טורים נשיים

איך יוצאים לחירות כאשר הבית הוא קטנטן, אין בו חלונות ואפילו תקרה סבירה אין בו? דבורי וקשטוק חושפת בטור מיוחד את סיפור דירתה הקטנטנה, וההתמודדות הבלתי אפשרית

מכירה את הרגע הזה? אז הרגע הזה יכול להיות הרגע הכי טוב בחיים שלך, הכל תלוי בדרך בה תביטי עליו

תני לבעלך להרגיש שהוא המלך של הבית, ולא כמו שהחברה או יצר הרע גורמים לנו להאמין, שאם אמליך את בעלי אהפוך לשפחה. להיפך, רק מלכה מסוגלת להפוך גבר למלך

"הרגשתי כמו בטרייה שסחטו אותה בכל הכוח ואז סחטו עוד קצת. ואז מעכו אותה מכל הכיוונים כדי לגלות אולי נשארה עוד טיפת אנרגיה בפנים, ולא נשארה אנרגיה משום סוג שהוא". דבורי וקשטוק מסכמת את חג הפורים

"זהו סיפור שסיפרה לי אישה בזעם רב ועם דמעות בעיניים. היא כל כך עדינה, רגישה וטובה שהיא לא הצליחה אפילו לבטא את הזעם שלה במילים, וזה כשהיא מתמודדת בתוך מערכת יחסים מורכבת. כן, ככה הרסו לה את החיים במחי יד"

בתוך כל העומס של היומיום, אנחנו שוכחות לעיתים את הזוגיות שלנו, ואז תוהות – למה אנחנו לא שמחות?

דבורי וקשטוק ביקשה בסך הכל להתארח עם משפחתה באשדוד לרגל אירוע משפחתי, אך בשל השיטפונות שנוצרו בכבישים הם לא הצליחו להגיע לדירתם. ומהן התובנות שעלו במוחה דווקא באותם רגעים קשים?

אנחנו שוכחים להתחבר למקור הכוח, לשקע שממלא לנו את המצברים – שקע האמונה והתורה. אנחנו כמו שופכים מים על מכונה שמחוברת לחשמל

אפשר להמשיך "לאכול את הלב" בפסיביות מעיקה שכזאת, אולם אני מאמינה שאפשר גם לפעול, לקרוא בקול, לכתוב, להתעורר, לעורר ובעצם לעשות כל מה שביכולתי על-מנת ליצור שינוי

למה קשה לנו כל כך לבקש סליחה? ומדוע "פחיתות הכבוד" שבבקשת הסליחה שלנו כל כך חשובה?

לא סתם מברכים לתורה, לחופה ולמעשים טובים. מדוע מעשים טובים באים אחרי חופה? כי הקושי האמיתי הוא לתת בתוך הבית, איפה שחייבים

כמה מהמחנכים בימינו, הורים ומורים, באמת לוקחים אחריות אישית וניגשים לטפל בבעיותיהם האישיות, טרם ניגשים הם לחנך אחרים?

עצם הדריכות, המתח וההתעסקות הבלתי פוסקת, זוהי בחינת "אשר יגורתי – בא לי". אם תחליטי לגרש את החושך על ידי גילוי האור שבעצמך, תשתנה המציאות כולה, פנימית וחיצונית

השכינה הקדושה מתאבלת, מרכינה ראשה על גודל אבדתנו, ואין מי שידע עד כמה מיטלטלת ומקוננת בקרבנו נשמתנו. הרבנית חגית אמאייב בדברי הספד שנכתבו במר הנפש

"אני רוצה שתבחין במצוקתי הקשה מנשוא, אך זה לא קורה. אני קפואה על מקומי והיא רק חוזרת על דרישתה שאקום ברגע זה ואצא לחכות לה בחדר המנהל..."

האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים? ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?

החלטתי להלביש חיוך מעושה על הפנים, כדי לזכות, אולי בחצי חיוך אמיתי

כאשר אדם לומד לקבל עצמו, על שלל מרכיביו וטבעיו המתוקנים יותר, כמו גם המתוקנים פחות, מתוך הבנה שהוא לא אמור להיות מושלם, ממילא לא יהיה לו עוד צורך בהצגות כלפי חוץ, או באישורם של אחרים

לא רק הבריאות חשובה, אמרה ילדתה של חני לאדם שאיחל בכל לב "רק בריאות", "השמחה חשובה לא פחות", תיקנה הקטנה את האיש, בדברי טעם ומשמעות

אין נישואים מושלמים, אין זוגיות מושלמת, אך עם הדרכה נכונה אפשר להגיע לזוגיות טובה ומחוזקת, זוגיות איתנה שיש בכוחה לעמוד מול כל הקשיים של החיים

משחקי מחשב, הרכבות, סופר-לנד, סופר-בול, סופר-מן, סופר-נני, טלפונים חכמים שהופכים את המוחות לדלילים – פשוט לא היו שם כדי שחלילה וחס לא יהיה לרגע מקומם, שומם, דומם, משעמם

אהבת האחר קשורה בהכרח באהבת עצמנו, בהתחברות אל הנשמה האלוקית המפעמת בקרבנו

אין בית, ולו אחד, שאיננו מתמודד עם קשיים ומורכבויות למכביר... גם כשכלפי חוץ נדמה לנו שמאן דהוא נח לו על זרי דפנה

אדם מכבד את הוריו למען יאריכון ימיו על פני האדמה. מדוע שלא תכבד את הוריך כי הם הביאו אותך לעולם וגידלו אותך?

רוח גויית זרה אשר נשבה למחוזותינו ושבתה רבים וטובים, בתפיסה נוצרית הסוברת שעלינו להסתגף ולהתנזר מעולם החומר, לחיות לכתחילה בצמצום על גבי צמצום, בהסתפקות במעט שבמעט, בתעניות וסיגופים

אם כה חששתי ויחרד לבי נוכח בשר ודם – מה אומר ומה אצטדק אחרי 120?

מה אתה מגביל את עצמך? למה אתה לא קורא לו? למה אתה לא מזמין אותו לכל דבר בחיים שלך?

מדוע מתרחש המצב שבו אישה מרגישה חנוקה, תחת עול ה"קמצנות" של בעלה, בעוד הבעל מרגיש חנוק מעצם אי יכולתו להעניק לאשתו את רצונה?

מה עושים אם הולכים לטיפולים ולמטפלים רבים, אך החרדות עדיין נותרות בעינן? הרבנית חגית אמאייב מסבירה איך משתחררים מהפחדים למרות הקושי

התיישב הנער על ספסל שבפארק העירוני, שהפך למעונו בעת האחרונה, והחל ממרר בבכי. "ריבונו של עולם! נותרתי לבדי בעולם. אבי ואמי עזבוני, ובצדק!"