טורים נשיים
מדור טורים אישיים - מגוון טורים בנושאים שמעניינים נשים
מדור טורים אישיים באתר הידברות כולל מגוון טורים שנכתבו בכל הנושאים שמעניינים נשים. ביניהם: פרשות השבוע והמסר עבורינו, חגי ישראל ומשמעותם הנשית ועוד.
בכל המקרים בעולם טמונה ברכה
בזמן של קושי, כאשר יש צרות, יש כאב וסבל ברובד הפיסי, זה הזמן להתמקד בהתרחבות הנשמה, ולחשוב כיצד הנשמה שלי יכולה לצמוח ולגדול מתוך ניסיון זה?
הבית על גלגלים? קבלו 4 טיפים מנצחים לשגרה של חופש
החופש הגדול לא מתחיל להיגמר, והילדים ואתם משוועים לקצת שגרה? קבלו 4 טיפים מנצחים לשמירה על המשך השפיות
אמא בחופש? קבלי 5 טיפים מנצחים לחופש מוצלח. כן, עם הילדים
טור מיוחד לאימהות בחופשה הגדולה, עם 5 טיפים מנצחים ממנחת ההורים פסי דבלינגר
אמא בחופש? טור חובה לאימהות בחופש הגדול
קחי לך את "החופש הגדול" כפרויקט, והתייחסי לתפקיד שלך בו ברצינות. זה לא סתם פרויקט בעבודה המתומחר לפי שקל לדקה, מדובר בחלק מכובד של מילוי התכלית שלנו כאמהות, ובוודאי על ההשפעה שלנו על הילדים לכל החיים
שתי שאלות במתנה, שיגלו לך אם את באמת רוצה!
את באמת רוצה להשיג משהו? מה את מוכנה לעשות בשביל זה? לא מה אחרים צריכים לעשות. מה את יכולה לעשות
"מה הם, בעצם, החיים שלי, אודותם שואלת השכנה?"
שאלה תמימה על ספסל בגינה, גרמה למחשבה לנקר במוחי עד שמצאתי לה תשובה: "מה הם, בעצם, החיים שלי?" טור שכולנו נזדהה עמו
דבורי וקשטוק מסרבת לשווק חוסר מקצועיות
למה אי אפשר ללמוד קורס קצרצר, וללכת לטפל? למה חייבים סטאז', ואיך זה שנותנים תעודה מקצועיות לאנשים חסרי הכשרה?
מה תעשי כדי שתהיי מלכה מול המלך שלך
מצמרר איך דור שכולו עסוק בלקחת ופחות בלקבל, שוכח לעצור לתת הצצה פנימה בתוך המירוץ הזה שנקרא "עולם הפוך ראיתי"
מתי ואיך תזהי את "השומרים" שלך?
מיהם ה"שומרים" שלנו, ועל מה בדיוק השומרים? איך מזהים אותם ואיך מתגברים עליהם?
העבודה המעשית בבין המצרים: הקב"ה לא שונא אותנו, חלילה. הוא אוהב אותנו
החורבן, הגלות והצרות נבעו ממה שהרגישו הרגשה דמיונית מהבורא ואמרו "בשנאת ה' אותנו". תחושה זו יצרה בעם שלם בכייה של חינם של לילה שלם! בכיה המבוססת על דמיון ופירוש שלילי של הבורא
דבורי וקשטוק: "ברגע שנשברתי והכרזתי ש’לא עוד’, קיבלתי את הטלפון המיוחל והמרגש"
"הילדים שלי לא מובנים מאליהם, לא רק משום שכל תינוק שנולד לכל אחת זה נס בפני עצמו, אלא משום שעברתי דרך ארוכה וכואבת עד לרגע בו החלטתי להיות אמא", דבורי וקשטוק בטור מעצים על הבת הרביעית שנוספה למשפחתה והתובנות שבדרך
מצווה לשנוא את הפריצות
נכון, פעם באמת לא היה ככה, והפריצות לא "קרצה" מכל עבר, אז נדרשנו פחות לעמוד על המשמר. ומה, רק כשזה דופק בדלת ליבך – מתעוררים?
זה הזמן להשתדל למצוא את הנקודה המיוחד שלי, כדי לקרב את הגאולה
בין המצרים – החלק שלך בבית המקדש השלישי. זה הזמן לתקן את שנאת החינם, ולקרב אלינו את הגאולה השלמה
כל מילה ששמענו בחיים, משפיעה על תת המודע שלנו
מי שלא מתעלם לעולם – הוא תת המודע שלנו. הוא זוכר. ושומר. ואוגר. ובבוא העת זה יחזור אלינו כמו בומרנג, וזה יצוף, ולא ייפלט אל החוף
אני מכוונת, והוא יורה אותי גבוה הרבה יותר
אז תכננת לעצמך איזושהי תכנית לחיים, תכנית מפורטת וברורה ל-30 שנים הקרובות לפחות, והשנים עוברות, והחיים, איך לומר, לא בדיוק נצמדים לתכנית הכתובה שלך
"לעשות נחת רוח ליוצרנו ולגלות אורו בעולמו": מסע הנשמה
וכשתיפרס לפני עוד מצודה ממצודות יצרי הרע, זכור שאבקש לזכור מה גדול הנך ומה נורא. הרבנית חגית אמאייב בשיר חיזוק
דבורי וקשטוק: "הבנתי שאני נוטשת את הבית בטירוף אמתי, אבל זה מה שעשיתי"
במשך שבע שנים התגוררה דבורי וקשטוק עם משפחתה בדירה צפופה וקטנטנה. בערב פסח, כשהיא חשה שכבר אין לה סיכוי להמשיך לשרוד כך, היא החליטה 'לנטוש' את הבית, ואז הגיעה הגאולה הפרטית שלה
להתנתק מהמציאות ולהתחבר לאמת
תישארי ותתמודדי, תמסרי נפש למען שלום הבית שלך. אישה כזאת תבנה בית לתפארת, כי בורא עולם איתה
כיצד נתמודד עם כעסים בבית?
גם אני באתי לעולם הזה כדי לעבוד, כדי לתקן את עצמי, כדי להשתפר. אז אם בן זוגי עושה משהו שלא מוצא חן בעיני, או שאני חושבת ששיקול דעתו מוטעה, מה עלי לעשות? מי קבע שאני הצודקת?
דבורי וקשטוק: "התקשיתי לנשום, הרגשתי כמו אריה בכלוב של חתול"
איך יוצאים לחירות כאשר הבית הוא קטנטן, אין בו חלונות ואפילו תקרה סבירה אין בו? דבורי וקשטוק חושפת בטור מיוחד את סיפור דירתה הקטנטנה, וההתמודדות הבלתי אפשרית
הרגע הזה שאין לך כוח יותר...
מכירה את הרגע הזה? אז הרגע הזה יכול להיות הרגע הכי טוב בחיים שלך, הכל תלוי בדרך בה תביטי עליו
טיפים לזוגיות מוצלחת, חלק שני – בעלי מלך!
תני לבעלך להרגיש שהוא המלך של הבית, ולא כמו שהחברה או יצר הרע גורמים לנו להאמין, שאם אמליך את בעלי אהפוך לשפחה. להיפך, רק מלכה מסוגלת להפוך גבר למלך
דבורי וקשטוק: פוסט-פורים שהפך אצלי לפוסט-טראומה
"הרגשתי כמו בטרייה שסחטו אותה בכל הכוח ואז סחטו עוד קצת. ואז מעכו אותה מכל הכיוונים כדי לגלות אולי נשארה עוד טיפת אנרגיה בפנים, ולא נשארה אנרגיה משום סוג שהוא". דבורי וקשטוק מסכמת את חג הפורים
דבורי וקשטוק: "ככה הורסים לאנשים את החיים בשנייה"
"זהו סיפור שסיפרה לי אישה בזעם רב ועם דמעות בעיניים. היא כל כך עדינה, רגישה וטובה שהיא לא הצליחה אפילו לבטא את הזעם שלה במילים, וזה כשהיא מתמודדת בתוך מערכת יחסים מורכבת. כן, ככה הרסו לה את החיים במחי יד"
טיפים לזוגיות מוצלחת, חלק 1 – זוגיות בשגרה
בתוך כל העומס של היומיום, אנחנו שוכחות לעיתים את הזוגיות שלנו, ואז תוהות – למה אנחנו לא שמחות?
הטור של דבורי וקשטוק: "ואז גילינו את עצמנו על אי באמצע האוקיינוס"
דבורי וקשטוק ביקשה בסך הכל להתארח עם משפחתה באשדוד לרגל אירוע משפחתי, אך בשל השיטפונות שנוצרו בכבישים הם לא הצליחו להגיע לדירתם. ומהן התובנות שעלו במוחה דווקא באותם רגעים קשים?
אילו היינו מתייחסים לתורה כמו אל טלפון סלולרי
אנחנו שוכחים להתחבר למקור הכוח, לשקע שממלא לנו את המצברים – שקע האמונה והתורה. אנחנו כמו שופכים מים על מכונה שמחוברת לחשמל
אמהות מעצימה: יש לך ילד בעייתי?! הטור הזה מיועד לך...
אפשר להמשיך "לאכול את הלב" בפסיביות מעיקה שכזאת, אולם אני מאמינה שאפשר גם לפעול, לקרוא בקול, לכתוב, להתעורר, לעורר ובעצם לעשות כל מה שביכולתי על-מנת ליצור שינוי
לבקש סליחה..? סליחה?!
למה קשה לנו כל כך לבקש סליחה? ומדוע "פחיתות הכבוד" שבבקשת הסליחה שלנו כל כך חשובה?
אתה נותן ונותן לאחרים, אבל קודם כל הבית
לא סתם מברכים לתורה, לחופה ולמעשים טובים. מדוע מעשים טובים באים אחרי חופה? כי הקושי האמיתי הוא לתת בתוך הבית, איפה שחייבים