תוצאות החיפוש למילה "איה קרמרמן"

שבע שנים שליאת ואני חולמות על הרגע הזה. כמה התפללנו שהם יצליחו לסיים לכתוב את הספר. כמה דיברנו עליו. על החלום של ליאור לקרוא מתוכו

כשאיה קרמרמן קראה את הטור של ידידיה מאיר משבוע שעבר, היא חשבה שמעבר להגדרה ההלכתית של קידוש השם, צריך גם "לאהב את שם שמיים בעולם"

אין זבש"ם שהם לא הולכים בדרך השם. כשהרגל כואבת - כל הגוף סובל. זה המצב שלנו, אנחנו זקוקים לרפואה. אז אולי נתחיל להאיר במקום להיאבק?

למי שטועה לחשוב, צריך לומר שלא היה ללינור קל לשים את כיסוי הראש הזה. לא שדיברתי איתה על זה, אבל כיסוי ראש זה קשה, נקודה. אבל עם כל הרעש והבלגן, אני מקנאה בלינור

מדוע היא אינה מחזיקה טלוויזיה בבית, כיצד היא מתייחסת לכיסוי הראש שמעטר את ראשה, מדוע חשוב לה שהילדים ילמדו בהפרדה ומדוע זרקה לפח את כל התמונות מחייה כדוגמנית? איה קרמרמן חושפת עוד פרטים מרתקים על חייה בהווה

בפעם הבאה שסיפרתי אותו, ביקשתי לסדר את הפאות. הוא תפס אותן, כיסה בידיים הקטנות שלו את אזור האוזניים והתחיל לצרוח: "אני רוצה פאות! אל תגזרי לי את הפאות!". באותה שנייה, כל ימי השואה בבית הספר עברו לנגד עיני

"למערכת החינוך יש חלק בניכור שיש לילדים כלפי היהדות", אומרת איה קרמרמן. "רצו ליצור יהודי חדש. אבל כיום ילדיי נראים כמו יהודים – עם פיאות, ציציות, ובעתיד עם זקנים"

אם הייתי אחת מבני ישראל במצרים, איך הייתי מרגישה? הייתי בכלל יודעת שאני שקועה בעבדות מעוורת? הייתי מצפה להיחלץ מהטיט, או שהייתי מדמיינת קערת מרק מלאה קישואים ובשר?

פעם חשבתי שבחירות זה פעם בארבע שנים. אבל אז... חזרתי בתשובה. אם יש משהו שאנחנו בעלי התשובה עושים בחיים, זה בחירות. אלפי בחירות, גדולות וקטנות

אולי זה הזמן להתנקות מיצר הצריכה החמדנית שלנו, שמייקר ומפזר ויושב לנו בזיכרון ומשאיר אותנו עבדים

מכת הדרך-התארכה-ב-15-דקות-אבל-חסכנו-לך-שלוש, זה לא צ'ופר ולא נחמה. ומכת בדיוק-מצלצל-הטלפון-ולכן-המסך-של-הווייז-נעלם-ופספסתי-את-הפנייה

המראיינת לא הבינה למה אני שולחת עם הילדים לגן ליקר אלכוהולי של אתרוגים. הייתי צריכה להסביר שאת מצוות משלוח מנות מקיימים בבוקר הפורים. בלבלתי אותה. איפה בדיוק מחלקים משלוחי מנות אם לא בגן?!

כשבונים סל מזון שמוגדר כבריא יש לשאוף לאידיאל הבריאות, ולא להכניס לסל מוצר כי אותו אנחנו מסבסדים. לומר שמומלץ לצרוך שלושה או ארבעה ירקות זו בדיחה גרועה

אז במה אנחנו, הנשים, טובות? בלהראות שהכל בסדר, בלחשבן – וגם בלהתרצות, בלראות דקויות, ובעוד כמה דברים חשובים יותר או פחות

לישון בבית זה פסה. בעל תשובה מגלה שעומדות בפניו מספר אופציות, כולן נראות לו הזויות ואיומות, ובכולן לא כלולה נוחות המיטה והכרית שלו

הוחלט שהינוקא בן ה-17 יפדה את התינוק בן ה-15. ואיפה בשם השם אני מוצאת קערת כסף מספיק גדולה שתכיל את ה-1.85 מטר של המתבגר החביב שלי? בסך הכול נשמע הגיוני

האמת, מעל הרצון לראות אותך יש פחד. פחד לפגוש אדם כל כך קרוב, שהלב אוהב במלוא המרץ, ובכלל לא מכירים. איך מחבקים אדם כזה? איך מדברים איתו?

כל פעם אני בטוחה שעשיתי עבודה עם עצמי, ניתוח להוצאת קוצים, וכל פעם זה מפתיע אותי מחדש שנשארה חתיכה בפנים

הלוואי שהייתי מצליחה למצוא נקודות טובות במי שצורב אחרים בסתר מקלדת, בשם חופש הביטוי והדעות. הלוואי. אבל כרגע, כל מה שבא לי זה לשכוח את מה שהם כתבו

אם כשהוא הולך, המורה מתנער ומזלזל בצער של הילד, הילד מבין שהוא לבד, ובפעם הבאה הוא יטפל בזה בעצמו, בחוסר בשלות מחשבתית ובחוסר שיקול דעת בוגר