טורים נשיים

תמיד אהבתי את השם שלי, על אף הצורך להסביר אותו שוב ושוב לאחרים. אז למה, החל משבת האחרונה, קוראים לי אוריין יסכה?

כהעסיסיות נפרצת והמקלדת חוגגת, אוריין רייס במחשבות והרהורים בעקבות אסתי ויינשטיין

תולעת הקנאה, מכרסמת נתחים נתחים מתוכך. מתי היא מגיעה אליך, ואיך תצליחי לעמוד מולה?

הידעתם? יש תיעוד ותיוק לכל שקר שלכם, והוא עתיד להיחשף

כשהמרגלים שלך נכנסים לפעולה, הכל משתנה. מה באמת כוחם, ואיך הם משפיעים על תוצאות מעשייך?

הסיפור כביכול הסתיים בהפי-אנד, אבל אני עדיין מתפללת על גלעד שליט. יש משהו נוסף שעדיין לא קרה

תחושת החסר שלנו נובעת מתוך דפוס הקיים כמעט בכל אדם – הוא בטוח שמגיע לו. אנחנו בטוחים שמגיע לנו הכל - בריאות, כסף, אוכל, ילדים, זיווג, בית וכו'. אבל האמת היא, שלא מגיע לנו כלום

אחרי שתחזקה בלוג פופולרי, ותיק ואהוב באתר mako, עוברת אוריין רייס לאתר הידברות עם טור שבועי חדש - "מבעד לצמתך". והפעם: "נדמה לי שהתבלבלת. אני אבדתך, לא להפך"

לכולנו יש בפנים צעקה. אחת כזאת כמוסה שאנחנו לא מרשים לעצמנו להודות בה אף פעם. עטויים רוב הזמן במסיכות הכי יפות. יכולים לשקר את כולם, אבל רק לא את עצמנו ולא את הבורא... אז איך זוכים לישועה אמתית? צועקים באמת

כל אחת, בכל יום מחדש, צריכה לעשות תפילה פרטית. כמה דקות של שקט, רק את והריבונו של עולם, לרגע אחד של שקט, ניתוק מכל הרעש של העולם. אז איך בדיוק עושים את זה? חיה הרצברג מלמדת שיעור לחיים, במדור "שער הלב"

מכירות את זה שאתן מרגישות שאתן לא מפסיקות להלקות את עצמכן, ולהרגיש כמה אתן חסרות ולא מוצלחות? בינינו, כמה אנשים מסתובבים בינינו, שכל כך היו רוצים לאהוב את עצמם באמת, ופשוט לא מצליחים? אז זהו, שחיה הרצברג גילתה את השיטה. קוראים לזה: "לאהוב את עצמו עם ה' יתברך"

עוד יום עובר ואת עייפה ומותשת ומרגישה שאת מתפוצצת. את כל כך רוצה לדבר עם ה' ולספר לו על מה שכואב לך... אבל אז את חוששת שאחרי כל הטוב שהוא מרעיף עליך, אולי זאת כפיות טובה להתלונן עכשיו? מצד שני, אם לא תהיי אמיתית איתו, עם מי כן? חיה הרצברג מסירה את כל הספקות

כל אחד מאיתנו, אם היה הולך לשעה של טיפול אצל מישהו שלמד להקשיב – ללא ספק היה נפתח לו הלב. אז איך למרות העומס הבלתי אפשרי, הרעש מסביב והיצר הרע הזה, אנחנו יכולים להגיע למעין 'שיחה מרפאה' עם הקב"ה? חיה הרצברג מלמדת איך יוצרים שיחה מרפאת עם הבורא

כל הזמן אומרים לנו כמה חשוב להעריך את מה שיש לנו וכמה אסור להתלונן. אז האם מותר לי לקטר בפני ריבונו של עולם? האם מותר לי להתלונן כשקשה, כשכואב? האם זה לא לשון הרע או כפיות טובה?חיה הרצברג בטור שילמד אתכן שיעור חשוב

מכירים את זה שאתם פוגשים אדם כלשהו, ולא מבינים למה בכל פעם מחדש משהו אצלו 'מקפיץ' אתכם? חיה הרצברג בטור מיוחד של "שער הלב", שמסביר איך כל אדם שאנחנו פוגשים – הוא בעצם השתקפות של עצמנו

בכל לילה, שנייה לפני שאני נרדמת, אני עוצמת עיניים ואומרת: "אבא, תודה על המשפחה, על הבריאות, על הילד, על כל מה שעברתי, תודה על הפרנסה, על החברים, על השמחה אבל יותר מהכל – תודה, אבא, על התשובה"

בפרשת השבוע אנחנו לומדים על הקרבת הקורבנות: הפיכת הבהמה, הבהמיות – לריח ניחוח להשם. מהי הקרבת הקורבנות של חיינו? ואיך מציאות חיים מייגעת וחדגונית – יכולה להפוך לסיפור אחר לגמרי?

בוודאי שמעת על המחקר המפורסם, שגילה כי טיפות מים שאמרו מילות גנאי על ידן, נהפכו לצורות מכוערות – ואילו טיפות מים שבירכו אותם, התגלו במיקרוסקופ, כפרחים סימטריים ויפהפיים. אבל איך העובדה המדעית הזו סייעה לנשים רבות לבנות מחדש את בתיהן, ולשקם את היחסים בתוך המשפחה?

למה אני מעכבת משימות לרגע האחרון? מדוע ימי שישי מוצפים במטלות, שיכולתי לעשות בימים אחרים? טור לפרשת כי תשא, שנפתח בלידה שהסתיימה עם קבלה לא צפויה

אם קשה לך ואת עוצרת את הנתינה, גם ענני הברכה של חייך עצורים, ומסרבים להוריד את השפע האושר והעושר שאת מצפה להם. טור נשי לפרשת ויקהל

ת'אמת? רציתי לבכות. הדמעות כבר ביצבצו בעיניים, וניגבתי אותן במהירות. מה יגיד בעלי, החתן הצעיר, שמחכה שאצא עם כיסוי הראש החדש? אי שם, בנפש שלי, הייתה זעקה אילמת. עוד לא התרגלתי לדמות הססגונית שניצבה מולי במראה. האם זו אני? שאלתי ולא קיבלתי תשובה

הלולב, כנגד עמוד השדרה, יחבר את מעשינו לדעת, ולא לתאווה. האתרוג, כנגד הלב, ייתן לנו לב חי וסולח. בזכות ההדס, כנגד העיניים, נראה רק את הטוב, ובזכות הערבה, כנגד השפתיים, נזכה לדיבור שקול ומדוד, ולאכילה בקדושה. ארבעת המינים שבנפש

חשוב לסיים את הצום ברצון פנימי שהקשר הזה יישאר לכל השנה, כך שאנו לא נפרדים ממנו יתברך, על ידי שנקבל על עצמנו משהו קטן. אחר כך נרגיש ממש כתינוק שנולד. וכעת, כפי שככל שהבית נקי נשמרים שלא יתלכלך, כך נשמור מאוד על עצמנו עכשיו, ונקיים את המצוות הראשונות של השנה החדשה בכוונה ובדקדוק

עזרנו לקרוא לך באמת ומעומק הלב, להתנתק יום אחד מרעבון הגוף, ולהתחבר לרעבון הנשמה – להשביעה בווידוי ותפילה. זכני על ידי הצום להתרחק מהטבע הבהמי, מעולם החומר, ולהידבק בך – וכל המתחבר לטהור, טהור

אני רוצה להאמין באמונה שלמה, שבאמת סלחת לנו על הכל, ששברת את כל המחיצות שיצרנו בחטאינו. עכשיו, אני מבקשת להתחיל התחלה חדשה לגמרי בחיי. לצאת מהיום בהרגשה של הקלה, תקווה, נקיות וטהרה, ולבטוח בך, שהשנה הזו תהיה לנו שנה מתוקה

אחרי התפילות והסעודות, בראש השנה אנחנו נשארות מול עצמנו. מול המידות שלנו, מול התגובות שלנו למציאות, ומעל הכל – מול הפרשנות שלנו. התפקיד שלנו בראש השנה הוא לדעת, שמה שלא קורה לנו – אין עוד מלבדו. בראש השנה הזה כבר לא נלחם עם המציאות, אלא נזכור: הכל ממנו

המציאות שלך היא, ולכן כל דיבור שלילי על המציאות הרי הוא פגם גדול – כלשון הרע עליך חלילה! ואיך אעז פני לדבר רע על בוראי, המחיה את כל הבריאה כולה ברחמים וחסדים גמורים? היום, כ"ה אלול, יום אחד לפני יום בריאת העולם, עזרני לעשות תשובה על הדברים שאמרתי

אנא עזור לי להרגיש את נוכחותך איתי במחשבה דיבור ומעשה. עזור לי ביום זה להעביר על מידותיי, כי כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. עזור לי ביום זה לדון כל אדם לכף זכות, כי כל הדן לכף זכות חייבים למצוא עליו זכות בשמיים. תפילה לאשה, לשעת הדלקת נרות בערב ראש השנה

יום אחרי ראש השנה, והבוקר כבר מתחיל לדמות לשגרה רגילה. אני הולכת ברחוב בחזור מהמכולת, איך הכל נראה רגיל כאן, "אבא", אני מלחששת לו כהרגלי, "איך הכל נראה כאילו כלום. שני לחם שני חלב קוטג' אחד וגבינה"

"הרצון שלי, היכולת להעז להיות מי שאני, לדעת מה אני מרגישה, להיות שמחה בצורה פשוטה, לשיר כמו שילד שר, לרקוד כמו שילד רוקד, ולשמוח ולצחוק ולכאוב ולבכות, כל הדברים האלה נחסמו. נעלמו. אנחנו בוכות היום כשכואב לנו? לא., באמת לא"