טורים נשיים

כולנו רוצים להיות נאהבים ללא תנאים. כולנו רוצים להיות שמחים ללא תנאים. אך בפועל, אנחנו מציבים כל כך הרבה תנאים לשמחתנו

לקראת ראש חודש אדר, חוה שמילוביץ בשיעור מיוחד על סוד השמחה. צפו

"ואם התרנגולת טיילה בשדה וישבה על בטטה – צריך לבדוק את הבטטה?"

הקב"ה לא צריך את ההסברים שלנו, את הרעיונות שלנו איך לתקן את זה... רק שנסכים להראות לו איפה מלוכלך, איפה כואב

בשיר של אברהם פריד, במקום "פתחת שקי ותאזרני שמחה", הבנים היו שרים "תפתח ת'שקית ותאזרני שמחה"... עד היום אנחנו שרים את זה ככה

הדיבורים האלו יקרים מאד אצל השם. דיבורי אמת, שגם אם הם לא נראים לנו פוטוגניים – הם אמת, ואמת צריכה להיאמר

לבת שלי היה יום הולדת, אז אמרתי לה שתשאל את הגננת אם אפשר להביא עוגה. היא חזרה בצהריים ואמרה שאפשר – אבל רק אם זה בהכשר בד"ץ הילדה החרדית

חני קוראת את התעודה מילה במילה, ולפתע נעלבת עד עמקי נשמתה, ובאה לאמא: "אמא, תראי מה כתוב לי כאן, מה זה אמור להביע? כתוב כאן התלמידה רשעית?"

עם ישראל חייב לנכס את התובנה שהוא עם אחד, יחיד, נבדל ומיוחד, ולפעמים צריך מצור וצר וצורר שיגרום ללכידות ולאיחוד לבבות

תלמידה שאלה אותי: "המורה, קוראים ליום כיפור על שם מלחמת יום הכיפורים, או ליום הכיפורים על שם יום כיפור?"...

אחד האחים שלו לא הרגיש טוב, ונשאר בבית. גם הוא רצה יום חופש מהגן, ואמר שגם הוא לא מרגיש טוב: יש לו כאבי נזלת...

הלכתי לאבא בסלון, ושאלתי אותו: אבא, כמה שנים אתה נשוי? ואמר לי -11… ואני עניתי: ואי, בדיוק כמו אמא!

דמייני לעצמך הקרנה באולם חשוך על מסכים מהסוג שפעם היו מקרינים, כאלו שמציגים את הסרט רק בחושך – רואים אריה, גדול, מפחיד... אימה. ואז מגיע פתאום מישהו ומדליק את האור

הייתי בטוחה ב-100% שהם אומרים לו "חזק וברור", וכל הזמן התפלאתי, למה הם אומרים לו את זה בסוף התפילה, ולא בהתחלה, שיזכור?

איך זה שסטטיסטית, האנשים בבני ברק מאושרים יותר מאלה שבתל אביב?

"את הטחינה מביא לנו הכלב... גם הוא רצה להביא משהו מהמכולת", הוא הסביר לי ברצינות

לאחר שנרגעו הרוחות, אמא אומרת: "אבא, אתה דיין טוב...". והקטנה אומרת: "ממש! ברוך דיין האמת!"

על חודש כסלו בקבלה – מזל קשת, האנרגיה של החודש והחיבור לחג החנוכה ולפרשות השבוע של החודש. וגם: תפילה מיוחדת לחודש כסלו

הוא מבין מה היא מרגישה; איך כל הרוע שממנו ברחה בילדותה – שב אליה בילד שלה, נשקף אליה באישוניו של עשיו, בנה הבכור?

מרגלית: "את יודעת איפה זה עזה בכלל?". רות: "כן, זה איפה שהאזעקות. עזה זה מלשון אזעקות. נכון, אמא?"

ביום חורפי אחד הוא הזיז את הווילון כדי לראות את הנוף מהחלון, ולא ראה כלום, כי היה ערפל כבד. אז הוא אמר: "זה לא עובד!"

כוח מסירות הנפש של אברהם אבינו ב-DNA של כולנו. רעיון חסידי קצר ועמוק לפרשת וירא לנשים

בסוכות האחרון דווחו באחד הערוצים שהסוכות נבנו בחוסר אחריות, וזה מסכן את האושפיזין...

יש טעויות שאסור לעשות, אבל לפעמים אין ברירה אחרת. שירי פריאנט, כתבת באתר הידברות, מספרת על ההורות לילדים אוטיסטים בתקופת המלחמה, ועל כל האילוצים שהגיעו בדרך

שבת של חורף ותכנונים שמשתבשים – ובכל זאת, כשיש דד-ליין ברור, האנרגיות שלנו מנותבות אחרת

תעצמי לרגע עיניים, תכוונני הסתכלות לעיניים הפנימיות המשוכללות שלך, רואה מה קורה? רואה שכולם רצים, שכל רגע צצות מולנו תמונות חדשות שמזיזות אותנו ממה שרצינו באמת לעשות?!

אני קוראת על המבול, וחושבת על המבול שלנו כעם, מבול ששוטף אותנו כעת. לשם מה הוא נועד? למחות ולהשמיד? את מי? את מה? ועד מתי זה ימשך? הלב כבר לא מסוגל להכיל פרצופים יפים כל כך שהותרו לפרסום

"הגענו לחדר האוכל, רצינו ליטול ידיים – והברז היה בכיוון החמים... כולם עומדים ולא יודעים מה לעשות. כל אחד עם העצות שלו... פתאום הגיע אחד מהצוות של ערכים, שאל 'מה קרה?', והזיז את הידית לצד של המים הקרים. התייבשנו, חחחח... כל כך פשוט"

גם שם, בימים ההם במצרים, הקב"ה שלח לעם ישראל בכל יום נס אחד נוסף, עד שהם נגאלו. כך בימינו אנו, כשהכל נראה שחור, ולבנו עדיין לא חזר לפעום כשורה, הקב"ה שולח לנו ניסי ניסים

דווקא אחרי שהגענו לתובנות חדשות על עצמנו, החלטנו במה אנחנו מתקדמים בע"ה בשנה הקרובה, סלחנו לאחרים וגם לעצמנו, זה הזמן הכי מתאים לצאת מאזורי נוחות. הבית. המקום הבטוח. הסלון שלנו, כל אלו אינם רלוונטיים בסוכות