"הרופא אמר 'עדיף שהוא לא ישרוד'": יעל קבסה על המתנה ששינתה את חייה

זה היה מהפך בגלל שאני הסתובבתי שם שנים עם האף באדמה הרגשתי מכשלת תרבותית לא לא מכירה כלום באמת הגעתי בגיל 30 אמא לשלושה ילדים ולא ידעתי כלום במוזיקה אזיאל קבסה איזה כיף שאת פה איתי יואו יואו הרבה זמן חדלנו להיפגש נכון כן אבל בסדר אני אומדת שכל דבר מגיע בזמן שלו לגמרי נכון כןך סבלנות מדויק ממש אז בואי כזה תכירי תכירי לי אותך תכירי לצופים אותך לצופה א תמיד כששואלים אותי את השאלה הזאת אני מתלבטת מה להגיד קודם א אז אני מוזיקאית אני יוצרת ומתעסקת במוזיקה הרבה שנים בשנים האחרונות אני מתעסקת ביצירה שלי א אמא א עוד הרבה דברים זה הטייטל ים ה כן כן זיים שממלאים את החיים אה ז אומרת במוזיקת ואמא עוד הרבה

דברים הבנתי כן אז בעצם איפה נולדת וגדלת אני נולדתי בקריית חינוך שלבים אה אוקיי כן שזה זה הה אז כפר הקטן כזה סביב הישיבה אבא שלי היה רב בישיבה והיה לנו ילדות מתוקה כזאת והכל היה סביב כל הזכרונות שלי של חגים וכל זה סביב הישיבה לראות הבחורים רוקדים לראות הבחורים משתכרים לראות אפרופו משתגרים עד היום עד היום כאילו פורים בלי כמה שיכורים ס כאילו אני לא מרגישה שזה פורים א זה היה לפני 44 שנים כזה בערך נכון כן או אז זה היה באמת ישוב קטן גם לא היה אז אינטרנט אבל לא מנותק מ מ מהעיר הגדולה לא לא הכרתי מוזיקה או תרבות או אומנות מה מה שהכרנו בבית ספר או בחוגים וחיית באיזה סוג של בואה כזאתי מתוקה ו אה אוקיי

ואז מה קורה את גדלה זהו ואז פחות או יותר כשהגעתי לגיל 14 משהו כזה יצאתי מהבית לפנימייה למדתי באולפנה ואז אני מרגישה שנפתח לי איזשהו עולם שמצד אחד מאוד סיקרן אותי מאוד ריתק אותי ומצד שני הוא גם הפחיד אותי כאילו הרגשתי שאם אני הולכת עם זה ככה בלי בלי לבסט את זה ובלי לסנן את זה אני פשוט יעוף אני והקונפליקט הזה אגב ליוה אותי הרבה שנים שפתאום את מה את חשופה לעולם אני חשופה לעולם ואני יודעת שיש שם איזה אהבה גדולה או תשוקה גדולה שלי ואני רוצה להיות חלק מזה אבל אני יודעת שאם אני אלך עם זה בלי בלי פילטרים ובלי חוב אז אולי את הדבר הזה יהיה לי אבל את כל הדברים האחרים לא יהיה לי ואני זוכרת גם את את

ההתלבטות הזאת כשרציתי ללמוד לימון מקצוע רציתי לללמוד מוזיקה ולא מצאתי מקום שנותן לי את המוזיקה עם כל הגודל שלה והאושר שלה והמקצועיות ממש עד הסוף אבל גם שומר אותי קרוב לאלוקים כאילו ידעתי שאולי מוזיקה תהיה לי אבל דברים אחרים לא יהיה לו ולא רציתי להפסיד את זה כן אז בואי בואי נדבר קצת על ה על התקופה של את מסיימת את האולפנה ובעצם מה את עושה לאן את הולכת אז לא רציתי ללכת לשום מקום סוף סוף אף אחד לא אומר לי מה לעשות אז אני דווקא לא יעשה מאוד נהניתי מהחופש לקחתי כל מיני קורסים שאני שאני שהתעניינתי בהם קורס בציור קורס בנגינה א הרגשתי שעכשיו אני גדולה ואני יכולה לחיות בעצמי ושעכשיו לא יגידו לי מה

לעשות ואני לא אלמד כלום בכוונה כן כי אמרו לי תלמדי אז אני לא אלמד אז א אחרי שנה נכנעתי להפצרות של אמא שלי א היא ממש הציעה לי לפתח כישרון של ציו שהיה לי והלכתי ללמוד ייצוב גרפי ואומנות במחלת אמונה את כל כולך אומנות אני רואה כן אני אני הרבה שנים אמרתי ע למה למה לא למה לא הלכתי ללמוד מוזיקה אז גם כי סיפרתי לך לא לא היה מקום ולא היה א לא היה לי כלים לא היה לי כלים לעשות את עבודת הבירור הזאת כן וגם אכ לא יודעת בשבילי מוזיקה היא כל כך עוצמתית שפשוט הייתי נשטפת א אבל עכשיו אני מאוד שמחה אני מרגישה שזה תופר לי את כל היצירה מכל הכיוונים שלה כאילו את כל הויזואל וכל החשיבה הכל נועית או יש לי המון המון

רעיונות שם כי הרבה שנים פיתחתי את זה אבל עדיין הרגשתי שאני עומדת מבחוץ כל הזמן מחוץ לדברים זה התחושה שלי יש אנשים שכשהם יוצרים אז זה ישר מבפנים לי היה תחושה שכל העבודה עם מראה עיניים היא מרחיקה אותי אני רק בהיקפי של הדבר אם אני מצלמת ואם אני מציירת אני מרגישה שאני לא מצליחה לגעת ב בעצם הדבר כן א ואני באמת במת רואה את זה היום כאילו שהמוזיקה היא הרבה יותר חוספת היא מכריחה אותי להיות בנוכחות אחרת נכון אבל זה מזין אחד את השני ומזה עכשיו גם היצירה החזותית שאני מתעסקת בה אני אומרת לעצמי אוקיי אז תהי שם עד הסוף כמו שאת רוצה להיות במוזיקה אז למדתי למדתי אומנות בעיצוב גרפי ו בשנים האלה התחתנתי ונולד

יונתן שלנו שתספרי לי על יונתן ספס לנו את החיים באימות רציני כן א ינתן נולד אחרי תשעה חודשי הרעיון שלמים ובריאים א בלידה מאוד קשה ילד הראשון כן כן והוא נפגע הוא נפגע בלידה מאוד קשה התה לו מצוקה נשימתית ו לא ידעו אם הוא ישרוד את זה בכלל לידה רגילה ופתאום יש מצוקה נשימתית ן ן כן כן שלא זיאו אותה ולא לא ידעו מה לעשות עם זה כשהיית בת כמה באותו ב 26 26 א ה מודעים לך מודיעים לך בלידה שיש איזשהי בעיה לאלא אני חייתי בענן לא הבנו לא הבנו מה לא היו כזה צעקות של המיילדות משהו קורה כן בסדר אז בסדר קצת לא מרגיש טוב הוא בסדר נותנים לו לנשום עכשיו הוא נושם היה לנו איזה מנגנון כזה שאני לא יודעת אם טמטם אותנו

או או הפך אותנו לתמימים וזה היה חסד גדול כי באמת היינו עטופים כל פעם לאט לאט נפל עוד הסימון ועוד הסימון ואני זוכרת ש המנהל של הטיפול נמרץ שם ראה אותנו אני זוכרת שהוא להוריד אותנו לקרקע להגיד לנו תשמעו זה לא פשוט גם אם הוא ישרוד את הימים האלה זה לא פשוט לפעמים לפעמים עדיף אולי לא זוכרת באיזה מילים הוא אמר את זה אבל לפעמים עדיף אולי ש שהוא לא צליח לשרוד כי זה פגיעה מאוד קשה ולא קיבלנו את זה לאצ לא היה לנו כלים להבין את זה לא ידעת עוד כל הסיפור של חמצן בלידה וכל ה ילד ראשון הכל הוא מתוק הוא עדיין מתוק הוא היה תינוק מתוק ויפה לא לא היה לי שום רקע בתינוקות בהתפתחות בנ אורולוגיה כל מיני דברים שהיום

אני ממש יודעת זכותו אבל ן מבחינתי הכל היה בסדר אז הנה הנה הוא חי הוא נושם אנחנו מתפללים הכל יהיה בסדר אמא שלי היייתה לחוצה ההורים של יוסי כאילו אנחנו לא הבנו המבוגרים יותר הבינו מה ההשלכות של מה שקורה כאןן כן אני זוכרת שאמא שלי הלכה לאחות שם בטיפול נמרץ של התינוקות ואמרה א תקשיבי א אל תספרו לה אני רואה שהם לא מצליחים להבין כנראה שהם לא מסוגלים אל תספרו לה לאט לאט לאט לאט אז האחות אמרה לה האחות אמרה לה אל תדאגי ההורים יש להם את כל הכוחות שצריך אל תדאגי תיהייה בסדר וואי מעניין כן כן אז בעצם מה מה ההגדרה שלו יונתן הוא לוקה בספי שזה שיתוק מוכין לדרגה של המקסימום כוא קיבל את זה באקסטר את אכן עם

בונוסים של פרכוסים של הזנה דרך הקיבה ושל דברים שים שנים אנחנו מבינים כמה זה מורכב וברוך השם שלא הבנו נכון וואי ממש נכון כן זה היה מין חסד כזה שלא שלא תקלטו מהתחלה ממש וואי מה תספרי לי איך ההתמודדות איתו אז בשנים הראשונות ממש הייתי לגמרי איתו אני טיפוס טוטלי כאילו אם אני הייתי חמש שש שנים רק ס עצרת את החיים עצרתי את החיים והלכתי ללמוד נוירולוגיה והתפתחות והייתי מההורים האקטיביסטים האלה והייתי בכל בכל כנס שאפשר ובכל ובבית ספר ובאתי למדתי ושאלתי ומאוד מאוד נכנסתי לזה ואז כשהוא היה בערך בן חמש אמרתי אולי אני אקח איזה קורס במוזיקה אני תפתח קצת בתחום שאני אוהבת ו והתחלתי בדיוק בית ספר מזמור נפתח

הגעתי לשנה הראשונה והרגשתי בום כאילו מחדש התאהבתי שכחתי כמה כמה זה הלב שלי שם וואו עפתי לעולם אחר ממש ו ואז הקונפליקט הזה שסיפרתי עליך עליו אז כל המתח הזה התחיל להתעורר שוב בין הבית לבין המוזיקה בין האמהות לבין היצירה ככה אני ממש זוכרת שהייתי הולכת לבת ספר ולומדת והמוח שלי היה אף כאילו מוזיקה מאפריקה ומוזיקה זה ומהלכים הרמוניים ודברים שפשוט בשבילי זה היה כוכבים כן ואז את חוזרת הביתה ואז אני חוזרת הביתה אני זוכרת את הרגע שאני זה זה היה כל פעם ככה כשחזרתי מהבית ספר אני זוכרת את הרגע שאני עומדת מול הדלת ואני אומרת לעצמי יאל תנשמי עכשיו את אמא ואז אני פותחת את הדלת ועוברת את ה לחלק השני של החיים

כן והיה שם הרבה מתח א רוב הסטודנטים היו צעירים אני הגעתי בגיל 30 עם שלושה ילדים כבר ונשארו אחרי לימודים וניגנו וגמגום נקרעת משם קינת בהם קצת מאוד לא קצת הרבה לא רק בהם גם במורים שחלק מהמרצים שם היו בני גילי שבשנים שאני אמרתי טוב צריך למוד לקצו ולהתחתן וללדת ילדים שזה היה רצון שלי זה לא שעשיתי את זה כי מישהו קפה עליי כן אבל ידעתי שזה משהו שאני רוצה להיות חלק ממנה אז בשנים האלה הם בשנים האלה הם הם את יודעת ישבו באפריקה וניגנו בלי בלי חשבון לשום דבר כן אצן אבל אני כן רואה שאין כזה דבר בלי חשבון זאת אומרת בסוף אתה מוותר על משהו נכון בעלך הרגיש את ה את המלחמה הזאתי זה יכול גם את יודעת להיות אה מה

זאת אומרת הבית אמור להיות מקום ראשון ופתאום רואה את האישה ככה ב אני ברוך השם התברכתי בבעל מאוד א מאוד מפרגן מהצד הזה של א כאילו שעל הבחירות שלי אני משלמת גם הבית משלם אבל הדיל הוא שהוא מקבל אישה שמחה יותר אי הבנתי אז אז יש לזה מחירים אולי אני הבית פחות מתוקתק או זה אני לא בדיוק מאופסת תמיד על מה קורה עם המסיבות סיום או מה שזה לא יהיה אבל אבל משהו חי אה אה לא את מאוד מאוד חיה מאוד או זה ברכה אני ממש מרגישה ש שזה ברכה בשבילי זה מעיין בשבילי אני כאילו זה בשבילי להרוות את העצמה של הנפש אחרת הייתי מסתדרת הייתי מוצאת משהו לעשות או לארגן או להפיק או לנהל משהו אבל הנפש שלי הייתה נרקבת את מרגישה גם

שהמוזיקה עוזרת לך עזרה לך להתמודד עם יונתן יותר טוב אני מרגישה שיונתן עזר לי להתמודד עם המוזיקה תסבירי אני מרגישה שסיפרתי לך ש הרגשתי שהגעתי מקצת מבחוץ פנימה ויונתן הוא פשוט שבר לי את כל האחיות ואת כל הקליפות כאילו אם דמיינתי שהילד שלי יר מתקל ייה חלומה של כל אמא שהיא תלד ילד וייראו איזה אור יוצא ממנה כן אז נולד ילד ואני יודעת איזה כוחות יכולים להיות לו ועם הזמן אמרתי לעצמי וואי הילד הזה לא יהיה כלום כלום במושגים של העולם הזה בכן כן אני מבינה הוא עוד מעט בן 18 הוא עדיין תלוי באנשים הוא לא מדבר אני עדיין צריכה להחליף לו צריכה לטפל בו והרגשתי שבשבילי זה וחד ריסוק של כל מיני פוזות שהייתי אחוזה

בהם ו שולח אותי פנימה זה שולח אותי פנימה פשוט להכיר אנשים מבפנים בלי להתרשם מה טייטלים שלהם ומ ההישגים שלהם ו אני יודעת שאפשר חיים יכולים לקרות גם בלי הישגים וגם בלי כותרות וא אני ממש זוכרת שהיה לי כזה תחושה ש שהילד שלי צריך להיות משהו כי אני משהו אני בסך הכל בן אדם שפועל בעולם עם הכלים שיש לו וגם עכשיו כשאני יוצרת ואני מופיעה ואני בונה שם אני בסוף חוזרת הביתה ומטפלת בילד שלי או מחזיק אותך בפרופורציה כל הזמן אני ערב אחד להיות אלבמה גדולה מול מאות אנשים ולהופיע ולעוף עם זה יום למחורת לחכות בתור בבית חולים לטיפול שלנו כשההוא היה קטן עוד יכולנו יכולתי להרים אותו ולקחת אותו איתי לכל מקום אפילו

להופעות הייתי לוקחת אותו הוא היה צמוד אליי ממש מוזיקה כן מאוד אני חושבת שאם יום אחד נצליח לדבר איתו להבין ממנו כל מה שיש לו ויש לו כי לפעמים אנחנו מצליחים להבין הוא מתקשר עם א מחשב תקשורת ומערכת מיקוד מבת אה וואו וואו כשאנחנו מצליחים להבין ממנו דברים זה מרגש ממש ממש אני פתאום אני יודעת שיש לו עולם בפנים אני יודעת אבל מול העולם אין לו אין לו את השפה אין לו את התקשורת הרגילה וכשפתאום מצליח להיות איזה גשר בין העולם הפנימי שלו לאנשים בחוץ זה זה מפגש מרגש זה כאילו פגשנו מישהו מארץ רחוקה שידעתי שהוא נמצא שם ופתאום אני ידעתי אני ידעתי שאתה רוצה להגיד שאתה אוהב את אבא שלך ככה הוא אמר לנו פעם די כן זה

מאוד מרגש כזה קורה י וגם זה שהוא מוליך אותי פנימה כאילו מכריח אותי פשוט פשוט לעבוד עם הלב ולא ולא עם העיניים החיצוניות שלנו עם עיני בשר וגם מה שאמרת על העניין הזה שבאמת כל הזמן זה מזכיר לנו שכל בן אדם עובר מסע שזה באמת כאילו את יום אחד באיזה במה ויום אחר כך זה כל כך חשוב שוב מה שאת אומרת את יודעת הוצאתי עכשיו אלבום ואחד השירים שם מבחינתי הוא לב לב האלבום אני קראתי לו כולנו על הרצף לשיר הזה מסכימה איתך אגב לגמרי זה התחיל מאיזשהי נקודה שאני שאני מרגישה שכל פעם שאני רואה אנשים פוגשת אותם באיזה נקודה ואומרת הם הם שם כן ואז אני אזכרת רגע גם גם אותי פוגשים לרגע קטן אז המפגש הזה הוא חלקי יש עולם שלם

שאני לא רואה ואני לא פוגשת נכון אבל איכשהו בדמיון שלי התמונה שיש לי בראש זה מסדרון ארוך של בית חולים ני מגיעה עם יונתן ואני רואה אנשים שהגיעו גם מהחיים שלהם מהעיסוק שלהם מהכותרות שלהם מהכל הדברים שהם עושים והם מגיעים עם הילד הנכה שלהם וזה מפגש שלא היה קורה בשום צורה אחרת אם לא היה לנו את המציאות השבורה הזאת נכון ואנחנו נפגשים לרגע קטן ועל הקו הזה אתת במסדרונות בבתי חולים יש היום קווים כאלה של לא תלך לאיבוד תלך על הקוו הירוק לך על הקו הוורוד יש קווים ארוכים ארוכים ארוכים אנחנו עוברים חולפים אחד על פני השני ונפגשים לאיזה רגע קטן ואני אני לא יודעת עליו כלום חוץ מזה שהוא אבא של ילד מחה יש לו עולם

שלם כן וממשיכים הלאה אז אני מרגישה שינתן ממש ממש פותח לי את העולמות האלה של אה כן אנחנו כל הזמן מנסים למצוא קשרים למצוא גשרים למפגשים נכן ן אולי בעצם אנחנו צריכים את כל המפגשים האלה להעביר לבתי חולים זאת אומרת שמה יכולים לקרות את המפגשים הכי שמה קורים אבל שמה קורים שמה גם קוראים זה נכון אני מגיעה לבית ספר שלוו לבית חולים ואני מרגישה שאני מתקלפת ברגע כאילו דווקא במקומות שהחיים נתקיים ויש לנו פתאום ברקסים או שהגוף לא פועל ככה כאילו בלי שנחשוב אז המפגש חייב להיות במישור אחר ואני אני אוהבת לבוא לבתי חולים וואי איזה מעניין מה תשמעי אני פוגשת שם כל כך הרבה חסד וכל כך הרבה טוב וכל כך הרבה הכנעה

מבינה כן כן אז בשבילי זה מתנה כן כן את יכולה להגיד שיונתן הוא מתנה בשבילך כן אני לא מאחלת כזאת מתנה לאף אחד אבל א את יודעת כל מי ש כל מי שמקבל איזה איזה שברון כזה ומוכן לצלול לתוכו ולא להתנגד אליו הוא מבין איזה עולמות חדשים נפתחים ו וכל הזמן הייתי מתנגדת כל הזמן למציאות כל הזמן למה נולדתי במקום דתי למה אני לא זה למה אני לא מגניבה למה אני לא לא יודעת מה כל פעם הייתי כשהייתי בודקת גבולות כל הזמן זה היה מתוך איזה רצון לנתוש את כל מה שיש לי וגם במוזיקה ככה אני זוכרת שהקונפליקט הזה של בין העולם שאני חיה בו וגדלה בו ושייכת אליו לבין המוזיקה תמיד זה היה נראה לי קצבות שונים כאילו הרגשתי כל הזמן שאני

נקראת בן בין העולמות אבל ככל שנכנסים פנימה בפנים הכל מחובר ו אני מזכירה את זה לעצמי כל פעם שאני כל פעם שאני מרגישה שזה שזה מושך אותי למקום אחר תספרי לי קצת על המוזיקה שאת עושה כי אני לא אני מודה שאני לא יצא לי לשמוע אותך שרה זה באמת חדש כי זה באמת זה באמת תהליך אני סיפרתי לך שאני מרגישה שהמוזיקה מוליכה אותי כל הזמן פנימה א הרבה שנים ניגנתי ניגנתי על טופים יותר הרבצתי לטופים כאילו היה לי המון המון אגרסיות להוציא ובאמת הנגינה הייתה מאוד א נ צורך כזה ל כן להרביץ להוציא כן א ולאט לאט ככל שכללתי את את הנגינה הרגשתי שהנפש שלי צומחת נפתחת לא שרתי בכלל פעם כתבתי המון אבל הכל היה מאוד מאוד מאוד סגור

מאוד בפנים ומה שיצא החוצה היה מאוד אגרסיבי ומאוד בועט כזה ו השנים זוגיות וההורות לילד מיוחד במיוחד ובכלל ה היא רקחה אותי וכאילו היא מיסה המון המון קליפות וחסימות ווזה מסע שהולך ומתמשך ואני חושבת שרק לפני שמונה שנים התחלתי לשיר א ו גילית שאת שרה זאת אומרת ש לא לא זה התחיל מזה שרציתי להוציא דברים השירים היו קיימים ורציתי שהם יצאו לעולם אז אמרתי טוב אז בוא נשיר אותם ככה אני שר אוי ואבוי בוא נתחיל ללמוד לשיר זה לא ששרתי מאז שהייתי ילדה ניגון תמיד היה בפנים כן המוזיקה תמיד התנגנה אבל שוב הקשר הזה החוצה כן הגשר הזה לעולם או להצליח להתבטא דרך זה ולהעביר מסר ולקבל בחזרה היה היה שמה הרבה חסימות ואני

ממש מרגישה שהמוזיקה והיצירה מוליכה אותי פנימה ומלמדת אותי כלים חדשים והשירה היא חדשה היא חדשה בשבילי והיא בשבילי כמו ללכת לטיול בתוך א בתוך איזה גינה פורחת שיש ב וחי ולמצוא מקומות חדשים שלא הכרתי על מה את שרה למשל א אני אני שרה גם על דברים נורא חשובים שיש לי להגיד לעולם אוקיי תקשיבו אנשים ככה זה עובד א וגם הרבה על געגוע על אהבה על מערכות יחסים על א על כל מיני מסרים שאני רוצה להגיד לאמהות עייפות או או לספר על המסע שעברתי ואני מרגישה שככל שזה הולך ומעמיק ונהיה יותר אותנטי אז אנשים מצליחים להתחבר לזה גם שם אני מרגישה שעברתי איזה דרך כל הזמן מבחוץ פנימה זה הולך זה הולך ומתכנס ופעם היה לי איזה

הרגשה שככל ש שאם אני אבחר להיות מאוד מאוד רק אני שזה דבר קטן בעולם אני אפסיד המון אני מרגישה שזה עובד הפוך ככל שאני אהיה יותר אני יותר אנשים יצליחו להתחבר לזה ולהזדהות ם זה חייבים להיות אותנטים במיוחד ביצירה באמת חייבים זה ממש ככה אז הצי אז היצירה גם הוליכה אותי פנימה ושבחרתי להתחיל להוציא אותה החוצה אז פתאום נפתח עוד איזה רובד של איזה תקשורת עם הקהל ופתאום אני מקבלת המון אני לא רק נותנת שירים ומופיעה וקהל מוחה לי כפיים אני מקבלת המון פתאום אני מגלה ששיר מסוים עשה משהו מאוד חזק למישהי או שאני בחרתי להוציא שיר מסוים ולא שיר אחר כי ראיתי שהוא עובד בהופעות כאילו הוא עושה טוב לאנשים אז זה עוד

מערכת יחסים שאני נעה בתוכה מ את מתגעגעת את אומרת שאת שרי על געגוע א אני כל הזמן מתגעגעת כל פעם זה אני מרגישה שכל פעם זה מתלבש במשהו אחר אבל אני אפילו מתגעגעת לעצמי אפילו א מתגעגעת למי שנמצא מולי להיות עוד יותר קרוב להיות עוד יותר נוכח כימ כ את מרגישה שאנחנו לא מספיק נוכחים מרגישה שיש הרבה רעש הרבה רעשי רקע שאני א שמה המון פוקוס לאלא לא להשתתף בהם אבל א אני מתגעגעת לתמימות שלי ו ולאהבה שקיימת היא קיימת היא נוכחת יש לי את כל המערכת אבל אני רוצה לצלול עוד יותר עמוק לא עוד יותר עמוק זה אינסופי אה על המערכת יחסים שלי עם הקדוש ברוך הוא שאני כל הזמן לומדת אותם מחדש ממש כל הזמן אני מרגישה שזה לא

מספיק כשבחרתי להישאר דתיה זה לא נגמר שם כן זה עוד עומק ועוד עומק ועוד רובד וזה לא נגמר זה פשוט מסע שלא נגמר ואת הפחדים שלי ואת הכעסים שלי האומנות יכולה להכיל הכל א הרבה יוצא על הדף לבחור מה אני מוציאה לאנשים זה כבר עוד עוד שלב אבל אני כל הזמן כותבת כל הזמן עוד לפני ששרתי עוד לפני שלמדתי מוזיקה הכתיבה ו והמוזיקה כל הזמן הייתה שם עכשיו זה הולך ו תכנס לאיזה מקום שאני מרגישה שזה סוג של כלי שאני יכולה לעשות איתו דברים שאני יכולה להפעיל את עצמי להפעיל אנשים את יודעת אני מקשיבה ל הסיפור שלך ואני חושבת על זה שהמון פעמים אנחנו שומעים כזה הרצאות של נשים שבגיל 70 חזרו בתשובה ולפני כן הם היו בהוליווד

והוליווד ובאפריקה ובדרום אמריקה והם זה והם חוו את זה ועמו את זה וזה ואז הם באות לסמינר בית יעקב עומדות ומרצו על חזרה בתשובה ועל כ ואני רואה פה אישה צוחקת כי את מבינה מה אניני אומרת אני רואה פה אישה שעברה כאלה תהליכים היא רוצה ליצור והנפש שלה כל כך רוצה את המוזיקה ואת היצירה ו מצד שני כן שמרה על עצמה והיא כן באיזשהו מקום עם כל הכיבוי נשארה ואת לא תאכלי הרי לעמוד על על במה ולהגיד לא ב בדיוק את לא תגידי אוקיי ובסוף נשארתי בתוך המסגרת הדתית ו אבל מצד וני גם את עברת כל כך הרבה חיפוש וכל כך הרבה ביטוש עצמי כדי להישאר קרובה לבורא עולם ולקדוש ברוך הוא ועדיין זה לא נגמר אבל את יודע למה זה קורה כי יש

לנו בעיה שאנחנו תופסים את המושג תשובה בעיניים חיצוניות שנראה לנו שתשובה זה מישהו שהיה חילוני וההפך להיות דתי אבל מה קרה אחרי שהוא נהייה דתי זהו זה נגמר התהליך נעצר שם נכון זה זה אינסופי אני כל יום חוזרת בתשובה ונולדתי חב ניקית בכלל מדינה כן זה זה באמת תהליך אינסופי וכשהלב יבין את זה כשאנחנו נבין את זה אז אנחנו נתייחס אחרת למושג תשובה כי אם אם מביאים לי מישהי חילונית שתספר לי איך היא עשתה תשובה אז מה יש לי לעשות בתור דתיה כבר נולדתי מה כאילו נולדתי בבית דתי לאן יש לי לזוז ואני מרגישה שהדרך שאני עשיתי היא תראי אין לי להראות לך תמונות על אופנוע בהודו עם בלונד קצוץ אין לי כי כי לא הייתי שם את

המסע שלי אני עשיתי בפנים כן זאת אומרת שהיה שנים ש כאילו נשארתי בסביבה הדתיה אבל בפנים הכל היה מת כאילו זה לא שהיה איזה קשר חי עם הבורא והתפילות תפילות כן היה אבל לא הרגשתי מחוייבת או שייכת הרגשתי מאוד מאוד זרה ומאוד מנותקת וזה הכריח אותי להמשיך את המסע הזה להבין אם אני שייכת לפה אם אני בוחרת את זה ו זה משהו ש הוא תהליך כל כך דק וכל כך פנימי שחייבים איזשהו קשב מסוג אחר בסדר כאילו זה לא יהיה בפריים טיים בטלוויזיה שאני אספר איך רבתי עם ההורים שלי ועזבתי ואחר כך חזרתי זה לא הזגג המטורפים האלה זה זה התנועות הקטנות האין ספיות האלה שממשיכות אצלי עד עכשיו וזה חשוב כל כך שהשיח הזה שלנו כל כך חשוב כי

כו שת לא יעלו אותך עלבמה ויגידו מהוליווד לבני ברק לא ולא תמיד ורוב רוב הסיפורים כאלה בעצם כל החיים שלנו הסיפורים מה זה כל יום את נאבקת מחדש על הקשר עם הקדוש ברוך הוא ו שום דבר לא מובן מעליו גם שם גם ביצירה אני אני מספרת על זה שאפילו דרך א שמירה על תזונה אני מרגישה שבשביל זה עבודה על תשובה תשובה אל הגוף תשובה אל להאמין שאני יכולה לתקן עוד כל המסע הזה הוא הוא פוגש אותי בכל הרבדים בחיים וזה שאני נכנסת לאיזה משבצת עכשיו של אישה דתייה שנמצאת במקומות האלה זה לפעמים אני מרגישה שאני זאת שצריכה לשבור את התבניות של איך שאני תופסת את עצמי בשביל לפתוח את הדרך ולעשות תיקונים כל הזמן לעצמי את יודעת אני כל

כך הרבה פעמים אומרת הרי אני כל יום מפגש עם חברה לא דתיים ואני כל פעם אומרת להם אצלי בבית הם כל הזמן ודת בסלון של הבית חבד ואני כל פעם אומרת להם אל תחשבו שלנו אין שאלות שלנו אין מחשבות שלנו אין חלומות מסוי כולנו אנחנו כל הזמן עוברים את זה זאת אומרת זה משהו ש יודעת אנחנו מסתכלים עלינו כן את יודעת כזה מין א תבנית תראה אנחנו חוטים בזה כולם כולנו מסתכלים מכניסים אנשים לתבניות אבל צריך לזכור שכל בן אדם מורכב מכל כך הרבה יותר מזה כולנו על הרצף כולנו על הר לא זה ברור שכולנו על הרצף אבל גם על הרצף הזה כולנו על הרצף שאנחנו רוצים להיות במקום מסוים ואנחנו בתוך זה יש לנו המון המון תנועה זאת אומרת שגם אם

אני אמרתי לעצמי אני אני אמא אז יש ימים שאני אמא פחות טובה אבל אני אמא זאת אומרת אני מונחת שם אני אישה יהודיה אני מתפללת לא כל התפילות שלי מושלמות ויפות אבל אני כל הזמן עובדת מול זה נכון וכשאני נמצאת בעמדה הזאת מול עצמי של יותר חמלה ויותר קבלה אז אני גם יכולה להתייחס ככה לאחר ו זה פותח הרבה יותר מקום לתנועה מאשר לתבניות והסטריאוטיפים האלה שהרשתות למשל מאוד מאוד מחזקות אצלנו ו שמראה עיניים מאוד מחזק אצלנו אמרתי לך אני קיבלתי מתנה שכל הזמן שוברת לי את כל התבניות נתן ממש אני רוצה לספר לך עוד משהו אני לא יודעת זה קצת נזכרתי בסיטואציה הזאת כשלמדתי במזמור בבית ספר במוזיקה מזמור אה אז כשלמדתי מוזיקה

היה לנו שם קורס אה של של תיפוף עשינו תיפוף אפריקאי מסורתי כזה וישבנו קבוצה של בנות עם טופים ושרנו שירים שבטיים כאלה היינו מלא היינו קבוצה ממש מעגל גדול של של בנות שרנו ופפ והיה איזה איזה צד כזה מדיטטיבי בזה ש זה פשוט נכנסנו לזה וטפוף המשיך והמשיך והמשיך פשוט הרגשתי שאני עפה והמורה שלימד אותנו הביא הביא את המוזיקה הזאת מהמחוזות שהוא גדל בהם וזה היה מוזיקה לא יהודית אז הוא אמר טוב אקי זה בית ספר דתי בוא נעשה התאמה אז במקום להשאיר את המילים שלהם נשאיר ללויה או נשאיר איזה משהו ואני ממש זוכרת שזה צרם לי היה לי כזה לא נוח מה מה זה ההלבשה הזאתי וזה שלח אותי שוב שלח אותי פנימה לאיזה בירור אמרתי שנייה

למה אני צריכה ללכת לשיר את השירים שלהם תראי כמה שירים יש לי כל הסידור מלא תפילות כל המחזור מלא תפילות כל המסורות שלנו מלאות מלאות ב מלאות בשירים ומלאות בפיוטים ומשם משם נהיה לי זה סוויץ כזה שאני לא צריכה ללכת לחפש כל הזמן שם איך עושים את זה אני יכולה ללמוד כלים אני יכולה ללמוד שפה אבל העולם תוכן שלי העגלה שלי מלאה זה היה מהפך בגלל שאני הסתובבתי שם שנים עם האף באדמה הרגשתי מכשלת תרבותית לא לא מכירה כלום באמת הגעתי בגיל 30 אמא לשלושה ילדים ולא ידעתי כלום במוזיקה והדבר הזה הפך לי את הראש אמרתי לעצמי אוקיי יש לי אני לא לא כזאת ריכה בוא בוא ננסה למצוא את החיבורים ומשם התחלנו איזשהו פרויקט של קראנו

לו אנסמבל פעימה ועשינו שירים ופיוטי תפילה בסגנון של מוזיקת עולם ולאט לאט זה הלך והתפתח ואני מרגישה ששם קרא לי הסוויץ' הקטן הזה בין בתפיסה שלי שזה לא חייב להיות קצוות כל כך רחוקים נכון זאת אומרת אפשר למצוא לאט לאט זה לא קורה מיד אבל אפשר למצוא את ה את החיבור הזה מבפנים וואי זה מקסים את יודעת וגם אני שואלת ככה שמי שצופה בנו כשהיא תראה בחורה שת יודעת איזה מישהי ש פתאום איזה משהו קטן עכשיו היא קצת נאבקת בו בקטע בתחום הדתי היא לא יודעת איזה מאבק היא עוברת זאת אומרת לא לשפוט אותה לא לשפוט אף אחד אתה לא יודע איזה מאבק הבן אדם עובר ויכול להיות שדווקא לא יודעת מהכפתור הזה שהיא סגרה פה ואולי היא לא

סגרה פה בשבילה זה המון זה המון ו תחליש אותה לא להחליש ולהגיד לה יותר מדי דברים אז יכול להיות שרק זה זה יגרום לדברים אחרים אז אני אומרת צריך כל כך להיזהר אנחנו צריכים ל להסתכל במבט אחר ג בעבודה אבל כל הזמן כי הקדוש בברוך נתן לנו עני בשר ן נכון יש לנו את העולם הזה אנחנו צריכים כל הזמן להיות איתו בדיאלוג ממש ככה וואי את כל כך באמת לשבת מולך זה לפתוח את העיניים לפתוח את העיניים את הלב צ כזאת אינטליגנציה רגשית כל כך עמוקה וכל כך מיוחדת וכל כך הרבה תובנות ומה הית רוצה שאני אחל לך שהמסע הזה פנימה ימשך ודייק את עצמו כל הזמן ושאם אני אזכה באמת להביא את זה שאני אמשיך לזכות להביא את זה לעולם לאנשים שזה יהיה כלי שאני אצליח להחזיק אותו בנקיות וואי איזה מקסים לגדול איתו ולהעביר דרכו אור בלי אגו