טורים נשיים

הן ידעו מראש מה תהיינה תוצאות החלטתן וממילא עליהן לשאת לבדן בנטל העלויות הבלתי סבירות. רגע, לא? אז זהו, שלא

אני לא לבד. מישהו הולך אתי, לצדי, וחולק את כאבי. מישהו דואג לי שם למעלה, ושולח מלאכים טובים ללוותני בדרכי פה, למטה. היש גורם הגנה משמעותי מזה?

מילותיה של חברתי מתנגנות בתוכי ומאירות את כל ישותי. היא צודקת. איך לא הבחנתי עד כמה ה' אוהב אותי? למה איני זוכרת את הניסים שעשה ועושה אתי? הוא באמת עוטף ומרפד לי את הדרך

"המורה, אני לא אוהבת את השם", לחשה לי בעיניים דומעות תלמידה צדיקה אחת. איך יוצרים את הקרבה הזאת?

מזכירה לעצמי שקרו גם ניסים בדרך, ומשחזרת רגעי השגחה פרטית. אני מרבה במנוחה וברביצה, ובכל זאת... רוב הזמן – מרגישה נורא

לא ידעתי שצריך לגלות רגישות לאחר, אבל לא במחיר הכחדת הרגשות והתחושות שלי עצמי. לא ידעתי, שאם אדע, אוכל להפסיק לרַצות ולהתחיל לרְצות

היחס השטוח, הגלובלי, שרואה את האנושות במבט על ומתייחס אליה כאל מקשה אחת – הוא האפליה הכי בוטה שיש. יחס כזה מתעלם מאנשים חיים ונושמים

אני צובטת את עצמי כדי לוודא שזוהי מציאות חלומית, ולא חלום שאינו מציאותי. אני לא חולמת... הבן שלי הבכור, היקר, החכם, הנדיר.... מתארס

מתן תורה בשבילי, זה לחיות את החיים האלה מתוך חיבור עמוק, גם שאני משלמת מחירים, כדי להשיג את החיבור הזה. ומה זה בשבילך?

הכי נוח היה עבורי לשעוט הלאה במסדרון לכיוון חדר המורות, להתרווח שם עם כוס קפה ולשכוח מכל הצרות והצווחות. העניין הוא, שהיום איני מסוגלת לעשות זאת יותר

אזהרה: זו הטעות הנוראית שעשה האיש שקיבל בחינם את מה ששווה יותר מכל. קראו על הטעות… אבל הכי חשוב - תיזהרו שזה לא יקרה גם לכן

רחל מייט, בתו של הרב אריה שכטר זצ"ל, שהיה אחד מגדולי מזכי הרבים והרצה גם בהידברות, כתבה את המכתב הזה על אמא שלה לרגל יום פטירתה. מרגש ומצמרר

ילד שזוכה למתן תוקף לרגשותיו – מפנים שהוא בעל ערך. הוא מבין שיש משקל ומשמעות לעולמו הפנימי ולכל מה שמתרחש שם. היכולת לכך נרכשה והתפתחה, כי קולו נשמע, גם כשבכה רק על גולות, ולא על מסע חיים מכאיב במיוחד

שינוי מוגדר כיציאה ממצב תודעתי אחד לאחר. שינוי אינו מתבטא בפעולה חיצונית או טכנית גרידא, אלא הוא פועל יוצא של שינוי וסידור מחדש של תבניות מחשבתיות שפעלתי לאורן עד כה

איך זה הגיוני שהורים שומרי שבת, שנאלצים להגיע במהלך השבת עם בתם בת ה-4 לבית החולים, ולאחר בדיקות והשגחה משוחררים במהלך השבת מהמיון אל הרחוב?! לא נוסעים בשבת שלא לצורך פיקוח נפש? תסתדרו, תמצאו לעצמכם פתרון, תישארו ברחוב הקר ללא קורת גג וללא אוכל, עם ילדה קטנה עד צאת השבת. מדינה יהודית? מצטערת, לא מרגישה ככה

התבוננתי בתמונות ונזכרתי בתחושות הכואבות שהסתתרו מתחת לחיוך הרחב שנמשח על שפתי מול עין העדשה. שוב צף ועלה הכאב על מציאות חיים לא פוטוגנית בעליל

איני זקוקה לשיפוט, לכעס ולחשדנות, אבל גם לא לרחמים. אני זקוקה לחמלה, לזוג עיניים טובות שיביטו בי בהשתתפות ובאמון

אמא יש רק אחת, ואין לה תאריך תפוגה. אני צריכה אותה תמיד, ולתמיד. גם הבת שלי צריכה אותי

דווקא בגלל שהוא מיוחד כל כך, קומת הדמיון, בה אני משוטטת, עובדת שעות נוספות. כי איך בדיוק אמצא מיוחדת כזו עבורו? שילוב נדיר? תמהיל מופלא שמותאם רק לו?

את נכנעת לקולות הרוע? את נכנעת לזה שאת כישלון? או שיש בך אמונה גדולה מזה, שאת ראויה להמון אהבה, ואת מוכנה לעבור את הרגע הזה כדי להוציא מעצמך משהו טוב יותר?

אמנם אתה ילד קטן, אבל גיבור גדול. בשביל לעשות את הדבר הנכון – צריך גדלות נפש. ואתה – גדול מהחיים. אני לא אומרת לו, אבל לעצמי בשקט, לוחשת: גם את גיבורה גדולה

אי אפשר לדעת מאומה אודות האדם האמתי וחייו הנסתרים, רק מתוך הצצה על התנהגותו הנגלית לעין כל. רב הנסתר על הנגלה. לעולם, לעולם, אסור בתכלית האיסור להסיק מסקנות ולגזור תובנות על פי מראית עין בלבד

באותם רגעים, הפציעה בי פתאום ההבנה הבהירה שמשהו עמוק מאד ויסודי מאד חסר בביתי שלי. לפתע הבנתי שהבסיס לבית אינו אהבה, כפי שמקובל לחשוב ולחלום. בית נבנה, בראש ובראשונה, מביטחון

במשך שנים ארוכות הדחקתי את העצמי שלי, אבל היום הזה הגיע, והמזרקה שתתה דם תחת מים. טור רגיש ונוגע מיומנה של אישה גרושה

העולם אינו מריע לה, ללידה המשונה הזו, וגם עבורי היא אינה תרועת ניצחון. למרות הכל ואף על פי כן, אט-אט נובטת בי ההכרה ומפציעה ההבנה, שבכל זאת, זוהי לידה. יומנה של אישה גרושה

נוכחתי לראות שיש דברים שהיא כן משקיעה בהם, וחשובים לה ואכפת לה מהם, וכואב לה שההשקעה שלה יורדת לטמיון, או לא יוצאת כפי שהיא תכננה. זה היה לי מוזר

מה הדבר שאת עלולה להיזכר בו רק כשאת מאוחר מדי? אל תפספסי

בורא עולם הסתכל בתורה וברא את העולם. עולם שבור הזקוק לתיקון. מה לנו כי נלין? מה לנו להישבר?

כיצד מתמודדים כשיש קשיי תקשורת עם הזולת? תמר ללוש משתפת מניסיונה האישי

"הקושי האמיתי מגיע כשלא ברור מה נכון וטוב לעשות, כשעבים שחורים מסתירים את תכלת הרקיע". תמר ללוש על הבחירות שלנו במהלך החיים