"הייתי ב-12 לוויות ביום": הסבתא, האם והנכדה מכפר עזה מציפות את הכאב

הרבה נרצחו הרבה דווחו הרבה נעלמו הרבה נחטפו הרגשתי ממש שזהו כאילו הלכו לי החיים הזכירו אותנו רציתי לפתוח את הדלת ולצאת וידעתי שברגע שאני אפתח את הדלת אני אמות הבטיחו לנו שלא תהיה עוד שואה כי יש לנו מדינה בשבת השביע לאוקטובר עברנו שואה עברנו שואה היום אני הולכת לשמוע סיפור מאוד מרגש על שלוש דורות שגרו בכפר עזה סבתא אם ונכדה בוא נלך לשמוע את הסיפור שלהם את תושבת כפר עזה וסבתא שלך תושבת עזה ואמא שלך ואתם בעצם שלוש דורות נמצאים שם בכפר עזה אמא הרי סבתא שלך היא בן המייסדים נכון של הקיבוץ בואי תספרי לנו על על אותה שבת איפה את היית אני הבנתי שאת לא היית שם אמא שלך לא הייתה שם אבל בואי תספרי לנו ככה

את כל מה שעברתם עד ה עד הרגעים ששמעת את מה ששמעת א זה היה שבוע של חול המועד אז אני כל השבוע הייתי בבית וחזרתי לבסיס לסגור שבת אני אני קצינה אז אני כבר שנתיים בקבע אז חזרתי לסגור שבת ו באותה שבת אני לא הייתי בבית אח שלי הקטן גם לא היה הוא גם היה בבסיס סגר שבת אחותי הקטנה גם לא היייתה וגם אח שלי אנדול זאת אומרת רק סבתא שלי הייתה ואבא שלי היה ודודים שלי היו אמ ואני הייתי זמינה אז באותו בוקר קמתי מההודעות וראיתי שיש בלאגן א תמיד שזה מתחיל אז השכבת גיל שלי כותבים בקבוצת וואטסאפ שלנו הם אלה שהראשונים מעדכנים אז פעם הם כתבו שיש בלאגן שבחיים לא היה אבל אז ההודעות א להיו יותר א יותר חמורות אמ ההודעות

הפכו להיות הרבה יותר א מלחיצות ומשהו שעוד לא היה א אני דיברתי עם אבא שלי בבוקר ב10 ל7 והוא היה צריך לבוא אליי לבסיס א לבקר אותי להביא לי דברים א גם דיברנו לפני זה יום לפני זה בשישי הוא אמר אולי אני אבוא אליך כבר היום בערב בשישי אמרתי לו לא לא תבוא מחר בשבת א ואז הוא התקשר אליי ואמר לי אני לא בא יש פה בלאגן שבחיים לא היה וכבר הקפיצו אותי לחמל הוא עובד בחמל של המועצה ובדרך כלל שיש איזשהו סב ואז הוא הראשון שם כי הוא אכל כל התקשורת הוא אומר אני לא בא כבר הקפיצו אותי ואני לא בא אלך יש פה בלאגן שבחיים לא היה ש איזה שעה זה היה א 653 זה היה בעצם הדה האחרונה א אני תוכלי דיברתי עם סבתא שלי גם א ואני

תוך כדי התקנתי בקבוצות וואטסאפ של הקיבוץ בתוך כד א מדברת איתה ויא ידע קצת פחות ממני היא שמע את הראשים ואני ידעתי בפועל מה קורה כ שראיתי שהם כותבים כבר כבר שיש מחבלים והיא אומרת לי אני שומעת דפיקות אז אני ידעתי כבר שזה יריות ו אבל ניסיתי כזה רק להרגיע אותה ואני אמרתי לה פשוט יהי בשקט א ואז בשב מסוים כבר שלחו הודעות בקיבוץ אז היא כבר הבינה שזה מכבלים והיא הייתה פשוט עמד לבד סגורה ואני הצלחתי לדבר איתה א כל פעם בהודעות כזה עד שתיים בצהריים ומי שם אני מרה להקלטה אני מרה לה הסולה ומשם כבר זהו לא ידעתי מה קורה איתה א ובאיזשהו שלב אני אמרה שאחים שלי מתחילים לכתוב כאילו חבר'ה אבא לא עונה מה קורה מה

עושים ואני פתאום קצתי שהוא גם לא עונה ו שעוד הייתה קליטה עוד יותר בבוקר ואז ניסינו לעשות מה שאפשר לדבר עם אנשים חלק מהאנשים שניסים לדבר איתם הם בעצמם ה כבר א לא היו בח ואפילו אמרנו לשכנה שלו תלכי אליו תלכי לראות אם הוא שם תחי לראות מה קורה והיא יצאה ולכה לראות אבל היא לא ראתה אותו היא חזרה הביתה ובדיעבד הבנו גם שזה ממש היה מסוכן שהיא בכלל יצא כאילו הכל כל השכונה ם הה במחבלים אז הי בנס היא בסדר וואו כן מתי הבנתם שקרה משהו לאבא שמתי הגיעה הידיעה שהוא כבר לא הנה הרבה זמן אז ממש נלחץ ואז היום עובר ועובר וכל אחד מהמקום שלו התרכזנו בבית של הבת זוג של אח שלי התרכזנו שם והזמן עובר ואנחנו לא יודעים

כלום אנחנו רק רואים הודעות של אנשים בקיבוץ כאלה שכותבים שיורים עליהם כאלה שכותבים יש לי אצלי מחבלים א אבל אנחנו לא יודעים כלום על אבא שום דבר גם לא היה לנו מאיפה לקחת את התשובות כי לא היה צבא ועד שהוא הגיע הוא לא הלך בכלל להציל אנשים הוא הלך רק להתעסק קודם כל במחבלים והצטרפו אלינו הכוחות של הצבא לקבוצה של הקיבוץ ושם התחלנו להגיד להם ולשלוח הודעות ולשלוח מקומים ואנחנו שולחים של אבא שלי ושל סבתא שלי ועשינו כל מה שאפשר דיברנו עם כל מי שהיה אפשר אבל הרגשנו שאנחנו מדברים לקיר כאילו אומרים לנו שולחים שולחים בפועל לא קורה כלום א ואז מגיע הלילה ו מצד אחד אני כל הזמן פשוט רציתי ללכת לשם לא עניין אותי

כלום פשוט ללכת לכיווץ ללכת כאילו אנחנו ראינו את המיקום שלו כל הזמן מהשעון מהטלפון רק רצינו ללכת אליו אבל אי אפשר אז אי אפשר גם לישון כאילו זוכרת שכל פעם נרדמנו ל1 דקות וקמנו כאילו אני והרגשתי פה שאני לא נשמת וכזה שורף לי ממש בלב כי אני פשוט לא יודעת מה קורה ואז בשבת בראשון בבוקר קיבלנו שיחת טלפון שסבתא שלי חיה וזה הפעם הראשונה שהצלחתי לנשום לרווחה כי עד אותו רגע הייתי חה ששניהם מתים ואז כל המיקום המיקוד הפך להיות על אבא מקון של אבא ולכת אלי ולכת אלי אנחנו יודעים איפה הוא דרים להם איפה הוא הוא בחניה הוא ליד הבריכה תלכו לשם לכו לשם א ורק בצהריים א וחצי בערך יום ראשון מישהו אחד החיילים הצליח

לתקשר עם אח שלי ולהגיד לו שהוא זה את אבא שלי שוכב שם על הדשא לפי הקעקועים הזיעה אותו ואז כבר לא היה הדרך חזר כבר יותר מ-24 שעות שאתם במצב שלא יודעים מה קורה ובדרך לא דרך גיליתם את זה שאבא שלך לא בחיים שהוא נרצח מה היייתה התחושה שפתאום קלטתם את זה חת חיפשת מחפש סמני חיים ופתאום הידיעה הזאת א זה הרגע שהכי קשה לי כאילו אני מדמיינת את זה את הרגע שהודיעו לנו ו כאילו שם הרגשתי ממש שזהו כאילו הלכו לי החיים כאילו היינו כולם באותו בית וכל אחד מנסה לעשות מה שהוא יכול וגם שנייה לפני זה דיברתי עם אנשים תקשרתי לאנשים כאילו תראו מה קורה עם אבא שלי ואז שמעתי כאילו צרכה של בכי ואז האמא של בת זוג של אח שלי

אמרה לנו חומר מת ואז צרח נו כולנו א בשם את ממש מרגישה ש כאילו שלא בא לך לחיות ו לא בלחטוב כלוםם ווא הרפש את השמחה של הבית כי הוא היה הוא חי את החיים כזה כאילו שכבר את כבר את כבר לא שמה לב מרוב שהוא זה לא שהוא לפעמים שמח הוא כל הזמן חי כל הזמן זה כבר רגיל זה ברקע כאילו כל הזמן אבא שלי שמח אבא שלי מתלהב ואבא שלי ונתניה את לא יודע מה עשיתי ואת לא יודה מה הבאתי ואת לא לא נח לרגע כל הזמן בעשייה כל הזמן עושה דברים חדשים יש גלים הו בים ו אני יותר מרחמת עליו מ אני לא מרחמת על עצמי כאילו אני אין לי מרגישה כזה כבר שני לא חיה אני שורדת את הדבר הזה אבל בשביל לא כואב לי כאילו איך אפשר לקחת בן אדם כזה שכל

כך אהב את החיים וכל כך התלהב מהם כל כך העריך אותם ו היה לו אמנם הוא הקשים הרבה חלומות אבל גם היה לו עוד הרבה כי הוא לא הפסיק חלום אז וואו איזה נקודה אבל חזקה שהוא לא פסיק לחלום שזה משהו שכולנו יכולים לקחת את המקום הזה שלא להפסיק לחלום גם בגיל 50 ולרצות עוד דברים ולרצות עוד לשנות ולשנות ו זה נקודה מאוד מאוד חזקה ש לחיות את החיים בסוכות ביום שישי בערב אז אז הגיה לם ארוחה משפחתית אני לא הייתי כי סגרתי שבת וגם אח שלי לא אז אבא שלי הה עם אח שלי הגדול ועם אחותי אבל אני לא זכיתי להיות שם איתו בחג איזה קשה זה ואם הייתי אז גם הייתי חוזרת איתו הביתה אחרונת ניצלת שהיית שהי בבסיס כי אחרת היתי אטו שבת

וואו זהי חזקה חזקה יקרה ור יקרה דבר ע נטלי הבת שלך אחת מכל הרבע ילדים ברוך השם שיש לך גם היא וגם את לא הייתם שם ברוך השם גם כל הילדים לא היו שמה ממש חסדי השם ואמא שלך כן היייתה שם וגם הגרו שלך אומר שהוא נרצח שמקום דומו אני מתארת לעצמי שבתור בת שדואגת כל כך לאמא שלה שנמצאת שם ופתאום באמצע נותק הקשר ולא היה איך ליצור קשר אני בטוחה שאת עברת עם עצמך תחושות כל כך כל כך קשות ולא פשוטות עד שברוך השם גילית והודיעו לך שברוך השם היא בחיים והכל בסדר אבל השעות האלה המורות עצבים אני רוצה לשמוע ככה מהמקום שלך מהתחושה שלך איך את עברת אותם ויותר מזה אני אשאל בשנת 2014 ראיתי באחד הערוצים שאת ובעלך בזמנו

שהייתם הייתם נשואים דיברתם על העניין הזה מול הילדים זמרת ה ילדים עוד קטנים ודיברת על זה שכן שיכול להיות שיהיה מצב שהמחבלים יכנסו לארץ והם יעשו את מה שיעשו והמחבלים יסתובבו פה ו יהרגו ירצחו ו וזה לא יומן זה היה בשנת 2014 והנה פתאום פתאום זה קרה אז כן אני שחזרנו מצו היתן באו לצלם אותנו ו פחדנו מאוד מהטילים אבל איכשהו טילים כבר הסתדרנו כי אננו מצייתים להוראות יש הזקה אנחנו נכנסים למעמד א אבל באמת היה לי תמיד חרדה שמה יקרה עם תהיה חדירה אבל חדירה תמיד דמיינתי אם חלילה תהיה חדירה אז תהיה חוליה של 10 אנשים 15 איש ויש לנו פיתת כוננות גיסי הוא הראש ה המנהל ש של ה פיתת כוננות הזאת ומאוד שמחתי עליו הוא

תמיד הרגע אותי תמיד היו עושים אימונים מה קורה אמר לי תקשיבי נגיעה אחת קטנה בגדר כל צהל פה אל תדאגי אנחנו רק הפלסטר בכמה דקות הראשונות עד שצהל מגיע אנחנו פה הכיתה קצת כוננות אנחנו 15 איש מתורגלים עם נשקים אין לך מה לדאוג ובאמת איזה מין מחשבה כזאת הדחקתי אותה כל הזמן כי אתה גם לא יכול לחיות בכל ן בהרגשה שכל רגע יכנסו לך לבית יירצחו אותך אז אתה מדחיק את זה ואתה אומר לא לא זה בסדר הם לא יעיזו הם לא יכולים אין להם יכולות אין להם רצון ויש לי את הצבא ששומר עליי יש לנו גדר עם חיישנים באמת שועל היה נוגע בגדר כולם היו מוקפצים באותה שבת רורה הכל הכל קרס הכל קרס הגדר המדהימה הזאת בשניות הם ניתקו את כל

החיישנים לא היה שום ולא היה לא היה צבא לקח ארבע שעות עד שהגיע החייל הראשון את יודעת כמה אפשר להרוג בארבע שעות אנשים בלי נשקים אזרחים יושבים ב שלהם בש בבוקר עם הפיג'מות עם המשפחה שלהם בתוך מעמד וטרוריסטים הנאצים האלה פשוט עוברים בית בית לא רוצחים את כל מי ששם ואני לא אגיד מה עוד הם עשו אבל הם עשו גם יותר מזה והם גם התעללו סבא שלי הוא ניצול לשואה מלטביה כל המשפחה שו נרצחה בלהציל הוא חזר הוא הצליח להנצל ולעלות לארץ היחידי הוא הקי משפחה הוא עלה עלו לחדרה והוא כל הזמן היה מפמפם לנו שזה לא יקרה שוב ואנחנו תמיד אמרנו לא שזה לא יקרה שוב ותמיד הבטחנו הבטיחו לנו שלא תהיה עוד שואה כי יש לנו מדינה בשבת

השבי לאוקטובר עברנו שואה עברנו שואה בדיוק כמו שהם הנאצים יהודים יעו תינוקות שלהם בארונות יהודים היו צריכים לכסות ילד לשכב על על הבן שלו בשליחים כדי לספוג את הכדור שהילד ישאר בחיים והיום לפני השנה כל מה שאני יכולה לחשוב זה על החברים שלי שנרצחו על חברה שלי הדר שנרצחה עם הבעל שלה ויש לה תינוקות בני עשרה חודשים עשרה חודשים הם החביאו אותם בארון תינוקות צרחו ומה שעשו הם הנובלים הם השתמשו בזה כפיתיון וכל מי ששמע את הבכי של התינוקות האלה ובא להציל אותם ירו בו לא נתנו לאף אחד להציל 13 שעות תינוקות בחו מרעב מפחד מהרש מזה שאין להם אמא ואבא מזה שכל הזמן טילים ורשים ועיריות ולא נתנו לאף אחד להתקרב אליהם פ

רצחו את כל מי שהתקרב החברה שלי שכותבת לי בוואטסאפ יראו בבעלי יראו בבעלי תעשו משהו כותבת יה לנו יש לנו וואטסאפ של ה של הקיבוץ אנשים כותבים שמה בוואטסאפ כאילו מישהו אולי שמה מישהו ישמע אותם כי לא היה שום תקשורת אחרת לא היה צבא לא היה אף אחד כתבו בוואטסאפ יורים בי יורים בי שאנחנו מכירים את כולם אפשר שמישהו ילך לבית של אני לא רוצה להגיד כרגע שמותאמת אבל שמישהו ילך לבית של כך וכך יראו ב האישה כותבת יראו בבעלי אבל אין מי שילך ואיין מי שיציל ואין מי שיבוא ואחר כך דממה וביום שני מצאו אותם שרופים את הבעל ואת האישה ידעו כבר שהם נשרפו ידעו כם מצאו אותם בבית אבל לקח שלושה שבועות לקבור אותם שלושה שבועות

לא היה זיהוי של dna רק תצריך באיזה מצב היו הגופות תחיל מסע ללוויות הייתי ב-12 לוויות ביום 12 לות הית ב-1 לוויות ביום 60 איש חזרנו בשבוע וחצי 60 איש משפחות משפחת קוץ חבר שלי חבר עדות שלי אבא אמא ושלושה ילדים קברנו אחד ליד השני אנשים טובים אנשים קיבוצניקים טובי לב בחיים לא פגעו ב בחיה הם לא פגעו בחתול הם לא פגעו אנשים הכי טובים שאת מכירה חקלאים שאוהבים את המדינה שלהם שאוהבים את הכיווץ שלהם הכיווץ שלנו בישראל הוא בתוך התחומים של המדינה של מדינת היהודים ורצחו אותנו כא אנחנו יהודים זה משפחה ש שהייתה לידם רצחו את האבא והילדה את האמא ושלושה ילדים חטפו פשוט מזה עז א לא מבינה איך העולם שותק איך העולם

שותק איך העולם ילדים מוחזקים בעזה במנהרות אי אייך העולם לא רואה את זה כועסת כועסת על כולם אני כועסת הפקירו אותנו וואו הייתה עוד ילדה קטנה אביגייל בת שלוש ההורים שלה נרצחו ממש בהתחלה שהכל התחיל היא רצה לשכנים דופקה בדלת ילדה בת שלוש הם פתחו את הדלת הם רואים אותה ילדה קטנה מלאה בדם הם חשבו שהיא נפצע והתחילו לנקות אותה והבינו שזה כנראה דם של ההורים שלה כנראה חיבקו אותה או שלא יודעת מה קרה הצריכה לברוח ה לקחו אותה הם ניקו אותה הם ניסו להרגיע אותה ואז לאבא קראו ל כיתת כוננות אמרו לו תקשיב יש אתה חייב לבוא עם הנשק כי מסתובבים פה המון המון מחבלים היו 300 מכבלים בכפר אזה קולטת המספר 300 מכבלים היו

בכפר אעזה הוא רץ והתחיל לנסות להציל את האנשים ליד שהוא חזר הביתה הוא לא מצא את אשתו אשתו שלושת הילדים ואביגיל הקטנה נכת מה כ כמה רוע יכול להיות בעולם אז גם ב-2014 כשאמרתי וואו אולי חיים לא דמיינתי דבר כזה נראה לך שמישהו היה מדמיין סיטואציה כזאת מישהו היה גר שם מישהו היה מגדל שם ילדים אבל אז מה המדינה היייתה מתחילה מה הקו הכי דומה ה אשקלון ואז אשקלון היו חוטפים כאילו לא חשבנו שהי מגן אנושי חשבנו שאנחנו מיישבים את האדמות שלנו ש זה ישראל זה ישראל זה מדינה יהודית זה מדינה שלנו יש אנטישמית בכל העולם אבל אנחנו בכוונה אני בחרתי לגור במדינת ישראל כי ידעתי שזה מקום מוגן שהבית שלי מוגן ששומרים עליי לא

שמרו עלי לא שמרו על המשפחה שלי לא שמרו על החברים שלי אמא שלי בנס ניצל אחרי 30 שעות במעמד סי התפתחות המעמדי הייתה מיובשת בלי מים ובלי זה שם נתנו לה אינפוזיה ו איכשהו אישה בת 83 שרדה את זה למרבה ה ציניות מה שהציל אותה זה קסם שנפל אצלה בבית נפל מלא תיח ולבנים על דלת המעמד זה היה הסיבה היחידה שלא צריכו להיכנס ל כל היום היו צה בבית יצא אחר כך החוצה פתחו שם שולחן אוכל המחבלים הם אכלו הם שתו הם תכננו דברים מחוץ יש לה בוסטן כזה הם ישבו מחוץ לממד כמובן החלון היה סגור והיא שמעת אותם מעבר לחלון יושבים ומתכננים ו ארוכה היית היא קצת מבינה ערבית והיא שומעת שמות של אנשים מהקיבוץ היא שומעת מספרים היא שומעת

תכנונים והיא מזהה הם ידעו שמות הם ידעו דברים הם ידעו איפה איפה הנשקיה היה קרב מאוד קשה בנשקיה כיתת קודמת הלכה לקחת נשק היה אסור להחזיק נשקים בבתים אז הם היו חייבים לבוא לנשקה לקחת נשק היה שם קרב נוראי שמונה חברית כיתת כונות נרצחו שם לא הם היו מעוללים כיתה מאוד מיומנת אבל הם היו 15 מול 300 מחבלים פשוט וחו בהם שמונה נרצחו שבעה איכשהו הצליחו להילחם וכמה כמובן פצועים אבל הצליחו לזחול למקומות מבטחים ואז חילצו אותם לבתי חולים פשוט זבה ישלי עוד חברה שהייתה במעמד שני ילדים היא ובעלה שני ילדים וההורים של בעלה נכנסו מחבלים הם איכשהו הצליחו לראותם לא הצליחו לפתוח את הדלת של המעמד אחרת כולם ה מחסלים את

כולם אבל הצליחו לראות דרך הה דרך הדלת הם פגעו לה בראש כדור פגע לה בראש הא פשוט מתה במקום יש ילדים בממד קטנים האבא חיסה אותה בשמחה הוא אמר אמא ישנה במשך 10 שעות העם אמא שלם בממד צוחה מצד אחד לא ממש הבנתי מה קורה שם מצד שני ב הבנתי בדיוק מה קורה שם בפי ההודעות הבנתי שאנחנו במסע הרג נוראי ו שכרגע אין לך מה לעשות חוץ מלהישאר במעמד ולהתפלל שוב א לא היה חייל אחד חייל אחד לא היה בינתיים אנחנו נרצחים טובחים בנו אנחנו קצת התבלבלנו היה אויב אזרחים צבא מישהו פה התבלבל זה צריך להיות אויב צבא אזרחים היה לכם קשר לאנשים בעזה לצערי כן קודם כל אני נולדתי שם לפ 62 שנה היה לנו קשרים אפילו טובים עם אנשים מעזה הם

באו לעבוד אצלנו ואנחנו הלכנו לשמה לשוק לים בתור ילדה הייתי הולכת לים בעזה ו לא שהיה אהבה גדולה אל זה היה כמו שכנים שכנים שמסתדרים אתה נותן לי אתה נותן לך את אתה בא לפה נותן ך פרנסה לאט לאט כמובן היחסים הדרדרו עד ה אנטיפה עד שחמ על אזה שעיתון ואז נטה כל הקשר ולאחרונה אנשים קיבלו אישור עבודה ובאו לעבוד אצלנו בבניין וכנראה שאנשים האלה שבאו לעבוד בבניין שקיבלו אישורים זה לא כל קבלן שבי פועלים רבי מעזה היו להם אישורי עבודה הם נתנו אינפורמציה לחמס כי אחרת אתה לא יכול להבין איך הם ידעו בדיוק איפה אנשים גרים בדיוק מקומים בדיוק איפה אני השקיע עם שמות עם שמות השראי שהם נתנו אינפורמציה אני לא יודעת אם

הם פעילי חמס או שאימו עליהם זה לא מעניין אותי גם אבל אני יודעת בסוף את התוצאה שהם נתנו אינפורמציה על מה קורה בקיבוץ שלי בבית שלי ואנשים האלה יותר לא יכנסו אלי לקיבוץ שום אישור ת שיש לי חברה ש היא כל יום שלישי הייתה לוקחת יום חופש מהעבודה על חשבונה לוקחת רכב מתדלקת על חשבונה נוסעת למ ם ארז לוקחת ילדים מעזה חולים שאי אפשר לטפל בהם בעזה לבתי חולים בישראל מחכה שם יגמרו את הטיפול אם זה טיפול לסרטן אם זה טיפול למחלה אחרונית אחרת מחזירה אותם לאוטו לוקחת אותם נפרדת מהם חוזרת הביתה היא נרצחה מה תגידי על זה מגיע לה למות לאשה כזאת הם לא הם לא בחלו בכלום פשוט אנחנו יהודים אז אנחנו צריכים למות זה אנשים

שוב חקלאים טובים שרוצים לחיות איתם בשלום אבל נגמר אני יותר לא חושבת על שום אחד שם לטובה זהלא אני אוהב זה אני וזה הילדים שלי וקודם כל אני אני לא מצטערת להגיד את זה את לא צריה לה אני לא מרגישה שום חמלה למיש לאזרח שנרצח שם בהחלט ממש לא גידו עליי שאני לא בן אדם שאני לא מונטרי אף אחד לא חשב עליי שבאו לרצוח את המשפחה שלי את החברים שלי ואת הקהילה שלי אף אחד לא חשב על הומניטרי חברים שלי חטופים שמה אף אחד לא בא מצלב האדום לראות מה איתם איפה אתם חסידי אומות עולם שמדברים אותי על להות אומנים דת שבצו יתן ילדים בני 10 שחמ עליהם ולא הרגנו אותם שהיום ה בני 19 באו להרוג את החברים שלי אותם ילדים שריח עליהם

ואמרו לנו מכל העולם אל תגעו באזרחים הילדים הם היום בנ 19 ילדים בני 19 באו ואו את הקהילה שלי אנחנו ראינו בתמונות ילדים בן 19 סו קיטן הם היו בני 10 זה מעד חשבון נפש שכולנו צריכים לעבור אותו בתור עם בתור עם ולהבין שעם שמרחם על אכזרים ספה להתחזר לרחמנים בגלל שאנחנו דים מ לא אכפת לי מה חושבים עליי בעולם לא אכפת לי כי אף אחד לא חשב עליי שבאו לרצוח אותי בפיג'מה שלי לא אכפת לי מה חושבים עליי בעולם אני רוצה להגן על הילדים שלי מה זה למה אני צריכה להקשיב למה שאומר לי ההוא וההוא וההוא הם לא גרים פה הם לא עוברים את מה שאנחנו עברנו לא מעניין אותי שישו אלף הפגנות לא מעניין אותי אני רוצה שהילדים שלי יהיו

בחיים מה זה יותר מדי לבקש ני אבטיח לי שזה לא יקרה כלום שוב איך אני אחזור לגור שם יש המון שאלות מאוד קשות אבל את יכולה לדמיין את כל החבל ארץ הזה רק הרבה פעמים קורה לנו שיש צבע אדום ו מ שאומרים צבע אדום עד שש נפילה זה עניין של שניות יום שישי בערב כל המשפחה ישבה אתתי בסוכה לארוחת ערב כל הילדים הם הנכדים ם הכל בסוכה אם זה היה יום קודם זה היה אסום אחר כך כל אחד הלך לבית שלו ואני נכנסתי הביתה לישון לפלוט בוקר היה צבע אדום רצתי ישר לממה ד ובדרך כלל צבע אדום תכף שניות אחרי זה הייתה יש נפילה או אין נפילה אבל פה היה צבע אדום אחד אחרי השני לא היה זמן בכלל א וא נכנסתי לממד סבתא את ממקימי ישוב נכון

מהקיבוץ מקימי הקיבוץ כפר עזה הגעת לשם שהשטח היה חלק בלי כלום ואת התחלת להקים את כל הקיבוץ זאת אומרת שמאז שהקמת את הקיבוץ כמה זמן זה אגב כמה זמן הקיבוץ 56 שנה לפחות 56 שנה לפחות כמו שאת אומרת לא לא זכרת מקרה כזה שהיה צבע אדום צבע אדום כל כך הרבה פעמים לא לא זכרתי שהה כבר מז הרגשת ש משהו קרה משהו קרה בדיוק וגם טלפנתי להו שעוד הה לי טלפון זמין אז טלפנתי לנכדה שלי ואמרתי לה אני שומעת רעשים שהם לא מוכרים לי והיא כבר ידעה שזה מחבלים אני עוד לא ידעתי ואחר כך חפשו את השפה בערבית ו וכבר אני חושב שגם שיה להם איזה מתחת לחלון של הממד זה הבוסתן ואני חושב שתעלם שם איזה עמדה כי כל הזמן דיברו שם ודיברו ואני

קצת מבינה ערבית וד דיברו שם הרבה מספרים כיש להגשה שסימלו את הבתים לפי מספרים שלהם זה אומר משהו לי זה לא אומר כלום ואני נורא רציתי אחרי התקרית הזאת ללכת לראות את הניירות האלה בשביל לראות למה ש המספרים האלה לאיזה בית ש שיר כי ידעו כל אחד איפה הוא גר זה פשוט משהו התכנון שלהם והתיאום שלהם זה היה משהו ו והנכדה שלי כבר יידעה שזה מחבלים ואמרה לי סבתה אל תדברי אתה רוצה להגיד משהו רק בסס וגם פחדתי שתגמר הסוללה ככ גם הייתה פסיקת חשמל אז גם אם גמרה סוללה לא היית יכולה להטעין כ זה התה הסגת חש אז ישבתי 30 שעות בלי מים בלי חשמל בלי תקשורת מבחוץ והייתי בתוחה ולא יודעתי יום לילה לא יודעתי כ היה חושך מוחלט כ

הממד סגור עם עם ברזל עם וכל הזמ שומעת כל הזמן יריות כל הזמן יריות ואני שומעת את ה ואני שומעת את ה את המחבלים מדברים ביניהם ואוויר מה עם אוויר אוויר ואמרתי לי נתלי אני לא נושמת אומרת לי סבתא נדמה לך את נושמת תנשמי עמוק את ש והיא התחילה לדרך אותי איך לנשום ואני הרגשתי שגם העביר נגמר כי לא היה מזגן והכל סגור ובאמת התי בטוחה שזהו זה בא שהו שלב ידעתי שאני הולכת למות ואמרתי אם ככה למה לסבול רציתי לפתוח את הדלת ולצאת וידעתי שברגע שאני אפתח את הדלת אני אמות ולא היה רחוק הרגע פשוט איבדתי איבדתי שליטה בכל לא לא אכפת לי כבר כלום לא ידעתי מה עם הבנות שלי לא ידעתי מהמנחים שלי לא ידעתי ניתוך מוחלט מהכל זה

היה טירוף מה כרה ברגע הזה שרצית לצאת החוצה ובסוף מה גרם לך להישאר בפנים אה אני לא יודעת אני לא יודעת מה גרם לי להישאר בפנים הרגשתי בשו שלב גם אם הייתי רוצה לצאת לא הייתי יכולה לצאת כי נפל קסם על הבית ונפל על הארון וכל הארון נפל על הדלת של המעמד אז ככה שחילים לא יכולו לפתוח את הדלת אלהם כן לנקות שם אבל וכמ כל זמן אמרו י פתח לב לפתוח את הדלת ואני שתקתי ללא אמרתי יש מישהו לא ניתי זאת אומרת מק שאיין שם אף אחד והייתי עם כלב שהוא מצד אחד הוא נתלי את הביטחון שהוא יהיה יחד איתי כי שהוא נובע חרבים נורא פוחדים מכלבים אבל מצד שני פחדתי שהוא ינבח כזה ידעו שיש שם מישהו ועמדתי הייתי דרוכה בגלל הכלב הייתי

גם דרוכה שהוא לא נוח והייתי גם במצב כזה שסתום לו את הפה אם הוא ינוח כי הייתי במצב שכבר לא אבדתי אבדתי את השות לא הרגשתי שכבר אין משמעות לחים אבל מה שאני רוצה להגיד לך שבחדר איפה שנפל הקסם זה חדר של הבן שלי אני אם שקולה וזה נפל הקסם וכל פעם שהישוב אדום הייתי דואגת לקחת את כל הדברים של ירון של הבן שלי להכניס לממד ופעם לא הספקתי ו שהכסף נפל וכל הזמן חשפתי אין לי עכשיו שום מזכרת מירון מהבן שלי והנכד שהלך אחר כך לבית והוא ראה את את הבית וראה את כל מה שקורה אז הוא אמר לי סבתא התמונות נשארו על הכ כל התמונות ש יש רק אבק הוא נגב ככה את האבק וא אומר לי התמונות אמרתי תיקח עכשיו את כל התמונות ותכניס אותם

לממד אז כל התמונות של ירון פחות כל הבגדים שלו בכל המזכרות שלו אין כ הכל נפל שם אבל לפחות התמונות נשארו אחרי שכבר הגיעו החיילים וכבר אמרו באנו לחלץ אותך כבר שמעתי עברית לא רק ערבית אבל גם הערבים דיברו עברית לא פחדת הם דיברו אבל הבנתי בערב הם בהתחלה דיברו ב בעברית והם גם תחפשו לחיילים ואמרו באנו להוציא אותכם בשביל שיפתחו את הדלת של הממד ואז לפעמים היו נכנסים לממד ומחכים כדו שחל באים לשחרר יש לי חברה ש אמרו בנו להוציא אותך פתח להם את הדלת נכנסו ואז החיילים באו תוך הבית היו קרב יריות בין המחבלים לבין ה לבין החיילים שלנו זהוא סולת הבית לגמרי פה שמו באנו להוציא אותכם קודם כל דיבר ברבים ולא עניתי לא

דברתי יש מישהו ככ מו פתח לב ואז אמרו לי אם בעברית אם לא תפתחי את הדלת אנחנו נפרוס את הדלת ונהרג אותכם שוב לא דיברתי לא ששמעתי בקושי נשמתי גם אוויר לא היה וואו אז בקושי נשמתי ושכבר באו חיילים ואמרו באנו לחלץ אותך אז כבר שמעתי עברית עברית וגם ואז אמרו לי את את לבד אז אמרתי להם כן כבר יכולת נהל נו שיחה או לפני זה לפני שהתחיל כל הזה עוד בסס שלחו לנו ב בוואטסאפ סיסמה אמרו שאנחנו צריכים שנגיד את הסיסמה ורק אם יגידו את הסיסמה אנחנו נפתר אז אמרתי להם תגיד אני כבר כבר 30 שעות כבר מחכה שיפתחו לי את הדלת באו לפתוח ואני אומרת להם סיסמה גבורה גדולה סיסמה אמרו לי את הסיסמה אמרתי אני לא פותחת אז מישהו

מאחורה אומר זה הסיסמה של נחל וז ואנחנו בכפר עזה ואז אמרו 13 13 הסיסמה שלנו שמרו ש התיישבתי על הרצפה באפיסת כח חלק מהזמן גם החזקתי את הדלת כי הדלת הייתה ככה אז בצורה כזאתי נעולה ככה היא סגורה וככה היא נעולה ככה לא יכולתי לעשות נשארה דלת ככה ואז אני עם היד החזקתי את הידית אז חזקתי המון גם כברם המון כ הם היו רוצים לפתוח יכולו לפתוח כי יש להם כוח קצת יותר ממני אבל בכל אופן נתלי הרגשה ש נתלי אמר לי תחזקי את הידית ואז החזקתי את הידית ובר שמרו שזה שזה חיילים וזה עזבתי את הקופת ישבתי על הרצפה בפיסת כוחות ואמרתי זהו זה זה ואז היה רש וזה ולא הבנתי מה קורה זה זה ראיתי שהם לא נכנסים הייתי בתוכה זה מחבלים

שעובדו עליי פשוט התברר שהם פינו את המקום בשביל לפתוח את הדלת כי הבטון והקסם והכל עוד הקסם נמצא שם דרך אגב שצילמו לי זה רת את הזה שזה בעצם הה הנס שהציל אותך זה מה שהציל זה מה שהציל זה מה שהציל זה מה ש לא רצה תעסק גם לא דיברתי אותכם שאין שם אף אחד וגם לא יכלו לפתוח את הדת לא תעסקו איתי ניסו דרך החלון זה לא שבטו כל כך כי כל הזמן דרך החלון ירעו ודפקו וזה וניסו דרך החלון להיכנס אבל לא לא נכנסו ואחר כך שח פתחו כ את הדלת וראיתי את החיל מלפני ילדים כולים נכדים שלי לא ילדים שלי נכדים אי לפי דעתי אני חושבת שהם הם הגיבורים הם סיכלו את עצמם בשביל הציל אותנו ו לא ידעת עוד מהבנות שלי לא ידעתי עוד כלום

ידעתי ששני הבעלים נהדרים כבר אמרו לי שכבר אמרו שגם עומר נהדר וגם שחר נהדר ומשם לקחו אותנו קודם כל בנתיים המחבלים כבר ידעו שיש חיילים בתחנת דלק זה בכניסה לקיבוץ והתחילו לבוא מחבלים לתכני דלק אז קודם לקחו מי שכבר הצליחו לא הוצי לקחו אותנו ל ל א משמר הנגב וא ואז קודם כל בא רופא נתן לי הרגעה כי הייתי נורא היסטרית נורא זה והוא נתן לי הביא בקבוק קטן איתו ושם לי בפה איזה ארבע טיפות טמטם אותי לגמרי זאת אומרת לגמרי הייתי השפיע על המקום והוא מסתכל לב אמלי בתיה מה איך את מרגישה אז אמרתי לו אני רוצה את הבקבוק הוא נב לקח את הברו ש לא לקחת לו אותו וזו ואחר כך בנו לעיני ופה באמת קיבלו אותנו בלי בגדים בלי

מברשת שיניים בלי משת כלום כלום כלום הכל הכל נתנו לנו הכל כל מה שרק אפשר מחסן פה בגדים פה הכל אוכל ואז התחלנו לאט לאט לשמוע את ה כל מה שקורה עם החטופים ועם הכל ו עכשיו אני כל תינוק שנולדת בכפר עזה אני וגת לו אפודה עם שם זה משהו שנורא ואמרתי היות ואני עכשיו יש לי פה עוד בית שזה שפעים באמת זה כמו בית באמת הכל והתחלתי לסרוק אפודות לתינוקות של שפעים וואו באמת וזה מאוד מאוד עשה להם כל הזמן אומר לי מה להביא לך כל המשפחה כל החברים אמרתי אני לא רוצה כלום יש לנו הכל בסוף הלא בדעת אמתי תביאו לי צמר ומסרגות וואו איזה יופי ומסרגות היתי צריכה לראות איך הציפו אותי אבל הציפו אותי בכמות כזאת של צמר לש את כל

מיני דברים נניח עושים אני כבר שייכת לאיזשהי קבוצה שאני מקבלת המון קודם כל קורעים לחיילים אז אני עושה סדנה של של סריגה מלמדת סריגה וגם מי שכבר יודע נותנת להם סרוק את הכובעים ועושים גם ריבועים 20 על 20 שעושים איזה שמיכה לא יודעת מה אז זה מה שמזיק אותי איך העשייה מרפת ממש ממש מרפאת העשייה הזאת טוב ט בתיה את תחזרי לשם פזה א כשקרה מה שקרה אמרתי אני חזרתי ל פרזה כ כל הזמן אמרו לכל המשפחה מה את צריכה לחזור לפז אמרתי הבן שלי שם אני חוזרת לכפ עזה ירון היה קבור שם אמת הבן שלי אני שלכת לכפ עזה היום גם ירון גם הבית שלי וגם שלי חתנים אוא אומרת אני לא רוצה לחזור פרזה אבל אני עם הבנות שלי איפה שהבנות שלי

יהיו זה מה שחשוב לי עכשיו זה הבננות והנכדים איפה שהבנות שלי יהיו שם אני ת במרת הזה אני לא רוצה לראות לא רוצה לראות בעיניים אמרת אם אני אגיה לשם גם אני לא נזק לשם כן אמרו עד שנגיע לשם כבר לא יהיה ממד לא נצח את המעמד כן ד שיה מאמין שחיבוק סבתה ב