טורים נשיים

ואז אני נזכרת בהר אחר. כל כך אחר. סיני שמו. ההר הכי נמוך, הכי "גלמוד" שהתורה הקדושה שלנו תספר עליו. כזה הר, בלי איפור. הכי לא זוהר שיש. וההר הזה הוא התשובה שלי לכל השאלות

אז אף על פי שמלמדים אותנו שוויתור הוא אחד הדברים הכי נעלים בעבודת ה', צריך לדעת שאם הוא לא נובע ממקום נכון ובצורה נכונה, דינו להתפרץ במלוא כוחו בסופו של דבר ולעשות נזק עצום

על כסף, שפע, פרנסה ומה שביניהם - אודל קליגר בחיזוק מדהים לכל מי שמיואשת ממצבה הכלכלי. שתפי הלאה

את כל היום בתזוזה, ואין לך רגע לעצמך? תעצרי, תתפסי פינה שקטה ותשפכי הכל לפני השם - איך? אודל קליגר עם חיזוק מדהים שחובה לשתף

לעיתים אנו מצפות למוצא דווקא בכיוון אחד. הקיבעון שלנו חזק כ"כ, שכשמגיע פתרון שלא חשבנו עליו, כמעט וקשה לנו לראות שהנה, נשלח לנו שליח לעזרה

אני מרגישה את תפיפות הרגל העצבניות שלי ממש כמו בישיבה במונית. שם חיכיתי כבר לסיים את הנסיעה, ופה אני רק מחכה שהילד ירדם. אבל למה?

"גם אני עברתי משבר כלכלי גדול לפני 8 שנים. כואב לי לראות כל כך הרבה אנשים בימינו שנותרו ללא מקור הכנסה. אני כל כך מבינה את המצב הזה, אני כל כך מרגישה את הכאב הזה, כי הייתי שם". שירי פריאנט בטור שכולנו נזדהה עימו, כעת, בתקופת הקורונה

כיצד ניתן לסלק את החושך בזמנים קשים? איך אפשר לשנות את המצב כשהוא נראה כל כך עגום? התשובה נמצאת במשפט אחד בלבד

כל כך הרבה נאמר על המחלוקות בין דתיים לחילוניים, אבל בניגוד למה שחושבים (שני הצדדים) אנחנו בסך הכל די דומים. שירי פריאנט בטור מלא אהבה

את שמונים אחוז מהבלגן את יכולה לסדר בעשרים אחוז מהזמן שברשותך, לעומת שאר עשרים האחוזים האחרים שהם "הקשים", ושיקח לך שמונים אחוז מהזמן לסדר

במשך שנים שיתפה חני וינרוט ז"ל את מחשבותיה על החיים בצל המוות ברשתות החברתיות והפכה לסופרת פופולרית. במלאת 3 שנים למותה, סיון רהב מאיר במילים מרגשות לזכרה

הרב יצחק הוטנר שואל, איך יתכן שאנחנו נקראים בני חורין כאשר אנחנו עדיין בגלות, והוא עונה, אומנם אנחנו בגלות, בעיקר בגלות הגוף אבל אנחנו בני חורין בכוח המחשבה.

שאלתי את אחת ממכרותי, שחצתה את גיל השבעים ועוברת לכיוון שמונים, איזה סוג של שינויים הוא מרגישה בעצמה. את התשובות כדאי לכן לתרגל כבר עכשיו

כאמא, את לא יכולה לדעת מה מבין הדברים שאת אומרת או עושה באמת משפיע על הילדים שלך. את גם לא יכולה לדעת איזה רגע של מאמץ ייחרט בזיכרונם. האם על הזיכרונות של עצמנו אנחנו כן יכולים לשלוט?

בתוך הקלחת, קורה שאמא מאבדת החוש האימהי הבסיסי, להשקיע ולתת את הזמן לדברים של "בזבוז זמן" - ולהרגיש טוב עם זה

כשהיו שואלים אותי מה שלומי, פחדתי לענות "ברוך השם", כדי שלא יחשדו שאני מתחזקת. היום אני מבינה בדיוק על מה יש לי להודות

את פותחת בהתנהגותך, כאֵם לילדים, צינורות של רחמי שמים ושל הנהגה רחמנית כלפי כל עמ"י, גם במצבים בהם אנו כביכול מטריחים ומעייפים את הקב"ה

את, כאמא, יכולה בשקט להוסיף את השנה הזו לגיל שלך. ללא ספק השתמש בשנה הזו... באיזור ערב פסח, כשדיברו על זה שהעולם נעצר, העולם שלך ממש לא נעצר

רגשות אשם שליליים, "כן עשיתי טוב? לא עשיתי טוב?" - לא יקדמו אותי, לא ישפרו את המצב, אם את הנעשה אין להשיב. בואו נלך הלאה, ונראה מה אפשר לעשות טוב עכשיו

"תודה ושוב תודה על אינסוף תודות שעוד אמשיך להודות": הרבנית חדוה לוי במסר מעצים לנשות ישראל

עדיין לא הכרתי את כל שירי המגזר, ורפרטואר השירים שלי היה רצוף בשירים ישראליים ושאינם ישראליים. שירים יהודיים אמיתיים - עדיין לא היו בו. ואז...

לא החלטתי להתגרש כי חשבתי שמחכה לי משהו טוב יותר בחוץ, ממש לא. עד היום, שנה וחצי אחרי, בעודי מחפשת זיווג שני, יש לי קול קטן בלב שלוחש: ואולי יהיה גרוע יותר?

אז נכון, אני לא מסוגלת כל רגע ורגע לזכור ולכוון ולשמוח. יש לי שעות של לחץ ועומס, ובזמנים הללו אתה, הקב"ה, כן זוכר, כן רואה וכן יודע על מה ולמה

הובכתי. אני, שכל כך מקפידה על הכללים ושמה מסיכה גם כשאין אף אחד בסביבה, נתפשתי בעיניו (כך נדמה היה לי) כקלת דעת שלא נשמעת להוראות ולכללים

האם זה באמת גרוע כל כך שאמא עובדת בחופש הגדול? ומה אפשר לעשות כדי שיהיה טוב גם לאמא וגם לילדים?

בימים אלה יושבת הרבנית חדוה לוי שבעה על אמה ע"ה. יום לפני קומה מהשבעה, היא משתפת אתכן במילים שיוצאות מהלב

"מה מצחיק פה? זה בדיוק מה שקרה אצלי הבוקר - וזה ממש לא היה מצחיק! למה כולן צוחקות, אני רוצה לבכות, זה אמיתי וזה נכון, מה משעשע?"

פחדתי שהוא יקבל קשה את נושא הגירושין. שהאובר-רגישות שלו לא תוכל להכיל זעזוע וטלטלה שכאלה. שהתפרצות מכל סוג שהוא לא תהיה נמנעת. אבל התפילות והזמן עשו את שלהם

אין ספק שצריך להתפלל שהגל הזה יעבור מעלינו, ונצא כולנו לבריאות ולשלום. אבל, עם כל זה, ואולי למרות כל זה, אולי, רק אולי, כדאי לכל אחת מאיתנו לראות את הטוב שיש בתוך התמונה הזו

מ' שמעה ושתקה, ואז ניסתה להגיד משהו ועצרה. לאחר מעשה הבנתי שמצוות כיבוד אב ואם שהיא מחזיקה בה כל כך עצרה אותה מלהתפרץ