טורים נשיים

כיצד נגיע למצב שבו נרגיש תמיד טוב מבפנים? איך בונים יציבות פנימית ללא קשר למה שמתרחש מבחוץ? הרבנית חוה שמילוביץ' מגלה את הסוד לדימוי עצמי שאינו תלוי בנתונים משתנים. צפו

הרבנית חוה שמילוביץ' שופכת אור על נושא הרגשות, והפעם על רגש הכעס - מה מכעיס אותנו? ואיך משתחררים מההרגשה הרעה וההרסנית הזו? קבלו מספר כלים וטיפים לאימון רגשי. צפו

הרבנית חוה שמילוביץ שופכת אור על נושא הרגשות, והפעם על רגש האכזבה - למה אנחנו מאוכזבים, ואיך נוכל להשתחרר מרגש זה? קבלו מספר כלים וטיפים לאימון רגשי. צפו

מאין מגיעים הרגשות השליליים שלנו, ומה אנחנו צריכים לעשות איתם? על הרגשות השונים שלנו ועל הקשר בינם לבין האמונה התמימה בה'

מקום מקצועי חייב לאפשר מקום, הכלה, אמפתיה, הקשבה וסובלנות. אפס ביקורת. אפס שיפוטיות. על זה את משלמת לא רק בכסף, אלא בחשיפה, באמון, בכוחות נפש

"כאמא, כדאי לך לשים לב למיוחדות של כל אחד מהילדים שלך, לייחודיות את יכולה לתת הרבה דברים לכולם ביחד, אבל יש דברים שרק את יכולה לתת ורק באופן אישי וזה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי או מעבר להרי החושך". טור נוסף מפסי דבלינגר

האם באמת ביקורת היא בונה, וכיצד נוכל להיבנות מביקורת? הרבנית חוה שמילוביץ מאירה את הנושא, ונותנת טיפים ועצות להתקדמות פוריה ונכונה בעקבות ביקורת. צפו

יש לרצון (הפנימי) ולמחשבות שלנו כוח עצום להשפיע על השמחה. לקיחת אחריות מחודשת על מידת השמחה עלי ידי משפטי שינון לחודש אדר

דרך השגחת הבורא, לעורר אותנו על ידי כל מיני שלוחים שלו, שהם כל מיני דברים ועניינים ואנשים ומשפטים וייסורים. עלינו מוטל לשים לב ולהתבונן היטב כדי לראות כיצד הדברים מגיעים משורש ועומק ההשגחה

הזכות להוריד נשמה לעולם אינה חד פעמית: הדאגה לשלום התינוק שגדל לילד נמשכת ימים ושנים. העשיה והמאמץ הכרוכים סביב גידול הילדים הם מילוי רצון ה' וקיום תפקידנו. טור מעצים על הסיפוק הטמון בתפקיד האימהות

בפרשה זו ניתנה לנו התורה במעמד המרגש ביותר בהיסטוריה. מה אפשר ללמוד לעבודה הפרטית שלנו ממעמד הר סיני?

אפשר ללכת בשיטה של זבנג וגמרנו, אבל תוך זמן קצר לחזור אחורה ויותר מזה. בשביל להצליח לטווח ארוך, צריך להשקיע לאט לאט

לפעמים, מרוב הרצון למציאת הפתרונות לאתגרים, אנו שוכחים את עיקר העיקרים: הקדוש ברוך הוא! הוא זה שנותן לנו כח, הוא זה שנותן לנו זמן, הוא זה שנותן לנו הכל. בואו נפנה אליו

כשכוח הרע מתגבר מבחוץ ומבפנים, וגם החושך הפנימי גדל והניסיונות מגיעים – דווקא מצב זה מורה שקרובה ישועתנו

החושים הגופניים הם רק מלבוש של ה"חושים" הרוחניים שלנו. נתפלל לה' שיזכה אותנו לחוש את הדברים הנכונים

בימי השובבי"ם הקב"ה משפיע לכל יהודי יכולת להיטהר לגמרי להיות נקי כתינוק בן יומו, ולקבל כוחות גדולים ונוראים למעלה מן הטבע, למלא את רצון הבורא בכל העניינים

כשאדם עושה דברים שבניגוד לטבע שלו, מתגבר על טבעו ויצריו, גם הקב"ה ממשיך לו ישועות מעל לדרך הטבע

אין אדם שלא עובר משברים, ואין אדם שלא חווה נפילות. גם הגיבורים הכי גדולים נופלים

כשמגיע אתגר חדש את נמלאת בחששות ושאלות. כל שינוי דורש אומץ, ויש שינויים שפשוט מגיעים בלי לבקש רשות, ואת מרגישה לא מוכנה אליהם. כשהילדים גדלים, את גדלה יחד איתם. הם לומדים דברים חדשים שאת כבר התנסית בהם ויכולה לתמוך. גם את מגלה דברים חדשים לאורך הדרך ולומדת כל הזמן

"הענקת לי את המתנה הגדולה ביותר בעולם – להיות אמא". תפילה וחיזוק נהדר לכל אם בישראל

חלום הסולם של יעקב אבינו מזכיר לנו שכולנו צריכים להיות תמיד בתנועה של עליה, כדי להגיע לדמותנו החקוקה בכסא הכבוד

עבודת הקודש סביב השעון, הינה יקרה ואהובה כעבודתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים. וזה שקשה לך ואין לך אפילו פניות וצלילות הדעת ב-3:00 לפנות בוקר לחשוב מה בכלל קורה איתך ואיך קוראים לך, לא מחליש אלא מעצים את גודל המסירות שלך כאם יהודיה! פסי דבלינגר בטור נוסף בסדרה

ניסיון האמונה במקרי אסון ומוות, מבחן האמונה בהשגחה פרטית, ועל היצר שבא לאחר המצווה...

את לא יכולה להיות מאושרת ומוצלחת כאשר את משתוקקת ללא הרף לתשומת לב של אחרים, כי כאשר את מתאמצת כל כך לזכות בתשומת לבם, את נתונה לחסדיהם. תני לעצמך תשומת לב ומילות הערכה, כי באמת מגיע לך!

מתי לא טוב לעשות חסד? איך מאזנים את החסד כדי שייעשה בצורה הנכונה באמת? אימון רגשי בהשראת פרשת השבוע

צריך להתחיל את השנה עם אמונה כזו, שאני לא אהיה בסוף השנה באותו מצב כמו שהייתי כשהתחלתי אותה. זה התנאי להתקדמות

כאימהות, ובכלל כבני אדם, עלי להטעין את עצמנו באופן יומיומי, כדי שנוכל להמשיך למלא את התפקיד החשוב מכל. כיצד נעשה זאת? פסי דבלינגר בשלל טיפים מעצימים

אף אחד לא יוכל להתפלל את התפילות שאת תתפללי, אף אחד לא יכול לעשות את השליחות שלך בעולם. אם תתחילי את היום עם הרגשה כזו – זה ייתן לך כוח

היא לא הרגישה שהיא בסכנה. התרגלה לנח, למוכר, ולא הבחינה שהנוחות אליה היא התרגלה ערפלה את חושיה הדקים

איך זה יכול להיות? למה אנחנו מרגישות שלא עשינו כלום כשבמציאות עשינו כל כך הרבה? עד כדי כך שאי אפשר למנות בכלל. טור מעצים לאימהות