טורים נשיים

איך זה יכול להיות? למה אנחנו מרגישות שלא עשינו כלום כשבמציאות עשינו כל כך הרבה? עד כדי כך שאי אפשר למנות בכלל. טור מעצים לאימהות

אותו הפלא הוא לא אחר מאשר הילד שלך. המתיקות, והחן שלו הם במיוחד עבורך. את רואה בו משהו מיוחד שאף אחד אחר לא יכול לראות בו חוץ ממך. והקב"ה בכבודו ובעצמו נתן בו את החן הזה -  במיוחד בשבילך

יום הכיפורים כבר עבר, אבל אף פעם לא מאוחר לדון לכף זכות. גם את נהג המונית הזה, שהתנהג כל כך לא יפה

אוריין רייס בוחרת לסכם את השנה בסיפור מרגש שחוותה בקצה השני של העולם. "לא האמנתי שפגשתי את אותה אישה שוב, רק בקצה השני של הגלובוס, חוזרת בתשובה, עם כיסוי ראש מלא"

הסדנה האינטרנטית של דבורי וקשטוק ב"קמפוס היהודי" של הידברות נפתחת היום, ומגשימה לדבורי חלום. אולי היא תגשים גם לך

יצא לך פעם לשמוע משהי אומרת: "אני כל כל מתמסרת לעבודה, אף אחד לא היה עושה מה שאני עושה בצורה כזו יסודית", או: "צברתי כל כך הרבה ניסיון ואני מכירה את המערכת אפילו יותר טוב מהבוס, אי אפשר להסתדר בלעדי!"

יומולדת הוא סתם מספר וסתם יום אם לא עשית משהו אחרת, טוב יותר, מהמספר הקודם שחגגת. אם לא התקדמת

מה הופך אותי לאמא "שווה"? מהו אותו הדבר שייתן לי את ההרגשה שאני אמא שווה, ומהו הדבר שהילד שלי חושב שעושה אותי  ל"אמא שווה"?

איך הבת הפכה בורקס לפיצה, ואיך גרמתי לבת השניה לאכול סלמון בסעודת שבת? על פנינים של יצירתיות שאפשר ללמוד לפתח

כמו ב"מסלול" הליכה ביום בהיר, בו נהננים משמים חפים מכל ענן ומהרקפות שלצד הדרך, והצעידה במעלה ההר היא החויה בעצמה - כך במסלול החיים. אמא, הימים עוברים, אמא! בואי גם תהני בהם ותחווי אותם

בזמן של קושי, כאשר יש צרות, יש כאב וסבל ברובד הפיסי, זה הזמן להתמקד בהתרחבות הנשמה, ולחשוב כיצד הנשמה שלי יכולה לצמוח ולגדול מתוך ניסיון זה?

החופש הגדול לא מתחיל להיגמר, והילדים ואתם משוועים לקצת שגרה? קבלו 4 טיפים מנצחים לשמירה על המשך השפיות

טור מיוחד לאימהות בחופשה הגדולה, עם 5 טיפים מנצחים ממנחת ההורים פסי דבלינגר

קחי לך את "החופש הגדול" כפרויקט, והתייחסי לתפקיד שלך בו ברצינות. זה לא סתם פרויקט בעבודה המתומחר לפי שקל לדקה, מדובר בחלק מכובד של מילוי התכלית שלנו כאמהות, ובוודאי על ההשפעה שלנו על הילדים לכל החיים       

את באמת רוצה להשיג משהו? מה את מוכנה לעשות בשביל זה? לא מה אחרים צריכים לעשות. מה את יכולה לעשות

שאלה תמימה על ספסל בגינה, גרמה למחשבה לנקר במוחי עד שמצאתי לה תשובה: "מה הם, בעצם, החיים שלי?" טור שכולנו נזדהה עמו

למה אי אפשר ללמוד קורס קצרצר, וללכת לטפל? למה חייבים סטאז', ואיך זה שנותנים תעודה מקצועיות לאנשים חסרי הכשרה?

מצמרר איך דור שכולו עסוק בלקחת ופחות בלקבל, שוכח לעצור לתת הצצה פנימה בתוך המירוץ הזה שנקרא "עולם הפוך ראיתי"

מיהם ה"שומרים" שלנו, ועל מה בדיוק השומרים? איך מזהים אותם ואיך מתגברים עליהם?

החורבן, הגלות והצרות נבעו ממה שהרגישו הרגשה דמיונית מהבורא ואמרו "בשנאת ה' אותנו". תחושה זו יצרה בעם שלם בכייה של חינם של לילה שלם! בכיה המבוססת על דמיון ופירוש שלילי של הבורא

"הילדים שלי לא מובנים מאליהם, לא רק משום שכל תינוק שנולד לכל אחת זה נס בפני עצמו, אלא משום שעברתי דרך ארוכה וכואבת עד לרגע בו החלטתי להיות אמא", דבורי וקשטוק בטור מעצים על הבת הרביעית שנוספה למשפחתה והתובנות שבדרך

נכון, פעם באמת לא היה ככה, והפריצות לא "קרצה" מכל עבר, אז נדרשנו פחות לעמוד על המשמר. ומה, רק כשזה דופק בדלת ליבך – מתעוררים?

בין המצרים – החלק שלך בבית המקדש השלישי. זה הזמן לתקן את שנאת החינם, ולקרב אלינו את הגאולה השלמה

מי שלא מתעלם לעולם – הוא תת המודע שלנו. הוא זוכר. ושומר. ואוגר. ובבוא העת זה יחזור אלינו כמו בומרנג, וזה יצוף, ולא ייפלט אל החוף

אז תכננת לעצמך איזושהי תכנית לחיים, תכנית מפורטת וברורה ל-30 שנים הקרובות לפחות, והשנים עוברות, והחיים, איך לומר, לא בדיוק נצמדים לתכנית הכתובה שלך

וכשתיפרס לפני עוד מצודה ממצודות יצרי הרע, זכור שאבקש לזכור מה גדול הנך ומה נורא. הרבנית חגית אמאייב בשיר חיזוק

במשך שבע שנים התגוררה דבורי וקשטוק עם משפחתה בדירה צפופה וקטנטנה. בערב פסח, כשהיא חשה שכבר אין לה סיכוי להמשיך לשרוד כך, היא החליטה 'לנטוש' את הבית, ואז הגיעה הגאולה הפרטית שלה

תישארי ותתמודדי, תמסרי נפש למען שלום הבית שלך. אישה כזאת תבנה בית לתפארת, כי בורא עולם איתה

גם אני באתי לעולם הזה כדי לעבוד, כדי לתקן את עצמי, כדי להשתפר. אז אם בן זוגי עושה משהו שלא מוצא חן בעיני, או שאני חושבת ששיקול דעתו מוטעה, מה עלי לעשות? מי קבע שאני הצודקת?

איך יוצאים לחירות כאשר הבית הוא קטנטן, אין בו חלונות ואפילו תקרה סבירה אין בו? דבורי וקשטוק חושפת בטור מיוחד את סיפור דירתה הקטנטנה, וההתמודדות הבלתי אפשרית