה בשבילך הרי בסופו של דבר אנחנו הכל עושים למענינו למ

כל מה שאדם עושה לנו יופי בוא לא נתפס יוסף בסדר היא רוצה שהוא יאכל היא רוצה שיהיה לו טוב היא חושבת שאם הוא יאכל צהריים יהיה לו טוב מה המטרה שיהיה לו טוב אם הוא לא אכל אם אם הוא מגיע למצב שכשהיא מתקשרת אליו הוא נרעד כי הוא יגיד לה שהוא פספסת את הצהריים אז היא לא עשתה טוב בזה אז אז מה אם את רוצה טוב יש פה כבר הרצון שלך לוודא שטוב לו על אף שלו טוב לו

אז מה אז את בוחנת את זה לפי התגובה שלו

בוודאי

האם נעים אם לו שאת מכתיבה לו מה לעשות. זאת רוצה רק לטובתו. רק לטובתו. תלך לאמא שלך. אם לא תלך לאמא שלך, אתה יודע היא תתקשר לך וזה יהיה לך לא טוב ווא לא רוצה ללכת. האם את מסוגלת לקבל את הדעה של

לוב זה אגב הבעיה הפוכה אבל בסדר אנחנו נקבל את זה. אה אז מה מה עושים באמת במקרה הזה? שיש לנו כשאנחנו מפתחים את האינטליגנציה הזאתי את ה את ה את ה את יודעת שהיה לי לפני שנים כשהיה לי את הצהרון אז עשינו להם ביום המשפחה עשינו להם א מין חוג היה להם יוגה שיציאצוב דמיון מודרך והיא לימדה אותם כן היה לי צערון נורא שווה א היא לימדה אותם א המורה כשהם עושים שיצאו אחד לשני אז הם היו נוגעים אחד לשני בידיים ככה וצריכים אחת לכמה דקות לשאול זה נעים לך וזה לימד לומד אותי המון. אחר כך הם עשו את זה מול האירוע. עשינו ככה ביום המשפחה ערב כזה יפה והילדים עשו להורים, המחישו לאמהות שלהם את מה שהם עשו אחד לשני בחוג.

וקשה לו זה נעים לך, זה נעים לך וראיתי מה זה עשה לאמהות. לפעמים אתה יודע את משקת לילד את הראש מכינים, את רוצה רק לטובתו. הילד ישר מתנגד. עצרת רגע ושאלת אותו, אמרת, אוקיי, זה נעים לך, זה לא נעים לך, אני מבינה. שאלת את בעלך, זה נעים לך כשאני מתקשרת כך וכך וכך? אנחנו חייבים להיות מאוד מאוד מאוד ערים לאלה שנמצאים מולנו, לאלה שנמצאים סביבנו, גם לבעלים שלנו, גם לילדים, גם חברות בעבודה זה אנחנו חייבים. זה בלתי אפשרי אחרת. אם אנחנו לא נפתח את האינטליגנציה הרגשית הזאתי, אנחנו בלי שנרצה אנחנו נפגע מאלה שנמצאים סביבנו. אז מה לעשות שיש אנשים שאלם? יש אנשים שיש להם אינטליגנציה רגשית מובנת. זאת אומרת

נולדו

אם להרגיש ממש כמו חו שיקול על על עיניים של מישהו אחר אבל יש אלה שאין להם את זה אז תעצרו לשאול תעצרו לשתף שאין לכם את זה ולכן חשוב לכם לדעת לתת את האפשרות שגם אפשר להגיד לכם הכל זאת אומרת אם הכנת מרק לצהריים ותשאלי את בעליך אם זה היה טעים ויש את האפשרות לומר זה היה נחמד אבל אני לא רוצה שתכיני יותר ואת לא תעלבי ואת לא תמותי מזה ואת לא עכשיו תרגישי שחרבו לך את העולם כי אמרו משהו שהוא לא בדיוק מה שרצית לשמוע. שתהיה אפשרות לשיח בריא. לשאול זה נעים לך? זה נעים לך ובלי בלי בלי בלי שיקרה משהו. כי אם אני מסתכלת על הילדים הקטנים האלה שהם עושים את השיאצו אחד לשני ואז הילד אומר לחבר שלו זה נעים לך ואומר לו לא זה חזק לי. אז הוא יעשה להיותר חלש.

יפה.

לא קרה כלום. איך הכל עובר ליד הילדים? הוא לא יעלב כי הם כרגע ביחסים תכף הוא יעשה לו וגם הוא ישאל אותו הם היו מחליפים זוגות כן

איזה מתוק זה נשמע כזה מתוק זה

זה היה באמת מהמם אז אותו דבר בזוגיות שלנו אנחנו כרגע במשחק זה נעים לך מה היית רוצה עכשיו אם יש דברים שאת לא יכולה לעשות אותם לומר קשה לי כי וגם זה בסדר כי ברגע שיש תקשורת נכונה ולא רצון בשליטה אז אפשר אפשר לחיות מהמם. זה באמת מעורר השראה וזה אומנם דוגמה על שיצו אבל זה נראה לי נותן המון המון תובנות בכלל למערכות יחסים ככלל ואנחנו ניגש לשאלות שלכם כשאתם מוזמנים להמשיך ולשלוח אלינו מיד אחרי ההפסקה המוזיקלית אז כבר חוזרים

אתה זה אני ואני זה אתה שרק נזכור כמים הפנים בלבדם תספיק רק נקודה של אור כאיש אחד ולב אחד עם כתר מלוכה וגם כשלא רואים על הפנים אני אוהב אותך וכמה נוכל להשן בלי בלי לעבוד מדור לדור שמיים שזוכרים לנו תמיד חסדיאבות תגיד לי עד מתי אתה תמשיך עוד לכסות את הספרים ותן חלקנו לגלות את האמת בסיפורים לאבא שלי סולם כולם מגיע סוף העולם תפס תטפס בן אדם תחזיק את החבל ואבא חולה מילדות שנדון כל אדם לקו זכות כשהגוף מוותר בקלות הנשמה מתעוררת

ლა

וכל הרחובות פה בערים מזל תשלח לי ניסיון כל יום אני מכתיים שלא נמות מביזיון אולי היי שכחנו כמה זה פשוט נאמר מילה טובה. זה אבא מבקש שנברך עומו באהבה.

לאבא שלי יש סולה מגיע עד סוף העולם. תתאפס תטפס בן אדם תחזיק את החבל. ואבא חולה מילדות שנדון כל אדם לקו זכות כשהגוף מוותר בקלות הנשמה מתעוררת

ლა

תודה שחזרתם אלינו. אנחנו היום עוסקות בשליטה. האם אתם מרגישים שליטה בחיים שלכם? אתם באמת מוזמנים לשאול את עצמכם? כי שליטה זה באמת אחד הדברים שהכי נותנים לנו להרגיש בטוחים, שהכי נותנים לנו להרגיש שאנחנו נמצאים במקום שבו אנחנו רוצים להיות בחיים. וכשאנחנו מאבדים את זה, תחושות של חוסר עונים, אכזבה, קושי ובלבול עולות. אז מה אנחנו יכולים לעשות כשאנחנו נתקלים במצבים בחיים או בתקופות בחיים של חוסר שליטה? קיבלנו הרבה שאלות מכם ואתם מוזמנים תוך כדי גם להמשיך ולשלוח את השאלות בין אם זה קשור לנושא השליטה או לכל לכל קונפליקט שאתם נתקלים בו. אז הרבנית פרי, מה את אומרת? מה בן אדם שמרגיש חוסר שליטה בין אם זה

מתמשך ובין אם זה משהו נקודתי ש זה מוביל כבר לתחושה של חוסר עונים, של א בלבול, של מה עושים עכשיו. כשבן אדם נמצא א תחת מצב שלא נוח לו, הוא חייב להבין שאם הוא לא ישים את הדברים על השולחן אז יגמר רע מאוד. מה זה אומר? רגע מרע מאוד. עכשיו אנחנו לא מדברים על זה שמישהו עשה לך משהו רע או לא. אתה פשוט תגיע למצב שאתה כבר לא יכול לשת יותר. ואז אתה לא תוכל לשמוע את הקול שלה. היא לא תוכל לשמוע את הקול שלך. היא תגיד לך משהו. אתה תגיד שאתה לא סובל אותה כבר. היא הוא הילד שלך. יש לי אחת הבנות שאני מלווה אותה שהיא היא מספרת שהיא היום לא יכולה לסבול מגע של אף אחד בגלל שאבא היה מחבק בכוח. לא בקטע רע. כאילו לא

בקטע עכשיו של מעשים אסורים וכזה. הוא היה מחבק בכוח. הוא היה אומר לה כל הזמן מה לעשות. א הוא היה רואה אותה דרך מצלמות של מקום העבודה שלה כי היא הייתה עובדת בעסק משפחתי ואיך שהוא היה רואה אותה הוא היה אומר לה חבל קומי קומי תעשי משהו קומי תעבדי קומי

והאבא כעצמו אומר אבל אני ידעתי שזה עשה לה טוב ידעתי שהיא שוקעת למחשבות ידעתי שהיא נמצאת במקום טוב אבל היא לא קיבלה את זה כך היא הרגישה ששולטים בה היום כשמישהו בא ונוגע בה ילד קטן אבוא ואס לה ככה היא נרעדת חברה באה לתת לה חיבוק ברחוב אומרת לא בבקשה אל תגעו בימה וזה זה היה עוד לא בתור ילדה קטנה, בתור בחורה

לא זה כשהיא יצה נערה זה מה שהיה ברגע שהיא יצאה מהבית היא פשוט לקרה את עצמה ויצאה מהבית מה שקרה שהיום היא מקבלת את התסמינים

ואז היום היא סובלת מהרבה מאוד דברים שעל פניו ואבא יכול לומר מה אני רציתי רק לטובתה רק לטובתה רק לטובתה הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו רוצים רק לטובת הילדים שלנו כשבפועל אנחנו לא מבינים שאנחנו עושים להם נזק את חושבת שאת עושה רק טוב לבעלך כשאת רוצה דברים מסוימים רק מתוך דאגה ורק בתוך אכפטיות ורק ורק ורק את עושה לו נזק וואז אנחנו אנחנו נאבד את זה אחר כך כי פתאום אנחנו נראה דברים שלא חשבנו למה פתאום מתרחק ממני למה פתאום היא מתרחקת ממני למה פתאום היא מעדי שאני פחות אהיה בבית למה הוא פתאום הולך לחברים יותר

זה באמת אחד הדברים המדהימים בשליטה שזה יכול להיות אפילו ממקום טוב כמו שאת מתארת אפילו מדאגה מכוונת הלב הטובה לעשות לשני טוב ולהוביל אותו למקום טוב. והפעולה ההפוכה שזה עושה ב-180 מעלות היא פשוט מדהימה. זה יוצר פשוט את הריחוק הכי גדול, את הסלידה הכי גדולה, את הרצון הכי קמאי לברוח, להציל את עצמך ממקום שהוא סוגר עלייך.

נכון?

וזה מדהים כמה אנשים שיש להם את הרצון הזה לשלוט כאילו לא מודעים לדבר הזה. לא לא מודעים שהם בעצם יוצרים תוצאה הפוכה איך מביאים

הם גם לא מודעים לזה שהם שולטים על האדם האחר הם חושבים שהם הם הם רק לטוב עכשיו אנחנו צריכים לשים לב למינונים בגדול הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לפה לעולם הבן אדם ירד לפה לעולם אין לו הזיק אלקטרוני הקדוש ברוך הוא לא יכול כל רגע לשדר לו איזה משהו למה כי אנחנו צריכים לעשות כאן עבודה עצמונית כל בן אדם צריך לעשות פה את העבודה שלו כאן בעולם אם זה לא היה ככה אז כל אחד מאיתנו היה מוצמד איזשהו הוא הזיק ודרך כלל זיק הוא היה מקבל תשדורת אבל זה לא רד למטה תעשה את העבודה שלך ואנחנו מנסים מביאים ילדים לעולם אנחנו רוצים לעשות בשבילם את העבודה אנחנו מתחתנים אנחנו רוצים לבני הזוג שלנו להגיד להם כל רגע מה לעשות

ואני א ואתה תאכל רק אני אני אבדוק שאכלת את כל האוכל שלי אכלת היה לך טעים לא היה לך טעים לא לא תשחררו הבן אדם בא לעשות עכשיו מאיפה זה נובע זה נובע מהרצון להיות ביחד זה נובע א שוב ממקום ש אה אנחנו חרדים לא להיות לבד, אנחנו חרדים מזה שיעזבו אותנו, אנחנו חרדים כאלה ואחרות בחיים. אז אנחנו כל הזמן מוודעים שיש איתנו תשחררו, תשחררו, הכל טוב. היא לא תעזוב אותך רק בגלל ש אה לא יודעת.

אה זה חרדת נטישה.

ברור. הרצון בשליטה בסופו של דבר אנחנו רוצים להשאיר את האנשים שנמצאים שישארו לידינו שלא ילכו לנו וזה הכי מרחיק אותם

ברור

זה האבסורד הגדול אז איך איך מעלים מודעות לדבר הזה כי בדיוק אני הולכת א להקריא כאן שאלה שהיא ממש א מתיישבת לנו על הנושא אבל יש דרך לעלות מודעות

אז אם אנחנו נהיה בתקשורת נכונה ואנחנו נשאל אחד את השני זה נעים לך בדרך כלל אנשים שמחפשים שליטה הם אפילו לא שמים לב שלא נעים לצד השני אבל אם אנחנו נרגיל את עצמנו לשאול את הצד השני וגם נאפשר עכשיו אם פתאום באמצע החיים עכשיו אישה אומרת לבעלה תקשיב אני רוצה לשאול אותך אם זה נעים לך מה שאני עושה מרוב שהוא למוד ייסורים הוא לא יענה לה בחינות כי הוא יפחד מהתגובה

נו אבל מה הסגנו בזה

אז יופי אז לאט לאט אם בן אדם מתחיל לעשות שינו אז קודם כל לספר ספר תשמעו, החלטתי שאני עושה שינוי בחיים, החלטתי שאני עושה שינוי, החלטתי שאני רוצה להיות יותר קשובה, החלטתי שאני עושה נזק, לא סתם קרוע הדברים, בואו, צריך להסתכל פנימה גם באמת, אבל אנחנו יודעים שבאמת מעולם הטיפול אנחנו יודעים שעד שחלילה לא קורה משהו קיצוני, בן אדם לא באמת יבוא ויעצור ויגיד, הנה אנחנו עושים שינוי. וגם אם בן אדם מגיע למצב שבאמת הוא שמע את התוכנית והיא אומרת עכשיו הנה אני עושה שינוי אז כדי שהשינוי הזה יחזיק זה צריך להיות קודם כל איזשהו צעד קטן איזשהיא כמו קבלה רוחנית איזשהיא אז אני אומרת אפילו עוד עוד צד לפני זה מה אני עושה כדי להביא בן אדם שהוא בכלל לא במודעות לדבר הזה

תראי בוא ניקח בני זוג בסדר שאישה רואה שבעלה כבר פחות שמח לבוא הביתה שבעלה פחות נהנה מרגעים זוגיים שתשאל את עצמה מה היא עושה בדרך כלל היא מאשימה אותו זה בגללך אתה כבר פחות אכפת לך אתה כבר פחות רוצה אתה כבר פחות מה קרה שהוא פחות רוצה לשאול איך הנקודה הזאת של ההתבוננות פנימית היא היא תמיד מזמינה אותנו בכל אתגר אני חושבת שבאמת זה משהו שעובר כחוט השני בהמון נושאים שדיברנו עליהם שזה תמיד כאילו במקום להשים להתבונן פנימה. תמיד העבודה הזאתי מתחילה אצלנו. אתה יודעת, הסתכלתי על ההפטרה של השבת הקודמת. אז כתוב אדם דע מה השם אלוקיך דורש ממך. קודם כל היה בזה משהו שרגש אותי במילה אדם. כאילו מתייחסים עלכ בן

אדם. מה השם אלוקיך דורש ממך? כי לעשות צדקה וחסד ואצנה ללכת עם השם אלוקיך. בעצניה לכת עם השם אלוקיך יש רעיון שאני ככה חשבתי עליו בגלל כל מיני דברים שאם הזמן שמעתי ופיתחתי בהקשר לצניעות. על פניו אנחנו חושבים שצניעות זה המקום שלה להתכסות א אמ להיות מקונס יותר. אז זה באמת הכיסוי הוא לא המובן של הבגדים בלבד. הכיסוי הוא המובן של ה האינטימיות של ה ה להצטמצם כביכול עם עצמי ולא עם הסביבה. מאותו מקום מדברים על דיבור שגם הוא צניעות. מתי בן אדם מדבר בקל? כשאין לו שום דבר בפנים אז הוא צועק בקל. זה לא צנוע. כשבן אדם מדבר בשקט, זאת אומרת הוא מאוד בטוח. הוא יש לו את האינטימיות שלו עם עצמו. הוא בטוח במישהו.

לא צריך לצעוק ולהראות החוצה לעולם. חשבתי על זה מה השם אלוקיך דורש ממחקים וכולי ואצניה ללכת עם השם אלוקיך אז למה ואצנה ללכת עם השם אלוקיך כשבן אדם נמצא בתוך אינטימיות כזאת והוא מכניס פנימה את הקדוש ברוך הוא זאת אומרת הוא מצומצם עם עצמו ועם הקדוש ברוך הוא יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן הוא לא יכול לסובב הוא לא יכול לבלף הוא לא יכול למה בעלך נמצא פחות בבית לא בגלל שיש לו חברים בעבודה יותר שווים ממך החברים היו תמיד מה קרה שהם הצליחו עכשיו לקחת אותו? מה גרם להם שהם יצליחו עכשיו לגבור עליו? אם את תהיי בבעצני הלכת, אם את לתוך הצניעות שלך, לתוך השקט הפנימי הזה שלך, תכניסי את הקדוש ברוך הוא ותידי שאת

לא יכולה לסובב, הוא נמצא שם, הוא רואה הכל, הוא יודע. אל תסובבי מה יש שם. דיברנו על הרימון, כן? שאם נשים כאן רימון ואנחנו נשאיר אותו ונעבור אחרי שנה אז מה יקרה לו?

רכב.

זהו שלו

הרימון

הוא רק התכווץ אבל אם אנחנו נרשום עליו צילה ופרי סיפור אהבה כן ו נשאיר את זה כאן אחרי שלושה ימים הוא ירכב למה מי מרכיב?

מה פתאום הוא ילך ויגדל?

מי מרכיב? החיידקים, התולעים. התפקיד של חיידקים זה לקחת רקמה חולה או מתה ולהוריד אותה לאדמה.

כל עוד הרימון היה שלם, אז הוא נשאר, הוא רק מתכווץ. אבל ברגע שיש עליו שריטה, ברגע שיש לו פצע, מה שקורה זה שהחיידקים יבואו. חיידקים באים על פצע. חברים לא טובים של בעלך, הם לא באים על רימון שלם, הם באים על רימון פצוע. למה הם הצליחו לזה? כי יש שם פצע. כשבעל מתחיל לחשוב מחשבות לא טובות על אשתו, כי יש לו איזה חברים שהם עודדו אותו לחשוב ככה, הם לא יכלו לבוא על מערכת שלמה. אף אחד לא יכול לחדור מערכת שלמה. ואותו דבר אצל אישה. אבל כשיש שם פצע שהולך גודל וגודל וגודל אז כל חיידק אפשרי שיבוא. ה הוא בא רק לפצעים. הוא יוכל לעשות שם שמות.

מטורף. כמה אנחנו צריכים, כמו שאמרת קודם, לשים לב למקום הפצוע. להיות רגישים אחד לשני, להיות כשובים, מה לא נעים, מה עושה לא טוב. אז באמת אנחנו נתחבר לשאלה מהצופה שהיא מספרת, בעלי אומר שאני מהירה לו על כל דבר. איך הוא נוהג, איך הוא מדבר עם הילדים, איך הוא מסדר את הבית. מסדר את הבית. אה, אני מרגישה שאם אני לא אגיד שום דבר לא יקרה כמו שצריך. איך יוצאים מהמעגל הזה? הייתי חייבת לעצור במסדר את הבית. להמשיך את השארה כאילו מה אז שוב יש פה אישה שהיא רוצה שליטה היא רוצה שהדברים יעשו כמו שהיא רוצה היא לא מוכנה לאפשר לו לעשות כמו שהוא רוצה אה היא תגיד כן אבל הם לא ילכו לישון ב-10 אז הם ילכו לישון ב10 ו10

אה אבל הם לא יאכלו את הארוחת הערב אז ביום שלו הם לא יכלו ארוחת ערב הם לא ימותו מזה הם הם ידעו לבקש את האוכל אנחנו צריכים לאפשר לאנשים לעשות את החיים בדרך שלהם אני חייבת לספר לך, זה פשוט העלה לי פלאשבק כזה שאחרי אחת הלידות שלי אה הייתי ב אם וילד בטח למה איך קוראים לזה וישבה איתי אה את יודעת בחדר שיושבים התוועדות ביחד וכל אחת עם הטלפון שלה עם הבעל שלה ואני וככה היה שקט והיא מדברת עם בעלה והיינו רק אני והיא אז היא שואלת אותו א מה הילדים ילדים אכלו וכל מיני שאלות כאלה על הסדר יום ואיך היה ומה היה ואחרי שהיא מנתקת היא מספרת כזה היא צוחקת כזה היא אומרת את יודעת מה הוא ענה לי ששאלתי אותו מה הילדים

אכלו אז אמרתי לה מה מה הם כבר יכולים לאכול בורקס יבש מה באה לבד עם לא יודעת כמה ילדים יש לה המון אז היא אומרת לי לא הוא אמר לי זה לא עניינך הוא אמר לי זה לא ענייניך זאת אומרת את עכשיו מונחת במקום שלך תהיי נוכחת במקום שלך שחררי אני עכשיו זה אני עם הילדים ילדים גם אם אכלו בורקס יבש גם אם לא משנה מה זה זה אני איתם הכל בסדר אני אבא שלהם את לא התחתנת עכשיו עם איזה אני אבא שלהם אני נוכח במקום שלי את נוכחת במקום שלך והכל טוב וזה היה כל כך יפה כי היא כאילו צחקה על עצמה על שהיא שואלת בכלל את השאלה הזאת כי איזה מקום יש לשאלה הזאת בכלל מה זה יעזור לך לדעת גם מה הם אכלו מה הם לא אכלו מה הוא עשה מה הוא לא עשה את את מונחת איפה שאת הוא כאילו החזיר אותה

בדיוק

למקום הזה במשפט הזה

בדיוק בדיוק אנחנו מסרסים את אלה שנמצאים סביבנו אנחנו מסרסים אותם את רוצה להגיד לו בדיוק איך לעשות את לא נותנת לו את האפשרות לתת בבית טון נוסף יש מקלה בסדר במקלה הזאתי יש כינור ויש אקורדיון ויש אורגן ויש את לא נותנת לכינור לעשות לתת את הקול שלו את רוצה רק שהקולות הקולות שלך יהיו תשחרר תני לו גם לתת את הקול שלו במקלה לא אבל הוא הקול שלו שונה משלי נכון כי הוא כינור ואת חצוצרה אני אהבתי את ההשוואה למוזיקה כי אני חושבת שבאמת באמת בכל תחום, בכל תחום יש מקום לכל כך הרבה גוונים. א אם לקחנו את העולם של המוזיקה, בן אדם לא שומע שיר אחד. בן אדם שומע כל מיני סגנונות, כל מיני זמרים, ולכולם יש מקום, כי

החיים שלנו הם מגוונים והם מלאים והם הם עם מלא מלא שכבות ולכל דבר יש את המקום שלו ואת הזמן שלו. אז מאוד יפה גם איך שאמרת, הילדים חווים עכשיו את אבא, הם חווים את אבא. זה שונה מאיך שהם חווים את אמא אבל זה בסדר גמור כי לא כולם חייבים א לא כולם חייבים העולם על פי אמא עכשיו

נכון ואולי זה זה מוסיף עוד גוון יפה החיים

וזה בדיוק מה מה שאת אומרת זה בדיוק הרעיון של השליטה

של השחרור

של השליטה העולם לא רק לפי אמא לפעמים אנחנו רוצות שהעולם יהיה רק לפי מה שאמא יודעת אין

כמו אם הת אוכלות הצהריים שלי זוכרת

כן כן כן אז מה אתה

יותר מזה רגע עוד שניה יש א הילדים המתבגרים כן תקום תקום תקום תקום תלך לבית ספר תקום והוא לא קם אל תקום אבל הוא לא ילך לבית אז הוא לא ילך מה הוא לא ילך לבית ספר אתה תראה את תראי שכשהילד שלך ירצה דברים שהם חשובים הם יקום הם יעשו את הדברים אבל מה אנחנו לא נותנים להם לפתח את האחריות שלהם לא אז פעם הוא יסבול פעמיים הוא יסבול זה באמת לא נעים אבל הוא יפתח אחריות הוא ילמד מה הוא באמת רוצה הוא לא יעשה את הדברים רק לפי מה שאת רוצה. אז מה האישה הזאתי צריכה לעשות? אני חושבת שבגוף התשובה כבר הייתה התשובה. בגוף מה שאמרנו. כן, תשחררי, תתני לו לעשות את הדברים כמו שהוא מבין.

אז נכון, יש נשים שישימו להם כשהבעל יקפל כביסה אז יהיה נורא עצוב והיא אוהבת את הבגדים בתור חיילים ואני יכולה ממש להבין אותה. וכשהוא מסדר את הבגדים בארון. אז עכשיו את צריכה לעשות חישוב. אם את לא רוצה בלאגן בארון ויש לך את הזמן וזה לא לוקח ממךבריאות אז תגידי לו כביסה אל תיגע תשאיר לי אבל אם הוא מקפל כביסה כי לך אין זמן אז תשתכי אז תשימי רווח מול הפסד ותביני כאילו מה הנקודה מה הסיטואציה ילדים מקפלים כביסה את רוצה שהם יעזרו לך כן אז תלמדי אותם פעם אחת שיעשו את זה ואת יוכל לתקן אותם פעם או פעמיים אבל אבל לפחות כאילו להחמיא לפחות אבל לא כל הזמן לרצות שהדברים יתנהלו כמו שאת בדיוק רוצה. זה לא זה לא עובד.

יש את הגישה הזאת גם שאומרת א אוקיי יש בבית ילדים, יש בבית חיים, יש בבית אנשים צריך להיות קצת ללמוד קצת סגנון היפי כזה ולדעת לא לדעת לשחרר. אני זוכרת שאני בעבר מתי שהחברות שלי היו מתקשרות. איפה את? בחדר ארונות, מה את עושה? מקפלת כביסות. אני פשוט הייתי אוהבת את זה. ועם הזמן לא היה לי יותר את הזמן. זה נכון, זה נורא מבאס אותי מצד שני זאת אלה הנתונים. אז הארונות לא נראים כמו שאני רוצה. מבאס אבל זהו. אתה לא יושב שם בבעסה. אין לה נתונים עכשיו. אז למד לשחרר.

אוקיי, בוא נראה מה את עונה לשאלה הבאה. א הבת שלי בת 16. אני בודקת לה את הטלפון כי אני מפחדת שהיא תסתבך. היא אומרת שאני פולשת לה על החיים. האם אני מגזימה או שזו אחריות הורית? זה סיפור מאוד מאוד מאוד כואב וזה סיפור שהמון אמהות מתמודדות איתו. שוב צריך לדעת לשחרר. ילדה בת 16 שיש לה פלאפון, כן, היא יכולה לעשות לעצמה גם נזקים, נכון? אמא הזאת היא צודקת. מצד שני, היום הפלאפון הפך להיות איזשהו משהו מאוד מאוד מאוד פרטי. כל ה כל הדברים שלהם נמצאים שמה וכל הכל הזכרונות שלהם וכל ההתכתבויות שלהם וזה משהו אישי שלהם. וברגע שאמא פולשת לפלאפון של הילדה שלה היא מרגישה שהיא ממש פלשלה על הפרטיות, היא לא סתם אומרת את זה.

זה תלוי גיל דרך אגב, כי היא צינה כאן בת 16.

כן. כן. ילדים יותר קטנים כן אתה נכנס אליהם לטלפון ככה לא בקטע לוודא שהם בטוחים. אבל ילדה בת 16 היא כבר ילדה שיש לה היא מבקשת פרטיות

כן להבדיל. יש ילדים שתיכנסי להם למקלחת בגיל מסוים ויש ילדים שכבר לא תיכנסי להם למקלחת. אז מה? את צריכה לדעת שהכל בסדר, שהכל תקין. אז תיכנסי. למה את לא נכנסת? די כי זה כבר לא יפה. עכשיו נכון אני מבינה וילדים מחביעים בטלפון ויכולים באמת להיות הרבה מאוד דברים מאוד מסוכנים אבל מצד שני ברגע שהילדה אומרת אם את פולשת לי לפרטיות כל מה שאת יכולה לעשות זה ללמד אותה איזה דברים מסוכנים יש ולהגיד לה שהיא יכולה להסתכן ולבקש ממנה שתשמור על עצמה ואחת לקמה זמן לעשות איתה איזשהיא שיחה כדי לבדוק באמת לראות שהיא יושבת טוב אבל באמת לקחת לטלפון ולהתחיל לעבורע על על הודעות כשזה לא נעים אז אי אפשר לעשות את זה. אני

למשל כן אומרת לילדים שלי שמאוד חשוב לי לדעת א שהכל בסדר, שהכל בטוח, אבל אני לא נכנסת להם לפלפון. מה אני כן עושה? אני יושבת איתם אחת לכמה זמן לשיחות. ואז הבן שלי יום אחד בא אליי ואומר לי, "אמא, את יכולה להסתכל בכל מה שיש לי? זה לא מפריע לי." למה? כיוון שהסברתי לו שכל מה שאני רוצה זה באמת באמת לטובתו. אני לא אקח לו שום דבר שהוא לא מסכים. אני באמת שואלת אותו לפני שאני עושה דברים. אז הוא מרגיש בטוח. זאת אומרת דווקא המקום הזה לתת את המרחב, דווקא המקום הזה לשחרר, זה המקום שהוא הכי מקרב,

נכון?

וובדיוק ההפך, המקום הזה של ההחזיק שליטה וה והמקום הלוחץ הזה אפילו שהוא מתוך אהבה, הוא מתוך מקום טוב, הוא מתוך אמא שדואגת ומתוך אישה שרוצה שהכל יהיה מושלם. אבל זה יוצר את האפקט ההפוך של הריחוק ושל כל הדברים ש שהם בעצם גם אמרנו נובעים מחרדה מהפחד לאבד בסוף זה מה שקורה

נכון תקחי את הבלון קמח תתפסי אותו חזק יצא לך מפה ויצא לך מפה זכות שאת תופסת חזק יותר את תשארת ביד עם כלום אבל מחוץ לגבולות שלך יש המון וואו זה כל פעם באמת מביא אותנו לנקודה שהיא היא מאוד דקה אבל כל כך חשוב לדעת אותה. השאלה אם באמת כמו שאמרת לאינטליגנציה רגשית זה משהו שהוא הוא נרכש. זאת אומרת בן אדם יכול להשתחרר מהצורך לשלוט. זה עבודה פנימית. זה עבודה פנימית. כשמדברים איתנו על ביטחון בהשם אז אז מה היא שלוות הבוטח? שישליך את הכל על הקדוש ברוך הוא. כן. השלווה הגדולה ביותר. למה אנחנו מבקשים א שליטה? אנחנו רוצים לחו שלווה. אז בא הקדוש ברוך הוא ואומר, השלווה הגדולה ביותר היא שתשחררו. תעשו את מה

שאתם צריכים, תשאר תשחררו לי. זו השלוות הבוטח. אז אם אתה מחפש ביטחון, להפך, במקום לקחת שליטה גדולה יותר, תשחרר יותר וככה תרגיש ביטחון גדול יותר.

מודעות שם המפתח. שוב אנחנו חוזרים לזה ויש היבטים חדשים שאנחנו כל הזמן מעלים כשאנחנו עוסקים בנושאים שונים אבל אני לפחות מהנקודת מבט שלי יש הרבה דברים שהם מאוד מאוד שורשיים אני רוצה בלי להרגיש מסתיימה לא תוכנית הרבנית פרי כהן תודה רבה על עוד תוכנית מאלפות תודה לכם צופים יקרים שהייתם איתנו באוד תוכנית אני מקווה שאנחנו כולנו נצא עם הרבה פחות שליטה אבל עם תחושה של שלוות נפש הבוטח נתראה בתוכנית הבאה תודה לכם