טורים נשיים

מבול של ניסיונות שוטף בדרכו את מה שכבר הצלחת להשיג . מה הוא בא לחדד לך?

העולם הזה גורם לנו לחשוב שכחילוניים אנחנו הולכים בשביל המואר והיפה, והתשובה היא השביל המקביל, החשוך והמפחיד שמוביל אל עבר הלא נודע... בתור מי שהייתה בשני העולמות, אני יכולה לומר לכם, בלב שלם, שההיפך הוא הנכון

לעולם הטבע שנברא בידיו הרחומות של אדון הכל, יש סיבה טובה מאוד והיא קשורה אליך. מהי?

האשמתי את כל העולם, תליתי את האשמה על כל בשר ודם שלקח איזשהו חלק בגירושין האלה.. עדיין לא השכלתי להבין שהשם הוא זה שמניע את הכל. חשבתי שהבנתי את המשפט הזה, שמהדהד בראשי, אך לא, עדיין לא

חודש מזל מאזניים קורא לך להאזין אל בוראך ואל עצמך. מה תכלית ההקשבה הזו?

חשבתי שחזרה בתשובה זה קיצוני. זה להכניס את עצמך לכלא, לוותר על החיים הטובים. היום אני מבינה כמה שהשקר הזה עצום, מבינה שבמשך שנים חייתי מאחורי מסכות. דווקא עכשיו, כשאני יותר לבושה, צנועה ומכוסה מאי פעם - דווקא עכשיו נחשפת מיטל האמיתית

מעט לפני יום הכיפורים, הרבנית אסתר טולידאנו מביאה סיפור מעניין, ובצדו מסקנה מחזקת

תפילה מיוחדת שמזכירה לנו, מדוע לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים

מה כוחם של עשרת ימי תשובה להפוך אותנו לאדם חדש, אילו סוגי קבלות ניתן לקבל, וכיצד יודעים מהי הקבלה הנכונה עבורי?

היא פייטרית, ולא נשברת ברוחה. וגם כשהיא נופלת – הנמלה קמה. בדיוק כמו שהפרשה מדריכה אותנו. דבר תורה קצר לפרשת וילך, מאת הרבנית אסתר טולידאנו

יום הכיפורים. לפני החתימה הגורלית שתקבע את מעמדך בשנה הקרובה, את מבקשת להכפיל ולשלש את זכויותיך. מהי הדרך המהירה לבצע זאת?

הכישלונות שבחייך רוצות להוכיח לך שאת לא שווה ואין ביכולתך לעשות את הצעדים המתבקשים ממך בימים אלו. מי אלה שיכחישו את הטענה הזו ויעמדו לימינך בכל עת?

אנחנו ישנות מאוחר, עובדות בחוץ, וגם התזונה לא תמיד עוזרת. הסוד, תתפלאו, טמון בפרשת השבוע, פרשת ניצבים

המושלם שלי הוא לא המושלם של זו שממולי, וכשמבינים את זאת באמת, זה, לכשעצמו, כל כך משחרר! אפשר להישען אחורה ופשוט לחיות. לקלקל ולתקן ושוב מהתחלה. כי רק ככה זה מושלם. טורה של אוריין רייס

כשחזרתי בתשובה לא יכולתי לתאר את התחושה טוב יותר מאשר לומר: "חזרתי הביתה". אבא הטוב שלנו מחכה ומצפה לנו: שנחזור אליו, כי אנו ילדיו האהובים

אלול מזכיר לי עד כמה ההשגחה עלי היא פרטית, עד כמה מדוייקות הברכות שנשלחות מאלוקים - אלי

כן, גם אחרי חופש יולי-אוגוסט, צריכים לזכור את הנקודה הזו. סרטון קצר ומחזק של הרבנית אסתר טולידאנו

השנה הבאה עלינו לטובה מתקרבת לעברך בצעדי ענק. את רוצה להמתיק את כולה ולקשט אותה בתלתלי שמחה. כיצד תעשי זאת?

לפעמים, בגד עלול להיות כמו מטפחת אדומה בפני שור היצר. לפעמים, הוא כעין שלט עצור. כיצד תבדילי בין שניהם?

ישנם תקופות של שקט וזמנים של סופות. איך תתני לשארי בשרך את הכוח להתמודד בכל המצבים? תחזיק חזק, עלה קטן שלי

הרהור טורדני מקפץ לתוך מוחך. רק שלא ייקח לך את המקום הזה. את כל כך חפצה להמשיך לגור כאן ולגדל את הירוק שמסביבך. הלוואי שיסכים לתת למענך עוד שנה. ואת מתלבטת במה תצליחי לשכנע אותו להאמין לך

היום, כשאנחנו אגואיסטים גמורים, עצם המחשבה על שידוך מעוררת בנו סלידה... "למה שמישהו יחליט בשבילי?" אנחנו שואלים את עצמנו בגאווה. "אני יודע מה הכי טוב לי"

"באלול נסדקות כל מיני תפאורות כדי שנפגוש את האמת שאיבדנו מאחוריהן, ונחזור פנימה בתשובה. שום דבר מכל מה שרצית לא מצליח. תדמית עקרת הבית המאורגנת, או האמא הנפלאה, או הרעיה הצדקנית והמסורה – נסדקת" – חיה הרצברג בטור חשוב מאין כמותו על הביזיונות של חודש אלול

חייתי שם שנים, בבית החשוך ההוא. עד שבאה האמונה, והדליקה את האור. "לאחר שהתחלתי לחזור בתשובה", סיפרתי לחברתי, "הבנתי עד כמה הפחד הוא שקר אחד גדול, לעומת הידיעה הברורה מהי האמת"

מבטך כלפי מעלה ואת מנסה לאמוד את המרחק שעליך לעבור על מנת לכבוש את ההר הטוב הזה. כיצד תחדדי את השמיעה החזותית, שתקל עלייך את המסע?

היא עומדת לעזוב. בדרך אל היעוד שלה. שוטי שוטי ספינתי. גם אם את לא איתי. איך תלווי אותה בנמל? מה תיקח איתה האוניה הגולה אל ארץ הגלים?

"אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו, שלמענם אנחנו מוותרים על כל כך הרבה. מוותרים על שעות שינה, על מרבית חיי החברה שלנו, על הוצאות עבור עצמנו, ובקיצור – מקדישים את כל כולנו למענם, ומקווים שבבוא היום הם יידעו להעריך ולומר תודה. אך האם אנחנו באמת עושים את כל אלה לגבי ההורים שלנו?" – מיטל בוארון בטור חותך על כיבוד הורים

המודל לתסריט הוא בכלל שלנו, לקוח מהתורה הקדושה. נאמנות? תלמדו עליה הכי טוב מסיפור יעקב ורחל

כשנפשך מזגזגת בין פה לשם. בין אסור למותר. וקווי היסוד מטושטשים. מה תעשי כדי לצייר אותם מחדש?

"הייתה לה אימא מבוגרת, שהיא הייתה מאוד קשורה אליה. פתאום האימא קיבלה שבץ ובמשך ארבע שנים שכבה כמו צמח. לא מגיבה. לא מתעוררת. לא כלום. אחר כך היא חטפה זיהום ומתה. היא לא יכלה להתאושש, זה סתר את כל התפיסות שלה. היא סבלה ואפילו לא פתחה את העיניים בחיוך אחד מאיר של סוף, וזהו. נעלמה. מה זה? למה היא לא יכלה למות יפה?" – חיה הרצברג בטור על מה שנראה לנו טוב, ועל טוב אמתי