טורים נשיים

כאשר העדר, רואה בך מנהיגה. את נדרשת, ומחפשת את הגישה הראויה. היכן היא, וכיצד מיישמים אותה? הפרשה הנשית לפרשת פנחס

שאיפתך, להשכנת השכינה בביתך, נתקלת בנחש החמדה. מיהו? ואיך תמוססי אותו? כי לא נחש ביעקב

"רבי נחמן מברסלב אומר בהרבה מאוד מקומות שתכלית העלייה - ירידה. כל אדם שנתקל במילים האלה בפעם הראשונה חושב זה משפט בלי היגיון, אבל לא. זאת לא טעות. תכלית העלייה היא באמת הירידה" – חיה הרצברג בטור מאלף שישנה לכם את ההסתכלות על ניסיונות וקשיים מהקצה אל הקצה

"שנים רבות חלפו עליי בכאב ממש גדול שאפילו לא ידעתי להגדיר. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל לא הבנתי מה לא בסדר, לא הבנתי מה הבעיה שלי. כל הזמן אמרתי לעצמי: "אסור להתלונן. יש אנשים עם בעיות ממש קשות. ולך הכל כל כך טוב, אז מה לא בסדר?", לא ידעתי להגיד. הרגשתי שבאיזה מקום יש איזו מסיבה ואותי לא הזמינו. באיזה מקום קורה משהו אמתי ואני לא מרגישה שאני מספיק שם. הרגשתי כאב שלא ידעתי לתת לו מילים" – חיה הרצברג בטור מיוחד על כאבים וגאולה

תקשורת בין אישית טובה, יכולה לשדרג אותך. איך תעשי את זה נכון?

תולעת הקנאה, מכרסמת נתחים נתחים מתוכך. מתי היא מגיעה אליך, ואיך תצליחי לעמוד מולה?

כשהמרגלים שלך נכנסים לפעולה, הכל משתנה. מה באמת כוחם, ואיך הם משפיעים על תוצאות מעשייך?

תחושת החסר שלנו נובעת מתוך דפוס הקיים כמעט בכל אדם – הוא בטוח שמגיע לו. אנחנו בטוחים שמגיע לנו הכל - בריאות, כסף, אוכל, ילדים, זיווג, בית וכו'. אבל האמת היא, שלא מגיע לנו כלום

כל הזמן אומרים לנו כמה חשוב להעריך את מה שיש לנו וכמה אסור להתלונן. אז האם מותר לי לקטר בפני ריבונו של עולם? האם מותר לי להתלונן כשקשה, כשכואב? האם זה לא לשון הרע או כפיות טובה?חיה הרצברג בטור שילמד אתכן שיעור חשוב

עוד יום עובר ואת עייפה ומותשת ומרגישה שאת מתפוצצת. את כל כך רוצה לדבר עם ה' ולספר לו על מה שכואב לך... אבל אז את חוששת שאחרי כל הטוב שהוא מרעיף עליך, אולי זאת כפיות טובה להתלונן עכשיו? מצד שני, אם לא תהיי אמיתית איתו, עם מי כן? חיה הרצברג מסירה את כל הספקות

לכולנו יש בפנים צעקה. אחת כזאת כמוסה שאנחנו לא מרשים לעצמנו להודות בה אף פעם. עטויים רוב הזמן במסיכות הכי יפות. יכולים לשקר את כולם, אבל רק לא את עצמנו ולא את הבורא... אז איך זוכים לישועה אמתית? צועקים באמת

מכירות את זה שאתן מרגישות שאתן לא מפסיקות להלקות את עצמכן, ולהרגיש כמה אתן חסרות ולא מוצלחות? בינינו, כמה אנשים מסתובבים בינינו, שכל כך היו רוצים לאהוב את עצמם באמת, ופשוט לא מצליחים? אז זהו, שחיה הרצברג גילתה את השיטה. קוראים לזה: "לאהוב את עצמו עם ה' יתברך"

כל אחד מאיתנו, אם היה הולך לשעה של טיפול אצל מישהו שלמד להקשיב – ללא ספק היה נפתח לו הלב. אז איך למרות העומס הבלתי אפשרי, הרעש מסביב והיצר הרע הזה, אנחנו יכולים להגיע למעין 'שיחה מרפאה' עם הקב"ה? חיה הרצברג מלמדת איך יוצרים שיחה מרפאת עם הבורא

כל אחת, בכל יום מחדש, צריכה לעשות תפילה פרטית. כמה דקות של שקט, רק את והריבונו של עולם, לרגע אחד של שקט, ניתוק מכל הרעש של העולם. אז איך בדיוק עושים את זה? חיה הרצברג מלמדת שיעור לחיים, במדור "שער הלב"

מכירים את זה שאתם פוגשים אדם כלשהו, ולא מבינים למה בכל פעם מחדש משהו אצלו 'מקפיץ' אתכם? חיה הרצברג בטור מיוחד של "שער הלב", שמסביר איך כל אדם שאנחנו פוגשים – הוא בעצם השתקפות של עצמנו

בכל לילה, שנייה לפני שאני נרדמת, אני עוצמת עיניים ואומרת: "אבא, תודה על המשפחה, על הבריאות, על הילד, על כל מה שעברתי, תודה על הפרנסה, על החברים, על השמחה אבל יותר מהכל – תודה, אבא, על התשובה"

בפרשת השבוע אנחנו לומדים על הקרבת הקורבנות: הפיכת הבהמה, הבהמיות – לריח ניחוח להשם. מהי הקרבת הקורבנות של חיינו? ואיך מציאות חיים מייגעת וחדגונית – יכולה להפוך לסיפור אחר לגמרי?

בוודאי שמעת על המחקר המפורסם, שגילה כי טיפות מים שאמרו מילות גנאי על ידן, נהפכו לצורות מכוערות – ואילו טיפות מים שבירכו אותם, התגלו במיקרוסקופ, כפרחים סימטריים ויפהפיים. אבל איך העובדה המדעית הזו סייעה לנשים רבות לבנות מחדש את בתיהן, ולשקם את היחסים בתוך המשפחה?

למה אני מעכבת משימות לרגע האחרון? מדוע ימי שישי מוצפים במטלות, שיכולתי לעשות בימים אחרים? טור לפרשת כי תשא, שנפתח בלידה שהסתיימה עם קבלה לא צפויה

אם קשה לך ואת עוצרת את הנתינה, גם ענני הברכה של חייך עצורים, ומסרבים להוריד את השפע האושר והעושר שאת מצפה להם. טור נשי לפרשת ויקהל

ת'אמת? רציתי לבכות. הדמעות כבר ביצבצו בעיניים, וניגבתי אותן במהירות. מה יגיד בעלי, החתן הצעיר, שמחכה שאצא עם כיסוי הראש החדש? אי שם, בנפש שלי, הייתה זעקה אילמת. עוד לא התרגלתי לדמות הססגונית שניצבה מולי במראה. האם זו אני? שאלתי ולא קיבלתי תשובה

יום אחרי ראש השנה, והבוקר כבר מתחיל לדמות לשגרה רגילה. אני הולכת ברחוב בחזור מהמכולת, איך הכל נראה רגיל כאן, "אבא", אני מלחששת לו כהרגלי, "איך הכל נראה כאילו כלום. שני לחם שני חלב קוטג' אחד וגבינה"

"הרצון שלי, היכולת להעז להיות מי שאני, לדעת מה אני מרגישה, להיות שמחה בצורה פשוטה, לשיר כמו שילד שר, לרקוד כמו שילד רוקד, ולשמוח ולצחוק ולכאוב ולבכות, כל הדברים האלה נחסמו. נעלמו. אנחנו בוכות היום כשכואב לנו? לא., באמת לא"

כל כך הרבה עומס הצטבר לי על הכתפיים כאישה, אמא וסופרת. והכניסה הזאת, למרוץ הזה, לא מאפשרת להיות בשמחה. לא מאפשרת להרגיש את אלול באמת. ואז זכיתי להארה מתוקה מה', שהפכה הכל. "תהיי שלי". טור שני של חיה הרצברג

בתקופה הקרובה, תוכלו ליהנות מהגיגיה המיוחדים של חיה הרצברג, מי שעומדת מאחורי לא מעט רבי מכר. בצורה אישית ונשית, חיה תשתף בחוויות אישיות, בתובנות עמוקות ובתמונות מחיי היומיום שלה כאם, כאישה וכבת של הקב"ה. טור ראשון: "אלול שלי – ההתחלה"

עם ישראל נמצא בתקופה לא פשוטה. רק אתמול שכלנו שלושה עשר לוחמים צעירים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, ושמתו על קידוש השם, רק כדי להגן עלינו. השאלה היא, מה השיעור שלנו מכל התקופה הזו ובמה זה נוגע אלינו, כלל ישראל?

המושג "רדיקלים חופשיים", לקוח בכלל בהשאלה מעולם המדע. אולם בטור שלפניכם תגלו פרשנות אישית יצירתית ומיוחדת, שמתחילה מימיו של עשיו, ומתקשרת עד האקטואליה האחרונה של הימים האחרונים...

על רצף אירועים קורעי לב ורגעים בין ייאוש לתקווה, חייבים לעצור ולזכור: אנו מאמינים בני מאמינים, ואף אחד לא ישבור אותנו. טור מלא תקווה לעילוי נשמת הנערים אייל, גלעד ונפתלי שנרצחו באכזריות על ידי בני עוולה – ה' יקום דמם

האני האמיתי שלך אינו אלא שילוב ססגוני וקסום בין כוח חי, צומח ומדבר, ואין זה משנה עד כמה איטית הזחילה שלך על מצע החיים. אז אולי הגיע הזמן שתתחילי להאמין בו?

חשבתם פעם כמה עוצמה יש בכפות הידיים שלכם? ובכוח האחדות, העוצמה פי עשרת מונים. אלא שתמיד מעל לכל נזכור שאנחנו בניו של מלך העולם, והוא היחיד בו אנו נאחזים באמת