גולשים כותבים

על כאב מכל הלב, על ההורים המשותפים ועל הנשים שנשואות ללוחם: עוז, חייל מסיירת גולני, בפוסט מרגש

הנבדלות המוסרית השורשית שנגלית במלחמה זו, רומזת על הנבדלות האלוקית המתבטאת בשמיני עצרת, חג כנסת ישראל

"אמא, את מודעת לזה שמה שאפשר לקלקל אפשר גם לתקן, נכון?", אומר לי דניאל שלי בידענות, ואני, קצת כעוסה מהתפנית בשיחה, עונה לו: "זה ברוחניות, לא בשוקו"

השבת הראשונה שלי | "החזות שלי כבר השתנתה ונראתי אדם דתי, ניהלתי אורח חיים דתי ובסביבה אפילו לקחו ממני דוגמה והתחזקו. 'אז מה קורה עם שמירת שבת מלאה?!', אמרתי לעצמי. זה היה מראה סוריאליסטי"

"גדלתי במשפחה מסורתית שומרת שבת, ואני שמרתי שבת וגם אהבתי את זה, עד גיל 15 כשההורים שלי התגרשו, ומתוך משבר אישי – 'התגרשתי' מהשבת"

"באותה תקופה הכרתי בחור דתי, ובשיחה הראשונה שלנו הוא שאל אותי למה אני לא שומרת שבת. הבנתי לאן הוא חותר וישר הבהרתי לו שאין סיכוי שאני אשמור שבת וביקשתי שלא יכפה את זה עליי"

מעכל את כל המסע המטורף שעברתי מחילוני לתלמיד ישיבה. איך שהשם לא ויתר עלי והוליך אותי לאן שאני היום

"באחד הימים התרחש פיגוע סמוך למשרד שלנו, ליד בנייני עזריאלי. כולנו עלינו לגג, לראות מה מתרחש באזור הפיגוע. התחלנו להתדיין על המחבלים, ולפתע..."

כמה צריך להודות על הזכות. להבין שכלום לא מובן מאליו. לשמוח באפשרות להוביל את הבית יחדיו לחיי עולם, לסלול דרך אמיתית, לחיי נצח

לקח כשבוע וחצי למצוא את הרגע שהוא יהיה מסוגל להחליט ולומר כן. היום החלטתי שאני ניגש עם התפילין ביד, והולך לכיוון החדר שהוא יושב בו